הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 53025-05-20

09 אוקטובר 2020
לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
עמוס פולק
ע"י ב"כ: עו"ד יותם מלול
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 8.3.2020 ("הוועדה"), אשר דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בהחלטתה קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

הרקע העובדתי
2. לפי העולה מהתיק, המערער יליד 1945, רוקח במקצועו. המערער נפגע ביום 1.12.2004 בתאונת דרכים, והאירוע הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן כאבי ראש וצוואר.

3. למערער שולמו דמי פגיעה לתקופה שמיום 3.12.2004 ועד 24.12.2004.
ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער, ביום 23.7.2009, נכויות זמניות בשיעורים משתנים לתקופה שמיום 25.12.2004 ועד 31.7.2009.

4. המוסד הגיש ערר כנגד החלטה זו, וביום 31.8.2009 התכנסה ועדה רפואית לעררים, אשר קבעה, כי "אין קשר סיבתי בין כאבי הגב והניתוח שבוצע ב- 10/08 לבין התאונה ב-2004 וקובעת 0% נכות לגבי גב תחתון". למערער נקבעה דרגת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 25.12.2004.

5. המערער הגיש ערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ב"ל 15760-10-09). בפסק דין מיום 23 .5.2010 הורה בית הדין על השבת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה הקודם, אשר "תתייחס לרישומים בכרטיסו הרפואי של המערער בקופת חולים כללית מהתאריכים הבאים: 12.12.04, 10.4.05, 4.9.06, 1.6.08 ותקבע האם יש במסמכים אלה כדי לשנות את חוות דעתה" ("פסק הדין הראשון").

6. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה מכוח פסק הדין הראשון ביום 28.6.2010, וקבעה, כי אין במסמכים הרפואיים עדות להגבלה בתנועה או לחסר נוירולוגי. משלא מצאה הוועדה הרפואית לעררים לשנות ממסקנתה, חזרה על החלטתה מיום 31.8.2009. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית דין זה (ב"ל 35803-07-10). בפסק דין מיום 17 .3.2011 נדחה הערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 28.6.2010 ("פסק הדין השני").

7. בחודש יוני 2013 הגיש המערער בקשה להחמרת מצב, לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956. ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר התכנסה ביום 17.9.2013, קבעה, כי לא נמצאה הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני. לפיכך, נקבע כי "אין החמרה אורטופדית בגין התאונה הנדונה". ועדה זו קבעה למערער נכות בשיעור 10% בגין טנטון תמידי, לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(II), מיום 29.7.2013.

8. המערער הגיש ערר על החלטה זו, וביום 16.12.2013 התכנסה ועדה רפואית לעררים. במעמד הדיון בוועדה ביקש ב"כ המערער לחזור בו מהערר, הן בתחום האורטופדי והן בתחום אף אוזן וגרון.

9. ביום 30.12.2015 הגיש התובע בקשה נוספת להחמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה ביום 21.2.2016, וקבעה כי לא חלה החמרה אורטופדית במצבו של המערער. המערער הגיש ערר כנגד החלטה זו.

10. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה לשלוש ישיבות: ביום 6.6.2016, 9.1.2017 ו- 8.5.2017. לפני הוועדה הרפואית לעררים עמדה חוות דעת יועץ מומחה בנוירולוגיה. כמו כן, הוועדה אימצה את חוות דעת ועדת הרשות לעניין הפעלת תקנה 15, שלא להגדיל את הנכות. הוועדה הרפואית לעררים מיום 8.5.2017 קבעה למערער נכות אורטופדית בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א). עוד קבעה הוועדה הרפואית לעררים שלמערער נכות נוירולוגית בשיעור 20% בגין רדיקולופתיה, לפי פריט ליקוי 32(6)(א)(II), וניכתה 10% בגין מצב קודם, לפי פריט ליקוי 32(6)(א)( I). כמו כן, נותרה על כנה הנכות בשיעור 10% בגין טנטון. למערער נקבעה דרגת נכות יציבה בשיעור 28% מיום 30.12.2015.

11. על החלטה זו הגיש המשיב (המוסד לביטוח לאומי) ערעור לבית הדין (ב"ל 15715-06-17). בפסק דין מיום 4.1.2018 התקבל הערעור, ובית הדין הורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 8.5.2017 "על מנת שתשוב ותשקול את נכותו האורטופדית בהליך החמרת מצב, תוך התייחסות להחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 31.8.2009, אשר קבעה, כי 'אין קשר סיבתי בין כאבי הגב והניתוח שבוצע ב- 10/08 לבין התאונה ב-2004 וקובעת 0% נכות לגבי גב תחתון'" (ההדגשה במקור – א"ק) ("פסק הדין השלישי").

12. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה מכוח פסק הדין השלישי ביום 13.6.2018, וקבעה כי האירוע התאונתי היווה "טריגר" להחמרת מצבו של המערער, אשר בא לידי ביטוי בכאבי גב תחתון, וכן בקיפוח וגירוי עצבי (כפי שעלה מחוות דעת היועץ לוועדה המומחה בנוירולוגיה). לנוכח האמור, הוועדה הרפואית לעררים חזרה על קביעתה, לאמור: דרגת נכות בשיעור 28% מיום 30.12.2015, בגין הליקויים הבאים:
10% נכות בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א)
10% נכות בגין טנטון, לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(II)
20% נכות נוירולוגית, לפי פריט ליקוי 32(6)(א)(II), בניכוי 10% בגין מצב קודם, לפי פריט ליקוי 32(6)(א)( I).

13. על החלטה זו הגיש המשיב (המוסד לביטוח לאומי) ערעור לבית הדין ( ב"ל 56352-07-18). בפסק דין מיום 11.3.2019 אישר בית הדין את הסכמת הצדדים שלפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 13.6.2018, על מנת שתעיין בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 31.8.2009, ותתייחס לקביעתה אודות שלילת קשר סיבתי בין הליקוי בגב ובין תאונת העבודה מיום 1.12.2004, וכן תעיין בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.12.2013, בו חזר בו המערער מהערר שהגיש לאחר שהוסברה לו משמעות קביעתה החלוטה של הוועדה הרפואית לעררים מיום 31.8.2009. בהתאם לאמור התבקשה הוועדה הרפואית לעררים לבחון מחדש את קביעתה בבקשה להחמרת מצב ("פסק הדין הרביעי").

14. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה מכוח פסק הדין הרביעי ביום 15.7.2019. מבחינה אורטופדית קבעה הוועדה 10% נכות בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א), וניכתה 50% מהנכות בגין "מצב תחלואתי שקדם למועד התאונה הנדונה". שאר הנכויות – ה נכות הנוירולוגית בשיעור 20% בגין רדיקולופתיה, בניכוי 10% בגין מצב קודם, והנכות בשיעור 10% בגין טנטון – נותרו על כנן. למערער נקבעה דרגת נכות יציבה בשיעור 24% מיום 30.12.2015.

15. על החלטה זו הגיש המשיב (המוסד לביטוח לאומי) ערעור לבית הדין (ב"ל 8532-09-19). בפסק דין מיום 29.1.2020 אושרה הסכמת הצדדים שלפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר על מנת שתדון בערר המערער מיום 7.3.16 מראשיתו ("פסק הדין החמישי"). על פי הוראות פסק הדין, פרוטוקולים של ועדות רפואיות לעררים קודמות ופסקי הדין שניתנו בעניינו של המערער לא יונחו לעיון הוועדה בהרכבה החדש.

החלטת הוועדה
16. הוועדה התכנסה ביום 8.3.2020, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה אא"ג. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ותיארה את ממצאיה כדלקמן:

"בבדיקה: מתהלך ללא צליעה וללא שימוש באביזרי עזר, משאיר את המקל בעת המעבר מכיסא הריאיון אל מיטת הבדיקה. יושב עם כיפוף מלא על מנת לחלוץ נעליים, מגיע בעמידה עם ידיו עד מושב הכיסא, כאב בקצה טווח היישור, הטיה לצדדים כואבת אך עוברת 30 מעלות, עומד על עקבים ובהונות בשני הצדדים, אין הפרעה בהחזרים, יש רגישות לניקוש הברכיים בשל נפילה מהימים האחרונים. בגב התחתון צלקת מרכזית באורך 10 ס"מ ללא ספאזם בעת ביצוע תנועות בשכיבה בקרסוליים בכוח מלא, אין סימני צניחת כף רגל ולא משתמש במכשיר ברגל שמאל ואין שינוי בשחיקת הסוליה, תנועת הקואדריציפס בצד שמאל מוחלש 4/5 אין סימני לסג בעת הרמת הרגל הישרה.
באשפוז של הניתוח של שחרור התעלה המותנית מגובה 3L עד 5 L נרשם כי הקואדריציפס מוחלש משמאל וירידה בהחזר הפטלרי וכן בתחושה בפיזור 3-4 L.
בחוו"ד של ד"ר סלטי מיום 25.10.2015 מתוארת כי נמצא לדבריו דרופ פוט קל שהיום איננו קיים ולא נראים רמזים להפרעה כזו. הגב התחתון ללא יישור לורדוזיס וללא ספאזם ומידת ההגבלה בתנועות הינה מינימלית. אין לסג כלל. מצליח להעביר את ידיו מעבר לברכיים בישיבה במיטה והחזר הפיקה קיים גם משמאל" .

בפרק סיכום ומסקנות קבעה הוועדה כך:

"הוועדה התכנסה בהתאם לפס"ד מיום 29.1.2020 על מנת לדון בוועדה דרג 1 מיום 21.2.2016 בהתאם לטענה על החמרה הקשורה לתאונה משנת 2004 שנתמכת בחו"ד של ד"ר סלטי. הבדיקה בוועדה וגם בוועדת דרג 1 שהייתה לפני 4 שנים לא זיהתה הגבלה מעל למזערית בתנועות הגב התחתון, ההפרעה נוירולוגית מצבה יותר טוב מאשר היה ערב הניתוח.
הליקוי שהוביל לניתוח הייתה חולשת קואדריציפס ודיסקופטיה חמורה בגובה 2-3L וזו לא טענת הפגיעה מהתאונה הנדונה. על מנת לקשור נכות מכאבים שחלו בתאונת חבלה בלתי ישירה בשנת 2004 , ובדרך בוצע גם ניתוח לטיפול בבעיה התפתחותית כרונית , נדרשת בדיקה עם ממצאים שניתן לקשור יותר לשרירים ופחות להגבלת תפקוד בהליכה ובשינוי תנוחה.
הוועדה מסכמת כי אין נכות נוירולוגית ותנועתית ודוחה את הערר מהאירוע הנדון.
אין החמרה".

דיון והכרעה
17. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

18. עמוד שדרה צווארי: לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה להודעת הערר ולחוות דעתו של ד"ר סלטי מיום 25.10.2015, ולא בחנה את הטענה להגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. לטענת המשיב, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, שכן עמוד שדרה צווארי לא נזכר באישור הרופא לפי תקנה 36.

19. תקנה 36(א) לתקנות קובעת כך:

"עברו ששה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה, ורופא שאושר במיוחד לכך על ידי שירות רפואי כאומר בסעיף 45(א)(1) או (3) לחוק אישר בכתב בתוקף תפקידו כי הפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות הוחמרה או כי נתגלתה פגימה חדשה, רשאי הנפגע לבקש קביעת דרגת נכותו מחדש והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים המחוייבים" (ההדגשה הוספה – א"ק).

20. לעניין תכליתו של האישור הרפואי שבעקבותיו מתקיים דיון מחדש על פי תקנה 36(א) לתקנות פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי "תכליתו של האישור הרפואי, הוא לשמש כאשרת כניסה לנכה, למען יועמד בפני הוועדה הרפואית, אך אין האישור קובע ולא כלום לעניין פעולתה של הוועדה. לוועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע, על פי ממצאיה היא, אם אמנם הוחמרה פגיעתו של הנכה לעומת המצב כעולה מממצאי הוועדה הקודמת. לא זו בלבד, שהוועדה, ורק היא, מוסמכת לקבוע שהיתה החמרה בפגימה, אלא שעליה לקבוע גם, אם ההחמרה היא 'תוצאה של פגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות'" (דב"ע (ארצי) לג/130 – 0 וינר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 73).

21. לאחרונה חזר בית הדין הארצי לעבודה על ההלכה הפסוקה וקבע את העקרונות המנחים את הוועדה הרפואית בבואה לדון בבדיקה מחדש בהתאם לתקנה 36 לתקנות (עב"ל (ארצי) 49891-07-18 המוסד לביטוח לאומי - ירמי זוגייר, מיום 4.2.19), לאמור:

"א. בראש ובראשונה ועל דרך הכלל, הוועדה תידרש רק לפגימות אשר פורטו במסגרת אישור ההחמרה הניתן על ידי הרופא המוסמך.
ב. עם זאת, על הוועדה ליתן 'פרשנות מרחיבה' לאישור ההחמרה ולא להיצמד באופן דווקני ללשונו, אם היא מוצאת כי לפגימה שנכתבה באישור ההחמרה יש השלכה ישירה על פגימה נוספת.
ג. במקרים שבהם הוועדה כבר דנה וקבעה ממצאים מעבר לקבוע באישור ההחמרה, אין לראות בכך בהכרח פגם משפטי המביא לביטול החלטתה, ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו".

22. בענייננו: ביום 30.12.2015 הגיש המערער תביעה לדיון מחדש לפי תקנה 36. לכתב התשובה צורף האישור הרפואי לפי תקנה 36, אשר ניתן על בסיס חוות דעתו של ד"ר סלטי מיום 25.10.2015. עיון בחוות דעתו של ד"ר סלטי מלמד שנערכה למערער בדיקה לעמוד שדרה צווארי, אולם לא תואר בחוות הדעת ממצא המקנה לדעת המומחה מטעם המערער נכות בגין הצוואר. גם בפרק דיון ומסקנות לא ציין ד"ר סלטי ממצא אודות עמוד שדרה צווארי, ואין בסיכום חוות הדעת המלצה על נכות בגין הצוואר, אלא הגבלה בעמוד שדרה מותני ונכות נוירולוגית. נמצא, אפוא, שהאישור הרפואי שעל בסיסו הוגשה התביעה להחמרת מצב מתייחס להגבלה בעמוד שדרה מותני ולפגיעה עצבית בגפיים תחתונות. בנסיבות אלה, שעה שהוועדה נדרשה רק לפגימות שפורט ו במסגרת אישור ההחמרה, ולא דנה בפגימה נטענת שלא נזכרה באישור ההחמרה, לא מצאתי שנפלה בהחלטתה טעות משפטית. לכן אין לקבל את טענת המערער והיא נדחית.

23. עמוד שדרה מותני: לטענת המערער, הוועדה לא ניתחה כראוי את נושא ההגבלה בעמוד השדרה המותני, לא ציינה את מידת ההגבלה ולא התייחסה למצב קודם. נטען עוד שהוועדה לא ערכה בדיקה קלינית מקיפה לעניין עמוד שדרה מותני. דין טענות אלו להידחות בהיותן מכוונות כנגד אופן עריכת הבדיקה הגופנית ושיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הוועדה . כך, למשל, לא מצאתי סתירה בין קביעת הוועדה שהמערער מתהלך ללא צליעה וללא שימוש באביזרי עזר ובין הקביעה שהשאיר את המקל ולא עשה בו שימוש בעת המעבר מישיבה על הכיסא אל מיטת הבדיקה. גם אין ממש בטענה שלא נערכה בדיקה מקיפה אלא בדיקה בהיסח הדעת בלבד. נדחית הטענה שהוועדה לא ציינה את מידת ההגבלה בעמוד שדרה מותני. ניכר מהחלטת הוועדה שנבדקו טווחי תנועות, ובין היתר נמצא שתנועות יישור והטיה לצדדים מלוות בכאב. לדעת הוועדה, אין קשר בין הכאבים והגבלת התפקוד בהליכה ובשינויי תנוחה ובין תאונת העבודה. הוועדה הדגישה שמדובר בחבלה לא ישירה שאירעה בשנת 2004, בעוד שמקור הכאבים בבעיה התפתחותית כרונית , שבגינה בוצע בשנת 2008 ניתוח על רקע חולשת קואדריציפס ודיסקופטיה חמורה בגובה 2-3L. הוועדה סיכמה את ממצאיה וקבעה כי "הגב התחתון ללא יישור לורדוזיס וללא ספאזם ומידת ההגבלה בתנועות הינה מינימלית. אין לסג כלל". על פי ממצאי בדיקתה הקלינית הגיעה הוועדה למסקנה שאין החמרה במצבו האורטופדי של המערער. בנסיבות העניין לא היה מקום להידרש למצבו הקודם של המערער, כפי שטען, שכן עניין זה נדון והוכרע בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 28.6.2010 (על החלטה זו אומנם הוגש ערעור לבית הדין, אולם הערעור נדחה בפסק דין מיום 17.3.2011, כך שמדובר בהחלטה סופית וחלוטה).

סוף דבר
24. לנוכח האמור, הערעור נדחה.

25. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

26. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"א תשרי תשפ"א, (09 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .