הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 49171-05-19

לפני

כב' השופט טל גולן
נציגת ציבור (עובדים) גב' ציונה אייזנשטיין
נציג ציבור (מעסיקים) מר נחום שויצקי

התובעת:
שגית כהן בן מרדכי
ע"י ב"כ: עו"ד תומר אוחנה
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד הדס אהרוני

פ ס ק ד י ן

א. מבוא וסקירת ההליך

  1. תביעתה של התובעת, הגב' שגית כהן בן מרדכי (להלן: "התובעת") הוגשה כנגד הנתבע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), בגין זכאותה הנטענת לתשלום דמי אבטלה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").
  2. בהחלטתו מיום 4.4.2019 דחה הנתבע את התביעה לתשלום דמי אבטלה בגין עבודת התובעת הנטענת אצל מעסיקתה, חברת רונדלים בע"מ (להלן: "החברה"), לתקופה שמחודש 2/2018 ועד חודש 1/2019. הנתבע קבע כי התובעת אינה זכאית לדמי אבטלה בגין עבודתה, היות שלא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין החברה, שנמצאת בבעלותו של נתן, בעלה. מכאן התביעה שלפנינו.
  3. לאחר שהוגשו כתבי הטענות בהליך, נערך ביום 22.10.2019 דיון מוקדם לפני אב"ד. לאחר הדיון הוגש כתב תביעה מתוקן וכן תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת, ו בתגובה – הוגש כתב הגנה מתוקן מטעם הנתבע.
  4. ביום 2.2.2021 נערך דיון ההוכחות, במהלכו העידו לפנינו העדים הבאים: התובעת עצמה; מר נתן בן מרדכי – בעלה של התובעת ובעליה של חברת רונדלים בע"מ (להלן: "נתן"); מר מיכה פרץ – מנהל מחסן בחברת אליאנס שיווק, חברה אשר קיבלה שירותים מחברת רונדלים בע"מ (להלן: "מיכה"); מר מאיר סאיג – מנהל טכני בחברת כסלו, אשר קיבלה אף היא שירותים מחברת רונדלים בע"מ (להלן: "מאיר").
  5. עדה נוספת מטעם התובעת, הגב' ורד מסנדילוב (להלן: "ורד"), לא הגיעה לדיון ההוכחות, ולאחר הדיון ביקשה התובעת למשוך את תצהירה מתיק בית הדין, אך להשאיר את נספחיו כחלק מראיות התובעת. בהמשך הודיע הנתבע כי הוא עומד על עמדתו ביחס לדחיית התביעה, ובהתאם לכך – הצדדים הגישו סיכומים, והתיק הופנה לכתיבת פסק דין.

ב. טענות הצדדים
6. התובעת טוענת, כי היא עבדה בחברת רונדלים בע"מ (להלן: "החברה"), החל מחודש 2/2018 ועד לחודש 1/2019, עת הופסקה העסקתה. במהלך העבודה היא הועסקה בתפקיד אחראית על נושא צי הרכב, בשלוש חברות שונות, אשר היו לקוחות החברה בתקופה הרלוונטית.
7. אשר לחברה, הרי שהיא נמצאת בבעלותו של נתן, שהינו בהכשרתו קצין בטיחות תעבורה. נתן סיפק במסגרת החברה שירותים לחברות שונות בנוגע לצי הרכב שלהן. עד לחודש 12/2018 נתן סיפק את השירותים כעוסק מורשה, והחל מחודש 1/2019 העביר את פעילותו לחברה בע"מ, ובהתאם לכך – כך גם הועברה העסקתה של התובעת.
8. עוד טוענת התובעת, כי החברה סיפקה שירותים לחברות שונות, וביניהן: וגנר הובלות בע"מ, חברת כסלו תחבורה בע"מ, החברה הישראלית לצמיגי חקלאות בע"מ וחברת אליאנס שיווק.
9. ביום 17.2.2019 הגישה התובעת תביעה לנתבע לתשלום דמי אבטלה בגין תקופת העסקתה. ביום 4.4.2019 דחה הנתבע את תביעתה של התובעת בשל כך שלא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין החברה.
10. התובעת הוסיפה וטענה ביחס להעסקתה, כי הצורך בקבלת שירותיה נוצר בשל הגידול בעסקיו של נתן, וכי לאור ניסיונה בתפקיד אדמיניסטרטיבי, החליט נתן לקלוט אותה לעבודה בחברה. זאת ועוד, מאחר שהוא פעל טרם העסקתה, וכן בתחילת תקופת העסקתה, כעוסק מורשה, הרי שלא היתה הפרדה בין החשבון העסקי שלו לחשבון הפרטי שלהם.
11. התובעת מפרטת כי בשל טעם זה, לא ניתן לראות כניסה ויציאה של שכר ששולם לה מהחשבון המשותף. התובעת מדגישה כי חרף האמור לעיל, היא עבדה ב חברה בצורה מלאה ושלמה, והחברה הוציאה לה תלושי שכר, וכן שילמה דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות, כדין. זאת ועוד, לא היתה לה זכות חתימה בחברה, והיא קיבלה הוראות מנתן, אשר שימש כמנהל החברה.
12. עוד היא טוענת, כי זמן קצר לאחר תחילת עבודתה בחברה, החל משבר בינה לבין נתן, ובחודש 11/2018 הם החלו בטיפולים זוגיים במסגרת אגף הרווחה של עיריית חדרה. כתוצאה מכך, ועל רקע החיכוכים הרבים שהיו ביניהם, הוחלט שהיא תעזוב את העבודה, והעסקתה הסתיימה ביום 1.2.2019.
13. התובעת מפרטת כי לאחר פיטוריה, קלטה החברה ביום 3.2.2019 עובדת חדשה כמחליפה, ובסמוך לכך גם קלטה לעבודה שתי פקידות נוספות במשרה חלקית. יש בכך כדי להצביע שעבודתה היתה נחוצה וחיונית לחברה, באופן שאילו לא הייתה מבוצעת על ידה, היא היתה מבוצעת על ידי עובדת אחרת. אשר לשכר של מחליפתה, מדובר בשכר זהה לשכרה בעת סיום העבודה, בחודש 1/2019.
14. עוד טוענת התובעת, כי היא הועסקה במשרה מלאה, במשך 5 ימים בשבוע, החל מהשעה 09:00 ועד לשעות הצהריים, ולעיתים אף בימי שישי. אשר לדו"חות נוכחות, עיקר עבודתה נעשה ממקום מושבן של החברות השונות, ולפיכך לא היה שעון נוכחות מסודר והיא לא חתמה על שעון נוכחות. מכל מקום, כך גם ביחס למחליפותיה, שגם תפקידן מבוצע אצל לקוחות החברה.
15. הנתבע הכחיש את כלל טענות התובעת וטען כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבין נתן. הנתבע טוען, כי לכל היותר, התובעת נתנה לבעלה עזרה משפחתית, ועל כן, היא לא עונה על הגדרת מבוטחת בדמי אבטלה. עוד טוען הנתבע, כי הוא פעל כדין בהתאם להוראות סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי, הואיל שבעניינה של התובעת לא התמלאו התנאים הקבועים בחוק המזכים אותה בגמלה.
16. עוד טוען הנתבע, כי בהתאם לחומר החקירה המצוי בתיק, הדיווח על העסקתה של התובעת בוצע בדיעבד והתובעת לא קיבלה שכר בפועל עבור עבודתה, שכן העסק נוהל מחשבון הבנק המשפחתי. על כן, ומשעה שלא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין המעסיק, היא לא עונה על הגדרת מבוטחת בדמי אבטלה, לא צברה את תקופת האכשרה הנדרשת, ובדין נדחתה תביעתה.
ג. התשתית הנורמטיבית
17. סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר מיהו מבוטח לעניין אבטלה: "מבוטח" - (1) תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1, והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו".
18. כמו כן, חוק הביטוח הלאומי מגדיר בסעיף 1 מיהו "עובד", כדלקמן:
"עובד" – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן משפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות ."
19. בעניין יהלום קבע בית הדין הארצי לעבודה, באשר להתקיימותם של יחסי עבודה בין קרובי משפחה, כדלקמן :
"כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה במשפט הביטחון הסוציאלי היא, כי בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סימלי וכו'. נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, ולובשים אופי של יחסי עובד - מעביד, מוטל על בן המשפחה הטוען לקיומם. מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד - מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי."
20. גם בעניין פייגלשטוק נפסק לגבי עבודה במסגרת משפחתית, כך:
"כאשר הצדדים הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בקפידה את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ראלי או 'סמלי' וכדומה".
21. אשר לנטל ההוכחה כי יחסי עבודה בין קרובים חורגים מעזרה משפחתית רגילה, והם יחסי עבודה על פי דין, הרי שהוא מוטל על התובע/ת. הפסיקה אף הדגישה, כי הוראות חוק הביטוח הלאומי אינן שוללות קיומם של יחסי עבודה בין קרובי משפחה.
22. עם זאת, במקרים בהם מועסק מבוטח על ידי בן משפחה, יש לבחון את נסיבות ההעסקה, כדי לברר האם מדובר ביחסי עבודה או שמא מדובר בעזרה משפחתית בלבד. זאת ועוד, יש לבחון האם יחסי העבודה הם אכן יחסי עבודה אמיתיים, והאם ניתן לקבוע מהו שכרו של המבוטח.
23. אחד מפסקי הדין המנחים הינו הלכת גרוסקופף, שם נקבעו מבחנים מצטברים, שמטרתם סיווג יחסי עובד-מעסיק בין קרובי משפחה. בין היתר נקבע, כי יש לבחון האם מדובר בהסדר עבודה אמיתי והאם בוצעה עבודה בפועל. כמו כן, יש לבחון האם העבודה התבצעה באופן סדיר, והאם אלמלא נעשתה על ידי קרוב משפחה היתה מתבצעת על ידי עובד אחר.
24. מבחן נוסף הינו האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה, כשמטרתו של המבחן הינה למנוע ניצול לרעה של ביטוח דמי אבטלה/ביטוח דמי לידה. במסגרת מבחן זה יש לבדוק האם המבוטח/ת אכן ביצע עבודה עבור החברה. במסגרת מבחן נוסף, יש לבחון האם התשלומים ששולמו למבוטח/ת היו בגדר "שכר", והאם היה לתשלומים אופי של "שכר". כן יש לבדוק, האם התמורה שהוגדרה כ"שכר עבודה" הינה אכן כזאת.
ד. מן הכלל אל הפרט - דיון והכרעה
25. לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים וכן בכלל הראיות שהוגשו לעיוננו, ואף שמענו את התובעת והעדים מטעמה במסגרת דיון ההוכחות, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן נסביר ונפרט כיצד הגענו למסקנתנו שבנדון.
26. מתוך עדותה של התובעת, התרשמנו כי היא אכן עבדה בחברה שבבעלותו של נתן, והוכחה עבודה סדירה ורציפה על ידה . אנו גם סבורים כי עדותה של התובעת היתה אמינה ורציפה ולא נתגלו בה כל סתירות. כך עלה גם מתוך עדותו של נתן, העד מטעמה (בעלה), וכן מעדותם של מיכה ומאיר, שהיו אף הן מהימנות, ותמכו במלואן בגרסתה של התובעת.
27. בתצהיר התובעת ובתצהירו של נתן צוין כך:
א. התובעת עבדה החל מיום 2/2018 – 1/2019;
ב. עד חודש 1/2019 נתן פעל כעוסק מורשה, ועל כן כל הפעילות העסקית נעשתה מהחשבון המשותף שלו ושל התובעת. החל מחודש 1/2019 העביר נתן את פעילותו מעוסק מורשה לחברה בע"מ;
ג. נתן לא העסיק עובדים אחרים לפני התובעת ;
ד. לאחר שהתובעת פוטרה, נתן העסיק במקומה 3 פקידות;
ה. אשר לשעות העבודה – נטען כי התובעת עבדה 5 ימים בשבוע, החל מהשעה 09.00 ועד לשעות אחר הצהריים ולעיתים אף עבדה בימי שישי;
ו. בשל העובדה שהתובעת ישבה בפועל אצל לקוחות החברה, לא היה לה דו"ח נוכחות מסודר, וכך גם למחליפתה.
28. נדגיש, כי כלל הטענות האלה לא נסתרו בחקירתה הנגדית של התובעת ושל העדים מטעמה, וכפי שיפורט להלן. המדובר בגרסה עקבית, שחזרה על עצמה לאורך כל הדרך, ובמהלך עדותה התובעת פירטה היטב את מהות ואופי העבודה, במילים הבאות, כדלקמן:
"ש. בתצהיר את אומרת שהיית אחראית על נושא צי הרכב ב 3 חברות, אילו חברות?
ת. וגנר, כסלו תחבורה וכסלו חקלאות. אליאנס שיווק הם הפכו את השמות שלהם, זה הכל אותו אחד אך בשמות שונים, וגנר זה מישהו אחר לגמרי, לקוח אחר לגמרי.
ש. איפה וגנר נמצא?
ת. בחדרה. כל ההתנהלות היא בחדרה."
29. וכן היא הוסיפה ופירטה, כך:
"התחלתי בוגנר, הלכתי עשיתי שם קצת סדר, מתי שהיה צריך להיות שם הייתי שם אך רוב הסדר עשיתי במה שקשור לוגנר עשיתי בבית, את כל נושא הנהלת חשבונות של כל החברה עשיתי גם, הייתי הולכת לרואה חשבון, מציגה לו את כל הטפסים, כל מה שקשור לרואה החשבון אני ניהלתי."
30. וכן ראו בדבריה הבאים:
"ש. מה עשית בשעות שהיית שם?
ת. כל מה שקשור לצי רכב, יש לי בפלאפון את כל ההתכתבויות שלי עם הנהגים שהייתי צריכה מהם טפסים. לשאלת בית הדין האם אליאנס וכסלו דרשו 40 שעות שהות במקום בשבוע אני משיבה בחיוב. היו 40-50 נהגים במצטבר כולל משאית. צריך לעשות כל נושא הטכוגרפים, כל נושא הביטוחים, הרשיונות, כל נושא הדוחות של הנהגים, אם יש בעיה לנהג, כל נושא התחבורה, הכל לנהל. זה דורש זמן."
31. אשר לסוגיית השכר – בחקירתה של התובעת מיום 12.3.2019 לפני חוקר מטעם הנתבע, היא חזרה וציינה בפניו כי נתן ביצע פעילות עסקית מתוך החשבון המשותף שלהם, וכי כל מה שהלקוחות נתנו נכנס לחשבון המשותף, וזוהי הסיבה שלא ניתן לראות ששכרה שולם בפועל , למעט מתלוש השכר.
32. כלומר, התובעת הבהירה כי המדובר בחשבון משותף, שבו התנהלו הצדדים גם מול לקוחות החברה וגם בנוגע לשכרה של התובעת, וכך גם במישור הפרטי. גרסה דומה נמסרה על ידי נתן, בחקירתו מאותו היום. גם בדיון המוקדם ציין ב"כ התובעת ביחס לסוגיה זו, כך:
"חשבונות הבנק של בעלה של התובעת והתובעת היו משותפים, בעלה של התובעת באותה תקופה פעל במסגרת של עוסק מורשה ולכן לא נראה יציאה של כסף וכניסה של כסף לחשבון מאחר והחשבונות הם משותפים."
33. בהמשך לכך, גם נתן העיד לפנינו בסוגיה שבנדון, ואמר את הדברים הבאים:
"החשבון המשותף שלנו חשבון של 20 שנה משותף ואם הייתי יודע, הייתי מפריד את החשבונות עוד קודם לכן ופותח חשבון לעוסק מורשה עוד קודם לכן. מה שהכשיל אותי פה זה שהעסק שלי מהתחלה בשנת 2016 היה מאוד קטן ולא היה צורך לפתוח עוד חשבון ולאט לאט התרוממתי ולא חשבתי לנכון שאני צריך להפריד את החשבונות, אנחנו 20 שנה כמעט בחשבון משותף ולא ראיתי לנכון וגם לא עניין אותי, כמובן שפתחתי חברה אז נוצרה הפרדה."
34. וכן הוא אמר, כך:
"זה חלק מהחיכוך, אני ושגית 20 ומשהו שנה יש לנו חשבון משותף, אני לא מבין כאדם הגיוני איך אני אמור לעשות לה הפקדה לאותו חשבון שזה חשבון משותף שלנו, אם הייתי יודע שזה דבר משמעותי יכול להיות שהיתה הולכת לפתוח חשבון בנק או שאני הייתי מפריד את העוסק המורשה מהתא המשפחתי. לא ראינו בדבר הזה כדבר חשוב ואפילו לא הגיוני ולא מסתדר לי עם המחשבה. לראיה, כשהיא סיימה את תפקידה קלטתי שתי עובדות כדי לעשות את מה שהיא עשתה לבד."
35. אשר לטענת הנתבע לכך שלא שולם שכרה של התובעת, והוא אף הופקד לאחר חקירתו של נתן בנתבע , השיב נתן ופירט בעדותו, כך:
"אני אף פעם לא נוגע בתלושי שכר של עובדים ולא מבצע העברות, יש לי רואה חשבון שמטפל בזה, למעשה סיימתי איתו את היחסים אחרי כל האירועים האלה, עשה לי עוד נזק שהייתי צריך לשלם כספים למל"ל שהוא לא דיווח כראוי דברים וברגע שהבנתי שיש בעיה טיפלתי בה."
36. כמו כן, נתן הוסיף וציין, כדלקמן:
"אתם צריכים להבין שבאותה תקופה מדובר על שלהי שנת 2018, אני עברתי מעצמאי לחברה, המעבר הזה לא קל, תוך כדי היו לנו חילוקי דיעות בבית ובעבודה והתנגדויות מכל הכיוונים ביני לבין אשתי ובתוך כל התהליך הזה יחד עם זה שכל התקשורת בינינו גרמו לנזק לעסק עצמו, לראיה שבאפריל החברה שנתנה לנו שירותים פיטרה אותנו חודשיים לפני שסיימה לעבוד, 4/19."
37. עם זאת, כאשר נפתחה החברה בסופו של דבר, כן שולם שכר, וכפי שפירטה התובעת: "ש. אמרת שלא היה טעם לעשות העברה כי זה חשבון של עוסק מורשה, זה אותו חשבון ועשיתם העברה אחת ביום 12/3/19? ת. הוא פתח את החברה. ב 19/3 הוא כבר פתח חברה. זה התקבל מהחשבון של החברה".
38. לשיטתנו, בנסיבות הייחודיות והספציפיות שלפנינו, וכאשר המדובר בחשבון מאוחד – הן בפן הפרטי והן בפן העסקי, ברי כי לא היה כל מקום לתשלום שכר בפועל. לו היו פועלים התובעת ונתן לביצוע התשלום, היה למעשה המדובר בהוצאת כסף מ'כיס אחד' והעברתו ל'כיס השני', ובלי כל משמעות כלכלית של ממש. בשל כך, גם איננו מקבלים את טענת הנתבע, שהתובעת 'לא קיבלה שכר'.
39. אשר לשעות עבודתה של התובעת, והשכר ששולם לה – בניגוד לטענת הנתבע, התרשמנו כי לתובעת אומנם לא היו שעות מוגדרות, אך היא ביצעה את המוטל עליה בשעות עבודה גמישות, ובכל מקרה – הוכחה עבודה סדירה ורציפה . ראו למשל בדברי התובעת:
"זה לא שמישהו בא ואמר את צריכה להתחיל בשבע וחצי עד חמש, אם לדוגמא יום אחד סיימתי בארבע הלכתי והמשכתי לעבוד מהבית, זה פשוט התנהל כשהייתי צריכה לבצע את השעות ואת העבודה. אם היה צריך עבדתי גם בימי שישי."
40. את הצורך של החברה בגמישות בביצוע העבודה הסביר נתן במהלך עדותו, במילים הבאות:
"ש. מה היו ימי ושעות העבודה?
ת. צריך לציין משהו חשוב – כשמדובר בניהול צי רכב השעות לא תמיד מוגדרות, רכב יכול להיתקע בשבע בערב או בשתיים בלילה, השעות המוגדרות היו תמיד שמונה תשע בבוקר עד חמש ארבע אחה"צ, לפעמים מעבר לכך לפי הצורך, לפעמים גם ביום שישי.
ש. נכון שהיה חשוב שתסיים את העבודה ולא חשוב באילו שעות ואיפה, אם היית מסיימת מוקדם יותר, היית הולכת הביתה?
ת. הגדרת התפקיד היא ניהול צי רכב ואנחנו צריכים לתת שירות, השירות חייב להיות 24/7 ולכן אין רלוונטיות אם סיימה בארבע וחצי חמש אלא למתן השירות, השירות נמשך גם אחרי".
41. נתן אף הסביר, כי אין המדובר בסוגיה ייחודית עבור התובעת, אלא עבור כלל עובדי החברה: "כל העובדים מבצעים עבודה מהחברות, אבל אם רכב נתקע לאחר שעות הפעילות העובדים עושים עבודה מהבית, זה שירות 24/7".
42. יחד עם זאת, ברוב המקרים התובעת עבדה כן במסגרת של שעות עבודה קבועות, בהיקף משרה מלא, החל משעות הבוקר ועד לשעות אחר הצהריים, והיא ציינה בעדותה ש"מראשון עד חמישי סביב 8,9 שעות כמה שצריך, הייתי חוזרת בכל מה שקשור להנהלת חשבונות הייתי עושה בבית".
43. כך גם אישר מיכה, לקוח של החברה, במהלך עדותו (ונזכיר כי עסקינן בעד שניתן לראותו כאובייקטיבי, ואין המדובר בבן משפחה):
"ש. אתה אומר שהיתה במשרדנו בין ימים א'-ה' מתשע ועד אחה"צ, היא היתה אצלכם במשרד 5 ימים בשבוע מהבוקר ועד אחה"צ?
ת. כן.
ש. רק אצלכם כל יום?
ת. היא שירתה שתי חברות במקום, היינו שתי חברות, החברה הראשונה היא אליאנס שיווק ישראל והשניה כסלו תחבורה.
ש. אתה אומר שאח"כ הגיעו פקידות אחרות?
ת. כן.
ש. יש הבדל בין העבודה שהיא ביצעה לבין העבודה שהפקידות האחרות עשו?
ת. לא."
44. כמו כן, כאשר נשאל על ידי ב"כ הנתבע "עצם זה שהיא אשתו של הבעלים יש הבדל בין הסמכויות שלה מול נתן למשל?", הוא השיב ש"לא, אם היה צריך משהו מנתן פונה לנתן ואם משהו מהתובעת פונה אליה, היא היתה עובדת רגילה לכל דבר ועניין".
45. בדומה, כך גם העיד מאיר (שגם אותו ניתן לראות כעד אובייקטיבי), ואף הוא ציין את השירות הסדיר שנתנה לו התובעת, בשם החברה, ובהיותה עובדת רגילה מן המניין של החברה: "ש. כשאתה אומר בסעיף 4 לתצהיר שהיא היתה מתשע ועד אחה"צ, 5 ימים בשבוע, 8 שעות ביום היתה אצלכם רצוף כל הזמן? ת. כן, אני זוכר, כן. אני זוכר שהיא היתה הולכת ואני הייתי נשאר עד מאוחר".
46. בהמשך לכך, אנו גם מקבלים את טענות התובעת (ונתן) לגבי הסיבה להיעדר קיומו של דו"ח הנוכחות, כי הדבר נבע בשל כך שהתובעת לא עבדה באופן קבוע מהמשרד, אלא היא עבדה ממקום מושבן של החברות להן ניתן השירות, וכך אף המשיך גם בנוגע לעובדות שהחליפו את התובעת.
47. לעניין זה, בעבר נקבע כי "לא מעטים המקרים בהם קרוב משפחה של בעלי החברה עובד בחברה ואין מקפידים עמו בקלה כבחמורה בכל הנוגע והמתייחס למסגרת שעות העבודה, ושכרו אינו "ריאלי" אלא "מוגזם" או "סמלי". אך אין די באלה כדי לשלול את מעמדו כעובד החברה". ובהקשר זה, נציין כי אותה המשכורת (8,000 ₪) שולמה גם לתובעת, וגם למחליפתה של התובעת (ורד).
48. אשר להפקדות הפנסיה, הרי שהן שולמו לתובעת באופן חלקי ובאיחור, ולא מדי חודש בחודשו. עם זאת, ובמכלול השיקולים, לא מצאנו בנסיבה זו, כשלעצמה, כדי לשנות ממסקנתנו, ובמיוחד משעה שההפקדות נעשו במהלך תקופת העבודה, והחל מחודש 10/2018. אשר לדיווח המאוחר בגין תחילת עבודת התובעת, פירט נתן כי המדובר בטעות של רואה החשבון, והסברו לא נסתר.
49. הסיבה להתחלת וסיום העבודה של התובעת בחברה – גם כאן, טענתה של התובעת כי היא התחילה לעבוד בחברה בשל הגידול בפעילותה, לא נסתרה על ידי הנתבע. ראו שוב בעדותה של התובעת:
"ש. הוא העסיק מישהי לפנייך בתפקידך?
ת. לפניי לא, הוא לא היה כזה גדול, רק כשהתפתח הוא העסיק. היו עוד לקוחות, עוד הרצאות, מלקוח אחד נעשה פתאום עוד לקוח ועוד לקוח."
50. כך הוא הנכון לגבי סיום העבודה של התובעת. תחילה, לא נסתרה טענת התובעת ונתן, כי הסיבה ל'הפרדת הכוחות' במסגרת חיי העבודה, היא החיכוך הרגשי והאישי שיצרה העבודה המשותפת, ואשר השפיעה על חיי הנישואים. לעניין זה, ראו הקבלות שהציגה התובעת באשר לטיפול הזוגי שעברו השניים , וכן בעדותה:
"זה גרם לנו למשבר מאוד-מאוד בזוגיות, זה אפילו הוביל לטיפול זוגי ואפילו כמעט להתגרש, לא עניין אותי מה הלאה."
51. אשר לנתן, הוא הסביר מצידו, ש"... אני אישית הייתי שרוי במצב נפשי על הפנים, מדובר על סוף 2018, אני והיא היינו בחיכוכים בלתי פוסקים כי העבודה נכנסה לתוך הבית, כבר לא היתה חציצה, לא ידענו איך הזוגיות יכולה להתנהל, היו בינינו חיכוכים".
52. זאת ועוד, גרסת התובעת נשענת גם על סמיכות הזמנים בין סיום עבודתה בתחילת חודש 2/2019, ותחילת עבודתה של מחליפתה ביום 3.2.2019. גם נתונים אלה מלמדים כי עבודתה של התובעת היתה נחוצה ונדרשת, בבחינת היתה עובדת רגילה, ובאופן שאילו לא בוצעה על ידה, היא מבוצעת על ידי עובדת אחרת.
53. לבסוף, יצוין שגם נערך לתובעת גמר חשבון מסודר במסגרת תלוש 1/2019, ושולמו לה בעת סיום ההעסקה דמי הבראה, פדיון חופש והשלמת פיצויי פיטורים. גם בכך יש כדי להמחיש כי המדובר בהעסקה של עובדת מן המניין, לכל דבר ועניין.
54. לסיכום – לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים שכלל לא ניתן להכתיר את פעילותה של התובעת בחברה, ככזאת שהיא בגדר עזרה משפחתית גרידא. הוכח כי התובעת עבדה במסגרת סדורה וקבועה בחברה, ואף נדרשה לשם החלפתה עובדת מחליפה, כאמור לעיל, ואף נשכרו בהמשך שתי עובדות נוספות . גם שכרה של העובדת המחליפה היה זהה לשכרה של התובעת.
55. אשר לפסקי הדין שאליהם הפנה הנתבע בסיכומיו, איננו סבורים כי יש בהם כדי לשנות ממסקנתנו דלעיל. הנתבע הפנה תחילה לעניין לוי (ב"ל (ב"ש) 43419-08-13 לוי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 27.12.2015), אולם המדובר במקרה שעניינו שונה מהמקרה שלפנינו. באותו עניין, נדון עניינו של מבוטח שטען שהתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין אשתו, לאור עבודתו הנטענת במזנון שהופעל על ידה, מכוח מכרז בו היא זכתה.
56. באותו מקרה נדחתה תביעתו של התובע, בין היתר, בשל כך שגובה השכר לו הוא זכה בעת שעבד במזנון, לא היה ריאלי, והיה נמוך משכר המינימום ולא תאם את היקף שעות עבודתו. זאת ועוד, התובע הגיש מסמכים מחשבון הבנק באשר להפקדות השכר, שלא היו רלוונטיים לאותה תביעה. בענייננו, לא הוכח כי השכר של התובעת לא היה ריאלי ו/או שהוא לא תאם את שעות עבודתה.
57. אשר לעניין בארנץ (ב"ל (חי') 59201-12-13 בארנץ – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.12.2015), הרי שבאותו עניין נידונה על ידי בית הדין השאלה, האם התובעת היתה עובדת שכירה או שותפה במשתלה שהקים בעלה. תביעתה של התובעת נדחתה, בין היתר, היות שעלה מהעדויות כי התובעת נהגה בעסק כשלה וראתה בו כעסק משותף. גם כאן, המדובר בתשתית עובדתית שאינה קשורה לענייננו.
ה. סוף דבר
58. לסיכום – התובעת הוכיחה כי התקיימו יחסי עובד – מעסיק בינה ובין החברה. משכך, דין התביעה להתקבל, ועל הנתבע לשלם לתובעת דמי אבטלה בגין עבודתה לתקופה שמחודש 2/2018 ועד לחודש 1/2019.
59. הוצאות – הנתבע יישא בהוצאות התובעת ושכר טרחת בא-כוחה בסך של 5,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.
60. ערעור – ניתן להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום קבלתו.
ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"א (27 מאי 2021), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' ציונה אייזנשטיין
נציגת ציבור (עובדים)

טל גולן
שופט

מר נחום שויצקי
נציג ציבור (מעסיקים)