בית הדין האזורי לעבודה חיפה סע"ש 10930-07-19

29 אוקטובר 2020

בפני: כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין

התובע:
גיל גולדשטיין

-
הנתבע:
יגור חקלאות ועסקים

החלטה

בעניין: בקשה לדחיית התביעה על הסף מיום 12.9.2019
התובע הגיש תביעתו ביום 4.7.2019. התביעה היא בגין הכרה ביחסי עבודה וזכויות סוציאליות הנובעות מיחסי עבודה, כאשר במסגרת תקופת עבודתו התובע נחשב כמשתתף חופשי ואף הגיש לנתבעת חשבוניות.
בכתב התביעה נטען כי התובע עבד בנתבעת משנת 2002 ועד יולי 2012 וכי "עבודתו הסתיימה ע ת נסגרו האולפנים ונמכרה ניידת השידור בה עבד".
ביום 12.9.2019 הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף וזאת מחמת התיישנות ו/או שיהוי קיצוני (להלן: הבקשה).
לגרסת הנתבעת בסוף חודש 06/2012 האולפנים נסגרו ומכאן שההתקשרות עם התובע הסתיימה לכל המאוחר בתום חודש 06/2012.
ביום 11.11.2019 התקבלה תגובת התובע לבקשה. לפי התגובה החשבונית האחרונה שהוציא התובע היתה ביום 5.7.2012 וזאת עבור עבודה שביצע באותו יום ומכאן שהתביעה לא התיישנה .
ביום 28.1.2020 התקיים דיון בבקשה.
במסגרת הדיון הסביר בית הדין את חשיבות המצאת מסמכים לענין המועד שבו בוצעה העבודה האחרונה על ידי התובע והצדדים הסכימו להגיש מסמכים המלמדים על מועד סיום ההתקשרות או מועד סגיר ת האולפנים ולאחר מכן ינתן צו לסיכומים.

טענות הצדדים בהתאם לסיכומיהם:
בסיכומי הנתבעת נטען כי האולפנים הפסיקו את פעילותם בסוף יוני 2012 וכי העבודה האחרונה שביצע התובע עבור האולפנים היתה ביום 12.5.2012.
התובע הגיש תביעתו לענין יחסי עבודה על אף שהיתה מערכת יחסים של נותן שירות – מזמין שירות . תביעת התובע מתבססת על חשבונית אח ת על סך 696 ₪.
עבודת הצילום שביצע התובע ב-5.7.2012 בבית הספר הריאלי אינה סותרת את טענתה הנתבעת לעניין כך שהעבודה האחרונה שביצע התובע היתה ביום 12.5.2012.
העבודה בבית הספר הריאלי לא הי תה פרויקט של הנתבעת, אלא של מר ברוך אבן שהיה פרילנסר של האולפנים באותה עת. הנתבעת סיפקה שירותים לעסק של מר אבן, לרבות ארבעה צלמים. גם אם התובע לקח חלק בפרויקט, הרי שמדובר בפרויקט של מר אבן ולא של ה נתבעת. אמנם הנתבעת שיל מה ישירות לצלמים, אך התשלום הוחזר על ידי מר אבן ל נתבעת.
כמו כן, עומדת לנתבעת טענת שיהוי.
גם אם תתקבל טענת התובע, הרי שהתביעה הוגשה רק יום אחד לפני תקופת ההתיישנות, מה גם שמדובר בתביעה של מי ששימש כנותן שירותים תמורת חשבוניות ולא של עובד.
בסיכומי התובע נטען, כי אין ממש בטענה לנזק ראייתי המשמשת את ה נתבעת כדי להתחמק מדיון בתביעה גופה.
לתובע טענות כנגד מסמכים שונים שצורפו לסיכומים.
מכל מקום, מהמסמכים שהוגשו עולה בבירור כי ביום 5.7.2012 נעשתה על ידי התובע עבודה עבור הנתבעת כאשר האולפנים עדיין פעלו.
מי שהזמין את השירותים היו אולפני יגור והמזמין אף שילם לאולפנים, לרבות עבור עבודת התובע.
הנתבעת אינ ה חולק ת על העובדה כי התובע עבד ביום 5.7.2012 וברור שהאולפנים עדיין היו קיימים ו פעילים באותה תקופה.
הנתבעת חוזר ת ומשקר ת לרבות בתצהיר שציר פה לבקש ה, כאשר מתברר כי קיימים מסמכים הקשורים לתקופת ההתקשרות עם התובע. כמו כן בכוונת הנתבעת להטעות בקשר לאירוע מיום 5.7.2012 וכן היא משקרת בקשר למועד סגירת האולפנים.
דיון והכרעה
סילוק תביעה על הסף:
הלכה היא כי הסעד של סילוק על הסף בבית המשפט בכלל ובבתי הדין בפרט יינתן במקרים חריגים בלבד. " סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד. ככלל, מדיניות בתי הדין לעבודה היא בירור התובענה ופתרון המחלוקת לגופה על פני סילוקה על הסף...". עם זאת נקבע כי: "מקום בו ההכרעה בטענת הסף של ההתיישנות עשויה להביא לסיום ההתדיינות בתביעה, ובכך לחסוך מהצדדים ומבית המשפט משאבים ניכרים, שומא על בית המשפט לדון בשאלת ההתיישנות כטענה מקדמית..".
באשר לשיקולים שיש להביא בחשבון לצורך הכרעה בבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות נקבע:
"סילוקה על הסף של תביעה מחמת התיישנות מצריך זהירות מרובה, מן הטעם שתוצאתה היא מניעת הכרעה בזכויות המהותיות של התובע בשל מחסום דיוני.. כלל דיוני נוסף, המנחה את פסיקת הערכאות בתחום טענת סף של התיישנות, כמו גם בטענות סף דיוניות אחרות, הוא כי לצורך בירור טענות של סילוק תביעה על הסף, יש להניח כי העובדות הנטענות בתביעה הן עובדות מוכחות, ואינן נתונות כשלעצמן במחלוקת. שלב ההכרעה בטענת הסף הדיונית אינו מאפשר ואינו מצריך הכרעה במחלוקות עובדתיות שעניינן אמור להתברר במשפט גופו. לפיכך, לצורך בחינת טענות בעניין התיישנות, עלינו להניח כתשתית עובדתית את הנטען בכתב התביעה, בלא חקירה ודרישה, אלא אם כן אי נכונותן של העובדות הנטענות ניכר על פניו בדרך שאינה מצריכה הוכחה וביסוס בראיות.".

במקרה דנן, מן העובדות שהוצגו לנו בשלב זה עולה כי התובע ביצע עבודה בגינה קיבל תשלום מהנתבעת ביום 5.7.2012, 7 שנים פחות יום לפני מועד הגשת התביעה, ולכן, לכאורה, לכל הפחות בהתייחס לעבודה זו, התביעה לא התיישנה וגם התביעה לפיצויי פיטורים לא התיישנה.
אין אנו נדרשים בהחלטה זו לדון בשאלה האם העבודה בוצעה עבור הנתבעת או עבור גורם אחר, שכן על פי הפסיקה בבואנו להחליט בבקשה לסילוק על הסף עלינו להניח כי העובדות שנטענות בתביעה הן עובדות מוכחות ומכאן, שהחלטה בבקשה לסילוק על הסף יוצאת מתוך הנחה כי התובע ביצע עבודה עבור הנתבעת ביום 5.7.2012 וכי בין הצדדים התקיימו יחסי עבודה.
על בסיס תשתית עובדתית זו – הרי שהתביעה לא התיישנה ואין מקום לסלקה על הסף.
כמו כן, אין מקום לסלק את התביעה על הסף בשל טענת שיהוי.
למען הסדר הטוב נציין, כי הן טענת ההתיישנות והן טענת השיהוי ישקלו בתיק בעת מתן פסק הדין , כאשר החלטתנו זו מתייחסת אך ורק לבקשה למחיקה על הסף.
מכל המפורט לעיל – דין הבקשה להידחות. הנתבעת תשא בהוצאות התובע בגין הגשת הבקשה בסך של 2,000 ₪.
הנתבעת תגיש כתב הגנה תוך 30 יום מהיום.
דיון מוקדם יתקיים ביום 25.3.2021 בשעה 13:30.
רשות ערעור בהתאם לתקנות.

ניתנה היום, י"א חשוון תשפ"א, (29 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.