הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 62250-05-20

10 נובמבר 2020

לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערערת
יוסור סלאמה
ע"י ב"כ: עו"ד ג'ומאנה יונס
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת ועדת הערר (שירותים מיוחדים) מיום 11.3.20 (להלן: "הוועדה") אשר התכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה (ב"ל 9822-04-19, לפני כב' הרשם חסנין, להלן: "פסק הדין המחזיר") וקבעה, כי המערערת אינה תלויה בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היום-יום ברוב שעות היממה (להלן: "ההחלטה").
העובדות הרלוונטיות לערעור
המערערת, ילידת 1960.
באבחון הרפואי הרלוונטי מיום 8.7.18 נקבעה למערערת נכות רפואית יציבה משוקללת בשיעור 67%, החל מיום 1.4.18, בגין ליקויים אלה ( פרוטוקול הוועדה הוגש לתיק בית הדין ביום 4.11.20):
10% בגין כאבי גב תחתון;
0% בגין לחץ דם;
0% בגין שומני דם;
20% בגין קשיי הליכה + לימפדמיה;
10% בגין אבני כליות;
10% בגין אוסטופורוזיס;
20% בגין עודף משקל;
20% בגין סכרת עם אינסולין;
20% בגין נוירופטיה סכרתית.
ועדת הערר לעניין שירותים מיוחדים מיום 23.1.19 קבעה, עובר לפסק הדין המחזיר, כי המערערת אינה תלויה בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היום-יום ברוב שעות היממה. בפעולות הרלוונטיות לענייננו קבעה הוועדה כדלקמן (פרוטוקול הוועדה הוגש לתיק בית הדין ביום 4.11.20):
ניידות בתוך הבית: עצמאית
"נכנסה לחדר הוועדה ישובה על כסא גלגלים. בביתה מתהלכת בעזרת הליכון קיימות יכולות לשבת ולקום בעצמה"
אחזקת בית: זקוקה לסיוע במידה רבה
"לא מסוגלת לבצע עבודות בית ולשמור על יציבות לאורך זמן".
סידורים מוסדיים וכספים: זקוקה לסיוע מועט
"זקוקה לליווי לסידורים מוסדיים".
על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית דין זה (בל 9822-04-19).
בפסק הדין המחזיר מיום 25.9.20 נקבע כדלקמן:
"ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים להשיב את עניינה של המערערת לוועדה לעררים (שירותים מיוחדים) בהרכבה מיום 23.1.19, על מנת שתבחן שוב את הנושאים הבאים:
ניידות - תבחן בפועל את יכולתה לשבת ולקום, ותשקול עמדתה מחדש;
אחזקת בית - תשקול עמדתה בשנית לאור קביעתה כי המערערת אינה מסוגלת לבצע עבודות בית;
סידורים מוסדיים - תשקול עמדתה בשנית לנוכח טענת המערערת כי היא אינה יודעת קרוא וכתוב.
המערערת ובאת כוחה יוזמנו לוועדה לטעון את טענותיהם.
החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת."
החלטת הוועדה
ביום 11.3.20 התכנסה הוועדה מכח פסק הדין המחזיר. הוועדה הקשיבה לדברי ב"כ המערערת שנרשמו מפיה בזו הלשון (סע' 4 לפרוטוקול):
"לדברי העו"ד מבקשת התייחסות לנקודות שנקבעו בפסק הדין.
בעקבות דחית השרמ נפלה התובעת בניסיונה לקום (אחרי הערר)
כמה חודשים אחרי הועדה היתה הנפילה. אלמנה גרה לבד, לא יודעת קרוא וכתוב. התובעת לא היתה מסוגלת לקום ולשבת לבד.
הרופא בדרג I לא דייק בעובדות לטענתנו לא היתה מסוגלת לקום ולשבת לבד אלא בעזרה. בעבודות בית צוין שלא יכולה לבצע למרות שהוועדה ציינה שלא יכולה.
לא יודעת קרוא וכתוב ולא יודעת להתנהל מול מוסדות. דואגות לה מכל הבחינות. יודעת להגיד מה היא רוצה וצריכה. בעת הוועדה נשוא הערר גרה לבד. בתקופה שהערר דן בה, התנהלה עם הליכון והתקשתה בקימה וישיבה".
הוועדה העריכה את אופן תפקוד המערערת בפעולות אליהן היא נדרשה להתייחס במסגרת פסק הדין המחזיר , בזו הלשון:
ניידות בתוך הבית: עצמאית
"בתקופה הרלוונטית בה דן הערר, הנכה מסרה לועדה בראיון שניידת בתוך ביתה בעזרת הליכון.
בדרג I 26.5.18 נבדקה ע"י ד"ר פרידמן (אורטופד) שתיאר בסעיף זה בפרוטוקול "ירדה מהכסא למיטת הבדיקה עמדה והסתובבה והתכופפה ללא הגבלה מיוחדת". מצב זה מלמד שהנכה יכולה גם לשבת ולקום בעצמה. כמו כן במסמכים הרפואיים הכלולים מופיע שניידת בעזרת הליכון. ראוי לציין שבתקופה הרלוונטית גרה לבד, מצב המצריך יכולת ניידות ישיבה וקימה."
אחזקת בית: תלויה לחלוטין
"הוועדה מקבלת שבתקופת הערר לא יכלה לבצע כל פעולה של אחזקת בית".
סידורים מוסדיים וכספים: זקוקה לסיוע מועט
"הוועדה מתרשמת שהתובעת צריכה ליווי למוסדות, קיימות יכולות הבנה והתמצאות שמורים. יכולה לבטא את בקשותיה באופן עצמאי".

החלטת הועדה – המערערת נמצאה "עצמאית או אינה תלויה בזולת בעזרה רבה ברוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה" וכך נימקה הוועדה את החלטתה (סע' 9 לפרוטוקול) :
"הוועדה התכנסה בהתאם לפס"ד מיום 25.9.19 ודנה בסעיפים שנדרשה ע"פ פסק הדין.
הוועדה מצאה שבסעיפים של ניידות וסדורים מוסדיים אין שינוי לעומת ההחלטה הקודמת. באחזקת בית הוועדה מקבלת את הערר. לאור זאת אין שינוי מההחלטה האחרונה.
הערר נדחה".
על החלטה זו הוגש הערעור דנן.
טענות הצדדים
במעמד הדיון בערעור מיום 3.11.20, מיקדה המערערת את טענותיה בערעור כנגד קביעת הוועדה בכל הנוגע לפעולת הניידות בלבד (עמ' 2, ש' 5).
לטענת המערערת, בניגוד להוראת פסק הדין המחזיר, הוועדה לא בחנה בפועל את יכולתה לקום ולשבת ובחרה להסתמך על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר מלכתחילה המערערת השיגה עליה ולא הסכימה עם קביעות הפוסק, אשר לא ציין לדבריה כי המערערת הובאה בפניו על ידי אחותה ואחייניתה והוקמה בעזרתן מכ יסא הגלגלים.
עוד שגתה הוועדה בכך שהתעלמה מהמסמכים הרפואיים (נספח 3 לערעור) המציינים במפורש, כי המערערת סובלת מ"אידמה", בצקות כרוניות וירידה בתחושה בשתי הרגליים וכן היא סובלת מ"דרופ פוט" בשתי כפות רגליה – כך ש גם אם הוועדה בחרה להסתמך על מסמכים רפואיים מזמן אמת, במקום לעשות בדיקה בפועל ליכולת הקימה והישיבה, הרי שהיה עליה לעיין ב מסמכים הרפואיים הנ"ל לרבות בהחלטת ועדת הניידות של משרד הבריאות מיום 13.8.18 , אשר בדקה את המערערת בפועל במועד הרלוונטי ומצאה, כי היא "מסוגלת לקום עם עזרה, הולכת בעזרת הליכון צעדים ספורים, רושם על דרופפוט דו"צ יותר מימין" (נספח 4 לערעור).
לדידי המערערת, משמדובר בוועדה שלא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, הרי שיש מקום להשיב את עניינה לוועדת ערר (שירותים מיוחדים), בהרכב שונה.
מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר כלשונן.
בכל הנוגע לפעולת הניידות – הוועדה אכן לא בדקה את המערערת וזאת מאחר שמצבה הוחמר מאז הישיבה עובר לפסק הדין המחזיר. במצב דברים זה, תמכה הוועדה את מסקנותיה בתיעוד הרלוונטי מבחינה כרונולוגית וכן בממצאי הבדיקה שנערכה על ידי הדרג הראשון. עוד נטען, כי החלטת הוועדה נומקה באופן המאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה וככזו אינה נתונה להתערבות משפטית. אשר לטענות המערערת המפנות לתיעוד הרפואי מתיקה בהקשר ליכולתה להתנייד נטען, כי אלה נושאות צביון רפואי מובהק ומשכך דינן להידחות. במעמד הדיון בערעור הוסיף ב"כ המשיב, כי ועדת הניידות אליה הפנתה המערערת אינה רלוונטית לענייננו שכן מדובר בוועדה בענף שונה, הפועלת מתוקף הוראות חוק שונות, מה גם שהוועדה דנן ממילא אינה כבולה למסקנותיה, אלא לליקויים הלא מנופים שנקבעו במסגרת האבחון הרפואי הרלוונטי מיום 8.7.18.
דיון והכרעה
10. הלכה פסוקה היא, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה לעררים לדיון מחדש בעקבות פסק דין בו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב' 160 (1992)).
11. ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).
12. לאחר שעיינתי בהוראות פסק הדין המחזיר, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.
13. עיון בפסק הדין המחזיר מלמד, כי בכל הנוגע לפעולת הניידות – הוועדה נדרשה לבחון " בפועל את יכולתה (של המערערת) לשבת ולקום, ותשקול עמדתה מחדש ".
14. למקרא החלטת הוועדה עולה, כי זו הסבירה מדוע לשיטתה אין מקום לערוך בדיקה בפועל ליכולת הקימה והישיבה של המערערת בציינה, כי המערערת נפגעה ברגל לאחר התכנסות הוועדה בישיבתה עובר לפסק הדין המחזיר ; לפיכך, הוועדה הפנתה לממצאי בדיקת הדרג הראשון מיום 26.5.18 לפיהם צוין, כי המערערת " ירדה מהכסא למיטת הבדיקה, עמדה והסתובבה והתכופפה ללא הגבלה מיוחדת". לדידי הוועדה, מצב זה מלמד, כי המערערת יכולה גם לשבת ולקום בעצמה. עוד הפנתה הוועדה לכך שהמסמכים הרפואיים שהונחו לפניה מלמדים, כי המערערת מתניידת בעזרת הליכון. הוועדה הוסיפה ונימקה מסקנתה בכך שהמערערת גרה בגפה, מצב המצריך לדעת הוועדה יכולת ישיבה וקימה.
15. מדובר בקביעה רפואית, סבירה ומנומקת, הנסמכת על שיקול דעתה המקצועי של הוועדה אשר הסבירה באופן ברור מדוע אין מקום בנסיבות העניין לערוך בדיקה בפועל ליכולת הקימה והישיבה של המערערת והסבירה היטב הכיצד הגיעה למסקנתה, לפיה המערערת עצמאית בביצוע פעולת הניידות.
16. עם זאת, משבחרה הוועדה בנסיבות העניין לבסס את מסקנתה על המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה מהתקופה הרלוונטית לערעור, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל באופן בו תידרש הוועדה להוסיף ולעיין במסמכים הרפואיים הנוספים אליהם הפנתה המערערת מזמן אמת, אשר גם מהם ניתן ללמוד על ניידות המערערת במועד הרלוונטי לערעור, ואבאר.
17. המערערת צירפה לערעור מסמכים רפואיים הקובעים, בין היתר, כדלקמן (נספחים 3 ו-4):
סיכום ביקור מיום 25.4.18 (ד"ר אמיר כיתאני, אורתופד) בו נרשם: "אחותה הגיעה עם תוצאות בדיקת ה- NCV + EMG מ- 12.4.2018 .
לפי התוצאה: ישנה פגיעה עצבית חמורה המהווה תוצאה משותפת רדיקולופתיה ביחד עם נוירופתיה אקסונלית ע"ר סוכרת.
ב- CT עמ"ש מותני מ- 10.4.2018: שינויים ניווניים קשים ביותר ביחד עם היצרות תעלה ודיסקופתיה בכל הגבהים המותניים עם אפקט... מופנית ל- MRI עמ"ש מותני לצורך החלטה על טיפול ניתוחי. "
סיכום ביקור מיום 4.11.18 (ד"ר לואי סלאמה, רפואה כללית) בו נרשם, בין היתר: בצקות קשות ברגליים, מתניידת בעזרת הליכון ונזקקת לעזרת בני משפחתה בתיפקוד היומי.
מכתב מיום 9.3.20 (ד"ר לואי סלאמה, רפואה כללית) בו נרשם, בין היתר "סובלת מצקות קשות ברגליים DROP FOOT מלא בשתי הרגליים. ונוירופתיה חמורה על רקע סכרתי וקרדיווסקולרי מתניידת בקושי רב מאוד בעזרה או תמיכה נוסף להליכון לאחרונה מרותקת לכסא גלגלים עומס טיפולי רב המחייב התגייסות לעזרתה."
ועדה רפואית מחוזית בניידות מיום 13.8.18 במסגרתה נרשם, בין היתר, כי ה"מערערת מסוגלת לקום עם עזרה, הולכת בעזרת הליכון צעדים ספורים. רושם על דרופפוט דו"צ יותר מימין".
18. אמנם כפי שטען המשיב, ועדת הערר (שירותים מיוחדים) כבולה אך לליקויים הלא מנופים אשר נקבעו באבחון הרפואי הרלוונטי לענייננו מיום 8.7.18 (הפרוטוקול הוגש לתיק ביום 4.11.20) ולא למסקנותיה של ועדת הניידות או כל ועדה רפואית אחרת, במסגרתה ייתכן כי נדונו ליקויים שלא נקבעה בגינם נכות, כגון הליקוי DROP FOOT. עם זאת, מעיון באבחון הרפואי הרלוונטי מיום 8.7.18 עולה, כי למערערת נקבעה במסגרתו , בין היתר, נכות בשיעור 20% בגין קשיי הליכה + לימפדמיה, לפי פריט ליקוי 35(1)(ג) , נכות בשיעור 10% בגין כאבי גב תחתון לפי פריט ליקוי 37(7)(א), נכות בשיעור 10% בגין אוסטופורוזיס לפי סעיף 35(1)(ב), נכות בשיעור 20% בגין עודף משקל לפי סעיף 14א(4), 20% נכות בגין סכרת עם אינסולין וכן נכות בשיעור 20% בגין נוירופתיה סכרתית – נכויות אשר יש בהן כדי להשפיע על יכולת הניידות של המערער.
19. במצב דברים זה ובשים לב לכך שבידי הוועדה הכלים המקצועיים המתאימים לבחון את המסמכים הרפואיים מתיקה של המערערת, הרלוונטיים למועד הערעור, וכן נוכח העובדה לפיה לא ניתן היה לערוך בדיקה בפועל ליכולת הקימה והישיבה של המערערת והוועדה עצמה בחרה לבסס את מסקנתה, בין היתר, על התיעוד הרפואי מהמועד הרלוונטי – מצאתי, כי יש מקום להשיב את העניין לוועדה על מנת ש זו תעיין במסמכים הרפואיים המפורטים לעיל ותבחן אם יש בהם כדי לשנות מקביעתה בכל הנוגע להיזקקות המערערת לסיוע מהזולת בביצוע פעולת הניידות.
20. אשר לשינוי הרכב הוועדה – דרך המלך היא השבת עניינו של המבוטח לוועדה באותו הרכב, עת על המבקש להעביר את עניינו לוועדה בהרכב אחר להראות טעם מיוחד לכך (ראו: עב"ל (ארצי) 493/08 המוסד לביטוח לאומי –הררי, ניתן ביום 28.4.09). עוד נקבע, כי החלפת הרכב תיעשה באותם מקרים נדירים בהם יש חשש ממשי, כי הוועדה תהיה מקובעת על עמדתה או שהרכב הוועדה אינו נאות (ראו: עב"ל (ארצי) 282/99 יהודית אבן חן – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 3.9.01). בנסיבות העניין, לא מצאתי בטענות המערערת טעם המצדיק שינוי הרכב הוועדה. אמנם הוועדה נדרשה פעמיים לעניינ ה של המערער ת, אולם עת הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ועת ההשבה לפתחה היא על מנת שתעיין במסמכים רפואיים נוספים, אשר לא צוינו במסגרת פסק הדין המחזיר, מצאתי, כי יש להשיב את עניינה של המערער ת לוועדה באותו הרכב, על מנת שזו תשלים מלאכתה כמפורט לעיל.
סוף דבר
21. על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.
22. עניינה של המערערת יוחזר לוועדת ערר (שירותים מיוחדים), בהרכבה מיום 11.3.20 על מנת שזו תעיין במסמכים הרפואיים המפורטים להלן ותבחן אם יש בהם כדי לשנות מקביעתה, בכל הנוגע להיזקקות המערערת לסיוע מהזולת בביצוע פעולת הניידות במועד הרלוונטי לערעור:
סיכום ביקור מיום 25.4.18 (ד"ר אמיר כיתאני, אורתופד);
סיכום ביקור מיום 4.11.18 (ד"ר לואי סלאמה, רפואה כללית);
מכתב מיום 9.3.20 (ד"ר לואי סלאמה, רפואה כללית);
ועדה רפואית מחוזית בניידות מיום 13.8.18.
באחריות המערערת להציג את המסמכים הנ"ל בפני הוועדה.
המערערת ובאת כוחה יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויתאפשר לה ן לטעון בפניה.
החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.
23. המשיב ישלם למערערת הוצאות בסך 2 ,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.
24. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשפ"א, (10 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .