הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 47254-03-11

לפני: כב' השופטת קרן כהן
המבקשת:
התובעת
יאותה טרגן
ע"י ב"כ עו"ד סאמי אבו ורדה
-
המשיב:
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד דורון ירושלמי

החלטה
לפניי בקשת המבקשת (התובעת) לזימון המומחה שמונה מטעם בית הדין - ד"ר טמיר גפן לחקירה נגדית על האמור בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה.

הרקע לבקשה
המבקשת היא אלמנתו של מר אברהם טרגן ז"ל שהלך לעולמו בשנת 2004 (להלן: המנוח). המבקשת הגישה תביעה להכרה במחלת המנוח – סרטן שלפוחית השתן, כפגיעה בעבודה (להלן: המחלה), בטענה שהמחלה נגרמה כתוצאה מחשיפתו למחצבים ולתוצרי דיזל בתקופת עבודתו בתפקיד מפעיל ציוד מכני הנדסי .

מומחית-יועצת רפואית ראשונה – רופאה תעסוקתית
ביום 21.6.2012 מונתה בהתאם להסכמת הצדדים מומחית-יועצת רפואית בתחום הרפואה התעסוקתית כדי לחוות דעה בשאלה אם קיים קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי עבודתו של המנוח ואם לתנאי העבודה השפעה משמעותית על הופעת המחלה.

ביום 23.7.2012 ניתנה חוות דעת המומחית שלפיה אין קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה של המנוח.

ביום 4.6.2013 במענה לשאלות ההבהרה הסבירה המומחית שהעישון בעברו של המנוח היה הפקטור העיקרי שהשפיע על הופעת המחלה.

מומחה-יועץ רפואי שני – אונקולוג
ביום 13.6.2016 מונה מומחה-יועץ רפואי בתחום האונקולוגי לדון בעניינו של המנוח , בהתאם להחלטת בית הדין הארצי בעב"ל (ארצי) 3956-09-14.

ביום 13.7.2016 ניתנה חוות דעת המומחה שלפיה ספק רב אם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח למחלה. המומחה הסביר אף הוא שהגורם העיקרי והמוכח להופעת המחלה שבה חלה המנוח הוא העישון.

מומחה-יועץ רפואי שלישי – רופא תעסוקתי
ביום 7.12.2018 בהתאם להסכמות הצדדים בעב"ל (ארצי) 37052-12-16, מונה מומחה-יועץ רפואי נוסף – ד"ר תמיר גפן בתחום הרפואה התעסוקתית לדון בעניינו של המערער, לאחר שהצדדים הגישו רשימת עבודות מוסכמות והוזמן החומר הרפואי (להלן: המומחה).

ביום 7.8.2019 ניתנה חוות דעת המומחה שלפיה קיים קשר סיבתי העולה על 50% בין תנאי עבודתו של המנוח לבין מחלתו. עם זאת, המומחה הוסיף שלהערכתו "מידת ההשפעה של החשיפה התעסוקתית על מחלתו של המנוח לא עולה על 20%" ושהשפעת "העישון במקרה הנדון היא מכרעת".

ביום 25.12.2019 השיב המומחה על עשר שאלות הבהרה שנשלחו אליו. המומחה לא שינה את מסקנתו אולם השיב לשאלה בנוגע לתרומה של תנאי העבודה להופעת המחלה כי "בהערכה גסה התרומה היא אולי בין 10% ל-15% לכל היותר".

בקשת המבקשת למינוי מומחה נוסף/אחר או למשלוח שאלת הבהרה נוספת למומחה
ביום 4.2.2020 הגישה המבקשת בקשה למינוי מומחה נוסף/אחר ולחלופין למשלוח שאלת הבהרה למומחה.

ביום 13.3.2020 נדחתה הבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף/אחר, אולם המומחה התבקש להשיב לשאלת הבהרה נוספת.

יצוין כי במסגרת שאלת ההבהרה התבקש המומחה להתייחס לחוות דעת שנתן בהליך אחר שבו נדון עניינו של כבאי שעישן עד 4 קופסאות סיגריה ליום במשך 20 שנה ושבה חיווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלות סרטן המעי הגס וסרטן שלפוחית השתן לבין תנאי עבודתו. באותו מקרה סבר המומחה שתרומת העבודה נעה בין 10% ל-15% וכי "במידה ועישן (הכבאי – ק.כ) רק 20 סיגריות ליום ניתן להגיד שתרומה של חשיפה תעסוקתית בתור כבאי להתפתחות מחלת סרטן שלפוחית השתן עולה על 20%".
לפיכך, התבקש המומחה להשיב לשאלות כיצד הבדל של פי ארבע במספר השנים של עישון קופסת סיגריה מניב הן במקרה שלנו והן במקרה של אותו כבאי תרומה דומה הנעה בין 10% ל-15% ? ומדוע לא ניתן לקבוע שהתרומה של החשיפה התעסוקתית במקרה שלפנינו היא בשיעור 20%, בשים לב להבדלים במספר שנות העישון ולקביעתו בתיק של הכבאי?

ביום 21.4.2020 השיב המומחה לשאלת ההבהרה. המומחה הסביר תחילה שיש הבדל בין מידת החשיפה של כבאי למידת החשיפה של מפעיל ציוד מכני הנדסי, כמו המנוח. עוד ציין המומחה שבעניין של הכבאי הוא כתב בחוות הדעת שמדובר בהערכה גסה שתרומת העבודה היא כ-15% לכל היותר, כאשר הכבאי היה בעל ותק של 38 שנה לעומת הוותק של המנוח שלא עלה על 26 שנה.
המומחה הוסיף שגם במקרה דנן הסביר שקשה ליתן הערכה מספרית מדויקת אולם בהערכה גסה התרומה היא בין 10% ל-15% לכל יותר. המומחה אף הסביר שעוצמת החשיפה של מפעיל ציוד מכני הנדסי לא מתקרבת לעוצמת החשיפה למגוון רב של מסרטנים של הכבאי ולכן לא ניתן להשוות ביניהם.
בנסיבות אלה, חזר המומחה על עמדתו שלא ניתן לקבוע שהשפעת תנאי העבודה על מחלתו של המנוח עולה על שיעור של 20%.

מכאן הבקשה לפנינו.

טענות הצדדים
המבקשת טענה שהמקרה שלפניי נמנה על המקרים החריגים המצדיקים חריגה מהכלל שלפיו מומחה-יועץ רפואי אינו נחקר על חוות דעתו בחקירה נגדית. המומחה קבע כי קיים קשר סיבתי העולה על 50% בין תנאי העבודה של המנוח לבין המחלה, אולם הוסיף בנוגע למאזן ההשפעות כי "קשה לתת הערכה מספרית מדויקת כי לא קיימת נוסחה מתמטית לחישוב אחוזים, אך בהערכה גסה התרומה היא אולי בין 10% ל-15% לכל היותר" . לפיכך, משמידת ההשפעה מגיעה ל-15% ולפי הדין יש צורך במידת השפעה העולה על 20% כדי שהמחלה תוכר כפגיעה בעבודה, אזי יש צורך לזמן את המומחה לחקירה. כמו כן, המומחה ציין כי קשה לתת הערכה מספרית מדויקת ולכן הביע עמדתו כי הערכה המספרית שקבע אינה מדויקת, לכן יש צורך לחקור אותו בסוגיה זו. בית הדין הארצי בעב"ל 3956-09-14 הציע לצדדים שתי חלופות שאחת מהן היא הכרה בקשר הסיבתי בין המחלה לתנאי העבודה ולכן משמעות הדברים היא שגם בית הדין הארצי נותר תחת הרושם שיש להכיר בקשר סיבתי בין המחלה לתנאי העבודה, דבר המצדיק אף הוא את זימון המומחה לחקירה נגדית על האמור בחוות דעתו. ההליך מתנהל מזה שנים ב"לך ושוב" בין מספר מומחים ואין ספור שאלות הבהרה, כאשר נוצרה תחושה שמדובר במרחק של נגיעה מהאמת ולכן יש לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו כפי שנעשה בעניין ניב.

מנגד, טען המשיב שיש לדחות את הבקשה , שכן לא מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהכלל שלפיו מומחה-יועץ רפואי לא נחקר על חוות דעתו בחקירה נגדית. בענייננו מונו שלושה מומחים רפואיים וכולם קבע ו שלעישון הכבד של המנוח יש השפעה מכרעת על התפתחות המחלה וכי לתנאי העבודה השפעה הפחותה מ- 20%. כך גם קבע המומחה בחוות דעתו הראשונית ("מידת ההשפעה של החשיפה התעסוקתית על מחלתו של המנוח לא עולה על 20%") ואף הוסיף שלהערכתו השפעת העישון היא מכרעת. רק כשהמומחה התבקש לפרט את שיעור ההשפעה באחוזים הוא ענה שקשה לתת הערכה מספרית מדויקת, אולם להערכתו ההשפעה של תנאי העבודה היא בין 10% ל-15% לכל היותר. כלומר, גם לפי ההערכה הגסה ביותר של המומחה מידת ההשפעה היא 15% לכל היותר, שיעור הרחוק מהרף שנקבע בפסיקה (20%). כמו כן, כפי שמומחה אינו צריך לכמת את מידת ההשפעה המדויקת כאשר היא עולה על 20%, אין הוא נדרש לכמת אותה כאשר היא פחותה מ-20%. במקרה שלפנינו מידת ההשפעה אינה קרובה ל-20% ולכן לא מדובר במקרה גבול שבו נדרשת חקירה נגדית של המומחה. לפי חוות הדעת של המומחה ושל שני המומחים שקדמו לו אין מקום לספק מכיוון שכולם הביעו דעתם שמידת ההשפעה של תנאי העבודה על המחלה לא הייתה משמעותית. מאז הצעת בית הדין הארצי בעב"ל 3956-09-14 להכיר בקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה, הצעה שנדחתה על ידי המשיב, מונו שני מומחים רפואיים ששניהם קבעו כי לא מדובר בהשפעה משמעותית וכי לעישון הייתה השפעה מכרעת על התפתחות המחלה. לפיכך, אף אם היה רושם כלשהו של בית הדין הארצי, הרי שלאחר שניתנו שני חוות דעת דומות שלפיהם לתנאי העבודה השפעה זניחה על התפתחות המחלה, רושם זה התפוגג. נסיבותיו של הליך זה אינן שונות מנסיבותיהן של הליכים אחרים, לא מדובר במקרה של חוסר ודאות כלשהי בחוות הדעת או בתשובות ההבהרה והתרשמותו של בית הדין הארצי מלפני למעלה מ-4 שנים ולפני שמונו שני מומחים נוספים כבר אינה רלוונטית. המקרה שלפנינו שונה מעניינו של ניב, שכן שם דובר במומחה אחד שהתיק חזר אליו שוב ושוב על מנת שישיב על שאלות הבהרה.

התשתית המשפטית
ב"הנחיות בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים " מיום 10.9.2019 נקבע כי "במתן אפשרות להציג למומחה שאלות הבהרה מתייתר הצורך בהזמנת המומחה לחקירה נגדית. במקרים חריגים המצדיקים חקירה נגדית, ייעתר לכך בית הדין, בהחלטה מנומקת" (להלן: ההנחיות).

הכלל הוא כי מומחים רפואיים שמונו על ידי בית הדין לא ייחקרו על חוות דעתם בחקירה נגדית ודרך המלך להבהיר סוגיות רפואיות היא באמצעות משלוח שאלות הבהרה אליהם. רק במקרים חריגים המצדיקים סטייה מן הכלל ייחקרו מומחים רפואיים בחקירה נגדית.

ההנחיות אינן שוללות את סמכותו של בית הדין להורות על חקירת מומחה. עם זאת, חקירה שכזו תיעשה רק בהתקיימות טעם מיוחד . נפסק כי "גדרו של 'טעם מיוחד' לעניין זה לא ניתן לקביעה מראש, והוא עניין לבית הדין לענות בו, בכל מקרה בנפרד. כאשר נטען לפני בית הדין קיומו של 'טעם מיוחד' כאמור, הרי דחיית הטענה או אימוצה מחייבים הנמקה, אשר תהיה פתוחה לביקורת בית הדין הארצי לעבודה ".

בית הדין הארצי בעניין סמנוביץ הסביר את היתרונות של העברת שאלות הבהרה למומחה במקום לחקור אותו בחקירה נגדית, באופן הבא:
"16. בבואנו לשקול את הצורך בהתערבותנו בסוגיה המשפטית הנדונה, שומה עלינו לתת דעתנו אף ליתרונות מעשיים חשובים שטומנת בחובה הפראקטיקה המתוארת לעיל: ראשית, חיסכון בזמנו של בית הדין לעבודה, וכן קיצור ההליכים וייעולם, דבר התורם למניעת עינוי דין.
שנית, מניעת מצב שבו מומחים רפואיים בעלי שם יסרבו לקבל על עצמם מינוי על-ידי בית הדין לעבודה, ששכרו מועט וצערו הרבה, גם ללא הכבדה נוספת, חסרת תועלת של ממש .
.17 הפראקטיקה בקשר למומחה רפואי המתמנה על-ידי בית הדין לעבודה, כפי שתוארה לעיל, כוללת 'חישוקים' רבים הבאים להגן על זכויות בעלי הדין, תורמת לשמירת מהימנות, מיומנות ואובייקטיביות של חוות-דעת המומחה וגורעת במידה רבה מן הצורך בחקירתו הנגדית.
מהאמור לעיל נובע כי אין למי מבעלי הדין 'זכות מוקנית' לחקירה נגדית של המומחה, לא מן הדין ואף לא לפי כללי הצדק הטבעי...".

בעניין צבי הוסיף בית הדין הארצי וקבע כי "דרך המלך להבהרת סוגיות רפואיות שנידונו בחוות דעתו של המומחה הינה על דרך של הפנית שאלות הבהרה למומחה הרפואי באמצעות בית הדין. ככלל, מומחה רפואי לא ייחקר חקירה נגדית בבית הדין לעבודה. בהתקיים מצבים חריגים בלבד ייעתר בית הדין לבקשה לזמן את המומחה הרפואי למתן עדות או לחקירה על חוות דעתו. הרציונל העומד בבסיס כלל זה הינו, שמומחה רפואי איננו בגדר עד מטעם אחד הצדדים ולכן אין למהימנותו חשיבות בבית הדין....".

הכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מצאתי כי המקרה שלפניי אינו מסוג המקרים החריגים המצדיקים את זימון המומחה לחקירה נגדית, ואסביר.

ראשית, לא מצאתי בחוות דעתו של המומחה או בתשובותיו לשאלות ההבהרה ספק בנוגע למידת ההשפעה של תנאי העבודה על התפתחות המחלה. מחוות הדעת עולה כי לעישון של המנוח הייתה השפעה משמעותית על התפתחות המחלה וכי לתנאי העבודה הייתה השפעה בשיעור שאינו עולה על 15%. כידוע, בהתאם לפסיקה "השפעה משמעותית" היא בשיעור של 20% ומעלה. לפיכך, לא מצאתי שמידת ההשפעה שקבע המומחה גבולית, כטענת המבקשת.

שנית, לא מצאתי בחוות דעת המומחה או בתשובותיו לשאלות ההבהרה שקיימת התלבטות בשאלה אם מידת ההשפעה של תנאי העבודה על המחלה היא "משמעותית", אם לאו. המומחה חיווה דעתו שהשפעת העבודה אינה "השפעה משמעותית" וההתלבטות שלו היא בנוגע לכימותה באחוזים, מכיוון שלא קיימת "נוסחה מתמטית " בעניין. המומחה הסביר שבהערכה גסה מידת ההשפעה היא בין 10% ל-15% לכל היותר.
כמו כן, גם כשעומת המומחה עם האמור בחוות דעתו בתיק של הכבאי, הסביר היטב את קביעתו ומדוע במקרה של המנוח השפעת העבודה אינה עולה על 15%.
מכאן, שלא מצאתי שקיימת התלבטות בנוגע למידת ההשפעה של תנאי העבודה על התפתחות המחלה, המצדיקה את זימון המומחה לדיון כדי שיסביר את קביעותיו.

שלישית, המומחה השיב לכל שאלות ההבהרה שנשלחו אליו ולא התחמק ממענה לשאלה כלשהי, הגם שנשלחו אליו מספר לא מבוטל של שאלות, שבמסגרתן עומת עם מאמרים רפואיים, עם עובדות שונות ועם מקרים נוספים. הן בחוות הדעת והן במענה לשאלות הבהרה סיפק המומחה תשובות ברורות וממצות.

רביעית, המומחה הוא המומחה השלישי שמונה בהליך והאמור בחוות דעתו מתיישב עם חוות הדעת של שני המומחים שקדמו לו. כל המומחים חיוו דעתם כי לעישון הייתה "השפעה משמעותית" על התפתחות המחלה וכי השפעת העבודה פחותה מ-20%. גם עובדה זו מחזקת את המסקנה שאין טעם מיוחד לחקירת המומחה.

חמישית, נסיבותיו של המקרה דנן שונות מהנסיבות בעניינו של ניב. באותו מקרה דובר על מומחה אחד שנשאל שאלות הבהרה במספר סבבים, ולא נתן מענה ברור, עד שבית הדין התרשם כי אין טעם לשלוח אליו שאלות הבהרה נוספות ולכן החליט לזמנו לחקירה נגדית.
במקרה זה, המומחה נשאל שאלות הבהרה רבות בשני סבבים והשיב לכל השאלות בצורה מנומקת וברורה ולא מצאתי שיש טעם ענייני להזמינו לחקירה נגדית נוכח תשובותיו המפורטות.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי המקרה שלפניי הוא מסוג המקרים החריגים המצדיקים סטייה מן הכלל שלפיו מומחה-יועץ רפואי לא נחקר על חוות דעתו בחקירה נגדית.

סוף דבר
הבקשה לזימון המומחה לחקירה נגדית – נדחית.

המבקשת תודיע עמדתה לגבי המשך ניהול ההליך עד ליום 20.8.2020.

ככל שהמבקשת תעמוד על המשך ניהול ההליך, יוגשו סיכומים מטעמה עד למועד האמור.

התיק יובא לעיוני ביום 21.8.2020.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תש"פ, (20 יולי 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.