הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 39917-09-19

09 יולי 2020

לפני:

כב' השופטת מיכל פריימן
נציג ציבור (עובדים) גב' אהובה מטסרו
נציג ציבור (מעסיקים) מר זאב שלף

התובעת
מיכל מריה שלום
ע"י ב"כ עו"ד נסיב איוב
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד בוריס קמינסקי

פסק דין

במכתב מיום 14.4.19 דחה הנתבע את תביעתה של התובעת לדמי אבטלה מן הטעם שהתובעת לא עבדה אצל מעסיקה הנטען , בעלה, מר שלום מועלם ניר, כעובדת שכירה ו לא צברה תקופת אכשרה. על כך הגישה התובעת תביעה זו.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין בעלה, מר ניר שלום.

כידוע, הבחינה האם התקיימו יחסי עובד מעסיק נעשית בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה, וכאשר מדובר על צדדים שיש ביניהם קרבת משפחה, הנטל להוכיח כי התקיימו יחסי עובד מעסיק מוטל על הטוען לכך, ובענייננו –על התובעת.

טענות התובעת

לטענת התובעת, היא עבדה בפועל בעסק המספרה של בעלה כפקידת קבלה וכמאפרת. היא התחילה לעבוד במספרה בחודש 10/2016, וקיבלה שכר חודשי בסך 10,000 ₪ ברוטו. התובעת טוענת כי עבדה ששה ימים בשבוע, כ-7.5 שעות בימים א-ה, וכ-5 שעות בימי ו'.

התובעת טוענת כי הייתה הפרדה רכושית בינה לבין בעלה ניר בכל הנוגע לעסק. בהתאם להסכם ממון שנחתם בינה לבין ניר ביום 9.9.2014 – כשנ תיים לפני שהחלה לעבוד במספרה – סוכם ביניהם כי עסק המספרה המנוהל על ידי ניר, לרבות המוניטין שלו, שייכים במלואם לניר, ואין לתובעת כל חלק בהכנסותיו או בחובותיו של העסק.

התובעת טוענת כי בתחילת ההעסקה היא קיבלה את השכר בהעברה בנקאית לחשבון הבנק הפרטי שלה . כתמיכה, הציגה התובעת דפי בנק שמעידים על העברות השכר של חודשים 12/16, 02/17, 03/17, ו-04/17 לחשבונה, בסכומים התואמים לתלושי השכר שלה.

לאחר כמה חודשים מתחילת ההעסקה, סגרה התובעת את החשבון שלה, וחשבון הבנק ממנו נוהל העסק הפך להיות חשבון הבנק המשותף של התובעת ושל ניר. לפיכך, לטענתה, לא בוצעו הפקדות בפועל של המשכורת, אלא הכסף היה נכנס ממילא לחשבון הבנק , משהכנסות העסק הופקדו לאותו חשבון והוצאותיו שולמו ממנו.

התובעת טוענת כי לאורך כל תקופת העבודה הונפקו לה תלושי שכר והיא דווחה לנתבע כעובדת. התובעת טוענת עוד, כי בכל התקופה הופקדו עבורה כספים לקופת פנסיה על ידי מעסיקה הנטען, בעלה ניר.

התובעת טוענת כי תביעה לדמי לידה שהגישה ל נתבע התקבלה, והנתבע חישב את זכאותה בהתאם לתלושי השכר שלה כשכירה בעסק של ניר בעלה. הדבר עומד בסתירה לטענת הנתבע כעת, כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבעלה .

התובעת טוענת כי ביום 31.1.2019 היא התפטרה מעבודתה אצל בעלה לצורך טיפול בבנה, הגישה תביעה לדמי אבטלה ונדחתה כאמור במכתב הנתבע.

טענות הנתבע

הנתבע טוען כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין בעלה.
הנתבע טוען כי תביעת התובעת לדמי הלידה אושרה מכיוון שהתובעת זכאית לדמי לידה אף כעצמאית אולם, אין הדבר כך בתביעה לדמי אבטלה – זכות ששמורה לעובדים שכירים בלבד, ומכיוון שלא ניתן לראות בתובעת כעובדת שכירה דחה הנתבע את תביעתה לדמי אבטלה.

לטענת הנתבע, העובדת נהגה בעסק מנהג בעלים – הייתה לתובעת גישה ישירה לחשבון הבנק של העסק שהיה גם חשבונם הפרטי של התובעת ובעלה; לא הוצג תשלום שכר כלל; התוב עת לא נדרשה להחתים כרטיס נוכחות; לא שולמו לה דמי הבראה; היא הי יתה מקבלת עובדים לעבודה ומחליטה החלטות במשותף עם בעלה בעסק; ובתקופ ה שנעדרה – אף אחד לא החליף אותה.

לאור כל אלה טען הנתבע כי המדובר בעסק משותף לתובעת ולבעלה, ולא ניתן לראות בתובעת כעובדת שכירה.

הכרעה

לאחר ששקלנו את כלל טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה לדחייה זאת מכיוון שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין בעלה .
להלן נפרט את הטעמים לקביעתנו.

אופן עבודת התובעת והיעדר פיקוח מצד המעסיק:

בהודעתה לחוקר טענה התובעת כי עבדה באופן קבוע 6 ימים בשבוע.
לעומתה טען ניר כי התובעת עבדה על פי רוב 5 ימים שכן לפי חוק עזר עירוני בימי שני המספרה סגורה, פרט למקרים דחופים.
גם בחקירתו בפנינו אישר כי בימי שני "זה לא היה קבוע "(עמ' 11 לפרוטוקול)
בשאלון למעסיק בדיקת יחסי עובד מעסיק (נ/4) שמולא ע"י התובעת (ר' עמ' 7 לפרוטוקול) נרשם כי קיים בעסק רישום נוכחות וכי התובעת נדרשה לרשום נוכחות.
לעומת זאת, בהודעה לחוקר טען ניר כי עובדים שעובדים לפי שכר שעתי מחתימים כרטיס נוכחות, אלו שעובדים גלובלי לא מחתימים וכי אינו יודע אם התובעת החתימה כרטיס אם לאו.
התובעת טענה כי בשל היותה עובדת "גלובלית" היא לא החתימה כרטיס לא נדרשה להחתים כרטיס נוכחות. התובעת אישרה כי יתר העובדים שקיבלו שכר לפי שעות הונחו להחתים כרטיס נוכחות, ואף החתימו.

הסתירה בגרסאות בנוגע לימי עבודתה של התובעת ואי ידיעתו של המעסיק האם התובעת מחתימה כרטיס מלמדת על היעדר פיקוח ושליטה על עבודתה של התובעת ותומכת במסקנה כי אין מדובר ביחסי עובד מעסיק וכי המעסיק אינו מקפיד על ימי ושעות עבודתה של התובעת.

התובעת נהגה בעסק מנהג בעלים:

החלטות בעסק התקבלו גם על ידי התובעת:
בעלה של התובע, ניר, מסר בהודעתו לחוקר הנתבע :
"האם היא הייתה מקבלת החלטות בעניין העסק? פיטורי עובדים? קבלת עובדים? קביעת שכרם של עובדים?
ת. ההחלטות משולבות, שלי ושלה, היא קיבלה עובדים" (ש' 22-24 להודעה מיום 4.4.19).

לתובעת גישה ובעלות בחשבון הבנק של העסק :
ברובה המכריע של תקופת העבודה הנטענת, הכנסות העסק הופקדו לחשבון בנק המשותף לתובעת ולבעלה (ר' עדות התובעת עמ' 4 ש' 14 לפרוטוקול) . גם בשאלון נ/4 הוצהר כי השכר הועבר לחשבון משותף של העובדת והמעסיק.
בפועל, לא הייתה הפקדה נפרדת של שכר התובעת אלא הופקדו לחשבון באופן שוטף כלל הכנסות העסק, וממילא גם הוצאותיו של העסק שולמו מחשבון הבנק המשותף. למעשה, לתובעת הייתה גישה ישירה לחשבון הבנק של העסק בו היא שותפה וכפי שהעידה (בעמ' 4 לפרוטוקול): "כן אני יכולה לעשות הכל בחשבון". הדבר מלמד על היותה בעלים בעסק ו אינו מתיישב עם טענתה כי הייתה עובדת שכירה.
יצוין כי אף בעלה של התובעת ראה בעובדה שיש לתובעת גישה ישירה לחשבון הבנק של העסק עניין שמבדיל את מעמדה של התובעת מעובדי העסק האחרים. זאת למדים אנו מתשובתו ביחס לעובדת שהחליפה אותה, בחלוף כחצי שנה מיציאתה של התובעת לחו פשת לידה, שהיא " מיועדת לעסוק בתפקיד בו עבדה מיכל אשתי. מן הסתם בלי שתתעסק עם עניין חשבון הבנקים" (שורה 17 להודעתו לחוקר ).

התובעת טענה בסעיף 6 לתצהירה כי היא קיבלה את שכרה באמצעות משיכות מהחשבון אולם התברר למעשה כי לא הייתה כל הפקדה נפרדת של משכורת לחשבון כשם שלא הייתה משיכה של משכורת מהחשבון המשותף (עמ' 4 לפרוטוקול).

התובעת העידה עוד בעניין זה:

"הוא שאל אותי אז בעצם לא קיבלת שום דבר עבור זה שעבדת במספרה, אז אני לא מסכימה עם זה, זה לא נכון. ניהלנו חיים משותפים, משק בית משותף , ילדים משותפים...ואם לבעלי יש מינוס בחשבון שלו, אז אני צריכה למשוך מהחשבון שלי לשלו כדי לכסות? אני לא מוצאת בזה היגיון אז לכן איחדנו חשבונות .
ש. אז נכון שאין לך זכויות בעסק מבחינת הסכם ממון?
ת. נכון. אבל מבחינת ניהול כספים מרגע שהתחתנו אני משתתפת בניהול הכספי.
ש. האם נכון שההתנהלות הכספית שלכם כבני זוג וגם של בית העסק מוטלת על כתפי שניכם, ואם יש מינוס את מעבירה לו, אז את רואה עצמך אחראית לעניין העסק וכספיו?
ת. ברור. הרווח שלו זה נכנס גם לחשבון המשותף. ברור." (עמ' 4 לפרוטוקול).

יצוין, כי מדפי הבנק שצירפה התובעת ניתן ללמוד כי גם בחודשים הספורים שהמשכורת הועברה לחשבון הבנק שלה טרם איחוד החשבונות, בוצעו העברות מחשבונה לחשבון הבעל והעסק. כך, לדוגמא, בחודש 1/17, בסמוך לאחר הפקדת השכר בסך 8332 ₪, הועבר חזרה סך של 5,000 ₪ לחשבון הבעל והעסק.
גם בחודשים 3/17 ו-4/17 בוצעו העברות בסכום זהה ובחודש 5/17 הועברו 6000 ₪ ועוד 2000 ₪, סה"כ 8,000 ₪.

התנהלות זו מלמדת על כי התובעת לא עובדת שכירה אצל בעלה אלא מדובר בעסק משותף של שניהם, על הכנסותיו והוצאותיו המתנהלות בחשבון משותף. ממילותיה של התובעת עצמה ניתן ללמוד כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק.

אף אחד לא החליף את התובעת בזמן ששהתה בחופשת הלידה

כאשר נשאל ניר בעלה של התובעת מי עובד בתפקיד של התובעת לאחר שהיא יצאה לחופשת לידה הוא ענה כי " היום אין לי בחורה שהחליפה אותה מאתמול סגרתי עם מיש היא בשם רות מתחילה לעבוד אצלי ב-14 לחודש זה מיועדת לעסוק בתפקיד בו עבדה מיכל אשתי. מן הסתם בלי שתתעסק עם עניין חשבון בבנקים" (שורה 16 להודעת ניר מיום 4.4.19).

הנה כי כן, למרות שהתובעת יצאה לחופשת לידה בחודש 08.2018, רק בחודש אפריל 2019 החליפה אותה עובדת בתפקידה, ואף היא לא ביצעה את כלל תפקידיה של התובעת.

לאחר סיום עבודתה לתובעת לא נערך גמר חשבון ולא שולמו יתרות הבראה ופדיון חופשה.

אין בראיות שהציגה התובעת כדי ללמד על קיומם של יחסי עובד-מעסיק

התובעת הציגה הסכם ממון שלפיו עסק המספרה שייך במלואו לניר ואין לה כל חלק בהכנסות העסק או בחובותיו.
אלא שאין בהסכם זה כדי ללמד על קיומם של יחסי עבודה בין התובעת לבין בעלה, ונבאר.

הגם שההסכם קבע כי העסק שייך במלואו לניר, בפועל הדברים התנהלו בצורה שונה כך שהתובעת הייתה שותפה בניהול ובחשבון העסק ובאפשרות התובעת היה לעשות כל פעולה בחשבון הבנק.
הסכם הממון לא בא כדי להצביע על מהות יחסי העבודה שבין הצדדים, שנבחנים כידוע בהתאם להתנהלות בפועל ולא לפי הצהרה או קביעה של הצדדים.

התובעת טענה כי ההפקדות לפנסיה שבוצעו עבורה מעידות על היותה עובדת שכירה של בעלה, אלא שבהפקדות לפנסיה אין די כדי להצביע על קיומם של יחסי עובד מעסיק.

אף העובדה שהנתבע שילם לתובעת דמי לידה כעובדת שכירה אינה מסייעת לתובעת. התביעה לדמי לידה אושרה, והנתבע טען כי היא אושרה ללא שנבדקו יחסי עובד-מעסיק משמדובר בגמלה שגם עצמאים זכאים לה.
בתביעה זו המדובר על דחיית תביעתה של התובעת לדמי אבטלה, גמלה שנועדה לעובדים שכירים בלבד ועל כן הוחלט לבדוק את מעמדה של התובעת בעסק של בעלה. אין בעובדה שהוכרה תביעתה לדמי לידה כדי ללמד על קביעה כי התובעת היא עובדת שכירה אצל בעלה ומכל מקום, עלינו לפסוק ולהכריע בתביעה על יסוד הראיות המובאות בפנינו ומהן עולה כי אף שהתובעת הייתה ועבדה בעסק, אין מדובר ביחסי עובד מעסיק.

סיכום

לנוכח כל האמור לעיל, לאור התנהלות התובעת ובעלה המצביעה על היותה שותפה בניהול העסק, דין התביעה להכיר בה כעובדת הזכאית לדמי אבטלה- להידחות.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

לצדדים זכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, י"ז תמוז תש"פ, (09 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' אהובה מטסרו
נציגת עובדים

מיכל פריימן
שופטת

מר זאב שלף
נציג מעסיקים