הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 74706-10-18

27 פברואר 2020
לפני:

כב' השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (עובדים) מר יוסי חן
נציג ציבור (מעסיקים) מר פסח דוד

התובע
יצחק אהרונוביץ
ע"י ב"כ: עו"ד דן גנון
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יעל יעקבי

פסק דין

בהליך זה עותר התובע כי הפגימות מהן הוא סובל בעמוד שדרה הצווארי והמותני יוכרו כפגיעות בעבודה על דרך המיקרוטראומה.

רקע עובדתי
1. התובע יליד שנת 1954. בין השנים 1987 – 2002 עבד התובע כשכיר, בין השאר בשירות מעסיקים העוסקים בהובלת מוצרי מזון (ד"וח תקופות עיסוק נ/1).

2. במהלך שנת 2003 הקים התובע, יחד עם אשתו, עסק (להלן – העסק או החברה) לשיווק מוצרי מזון שונים (ובהם שקי תפוחי אדמה מקולפים) וחומרי ניקוי למסעדות ובלתי עסק שונים באזור חיפה והצפון (סע' 2 לתצהיר התובע וכעולה מעדות התובע בפרו:1; ש: 20 – 23). התובע הוא מבעלי העסק ועבד בה כשכיר. בנוסף לתובע ולאשתו הועסקו בעסק בניו של התובע, איתי וקובי (סע' 13 לתצהיר התובע).

3. על-פי גרסת התובע הוא עובד בחברה כאיש שטח, ובמסגרת זו עסוק בקבלת ואיסוף הסחורה ובחלוקתה בין בתי העסק שהם לקוחות החברה. לאופן ביצוע עבודה זו נשוב בפירוט בהמשך.

4. בחודש 1/10 נפגע התובע בגבו לטענתו במסגרת עבודתו, אירוע בעקבותיו לא ביצע עבודה פיזית בעסק עד לסוף שנת 2012 או תחילת שנת 2013. על-פי גרסת התובע, מצבו השתפר בתום תקופה זו והוא חזר לעבוד בחברה באופן רגיל. התובע הגיש תביעה להכיר בפגיעה מחודש 1/10 כפגיעה בעבודה, ולאחר שפקיד התביעות דחה את התביעה, הגיש תביעה לבית הדין (ב"ל 32910-01-12), והתביעה נמחקה לבקשתו (סע' 12 לתצהיר התובע).

5. ביום 31.12.17 הגיש התובע לנתבע תביעה להכרה בפגימות בעמוד השדרה צווארי ומותני כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה (נספח ב' לתצהיר התובע). כתיאור הפגיעה, נרשם בטופס התביעה "פגיעה בעמ"ש צווארי מותני כתוצאה מתנאי העבודה (פעולות חוזרות ונשנות בשילוב הגב והצוואר)".
לטופס התביעה צרף התובע מכתב המפרט את עבודתו, ובו צוין כך:
"... אני עובד 5 ימים בשבוע (א-ה) ולעתים רחוקות גם בימי שישי.
יום עבודה שלי מתחיל בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר אני מקבל את השקים של תפוחי האדמה שאותם אני צריך לחלק בין בתי העסק השונים.
אני נפגש עם נהג המשאית שמביא לי את השקים של תפוחי האדמה בתחנת הדלק "סונול" בכניסה לעתלית. כמו כן הוא מביא לי שקים של גזרים ובצלים.
מדובר בכ- 80-90 שקים בממוצע בכל יום, כאשר בימי חמישי מדובר בכמות הרבה יותר גדולה: 200-300 שקים בממוצע.
הנהג מעביר לי מהמשאית שלו את השקים. כל שק 10 ק"ג. הוא עומד על הרמפה של המשאית שלו. אני עומד תחילה בתוך הרכב שלי. הוא מעביר לי שק אחרי שק, כל פעם שק אחד. אני לוקח ממנו את השק ומעביר לתוך הרכב. בשלב מסוים, אחרי שחלק מתא המטען מתמלא בשקים אני עובר לעמוד על הקרקע והוא ממשיך להעביר לי שק אחרי שק...
מדובר בפועלה שאורכת כחצי שעה ובימי חמישי כשעה.
בפעולות אלו אני עושה תנועות חוזרות ונשנות וחדות של הצוואר ושל הגב...הרמת הצוואר בזמן קבלת הסחורה מנהג המשאית והורדת הצוואר בזמן הסידור של הסחורה ברכב ואותו לגבי הגב.
......
לאחר סיום העמסת כל השקים על הרכב שלי- אני נוסע לכיוון בתי העסק השונים, על מנת לספק להם את השקים.
כשאני מגיע אל בית העסק אני פורק ידנית את השקים מהרכב שלי, לוקח אותם בידיים עד לבית העסק ומניח אותם לעיתים ליד הדלת של בית העסק ולעיתים בתוך בית העסק.
פעולה זו נעשית כך: לאחר פתיחת תא המטען של הרכב, אני מתכוף לתא המטען- פעולה שנעשית הן עם הצוואר והן עם הגב. אני לוקח 2-4 שקים, מתרומם בתנופה תוך כדי הזזת הצוואר והגב ומביא את השקים לבית העסק וחוזר חלילה לפי הכמות שהוזמנה אצלי. בדרך כלל בחמישי אני מביא כמות כפולה או משולשת של סחורה לעסקים שפתוחים גם בשישי וגם בשבת.

6. במכתבו מיום 15.3.18 דחה פקיד התביעות את התביעה, וזאת בנימוקים הבאים: לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי או אירועים תאונתים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו של התובע ואשר הביאו לפגיעה בע"ש צווארי ומותני; מבחינה רפואית לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו והמחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.
מכאן התביעה שלפנינו.
בתביעה כאן ייחס התובע את הפגיעה הנטענת בגבו לתנאי עבודתו, בהתאם לטענות שנזכרו במכתב הנלווה לטופס התביעה, טענות שחזרו גם בכתב התביעה ובתצהיר בהליך כאן.

טענות הצדדים בתמצית
7. התובע טען שהוכח בצורה ברורה שמשך שנים ארוכות הו ביצע פעולות חוזרות ונשנות במהותן, מונוטוניות ורצופות של הגב והצוואר, הן בהעמסת השקים שק אחר שק ממשאית הספק אל תא המטען של רכבו, והן במהלך פריקת השקים מהרכב בסמוך לבתי העסק השונים שהם לקוחות החברה. התובע טען שיש להסתמך בעניין זה על האמור בעדותו שהיתה עקבית ולא נסתרה. בסיכומי התשובה ביקש התובע להסתמך על תעודות המשלוח שצרף לתצהירו והמעידות לטענתו על כמות השקים שסחב ועל משקלם. התובע אישר בסיכומי התשובה שפעולת העמסת השקים אורכת כחצי שעה מדי יום, וכשעה ביום חמישי בלילה, אלא שבמהלך פרקי זמן אלה התובע מבצע אינספור תנועות חוזרות ונשנות.

8. מנגד, עמדת הנתבע היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תנאי עבודתו , שכן לא הובאו ראיות אובייקטיביות שיתמכו בטענות, הן בנוגע לתקופה בה עבד כשכיר והן לאחר הקמת העסק. עוד נטען שגם אם תתקבל טענת התובע שעבד כנהג חלוקה, הרי שלא הוכחה תשתית מתאימה לפגיעה על דרך המיקרוטראומה שכן העבודה שביצע היתה כרוכה במאמץ משתנה ובתנועות שונות ושלא בתדירות קבועה.

דיון והכרעה
9. בעב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.14) סוכמו התנאים לביסוס הטענה בדבר פגיעה בעבודה על דרך הטראומה באופן הבא:
"על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (היסוד השלישי)".

10. לצורך הוכחת היסוד הראשון - ביצוע תנועות חוזרות ונשנות, אין חובה להוכיח כי מדובר בתנועות זהות, ודי בכך שהן "זהות במהותן", היינו, דומות האחת לרעותה ובלבד שהן פועלות על מקום מוגדר בגוף עד שבסוף נוצר נזק ממשי (בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529; עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי – יניב, פד"ע לה, 529).
אשר לתדירות התנועות נפסק כי אין מדובר בהכרח בתדירות קבועה וסדירה ללא הפסקה, אלא די בכך שניתן לבודד פעולות אלה ממכלול הפעולות שהמבוטח מבצע במהלך יום עבודתו (עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי - המוסד לביטוח לאומי (20.12.07)), וזאת בתכיפות " הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עניין יניב).

על-פי פסיקת בתי הדין יכול שתימצא תשתית עובדתית מספיקה על פי תורת המיקרוטראומה גם שעה שעבודתו של המבוטח היא מגוונת ודורשת ביצוע פעולות שונות במהלך שגרת העבודה. זאת, כל עוד ניתן לבודד בתוכה רצף או רצפים של תנועת דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר בגוף וכל עוד מדובר ברצף או רצפים המשתרעים על פני פרקי זמן משמעותיים (עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש - המוסד לביטוח לאומי (17.8.06); וכן עניין יהודאי).

נקדים ונציין שלאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו שלא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו לעניין ביצוע העבודה כמתואר בכתבי הטענות ובתצהיר מטעמו. נפרט להלן את הנימוקים לקביעה זו.

11. הלכה היא כי "יסודה של כל תביעה המבקשת להכיר ב"פגיעה בעבודה", הוא ההנחה כי בוצעה עבודה. זהו המסד הראשוני, שעל המבוטח להראות כתנאי בל יעבור להוכחת תביעתו. דברים אלו נכונים שבעתיים עת מדובר בפגיעה מסוג מיקרוטראומה" (עב"ל (ארצי) 19640-02-16 שי רבקה עוזרי - המוסד לביטוח לאומי (8.5.18)).
במקרה כאן, מלבד עדות התובע, לא הובאה בפנינו עדות אובייקטיבית כלשהי לתמיכה בטענת התובע לפיה ביצע מדי לילה, כחמישה לילות בשבוע, את המשימה הכרוכה בהעמסת שקי תפוחי אדמה קלופה ופריקתה אצל לקוחות העסק, ולא הובאה בפנינו ראיה מהימנה בעניין זה, שניתן לתת לה משקל כלשהו.
קבלת גרסתו של התובע על סמך עדותו היחידה בלבד מחייבת משנה זהירות והנמקה מפורטת. בהקשר זה נפסק בע"א 224/78 חמישה יוד תכשיטנים בע"מ נ' פיירמנס פאנד אינשורנס קומפני, פ"ד לג(2) 90: "יכול היה בית המשפט להכריע בענין גם על יסוד עדות יחיד של בעל דין או של בעל ענין בדבר, אולם זאת בתנאי שהשתכנע כי ניתן לתת אימון בדבריו וכי יכול היה לנמק בפרוטרוט מדוע הוא רואה להסתפק בעדות יחידה כאמור" (וראה גם: ע"א 295/89 רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733; סעיף 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). בית הדין לעבודה אמנם אינו קשור בדיני הראיות (סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969), אלא שאין בית הדין משוחרר מעקרונות היסוד של השיטה המשפטית בה יש לבסס את הקביעות השיפוטיות על הראיות שהוצגו וליתן את הדעת לשאלה מדוע לא הוצגו הראיות המיטביות שניתן היה להציג.

בנסיבות המקרה כאן, לא מצאנו להסתפק בעדותו היחידה של התובע שכן התקשינו ליתן בה אמון מלא, מאחר והתובע נמנע מלהביא את העדים הרלוונטיים שיכולים היו לתמוך בעדותו. הכלל הוא שהימנעות מהבאת עדים, עלולה לפעול כנגד קבלת גרסת הצד שלא הביא את העדות, וההנחה היא שלו הובא העד הרלוונטי - עדותו היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהעדתו. כלל זה יפה לענייננו, שכן התובע לא הביא לעדות את בניו העובדים עמו בעסק כדי להעיד על התפקיד שמילא בו התובע, ולהתנהלות זו לא ניתן הסבר (פרו: 6; ש:15-17). מעדותם ניתן היה ללמוד, בין השאר, על סבירות טענתו של התובע לפיה הוטל דווקא עליו לבצע בעסק תפקיד הכרוך במשימה פיזית קשה של סחיבת שקים כבדים מדי לילה, וזאת חרף מצבו הרפואי ולאחר שנעדר תקופה ארוכה מהעבודה (בשנים 2010 – 2012) בשל כאבי גב.
התובע אף לא הביא לעדות מי מנהגי המשאיות אשר לטענתו סיפקו לידיו את הסחורה בלילות. גם אם נכונה טענת התובע כי מדובר בנהגים שהתחלפו מדי תקופה או בתדירות גבוהה (פרו: 8; ש: 4 – 8) ברי כי לו הובא מי מהם ניתן היה לשפוך אור על אופי המשימות והפעולות שהתובע ביצע במסגרת עבודתו.
התובע לא הציג נימוק משכנע מדוע לא ניתן היה לתמוך את עדותו בעדותם של אחרים, שיכולים להעיד מכלי ראשון על דרך ביצוע העבודה, תדירותה, אופן חלוקת העבודה בין התובע ובניו בעסק וכיו"ב שאלות, ויש בכך כדי לפגום בגרסתו.

12. התובע אף לא הציג ראיות כלשהן בנוגע למהות עבודתו כשכיר בשנים שטרם הקמת העסק (בין השנים 1987 – 2002). מלבד דו"ח תקופות העיסוק שהוצג מטעם הנתבע (נ/1) לא הוצגו בפנינו ראיות או עדויות בנוגע למהות העיסוק, המשימות והפעולות שביצע התובע באותן שנים, שיתמכו בעדותו של התובע.

13. אף אם היינו מוצאים לקבל את גרסתו של התובע לפיה עבודתו היומיומית היתה כרוכה בהעמסה ובחלוקה של שקי תפוחי אדמה, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח קיומה של תשתית מתאימה לפגיעה על דרך המיקרוטראומה. כך, בין השאר, לא עלה בידי התובע להוכיח מהי כמות שקי תפוחי הקדמה הקלופים שהעמיס כטענתו מדי לילה ומה תדירות העמסתם. אין מקום להסתמך בעניין זה על תעודות המשלוח שצורפו לתצהיר התובע כראיה מספקת. התובע טען שיש בתעודות המשלוח כדי להעיד על כמות ומשקל שק הירקות שהעמיס וסחב, אלא שהתעודות שהוצגו בפנינו (נספח א' לתצהיר התובע) הן מהחודשים 1-2/2019, היינו תעודות שהונפקו בגין התקופה שלאחר הגשת התביעה וספק רב אם ניתן ללמוד מהן על היקף העבודה שבוצעה במהלך השנים הארוכות שבמהלכן נגרמה הפגיעה בתובע לטענתו. לאור האמור, לא מצאנו לייחס לתעודות המשלוח משקל ראייתי רב.

14. לכך נוסיף שספק בעינינו אם ניתן לראות בפעולת העמסת הסחורה בפרק זמן כפי שנטען על ידי התובע (סעיף 8 לתצהיר), אשר אורך בין חצי שעה (בימים א-ד) לשעה (ביום ה') כדי להוות פרק זמן מספק לצורך גרימת הנזק על דרך המיקרוטראומה. הספק מתגבר לאור עדות התובע לפיה העסיק עובד בשם איל שסייע לו בעבודתו בלילות (פרו: 11; ש: 14 – 20). התובע לא פרט כמה זמן הועסק אותו עובד ומה היה חלקו בפעולות הכרוכות בהעמסת ופריקת שקי הירקות, ולא הובאה כל ראיה בנוגע לפרטים אלה.
על-פי עדות התובע לאחר שהעמיס את הסחורה, נסע לבתי העסק לצורך החלוקה. כמות השקים שנפרקו היא שונה בכל מסעדה ומסעדה ואף המרחק שנדרש ללכת מהרכב לבית העסק תוך סחיבת השקים שונה ממקום למקום בהתאם למיקום (פרו: 9; ש: 13 – 29). התובע העיד שלעתים הוא עושה שימוש בעגלה לצורך שינוע השקים למרחק העולה על 50 מ' כשאין גישה קרובה של הרכב למקום המיועד לפריקה (פרו: 1 ש: 1 – 2). כלומר, המשימה הכרוכה בפריקת השקים בבתי העסק של לקוחות החברה היתה כרוכה בפעולות שונות ומגוונות ולא ניתן לומר שהפעולות הגופניות הכרוכות במשימה זו הן זהות בעת פריקת השקים בכל האתרים. גם באמור יש לחזק את המסקנה לפיה לא הוכחה תשתית מתאימה לפגיעה על דרך המיקרוטראומה.

15. על יסוד האמור והמפורט לעיל – התביעה נדחית.
אן צו להוצאות.

16. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מעת שיומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אדר תש"פ, (27 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
מר יוסי חן

דניה דרורי,
שופטת

נציג מעסיקים
מר פסח דוד