הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 61887-10-17

18 פברואר 2020
לפני:
כב' השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (עובדים) מר יצחק גבאי
נציג ציבור (מעסיקים) מר עודד ליפשיץ

התובע
אלעזר טובול
ע"י ב"כ: עו"ד יצחק אורינג
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יעל יעקובי

החלטה

1. התובע, יליד 1954, עבד כ- 29 שנים כטכנאי וכמתקין כבלים (כבלר) באגף תשתיות בבזק.

2. ביום 12.12.16 הגיש התובע לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה בשל ליקוי שמיעה וטנטון. כתיאור הפגיעה ציין התובע כי עבודתו כרוכה ב"קידוחים תמידיים להתקנת הכבלים ועיקר עבודתי הנה במרכזיה שם יש ציוד כגון גנרטורים ציוד אופטי ומאווררים גדולים ומרעישים."
בתחתית העמוד בו צוין תיאור הפגיעה (עמ' 2 לטופס התביעה) כתב ממונה הבטיחות אצל המעסיק, מר אבי לוי, "איני מוסמך לאשר או לשלול את הקשר בין תלונת העובד הנ"ל לבין הפעילות שבוצעה על-ידי העובד כפי שמופיע לעיל. לגבי חשיפה לרעש – העובד כיום אינו מוגדר כעובד ב"רעש מזיק" ולכן לא נדרש לבצע בדיקות תקופתיות. אין לי מידע לגבי תקופות קודמות של עבודתו."
בטופס התביעה ציין נציג המעסיק, מר יואב קיטה, מנהל אגף רשת ותשתיות "בעבודתו הנוכחית אינו חשוף לרעש, ייתכן ובתקופות קדמות היה חשוף, אולם אינני יכול להתייחס לתקופה זו."

3. ביום 26.3.17 דחה פקיד התביעות את התביעה להכיר בירידה ובשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה, וזאת מהטעם שלא מתקיים בתובע התנאי האמור בסעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) הדורש הפחתה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.
במכתב פקיד התביעות מיום 26.3.17 צוין כי זה לא בחן את שאלת החשיפה לרעש מזיק.

4. במסגרת ההליך כאן טען הנתבע, בין השאר, כי לא מתקיים בתובע גם התנאי שבסעיף 84א(א)(1) לחוק והתובע לא הוכיח שנחשף במסגרת עבודתו לרעש התקפי ומתמשך העולה על המותר לפי סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל – 1970.

5. בשלב זה עלינו לקבוע האם עלה בידי התובע להוכיח במידה הנדרשת את חשיפתו לרעש מזיק. אם יקבע שאכן כך – יהיה מקום לבחון אם מתקיימים בתובע יתר תנאי סעיף 84א(א) ו84א(ב) לחוק, בין השאר על דרך של מינוי מומחה רפואי.

6. התובע העיד לעצמו. עוד העיד מטעמו ד"ר יולי קלר, מומחה לאקוסטיקה שנחקר על חוות-דעתו (נספח א' לתצהיר התובע). מטעם התובע הוגש תצהירו של מר מתתיהו ודים, שעבד יחד עמו בתקופה הרלוונטית, אך זה לא התייצב לדיון ההוכחות והתובע ויתר על עדותו ( פר: 18 ; ש: 9 – 10).
מטעם הנתבע זומן למתן עדות מר יעקב מזרחי (להלן – מזרחי), מנהל מחלקת תשתיות אופטיות, והממונה על התובע במקום העבודה.

רקע עובדתי
7. התובע עובד באגף התשתיות בבזק החל משנת 1988.
הגדרת תפקידו של התובע היא טכנאי כבלר אופטי וטכנאי תשתיות.
בתפקידו אחראי לחיבור סיבים אופטיים ובדיקתם. התובע לא עוסק בהשחלת הכבלים בפס הרחב, אלא בחיבור בשטח, משימה הכרוכה בהוצאת הכבלים מגובים ובחיבורם. העבודה מתבצעת בגובים, עמודי תשתיות ובחדרי מרכזיות. הממונה על עבודתו של התובע הוא מר יעקב מזרחי.

8. התובע מועסק בהיקף משרה מלאה. שעות העבודה של התובע הן מ- 7:30 עד 16:00. במקרים של תקלות, שובץ התובע לעבודה במסגרת שעות נוספות. בתצהירו (סע' 8) ציין שבוצעו עבודות בלילות בסמוך לגנרטור ולממיר. בחקירה בבית הדין ציין שמדובר בטיפול בתקלות או בעבודות יזומות של העברת כבלים בלילות או מספר שעות נוספות וזאת בתדירות של פעמיים או שלוש בשבוע.

9. לטענת התובע עד לשנת 2014 עבד בעיקר כעובד בשטח ובגובים, וחלק מהזמן הוקדש באותה תקופה לעבודה במרכזיות. החל משנת 2014 עיקר העבודה מבוצע במרכזיות.

10. על-פי תיאור התובע, הוא ביצע את עבודת השטח בגובים, בכל איזור הצפון המשתרע מנתניה ועד רמת הגולן. על-פי תיאורו, הגובים מצויים בעומק של עד 2.5 מ' מתחת לגובה פני הקרקע ורוחבם עד כ- 2 מ'. על-פי תיאורו, מדי בוקר קיבל לידיו תכנית עבודה להמשך היום ולפיהם פעל. תכניות העבודה לא הוצגו.
בעת ההגעה לשטח, עוסק התובע בפתיחת הגוב. במידת הצורך וככל שהגוב מלא במים, מופעלת משאבה לשאיבת המים. המשאבה פועלת באמצעות גנרטור הנמצא בסמוך לרכב. לפי תיאור התובע, ברוב המקרים הגובים מלאים במים וזאת גם בעונת הקיץ. לפי עדותו של מזרחי, שאיבת מים מהגובים באמצעות משאבות מבוצעת רק מדי פעם, ובתדירות גבוהה יותר בעונת החורף.
לאחר שאיבת המים, עוסק התובע בהשחלת הסיבים לשרוול. משימה זו מתבצעת בניידת, ולא בגוב עצמו. לאחר סיום ההשחלה מתבצע בגוב חיבור והתקנה של השרוול עם הסיבים האופטיים. החיבור מבוצע בגוב באמצעות תופסנים המבטיחים שהשרוולים לא יונחו על הקרקע. התקנת התופסנים בגוב מחייבת קידוח, אך זה מתבצע רק בעת ההתקנה הראשונית כך שלרוב אין צורך בביצוע קידוחים נוספים במקרה של תיקון תקלות בגובים.
היקף העבודה בכל גוב תלוי בסוג הכבל שהותקן בו, ובסוג המשימה (תיקון תקלה או התקנה).
העבודה בגובים מבוצעת על-ידי העובד יחד עם עובד נוסף. במהלכה נמצא עובד אחד בתוך הגוב וחברו על פני הקרקע.
לפי עדות התובע, רוב העבודה שקשורה לחיבור לגוב מבוצעת לא בתוך הגוב אלא בניידת או בשטח הפתוח.

11. על-פי תיאור התובע, במהלך עבודתו בשטח הוא חשוף לרעש שמקורו בגורמים הבאים:
א. רעש הגנרטור המופעל בדלק, המופעל לצורך אספקת תאורה ולצורך הפעלת מכשירים חשמליים בהם נעשה שימוש בעת העבודה. ים המופעלים בדלק –המופעל לצורך אספקת תאורה והפעלת מכשירים חשמליים.
ב. מקדחות, פטישי אוויר ופטישונים – לצורך התקנת תופסנים בגובים שעליהם יונחו השרוולים.
ג. משאבות לניקוז מים המונעות בדלק.

12. על-פי תיאור התובע, בין השנים 2014 עד 2019 היקף עבודתו במרכזיות התרחב כך שעבד במרכזיות 3 עד 4 פעמים בשבוע, 4 שעות ברצף בכל פעם (סעיף 4 לתצהירו). בעת עבודה במרכזיה מוטל על התובע לערוך בדיקת תמסורת של הסיב האופטי על מנת לבחון את תקינותו. על-פי תיאור התובע, חדר המרכזיה הוא סגור ואטום.
בתקופה זו, במקביל לעבודתו במרכזיות, עובד התובע בשטח, בגובים או במפעלים, בהיקף של כיום בשבוע עד שבועיים. במסגרת עבודתו במפעלים עליו להתקין גבלים במרכזיות ולבדוק את תקינות הכבל האופטי. ע-פי הנטען בעת ביצוע משימה זו נמצא העובד בסמוך (מרחק של 1 מ') מהמפוחים.

13. אשר למפלס הרעש במרכזיות ביקש התובע לתמוך את טענותיו בממצאי בדיקת מפלסי רעש של ד"ר יולי קלר, מומחה לאקוסטיקה.
בחוות הדעת (נספח א' לתצהיר התובע) צוין שהרעש בחדר מרכזת ציוד סיבים אופטיים בגרנד קניון בחיפה נגרם על ידי מפוחים רבים המשמשים לאוורור הציוד. מפלס הרעש שנמדד במרכזיה הוא 85.5 דציבל. עוד צוין בחוות-הדעת ש"במסגרת עבודתו הוא עובד בין 8 ל- 12 שעות", קביעה שאינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירי התובע בנוגע להיקף עבודתו במרכזיה.

דיון והכרעה
14. סעיף 84א לחוק קובע:
"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);
(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;
(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:
(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);
(ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.
(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:
(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;
(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;
(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית."

מכח סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] הותקנו תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש) התשמ"ד-1984 (להלן- התקנות).
בתקנה 1 לתקנות הוגדר מהו "רעש מתמשך" ומהו "רעש התקפי". כן הוגדר "רעש מזיק" כ"רעש שמפלסו גבוה מהערכים המותרים בתקנות אלה העלול לגרום לנזק בריאות לעובד החשוף לו במקום עבודתו".
תקנה 2 קובעת שבמפעל או במקום עבודה שבו עובדים "ברעש מזיק" תהיה "החשיפה המשוקללת המותרת לרעש מתמשך והתקפי" (כמוגדר בתקנה 1, והמבוסס על יום עבודה בן 8 שעות), כמפורט בטבלה 1 שבתוספת השנייה לתקנות. בטבלה האמורה נקבע משך החשיפה המרבי בשעות המותר ליום עבודה. בין השאר, נקבע שמשך החשיפה המרבי המותר ליום עבודה בן שמונה שעות הוא 85 דציבל. ב סעיף 3 לתקנות הוטלה חובה על המעביד לערוך בדיקות תקופתיות של עוצמות הרעש במפעלו, אם העובדים בו נחשפים לרעש מזיק או שיש יסוד סביר להניח כי הם חשופים לרעש כזה.

מהאמור עולה שרעש מזיק לגבי יום עבודה ממוצע, בן שמונה שעות, הוא רעש העולה על 85 דציבל. רעש כזה יוכח על ידי בדיקות הרעש שעל המעסיק לבצע מעת לעת. הנטל להוכיח שהמבוטח הוא נפגע עבודה עקב חשיפה לרעש מזיק מוטלת על התובע. אם לא יוכיח התובע את התקיימות התנאי של חשיפה לרעש מזיק במקום העבודה, לא יהיה מקום לבחון את התקיימות יתר תנאי סעיף 84א לחוק.

15. בעב"ל (ארצי) 717/08 אודת פאנוס נאסר - המוסד לביטוח לאומי (10.12.09) (להלן- עניין פאנוס) נדונה השאלה כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לרעש מזיק במקום עבודתו, כאשר המעביד לא מילא את חובתו לערוך בדיקות תקופתיות של רמות הרעש במפעלו, או כאשר מדובר בעובד שעבד במקום עבודה שבו כלל לא מוטלת חובה על המעביד לערוך בדיקות כאלו על פי התקנות.
בנסיבות אותו מקרה נקבע (סע' 16 לפסה"ד):
"לשיטתנו, כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו- במקרה כזה, לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה. זאת בדומה להליך שנהג בבתי הדין לגבי תביעות להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, שהוגשו למוסד טרם כניסת התיקון לתוקף.
במצב שבו קביעת המומחה שימונה תהא, כי אין מדובר בליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק, הרי שיש לדחות את התביעה. אולם אם יקבע המומחה, על סמך החומר הרפואי שבפניו, כי יש קשר סיבתי רפואי בין חשיפת העובד לרעש במקום עבודתו לבין הליקוי בשמיעתו, ימשיך בית הדין ויבחן האם התמלאו התנאים האחרים המנויים בסעיף 84א'."

16. בעב"ל (ארצי) 61058-12-16 גנטוס גנטוס - המוסד לביטוח לאומי (11.04.19) נקבע שאין בפסיקה בעניין פאנוס כדי לגרוע מחובת התובע לעמוד בהוכחת קיומו של רעש מזיק לצורך הכרה בפגיעתו :
"....אחד מתנאי הסף להכרה בפגיעה בשמיעה כפגיעה בעבודה בשל רעש מזיק, היא הוכחת תנאי עבודה ברעש מזיק. נטל זה מוטל על התובע ואם לא עלה בידו להרים נטל זה, הרי שדין תביעתו להידחות. אכן, כפי שנקבע בעניין פאנוס, כאשר בוחנים אם עלה בידי התובע להרים את הנטל, מקום בו אין מדידות רעש, יש לבחון את השאלה בשים לב למכלול הראיות, וכאשר על פני הדברים המסכת העובדתית מצביעה על האפשרות הסבירה שהמבוטח  נחשף לרעש מזיק, יישקל מינוי מומחה רפואי (ראו גם: עב"ל (ארצי) 25001-02-17 סונגו – המוסד לביטוח לאומי (15.11.2017)). אולם, אם תובע לא הרים את הנטל הראשוני להוכיח כי נחשף לרעש שאפשר שייחשב כמזיק, אין מקום למנות מומחה רפואי ( עב"ל (ארצי) 26452-03-13 סום - המוסד לביטוח לאומי. פסקה 23 (28.1.2015); וראו בין היתר גם – עב"ל (ארצי) 10953-11-10 ביטון – המוסד לביטוח לאומי (2.10.2011); עב"ל (ארצי) 42873-09-15 צברי – המוסד לביטוח לאומי (29.8.2017))".

בענייננו, לאחר עיון בטענות הצדדים והראיות שהוצגו לפנינו, יש מקום לקבוע כי עמד התובע בנטל להוכיח שהיה חשוף בעבודתו ככבלר בשטח לרעש של גנרטורים שהופעלו לצורך חיבור כבלים וכן בעת תיקון תקלות, כפי שיפורט להלן.

17. מעדותו של התובע אשר נתמכה בעדותו של העד מטעם הנתבע מר מזרחי, ניתן לקבוע כי העובד היה חשוף במסגרת עבודתו בשטח לרעש שמקורו בגנרטורים וזאת ממועד תחילת עבודתו בשנת 1988 ועד השנים 2013 -2014.
בהתאם לעדויות, בעת ביצוע עבודות בשטח נדרש העובד בין השאר לחיבור כבלים אופטיים עבודה שמבוצעת בגובים ובעמודי תקשורת של בזק (ר' ש' 8 – 9 להודעת מזרחי בפני חוקר הנתבע, צורפה להודעת הנתבע מיום 6.3.18) על-פי העדויות משימת חיבור של כבל גדול אורכת בין 6 - 7 שעות, ובכבלים קטנים מבצעים חיבור של 2 או 3 כבלים ביום (פר: 5 ; ש: 11 – 12 ; ופר: 7 ; ש : 4).
לצורך ביצוע החיבור השתמשו העובדים בתקופה רלוונטית, בגנרטורים לצורך הפעלת המכשירים החשמליים. בהודעתו לחוקר, ציין מזרחי כי בערך החל משנת 2013 משתמשים העובדים בממירים שלא מפיקים רעש חזק כשל הגנרטורים, אך בזמנים הרלוונטיים להעסקת התובע בביצוע עבודות שטח נעשה שימוש יומיומי ומתמשך בגנרטור. הגנרטור היה ממוקדם בחלק האחורי של ניידת העבודה ובתוך ארגז סגור, ולעובדים סופקו אטמי אוזניים (ש' 22-25 להודעת מזרחי). בעדותו בפנינו תאר מזרחי שאמנם סופקו לעובדים אטמי אזניים אך העובדים הם שהחליטו אם לעשות בהם שימוש, ולא הוטלה עליהם חובה לעשות כן (פרו:15 ; ש: 3 – 4).
מהעדויות עלה שמשימת ההשחלה של הסיבים בשרוולים שהותקנו לבסוף בגובים בוצעה בתוך הניידת ובסמוך לגנרטור. לעתים, כשתנאי מזג האוויר איפשרו, הגנרטור הוצא מהניידת ואף עבודת ההשחלה והחיבור נעשתה מחוץ לניידת ובשטח הפתוח (עדות התובע בפרו: 6 ; ש: 29 – 32 וכן בפרו: 7 ; ש: 9 – 13 ; עדות מזרחי בפרו: 15 ; ש :24 – 31).

18. התובע נחשף לרעש מנועי הגנרטור גם בעת תיקון תקלות במסגרת עבודות לילה. משימה זו בוצעה בין פעמיים מדי שבוע. גרסת התובע בעניין זה לא נסתרה (סע' 8 לתצהירו ובפרו: 6; ש: 8) ואף נתמכה בעדותו של מזרחי. מזרחי העיד שהמחלקה בה עבד התובע פועלת בכל שעות היום והלילה לרבות בסופי השבוע והעובדים בה נדרשים לא פעם לטפל בתקלות בשעות הלילה, ואורך פרק הזמן המוקדש לתיקון בכל פעם הוא בן מספר שעות ולעתים לאורך כל הלילה (פרו: 17; ש: 9 – 12). בהתאם לעדותו של מזרחי, במהלך פרקי זמן אלה הגנרטור פועל (פרו: 17; ש: 19 – 20).

19. על יסוד האמור והמפורט עד כה, אנו קובעים שהעובד נחשף לרעש שמקורו במנועי גנרטורים במהלך השנים 1988 עד 2013 או 2014 במסגרת עבודתו בשטח ככבלר וטכנאי במחלקת תשתיות בבזק. כמפורט לעיל, לאחר תקופה זו היקף עבודתו של התובע בשטח צוצמם ובמקום העבודה החלו לעשות שימוש בממירים חשמליים שאינם מפיקים רעש בעוצמה דומה לזו של הגנרטורים.

20. לגבי החשיפה לרעש שמקורו במנועי המשאבות – לא עלה בידי התובע להוכיח במידה הנדרשת שמדובר בחשיפה יומיומית לאורך פרקי זמן משמעותיים. התובע תאר שנעשה שימוש במשאבות לצורך שאיבת מים מהגובים בטרם התקנת כבלים בגובים או בטרם הטיפול בתקלות. מעדותו של מזרחי עולה שמתוך העבודה בשטח, כמחצית נעשתה בגובים וכמחצית בעמודי תשתית (פרו: 17 ; ש: 22 – 23). מזרחי תאר בפני החוקר (ש' 14 – 16) שהיה צורך בשאיבת מים מהגובים בעיקר בימי החורף, ורק לעתים בחודשי הקיץ וזאת לא באופן תדיר או יומיומי. עוד תאר שמשך זמן השאיבה משתנה ממקום למקום ונע בין שעה לשלוש שעות.
בנוסף, בעוד לגבי עבודת החלת הסיבים עלה מהעדויות כי זו בוצעה בניידת או בסמוך לה, ובקירבת הגנרטור, הרי שלא עלה מהעדויות מדוע יש לעמוד בקירבת המשאבה בעת ביצוע פעולת השאיבה.
על יסוד האמור לא ניתן לקבוע שהעובד היה חשוף לרעש שמקורו במשאבות בתדירות גבוהה ומשמעותית ולמשך פרקי זמן ממושכים.

21. בדומה, לא עלה בידי התובע להוכיח כי שנחשף לרעש שמקורו במקדחות, פטישים ופטישוני אוויר למשך פרקי זמן משמעותיים. על-פי עדות התובע (פרו: 10; ש: 28 – 30) נעשה שימוש במכשירים אלה לצורך התקנת שרוולים וכבלים בגובים. חלק מהעבודה בגובים נעשתה לצורך תיקון תקלות ובהזדמנויות אלה לא נעשה שימוש במכשירים אלה, אלא רק כאשר דובר בהתקנה או בגוב חדש. עבודת הקידוח נעשתה לסירוגין על-ידי התובע או חברו לצוות, כך שהעובד שלא עסק בשימוש במכשירים אלה נמצא מחוץ לגוב (עדות בתובע בפרו: 8; ש: 1 – 4). מזרחי העיד שהתובע עשה שימוש במקדחה או מברגה באופן ספוראדי (ש' 26 -27 להודעה לחוקר).

22. התובע אף לא הוכיח במידה הנדרשת כי נחשף לרעש מזיק כהגדרתו בדין במהלך שעות העבודה במרכזיות.
כאמור, העובד טען שמשנת 2014 ואילך רוב עבודתו הוא במרכזיות. התובע לא הציג תכנית עבודה או כל ראיה אחרת לתמיכה בטענה זו. מזרחי העיד שהתובע עבד במשך כל שנות עבודתו ככבלר אופטי בעבודת שטח, שהיקף עבודתו ככבלר בשטח עומד על כ- 75% ורק ביתרה במרכזיות(ש' 4-11 להודעה לחוקר, וכן בפרו: 14; ש: 30 – 31).

לפי גרסת התובע, מקור הרעש המזיק לו נחשף במרכזיות הוא במפוחים מרעישים. כתמיכה בטענתו הוגשה מטעם התובע חוות דעתו של ד"ר יולי קלר, מומחה לאקוסטיקה. בחוות הדעת צוין שמפלס הרעש שנמדד במרכזיית בזק המוקמת במרכז הקניות גרנד קניון בחיפה הוא 85.5 דציבל.
אין באמור בחוות-הדעת כדי לבסס את טענות התובע, וזאת מהנימוקים הבאים: ראשית, ד"ר קלר על-פי עדותו (בפרו: 11; ש: 3- 5) אינו בודק מוסמך שהוסמך על ידי מפקח העבודה הראשי לערוך בדיקות סביבתיות תעסוקתיות לרעש, בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה; שנית, חוות-הדעת מבוססת על ממצאי בדיקה נקודתית שנמשכה 15 – 20 דקות ולא הוכח שהיא משקפת את הרעש במרכזיות אחרות בהם ביצע התובע עבודה (עדות ד"ר קלר בפרו:12; ש: 30 ובפרו: 13 ; ש: 1 – 4); שלישית, חוות-הדעת התבססה על הצהרת העובד בפני נותן חוות-הדעת לפיה הוא עובד במקום בין 8 ל- 12 שעות מדי יום, בעוד לפי גרסת התובע בהליך כאן (ס' 4 לתצהירו) עבד 4 שעות ביום במרכזיות.
לנימוקים הנ"ל נוסיף שגם אם מפלס הרעש בכל המרכזיות בהן התובע עובד עומד על 85.5 דציבל כפי שמצא המומחה בבדיקתו, הרי שלא יהיה די באמור כדי להוכיח חשיפה לרעש מזיק בשל משך החשיפה היומי שעומד על 4 שעות לפי גרסת התובע, מפלס רעש שאינו חורג מהאמור בטבלה 1 לתוספת השנייה לתקנות לגבי יום עבודה בן 4 שעות.
לאור האמור, אנו קובעים שלא עלה בידי התובע להראות שהיה חשוף לרעש מזיק במסגרת עבודתו במרכזיות.

23. סוף דבר – בהתאם למכלול הראיות אנו קובעים שקיימת אפשרות סבירה שהתובע נחשף לרעש מזיק במסגרת עבודתו כטכנאי וכבלר בעבודות שטח בין השנים 1988 עד 2014 בשל חשיפה לרעש הגנרטור. די באמור, בהצטרף לעובדה שאינה במחלוקת לפיה לא נערכו בדיקות רעש במקום העבודה, כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי, על מנת שיבחן האם התובע סובל מליקוי שמיעה, האם ליקוי זה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה, והאם התקיימו בתובע יתר התנאים הקבועים בחוק להכיר בליקוי השמיעה והטנטון מהם הוא סובל לטענתו.
החלטה בדבר מינוי המומחה תצא בנפרד.

ניתנה היום, כ"ג שבט תש"פ, (18 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג עובדים
מר יצחק גבאי

דניה דרורי,
שופטת

נציג מעסיקים
מר עודד ליפשיץ