הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 49559-07-19

לפני
כב' השופט טל גולן
נציג ציבור (עובדים) גב' ורד קאופמן

התובע:
יוסף הייכל
ע"י ב"כ: עו"ד סאמי אבו ורדה
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד חן פולגר לוי

פ ס ק ד י ן

  1. תביעתו של התובע הוגשה בגין מכתבו של הנתבע מיום 31.7.2018, שבו נדחתה תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין שינויים ניווניים בעמוד שדרה צווארי. בהחלטתו שבנדון קבע הנתבע, כי לא הוכחו קיומם של אירועים תאונתיים/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו של התובע, ואשר הביאו לשינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי.
  2. עוד קבע הנתבע בהחלטתו שבנדון , כי מבחינה רפואית לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה של התובע לבין תנאי עבודתו, וכי המחלה של התובע התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי, שאינו קשור בתנאי העבודה. מכאן התביעה שלפנינו.
  3. ביום 17.12.2019, במהלך הדיון לפני בית הדין, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, על בסיס התשתית העובדתית, כדלקמן:

"א. התובע יליד שנת 1969.
ב. בין השנים 1990 לשנת 2017, ובמשך 190 חודשים במצטבר, התובע עבד כמכונאי של רכבים פרטיים וטנדרים.
ג. במסגרת תפקידו שבנדון, התובע עבד כ 9 שעות ביום, 6 ימים בשבוע וכאשר יום שישי היה יום עבודה מקוצר. בחצי מיום העבודה התובע היה מבצע פירוק והרכבה של גירים מנועים וגלגלים באמצעות כלי מוסך מקובלים, שהינם כלים רוטטים וכגון פטישי אויר בגדלים שונים, ריצ'רצ'ים, מברגות ומפתחות פנאומטיים. כמו כן, התובע היה פותח ברגים בחוזקה באמצעות הפעלת לחץ וכח על הכתפיים והידיים תוך כדי ביצוע תנועות סיבוביות כשבחלק מהמקרים ידיו היו מעל גובה הכתפיים.
ד. התובע היה גם עובד מתחת לליפט במשך כשעתיים וחצי ביום עבודה ממוצע והיה מרים את צווארו אל הרכב תוך כדי הפעלת לחץ על הידיים הראש והצוואר והושטת הידיים כלפי מעלה. כמו כן, התובע היה משקפץ מנועי רכב ותיבות הילוכים על ידי פירוק והרכבה.
ה. במסגרת העבודה תחת הליפט, התובע היה מזיז את צווארו קדימה אחורה, הן כדי להקל על התנועה שתוארה דלעיל, וכן כדי לקחת או להחזיר כלי עבודה שהיה נמצא בתחנת עבודה שהיתה נמצאת לידו.
ו. התובע גם היה מרים משקלים שונים, כגון תיבות הילוכים, מנועים, צלחות ברקסים, צמיגים, מתלים ועוד הן פיזית, והן בעצמו או לבד, ולעיתים גם בעזרת מנוף."
4. לאור הסכמה זו, מינה בית הדין ביום 19.12.2019 את ד"ר בצלאל פרידמן, כמומחה רפואי מטעם בית הדין בתחום הכירורגיה האורתופדית (להלן: " המומחה"). המומחה התבקש לחוות את דעתו לסוגיות הבאות:
א. מהן המחלה/ות או הליקויים שמהם סובל התובע בצווארו?
ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקויים מהם הוא סובל? גם החמרת מצב הליקויים עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקויים, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקויים, דהיינו:
האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרמו על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויים (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
ד. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקויים ביחס לגורמים האחרים, דהיינו – האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על הליקויים של התובע?
(השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).
5. ביום 30.1.2020 התקבלה בבית הדין חוות דעתו של המומחה. לאחר סקירת ההיסטוריה הרפואית של התובע, קבע המומחה כי התובע סובל מכאב/הפרעה צווארית על רקע של שינויים ניווניים במערכת השלד האקסיאלית. ביחס לכך, כבר בשנת 2006 הוא החל לסבול מכאב גב תחתון, ומאוחר יותר ולאורך השנים קיים בעניינו תיעוד להפרעה צווארית, שגם נקשרה לשלושה אירועים של תאונת דרכים. תאונות דרכים אלה תואמות לחבלת "צליפת שוט", ויכולות לגרום לכאב בעמוד שדרה צווארי.
6. כמו כן, המומחה הדגיש כי בנוסף לאירועי תאונות הדרכים, גם בדיקות ההדמיה שעבר התובע תואמות לשינויים ניווניים במערכת השלד האקסיאלית, כאמור לעיל, ובכל הקשור לעמוד השדרה הצווארי. עוד ציין המומחה, כי גם עישון מהווה גורם בהאצת שינויים ניווניים אלה. בסיכומו של דבר, המדובר בהפרעה צווארית ניוונית שהיא הפרעה רבת משתנים, כאשר בין המשתנים ניתן למנות את הגורמים הבאים – גנטיקה; עישון; מקצועות שדורשים תנודות ותנועות חוזרות של הראש, כמו גם עבודה בגובה של הראש; חבלות קודמות.
7. המומחה ציין עוד, כי לאור האמור לעיל קיים קשר סיבתי בין ההפרעה הצווארית שבה לוקה התובע כיום ובין אופי עבודתו, אם כי מדובר בהשפעה מזערית על סך התהוות נכותו הכוללת בעמוד השדרה הצווארי כיום. בסיכומו של דבר, קבע המומחה כי הוא מעריך שקיים קשר סיבתי של מעל ל-50% שקושר בין תנאי עבודתו של התובע לליקוי הצווארי שממנו הוא סובל. עוד הוא קבע, כי הוא מעריך שהשפעת אופי עבודתו תורמת 20% מסך נכותו הכוללת בעמוד השדרה הצווארי, כיום.
8. במענה לשאלות בית הדין, השיב המומחה כך:
א. במענה לשאלה הראשונה הוא השיב שהתובע סובל משינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי;
ב. במענה לשאלה השניה הוא השיב שקיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ותרומת אופי העבודה להפרעה הצווארית שממנה הוא סובל;
ג. במענה לשאלה השלישית הוא השיב שאת ההפרעה הצווארית של התובע ניתן לקשור למנגנון של פגיעות זעירות חוזרות, וזאת בנוסף לגורמים אחרים, כגון – גורם גנטי, עישון, חבלות חוזרות לעמוד השדרה;
ד. במענה לשאלה הרביעית הוא השיב שהוא מעריך את תרומת עבודתו של התובע לכלל מצבו הרפואי בעמוד השדרה, באופן שולי, וכאשר אופי עבודתו החמיר את מצבו הרפואי בעמוד השדרה הצווארי, וכאשר התרומה של אופי העבודה היא בשיעור 20% מסך נכותו הכוללת בצוואר.
9. חוות הדעת הועברה לצדדים, והם לא ביקשו להעביר למומחה שאלות הבהרה בגינה. הנתבע הודיע כי הוא החליט להכיר בהחמרה בכאבי הצוואר של התובע כפגיעה בעבודה. בהודעה נוספת מטעמו, הוא מסר כי הוא מסכים להכיר בכאבי הצוואר מהם סובל התובע כפגיעה בעבודה, בכפוף לחוות הדעת של המומחה. עוד הוא ציין, כי הועדה הרפואית שתדון בתביעתו של התובע לקביעת דרגת נכות מהעבודה, אם וככל שזו תוגש, היא זו שתקבע את נכותו כתוצאה מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה, וכל זאת לפי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי.
10. התובע התנגד להודעותיו של הנתבע, וטען כי התביעה שהוא הגיש לנתבע דרשה להכיר בפגיעה בעמוד השדרה כפגיעה בעבודה, ולא בהחמרה – וכפי שציין הנתבע בהודעתו הראשונה. לשיטתו, אין לסייג את ההכרה בחוות הדעת של המומחה. היות שהמומחה הכיר בתרומה של 20% כדרישת הפסיקה, אזי המסקנה המתבקשת היא הכרה לא מסויגת, וללא כל הערות, תוספות ו/או הפחתות.
11. עוד טען התובע, ובאשר לועדה הרפואית שבפניה הוא יופיע, כי היא זו שתדון בפגיעה באחוזי הנכות ו לרבות ניכוי מצב קודם, ובהתאם לפסיקה בעניין זה. בהודעה נוספת שהוגשה מטעמו הוא ציין כי אין כל מקום להנחות את הועדה הרפואית וכפי שביקש הנתבע לעשות, כך לשיטתו, ב מסגרת הודעתו השניה של הנתבע .
12. הכרעת בית הדין בתובענה – על פי ההלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי: " לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.2005).
13. עוד נקבע בהקשר זה, כי בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין, וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור – המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 2.11.1999).
14. כמו כן נקבע, כי הלכה היא כי בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראו: עב"ל (ארצי) 34988-04-11 מאמו – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 9.5.2012; עב"ל (ארצי) 43408-02-11 אהרונוף – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 30.4.2012; עב"ל (ארצי) 345/06 המוסד לביטוח לאומי – בוארון, ניתן ביום 15.5.2007).
15. במקרה שבנדון, אין מחלוקת של ממש בין הצדדים. השאלה היחידה שנותרה לדיון היא לגבי האופן שבו יש לפרש את חוות הדעת של המומחה. לשיטתנו, מחלוקת זו היתה צריכה להיות מוכרעת בהסכמה בין הצדדים. נסביר, כי בענייננו קבע המומחה באופן ברור ביחס לפגימה שממנה סובל התובע בצווארו, כי התרומה של אופי העבודה לכך היא בשיעור 20%.
16. נדגיש, כי על פי הפסיקה, התובע נדרש להוכיח בסבירות של למעלה מ-50% אך ורק את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה ( הפגיעות הזעירות) לבין מצבו הרפואי ( לרבות החמרה). אם ורק אם התשובה על כך חיובית – ובמקרה שלפנינו, חוות הדעת של המומחה מצביעה שכך אכן אירע – יש לבחון את מאזן ההשפעות, לרבות השפעת תהליכים תחלואתיים מתמשכים. בשלב זה נדרשת הוכחה להשפעה בשיעור 20% לפחות, ולא 50% ( ראו למשל בעב"ל (ארצי) 14732-05-14 המוסד לביטוח לאומי – לנדאו, ניתן ביום 8.12.2015).
17. מהאמור לעיל עולה, כי די באחוז המיוחס על ידי המומחה לתנאי העבודה של התובע, כדי להרים את הנטל המוטל על התובע ולבסס את הקשר הסיבתי הנדרש בין תנאי העבודה לבין הפגימה שממנה הוא סובל. על כן, דין התביעה להתקבל, ופגיעתו של התובע בצוואר מוכרת בזאת כפגיעה בעבודה. סוגיית התרומה של כלל הגורמים השונים על הפגימה בצוואר תידון בוועדה הרפואית, שהיא זו שמוסמכת לקבוע את אחוזי הנכות כתוצאה מההכרה שבנדון.
18. לסיכום – דין התביעה שלפנינו להתקבל וכך אנו מורים.
19. הוצאות – הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.
20. ערעור – ניתן להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, ה' ניסן תש"פ (30 מרץ 2020), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' ורד קאופמן
נציג ציבור (עובדים)

טל גולן
שופט