הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 48718-02-20

22 מאי 2020
לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
מוניר בלאן
ע"י ב"כ: עו"ד עטאללה
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מישאל
פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 12.02.2020 ("הוועדה"), אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 10% מיום 01.01.2018.

רקע עובדתי

2. לפי העולה מן התיק, המערער, יליד 1982 , עובד שכיר בתחום השיפוצים. המערער נחבל ביום 14.04.2017, והאירוע הוכר על-ידי המשיב כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "חבלה בכף יד ימין, שבר (חוזר) בעצם מסרק 5 כף יד ימין".

3. ועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה ביום 27.02.2018, ערכה למערער בדיקה קלינית בכף יד ימין, ופירטה את ממצאיה כדלקמן:

"ללא סימני CRPS. בליטה של ראש המטקארפ 5 פלמארי, ובליטה של המטקארפ המקורב יותר גבי. קיצור המטקארפ פרק MP5. יישור 0, כיפוף 70. פרק PIP יישור 0 כיפוף 90. DIP יישור 0 כיפוף 30. תחושה שמורה" .

הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 40% מיום 14.07.2014 ועד ליום 30.09.2017; נכות זמנית בשיעור 30% מיום 01.10.2017 ועד ליום 31.12.2017. כמו כן, נקבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב), בתחולה מיום 01.01.2018. הוועדה הרפואית הפנתה את עניינו של המערער לוועדת רשות ובהחלטתה מיום 04.09.2018 קבעה שאין מקום להפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 ("התקנות") .

4. המערער הגיש ערר כנגד החלטה זו, ובערר ציין שהוועדה הרפואית לעררים מתבקשת לדון בנושא הפעלת תקנה 15 בלבד.

5. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 30.01.2019, ולאחר שבדקה את המערער עצרה את הדיון והזהירה את המערער לנוכח כוונתה להפחית את הנכות במחצית. הוועדה התכנסה לישיבה שנייה ביום 23.05.2019, והחליטה לדחות את הערר, כך שהותירה את דרגת הנכות היציבה בשיעור 10%. כמו כן, החליטה הוועדה שאין מקום להפעלת תקנה 15 מאחר שהמערער מסוגל לחזור לעבודתו.

6. המערער הגיש ערעור לבית דין זה כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ב"ל 12254-06-19). בדיון שהתקיים ביום 30.10.2019 הסכימו הצדדים, כי הואיל והוגש ערר בעניין הפעלת תקנה 15 בלבד, לא היה מקום לבדוק את המערער מחדש, וזאת בהתאם להלכת שמש (דב"ע תשן/01-23 יצחק שמש - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 195; "הלכת שמש"). לפיכך, אושרה הסכמת הצדדים בדבר השבת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש, על מנת שתדון בהפעלת תקנה 15 בלבד ("פסק הדין המחזיר"). על פי הוראות פסק הדין המחזיר, לפני הוועדה בהרכבה החדש לא יונחו פרוטוקולים של ועדות רפואיות לעררים קודמות. המערער יזומן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות בא כוחו. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

החלטת הוועדה

7. הוועדה התכנסה מכוח פסק הדין המחזיר ביום 12.02.2020, הקשיבה לתלונות המערער ולטיעוני בא כוחו. בעמ' 3 לפרוטוקול בפרק "הבדיקה" ציינה הוועדה כדלקמן:

"מדובר על שבר בצוואר מסרק החמישי שהתחבר עם זווית כפית וקיצור אורך עצם המסרק. הגידים המיישרים והמכופפים מתפקדים היטב".

בסעיף המסקנות קבעה הוועדה כך:

"הוועדה עיינה בפס"ד מיום 30.10.19, הוועדה הקשיבה לדברי התובע ובא כוחו, עיינה במסמכים שבתיקו ובדקה את התובע.
לנוכח האמור לדעת הוועדה מסוגל לעבודתו הקודמת, אין השפעה של הפגיעה על עבודתו ואין הצדקה להפעלת תקנה 15".

בהתאם לאמור, הוועדה דחתה את הערר והותירה את דרגת נכותו של המערער בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) מיום 01.01.2018.

טענות הצדדים

8. לטענת המערער, הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר וחרגה מסמכותה כאשר ערכה לו בדיקה קלינית. לפי הטענה, בהתאם להלכת שמש, כאשר מוגש ערר בנושא הפעלת תקנה 15 בלבד, הוועדה אינה רשאית לערוך בדיקה קלינית.

9. לטענת המשיב, הפעלת תקנה 15 היא עניין רפואי המסור לשיקול דעת הוועדה ולצורך בחינת התנאי של מסוגלות לחזור לעבודה רשאית הוועדה לערוך בדיקה רפואית. לפי הטענה, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, דנה בהפעלת תקנה 15 ונמנעה מלדון בשיעור הנכות הרפואית, ולכן לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

דיון והכרעה

10. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

11. הלכה פסוקה היא, כי משהוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. במקרה דנן, פסק הדין החזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש לדון בנושא הפעלת תקנה 15 בלבד.

12. תקנה 30 לתקנות קובעת, כי הוועדה הרפואית לעררים "רשאית לאשר החלטת הוועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד". מכ וח תקנה זו, מוקנית לוועדה הרפואית לערררים סמכות רחבה, והיא מוסמכת לדון בכל גדרי המחלוקת שעמדו לפני הוועדה הרפואית מדרג ראשון באופן שאינה מוגבלת לנימוקי הערר. חריג לסמכות רחבה זו נקבע בהלכת שמש, במקרה שבו הערר המוגש לוועדה עוסק בנושא אחד והוא הגדלת אחוזי הנכות מכוח תקנה 15 לתקנות. בהתאם להלכת שמש, במצב דברים זה, הוועדה מחויבת להתייחס אך ורק לשאלת יישומה של תקנה 15, ואינה רשאית לבחון את מצבו הרפואי של המבוטח.

בסעיף 9 לפסק הדין בעניין שמש קבע בית הדין הארצי כך:

"לאור כל האמור נראה לנו שהוועדה הרפואית לערעורים, שעה שבא לפניה ערעור של המערער, הייתה חייבת להתייחס אך ורק לשאלת יישומה של תקנה 15, ולא למומיו ולחוליו של המערער; הוועדה לערעורים חייבת לדון בנושא שהובא לפניה, ומשלא היה ערעור על הקביעה הרפואית, ובלשון בי ת המשפט העליון 'על מומיו וחוליו' של המבוטח, לא היה עליה לבדוק מחדש את המערער, אלא לבחון את הפעלת תקנה 15 לאור הממצאים הרפואיים שהיו לפניה יחד עם דו"ח ועדת הרשות" ( שם, בעמ' 198).

13. בעניינו של המערער, הוועדה הרפואית לעררים טרם פסק הדין המחזיר ערכה לו בדיקה קלינית, והודיעה למערער על כוונתה להפחית משיעור הנכות שנקבע בוועדה הרפואית מדרג ראשון. לשם כך, עצרה את הדיון והזהירה את המערער. בסופו של דבר דחתה הוועדה את הערר לעניין הפעלת תקנה 15 והותירה את דרגת נכותו כפי שנקבעה על ידי הוועדה מדרג הראשון. ואולם, עת שקלה הוועדה לקבוע למערער נכות בשיעור נמוך מזה שקבעה הוועדה הרפואית מדרג ראשון, למעשה ביקשה להפעיל את סמכותה מכוח תקנה 30. זאת בניגוד להלכת שמש מאחר שהערר לא עסק בשאלת שיעור הנכות, אלא הוגש על אי הפעלת תקנה 15. מכאן, שהוועדה הרפואית לעררים לפני פסק הדין לא היתה מוסמכת להפעיל את סמכותה לפי תקנה 30, ולכן נפלה טעות משפטית בהחלטתה. טענת המערער בערעור שלפניי היא שגם הוועדה דנן בדקה את המערער, ולכן חרגה מסמכותה באופן המחייב פסילתה. האומנם?

14. למקרא החלטת הוועדה, ובמיוחד פרק ה"בדיקה", עולה שלא נערכה בדיקה קלינית ולא נקבעו ממצאים רפואיים. זאת בשונה מקביעות הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 27.02.2018, אשר ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה לרבות זוויות וטווחי תנועה של כף היד (ראו סעיף 3 לעיל) . הוועדה דנן ציינה בפרק הבדיקה כי מדובר בשבר בצוואר המסרק החמישי שהתחבר עם זווית כפית וקיצור אורך עצב המסרק. מדובר בקביעה רפואית שהיא בגדר אבחנה, לאמור: תיאור מצבו הרפואי הנוכחי של המערער, ותו לא.

15. משלא דנה הוועדה כלל בסוגיית דרגת הנכות, לא שוכנעתי שנפלה טעות משפטית בעבודתה, ונדחית הטענה שהוועדה סטתה מהלכת שמש.

סוף דבר

16. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

17. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

18. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ח אייר תש"פ, (22 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .