הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 37765-10-20

26 דצמבר 2021
בפני: כב' השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (מעסיקים) מר: רפאל להבי

התובע:
דורי רחמים
ע"י ב"כ: עו"ד אלון אוסט
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רן ניסים

החלטה

עניינו של הליך זה בטענת התובע לפיה נפגע בתאונת עבודה מיום 5.3.19. התביעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 31.10.19, ומכאן התביעה שלפנינו.

רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. התובע משרת כקצין במשטרת ישראל. כיום משמש בתפקיד סגן מפקד תחנה. במסגרת השירות התובע נדרש, כחלק מתפקידו, לעבור מבחן כשירות גופנית - בוחן בר-אור וזאת בתדירות של פעמיים בשנה. הבוחן כולל ריצה של 2,000 ₪ וכן מבחן כח, הכולל תרגילי כפיפות בטן ומרפקים.

2. ביום 5.3.19 נדרש התובע לבצע מבחן כח. על-פי הנטען, בעת ביצוע תרגיל כפיפת מרפקים חש התובע כאבים בשורש כף יד שמאל. התובע השתתף במבחן עד סיומו בשעה 9:30 לערך והמשיך ביום עבודתו. בעדותו בפנינו אישר התובע שלא מדובר בנפילה או מחבלה כתוצאה ממקור חיצוני, אלא שהכאב הופיע בשל המאמץ עצמו בעקבות התנועה שביצע או העומס על האזור שנפגע.

3. למחרת התייצב התובע לעבודתו, ופנה לטיפול רפואי רק כ- 48 שעות לאחר האירוע. התובע הסביר שבזמנים הרלוונטים שימש כמפקד נקודת משטרה בישוב ג'סר א זרקא והעיכוב בפניה לטיפול רפואי נבע, בין השאר, מתחושת האחריות לביצוע תפקידו האינטנסיבי, כמו גם משום שהעריך שמדובר בדלקת או בכאבים חולפים בלבד.

4. ביום 7.2.19 ביקר התובע בשעה 9:24 במרפאה. כתלונות התובע צוין "כאבים בשורש יד שמאל, ללא סיפור של חבלה, ללא חום סיסטמי". כממצאי הבדיקה הגופנית מאותו יום צוין "בבדיקה – כעת יד לא נפוחה, רגישות במישוש....". כממצאי הדמיה צוין " שינויים ניווניים." בתום הביקור היד הושמה בסד גבס.

ביום 17.3.19 התובע הגיע לביקורת והתלונן על המשך הכאבים ו"הרגשה של לחץ".

ביום 2.4.19 פנה התובע להיוועצות למומחה לאורטופדיה ולכירורגיה של היד, ד"ר חיים כצבמן. כתלונות התובע צוין כך: "לפני כחודש וחצי הופיעו כאבים בשורש כף יד שמאל ללא סיבה ברורה, אשר החמירו הדרגתית במיוחד במאמץ." המומחה איבחן שהתובע סובל מ- keinbock disease.
באישור רפואי מיום 23.4.19 במרפאת קופת חולים תאר התובע לראשונה את האירוע: "כאבים בשורש כף יד שמאל, מוחמרים בכל מאמץ ביד הופיעו לדבריו יום אחרי שעשה בוחן כושר במקום עבודתו במשטרה."

5. ביום 28.4.19 מילא התובע דו"ח על פציעה של משטרת ישראל על האירוע. כנסיבות הפציעה צוין "במהלך פעילות ספורט בוחן בר אור כאשר ביצעתי את בוחן המרפקים תוך כדי הפעילות נחבלתי בשורש כף יד שמאל." בדו"ח צוין כי מדריך הכושר, מר רפי אבוטבול (להלן – המדריך) היה עד לאירוע. מפקד תחנת זכרון יעקב ציין על גבי הדו"ח את המלצתו לאשר את הנתונים שבדו"ח.

6. ביום 30.6.19 או בסמוך לכך הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה. כתיאור הפגיעה צוין (סע' 3 לטופס התביעה) כי ביום 5.3.19 בשעה 8:30 "במהלך פעילות ספורט בוחן בר אור, כאשר ביצעתי את מבחן המרפקים תוך כדי פעילות נחבלתי בשורש כף יד שמאל."
התביעה נדחתה בהחלטת פקיד התביעות מיום 31.10.19.

7. בשנת 2005 סבל התובע משבר בכף יד ימין. לפי דו"ח על פציעה של משטרת ישראל מיום 26.7.05 תואר שביום 5.6.05 נחבל התובע בשורש כף יד שמאל במהלך פעילות מבצעית ולאחר שהושלכו עליו חפצים.

8. גרסת התובע בפנינו זהה בעיקרה לגרסה שנמסרה בטופס התביעה, בהודעה לחוקר מיום 14.8.19 ובתצהיר.
גרסתו של התובע בדבר מהלך האירוע נתמכה בעדותו של המדריך, שזכר את האירוע וכן את העובדה שהתובע התלונן במהלכו על כאבים ביד שמאל.

9. התובע טען שהאירוע הוא בגדר תאונת עבודה. האירוע התרחש במסגרת העבודה ובמהלך מבחן כושר שהתובע נדרש לבצע כחלק מעבודתו. התובע סיפק הסבר בנוגע לעיכוב בפניה לטיפול רפואי ובדבר הרישומים בתיק הרפואי.
הנתבע טען שגרסת התובע לא הוכחה והיא עומדת בסתירה למועד הפניה לטיפול רפואי ובסתירה לרישומים בתיק הרפואי.

דיון והכרעה
10. "תאונת עבודה" הוגדרה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."
סעיף 83 לחוק קובע חזקת סיבתיות לפיה " תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים."

11. בנסיבות המקרה כאן, אין מחלוקת שהאירוע הנטען אירע תוך כדי עבודה ובמהלך פעילות שהמעסיק דורש מהמבוטח לבצעה.
יחד עם זאת, על מנת לקבוע שחלה חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק יש להוכיח בראש ובראשונה כי ארעה תאונה. הלכה היא שתאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מצד אחד, ונזק או פגיעה מצד שני. לפיכך – על התובע הטוען לאירוע תאונתי בעבודתו מוטל הנטל להוכיח שאירעה חבלה, בין אם כתוצאה מגורמים נראים לעין (כדוגמת הרמת משא כבד או פגיעה מגורם חיצוני) ובין עקב גורמים שאינם נראים לעין (כמו תנועה "לא נכונה"). הטוען לתאונת עבודה בשל ביצוע תנועה גופנית, ללא גורם חיצוני, להוכיח קיומו של "גורם החורג מתנועות רגילות שאינן קשורות לעבודה" (עב"ל (ארצי) 36470-04-11 דן סקוירסקי - המוסד לביטוח לאומי (2011)).
בנוגע לפגיעה גבית שנגרמה בשל תנועה במאמץ, תנועה לא נוחה או תנועה סיבובית חפוזה – תיחשב כתוצאה של גורם חיצוני שאינו נראה לעין (דב"ע שם/0-110 המוסד לביטוח לאומי – דוד לוי, פד"ע יב 215).
בנסיבות המקרה כאן, מדובר בהפעלת מאמץ ולחץ על שורשי כפות הידיים בעת ביצוע מבחן כח הדורש שכיבה על הבטן והרמת הגוף תוך הישענות ותמיכה של הזרועות ותוך הפעלת לחץ תוך נשיאה במשקל הגוף על שורשי כפות הידיים. ביצוע התנועה במאמץ ותוך הפעלת כח ונשיאת משקל עונה על ההגדרה הקבועה בחוק.

12. אשר לרישומים הרפואיים, הלכה היא שבהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים והדברים שצוינו שם מפי המטופל (עב"ל (ארצי) 248/98 מקסים פרץ - המוסד לביטוח לאומי (13.7.2000); עב"ל (ארצי) 51252-09-11 ורד לוי - המוסד לביטוח לאומי (25.8.13)).
יחד עם זאת, המסמכים הרפואיים אינם חזות הכל, ואינם יוצרים חזקה חלוטה כי האמור בהם מהווה את הגרסה הנכונה. לפיכך, בית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות לרבות על יסוד רישומים רפואיים ממועד מאוחר למועד התרחשות התאונה (עב"ל (ארצי) 24023-04-14 עבד אל עאל פאוזי – המוסד לביטוח לאומי (26.1.15)).
בנוגע לרישומים בתיק הרפואי התובע הסביר שבמועד הפניה הראשונה לטיפול רפואי סבר שמדובר בדלקת או בכאבים חולפים ולא ייחס את הכאבים למבחן הכושר. בהודעה לחוקר הנתבע מיום 14.8.19 (נספח לכתב ההגנה) הסביר התובע עוד שבעת הפניה הראשונה לטיפול רפואי ביום 7.2.19, ושאחר שהתקבלו תוצאות בדיקות ההדמיה ביום 7.2.19 והוברר שמדובר בשבר סיפר לרופא על מבחן הכושר אלא שהרופא הסביר ש"לא ייתכן שיגרם לי שבר מכפיפות מרפקים או ממאמץ שכזה" (ש' 45 – 49). נוכח הסברי התובע שסבר שאין מדובר בתאונה ולא היה ער לנפקות הדיווח המדויק, אנו קובעים שאין ברישומים כדי לאיין את גרסתו, לאחר ששוכנענו מגרסת התובע והעד מטעמו שהכאבים החלו מיד ובסמוך לאותו מאמץ גופני. מכל מקום, את משקלם של הרישומים בתיק הרפואי ראוי לבחון רק לאחר שתתקבל עמדת המומחה הרפואי.

13. לאור האמור עד כה, מצאנו למנות מומחה-יועץ רפואי על מנת להכריע בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לליקוי שאובחן בידו של התובע בסמוך לאחר האירוע התאונתי.
החלטה המופנית למומחה תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשפ"ב, (26 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

רפאל להבי,
נציג ציבור

דניה דרורי,
שופטת