הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 64080-05-21

20 נובמבר 2021

לפני:

כב' השופטת איריס רש

המערער
דוד ונונו

-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן- הוועדה) שניתנה ביום 11.5.2021 במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). בהחלטתה קבעה הוועדה כי אין למערער נכות צמיתה בגין החבלה בברך שמאל (להלן- ההחלטה).

2. המערער, שעבד כאיש אחזקה במפעל נייר חדרה, נתקל במשקוף במהלך העבודה וכתוצאה מכך נפל ונחבל חבלה ישירה בברך שמאל.

3. ועדה מדרג ראשון שהתכנסה ביום 28.12.2020 לא קבעה למערער נכות צמיתה. המערער הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים שהתכנסה בעניינו ביום 11.5.2021. הוועדה שמעה את תלונות המערער ולפיהן הוא מתעייף מהר בהליכה, יש קושי בעליה במדרגות, מתקשה בנשיאת משא ולא יכול לכופף וליישר את הרגל. המערער נבדק בדיקה קלינית על ידי הוועדה שממצאיה תוארו כדלקמן:

"בבדיקה היום בהליכה מתהלך עם יישור די מלא של ברך שמאל, ואילו על מיטת הבדיקה מכופף את הברך ב – 45 מעלות וטוען כי אינו יכול ליישר גם בכיפוף מונע תוך כיווץ שרירים רצוני אך מגיע מעבר ל – 90 מעלות כיפוף הברך יציבה במישור קידמי אחורי ובמישור צדדי אין נוזל תוך פירקי ומדידות פרקי ירכיים ההיקפים היו שווים.
עבר בדיקת MRI בתאריך 20.3.2020 היו קרעים של גוף המינסקוס הפנימי עם מקטע מינסקלי חופשי או מחובר חלקי כפלף. יש לציין כי בדיקתו במיון מ – 15.3.2020 ללא סימני חבלה חיצוניים ללא נפיחות. רגישות הופקה בקדמת הברך ללא רגישות בהנעה פסיבית או אקטיבית של הברך. הטווח האקטיבי והפסיבי היה מלא טווח יישור מלא 100 מעלות כיפוף ללא חריקות בהנעה.
11.5.2020 –
בצילום ברכיים בעמידה מה – 16.3.2021, ברך שמאל היצרות המדור הפנימי עם הזדקרות זיזים אינטרקונדיליריים. בברך ימין שינויים פחותים מאלו של ברך שמאל.
בבדיקתו בחדר המיון מיום האירוע, ללא סימני חבלה על העור, תפליט בינוני, טווח תנועות הברך: 0-100. ב – MRI שנעשה 5 ימים לאחר האירוע המדובר, המיניסקוס המדיאלי גופו קטן ומעוות וקטום, קרוע, עם מקטע חופשי. מחובר חלקית – פלאט."

הוועדה סיכמה את מסקנותיה כך:

"מדובר בגבר בן 55 בעת פציעתו, אשר על פי תיאור האירוע קיבל חבלה ישירה בברך, מנגנון זה אינו מנגנון הגורם לקרעים מיניסקליים, מורכבות הקרע והארציות המוארות כולל קטע מנותק, מעידים על ממצא קודם שלא קשור לאירוע הנוכחי.
גם צילומי הברך שנעשו בעמידה מראים היצרות המפרק המדיאלי עם היזדקרות הזיזים האינטרקונדילאריים, ממצאים אשר אינם מתרחשים בתקופה קצרה אלא לאורך זמן, בעיון בכרטיס הרפואי כבר ב – 2008 מתוארים כאבי ברך שמאל עם ביצוע אולטרסאונד של הברך.
גם טווחי התנועות אותם מציג בעת הוועדה, אינם בהלימה עם צורת הליכתו ויישור הברך בהליכה ובדיקתו בחדר המיון.
לאור בדיקת היקפי השרירים שהיו שווים, אין הוועדה מקבלת את הממצאים הדימותיים כקשורים לאירוע הנדון. יש לציין כי בדיקות MRI בגילאים הנ"ל, לאנשים עם כאבים וללא כאבי ברך, שינויים ניווניים מודגמים באחוז גבוה שמגיע עד ל – 70%. ".

הוועדה קבעה למערער שיעור של 0% נכות יציבה.

תמצית טענות הצדדים

4. לטענת המערער, פריט הליקוי 48(2)(ז)(I) קובע חזקה משפטית ולפיה נזק במניסקוס בצורה קלה מקנה נכות בשיעור של 10%, ללא קשר לתפקוד הברך או להגבלת התנועה. על פי צילום MRI למערער יש קרע של גוף המניסקוס המדיאלי . עוד נטען כי על פי ממצאי הוועדה מיום 16.9.2020 וכן מסמכים רפואיים נוספים הוא סובל מהגבלה בכיפוף ויישור הברך ולכן הוא זכאי לנכות גם מכח פריט ליקוי 48 (2)(ו) שעניינה הגבלה ביישור הברך.

5. מנגד, לעמדת המשיב, דין הערעור להידחות. החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת והערעור נסוב על קביעות רפואיות של הוועדה אשר בית הדין אינו מתערב בהן. על פי ההלכה הפסוקה לצורך הפעלת פריט הליקוי הליקוי 48(2)(ז)(I) שעניינו קרע במניסקוס יש צורך באבחנה של הגבלת תנועה, הגבלה תפקודית שלא נמצאה על ידי הועדה בעניינו של המערער.

דיון והכרעה

6.  הלכה פסוקה היא כי בית-הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית-הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213 (1999)]. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית-הדין אינו מוסמך להתערב בהן [עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המל"ל (22.06.2006); בר"ע 33753-02-17 סיגנייבסקי - המוסד לביטוח לאומי (25.6.2017)].

7. לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים לרבות הטענות שנטענו בפניי במהלך הדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מהטעמים המפור טים להלן.
כאמור לעיל, מפרוטוקול הוועדה עולה כי בבדיקה הקלינית שנערכה על ידי הוועדה לא נמצאה הגבלה תפקודית בכיפוף ויישור הברך. יתר על כן, הוועדה סברה שהמערער אינו משתף פעולה באופן מלא בבדיקה וטענותיו בדבר אי יכולת ליישר את הברך וכיווץ שרירים על מנת למנוע כיפוף אינן מתיישבות עם ההליכה בחדר הועדה תוך יישור די מלא של הברך ו טווח הכפוף של הברך העולה על 90 מעלות וכן עם ממצאי הבדיקה בחדר המיון ביום הפגיעה.
בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת להעניק דרגת נכות לפי סעיף הליקוי העוסק בקרע במניסקוס (סעיף 48(2)(ז) לרשימת הליקויים) נדרש כי תתקיים הגבלה תפקודית. ללא מגבלת תנועה/הגבלה תפקודית לא ניתן להיכנס לגדריה של תקנה זו [בר"ע 12391-07-13 יעקב חזק – המוסד לביטוח לאומי (5.3.2014) והאסמכתאות שם]. לפיכך, משעה שהועדה לא מצאה אצל המערער הגבלה תפקודית של הברך, אין מקום להענקת נכות למערער ולא נפל כל פגם בהתנהלות הוועדה. זאת ועוד. הוועדה הוסיפה וקבעה כי ממצאי בדיקת הדימות (MRI) מיום 16.3.2021 שהדגימו את הקרע במניסקוס אינם תואמים את מנגנון החבלה בתאונה ו מורכבות הקרע ומאפייניו מעידים על ממצא קודם שלא קשור לתאונה.

8. כך גם, משעה שהוועדה לא מצאה מגבלה בכיפוף או ביישור הברך בבדיקה הקלינית, אין הצדקה להענקת נכות לפי פריט ליקוי 48(2)(ו) ברשימת הליקויים . המסמכים הרפואיים אליהם הפנה המערער אינם מחייבים את התייחסות הוועדה ובפרט משעה שהוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית בהם נמצאו ממצאים שונים. מעבר לדרוש יצוין כי המסמכים הרפואיים אליהם התייחס המערער הם מסמכים הסמוכים למועד הפגיעה שאינם בהכרח רלוונטיים למועד קביעת הנכות הצמיתה.

9. על יסוד כל האמור, הערעור נדחה.

10. כמקובל, אין צו להוצאות.

11. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארתי לעבודה בבקשת רשות ערעור בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז כסלו תשפ"ב, (20 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .