הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 44111-03-20

לפני:

כב' ה שופט נוהאד חסן
נציגת ציבור (עובדים ): גב' אהובה מטסרו
נציג ציבור (מעסיקים): מר חיים אזלן

התובע
עבד אלרחים עודה
ע"י ב"כ: עו"ד גסאן אבו ורדה ואח'
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רוואן דאו ואח'
הלשכה המשפטית

פסק דין

כללי
 
1.         זוהי תביעה להכיר בליקוים בהם לקה התובע בצווארו כ"תאונת עבודה" על פי תורת המקרוטראומה, לאור החלטתו של הנתבע לדחות את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק").
 
2.         התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר בפגיעות שבכפות ידיו ובגבו ובעמוד השדרה כפגיעה בעבודה. הנתבע הכיר בפגיעה בידיו (- CTS דו צדדי) כתוצאה של תנאי עבודתו ודחה את התביעה להכרה בפגיעה בצוואר כפגיעה בעבודה. לכן, אנו נדון בתביעת התובע לפגיעה בצווארו כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

3. תביעת התובע נדחתה על ידי הנתבע, מן הטעם שלא הוכחה, לדעת פקידת התביעות, פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. לטענת המוסד, לא הוכח:

  1. קיום ארועים תאונתיים זעירים תוך כדי עבודתו ואשר הביאו למצב המתואר בצווארו.
  2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו.

3. לא מדובר במחלת מקצוע ולא מדובר במיקרוטראומה.

4. מחלתו של התובע התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך אין לראות במחלתו כתאונת עבודה.
 
להלן עיקר העובדות הצריכות לענייננו:

 4.         התובע יליד שנת 1955.

 5.         החל משנת 1973, עובד התובע כחשמלאי .

 6.         בסעיף 3 לתצהירו תיאר התובע את אופי עבודתו כך:

"בשל תנאי עבודתי, לקיתי במחלת מקצוע, כאשר במסגרת עבודתי הנני נדרש לעבוד עם מכשירים חשמליים כגון קונגויים, דיסקים, מכשירי מדידה וכיוב'. וכן אך לא רק, לעבוד בגבהים בתקרות ובמקומות גבוהים תוך הפעלת מאמץ על הראש, הצוואר הכתפיים והידיים באופן מתמיד וקבוע 5-6 שעות בכל יום עבודה."
 
7.      במסגרת עדותו נשאל התובע, האם חוץ מתיאור עבודתו בסעיף 3 לתצהירו, יש תיאור נוסף של העבודה שביצע? התובע השיב על שאלה זו בשלילה, והסביר שהתיאור כפי שהוא מופיע בסעיף 3 לתצהירו מתאר את אופי עבודתו (עמ' 1 משורה 27 לפרוטוקול).
           
 8.        התובע מבקש להכיר במחלה ממנה הוא סובל בצווארו, כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

דיון והכרעה
 
9. הלכה פסוקה היא, כי על מנת להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, יש להוכיח, קיומן של פגיעות זעירות במהלך העבודה, שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע.

            עוד נקבע, כי הפגיעות הזעירות הינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע. (ראה: עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, בעמ' 533; עב"ל 642/06 מורדוס נ' המל"ל (מיום 11/3/08); עב"ל 1012/00 אלי שבח נ' המל"ל (מיום 28.7.2002).
 
10.       מתיאורו של התובע את אופן עבודתו בסעיף 3 לתצהירו ובעדותו, עולה כי הוא לא נדרש לפעולה חוזרת ונשנית ברצף של הצוואר דווקא בעבודתו כחשמלאי. התובע תיאר את אופן עבודתו בצורה כללית מבלי לתאר את התנועות החוזרות ונשנות שנדרש לבצע עם צווארו במהלך עבודתו, באיזה תדירות עשה תנועות אלה ולשם איזו עבודה . כל שטען התובע, כי עבודה עם מכשירים רוטטים גרמה לו לפגיעה צווארית.

כך תיאר התובע את פגיעתו הצווארית:

"בשל תנאי עבודתי, לקיתי במחלת מקצוע, כאשר במסגרת עבודתי הנני נדרש לעבוד עם מכשירים חשמליים כגון קונגויים, דיסקים, מכשירי מדידה וכיוב'. וכן אך לא רק, לעבוד בגבהים בתקרות ובמקומות גבוהים תוך הפעלת מאמץ על הראש, הצוואר הכתפיים והידיים באופן מתמיד וקבוע 5-6 שעות בכל יום עבודה."

 11.      התובע טען בסיכומיו, כי העובדות המבססות את הפגימה בידיו של התובע, הן אותן עובדות המבססות את הפגיעה בצווארו. לכן לטענתו, עצם העובדה שהנתבע הכיר בפגימה של - CTS דו צדדי כפגיעה בעבודה, הרי שהנתבע הכיר בעובדות המבססות פגימה זו והיה עליו להכיר גם בפגימה בצווארו על בסיס אותה תשתית עובדתית.

טוען התובע עוד , כי מחוקק המשנה כלל את מחלת התובע ברשימת מחלות המקצוע ואף קשר בינה לבין עבודת התובע כמפורט בתקנה 14 לחוק הביטוח הלאומי. בחלק ב' לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה), תשי"ד 1954 הקובעת:

"14)
מחלות עצמות, פרקים עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים 2.4.54
שרירים כלי דם או עצבים של הגפיים - הנגרמות על ידי עבודה במכשירים רוטטים"

12. נקדים ונאמר, כי הנתבע לא חלק על טענת התובע, כי במסגרת עבודתו, עבד על סוגים שונים של מכשירים רוטטים. יחד עם זאת, מקריאת פריט 14 בחלק ב' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, עולה כי מחוקק המשנה קבע כי תוכר כמחלת מקצוע של עובד שחלה במחלת עצמות, פרקים ושרירים בגפיים, אם במסגרת תפקידו עבד עם מכשירים רוטטים.

במסגרת עב"ל 25457-06-18 ויקטור עמוס נ' המל"ל (ניתן ביום 5.2.2019), דן בית הדין הארצי בשאלת היקף התפרסותו של פריט 14 בחלק ב' לתוספת השניה. שם נדונה השאלה, האם פריט 14 חל רק על פגיעות בגפיים או שמא חל גם על פגיעות בשאר איברים (כפי שטוען התובע). נפסק להלכה, כי הימנעות המחוקק מלציין במפורש פגיעה גבית או כל איבר אחר ביחס לפריט 14, כפי שנקב ביחס לגפיים, יש לפרש זאת כהסדר שלילי;

"... עת חפץ מחוקק המשנה להתייחס בתוך אותו פריט לאברים שונים - הוא עשה כן באופן מפורש, ועת חפץ להתייחס לפגיעה גבית נקב בה במפורש ואף דייק בהגדרת החוליה הרלבנטית בגב. את ההימנעות מלנקוב במפורש בפגיעה גבית בפריט 14 יש לפרש כהסדר שלילי ביחס אליה בהקשר לפריט זה".
לפיכך, טענת התובע להכיר במחלה ממנה הוא סובל בצווארו כמחלת מקצוע בהתבסס על פריט ליקוי 14 בתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי, נדחית.
          
13.       אין ספק, שעבודת התובע כחשמלאי, היתה כרוכה במאמץ פיזי, אולם לא הוכח כי עבודת התובע היתה כרוכה בתנועה צווארית חוזרת ונשנית ברצף על פני זמן ממושך. התובע רק ציין כי עבד בגבהים תוך הפעלת מאמץ על הראש, הצוואר, כתפיים וידיים כ-5-6 שעות ביום.

"השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים...". (דב"ע מו/64-0 מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי ; דב"ע מח/0-77 מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988).

14.       לאור כל האמור לעיל הגענו למסקנה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לפגיעה בצווארו עקב העבודה על פי תורת המיקרוטראומה, וזאת בהעדר הוכחה לתנועות חוזרות ונשנות ברצף, הזהות במהותן על מקום מוגדר בגוף.
 
15.       סוף דבר- התביעה נדחית.
 
16.       כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות.    

17.       לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה.
 
ניתן היום, כ"ז אדר תשפ"א, (11 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' אהובה מטסרו
נציגת ציבור עובדים

נוהאד חסן, שופט
אב"ד

מר חיים אזלן
נציג ציבור מעסיקים