הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 944-04-18

לפני: כב' ה שופטת קרן כהן
נציג ציבור (עובדים) מר אלי עשור שעבין
נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר ליבר

התובע
וליד חנוני
ע"י ב"כ עו"ד בילאל סויטאת מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד הדס אהרוני

פסק דין

האם התובע זכאי לתוספת תלויים לקצבת הנכות בעבור בתו הקטנה מייס החל מחודש 9/2006, שכן באותו מועד הופסק תשלום תוספת התלויים בעבור בתו הבכורה ?
זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת פסק הדין.

במסגרת התביעה ביקש התובע מבית הדין להכיר בו ובבת זוגו – גב' סמירה חנוני (להלן: בת הזוג) כידועים בציבור משנת 2009 ולהורות לנתבע להשיב סכומים שקיזז מהקצבאות להן הוא זכאי.

לאחר שנבחנו טענות התובע ונמסרו לו מסמכים שונים הודיע ביום 28.3.2019 כי נותרו שתי מחלוקות: האחת, מועד ההכרה בו ובבת הזוג כידועים בציבור והשנייה, מועד הזכאות לתוספת תלויים לקצבת נכות בעבור בתו הקטנה.

נוסיף כי בדיון שהתקיים ביום 24.6.2020 ביקש התובע למקד את תביעתו רק בנוגע למועד הזכאות לתוספת תלויים עבור בתו הקטנה - מייס . לפיכך, נותרה רק סוגיה אחת לפתחנו.

הרקע העובדתי
היחסים עם בת הזוג והולדת הבנות
התובע יליד 1961.

בשנת 1985 נישא התובע לבת הזוג. במהלך הנישואין נולדו להם שתי בנות - נור ילידת חודש 3/1988 ומנאר ילידת חודש 8/1989 (להלן: הבת נור והבת מנאר או הבנות הגדולות).

בחודש מרץ 1991 התגרשו בני הזוג, בין היתר, בשל התמכרותו של התובע לאלכוהול.

במהלך השנים התגורר התובע עם בת הזוג באופן לא רציף.

ביום 22.2.2002 נולדה ל תובעת ולבת הזוג ילדה נוספת בשם מייס (להלן: הבת הקטנה). הבת הקטנה נרשמה במשרד הפנים רק על שם בת הזוג , מכיוון שבני הזוג לא היו נשואים במועד לידתה.

לטענת התובע, בשנת 2009 חזר להתגורר עם בת הזוג באופן רציף ללא נישואין.

למרות עובדה זו, בשנת 2010 במסגרת תביעות שהגישה בת הזוג לגמלת הבטחת הכנסה, היא דיווחה שהיא גרושה, שאינה מתגוררת עם התובע ו שאין לה מושג מה הוא עושה.

הנתבע דחה את תביעות בת הזוג ולא שילם לה גמלת הבטחת הכנסה .

בשנת 2017 הגיש התובע תביעה לאבהות בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. ביום 24.8.2017 נערכה בדיקת אבהות ולאור תוצאותיה נרשמה הבת הקטנה בתעודת הזהות כבתו של התובע .

תשלום דמי מזונות לבת הזוג על ידי הנתבע
ממועד הגירושין ועד חודש 8/2006, שהוא מועד הגיעה של הבת מנאר לגיל 18 שילם הנתבע לבת הזוג דמי מזונות במקום התובע בהתאם לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1872 (להלן: חוק המזונות).

חובו של התובע בגין מזונות הבנות הגדולות הסתכם בסכום של כ-165,000 ₪.

תשלום קצבת נכות לתובע בצירוף תוספת תלויים עבור הבנות הגדולות
ביום 27.9.1998 הגיש התובע תביעה לקצבת נכות כללית .
בסעיף 4 לטופס התביעה הצהיר כי "כל הפרטים בתביעה ובצרופותיה הם נכונים. אם יחול שינוי באחד הפרטים שמסרתי בתביעה זו הנני מתחייב להודיע על כך למוסד לביטוח לאומי" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

מחודש 6/2000 משולמת לתובע קצבת נכות כללית, כאשר משנת 2002 נקבעה לו דרגת אי כושר יציבה בשיעור 75%. במסגרת קצבת הנכות שולמה לתובע תוספת תלויים עבור הבנות הגדולות.

הנתבע קיזז את חובו של התובע בגין תשלום דמי המזונות לבת הזוג מגמלת הנכות בהתאם לסעיף 14(ג) לחוק המזונות.

הנתבע הפסיק לשלם לתובע תוספת תלויים לקצבת נכות בעבור הבת נור ביום 31.8.2006 ו בעבור הבת מנאר ביום 31.8.2007, המועדים שבהם סיימו את לימודיהן והגיעו לגיל 18.

יצוין כי לטענת התובע על הנתבע לשלם תוספת תלויים לקצבת הנכות בעבור הבת הקטנה מחודש 9/2006, שכן באותו מועד הופסק תשלום התוספת בעבור הבת נור. בטענה זו נכריע בהמשך.

הכרת הנתבע בתובע ובבת הזוג כידועים בציבור
ביום 28.6.2016 הגישה בת הזוג תביעה חוזרת לגמלת הבטחת הכנסה שבה הצהירה כי היא חיה עם התובע. על סמך הצהרה זו וחקירות שערך הנתבע הוכרו התובע ובת הזוג כידועים בציבור החל מיום 28.6.2016, מועד הגשת התביעה.

תשלום תוספת תלויים לקצבת נכות עבור בת הזוג והבת הקטנה
ביום 21.3.2017 הגיש התובע בקשה לתשלום תוספת תלויים לגמלת נכות בעבור בת הזוג.

הנתבע אישר את בקשת התובע והחל מיום 28.6.2016 שולמה לו תוספת תלויים לקצבת נכות בעבור בת הזוג.

ביום 19.9.2017 הגיש התובע בקשה לתוספת תלויים בעבור הבת הקטנה. לבקשה צורף פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה שבו נכתב כי ביום 24.8.2017 בוצעה בדיקת אבהות שהראתה שהתובע הוא אביה של הבת הקטנה.

הנתבע אישר את בקשת התובע והחליט לשלם לו את תוספת התלויים בעבור הבת הקטנה מיום ההכרה בו כידוע בציבור של בת הזוג, קרי – מיום 28.6.2016.

יצוין כי הנתבע קיזז את כל תשלומי תוספת התלויים בעבור בת הזוג והבת הקטנה להם היה זכאי התובע מיום 28.6.2016 מחוב המזונות אותו הוא חב לנתבע. כמו כן, הנתבע ממשיך לקזז את יתרת החוב מקצבת הנכות ותוספת התלויים השוטפת המשולמת לנתבע בשיעור 10% מהקצבה החודשית.

ההליכים המשפטיים
ביום 1.4.2018 הגיש התובע כתב תביעה נגד החלטת הנתבע שלא להכיר בו ובבת זוגו כידועים בציבור משנת 2009 ונגד ההחלטה לקזז את הקצבה הרטרואקטיבית שאושרה כנגד חוב המזונות שלו.

יצוין כי במסגרת כתב התביעה לא נתבעה תוספת תלויים בעבור הבת הקטנה ממועד הפסקת תשלום תוספת התלויים בעבור הבת נור.

ביום 5.7.2018 הגיש הנתבע כתב הגנה שבו דחה את טענות התובע. נטען כי אין להכיר בו ובבת זוגו כידועים בציבור לפני 28.6.2016, מועד הצהרת בת הזוג על כך שחזרה להתגורר ע ימו וכי הקיזוז בגין תוספת התלויים לקצבת הנכות של התובע בעבור בת הזוג והבת הקטנה בוצע כדין.

ביום 26.12.2018 התקיים דיון קדם משפט ראשון בהליך.
במסגרת הדיון הועלתה לראשונה הטענה כי יש לשלם תוספת תלויים בעבור הבת הקטנה ללא קשר למועד ההכרה בתובע ובבת זוגו כידועים בציבור .
ב"כ התובע ביקש שתוגש תעודת עובד ציבור בנוגע לתשלומים ששולמו לתובע ממועד הזכאות לקצבת נכות , בנוגע לשאלה ממתי היה זכאי לתוספת תלויים בעבור הבנות הגדולות ובנוגע למועד הזכאות לתשלום תוספת תלויים בעבור הבת הקטנה.

בסיום הדיון נקבע מועד להגשת תעודת עובד הציבור ומועד להגשת הודעת התובע בנוגע להמשך ניהול ההליך.

ביום 13.2.2019 הגיש הנתבע תעודת עובד ציבור בנוגע למועד ים שבהם שולמו תוספ ות תלויים לקצבת נכות בעבור הבנות הגדולות ובנוגע למועד תשלום התוספת בעבור הבת הקטנה.

ביום 28.3.2019 הודיע התובע כי נותרו שתי מחלוקות: האחת, מועד ההכרה בו ובבת הזוג כידועים בציבור והשנייה, מועד הזכאות לתוספת תלויים בעבור הבת הקטנה.

ביום 4.12.2019 אמור היה להתקיים דיון הוכחות אולם בסופו של יום לא נשמעו בו ראיות.

בתחילת הדיון פירט התובע את הטענה בנוגע למועד הזכאות לתשלום תוספת תלויים לקצבת נכות בעבור הבת הקטנה. נטען כי מועד הזכאות הוא מחודש 9/2006, שכן בו הופסק תשלום התוספת עבור הבת נור ומועד ההכרה בו ובבת זוגו כידועים בציבור, אינו רלוונטי לעניין זה.

בתגובה לטענת התובע בנוגע למועד תשלום תוספת תלויים בעבור הבת הקטנה הודיע הנתבע כי עליו לבדוק טענה זו ולהודיע עמדתו. עוד הודיע הנתבע כי אין בתצהיר ובמסמכים שהוגשו לבית הדין כדי לבסס את הטענה בדבר היותם של התובע ובת הזוג ידועים בציבור לפני חודש 6/2016.

בנסיבות אלה, לבקשת התובע נקבע מועד להגשת תצהירים נוספים או מסמכים נוספים כדי לבסס את הטענה להיותם של בני הזוג ידועים בציבור לפני חודש 6/2016 . עוד נקבע כי הנתבע יודיע עמדתו בנוגע לתשלום תוספת תלויים בעבור הבת הקטנה החל מחודש 9/2006.

ביום 11.2.20120 הודיע הנתבע כי בהתאם לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ולתקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התש נ"ח-1998 לא ניתן לתשלום תוספת תלויים בעבור הבת הקטנה לתקופה שקדמה למועד האישור (28.6.2016). נטען כי התובע פנה בבקשה לתשלום תוספת תלויים בעבור הבת הקטנה בחודש 9/2017, ולכן היה על הנתבע לאשר את תשלום התוספת רק מחודש 9/2016, קרי - שנה לפני מועד הגשת הבקשה. בפועל אושרה הבקשה ממועד ההכרה בתובע ובבת הזוג כידועים בציבור, קרי - מיום 28.6.2016, 15 חודשים לפני הגשת הבקשה. בנסיבות אלה, נטען כי יש לדחות את טענת התובע.

ביום 24.6.2020 התקיים לפנינו דיון הוכחות. וכך התנהל הדיון:
לאחר שנשמעו דברי התובע הוא הודיע שאינו עומד על התביעה להכרה בו ובבת הזוג כידועים בציבור לפני 28.6.2016 אלא רק על התביעה לתשלום תוספת תלויים בעבור הבת הקטנה החל מחודש 9/2006 – מועד הפסקת תשלום התוספת בעבור הבת נור עם סיום לימודיה והגעתה לגיל 18.

אי לכך, נמחקה התביעה להכרה בתובע ובבת הזוג כידועים בציבור ונקבע כי הסוגיה היחידה שנותרה לדיון היא מועד הזכאות לתוספת תלויים בעבור הבת הקטנה.

לאחר מכן, נשמעו עדויות התובע ובת הזוג.

בסיום הדיון, בהתאם להסכמת הצדדים, סיכם הנתבע את טענותיו בעל פה.

התובע הגיש סיכומים בכתב.

ביום 3.9.2020 הודיע הנתבע כי אין בכוונתו להגיש סיכומי תשובה.

טענות הצדדים
התובע טען כי לא היה רשום כאביה של הבת הקטנה ולכן אף אם היה מגיש תביעה לנתבע לתשלום תוספת תלויים לקצבת הנכות בחודש 9/2006, במועד הפסקת תשלום תוספת התלויים בעבור הבת נור, היא הייתה נדחית על הסף.
עקב הנסיבות האישיות הקשות של התובע, לרבות התמכרותו לאלכוהול, יש לקבל את התביעה. התובע לא ידע את זכויותיו ולא פעל לממשן. פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה מכריז על אבהותו של התובע ממועד לידת הבת הקטנה ולא רק ממועד מתן פסק הדין. תוספת התלויים היא חלק אינטגרלי מקצבת הנכות ואינה תביעה עצמאית ולכן הוא זכאי לתשלום מחודש 9/2006.
בכתב ההגנה לא נטענה טענה של שיהוי ולא נעשה שימוש בתקנה 296 לחוק, אלא מדובר בטענה שנטענה לראשונה בשלב הסיכומים.

הנתבע טען כי רק בחודש ספטמבר 2017 הגיש התובע לנתבע פסק דין של בית המשפט שמאשר על סמך בדיקת אבהות שהוא אביה של הבת הקטנה ו הוא אף נרשם במשרד הפנים כאביה . הבת הקטנה נולדה בשנת 2002 אולם למרות שהתובע העיד שטיפל בענייניה בבית הספר הוא לא דאג לרשום אותה כבתו ולא פנה לנתבע במסגרת תביעת הנכות וביקש לרשום אותה כבתו. התובע אף הסביר בעדותו שלא רשם את הבת הקטנה במשרד הפנים מכיוון שהיה חייב בהוצאה לפועל תשלומים רבים ולא רצה שהמשטרה תחפש אותו בביתה של בת הזוג. בהתאם לתקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי חובה על הנתבע להגיש הודעה או בקשה בנוגע לשינוי בנתונים האישיים והיא תיחשב כתביעה לתשלום גמלה או תוספת גמלה. בהתאם לסעיף 296 לחוק על הנתבע לשלם גמלה רק 12 חודשים לפני מועד הגשתה. במקרה זה, שולמה התוספת בעבור 15 חודשים. אילו התובע היה פונה לנתבע בבקשת לתוספת תלויים לפני שנרשם כאביה במשרד הפנים, היה מקבל הדרכה כיצד לפעול וזכאותו הייתה נבדקת לגופה. התובע הודה שהסיבה שלא עשה דבר היא החובות שצבר ולכן לא מדובר במקרה חריג ויש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה
כאמור, השאלה במחלוקת היא אם תובע זכאי לתשלום תוספת תלויים לקצבת נכות בעבור הבת הקטנה החל מחודש 9/2006, המועד שבו הופסק תשלום תוספת התלויים בעבור הבת נור.

התשתית המשפטית
המקור הנורמטיבי לתשלום תוספת תלויים לקצבת נכות כללית הוא סעיף 200(ג) לחוק הביטוח הלאומי, שקובע כך:
"היו לנכה תלויים שהם תושבי ישראל, תשולם לו בעדם, בנוסף לקצבה חודשית מלאה, תוספת תלויים כדלהלן:
(1) בעד בת זוג...
(2) בעד כל אחד משני ילדיו הראשונים... לעניין זה, 'ילד' – כהגדרתו בסעיף 238".

בסעיף 238 לחוק מוגדר "ילד" כילד של המבוטח שכל פרנסתו על המבוטח ובכפוף להתמלאות הסייגים המפורטים באותה הגדרה.

תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה) התשנ"ח-1998 (להלן: התקנות) קובעת כי על מנת לקבל גמלה מכוח חוק הביטוח הלאומי יש להגיש תביעה לנתבע. בהתאם לתקנה זו יש להגיש תביעה לגמלה בטופס שהורה הנתבע, למלא את כל הפרטים הנדרשים ולצרף את כל המסמכים הנדרשים לצורך הוכחת הזכאות לגמלה.

תקנה 9 לתקנות קובעת כי "הודיע מי שמשתלמת לו גמלה, כי נוצרו נסיבות שבגינן הוא זכאי להגדלת הגמלה או לתוספת גמלה, יראו בהודעה תביעה לגמלה או לתוספת גמלה, לפי העניין".

סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי שכותרתו "מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם" קובע כך:
"(א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.
(ב) (1) הוגשה תביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם לו גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור;.....".

הלכה היא כי התניית תשלום גמלה במועד הגשת התביעה לנתבע עולה בקנה אחד עם תכלית תשלום הגמלה. נפסק כי על מבוטחים להגיש תביעות מסודרות למימוש זכותם וכן להגיש הודעה בכתב שהיא בגדר תביעה לגמלה. ובלשונו של בית הדין בעניין מור:
"... כללי מנהל תקינים מחייבים את המוסד לשלם כספי ציבור על בסיס תביעה מסודרת לגמלה בה מוכיח המבוטח רצונו לקבל אותה והיא נבדקת כראוי, ובמידת הצורך, מאומתת באמצעות מידע אחר, או נוסף, הקיים במוסד...".

נוסיף כי בעניין קולומקוב דחה בית הדין הארצי תביעה לתשלום תוספת תלויים לקצבת נכות בעד ילדיה של אשת המערער מחודש 2/2001 ואישר את החלטת הנתבע לתשלום תוספת תלויים רק בעבור 12 החודשים שקדמו למועד הגשת הצהרה לנתבע בנוגע לכך שאשתו וילידה מתגוררים עימו בהתאם לסעיף 296 לחוק .

הכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועדויותיהם מצאנו כי התובע אינו זכאי לתוספת תלויים בעבור הבת הקטנה מחודש 9/2006, כפי שיפורט להלן.

ראשית, אנו דוחים את טענת התובע שהנתבע העלה לראשונה במסגרת הסיכומים מטעמו את טענת השיהוי בהתאם לסעיף 296 לחוק בכל הנוגע לתביעה לתשלום תוספת התלויים, ונסביר.

כפי שפורט בהרחבה לעיל, בדיון שהתקיים ביום 14.12.2016 טען לראשונה התובע שהוא זכאי לתשלום התוספת בעבור הבת הקטנה החל מחודש 9/2006, המועד שבו הופסק תשלום התוספת בעד הבת נור. בנסיבות אלה, ביקש הנתבע לבחון את הטענה ולהודיע עמדתו.

אי לכך, בתגובה לטענת התובע הודיע הנתבע ביום 11.2.2010 שיש לדחות את הטענה בשל השיהוי שחל בהגשת התביעה בהתאם לסעיף 296 לחוק.

כלומר, הנתבע העלה את טענת השיהוי בהזדמנות הראשונה. זאת, לאחר שהתובע פירט את תביעתו לתשלום תוספת תלויים לקצבת הנכות בעבור הבת הקטנה וטען כי הזכאות קמה בחודש 9/2006, החודש שבו הופסק תשלום התוספת בעבור הבת נור.

אי לכך, טענת הנתבע בנוגע לשיהוי העלאת הטענה בהתאם לסעיף 196 לחוק נטענה בהזדמנות הראשונה ולא נפל פגם בהתנהלות ו.

שנית, התובע זכאי לתשלום תוספת תלויים לקצבת הנכות בגין 12 החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה, דהיינו מחודש 9/2016, ונסביר.
בהתאם לתקנה 9 לתקנות לא נדרש התובע להגיש תביעה נפרדת לצורך קבלת תוספת תלויים בעד הבת הקטנה, אולם עליו להגיש הודעה על כך שנוצרו נסיבות שבגינן הוא זכאי לתוספת תלויים לגמלת הנכות ולפרט באילו נסיבות מדובר.
בהתאם לסעיף 238 לחוק היה על התובע להוכיח, בין היתר, כי במועד הגשת הבקשה לתוספת תלויים בעבור הבת הקטנה כל פרנסתה הייתה עליו.

כאמור, התובע הגיש לראשונה תביעה לתשלום תוספת תלויים בעבור הבת הקטנה רק ביום 19.9.2017.

לפיכך, בהתאם לסעיף 296 לחוק הוא זכאי לתשלום תוספת התלויים רק בעד תקופה של 12 חודשים שקדמו לחודש שבו הוגשה התביעה, קרי – מחודש 9/2016.

כאמור, הנתבע החליט לאשר את תביעת התובע ולשלם לו תוספת תלויים מחודש 6/2016, שהוא המועד שבו הכיר בו ובבת זוגו כידועים בציבור. כלומר, הנתבע אישר את תשלום התוספת בגין 15 החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה. לפיכך, לא מצאנו שיש להורות לנתבע לשלם לתובע תוספת תלויים בעד הבת הקטנה ממועד מוקדם יותר.

נוסיף כי לא מצאנו עילה לאשר את תשלום תוספת התלויים לגמלת הנכות בעבור הבת הקטנה לפני המועד שאושר על ידי הנתבע, ונבאר.

התובע התחייב בעת הגשת התביעה לקצבת נכות שאם יחול שינוי בפרטים שמסר, יודיע על כך לנתבע. על אף התחייבות זו, הוא לא הודיע על הולדת בתו הקטנה בשנת 2002, ולמצער, במועד הפסקת תשלום תוספת התלויים בעבור הבת נור.

לא זו בלבד. בעדותו לפנינו ציין התובע שטיפל בענייניה של הבת הקטנה בבית הספר. אולם כשנשאל מדוע לא רשם אותה במשרד הפנים השיב: "זה היה תלוי בי, קודם כל השתייה והיו לי חובות של הוצל"פ, שרק לפני כמה שנים התחילו להיסגר, לפני כן הם הגיעו ל-5 מיליון ₪, ולא רציתי שכל יום יגיעו לבית כדי לחפש אותי ויעשו להם בלאגן. וזו גם אחת הסיבות שלא חזרנו אני וסמירה (בת הזוג – ק.כ) להיות ביחד" (ההדגשה הוספה – ק.כ.). התובע אף הודה שלא פנה לנתבע בבקשה לאשר תוספת תלויים בעבור הבת הקטנה לפני חודש 9/2017.
כלומר, מעדות התובע עולה שהוא טיפל בענייניה של הבת הקטנה בבית הספר אולם נמנע מלרשום אותה כבתו במשרד הפנים בשל חובותיו הכבדים בהוצאה לפועל והחשש שהנושים יטרידו את משפחתו.

לפיכך, לא מצאנו שנמנעה מהתובע האפשרות להגיש תביעה לתוספת תלויים בעבור הבת הקטנה לפני חודש 9/2017 בשל נסיבותיו האישיות (התמכרותו לאלכוהול) או ש לא פנה לנתבע לפני חודש 9/2017 עקב נסיבות חריגות המצדיקות לאשר את תשלום תוספת התלויים ממועד מוקדם לזה שאושר על ידי הנתבע. מעדות התובע עולה באופן מפורש שהוא לא פנה לנתבע ולרשויות האחרות כדי שיכירו בו כאביה של הבת הקטנה במודע ולאחר מחשבה.

עוד נציין כי אנו דוחים מכל וכל את טענת התובע שלו היה פונה לנתבע לפני מועד רישומו במשרד הפנים כאבי הבת הקטנה, הייתה התביעה נדחית. כפי שטען הנתבע בסיכומיו לו התובע היה פונה אליו הוא היה מדריך אותו כיצד לפעול כדי לרשום אותה כבתו וב וחן את תביעתו לגופה. לפיכך, דין טענת התובע להידחות.

נוסיף, כי אף אם טענת התובע נכונה והנתבע היה דוחה את תביעתו עקב אי רישומו כאבי הבת הקטנה במשרד הפנים, עדיין ניתן היה לקבוע שהוא עשה את המוטל עליו כדי לקבל את תוספת התלויים בעבור הבת הקטנה, ולאשר את תשלום התוספת ממועד הגשת התביעה לנתבע. עם זאת, כאמור התובע לא פנה לנתבע בשל חובותיו הרבים והחשש שהנושים יטרידו את משפחתו. לפיכך, אין לתובע להלין אלא על עצמו.

בנסיבות אלה, משהתובע פנה לראשונה לנתבע בבקשה לתשלום תוספת תלויים בחודש 9/2017 הוא זכאי לתשלום התוספת מחודש 9/2016 בלבד בהתאם לסעיף 296 לחוק. משהנתבע אישר את תשלום התוספת עוד מחודש 6/2016 , מועד ההכרה בתובע ובבת הזוג כידועים בציבור, לא מצאנו שיש להתערב בהחלטתו.

שלישית, לא מצאנו כי יש בפסק הדין בעניין יצחקי ביטון כדי לסייע לתובע, ונבאר.
בעניין יצחקי ביטון דובר על מקרה שבו תוספת התלויים לקצבת הנכות בעבור ילדיו של הנכה שולמה לגרושתו ואילו לנכה עצמו שולמה רק קצבת הנכות. ביום 2.8.2011 נכלא הנכה לתקופה של שנה ושמונה חודשים ולכן נשללה זכאותו לתשלום קצבת נכות באותה תקופה. בית הדין הארצי קבע כי למרות שהנכה לא זכאי לתשלום קצבת הנכות בעבור התקופה שבה שהה במאסר, יש להמשיך ולשלם לגרושתו את תוספת התלויים בעד הילדים .
נסיבותיו של המקרה שלפנינו שונות בתכלית. במקרה זה תוספת התלויים בעבור הבת הקטנה מעולם לא שולמה לתובע או לבת הזוג לפני חודש 9/2017 שבו הוגשה לראשונה התביעה. התובע ובת הזוג מעולם לא הודיעו לנתבע על כך שהתובע הוא אביה של הב ת הקטנה לפני חודש 9/2017. לפיכך, לא קמה זכאות לתשלום תוספת התלויים בעבור הבת הקטנה בגין תקופה העולה על 12 החודשים שקדמו למועד הגשת התביעה לנתבע בהתאם לסעיף 296 לחוק.
אי לכך, אין בפסק הדין בעניין יצחקי ביטון כדי לסייע לתובע.

בנסיבות אלה, מצאנו כי התובע זכאי לתשלום תוספת תלויים בעבור הבת הקטנה מחודש 9/2016, דהיינו שנה לפני מועד הגשת התביעה לנתבע, בהתאם לסעיף 296 לחוק. במקרה זה, אישר הנתבע את תשלום התוספת מחודש 6/2016 - מועד ההכרה בתובע ובבת הזוג כידועים בציבור, דהיינו 15 חודשים לפני מועד הגשת התביעה. אי לכך, התובע אינו זכאי לתשלום תוספת תלויים לקצבת הנכות ממועד מוקדם יותר מזה שאושר על ידי הנתבע.

סוף דבר
התביעה נדחית.

משמדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח אלול התש"ף, (7 ספטמבר 2020) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אלי עשור שעבין
נציג ציבור (עובדים)

קרן כהן, שופטת

מר מאיר ליבר
נציג ציבור (מעסיקים)