הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 4390-11-20

לפני:

כב' השופט נוהאד חסן

המערערת
נסרין בולוס
ע"י ב"כ: עו"ד וליד אבו אל ניל
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 03.09.20 (להלן: "הוועדה"), אשר התכנסה מכוח פסק דין בהרכב חדש וקבעה למערערת נכות רפואית בשיעור 30% לפי סעיף 34(ב)(4) החל מ- 01.10.17. (להלן: "ההחלטה").

רקע

2. המערערת ילידת שנת 1984, הגישה תביעה לנכות כללית.

3. ועדה רפואית לעררים קבעה למערערת ביום 22.02.18 נכות יציבה משוקללת בשיעור 40% בגין חרדה קשה, לפי פריט ליקוי 34(ב)(4)-(5).

4. על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לבית דין זה (ב"ל 23354-03-18), וביום 10.10.18 ניתן פסק דין בהסכמה המורה על השבת עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב "על מנת שתתייחס באופן מנומק למסמכים הרפואיים של ד"ר ראוכברגר מתאריך 12.2.18 ותשקול עמדתה בשנית." (פסק הדין הראשון)

5. להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי ביום 22.10.18 נחקרה המערערת על ידי חוקרי המשיב (להלן: דו"ח החקירה).

6. ביום 26.12.18 התכנסה ועדה רפואית לעררים מכוח פסק הדין הראשון וזו קבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 20%, בגין הפרעה פוסט-טראומתית, לפי פריט ליקוי 34(ב)(3).

7. על החלטה זו הוגש ערעור שני לבית דין זה (ב"ל 40497-01-19) ובפסק דין מנומק מיום 24.03.19 קיבל בית הדין ערעור המערערת והורה כדלקמן:

"22. ...להשיב את עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים (ביטוח נכות) בהרכב אחר אשר לפניו לא יונח דו"ח החקירה מיום 22.10.18 ואף לא פרוטוקולים קודמים של ועדות רפואיות לעררים, ולא פסק דין זה או פסק הדין הקודם (בל 23354-03-18). הוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה החדש, תדון בערר מראשיתו – קרי בקביעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 16.7.17 אשר קבעה למערערת נכות בשיעור 20%, לפי פירט ליקוי 34(ב)(3), זאת כפי שניתן ללמוד מפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 22.2.18, עובר לפסק הדין המחזיר " (להלן:"פסק הדין המחזיר")
בסעיף 23 לפסק הדין הציע בית הדין למערערת כדלקמן:

"23. בטרם אורה כאמור, ניתנת בזאת שהות למערערת להודיע עד ליום 7.4.19 אם היא מסכימה להשבת עניינה לוועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש, כאמור לעיל או שמא היא מבקשת לחזור בה מהערעור, אז תיוותר קביעת הוועדה הרפואית לעררים מיום 22.2.18 (40% נכות), שניתנה עובר לפסק הדין המחזיר, על כנה.
כאשר כך או כך, ברי, כי המשיב רשאי לבדוק את שיעור הנכות הרפואית של המערערת מחדש, בהסתמך על ממצאי דו"ח החקירה"

8. המערערת ביקשה להשיב את עניינה לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, ובהחלטה מיום 11.04.19 הורה בית כי עניינה של המערערת יועמד לדיון בפני ועדה לעררים בהרכב חדש כאמור בסעיף 22 לפסק הדין מיום 24.03.19.

9. ביום 14.05.20 התכנסה ועדה רפואית לעררים לראשונה מכוח פסק הדין המחזיר. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת ולטענות בא כוחה כדלקמן:

"מוסרת כי לא טובה לה.
רוצה למות, מפחדת שבעלה לשעבר יהרוג אותה.

דברי בא כח הנפגע:
הגברת משנת 2014 מוכרת למערכת הפסיכיאטרית, טופלה ע" עד כמה שידוע לי 2 פסיכיאטרים מומחים בתחומם רצל ד"ר ראוכברגר, אחיה מלווה אותה לפגישות כל חודש חודשיים, כל הזמן באותו מצב, מצבה אינו – למרות הטיפול התרופתי.
מציג מסמכים לעיון הוועדה
אותה אבחנה מ- 2014 הינה תקפה גם היום
בעבר בוועדה רפואית בשנת 2016 נבדקה העוררת ע"י ועדה רפואית מדרג I והוענק לה ע"ד ד"ר לבנטמן 50% למשך 4 שנים וחצי 30.09.17- 1.4.13 לאחר מכן ע"ד ועדה רפואית לעררים הוענקו לה 40% ולאחר מכן הורידו ל- 20%.
לכל הדעות מצבה לא השתפר, מצבה ממשיך להיות קשה, מטופלת תרופתית, מצבה ללא שינוי, כל הזמן בדכאון, אחיה – הזמן איתה, משפחתה מנסה לשקם אותה ולהוציא אותה מן הבית על מנת לשנות אווירה אך ללא הצלחה, היא חוששת כי בעלה לשעבר יחזור ויתעלל בה ויכה אותה ויקח לה את הילדים, אינה ישנה בלילות, מצבה מאוד קשה
מקווה שתקבלו את המלצת הרופא המטפל הבדוקה אותה מדי חודש, יש להעניק לה את האחוזים התואמים למצבה.
הומלץ ע"י הרופא על אשפוז אך משפחתה סירבה עקב הסטיגמה"

10. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית מקיפה שממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול כדלקמן:

"מבחינה פסיכיאטרית:
בבדיקה: בהכרה מלאה, לא יוצרת קשר עין, עונה לשאלות בצורה לקונית, בוכה בעת השיחה טוענת כי בעלה לשעבר רוצה להרוג אותה, אין עדות להפרעה אפקטיבית מג'ורית/מחשבות שווא ברורות, ידוע כי קיים סכסוך משפחתי, אין עדות להפרעות בקוגניציה ותפיסה.
התובעת הציגה מכתב 24.4.20 ד"ר ראכברגר עם אבחנה מחלה סכיזואפקטיבית והמלצה ע"י ליספונד, מירו ואסיוול.
בבדיקה קלינית היום אין התרשמות שהתובעת שרויה במצב פסיכוטי אך לפי הדיווחים מד"ר ראוכברגר וגם מד"ר ורמוס שטיפל בה בעבר התובעת עבר מספר גלים פסיכוטים.
לפי בא כוחה התובעת מגיעה למעקב אחת לחודש אצל ד"ר ראוכברגר, אך מכתבים שהוצגו מד"ר ראוכברגר בתדירות אחרת לגמרי: 17.12.18 ומכתב נוסף 24.4.20.
הוועדה עוצרה דיון ומבקשת:
בדיקה פסיכודיאגנוסטית לאיתור סימנים פסיכוטים.
צילום תיק ממעקב של ד"ר ראוכברגר
דוח ניפוק תרופות 3 שנים אחרונות

הוועדה מבקשת נתונים אלו עקב פער גדול בין תוצאות קליניות דרג I ובדיקה קלינית כיום ובין דיווחים מפסיכיאטרים שטיפו בה, ד"ר וומוס וד"ר ראוכברגר
עם קבלת המבוקש יסוכם בהעדר "

11. ביום 04.06.20 נערך אבחון פסיכודיאגנוסטי על ידי ד"ר מחמוד עאסלה, פסיכולוג קליני וחינוכי.

12. ביום 03.09.20 התכנסה הוועדה רפואית לעררים לסיכום דיון וקבע כך -

"המשך דיון, הוועדה עיינה ברצף מעקב פסיכיאטר שבוצע ע"י ראוכברגר מתאריכים שונים ומציינת כי בבדיקות חוזרות שבוצעו על ידו לא גילתה התובעת תכנים פרנואידים והפרעות בתפיסה. פרט לרישום אחד ב 27.11.19 שצויינו שמגלה מחשבות יחס ורדיפה. הועדה עיינה גם בבדיקה פסיכודיאגנוסטית ע"י פסיכולוג אסאלה מחמוד מיום 04.06.20 לפי בדיקתו התובעת דיווחה באופן סובייקטיבי על שמיעת קולות והזיות ראיה דבר שלא ניתמך ע"י התנהגות של התובעת גם בעת הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית והקלינית בעת הוועדה.
הוועדה עיינה גם במכתב מבית מרקחת מיום 27.06.20 בו צויין כי רכשה מתשהו טיפול ע"י- רספונד, מירו ואסיבל אך לא הוצג דוח ניפוק תרופות מקופת חולים שנידרש בעת הוועדה. לנוכח בדיקה קלינית ונתונים אנמנטיים ותוצאות בדיקה פסיכודיאגנוסטית, הוועדה לא מצאה תכנים פסיכוטיים שתוארו ע"י ד"ר וומוש בחוו"ד מיום 25.8.15 ולכן מקבל את חוו"ד באופן חלקי.
הוועדה מקבלת את הערר וקובעת 30% לפיסעיף 34(ב)4 בגין הפרעת אישיות עם הפרעות אפקטיביות"

13. על החלטה זו של הוועדה הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

14. להלן בתמצית פירוט טענות המערערת:

א. אין כל ספק כי האבחנה של הוועדה והרופאים שישבו בוועדה אינה נכונה כלל ואף מוטעית מיסודה ואינם מתישבים כלל עם מצבה של המערערת בפועל, כאשר המערערת סובלת ממחלה בתחום הפסיכאטירי – המערערת סובלת ממחלה נפשית קשה "פוסט טראומה קשה".

ב. הוועדה טעתה טעות קשה כאשר ציינה בפרוטוקול עובדות לא נכונות כלל, שהם בבחינת טועות ומטעות.

ג. בניגוד לקביעת הוועדה, מעיון בדו"ח המעקב של הרופא המטפל, ד"ר ראוכברגר, נמצא כי כמעט בכל הביקורים נמצאו מחשבות פרנואידים וצויו מחשבות שווא של יחס ורדיפה.

ד. הוועדה לא התאמצה לעיין ולקרוא את המסמכים הרפואיים בצורה יסודית.

ה. אין כל ספק שמחלה זו ומצבה של המערערת, שוללת כל אפשרות לעבודה מפרנסת כלשהי. המערערת סובלת ממצב סכיזו-אפקטיבי דיכאוני כרוני עם גלישות פסיכוטיות, מצב שתואם לסעיף 33ב(5) ולא לפי סעיף 34ב(4) בהתאם לקביעת הוועדה.

ו. הוועדה בוודאי הושפעה מדו"ח החקירה של המשיב ואשר השפיעה בוודאות על החלטת ו/או קביעת ועדת הערר.

ז. המדובר בחקירה מגמתית ורק בכדי לגזול מהמערערת את זכותה החוקית, דבר שהינו פסול והיה על הוועדה להתרשם אך ורק ממצבה הרפואי ללא כל השפעה משום דו"ח מטעם המשיב.

ח. הוועדה לא נימקה מדוע הורידה את נכותה של המערערת מ- 40% ל- 30% וברור כי לאחר חשיפתם לדו"ח החקירה וללא כל קשר לממצאים הרפואיים, הורידו את אחוזי הנכות מבלי לנמק החלטתם.

ט. רשימת התרופות אשר המערערת נוטלת בעקבות מחלתה וכפי שמפורטים האישורים הרפואיים, מעידים חד משמעית על חומרת מצבה הנפשי ועל הדרגה בה היא לקויה במחלה חמורה וקשה זו.

י. ועדה מדרג ראשון קבעה ביום 08.10.15 50% נכות עד ליום 30.09.17 וזאת החל מיום 01.04.13 ובמשך 4 שנים. ורק בעקבות החקירה המגמתית שנעשתה על ידי המשיב ואשר השפיעה על החלטת ועדת הערר בצורה נחרצת, החליטה הוועדה באופן מפתיע להוריד את אחוז הנכות ל- 30%, ללא הצדקה ובניגוד למסמכים הרפואיים של הרופא המטפל.

יא. אין כל ספק בכך , כי דו"ח החקירה שהכין המשיב ע"י חוקריו הינו מוטעה ומטעה, מגמתי ונועד רק בכדי להשפיע על החלטות הוועדה הרפואית ובכדי למנוע מהמערערת קבלת הגמלה ולגזול ממנה את זכותה הלגיטימית והמוגנת עפ"י דין.

יב. הוועדה לא התייחסה בכובד ראש לממצאים ולאבחנות של הרופא המטפל כפי שפורט במסמכים הרפואיים שהונחו בפניה.

יג. המשיב מנסה לגזול מהמערערת את זכויותיה באמצעות חקירה וצילומים מגמתיים, שכלל אינם יכולים להעיד על בריאותה הנפשית של המערערת, אבל ברור באם חשב המשיב כך, אין לו מושג מי נימלי בנושא התחום הנפשי.

יד. החלטת ההועדה הושפעה משיקולים זרים ומדו"ח מגמתי, בלתי אמין ובלתי מקצועי והמסתמך על תמונות והקלטות שאין בהם כהוא זה בכדי להצביע על מצבה הנפשי של המערערת.

טו. טעתה הוועדה בעת יישום פריט הליקוי בעניינה של המערערת. קביעת הוועדה בלתי מציאותית ו/או הגיונית ומנוגדת לכל בסיס בדין ובניגוד גמור לקביעות הרופאים וממצאיהם.

15. מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות וזאת מהנימוקים שלהלן:

א. יש לדחות טיעון המערערת בכל הנוגע לנכות הזמנית שכן אכן בעבר נקבעה למערער דרגת נכות זמנית, ועל כן ובהתאם לפסיקה, אין הוועדה לעררים מחויבת כלל בהנמקה כלשהיא שכן אין המדובר "בסטייה מהחלטה חלוטה".

ב. יש לדחות טיעון המערערת בנוגע להתייחסות לחוו"ד ד"ר ומוש אשר הוגשה מטעמה. הוועדה עיינה בחוות הדעת, מצאה ממצאים שונים ועל כן לא קיבלה את מלוא מסקנות המומחה מטעם המערער אלא אך באופן חלקי. בהתאם לפסיקה די בכך על מנת לצאת ידי חובהת ההנמקה.

ג. יש לדחות טיען המערערת בכל הנוגע ליישום פריטי הליקוי וקביעתה הרפואית שכן המדובר בווכחנות עם הוועדה ועוד כזאת המהווה טענה רפואית.

ד. יש לדחות טיעון המערערת בכל הנוגע לדו"ח חקירה שכן הוועדה אינה מזכירה כל דו"ח חקירה בהחלטתה.

ה. יש לדחות טיעון המערערת בכל הנוגע לדו"ח ניפוק תרופות שכן למרות בקשת הוועדה לקבלת דו"ח ניפוק תרופות זה לא הומצא אלא אישור מוזמן.

ו. המשיב סבור כי לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה וכי החלטתה מפורטת ומנומקת וניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה.

דיון והכרעה

16. במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

17. לא אחת נפסק כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 - 1999). עוד נפסק בהקשר זה כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 17/06בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.2006).

18. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, פרוטוקול הוועדה ובמסמכים הרפואיים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

19. פסק הדין הורה לוועדה הרפואית לעררים (בהרכב אחר) לדון בערר מראשיתו – קרי בקביעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 16.7.17 אשר קבעה למערערת נכות בשיעור 20%, לפי פריט ליקוי 34(ב)(3), זאת כפי שניתן ללמוד מפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 22.2.18, עובר לפסק הדין המחזיר , כשבפני הוועדה לא יונח דו"ח החקירה מיום 22.10.18 ואף לא פרוטוקולים קודמים של ועדות רפואיות

20. מעיון בפרוטוקולים של הוועדה ובחינת התנהלותה עולה, כי הוועדה יישמה את הוראות פסק הדין ככתבן וכלשונ ן, ואף למעלה מכך.

21. ממקרא החומר שלפניי עולה, כי בהתכנסותה הראשונה ביום 14.05.20 הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת ולטענות בא כוחה וערכה בדיקה קלינית פסיכיאטרית שאת ממצאיה פורטו בפרוטוקול. הוועדה מצאה כי המערערת "ב הכרה מלאה, לא יוצרת קשר עין, עונה לשאלות בצורה לקונית, בוכה בעת השיחה טוענת כי בעלה לשעבר רוצה להרוג אותה, אין עדות להפרעה אפקטיבית מג'ורית/מחשבות שווא ברורות, ידוע כי קיים סכסוך משפחתי, אין עדות להפרעות בקוגניציה ותפיסה" הוועדה הוסיפה שבבדיקתה הקלינית אין התרשמות שהמערערת שרויה במצב פסיכוטי אך לפי הדיווחים של ד"ר ראוכברגר וד"ר ומוש שטיפל בה בעבר, המערערת עברה מספר גלים פסיכוטים.

22. הוועדה לא סכימה את דיוניה ולאור הפער הגדול בין תוצאות הבדיקה הקלינית של דרג ראשון ובדיקתה הקלינית של הוועדה היום ובין הדיווחים של הפסיכיאטרים המטפלים ד"ר רואכברגר וד"ר ומוש, ביקשה הוועדה בדיקה פסיכודיאנגוסטית עדכנית לאיתור סימנים פסיכוטים, צילום תיק ממעקב של ד"ר ראוכבר ודוח ניפוק תרופות בשלוש השנים האחרונות. ולאחר קבלת המב וקש, תסכם ללא נוכחות.

23. ביום 04.06.20 נערך אבחון פסיכדיאנגוסטי על ידי ד"ר מחמוד עאסלה ובישיבה המסכמת הוועדה עיינה באבחון ומציינת כי לפי בדיקתו המערערת דיווחה באופן סובייקטיבי על שמיעת קולות והזיות ראיה , דבר שלא ניתמך ע"י התנהגות של המערערת גם בעת הבדיקה פסיכודיאגנוסטית והקלינית בעת הוועדה.

24. הוועדה גם עיינה ברצף הבדיקות שבוצעו על ידי ד"ר ראוכברגר מתאריכים שונים ואולם היא מציינת כי בבדיקות שבוצעו על ידו לא גילתה המערערת תכנים פרנואידים והפרעות בתפיסה. פרט לרישום אחד ב 27.11.19 בו צוין כי המערער מגלה מחשבות יחס ורדיפה.

25. לאור ממצאי בדיקתה הקלינית של הוועדה ונתונים אנמנסטיים שתוארו בחוות דעתו של ד"ר ומוש בחוות דעתו מיום 25.08.15 קיבלה את חוות דעתו באופן חלקי. הוועדה קיבלה את הערר וקבעה נכות בשיעור 30% לפי סעיף 34(ב)(4) בגין הפרעת אישיות עם הפרעות אפקטיביות.

26. הנה כי כן, הוועדה ערכה בדיקה קלינית פסיכיאטרית מפורטת, עצרה דיון וביקשה אבחון פסיכודיאגנוסטי עדכני, ולאחר שעיינה בתוצאות האבחון הפסיכודיאגנוסטי וחוות דעת ומוש, המומחה מטעם המערערת סיכמה הוועדה את החלטתה באופן מפורט ומנומק על בסיס נתונים קלינים ואנמנסטיים שתוארו במסמכים הרפואיים וקבעה את נכותה של המערערת בהתאם. המדובר בקביעה רפואית של הוועדה אשר נסמכת על ממצאי בדיקתה הקלינית, האבחון הפסיכודיאגנוסטי העדכני והתיעוד הרפואי בתיקה של המערערת, בטופן שניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה, ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בפעולת הוועדה, אשר מצדיק התערבות בית הדין.

27. באשר לדוח ניפוק תרופות- יש לדחות טיעוני המערערת בעניין נטילת תרופות שכן הוועדה עצרה את הדיון על מנת לקבל דוח ניפוק תרופות אולם המערערת לא הציגה דוח כזה. המערערת הסתפקה ב הצגת מסמך שח בית מרקחת בעיר "ג'נין" מיום 27.06.20. הוועדה עיינה במסמךבו "צוין כי רכשה מתשהו טיפול ע"י- רספונד, מירו ואסיבל" ואולם "לא הוצג דוח ניפוק תרופות מקופת חולים כנדרש על ידי הוועדה.

בהקשר זה יצוין כי בקשת הוועדה להציג דוח ניפוק תרופות היא חיונית בנסיבות העניין על מנת להתחקות אחר הנפקת תרופות באמצעות הרפואה הציבורית וקבלתן על ידי המערערת. דוח ניפוק תרופות מהווה דוח אותנטי אשר מהווה בסיס למעקב אמיתי אחר נטילת תרופות על ידי המערערת ולא באמצעות מסמך פרטי ובוודאי לא מבית מרקחת שאיננו בתחום שיפוט מדינת ישראל (ג'נין) ושאין מקום לעקוב אחר דרך הנפקתו או התרופות המצוינות בו.

28. יש לדחות טענת המערערת כי היא סובלת ממצב סכיזו-אפקטיבי וכי מצבה הרפואי תואם סעיף 33(ב)(5), שכן המדובר בטיעון רפואי מובהק אשר נטע ן בידיים חשופות. כאמור, הוועדה ערכה בדיקה קלינית מפורטת והחלטתה מעוגנת בממצאי בדיקתה, האבחון הפסיכודיאגנוסטי העדכני והתיעוד הרפואי שהונח לפניה.

29. ביחס לדו"ח החקירה- יש לדחות שלל טיעוני המערערת בכל הנוגע לדו"ח החקירה וכי המדובר בדו"ח חקירה מוטעה ומטעה והוועדה הושפעה מדו"ח החקירה, שכן בהתאם לפסק הדין המחזיר, עניינה של המערערת הוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר שלפניו לא יונח דו"ח החקירה וממקרא הפרוטוקול עולה, כי דו"ח החקירה אכן לא הונח על שולחנה של הוועדה בהרכבה החדש, הוועדה לא עיינה בדו"ח ובהחלטתה לא הסתמכה של ממצאי הדו"ח. נהפוכו, הוועדה ערכה בדיקה קלינית פסיכיאטרית מקיפה ולאור הפער בממצאים בין בדיקתה הקלינית וממצאי הדרג הראשון לעומת המסמכים הרפואיים שהונחו לפניה, הוועדה ביקשה אבחון פסיכודיאגנוסטי עדכני, רצף מעקב רפואי ודו"ח ניפוק תרופות, על מנת לסכם את החלטתה ולהגיע לקביעה רפואית מושכלת, וכך אכן היה.

30. לטעמי המדובר בהחלטה מפורטת של הוועדה אשר מצויה במסגרת שיקול דעתה הרפואי מקצועי והמערערת לא מצביעה על פגם משפט שנפל בפעולת הוועדה.

סוף דבר

31. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

32. אין צו להוצאות.

33. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט שבט תשפ"א, (11 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .