הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 60010-11-19

09 אוקטובר 2020

לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
מקסים פישנסקי
ע"י ב"כ: עו"ד נביל אליאס
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ענף נפגעי עבודה) מיום 18.9.19 (להלן: " הוועדה"), אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0%, החל מיום 1.6.19 (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור
2. המערער, יליד 1981, עובד כנהג חלוקה .
3. ביום 20.11.18 נפגע המערער ברגלו ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. הפגימה שהוכרה היא: "חתך תפור באזור גיד אכילס/באספקט האחורי של העקב/קרסול ימין."
4. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 18.6.19 קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1.6.19 (פרוטוקול הוועדה צורף לכתב התשובה) . על החלטה זו הוגש ערר.
5. הוועדה מושא הערעור התכנסה ביום 18.9.19 . הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן כדלקמן:
"סובל מהפצע בו נגרם לי ברגל, מתקשה ללכת, יתר מאמץ ברגל הנגדית (שמאל) בעת מאמץ כאבים עזים, לא יכול לנעול נעל סגורה לוחץ לי על הצלקת ברגל."
עוד הקשיבה הוועדה לדברי ב"כ המערער שנרשמו מפיו בזו הלשון:
"סובל מעייפות וכאב ברגל הנגדית עקב שימוש יתר ברגל הנגדית הבריאה, לא יכול לנעול נעליים חדשות רק משומשות כי הן גורמות לחיוכך בצלקת. לאחר 20 דק' בהליכה מגיע לחץ בעקב של רגל ימין, לא מסוגל לבצע ספורט כמו בעבר.
מגיש חוות דעת של ד"ר פוקס מ 12/09/19 מבוקש לאמצה ולהפעיל את תקנה 15.
הועדה מדרג 1 לא ציין סעיף ליקוי שמתאים למצבו של הנפגע, לא בנכות הזמנית ולא בנכות הצמיתה."
6. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה וערכה למערער בדיקה קלינית, אשר ממצאיה פורטו בזו הלשון:
"כח גס ותחושה שמורים בגפיים תחתונים, צבע עור וחום תקין, היקף שוקיים וקרסוליים שווה בנקודות זהות, קשתות כפות ידיים שמורות, צלקת רוחבית מעל עקב ימין, הגלידה היטב סימן טינל שלילי.
עם שינוי צבע.
צלקת שטוחה, לא דבוקה ליסוד, לא מגבילה בתנועות.
הפעלת קרסול ימין - מפרק סבטאלרי ואצבעות כף רגל ימין ללא הגבלה, שווה, עמידה תקינה.
בדיקת רצף גיד אכילס ימין תקינה

בבדיקת US (מצוטט מחומר רפואי) גיד אכילס ימין מ 25/11/18 -
גיד אכילס תקין בעובי נוזל בכמות קטנה בבורסה של תל הגדול.
בדיקת EMG מ 15/01/19: (מצוטט מחומר רפואי)
אין סימנים נוירופיזיולוגיים של פגיעה עצבית סורלית, או פרוניאלית."

7. כך סיכמה הוועדה את החלטתה:
"לנוכח תוצאות הבדיקה הגופנית, ללא קיפוח או גירוי עצבי ללא עדות להגבלה בתנועות, עיון בחומר הרפואי ורישום בדיקות הדימות
הוועדה דוחה את הערר מבחינה אורתופדית ובזה לא מקבלת את מסקנותיו של ד"ר פוקס מ 12/09/19, בבדיקה שנערכה על ידי הועדה אין עדות להגבלה בתנועות שרירים, אין סימנים של קיפוח או גירוי עצבי, בבדיקות דימות ובדיקות עזר ללא סימני קרע של גיד אכליס או פגיעה עצבית

בגין הצלקת -
הועדה קובעת 0% בגין צלקת לפי סעיף 75 (1) א'
באיזור של עקב ימין טיב ומיקומה ללא סימנים של דלקת או גירוי"
החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים
8. לטענת המערער, שגתה הוועדה משלא נימקה החלטתה בעניין הצלקת, כפי שעשה ד"ר פוקס בחוות דעתו, לא פירטה את סוג הצלקת ולא קבעה האם מדובר בצלקת מכאיבה או מכערת , כלשון פריט הליקוי הרלוונטי (75(1)(א)). כך הוועדה גם התעלמה מתלונות המערער לפיהן הוא סובל מרגישות מלווה בתחושת לחץ מקומי באזור העקב, המונעת ממנו אפשרות מגע וחיכוך ממושכים של נעל וכי במאמץ פיזי כגון עלייה וירידה במדרגות ה מערער מגיע למצבי צליעה ; הוועדה לא התייחסה לעובדה, כי המערער מנוע מפעילות ספורטיבית כמצוין במכתבו של ד"ר פוקס. עוד נטען, כי הוועדה שגתה בכך שלא ציינה, שהמערער סובל מצלקת עם עיבוי רקמתי יחסי באזור עקב אכילס, ביחס לכף רגל שמאל, לא ציינה בזוויות את טווח ההטיה הגבית של קרסול ימין לעומת קרסול שמאל ולא ציינה בזוויות את טווח ההטיה הלטרלית אנטלגית, בעליה של קצות האצבעות בקרסול ימין לעומת קרסול שמאל – כפי שעשה ד"ר פוקס. כך גם הוועדה לא התייחסה לעובדה לפיה המערער סובל מהגבל ה פיזית בתנועות קרסול ימין בגלל צלקת רגישה בחלקו התחתון של עקב אכילס – כמצוין בחוות הדעת שהוצגה לה. לפיכך, ביקש המערער להשיב את עניינו לוועדה רפואית לעררים, בהרכב א חר.
9. מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה. השגות המערער רובן ככולן מופנות כנגד ההיבטים המקצועיים בהחלטת הוועדה ומשכך דינן להידחות. אין לקבל השגות המערער כנגד סוג הבדיקה ואופן עריכתה, שכן מדובר בנושאים הנמצאים בלב סמכותה המקצועית של הוועדה. הוועדה התייחסה לכל הפרמטרים הנדרשים בהקשר לצלק ת בקרסול ימין והבהירה, כי מדובר בצלקת שטוחה, לא דבוקה ליסוד, לא מגבילה בתנועות, עם שינוי צבע וסימן טינל שלילי; עוד הוסיפה הוועדה בפרק המסקנות, כי אין סימני דלקת או גירוי. נוכח ממצאיה אלה קבעה הוועדה, כי נכות המערער בגין הצלקת היא בשיעור 0%, לפי פריט ליקוי 75(1)(א). אשר לתנועות פרק הקרסול הבהירה הוועדה, כי לא הודגם פחת תנועתי; עוד מצאה הוועדה, כי עמידת המערער תקינה ובדיקת רצף גיד האכילס תקינה; משכך קבעה הוועדה, כי לא נותרה למערער נכות אורתופדית. מדובר בהחלטה מנומקת המאפשרת התחקות אחר הלך מחשבת הוועדה. הוועדה גם התייחסה למסקנותיו של ד"ר פוקס ודחתה אותן נוכח שוני בממצאים, כאשר הנמקה זו מספקת בהתאם לפסיקה.
10. במעמד הדיון בערעור שהתקיים ביום 22.9.20 שבו הצדדים על טענותיהם תוך שהוסיף ה מערער, כי הוועדה לא התייחסה לתמונות שצורפו לחוות הדעת של ד"ר פוקס. מנגד, הוסיפה ב"כ המשיב, כי קביעת הוועדה לפיה הנכות היא בשיעור 0% נוכח טיבה ומיקומה בעקב ימין ובאין סימני דלקת או גירוי טומנת בחובה התייחסות לפרמטרים הרלוונטיים בפריט הליקוי; עוד נטען, כי בניגוד לסברת המערער, אין חובה כי הוועדה תערוך למערער את אותן הבדיקות שפורטו בחוות הדעת ועל ה וועדה לקיים את הבדיקות הנחוצות לה בהתאם לסוג המגבלה והפרקטיקה המקובלת. לתמיכה בטענתה, הפנתה ב"כ המשיב לנפסק בתיק ב"ל (חי') 49532-08-19 פרנקו – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.3.20.

דיון והכרעה
11. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 231 (1999)).
עוד נקבע, כי קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הרלווטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה הרפואית ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, 22.6.06).
12. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה וכן בכלל החומר המונח לפניי ו שקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי.
13. למקרא החלטת הוועדה עולה, כי הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ולדברי בא-כוחו, עיינה בחומר הרפואי שעמד בפניה לרבות בחוות הדעת מאת ד"ר דרור פוקס מיום 12.9.19 (נספח ב' לנימוקי הערעור), ערכה למערער בדיקה קלינית ועל יסוד כל אלה קבעה, כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 0%, החל מיום 1.6.19. טענות המערער אכן אינן מצביעות על טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות.
14. ד"ר פוקס קבע, בין היתר, בחוות דעתו כי מדובר ב"צלקת היפרטרופית רגישה באזור אחיזת גיד אכילס לעצב העקב" וכי "קיים עיבוי רקמתי יחסי באזור גיד אכילס ביחס לשמאל"; עוד קבע המומחה מטעם המערער, כי "קיימת הגבלה יחסית ביכולת ההטיה הגבית של הקרסול 20 מעלות מימין לעומת 40 מעלות משמאל והטיה לטרלית אנטלגית בעליה על קצות האצבעות בטווחים: 20 מעלות מימין לעומת 40 מעלות משמאל"; ד"ר פוקס ציין, כי בבדיקתו נמצאה "הגבלה ביכולתו הפיזית בתנועות קרסול ימין בגלל צלקת רגישה עפ"נ בחלקו התחתון של עקב אכילס". על יסוד כל אלה המלי ץ ד"ר פוקס על קביעת נכויות זמניות למערער וכן נכות יציבה בשיעור 10%, החל מיום 1.9.19 בגין צלקת מכאיבה הגורמת לפגיעה תפקודית ברגל ימין, לפי פריט ליקוי 75(1)(ב), תוך הפעלת תקנה 15 באופן חלקי, כך שהנכות היציבה המשוקללת תעמוד על 12.5%.
15. פריט הליקוי הרלוונטי לענייננו הוא 75(1) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 הקובע כדלקמן:
"צלקות
75. (1) צלקות בגוף
א. שאינן מפריעות, אינן מכערות וצלקות שאינן גורמות להתרופפות קיר הבטן - 0%
ב. מכאיבות או מכערות - 10%
ג. נרחבות באזורים מרובים - 20%
ד. המלוות בהתרופפות קיר הבטן והדורשות שימוש בחגורה אורטופדית, אחוזי הנכות ייקבעו לפי סעיף 19.
ה. מחוברות לרקמות או אברים, אחוזי הנכות ייקבעו בהתאם להגבלת התנועות או הפגיעות באברים אליהם מחוברות הצלקות."
16. למקרא פרוטוקול ההחלטה למדים, כי הוועדה התייחסה בקביעתה לפרמטרים הנכללים בפריט הליקוי תוך שהסבירה, כי מדובר בצלקת רוחבית מעל עקב ימין אשר הגלידה היטב, שטוחה, לא דבוקה ליסוד, לא מגבילה בתנועות עם שינוי צבע וסימן טינל שלילי; עוד הוסיפה הוועדה בהתייחס לצלקת, כי אין סימני דלקת או גירוי; בנוסף, מצאה הוועדה בבדיקתה, כי הפעלת קרסול ימין היא ללא הגבלה וכי עמידת המערער תקינה ובדיקת רצף גיד האכילס תקינה .
הוועדה סיכמה, כי נוכח ממצאי הבדיקה היא דוחה את הערר מבחינה אורתופדית ונוכח טיב הצלקת ומיקומה באזור עקב ימין – הנכות שנותרה למערער תואמת לדעת הוועדה 0%, לפי פריט ליקוי 75(1)(א) המצוטט לעיל.
17. מדובר בקביעה רפואית מובהקת, ברורה, סבירה ומנומקת, הנסמכת על שיקול דעתה המקצועי וממצאי בדיקתה הקלינית של הוועדה, המאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה ומשכך לא מצאתי בקביעה זו טעות משפטית המצדיקה התערבות.
18. אשר להתייחסות הוועדה ללשון פריט הליקוי 75(1)(א) – אציין, כי הגם שהוועדה לא נקבה במפורש במילים "לא מכערת" ו"לא מפריעה", כלשון פריט הליקוי שיושם 75(1)(א) – הרי שהחלטת הוועדה מלמדת בבירור, כי הוועדה התייחסה לשני הפרמטרים הנ"ל עת קבעה, כי הצלקת שטוחה, לא מגבילה בתנועות ואין בה סימני דלקת או גירוי ומשכך הרי שהצלקת "אינה מפריעה", ועת הוסיפה הוועדה כי נוכח טיב הצלקת ומיקומה היא תואמת נכות בשיעור 0% - הרי שקביעה זו מלמדת שהצלקת אף "אינה מכערת".
19. אשר להתייחסות הוועדה לחוות הדעת של ד"ר פוקס – ל מקרא פרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, לרבות בחוות הדעת של ד"ר דרור פוקס מיום 12.9.19. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ופרטה את ממצאיה, אשר היו שונים מהממצאים שצוינו בחוות דעתו של ד"ר פוקס ומשכך ציינה הוועדה, כי היא דוחה את מסקנותיו. הוועדה הוסיפה והסבירה, כי בשונה מד"ר פוקס, בבדיקתה הקלינית לא נמצאה עדות להגבלה בתנועות השרירים, או סימני קיפוח / גירוי עצבי, או פגיעה עצבית , וכן נוכח מאפייני הצלקת שפורטו על יד י הוועדה – היא אינה מקבלת את האמור בחוות הדעת של ד"ר פוקס .
20. הלכה פסוקה היא, כי בעת התאמת פריטי ליקוי למצב המבוטח "הוועדה הרפואית מחויבת לממצאי בדיקתה הרפואית הקלינית שלה עצמה, וזאת אף אם אין הם עולים בקנה אחד עם הממצאים שנמצאו בחוות דעת רפואית שהוגשה מטעם המבוטח, או עם ממצאי בדיקות ההדמיה. זאת, כל עוד שהוועדה מנמקת היטב את מסקנותיה" (ראו: בר"ע (ארצי) 12391-07-13 יעקב חזק – המוסד לביטוח לאומי, 5.3.14). עוד נפסק, כי שוני בין ממצאי בדיקת הוועדה לבין ממצאי המומחה מטעם המבוטח מהווה התייחסות עניינית ומנומקת. משניתן להבין מהחלטת הוועדה, מדוע היא אינה מקבלת את קביעותיו של ד"ר פוקס ואת השוני בממצאי בדיקתה הקלינית לבין ממצאי בדיקתו של ד"ר פוקס – לא מצאתי בהתנהלות הוועדה או בהחלטתה פגם משפטי המצדיק התערבות.
21. בטרם אחתום אוסיף, כי לא מצאתי ממש בטענות המערער בנוגע לאופן וסוג הבדיקה שנערכה בידי הוועדה. הלכה ידועה ומושרשת היא, כי מדובר בהיבטים הנמצאים בלב סמכותה המקצועית והבלעדית של הוועדה, בהם בית הדין לא נוהג להתערב. כך גם הוועדה אינה מחויבת לערוך למערער את אותן הבדיקות הרפואיות שנערכו בידי המומחה מטעמו ועניין זה מסור לשיקול דעת הוועדה, הרשאית לסתמך על הבדיקות והצילומים הנחוצים לה.
סוף דבר
22. על יסוד כל האמור, הערעור נדחה.
23. אין צו להוצאות.
24. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א תשרי תשפ"א, (09 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .