הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 6315-05-20

22 דצמבר 2021

לפני:

כב' השופטת דניה דרורי
נציגת ציבור (עובדים) גב' רינה חדד

התובע
הרצל פרגי זכאי
ע"י ב"כ: עו"ד בנימין פילובסקי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יפעת קונה

פסק דין

1. עניינו של הליך זה בטענות התובע לפיהן הפגימות בצווארו הן תולדה של פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה. בהחלטת המותב מיום 8.2.21 נקבע כי עלה בידי התובע להוכיח שקיימת תשתית עובדתית לכאורית לפגיעה בצווארו על דרך המיקרוטראומה, וזאת לגבי חלק מתקופת העבודה הנטענת. ההחלטה מיום 8.2.21 תהווה חלק מפסק-דין זה.

2. בהחלטה מיום 1.3.21 מונה ד"ר אברהם ששון כמומחה -רפואי מטעם בית הדין (להלן - המומחה) לשם מתן חוות דעתו. בפני המומחה הוצגה התשתית העובדתית הבאה:
א. התובע יליד 1952. התובע עוסק שנים ארוכות בתחומי האינסטלציה, הנחת צנרת כיבוי אש, צנרת הסקה, צנרת גז וביוב, בחלק מהתקופה כשכיר ובחלקה כעצמאי.
ב. בין השנים 2003 – 2018 פעל התובע כעצמאי. במרבית התקופה (בין השנים 2004 – 2016) היה הבעלים של חנות כלי עבודה בישוב עוספיא.
לאחר סגירת החנות בשנת 2016 ביצע התובע עבודות עבור רפא"ל (באמצעות קבלני משנה) ובמשך כשנתיים בתחום התקנת מערכות כיבוי אש וצנרת בגובה, במסגרת כ 5 – 6 פרוייקטים, שכל אחד התמשך כחודש ימים.
ג. המערכות לכיבוי אש מותקנות על-פי רוב בשלבי הסיום של הבניה במבנים מסחריים וציבוריים גדולים. במבנים מסוגים אלה מותקנים שני סוגים של מערכות כיבוי אש: הראשון, מערכת סגורה בה המתזים (ספרינקלרים) מופעלים עם גילוי חום; והשני – מערכות נלוות של ארונות כיבוי אש, בהם מותקן צינור 2 צול עם שאליו מחובר צינור בד המותקן על גבי גלגלון, ולצידם מטף עם אבקה או קצף לכיבוי אש. התובע עסק בעיקר בהתקנת מערכות מהסוג השני.
עבודות הכנת ארונות הכיבוי כרוכה בהנחת צנרת המים המובילה אליו - הצנרת מותקנת בצמוד לתקרה ומתחתיה, במרחק של כ- 20 – 30 ס"מ מהתקרה. שלבי התקנת הצנרת העלית הם: סימון מיקום הצינור באמצעות מתיחת חוט סימון, סימון נקודות קידוח לצורך התקנת הקונזולה, קידוח, התקנת הקונזולה באמצעות חיבור ברגים, תליית הצנרת על גבי הקונזולה וחיבור מקטעי הצנרת באמצעות מחברים המחוזקים בברגים.
במהלך ביצוע האמור התובע עומד על גבי עגלת פיגום, והוא נדרש להרים משאות שונים (כלי עבודה שמשקלם עד מספר ק"ג, ומקטעי צנרת שיכולים להגיע למשקל 90 ק"ג, ואשר התובע מרים יחד עם עובד נוסף). במהלך יום עבודה שהוקדש לבניית מערכות מסוג זה, התובע נדרש להרים ולחבר כ 5 - 6 מקטעי צנרת.
המשימות השונות (קידוח, הברגה, חיבור) מבוצעות כשהראש מוטה לאחור והצוואר מתוח לאחור או תוך ביצוע תנועות חוזרות ונשנות של יישור הצוואר והטיתו לאחור.
ד. הנתבע הכיר בפגימות בכתפיים ובגב התחתון כפגיעות בעבודה על דרך המיקרוטראומה, ודחה את התביעה בהתייחס לפגימה בצוואר.

המומחה התבקש לקבוע מהו הליקוי ממנו סובל התובע בצווארו, וכן לבחון האם קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע בין השנים 2016 – 2018 לבין הליקוי או החמרתו, מהו מנגנון הפגיעה ומאזן ההשפעות. בנוסף, התבקש המומחה לבחון אם מדובר במחלת מקצוע.

3. בחוות-דעתו מיום 14.3.21 קבע המומחה שאין קשר סיבתי בין הליקוי בצוואר לבין תנאי העבודה. המומחה קבע שבעבודת התובע (המתבצעת בחלקה כשראשו מורם ומוטה לאחור) אין מרכיב שיכול לתרום לתהליך ניווני, מעבר לתהליך תחלואתי טבעי הקשור ישירות לגילו של התובע. עוד קבע המומחה שתנועות הראש כפי שתוארו בתשתית העובדתית (שהם מעבר מתנוחה ניטרלית של הראש למתיחה לאחור וללא כיפוף קדימה) אינן מבוצעות בתדירות גבוהה ובחוזקה ואף לא תואר גורם לרטט הפועל על עמוד השדרה. לדעת המומחה, אין השפעה להרמת משאות ובממצאי הדימות לא נתגלתה פריצת דיסק טראומטית, כפי שניתן היה לצפות לו הפגיעה היתה נגרמת בשל הרמת משאות כבדים. המומחה הוסיף וקבע שלא זיהה בתשתית העובדתית מרכיב ספציפי שיכול לתרום להחמרה במצבו של התובע, בוודאי שלא בין השנים 2016 – 2018.
לעמדת המומחה, הממצאים בעמוד השדרה הצווארי הם חלק מפתולוגיה ספונדילוטית ממנה הוא סובל, כפי שניתן ללמוד מכך שבתובע נמצאו ממצאים שחיקתיים ניוונים גם בפרקי הירכיים ובגב התחתון. לסיכום, קבע המומחה שלהערכתו אין קשר סיבתי בין תנאי העבודה להתפתחות סימני תחלואה ניוונית בצווארו של התובע, סימנים דומים לאלה שנמצאו באיזורים אחרים במערכת השלד.

4. בהתאם להחלטה מיום 5.7.21 הופנו למומחה שאלות הבהרה. נפרט להלן את השאלות ואת תשובות המומחה להן.
ש. בתשתית העובדתית צוין שהתובע ביצע בשנים 2016 – 2018 עבודה כשראשו מוטה לאחור והצוואר מתוח לאחור או תוך ביצוע תנועות חוזרות ונשנות של יישור הצוואר והטיתו לאחור. במקביל, התובע מרים את הזרועות לצורך ביצוע העבודות בגובה. הפגיעה בכתפיו של התובע הוכרה בפגיעה בעבודה.
אנא אשר כי פגיעה כזו במנגנון מיקרוטראומטי המוביל לשינויים דו צדדיים בכתפיים בשל תנאי העבודה, יש בה לחזק את האפשרות שהעבודה בין השנים 2016 – 2018 לכל הפחות החמירה את המצב הניווני התחלואתי הטבעי הקודם בצוואר.
ת. ראשית אין קשר בין ההכרה שניתנה לו על ידי המל"ל בעניין הפגימה שבכתפיים להכרה בעניין הפגימה שבצוואר. כמו כן, ובהתרכז רק על ענייני עמ"ש צווארי (כפי שהוכתב לי ע"י כבוד בית הדין), אין כלל וכלל רמז לקשר של מיקרוטראומה בכתפיים שמשפיעה בצורה כלשהיא על הצוואר.
מסכים שההחמרה של השינוי הניווני התחלואתי הטבעי שהיה בצווארו של התובע החמיר אבל רק כתוצאה מ"תחלואה טבעית" כפי שכתב השואל, וללא קשר בין פתולוגיה צווארית או בכתפיים. המצב הניווני מחמיר תמיד= Natural history of the disease.

ש. אנא אשר כי אדם הפגוע בשתי הכתפיים וסובל משינויים דו"צ, הדבר משפיע עליו בבואו לעבוד מעל גובה העיניים, באופן שיש בו כדי להשפיע על עמוד השדרה הצווארי ולהביא להחמרה במצב ניווני תחלואתי טבעי קודם.
ת. אם אכן החולה עבד מעל לגובה והפגימה הוכרה בכתפיים הוכרה כמחלת מקצוע איננו רואה דרך לקשר עם הצוואר.
שוב ושוב אני מאשר מה שהשואל כתב "ההחמרה במצב הניווני (בצוואר) היא החמרה תחלואתית" ותו לא אצל גבר יליד 1952.
אשמח אם יוכח לי שקיים קשר ישיר או בלתי ישיר בין נזק שבכתפיים על רקע מיקרוטראומה למצב דומה בעמ"ש צווארי. אני לא מכיר ולא ראיתי תיעוד אקדמי ספרותי התומך בכך.

ש. אנא אשר כי אדם הפגוע בגב תחתון וסובל משינויים ניווניים, הדבר משפיע עליו בבואו לעבוד מעל גובה העיניים, באופן שיש בו כדי להשפיע על עמוד השדרה הצווארי ולהביא להחמרה במצב ניווני תחלואתי טבעי קודם.
ת. כן הספרות יודעת לתאר תהליך ניווני משולב ושכיח בין עמ"ש מותני לצווארי אך ללא אפשרות להצביע ולהוכיח בסבירות קטנה אפילו שהגורם הוא משותף.

ש. אנא אשר ששינויים ניוונים בעמוד השדרה הגבי או המותני הנובעים מעבודה בדרך של פגיעה מיקרוטראומטית מלמדים כי לתובע גורמי סיכון המרמזים על כך כי עבודה עם הטיית הראש לאחור והצוואר מתוח/ עבודה תוך ביצוע תנועות חוזרות ונשנות של יישור הצוואר והטיתו לאחור עשויה לגרום להחמרה של מצב ניווני תחלואתי טבע קודם.
ת. כתבתי והסברתי שהרמת ראש לאחור אינה מנגנון הגורם בסבירות של 20% לתהליך ניווני במפרקים מעל לסבירות של התהליך התחלואתי הטבעי הקשור לגיל החולה עצמו.

ש. עפ"י קביעת בית הדין הנכבד, התובע ביצע במשך מספר שנים תנועות חזורות ונשנות של יישור הצוואר ומתיחתו לאחור. כל פעולה שביצע התובע, כרוכה בהטיית הצוואר ויישורו שוב ושוב (כמפורט בהחלטת בית הדין פסקאות 3א – ג). אנא אשר כי בנסיבות אלה קיימת אפשרות להחמרה במצב הצוואר, יחסית לאפשרות שהתובע לא היה עובד, ולא היה מטה את ראשו שוב ושבו, ומיישר אותו שוב ושוב , אלפי פעמים – וכי פעילות חוזרות ונשנות אלה עשויות להחמיר את מצבו של התובע יחסית למצבו אם לא היה מבצע את אותן פעולות.
ת. מהות ותיאור עבודתו של מר זכאי אכן השפיעו על הליקוי הניווני בפרקים הבין חולייתיים בצוואר. השפעת העבודה בסבירות של 50% היא אכן קיימת לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה (ראש למעלה) לא השפיעו אם התובע לא היה עובד.
אמנם השאלה היא האם תנאי העבודה גרמו במידה כלשהי למצבו הרפואי של הפועל או להחמרתו לעומת התהליך הטבעי תחלואתי של הגיל. התשובה היא שלילית.
תוארו עבודות התומכות בזירוז הופעת תהליך ניווני צווארי דיסקופטי וגם במפרקים הבין חולייתיים בעת כיפוף ויישור הראש: כיפוף ראש למטה ויישור הראש שמתרומם למעלה. אין זה המצב כאן. לא ראיתי פעולות מצטברות של כיפוף ויישור מקסימלי תדיר בראש ובצוואר.

ש. אנא אשר כי הפעולות החוזרות והנשנות של יישור וכיפוף הצוואר לאחור עשויות להחמיר מצב קודם, ולהחיש הופעת כאב ו/או מגבלה בצוואר על רקע מצב תחלואתי טבעי.
ת. במקרה דנן לא היה כיפוף קדמי של הצוואר (סנטר לחזה) ויישור ראש לאחור באופן תדיר. רוב עבודת הפועל הייתה עם ראש נוטה לאחור ו/או מתיישר. פעולות זעירות אלו לא גרמו לנזק השחיקתי בצורה שמעל לממוצע. במקביל אני אשאל איך יוסברו השינויים הניווניים המפושטים אצל התובע, אם בפרקי ירכיים ואם בידיים כפי שנראה המיפוי מ 8/19? האם בגלל שעובד עם הידיים או בגלל שהוא מתהלך? לא.

ש. מהתשתית העובדתית עולה שבעת ביצוע העבודה תוך ביצוע תנועות חוזרות ונשנות של הטית הראש לאחור ויישורו נשא התובע כלי עבודה ומשאות במשקלים שונים (כלי עבודה שמשקלם עד מספר ק"ג ומקטעי צנרת שמשקלם עד 90 ק"ג ואשר אותם התובע הרים עם עובד נוסף). האם לעבודת התובע כמתואר לעיל יכולה להיות השפעה עקיפה על התפתחות כאב או מגבלה בצוואר. תשומת לב המומחה לכך שהתובע הוכר כמי שנפגע בכתפיו בשל תנאי העבודה במנגנון המיקרוטראומה.
ת. גם להערה זו התייחסתי בחוות דעתי המקורית. הרמת משאות הייתה אמורה, אם בכלל, לגרום לפריצת דיסק בעמ"ש. השפעת עבודה פיזית על " כאבי עמ"ש" ידועה אך לא תואר קש"ס כלשהו בין עבודה פיזית לתהליך מתקדם ספונדילוטי בצוואר אם לא קיימים repetitive movement of flexion extension. כאן אצל התובע הייתה עבודה עם ראש לאחור (ב extension) ביישורו ללא כיפוף מלא יישור מלא רציף וחזור.

5. התובע טען שיש לקבל את התביעה על יסוד קביעות המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה, בדבר קשר סיבתי, ולו עקיף, בין הליקוי בגב התחתון והתפתחות פגימה חדשה ומשולבת בצוואר, ובדבר השפעה של תנאי העבודה על הליקוי הניווני בצוואר. די בהשפעה המתוארת בתשובות המומחה כדי לקבל את התביעה.
לחילופין – יש לקבוע שעמדת המומחה אינה ברורה, שכן מצד אחד הוא מכיר באפשרות של השפעה של תנאי העבודה על הליקוי ומנגד הוא שולל את הקשר הסיבתי וטוען שהפגימה נגרמה באופן טבעי.

6. עמדת הנתבע היא כי יש לדחות את התביעה על יסוד קביעות המומחה, שהציג תמונה קלינית מלאה, וענה בהרחבה ובאופן מנומק לשאלות שהוצגו לו.

7. "תאונת עבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 כתאונה שאירעה תוך כדי ועקב העבודה. המונח "תאונה" מורכב משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מצד אחד, ונזק או פגיעה מצד שני. קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע התאונתי היא קביעה שיפוטית המושתתת על חומר הראיות, ובכללן חוות-דעת של מומחה יועץ רפואי.
הלכה כי על בית הדין ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין. בית הדין מונחה, על-פי הפסיקה, לסמוך את ידיו על חוות דעת המומחים ועל מסקנותיהם, והוא לא יסטה מהאמור בהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל (ארצי) 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי (28.2.06); עב"ל (ארצי) 310/07 בשארה באסם – המוסד לביטוח לאומי (4.2.08). בעב"ל (ארצי) 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) נקבע:
"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה".

8. בנסיבות המקרה כאן, אין הצדקה שלא לאמץ את חוות דעת המומחה.
המומחה קבע שהתובע סובל מדיסקופטיה צווארית נרחבת על פני מספר גבהים וכי מדובר בסימנים של תחלואה ניוונית בצוואר, שבאה לידי ביטוי באיזורים אחרים בשלד, בהם בפרקי הירכיים, בידיים ובגב התחתון. המומחה קבע כי תנאי העבודה כפי שתוארו בתשתית העובדתית לא גרמו לליקוי או להחמרתו, וזאת לאחר שניתח את ההשפעה האפשרית של התנועות שתוארו והתייחס לפרק הזמן שנקבע בתשתית העובדתית. המומחה הסביר שיש לייחס לנתונים ובהם תחלואה טבעית, משקל וגיל השפעה רבה העולה על ההשפעה של תנועות הצוואר שביצע התובע בעבודתו.
לא מצאנו שתשובות המומחה לשאלות ההבהרה מובילות למסקנה שהמומחה הכיר באפשרות של קשר סיבתי במידה הנדרשת על-פי הדין. המומחה קבע במפורש שאין קשר בין תנאי העבודה להתפתחות הליקוי בצוואר או להחמרתו. הגם שהמומחה קובע שיש סבירות העולה על 50% להשפעה של סוג העבודה שבוצעה על התפתחות ליקוי כגון זה של התובע, אין די בכך על מנת לקבל את התביעה, שכן המומחה קובע שאין לתנאי העבודה השפעה משמעותית על הליקוי בצוואר, ליקוי שהוא חלק ממחלה ניוונית מפושטת.

9. נציין כי בבקשה למינוי מומחה נוסף העלה התובע טענות נוספות כנגד קביעות המומחה, וטענות אלה לא נזכרו בסיכומים, ומכאן שהתובע זנח אותן. למעלה מן הנדרש נציין שיש לדחות את הטענות שהועלו באותה בקשה לפיהן המומחה נוקט באסכולה מחמירה או שמרנית אשר איננה מאפשרת בחינת הנזק בצווארו של התובע כפועל יוצא של תנאי עבודה כשל התובע, כמו גם את הטענה שהמומחה מטיל ספק בתורת המיקרוטראומה. לא הוכח שהמומחה נוקט באסכולה שמרנית בכל האמור באפשרות של פגיעה צווארית כתוצאה מתנאי העבודה על דרך המיקרוטראומה. בניגוד לנטען, לא ניתן ללמוד מתשובות המומחה שהוא מטיל ספק באפשרות של פגיעה על מיקרוטראומה, אלא בהקשר לנסיבות המקרה הספציפיות, לגביהן קבע המומחה שאין קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי הצווארי והדגים זאת באמצעות הפניה לשינויים ניווניים אחרים מהם סובל התובע בבאיברים שונים, שלא כתוצאה של תנאי עבודתו.

10. על יסוד האמור בחוות-דעתו ובתשובותיו המנומקות והמפורטות של המומחה, בהיעדר הצדקה שלא לאמץ את חוות-דעת המומחה ולאור משקלה הראייתי המיוחד, מצאנו לאמץ את עמדת המומחה.
סוף דבר – התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.

11. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ב, (22 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

רינה חדד
נציגת ציבור

דניה דרורי,
שופטת