הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 47478-01-21

11 יולי 2021

לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
ניר שטאוי
ע"י ב"כ: עו"ד דניאל קלייזר
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), אשר התכנסה בשתי ישיבות בתאריכים 5.6.20 ו- 15.1.21 ובפניה עמדה חוות דעת יועץ בנוירולוגיה מיום 9.2.20 והמלצת ועדת הרשות מיום 3.11.20 (להלן: "הוועדה"). הוועדה קבעה, כי למערער נכות יציבה בשיעור 36%, החל מיום 5.9.19 וכי אין מקום להפעלת תקנה 15 בעניינו (להלן: "ההחלטה").
כבר יובהר, כי הערעור נסב על העדר הפעלת תקנה 15.
העובדות הצריכות לערעור
המערער, יליד 1987, מתווך נדל"ן במקצועו.
ביום 11.9.17 החליק המערער במדרגות ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה. הפגימה שהוכרה היא: "חבלה ביד ימין".
ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 16.3.20, כי למערער נכות יציבה בשיעור 19%, החל מיום 5.9.19. המערער השיג על החלטת הוועדה.
הוועדה התכנסה לראשונה ביום 5.6.20 לדון בערר. הוועדה שמעה את תלונות המערער לפיהן:
"כל העבודה של המתווך היא במחשב, יש מגבלה על המחשב בעיקר".
עוד הקשיבה הוועדה לדברי ב"כ המערער שנרשמו מפיו בזו הלשון (השגיאות במקור) :
"חוזר על נימוקי הערר, ועדה מדרג א' לא הבינה על מה דנה שכן התביעה הייתה להחמרת מצב לאחר ניתוח ב-5.19 וניתוח זה נגרם בין היתר על חבלה נוירולוגית בעצב המדיאני לפיכך תשובתה של הועדה שכשנתיים לאחר התאונה נוצרה הפגיעה נוירולוגית יתרה מכך בטרם נבדק ע"י מומחה בתחום הנוירולוגיה, אורטופד מדרג א' דרש ביצוע EMG לאחר ואיבחן פגיעה נוירולוגית ביד בבדיקה הקלינית לאור כל זאת אין מחלוקת כי הניתוח מ- 5/19 גרם לפגיעה נוירולוגית ועל כן יש קשר סיבתי ועל כן יש החמרה, יתרה מכך שגתה הועדה מדרג א' כי קבעה שאין החמרה בתחום האורטופדי שכן טווחי נתועה שהודגמו בבדיקה הקלינית פחות טובים מטווחי תנועה עת נקבעה נכות צמיתה לפני הניתוח, מבקש לקבוע שחלה החמרה גם בתחום האורטופדי ולהפעיל תקנה 15 במלואה. "
הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ורשמה ממצאיה כדלקמן:
"בבדקיה
צלקת ניתוחית בצד הוולרי באורך 6 ס"מ מטע היפטרופית. הכיפוף הוולרי מוגבל ל-20-30 מעלות הכיפוף הגבי 20 מעלות, כיפוף של האצבעות מגיע למרחק של כ-3 ס"מ מהשירירם הטנאריים הפינץ' והאופננציה של האצבעות 1,2,3 מוחלשים כח אחיזה מוחלש עקב כאב תחושה ירודה בפיזור מדאני, אולנרי תקין.
קיימת הגבלה בהטייה רדיאלית ואולנרית."
לסיכום, קבעה הוועדה:
"לנוכח ממצאי הבדיקה הקלינית אורטופדית ונוירולוגית.
EMG ב- 22.1.20 נויפרטיה מוטורית בינונית של עצב מדיאני הימני.
ועדה מקבלת הערר וקובעת –
10% נכות נוספת לפי סעיף 31(4)(ב) בגין פגיעה עצבית בעצב המדיאני. בגין הגבלה תפקודית בטווח תנועות הועדה מקבלת הערר וקובעת –
20% נכות לפי 35(1)(ג)"
הוועדה עצרה את הדיון והפנתה את עניינו של המערער לועדת הרשות לקבלת המלצתה בעניין הפעלת תקנה 15.
בישיבתה מיום 3.11.20 המליצה ועדת הרשות שלא להגדיל את דרגת הנכות הרפואית, לפי תקנה 15 ונימקה החלטתה בזו הלשון:
"4. דיון:
המבוטח, בן 33, נפגע בעבודתו כעצמאי ב- 11/9/2017 כתוצאה מהחליק במדרגות וחבלה ביד ימין הוכרה תוצאה של הפגיעה בעבודה.
עצמאי _ מתווך, נקבעו 10% צלקת, 10% פגיעה בעצב מדיאני 20% הגבלת תנועה, עובד כמתווך דירות במשרה חלקית, קיימת ירידה בהכנסות
לדעת הוועדה מסוגל לעבוד באופן מלא כמתווך דירות, במסגרת עיסוקו כשיר למפגש עם לקוחות, שיחות טלפוניות סיורים בשטח, ומסוגל להקליד ביד שמאל ויכול להתאים את המקלדת למגבלותיו, לא ניתן לקשור את הירידה בהכנסות למגבלותיו".
ביום 15.1.21 התכנסה הוועדה לסכם את החלטתה. הוועדה הקשיבה לטיועניו הנוספים של ב"כ המערער ורשמה אותם בזו הלשון (השגיאות במקור) :
"15.1.2020 – ראשית הדברים מזכירת הוועדה ישבה בוועדת הרשות בעניינו של הנפגע אין לי התנגדות כי הגב' שירילי מן תשמש גם כמזכירת הועדה סומכת על הגינותה והגינות ההרכב.
שגתה ויעדת הרשות עת קבעה בהחלטתה כי הנפגע עובד במשרה חלקית שכן עיסוקו של המערער הינו מתווך במשרה מלאה ועוד שגתנה הועדה עת קבעה כי הנפגע כשיר לבצע מפגשים עם לקוחות וסיורים בשטח גם טענה זו דינה להידחות הנפגע מטופל במשככי כאבים.
פרטוסט ליריקה וסימבלטה, מטופל בקנאביס רפואי אשר נטילתם מונעים ממנו נהיגה ברכב לזמן ממושך וכן הטיפול התרופות מונע מהנפגע לקיים מיפ0גשים עם אנשים לאור תופעות הלואי הכרוכות בניטלת התרופות כגון ישנוניות זליגת רוק מהפה וכיוצא בזה, ציון הועדה כי הנפגע יכול להקליד ביד שמאל אינה רלוונטית מאחר והנפגע דומננטי יד ימין מאחר ושימוש עיקרי במחשה הינו באמצעות העכבר דבר שגורם לנפגע כאבים בלתי נסבלים לאחר זמן מועט ולכן נאלץ להפסיק עבודתו מול המחשב. עוד שגתה הועדה כי הירידה בהכנסות אינה קשורה לתאונה ולהחמרה במצבו שכן כל המפורט לעיל מעיד על כך שהנפגע אינו יכול לשוב לעבודה כמתווך ועל כן הירידה בהכנסות הינה כתוצאה ישירה מהחבלה וההחמרה לפיכך אבקש שלא לאמץ את חוות הדעת של ועדת הרשות והלפעיל תקנה 15 במלואה. "
כך סיכמה הוועדה את החלטתה:
"הוועדה שמעה את בא כוחות של התובע וקראה היטב את החלטת ועדת הרשות.
הוועדה סבורה שהנ"ל יכול לתפקד היטב במסגרת מגבלותיו ולכן מקבלת את המלצת הועדת הרשות.
תופעות הלוואי אינן כאלו שמונעות נהיגה ראה דיון ציבורי בנוגע לאי קיום מגבלות נהיגה לחולים הנוטלים קנאביס רפואי.
יד לציין שבמסגרת מגלותיו והפעלת יד ימין אין המדובר בשיתוק מלא של העצב המדאנוס אלה שיתוק חלקי עם מגבלות תנועה אשר עדין מאפשרות שימוש והקלדה בידו הפגועה."
על החלטת הוועדה בעניין העדר הפעלת תקנה 15 הוגש הערעור דנן.
טענות הצדדים
לטענת המערער, שגתה הוועדה משלא הפעילה את תקנה 15 בעניינו ובכך התעלמה מטיעוני המערער לרבות בעניין אופי ומהות תפקידו של מתווך נדל"ן כיום, אשר בניגוד לדעה הרווחת אינו מתמצה בהצגת נכסים ללקוחות אלא בעיקר מדובר בעבודה משרדית מול מחשב, בפגישות מול לקוחות במשרד, בהכנת דו"חות לגבי הנכס המתווך ובשיחות ומשא ומתן מול לקוחות.
עוד נטען, כי הוועדה התעלמה מהטיפול התרופתי לרבות הקנאביס הרפואי אותו נוטל המערער ומהשפעתו על כושר העבודה לרבות ההגבלה בנהיגה והעייפות; דין קביעת ועדת הרשות כי המערער יכול להקליד עם יד שמאל להידחות, שכן ידו הדומיננטית של המערער היא יד ימין והאחיזה בעכבר ביד שמאל גורמת לו לכאבים חזקים לאחר מספר דקות; למערער נגרמה ירידה בהכנסות כתוצאה מהנכות שנקבעה. לדידי המערער, המלצת הרשות והחלטת הוועדה אינן מפורטות דיה באופן המצדיק קבלת הערעור.
מנגד, טען ב"כ המשיב כי די ן הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, עת השגות המערער בקשר עם תקנה 15 נושאות צביון מקצועי מובהק ומופנות כנגד ההיבטים המקצועיים בהחלטה. הוועדה הסבירה באופן ברור מדוע הטיפול התרופתי הניתן למערער אינו מונע את חזרתו לעיסוקו טרם האירוע התאונתי המוכר כמתווך בתחום הנדל"ן. הוועדה הפנתה לדיון הציבורי בדבר היעדר מגבלות נהיגה לחולים הנוטלים קנאביס רפואי. אשר ליכולת ההקלדה, הן ועדת הרשות והן הוועדה דנן מצאו, כי חרף הנכות האורתופדית והנוירולוגית קיימת אפשרות הקלדה ביד הפגועה.
בנסיבות אלה ונוכח מסקנת הוועדה בדבר היכולת לשוב למקצוע קודם, הרי שהתייתר הדיון בהתקיימות התנאי המצטבר השני הנוגע לירידה ניכרת בהכנסות שלא לזמן מוגבל עקב הנכות היציבה. אשר ליכולת הניידות של המערער נטען, כי מדובר בטענות מקצועיות כאשר ממילא קיימות חלופות נסיעה במרחב הציבורי.
דיון והכרעה
במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999).
לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה , בהמלצת ועדת הרשות ובכלל החומר שבתיק ו כן לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.
בתקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (לעיל ולהלן: "התקנות") נקבע –
"15.
(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים, או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.
(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו."
הלכה פסוקה היא, כי הגדלת דרגת נכות הנפגע בהתאם לתקנה 15(ב) המצוטטת לעיל, תיעשה בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד – העדר מסוגלות הנפגע לשוב לעבודתו או לעיסוקו; והשני – ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות הנפגע (ראו: בר"ע (ארצי) 53456-03-16 שריף אבו שאח – המוסד לביטוח לאומי, 22.11.16).
למקרא פרוטוקולי ההחלטה עולה, כי הוועדה שמעה את תלונות המערער והקשיבה למכלול טיעוני בא כוחו , עיינה במסמכים שהובאו בפניה, לרבות בהמלצת ועדת הרשות מיום 3.11.20 וקבעה, כי אין מקום להפעלת תקנה 15, שכן לדעת הוועדה המערער מסוגל לשוב לעבודתו כמתווך נדל"ן. ועדת הרשות אשר המלצתה התקבלה על ידי הוועדה מושא הערעור , מצאה כי המערער מסוגל למפגש עם לקוחות, לשיחות טלפוניות, לסיורים בשטח ואף מסוגל להקליד ביד שמאל ולהתאים את מקלדת המחשב למגבלותיו ביד ימין – פעולות המהוות חלק מתפקידו כמתווך נדל"ן. הוועדה אף הוסיפה והסבירה, כי המערער אינו סובל משיתוק מלא של עצב המדיאנוס ביד ימין, אלא משיתוק חלקי עם הגבלת תנועה, אשר עדיין מאפשר לו שימוש והקלדה ביד ימין הפגועה.
עוד עולה מעיון בהחלטת הוועדה, כי זו נתנה דעתה לטיעוני המערער בקשר לטיפול התרופתי אותו הוא נוטל תוך שציינה, כי תופעות הלוואי מטיפול זה אינן כאלו המונעות מהמערער לנהוג, תוך הפניה לדיון ציבורי בנוגע להעדר קיומן של מגבלות נהיגה לחולים הנוטלים קנאביס רפואי.
מדובר בקביעות מקצועיות מובהקות, ברורות ומנומקות, המצויות בסמכות הוועדה ונופלות במתחם הסבירות, אשר אינן מצדיקות התערבות.
השגות המערער הן במישור הרפואי-מקצועי ומופנות כנגד שיקול דעת הוועדה ואין בהן כדי להצביע על פגם משפטי המצדיק החלפת שיקול דעת הוועדה והתערבות בהחלטתה.
סוף דבר
אשר על כן – הערעור נדחה.
אין צו להוצאות, כמקובל.
על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ב' אב תשפ"א, (11 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .