הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ד"מ 24319-09-20

10 מרץ 2021
לפני:

כב' הרשמת מירי שי

התובע
דניאל חי יליזרוב
-
הנתבע
מתן לוי

פסק דין

1. זוהי תביעתו של מר דניאל חי יליזרוב (להלן: התובע) כנגד מר מתן לוי (להלן: הנתבע). בתביעתו התובע עותר לחייב את הנתבע להנפיק לו תלושי שכר מתוקנים לחודשים יולי ואוגוסט 2014.

2. רקע עובדתי: הנתבע הוא בעלים של עסק המספק שירותי התקנה והחזקה של מערכות מיזוג אוויר. התובע הועסק אצל הנתבע בתפקיד עוזר מתקין מיום 1.7.2014 ועד 20.8.2014. התובע הועסק על בסיס יומי, ואין חולק ששכרו שולם לו במזומן. התובע חזר והדגיש בדבריו בבית הדין שכל שכרו שולם לו במלואו, ואין לו תביעה כספית כנגד הנתבע.

3. טענות הצדדים: לטענת התובע, שכרו היומי עמד על סך 280 ש"ח, והוא הועסק בשעות נוספות. לטענתו, שכרו החודשי עמד על סך 7,000 ש"ח בקירוב, עבור ימי עבודה, כולל עבודה שעות נוספות והוצאות נסיעה, אולם הנתבע הנפיק לו תלוש שכר על סך 4,300 ש"ח.

4. לטענת הנתבע, שכרו של התובע שולם לו במזומן לבקשתו, מאחר שאין לו חשבון בנק והוא מוגבל בבנקים. נטען שתלושי השכר שהונפקו לתובע משקפים את שכרו האמיתי, לרבות תשלום עבור נסיעות, כאשר התובע הגיע מדי בוקר באופן עצמאי לנקודת מפגש בצ'ק פוסט ובתום יום העבודה הוסע לבית מגוריו.

5. ההליך בבית הדין: התביעה הוגשה לבית הדין ביום 10.9.2020. הנתבע הגיש ביום 27.10.2020 כתב הגנה מטעמו. המזכירות שלחה לצדדים ביום 13.9.2020 הזמנה לדיון שנקבע ליום 24.11.2020. לדיון התייצב הנתבע, ללא הופעה מטעם התובע. במעמד הדיון ביום 24.11.2020 בנוכחות הנתבע בלבד ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה מחמת אי התייצבות התובע לדיון אליו הוזמן כדין (להלן: פסק הדין). התובע חויב בהוצאות הנתבע בסך 1,000 ש"ח. למחרת, ביום 25.11.2020 הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין (להלן: הבקשה). בבקשה טען התובע שסבר שהדיון קבוע ליום 25.11.2020. בהחלטה מיום 26.11.2020 נקבע דיון בבקשה לביטול פסק הדין ליום 19.1.2021. כמו כן, הנתבע נדרש להגיב לבקשה בתוך 30 ימים מיום ההחלטה.

6. לדיון ביום 19.1.2021 התייצב התובע בעצמו, ללא הופעה מטעם הנתבע. הנתבע גם לא הגיב לבקשה. בהחלטה מיום 19.1.2021 בפרוטוקול הדיון, שהתקיים כאמור בנוכחות ה תובע בלבד, קבעתי שהחלטת בית הדין מיום 26.11.2020 לא הומצאה לנתבע לכתובת המגורים שציין בכתב ההגנה. אי לכך, הוריתי למזכירות להודיע לנתבע טלפונית על מועד הדיון החדש (8.3.2021) ולשלוח לכתובת מגוריו העדכנית את ההחלטה מיום 19.1.2021.

7. הדיון במעמד הצדדים התקיים לפניי ביום 8.3.2021; תחילה בבקשה לביטול פסק הדין ולאחר מכן דיון בתביעה עצמה. במסגרת הדיון מסרו בעלי הדין את גרסאותיהם במסגרת עדות ולאחר אזהרה.

8. לאחר שבחנתי את כתבי הטענות ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שיש להורות על ביטול פסק הדין, ולדחות את התביעה לגופה.

9. אשר לבקשה לביטול פסק הדין: דרך המלך היא לנהל הליך לגופו ולא להותיר על כנו פסק דין שניתן במעמד צד אחד. התובע אמנם לא התייצב במועד לדיון בתביעתו, אולם מחדל זה ניתן לתיקון בדרך של פסיקת הוצאות. על כן, מצאתי שיש מקום לבטל את פסק הדין ולהכריע בתביעה לגופה.

10. אי לכך, מבוטל פסק הדין מיום 24.11.2020 שהורה על מחיקת התביעה.

11. אשר לתביעה לחייב את הנתבע להנפיק לתובע תלושי שכר מתוקנים: הלכה פסוקה היא שתלוש השכר מהווה ראיה לכאורה לאמיתות תוכנו. אולם, חזקה זו ניתנת לסתירה. הטוען נגד הרישום בתלושים עליו הנטל להוכיח את השכר האמיתי. בענייננו, התובע לא עמד בנטל זה.

12. ראשית, התובע טען שהועסק בשכר יומי של 280 ש"ח, בעוד שלפי תלוש השכר שכרו היומי עמד על סך 200 ש"ח (פ: 3, ש: 19- 20) . התובע לא הציג כל ראיה שהיא שתתמוך בטענתו שהתעריף היומי היה גבוה מזה הנקוב בתלוש השכר.

13. שנית, התובע טען שמדי יום עבד בשעות נוספות, בין שעה עד שלוש שעות נוספות ליום עבודה. לגרסת התובע, לפעמים עבד עד 17:00 ולפעמים עד 21:00 (פ: 4, ש: 17- 19). טענה זו נטענה במידה רבה בעלמא. הנתבע טען מנגד שיום העבודה הסתיים בשעה 16:00 או לכל המאוחר 16:30 (פ: 6, ש: 10). התובע לא הציג לבית הדין רישומי נוכחות שיעידו על שעות עבודתו, כך שגם בנוגע לטענה זו לא הובאה כל ראיה לביסוס גרסת התובע.

14. שלישית, התובע טען שבחודש יולי 2014 שולם לו שכר בסכום של למעלה מ- 7,000 ש"ח. התובע לא זכר במדויק כמה ימי עבודה עבד בחודש זה, ולא זכר במדויק את השכר החודשי ששולם לו בחודש זה (פ: 5, ש: 23- 26). גם טענה זו לא נתמכה בראיה בכתב. הנתבע טען מנגד שניהל רישום של ימי העבודה ושעות העבודה, התלוש מונפק ע"י רואה החשבון ותואם את יומן העבודה (פ: 4, ש: 29 עד פ: 5, ש: 2). גרסת הנתבע לא נסתרה. בהקשר זה אעיר, כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים ששכרו של התובע שולם במזומן.

15. רביעית, יחסי העבודה נמשכו פחות מחודשיים, והתביעה הוגשה לבית הדין למעלה משש שנים לאחר סיום יחסי העבודה. בכתב התביעה או בטיעוניו בבית הדין לא נתן התובע הסבר או טעם לשיהוי הניכר בהגשת התביעה (פ: 4, ש: 20- 21) . חלוף הזמן מהמועד שבו הונפקו לתובע תלושי הכשר ועד הגשת התביעה מחליש אף הוא את גרסתו של התובע.

16. המסקנה עולה מכל האמור היא שהתובע לא הוכיח את טענתו שתלוש השכר שהונפק לו אינו משקף את שכרו האמיתי. גרסת התובע לא נתמכה בכל ראיה שהיא, וכולה מבוססת על עדותו בלבד. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי שהתובע עמד בנטל לסתור את הרישום בתלוש השכר.

17. אי לכך, התביעה נדחית.

18. משנדחתה התביעה אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 1,200 ש"ח. סכום זה משקף את הוצאות הנתבע בגין התייצבות לשני דיונים, לרבות פסק הדין שניתן ובוטל לבקשת התובע. ההוצאות ישולמו לנתבע בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לצדדים מוקנית, בתוך 15 ימים מיום שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו אדר תשפ"א, (10 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .