הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 59521-04-19

18 אוגוסט 2020

לפני:

כב' השופטת סאוסן אלקאסם
נציג ציבור (עובדים) מר שלמה ליב

התובעת
קרן אבוחצירא
ע"י ב"כ: עו"ד ימית מוריה ישראל
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מורן גלסברג

פסק דין

מונחת לפנינו תביעה כנגד החלטת הנתבע שלא לדון בערר על החלטת ועדה רפואית לקביעת דרגת נכות, עקב איחור בהגשתו.
ולהלן העובדות הרלוונטיות לענייננו:
ביום 09.01.2017, נפגעה התובעת בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה.
הנתבע שלח לתובעת מכתב נושא תאריך 25.10.2018, ובו פירט החלטת הועדה הרפואית הקובעת דרגות נכות זמניות בשיעור של 20% מיום 14.1.2017 עד ליום 31.03.2017, 10% עד ליום 30.06.2017, ונכות צמיתה בשיעור של 0% החל מיום 01.07.2017 (להלן: "החלטת הועדה הרפואית").
בהחלטת הועדה הרפואית הודע לתובעת כי זכותה להגיש ערר לוועדה רפואית לעררים בתוך 60 יום ממועד קבלת החלטה זו.
מכתב זה נשלח לתובעת בדואר רגיל עם העתק לבאת כוחה .
ביום 28.10.2018, שלח הנתבע לתובעת שני מכתבים . האחד, בדואר רשום עם העתק לבאת כוחה בדבר תשלום גמלה לתקופה שלפני קבלת התביעה (שיהוי) (להלן: " מכתב תשלום גמלה") . השני, בדואר רגיל ובו פירוט אחוזי הנכות שנקבעו לתובעת לרבות הזכאות לתשלום גמלה .
ביום 01.11.2018 הפקיד הנתבע בחשבון התובעת קצבת נכות שאושרה לה. התובעת אישרה קבלת הכסף אולם טענה כי לא היה לה מושג בנוגע למהות הסכום ששולם.
ביום 10.02.2019, הגישה התובעת ערר על החלטת הועדה הרפואית.
ביום 05.03.2019, החליט הנתבע לא לטפל בערר בנימוק כי חלף המועד הקבוע בדין להגשתו – 30 ימים מהיום בו נמסרה החלטת הועדה. המכתב נשלח לכתובת התובעת עם העתק לבאת כוחה. האחרונה, אישרה קבלתו במכתבה מיום 11.03.2019.
ביום 11.03.2019, שלחה ב"כ התובעת בקשה לדון בערר והדגישה כי החלטת הועדה הרפואית התקבלה במשרדה רק ביום 04.02.2019.
ביום 13.03.2019, שלח הנתבע החלטתו לפיה אין שינוי בעמדתו בשל חלוף המועד להגשת הערר. הנתבע הבהיר במכתבו כי המועד הקובע להגשת הערר הוא מועד שליחת החלט ת הועדה הרפואית בשונה ממועד קבלתה אצל התובעת.
ביום 30.04.2019, פתחה התובעת בהליך דנן כערעור וביקשה לקבל ערעורה אצל הנתבע ולזמן את התובעת לפני ועדה רפואית לערעורים לדיון בטענותיה לגופן.
ביום 30.09.2019, שונה סיווג ההליך לתביעה והתיק הועבר לשמיעה לפני מותב זה.
ביום 04.03.2020, התקיים דיון הוכחות בו נחקרה התובעת.
ביום 23.03.2020, הודיע הנתבע כי עניינה של התובעת הועבר לבחינת רופא הנתבע וזה הביע דעתו כי סיכויי הערעור להתקבל בפני ועדה רפואית לעררים נמוכים ועל כן עומד הוא על דחיית התביעה.
משכך הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.
טענות הצדדים
התובעת טוענת כי לא איחרה בהגשת הערר,. משהחלטת הועדה הרפואית התקבלה במשרדי באת כוחה רק ביום 04.02.2019, לא יכולה הייתה להגישו קודם משלא ידעה על ההחלטה. זאת ועוד, טוענת התובעת כי דחיית תביעתה תגרום לה נזק עצום הואיל וקביעת דרגת הנכות כאן חורצת את גורל תביעת נזיקין שהיא מנהלת בנוגע לפגיעה בעבודה.
מנגד, טוען הנתבע כי הערר הוגש באיחור רב. ההחלטה נשלחה לתובעת בדואר רגיל בהתאם להחלטת בית הדין הארצי בע"א 41882-03-14 צרור – המוסד לביטוח לאומי (18.5.2015), עם העתק לבאת כוחה , וחזקה כי דבר הדואר הגיע ליעדו תוך מס' ימים לאחר שליחתו, חזקה שלא נסתרה על ידי התובעת. הנתבע טוען לעצימת עיניים מצד התובעת. יתר על כן, מכתבים אחרים שנשלחו לתובעת ובאת כוחה לאותן כתובות הגיעו ליעדם.

דיון והכרעה
לאחר עיון במלוא החומר בתיק, עדות התובעת וטענות הצדדים החלטנו לקבל את התביעה כמבואר להלן.
התובעת אישרה כי הכתובת הרשומה על המכתבים אשר הנתבע הוציא בעניינה (והוצגו לנו), היא הכתובת בה היא התגוררה במועד הרלוונטי, וכי אותה רשמה בתביעתה. נוסיף כי התובעת אישרה בתביעה לקביעת דרגת נכות קבלת הודעות SMS לנייד שלה ומסרה את כתובת הדואר האלקטרוני שלה .
צודק הנתבע בטענותיו כי עת שלח מכתביו והחלטותיו בדואר רגיל לכתובת הנכונה של התובעת נוצרה החזקה לפיה ההחלטה הגיעה ליעדה תוך זמן סביר.
סעיף 57 ג ל פקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א – 1971, קובע :

"מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר, בין שהוא נוקט לשון "המצאה" ובין שהוא נוקט לשון "נתינה" או "שליחה" או לשון אחרת, רואים את ההמצאה- אם אין הוראה אחרת משתמעת - כמבוצעת -
(1) אם דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה;
(2) במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח היפוכו של דבר. "

הסעיף האמור קובע חזקה לגבי מועד המצאת מסמך באמצעות דואר, אך נדרש תנאי מוקדם כי דוּוָר מכתב המכיל את המסמך, כאשר על מי שטוען זאת להביא לכל הפחות ראשית ראיה לגבי מועד הדוור של המכתב, בענייננו, ההודעה על החלטת הועדה הרפואית.
הנתבע לא עמד בנטל הוכחת המועד המדויק למשלוח החלטת הועדה הרפואית כאמור.
נוכח הכחשת התובעת קבלת ההחלטה אצלה וטענת באת כוחה כי עותק המכתב התקבל אצלה ביום 0 4.02.2019, היה מצופה מהנתבע להמציא תעודת עובד ציבור או ראיה אחרת בנוגע למועד משלוח החלטת הועדה הרפואית.
אין מקום ללמוד על המועד שבו התקבלה החלטת הועדה הרפואית אצל התובעת, רק בדרך של הסקת מסקנות. משטוען הנתבע כי המועד להגשת ערר חלף – היה עליו לספק את התשתית העובדתית לקביעה מתי החל המירוץ של אותו מועד. הנתבע לא עשה כן. (אילו היה שולח את ההחלטה בדואר רשום כמו שעשה במכתביו האחרים מהתאריכים 28.10.2018 ו 05.03.2019 – לא היתה כל בעיה לוודא את המועד שבו ההחלטה נמסרה לתובע ת. יתירה מזו התובעת הציגה את כתובת הדואר האלקטרוני בכתב התביעה לקביעת דרגת נכות משכך היה ניתן לשלוח לה במייל החלטות חשובות שערר או ערעור עליהן קצוב במועד קצר ולמנוע בכך מחלוקות מיותרות ובזבוז זמן על ניהל הליכים משפטיים שהיה ניתן להימנע מהם).
דברים אלו מקבלים משנה חשיבות נוכח העובדה שהמועד שנקבע בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התש"טז-1956, להגשת ערר על החלטת ועדה רפואית הינו קצר ביותר ומכאן, החשיבות של מסירה כדין ל מבוטח על מנת לאפשר לו למצות את זכויותיו על פי דין.
בהעדר ראיה על המועד שבו החלטת הועדה הרפואית נ שלחה לתובע ת ביום הנפקתה, היינו, יום 25.10.2018, אין לראות את הנתבע כמי שעלה בידיו להוכיח את המועד המדויק למשלוח ההחלטה. עם זאת עומדת לזכות הנתבע חזקת התקינות המנהלית כי המכתב אכן נשלח תוך זמן סביר מהתאריך המתנוסס על המכתב וחזקת המצאת מכתב שנשלח בדואר רגיל בתוך זמן סביר ממועד משלוח המכתב .
מעבר לדרוש נעיר, כי במקרה דנן, המכתבים שהוצגו לנו נשלחו הן לתובעת והן לבאת כוחה. התובעת לא הצביעה על נסיבות מיוחדות המלמדות כי ראוי לקבוע שהחזקה בנוגע לקבלת דואר לא מתקיימת בעניינה ועל כן חזקה כי ההחלטה הגיעה לשתי הכתובות.

מהו הזמן הסביר לקבלת מכתבי הנתבע בנסי בות העניין?

לדעתנו, יש ללמוד על הזמן הסביר לקבלת מכתבי הנתבע אצל התובעת מתוך השוואה למועדי קבלת מכתבים אחרים לגביהם הוגשה ראיה לכך.

הנתבע הציג לנו מכתב תשלום גמלה מיום 28.10.2018, שנשלח לתובעת בדואר רשום מספר ימים לאחר ההחלטה מיום 25.10.2018 , עם העתק לבאת כוחה. הנתבע הגיש כראיה מטעמו אישור מעקב משלוחים הקשור למכתב, לפיו דבר הדואר התקבל אצל התובעת ביום 8.11.2018 – לאחר 11 ימים.
מסיכומי הנתבע עולה כי מכתב הנתבע מיום 5.3.2019 נתקבל אצל התובעת ביום 21.3.2019 – לאחר 16 ימים.
מסקנתנו כי הזמן הסביר לקבלת התובעת למכתבי הנתבע הנשלחים בואר רשום הוא מעל 10 ימים. באשר למשלוח בדואר רגיל, סביר כי זה מתקבל אצל הנמען, התובעת בענייננו, ב תוך אותו פרק זמן או מאוחר יותר.

ידיעת התובעת על החלטת הועדה
לטעמנו התובעת ידעה על החלטת הועדה הרפואית לכל המאוחר ביום 8.11.2018, ונסביר.
כשנשאלה התובעת לגבי קבלת המכתב מיום 28.10.2018 , אמרה - "לא זוכרת. יכול להיות שקיבלתי, לא זוכרת. כשיש לי עורכת דין שמייצגת אותי, אני פחות מתייחסת למסמכים."
יש לציין כי מכתב הנתבע לתשלום גמלה מתחיל במילים " כפי שהובא לידיעתך, נקבעה לך דרגת נכות בתחולה מ- 14.1.2017" משכך, אנו מסיקים כי גם אם התובעת לא קיבלה את המכתב מיום 25.10.2018, במכתב תשלום גמלה שהתקבל אצלה ביום 8.11.2018, הובא לידיעתה כי ניתנה החלטה בנוגע לדרגת נכותה. לפיכך ובהתאם לפסיקה היה עליה לפנות לנתבע תוך זמן סביר כדי לקבל את נימוקי ההחלטה ופרוטוקול הוועדה.
בעב"ל 196/09 מוחמד סולימנאי - המוסד לביטוח לאומי (12.7.2010), נקבע ע"י כב' השופט רבינוביץ כי "החלטה צריכה לכלול בנוסף להודעה על ההחלטה בערר גם את האבחון הרפואי, ההחלטה בשלמותה הכוללת את פרוטוקול הוועדה שבו טענות המערער, ממצאי בדיקתו ונימוקי ההחלטה היא ההחלטה עליה מבקשים לערער על פי תקנה 7 לתקנות שאם לא תאמר כן, כיצד יכול המערער לערער על ההחלטה, אם לא קיבל את הנימוקים והממצאים הכלולים בפרוטוקול".

כב' השופט פליטמן הוסיף:
"באשר לדעת חברי השופט רבינוביץ, מקובלת עלי דעתו כי על המוסד לצרף להודעה על החלטת הוועדה את פרוטוקול הוועדה הרלבנטית. ברם, ככל שלמבוטח נשלחת הודעה בלבד על החלטת הוועדה ללא צירוף פרוטוקול הוועדה, אזי על המבוטח לבקש מהמוסד, תוך פרק זמן סביר שלא יעלה על 30 יום את הפרוטוקול. ככל שלא יעשה כן, יהא ניתן להעלות נגדו טענת התיישנות".
נזכיר כי ביום 28.10.2018, נשלחה לתובעת הודעה נוספת בנוגע לאחוזי הנכות שנקבעו לה וחישוב הגמלה המשולמת לה.
נוסיף לכך את העובדה כי ביום 1.11.2018 קיבלה התובעת כספים כתוצאה מהנכות שנקבעה לה .
לא נעלמה מעינינו טענת התובעת כי חרף ידיעתה על הפקדת כספים בחשבון הבנק של ה, לא ידעה מהותם. ודוק, קבלת שני המכתבים שנשלחו לתובעת נושאי התאריך 28.10 .2018 לא הותירו ספק בנוגע לעצם מתן החלטה הועדה הרפואית וקביעת דרגת נכות התובעת ומהות הכספים שהופקדו בחשבונה כתשלום קצבת נכות מעבודה .
אנו סבורים כי עובדת תשלום הקצבה לבדה לא הייתה מספקת על מנת להראות כי התובע ת קיבל ה הודעה על החלטת הועדה וה תחלת מרוץ המועד להגשת הערר , אולם בהצטרפות שני המכתבים מהתאריך 28.102018 תשלום הגמלה, פירוט אחוזי הנכות ובסיס התשלום – תמונת המצב הושלמה ומלוא המידע הובא לידיעת התובעת.
יוצא אפוא כי התובעת עצמה עיניה משני אירועים מהם היה ניתן ללמוד כי התקבלה החלטה בעניינה. האחד, קבלת כסף לחשבונה. השני, קבלת הודעה על קביעת אחוזי נכותה ותשלום קצבה.
אף אם נקבל את טענת התובעת כי אינה זוכרת אם ראתה את מכתב ההחלטה או המכתב מיום 28.10.2018 , לדעתנו לא נעשה מצידה כל ניסיון לסתור את החזקה כי ההחלטה ויתר המכתבים הגיעו לבאת כוחה תוך זמן סביר ממועד שליחתם .
כך גם לא ניתן כל הסבר לגבי העובדה כי ההחלטה הגיעה למשרדי ב"כ התובעת בתחילת חודש 02/2019 משתאריך ההחלטה היה מחודש אוקטובר 2018. עוד ייאמר כי זו טענה עובדתית שלא הוצגו ראיות לגביה ולא הוכחה, ואף לא אומתה בתצהיר, משהתובעת אינה יכולה להעיד על שמתרחש במשרדי באת כוחה.
מכאן נוצרת חזקה כי התובעת ו/או באת כוחה קיבלו את ההחלטה בדואר תוך זמן סביר לאחר המצאתה. ולכל המאוחר ידעו עליה ביום 8.11.2018 עת קיבלה התובעת את מכתבי הנתבע מיום 28.10.2018.
לאור כל האמור ובעיקר מאחר ואין חולק כי התובעת קיבלה מכתב הנתבע מיום 28.10.2018 , אשר נשלח בדואר רשום, ביום 8.11.2018 אנו קובעים כי זה המועד הסביר לקבלת המכתב מיום 25.10.2018 שנשלח בדואר רגיל והמועד בו נמסרה לתובעת החלטת הועדה הרפואית וממנו יש לספור את המועד להגשת ערר.
הארכת מועד
תקנה27(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התש"טז- 1956, קובעת כי "נפגע רשאי לערער על החלטת הועדה בדבר דרגת נכותו בפני ועדה רפואית לערעורים (להלן – ועדה לערעורים) תוך שלושים יום מהתאריך בו נמסרה לו ההחלטה."
בשים לב למועד קבלת ההחלטה אצל התובעת המועד האחרון להגשת הערר הוא 7.12.2018. התובעת הגישה את הערר ביום 10.2.2019 , לכאורה באיחור רב.
באת כוח התובעת הפנתה לנוהל פנימי של הנתבע לפיו אינם טוענים לאיחור בהגשת ערר ככל שזה מוגש בתוך 90 יום ממועד המצאת החלטה של ועדה רפואית. הנוהל לא הוגש על ידי הצדדים.
בעב"ל (ארצי) 742/08 אילן פחימה – המוסד לביטוח לאומי (13.4.2010), נדונה, בדומה לעניינינו, דחיית תביעת המערער לבטל את החלטת פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי (המשיב) שלא לקבל לטיפול ערר שהגיש המערער לוועדה הרפואית לעררים בשל הגשתו באיחור. בפסק הדין בעניין פחימה התייחס בית הדין הארצי לתקנה 27(א) לתקנות ולנוהל הפנימי של הנתבע וקבע, בין היתר, כדלקמן:
"בהקשר לכך מתעוררת שאלת הארכת המועד שנקבע כאמור. הואיל ומדובר בהליך פנימי המתקיים בין כותלי המוסד, הרי אין לבית הדין סמכות להאריך את המועד. כך נפסק כי לבית הדין אין סמכות להאריך את המועד להגשת תובענה לבית הדין בעקבות החלטת המוסד הדוחה את תביעת המבוטח (עב"ל 1281/00 אבו – גאמע – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] ; פד"א ל"ח 853,860) ומקל וחומר כלל זה חל על הליך פנימי במוסד שטרם הגיע לפיתחו של בית הדין.
...
כפי שציינו, מסגרת הזמן הקבועה להגשת ערר על החלטה של ועדה רפואית מן הדרג הראשון (30 ימים) היא חוקית ומחייבת. עם זאת, במישור העקרוני, נראה לנו ראוי לעצם מרחב מסוים של גמישות לגבי מועדים שנקבעו לשם מיצוי זכויות על פי חוק הביטוח הלאומי. בקשר לכך הובא לידיעתנו נוהל פנימי של המוסד הקובע גמישות שכזו לפיה לא תיטען טענת התיישנות לגבי ערר לוועדה רפואית עליונה המוגש תוך 90 ימים מיום המצאת החלטת הוועדה הרפואית מן הדרג הראשון (במקום 30 ימים הקבועים בתקנות). הסדר זה ראוי וסביר אך עדיף שימציא ביטויו בצורה מפורשת וברורה בחקיקה (בחוק או תקנות) ." –
(ההדגשה שלי ס.א.)
בסדרה של פסקי דין אזוריים התייחס הנתבע להנחיות הפנימיות לסוגיה שבמחלוקת –
בב"ל (ת"א) 2586/10 רוקנשטיין - המוסד לביטוח לאומי (12.5.2011) אליו הפנתה התובעת , המוסד הודיע כי לפי הנחיות פנימיות ככלל לא ניתן לקבל ערר שהוגש בחלוף 90 יום מן המועד בו נשלחה הודעה בדבר החלטת הוועדה הרפואית, כאשר המועד שנקבע בתקנות הוא בן 30 יום; אם מוכחות נסיבות מיוחדות שמנעו הגשת ערר בפרק הזמן האמור, דוגמת מצב נפשי קשה, המוסד נוהג לשקול עניין זה ולהפחית תקופה בה היה שרוי המבוטח באותו מצב .
בב"ל (ב"ש) 26493-05-12 אודי אשר - המוסד (8.4.2014), התייחס בית הדין לנוהל פנימי של הנתבע לפיו לא תיטען טענת התיישנות לגבי ערר לוועדה הרפואית המוגש תוך 90 ימים מיום המצאת החלטת הוועדה הרפואית מן הדרג הראשון (במקום 30 הימים הקבועים בתקנות).
בב"ל 1366/06 בנימין לביצקי - המוסד (31.5.2007) נאמרו הדברים הבאים –
"נעיר כי אף שלפי התקנות אין, לכאורה, כל שיקול דעת, הרי שאין חולק כי הנתבע הפעיל שיקול דעת וקבע לעצמו שאין הוא טוען להתיישנות ערר כשמדובר בהגשתו תוך 90 ימים (ראו את הנטען בסעיף 13 לסיכומי הנתבע). קביעה שרירותית של הארכת המועד מ-30 ימים ל-90 ימים, בלא שהנתבע מותיר בידיו את שיקול הדעת לגבי איחור העולה על 90 ימים, אינה מתאימה לאופן שבו אמור לפעול מי שהמשפט המנהלי חל עליו. בדרך זו, הנתבע גורם לפקידי התביעות לנהוג כרובוטים; אם הערר מוגש באיחור אך לא חלפו מעל 90 ימים, מאפשר הנתבע את הדיון בערר (אף שהדבר אינו מעוגן במפורש בתקנות), אך אם כבר חלפו מעל 90 ימים - הנתבע מונע את הדיון, בלי בחינה של הנסיבות האחרות שגרמו, אולי, לאיחור העולה על 90 ימים.
אם סבור הנתבע שהוא רשאי לדון בעררים שהוגשו לאחר המועד שנקבע בתקנה 27(א) לתקנות (וטוב שהנתבע סבור כך) - אזי הדרך הנכונה להפעיל את סמכותו להאריך את המועד, היא בדרך של הפעלת שיקול דעת ענייני, המביא בחשבון את נסיבותיו של כל מקרה, ולא הדרך של קביעה שרירותית של הארכת מועד עד 90 ימים ותו לא. "
יוצא אפוא ומשלא הכחיש הנתבע את קיומו של נוהל כטענת התובעת וכמובא בסדרה של פסקי דין, מצאנו לנכון לקבל את טענת התובעת לעניין זה ולבדוק אם הערר הוגש בתוך 90 ימים ממועד המצאת ההחלטה לתובעת.

בטרם נמשיך את בדיקתנו כאמור מצאנו לנכון להתייחס למכתבי הנתבע לגבי זכות התובעת להגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית. לצערנו התייחסות הנתבע אינה עקבית ומטעה. רישומיו במכתביו השונים אינה תואמת את הוראות הדין או הנהלים הפנימיים כפי שהוצגו לעיל. נפרט להלן התייחסות הנתבע לזכות הגשת הערר במכתביו השונים –
במכתב מיום 25.10.2018, נרשם כי זכות התובעת להגיש ערר לוועדה רפואית לעררים בתוך 60 יום ממועד קבלת החלטה זו.
במכתב מיום 5.3.2019, רשם הנתבע כי המועד להגשת הערר – 30 ימים מהיום בו נמסרה החלטת הועדה.
במכתב מיום 13.3.2019, טען הנתבע כי המועד הקובע להגשת הערר הוא מועד שליחת ההחלטה בשונה ממועד קבלתה אצל התובעת.
ככל ונחיל את הנוהל הפנימי של הנתבע המאפשר הגשת ערר על החלטת ועדה רפואית עד 90 יום ממועד המצאת ההחלטה למבוטחים, יוצא כי המועד האחרון להגשת ערר מטעם התובעת הוא 8.2.2019. נציין כי תאריך זה נפל ביום שישי בשבוע בו משרדי הנתבע סגורים. מכאן יום ראשון 10.2.2019 המועד בו הוגש הערר בפועל הוא המועד האחרון להגשתו על פי נוהלי הנתבע הפנימיים.
נוכח קביעתנו זו מתייתר הצורך לדון בסמכות בית הדין להאריך מועדים שאינם בסדרי דין בהליך משפטי או הארכת מועד ים מעבר לקבוע בנוהל פנימי של הנתבע . נזכיר כי במקרה דנן הדיון נסב על הארכת מועד להליכים בתוך כתלי המוסד לביטוח לאומי בשונה מהליך שיפוטי.
למעלה מן הצורך נציין כי הנוהל הפנימי של הנתבע האריך בפועל את המועד ל הגשת ערר עד 90 יום ממועד קבלת ההחלטה – 60 ימים מ עבר למועד הקבוע בתקנות. לדעתנו זמן זה סביר ומתיישב עם התכלית לקביעת דרגת נכות מבוטח בזמן אמת ובסמיכות למועד קרות הפגיעה בעבודה.
קביעתנו כי הערר הוגש במועד ובטווח המועדים של הנוהל הפנימי של הנתבע, היא הראויה ביותר בנסיבות המקרה, בהתחשב בנזק שהיה נגרם לתובעת אילו תביעתה הייתה נדחית כאם יחידנית שלדבריה אינה מקבלת מזונות ומכלכלת צרכי ילדיה המתבגרים לבדה וקביעת דרגת הנכות תחרוץ את גורל תביעת הנזיקין בנוגע לתאונת הדרכים .
לא נעלם מעינינו כי בהתאם לחוות דעת רופא הנתבע סיכויי הערר הם נמוכים. שיקול זה היה נלקח בחשבון אילו היינו מגיעים למסקנה כי הערר אכן הוגש באיחור של מעבר ל- 90 יום כנוהל אצל הנתבע וככל שהיינו קובעים כי בסמכות בית הדין להאריך את המועד מעבר ל 90 יום.
משכך, התביעה מתקבלת. הנתבע יעביר את ערר התובעת לדיון בפני ועדה רפואית לעררים בהקדם האפשרי.
הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, כ"ח אב תש"פ, (18 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

שלמה ליב
נציג עובדים

סאוסן אלקאסם
שופטת