הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 49085-04-21

31 דצמבר 2021
לפני:

כב' השופט נוהאד חסן

המערער
שלמה דוד
ע"י ב"כ: עו"ד מאיה טלמור
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 10.2.21, אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 20% מיום 1.5.2018, וסברה שאין מקום להפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1957 (להלן: התקנות).

רקע עובדתי
2. לפי העולה מן התיק, המערער יליד 1949, נהג מונית במקצועו. ביום 12.2.2017 נ פל המערער בעת ירידה מהמונית. האירוע הוכר על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "חבלה בכתף שמאל, חבלה בכף יד שמאל עם שבר".

3. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 31.5.18 קבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור 10% מיום 1.5.18. המערער הגיש ערר על החלטה זו.

4. ביום 18.11.18 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים בנוכחות המערער ובאת כוחו (להלן: הוועדה). הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, אשר ממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול. הוועדה קיבלה את הערר בנוגע לשיעור הנכות הצמיתה, וקבעה למערער נכות בשיעור 20% בגין כתף שמאל, לפי פריט ליקוי 42(1)(א)(III). עוד קבעה הוועדה, כי "לאור העובדה שחדל לעבוד ובהעדר הכנסה, הוועדה מפנה לוועדת רשות לקבל המלצתה".

5. ביום 22.7.19 קיימה ועדת הרשות דיון בעניינו של המערער, וציינה כדלקמן:

"המבוטח, נהג מונית בן 70, נפגע בעבודתו כעצמאי ב- 12/02/2017 כשנפל בזמן ירידה ממונית.
האבחנות שהוכרו: חבלה בכתף שמאל ובכף יד שמאל עם שבר.
התובע נמצא בגיל פרישה, מקבל קצבת אזרח ותיק וממשיך לעבוד כנהג מונית.
מדו"חות מע"מ ששלח התובע עולה, כי ממשיך בעבודתו, ואין ירידה ניכרת בהכנסותיו.
יתרה מכך, מנתוני מחלקת הגביה נמצא שקיימת עליה בהכנסות בשיעור של 69%".

לנוכח האמור המליצה ועדת הרשות כך:

"הואיל ולא מתקיימים התנאים להפעלת תקנה 15, הוועדה מחליטה שלא להפעיל התקנה".

6. הוועדה התכנסה שוב ביום 22.7.20, ולאחר שעיינה בדו"ח ועדת הרשות מיום 22.7.19, אימצה את המלצתה שלא להפעיל את תקנה 15, "כיוון שלמעשה על פי הכנסותיו לא עומד בתנאי הפעלת התקנה". אי לכך, דרגת נכות הצמיתה של המערער נקבעה בשיעור 20% מיום 1.5.2018.

7. על החלטת הוועדה הנ"ל הגיש המערער ערעור לבית הדין במסגרת תיק ב"ל 7765-09-20, במסגרתו השיג על הקביעה שאין מקום להפעלת תקנה 15. בפסק דין מיום 22.12.20 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, שלפיה "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, שתתכנס באותו הרכב ותדון בהשגותיו של המערער לעניין הפעלת תקנה 15, כאמור במכתב באת כוחו של המערער מיום 14.8.19, לרבות ובעיקר בטענה שלו, לפיה כתוצאה מהתאונה הוא סגר את העסק, מכר את המונית, דיווח על סגירת העסק לרשויות, לרבות למוסד לביטוח לאומי, והכנסותיו לאחר מכן היו הכנסות מרכוש ולא מעבודה " (להלן: פסק הדין המחזיר).

החלטת הוועדה
8. הוועדה התכנסה מכוח פסק הדין המחזיר ביום 10.2.21, הקשיבה לטיעוני ב"כ המערער, אשר טענה כך:

"ראשית, אני אגיש לוועדה את ההשגות שהוגשו בנוגע להחלטת ועדת הרשות.
בהשגות צורף אישור מרואת החשבון לפיו העסק נסגר ב- 07/2018 והמונית עצמה נמכרה. אישור שהגיש לביטוח לאומי על סגירת העסק ולמעשה יש את כל ההוכחות על מנת להראות שהעסק נסגר ואין לו הכנסות ממשלח יד ועל כן עומד בתנאים להפעלת תקנה 15.
עבד במונית מסחרית שפתיחתה דורשת שימוש בשתי הידיים – כאשר יד ימין מבצעת פעולה של פשיטה קדימה והיד השנייה צריכה לתמ וך בגופו. מדובר על הפעלה של כוח ועומס על הכתף השמאלית. יש השפעה של התאונה על התפקוד. שני התנאים האחרים מתקיימים. מאחר ומתקיימים שני התנאים להפעיל את תקנה 15 אני אבקש שהוועדה תפעיל תקנה במלואה. הירידה בהכנסות היא מוחלטת כיוון שהעסק נסגר בפועל, כיוון שלא יכל להמשיך ולנהוג במונית, ועל כן אין צורך בחישוב ירידה בהכנסות. גם ההשפעה של הליקוי על עבודתו ותפקודו של העורר הינה ברורה ולוועדה כיום יש סמכות להפעיל את התקנה במלואה. נבקש שלא תקבל המלצת הרשות. במידה והוועדה לא תסכם את דיונה ותחזיר את התיק לוועדת הרשות, נבקש להיות מוזמנים לטעון בפני הוועדה .

הוועדה סיכמה את החלטתה כדלקמן:

"הוועדה האזינה לדברי התובע ובאת כוחו. לדעת הוועדה אין מקום להפעיל תקנה 15 בגין הנזק בכתף, שכן עיקר הפעולה הינה של יד ימין ולמעשה הנזק בכתף שמאל לא היה אמור לפגוע בעבודתו באופן משמעותי'".

הוועדה קבעה, כי "מבחינה רפואית, מסוגל לעבודתו", והחליטה שלא להפעיל את תקנה 15.

טענות הצדדים
9. לטענת המערער, שגתה הוועדה עת קבעה שאין להפעיל תקנה 15 בעניינו. המערער טען שהוועדה התעלמה מטענותיו לעניין הצורך בשימוש ביד שמאל הפגועה לצורך פתיחה וסגירה של דלת המונית המסחרית , באופן הפוגע בתפקודו וביכולתו לבצע את עבודתו, במיוחד לנוכח מבנה גופו וקומתו הנמוכה. המערער הוסיף וטען שהוועדה לא דנה במכתב ההשגות מיום 14.8.19 לגבי הירידה הניכרת בהכנסות. לסיום טען המערער, כי בהתכנסותה לאחר פסק הדין היה על הוועדה לשוב ולהפנות את עניינו לוועדת הרשות, על מנת שתדון ביתר התנאים להפעלת תקנה 15.

10. לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין וקבעה שאין מקום להפעלת תקנה 15 כיוון שהפעולה של פתיחת דלת המונית וסגירתה נעשית בעיקרה על ידי יד ימין.

דיון והכרעה
11. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

12. הלכה פסוקה היא, כי משהוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. במקרה דנן, פסק הדין החזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתדון מחדש בהפעלת תקנה 15. על פי הוראות פסק הדין נדרשה הוועדה לדון בהשגות המערער, ובדגש על הטענה לירידה ניכרת בהכנסות נוכח סגירת עסקו.

13. למקרא החלטת הוועדה עולה, כי בהתכנסותה לפני פסק הדין לא נקטה הוועדה עמדה רפואית חד משמעית בשאלת המסוגלות לבצע את העבודה. הוועדה לא קבעה פוזיטיבית שהמערער מסוגל לעבודתו, כשם שלא קבעה שהוא אינו מסוגל לעבודתו. יחד עם זאת, הוועדה הפנתה את עניינו של המערער לוועדת רשות מאחר שהמערער אינו עובד ואין לו הכנסה. מן האמור משתמע שהוועדה השתכנעה בהתכנסותה לפני פסק הדין, כי מתקיים במערער התנאי של אי מסוגלות לעבודה. למקרא החלטת הוועדה לאחר פסק הדין עולה, כי הוועדה שינתה את עמדתה משקבעה שמבחינה רפואית המערער מסוגל לשוב לעבודתו כנהג מונית מסחרית. בנוסף לאמור, מקובלת עלי טענת המערער, שנפל בהחלטת הוועדה פגם בהעדר היוועצות עם ועדת רשות. ועדת הרשות התכנסה פעם אחת, ביום 22.7.19 (לפני פסק הדין), וקבעה שלא מתקיים מבחן הכנסות. אולם לא המשיכה לדון ביתר התנאים להפעלת התקנה, קרי אובדן מקצוע וגיל. כפי שטען המערער, בהתכנסותה לאחר פסק הדין קבעה הוועדה שלא מתקיים התנאי של אובדן מקצוע, אולם טעם זה לא נבדק על ידי ועדת הרשות, ובכך שגתה הוועדה.

14. לנוכח האמור, שוכנעתי שיש להשיב את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשוב ותדון בהשגות המערער לעניין הפעלת תקנה 15, בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, וזאת תוך היוועצות עם ועדת הרשות. כעולה מהטיעונים שנשמעו בבית הדין, בחודש ינואר 2019 הגיש המערער תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה בגין פגיעה בגב על דרך המיקרוטראומה. ועדה רפואית לעררים דנה ביום 10.2.21 בפגיעה זו וקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 20% בגין כאבי גב. לאחר הפעלת תקנה 15 ברבע נקבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 25% מיום 1.1.2021. לטעמי, יש מקום שהוועדה דנן תתייחס גם להחלטתה של הוועדה הרפואית לעררים שדנה בפגיעה בגב הואיל והופעלה תקנה 15 בעניינו של המערער.

סוף דבר
15. הערעור מתקבל ועניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 10.2.21, על מנת שתפעל בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר . הוועדה תדון בהשגות המערער לעניין הפעלת תקנה 15, כאמור במכתב ב"כ המערער מיום 14.8.19, לרבות ובעיקר בטענה שבעקבות התאונה הוא סגר את העסק, מכר את המונית, דיווח על סגירת העסק לרשויות, לרבות למוסד לביטוח לאומי, והכנסותיו לאחר מכן היו הכנסות מרכוש ולא מעבודה.
הוועדה תיתן דעתה לכך שהוועדה הרפואית לעררים מיום 10.2.21 דנה בפגיעה בגב שהוכרה כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, והפעילה תקנה 15 ברבע.
הוועדה תפנה את עניינו של המערער לוועדת הרשות ותנמק את החלטתה.
המערער ובאת כוחו יזומנו להופיע לפני הוועדה.

16. המשיב ישלם למערער שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

17. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, א' חשוון תשפ"ב, (07 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

חתימה