הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 62090-10-20

לפני:

כב' השופט נוהאד חסן

המערער
ח'אלד בהיג'
ע"י ב"כ: עו"ד יצחק פז
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 09.08.20 (להלן: "הוועדה"), אשר התכנסה מכוח פסק דין וקבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר החל מ- 01.11.17. (להלן: "ההחלטה").

רקע

2. המערער יליד 1966, בן 54 .

3. ועדה רפואית לעררים מיום 15.07.19 קבעה למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 62% (20% בגין הפרעת אישיות אורגנית, 10% בגין הפרעות ביציבות, 10% בגין ע"ש מותני, 10% בגין ע"ש צווארי, 5% בגין ליקוי שמיעה (מנופה), 10% בגין טינטון, 10% בגין ליקוי ראיה (מנופה), 10% בגין פיברומיאלגיה, 10% בגין צלקות, 10% בגין כאבי ראש)

4. דו"ח פקידת השיקום מיום 26.08.19 המליצה לראות במערער כחסר כושר באופן חלקי ויציב.

5. ביום 29.12.19 קבעה ועדת ערר אי כושר כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין (ב"ל 31657-01-20) וביום 16.06.20 ניתן פסק דין בהסכמה המורה כי:

" עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) בהרכבה מיום 29.12.19, על מנת שתבחן בשנית את ההשפעה המצטברת של הליקויים על כושרו של המערער לעבוד/ להשתכר " (פסק הדין)

6. ביום 09.08.20 התכנסה ועדת הערר מכוח פסק הדין. הוועדה הקשיבה לטענות ב"כ המערער וסיכמה את החלטתה כדלקמן:

"בכפוף לפס"ד מיום 16.6.20 התכנסה הוועדה בדיון מחודש לשם בחינת ההשפעה המצטברת של הליקויים על כושרו של התובע לעבוד ולהשתכר. הוועדה חוזרת ומציינת כי עמדתה באשר להשפעת כל ליקוי וליקוי בנפרד כפי שהדבר מצויין בפרוטוקול דיון קודם מיום 29.12.19 שרירה וקיימת. מתוך בחינה מחודשת של כל ליקוי וליקוי בנפרד עמדת הוועדה היא שהתובע מסוגל לעבוד בהיקף של יום עבודה מלא באותם עיסוקים שצויינו בפרוטוקול דיון קוםד. עיסוקים אלה עומדים בהלמה מלאה למצבו הרפואי של התובע תוך בחינה של השפעת כל ליקוי וליקוי בנפרד לנתוניו האישיים, להשכלתו ולעברו התעסוקתי. בסוג זה של עבודה חרשתית קלה בלתי מקצועית אין צורך בהשכלה, עבר תעסוקתי קודם, הכשרה מקצועית כלשהי.
גם בחינה עדכנית של ההשפעה המצטברת של הליקויים עמדת הוועדה נותרה על כנה, קרי במצבו הרפואי הכללי נכון להשפעה המצטברת של הליקויים אין מניעה שהתובע יעבוד בתנאים ובמגבלות שצויינו בהיקף של יום עבודה מלא עבודות חרשתיות קלות ופשוטות לסוגיהם תואמות למצבו הבריאותי של התובע בהיבט הבחינה המצטברת של הליקויים מהם סובל, גם בחינה של השפעה המצטברת לוקחת בחשבון שחלק מהליקויים מהם סובל התובע חופפים בהשפעתם המצטברת על המצב התפקודי וחלק אחר אין בו בכדי למנוע מהתובע מלהשתלב בעבודה מלאה אלא לעשותה בתנאים מיוחדים שצוינו. מטעמים אלה וכפי שצויין גם בהחלטה קודמת מיום 29.12.19, הוועדה אינה מקבלת את המלצת עובדת השיקום מתאריך 26.8.19. לאור האמור לעיל מותירה הוועדה את ההחלטה הקודמת על כנה, קרי לראות בתובע כבעל כושר מלא בהשתכרותו ועל כן הערעור נדחה."

7. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

8. להלן בתמצית פירוט טענות המערער:

א. הוועדה לא רק שלא דנה בכל ליקוי וליקוי אלא חזרה במילים כאלו ואחרות על הקביעה הקודמת ולא נדרשה לכל ליקוי וליקוי ובכך יש פגם משפטי המוביל לפסילת הוועדה.

ב. המערער מפנה לרשימת ליקויו הרפואיים וטוען:
הפרעה יציבה בשיעור 10%- המדובר בהגבלה בינונית בכושר העבודה.
הפרעה יציבה בשיעור 10%- גורמת לנפילות סחרחורות וברור כי מגבילה שלעצמה.
הגבלה קלה בעמ"ש מותני בשיעור 10%- מפגיעה בכיפוף הצוואר, חרושת קלה עם כיפוף ישיבה הרמה אפילו קלה ופעולות הנדרשות מכך.
הגבלה קלה בעמ"ש צווארי 1-%- קושי בכיפוף הצוואר, ומטריד עם השפעה על ריכוז ותפקוד.
ליקויה ראיה בשיעור 10%- לא בשקלול.
פיברומיאלגיה בשיעור 10%- כאבים מפושטים בגוף המגבילים בישיבה תנועה בחילות וכאבי מפרקים.
צלקות בשיעור 10%- במקרה נקבע צלקת תפקודית ברש שיש השפעה לחשיפה לשמש כאב בצלקת והגבלה באופי העבודה.
כאבי רש בשיעור 10%- זאת מעבר להפרעות היציבה והפיברומיאלגיה מפריע בריכוז, תפקוד כללי וההשפעה ברורה.
ליקוי שמיעה בשיעור 5%.

ג. הוועדה שבעה וקבעה כי מכלול הליקויים אין בהם השפעה על כושר העבודה של המערער והוא יכול לעבודה ביום עבודה מלא.

ד. הוועדה קובעת כי המערער יכול לעבוד בעבודות בלתי מקצועיות כגון אריזה ומיון, עבודות שולחן, כאשר ישנן נכויות בתחום האורטופדי הנפשי הפנימאי והנוירולוגי וכן הבעיות הנוספות- ברור לכל מי שאף אינו מומחה בתחום התעסוקה ו/או השיקום כי בנתוני המערער אינו יכול לעבוד בעבודות אשר הוועדה בוחרת ליישם ומדובר בבירור בטעות משפטית ברורה ובמחזור טענה ללא כל התייחסות לכל ליקוי וליקוי וההשפעה המצטברת.

ה. הוועדה מתעלמת מעבר להשפעת הליקויים על עברו התעסוקתי של המערער וכן השכלתו וברור כי הוועדה הינה מקובעת בדעתה והנימוק שניתן לא מתיישב על צבר הליקויים.

ו. במקרה זה יש להפעיל את מבחן השכל הישר כפי שעשתה פקידת השיקום שקבעה כי המערער לא מסוגל לעבודה מלאה ולא ברור התעקשות הוועדה לאור צבר הפגימות שהוכרו.

ז. המערער מבקש להשיב עניינו לדיון בפני ועדה בהרכב אחר.

9. בתשובתו טען המשיב כי דין הערעור להידחות.

א. הוועדה יישמה את פסק הדין המחזיר אשר מכוחו התכנסה.

ב. בניגוד לטענת המערער, הוועדה לא נדרשה במסגרת פסק הדין להידרש להשפעת כל ליקוי וליקוי.

ג. הוועדה התייחסה להשפעה המצטברת ואף למעלה מכך.

ד. בכך מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.

ה. החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ומקצועית וככזו מצויה בתחום מומחיותה וסמכותה הבלעדית של הוועדה.

דיון והכרעה

10. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ( סעיף 213 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

11. במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-X318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

12. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

13. שאלת קביעת דרגת אי הכושר הינה בעיקרו של דבר שאלה של הערכת הוועדה את מסוגלות הנכה לעבוד. נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר צריכה להיות כי ליקויו הרפואיים של הנכה כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים, המבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לבחון את נסיבותיו האישיות של הנכה, כגון יכולתו לחזור לעבודה קודמת לאור כישוריו וההיסטוריה התעסוקתית שלו, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית.

14. פסק הדין הורה לוועדה לבחון בשנית את ההשפעה המצטברת של הליקויים על כושרו של המערער לעבוד/ להשתכר.

15. בענייננו, ועדה רפואית לעררים קבעה למערער דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור 62% ובכלל זה: 20% בגין הפרעת אישיות אורגנית, 10% בגין הפרעות ביציבות, 10% בגין ע"ש מותני, 10% בגין ע"ש צווארי, 5% בגין ליקוי שמיעה (מנופה), 10% בגין טינטון, 10% בגין ליקוי ראיה (מנופה), 10% בגין פיברומיאלגיה, 10% בגין צלקות, 10% בגין כאבי ראש.

יצוין כי למערער נקבעה 20% נכות בגין הפרעת אישיות אורגנית לפי סעיף ליקוי 34(ב)(3) אשר כולל בתוכו, באופ ן אינהרנטי, "הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה". ללמדך, שבהתאם לסעיף ליקוי זה קיימת אצל המערער " הגבלה בינונית של כושר העבודה".

16. עובדת השיקום בחוות דעתה המליצה לראות במערער "כחסר כושר באופן חלקי ויציב" תוך שהיא מציינת כי:

"מדובר בגבר בן 53, השכלתו דלה ובעל עבר תעסוקתי בעבודות פיזיות קשות, סבל מגידול בראש ועבר ניתוח, שעד היום נותן את אותותיו על תפקודו בכלל ועל יכולתו להתמודד עם קשיים. אין ספק כי היכולת התפקודית הפיזית של, נפגעה בעקבות המחלה הראשונה, וההשלכות של יתר הליקויים, בפרו בצירופם יחד, נגיסה ביכולת ההשתכרות מחד, וצמצום בהיצע העבודות שניתן להציען לו, מאידך במיוחד בהיעדר הכשרה או מקצוע שיאפשרו עבודה משרדית"

17. בדיון עובר לפסק הדין הוועדה מציינת כי "נכון לאמור לעיל, הן בנפרד והן במצטבר, אין מניעה כי בתנאים מיוחדים אלה, התובע יעבוד בעבודה קלה" הוועדה הוסיפה כי "...היא מבחינה בין סך אחוזי הנכות הרפואית שניתנו באופן משוקלל מצטבר ובין המצב התפקודי ודרגת אי הכושר. הבחנה זו מבוססת על כך, כי לגבי הליקויים שצויינו לעיל, התובע מסוגל לעבוד בתנאים מיוחדים, מה גם, שחלק מהליקויים חופפים בהשפעתם על המצב התפקודי ומכאן הפער שבין נכות מצטברת לבין חפיפה של ליקויים בהשפעתם המצטברת...".

18. ואולם, ממקרא הפרוטוקול של הוועדה בהתכנסותה לאחר פסק הדין עולה, כי הוועדה חוזרת על עמדתה מדיון קודם, עובר לפסק הדין, ובחינה של הדיון אשר ערכה מגלה, כי הוועדה חוזרת על אותה עמדה ואותם נימוקים. הוועדה גם מציינת כי בחינה עדכנית של ההשפעה המצטברת של הליקויים עמדת הוועדה נותרה על כנה כאשר היא שבה וקובעת כי "במצבו הרפואי הכללי נכון להשפעה המצטברת של הליקויים אין מניעה שהתובע יעבוד בתנאים ובמוגבלות שצויינו בהיקף של יום עבודה מלא".

בדיון עובר לפסק הדין קבעה הוועדה כי המערער אינו מסוגל לעבוד בעבודה שדורשת מאמץ פיזי מוגבר והרמת משאות כבדים או עבודה שדורשת לחץ נפשי.

כמו כן המערער אינו מסוגל לעבוד בעבודה בגובה או בסמוך למעונות נעות ו/או אש גדולה.

יחד עם זאת, ממקרא הפרוטוקול כעת, לא ניתן להבין כיצד הוועדה שקלה את ההשפעה המצטברת של ליקויו הרפואיים על כושרו של המערער לעבוד ולהשתכר והיא שבה וקובעת כי המערער מסוגל לעבוד יום עבודה מלא בחרשות קלה לסוגיה לרבות עבודות אריזה, מיון והרכבה.

19. לטעמי הוועדה לא ערכה דיון מעמיק בדבר השפעתם המצטברת של כלל הליקויים על כושר השתכרותו של המערער ולא מסבירה את הפער בין הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה למערער לבין דרגת אי הכושר. כאמור המערער סובל ממספר ליקויים רפואיים בתחומים שונים ובכלל זה: התחום הנפשי (שבתוכו מעוגנת "הגבלה בינונית של כושר העבודה "), האורתופדי, נוירולוגי, פיברומיאלגיה. לא ברור כיצד אדם עם מגבלות כמו של המערער במגוון תחומים כאמור מסוגל לעבוד בעבודות חרושתיות בהיקף מלא וכיצד עבודות מסוג זה לא כרוך בהן עבודה מאומצת, או עבודה עם מאמץ נפשי כפי שהוועדה עצמה קובעת. זאת גם בשים לב לעובדה כי למערער נקבעה 20% נכות בגין הפרעת אישיות אורגנית לפי סעיף ליקוי 34(ב)(3) אשר טומן בחובות "הגבל בינונית של כושר העבודה". עובדה שלא הובאה בחשבון על ידי הוועדה.

20. לאור המקובץ לעיל, מסקנתי היא כי הוועדה לא יישמה את הוראות פסק הדין המחזיר, ודין הערעור להתקבל. בנסיבות, ומשעניינו של המערער הוחזר לוועדה מכוח פסק דין והוועדה לא יישמה את הוראות פסק הדין, יהיה זה נכון וצודק להשיב עניינו של המערער לוועדת ערר אי כושר בהרכב אחר, על מנת שתדון בערר המערער מראשיתו.
סוף דבר

21. לאור כל האמור, הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדת ערר אי כושר, בהרכב אחר, על מנת לדון בערר המערער מראשיתו, כאשר בפני הוועדה בהרכבה החדש לא יונחו פרוטוקולי ועדות הערר הקודמות.

22. המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה לטעון טענותיהם.

23. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

24. לא יונחו בפני הוועדה בהרכבה החדש פרוטוקולים קודמים של ועדות ערר אי כושר, פסק הדין מיום 16.06.20 ופסק דין זה.

25. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מעת שיומצא למשיב פסק הדין.

26. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ט שבט תשפ"א, (11 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .