הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 36132-03-20

09 אוקטובר 2020

לפני:

כב' הנשיא, השופט אלכס קוגן

המערער
יעקב שוורץ
ע"י ב"כ: עו"ד חורש ששון
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 11.02.20 (הוועדה), אשר קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 30% בגין דיסטמיה לפי סעיף 34(ב)(4) החל מ- 01.01.20. (ההחלטה)

רקע
המערער יליד שנת 1957, הגיש תביעה לנכות כללית.
ביום 24.01.18 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למערער נכות זמנית בשיעור 40% בגין הפרעה דכאונית מג'ורית לפי סעיף 34(א)(5-4) מתאריך 01.06.17 ועד תאריך 31.12.19.
בתום הזמניות התכנסה ביום 04.11.19 ועדה רפואית מדרג ראשון, וזו קבעה כי למערער נכות יציבה בשיעור 30% בגין מצב חרדתי עם סימני דיכאון בחומרה קלה על רקע אישיות לא בשלה, לפי סעיף ליקוי 34(ב)(4) החל מתאריך 01.01.20.
על החלטה זו השיג המערער.
ביום 11.02.20 התכנסה ועדה רפואית לעררים על מנת לדון בערר המערער. בפני הוועדה ציין המערער כי "נכות זמנית הייתה 40% זמנית, הורידו ל 30%. סובל מדיכאון וחרדות, התגברו לפני 3 שנים אחרי פטירת אמו , פוטר מעבודתו. עבר גירושין לפני 7 שנים. נוטל כדור לבלוטת התריס בנוסף נוטל קלונקס. לא היו אשפוזים פסיכיאטרים. לדבריו רופא שלח אותו לאשפוז יום . לא היו מצבים של פעילות יתר שעות הבוקר הכי קשות. משקל יציב. אין מחשבות התאבדות. לא היו ניסיונות".

ב"כ המערער טען כי "מצבו מאוד מדורדר, מתקשה לתפקד מבחינת עבודה. לא סובל לחץ עקב חיפוש עבודה. ביצע בדיקות בבריאות הנפש. נמצא במצב סטרס עקב גירושין שעבר, גורמים לו דיכאון וחרדה. לא יכול לפרנס את עצמו".

הוועדה ערכה בדיקה קלינית תוך שהיא מפרטת ממצאיה ומסקנותיה כדלקמן:
"בבדיקה נראה מסודר בהופעתו החיצונית, אינו מגולח, יוצר קשר עין, קצב סביר. מוסר תלונות שנשמעות כביטוי לתסמיני דכאון אך בעוצמה מג'ורית. לדעת הועדה מדובר בדסטמיה. מעולם לא היה מאושפז בבתי חולים פסיכיאטרים. לא ידוע על ניסיונות או מחשבות התאבדות. בשלב זה מאוזן יחסית ע"י תרופות נגד חרדה.

סיכום: הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר ומוש 15.1.2020 אשר קבע 50% נכות, הרי מדובר באדם אשר נמצא ברמיסיה תרופתית חלקית. אין הצדקה לקביעת חומרה שכזו כאשר מדברים על 50% במקרים של מצב אשר מאופיין ע"י פגיעה תפקודית בעוצמה פסיכוטית או דמוית פסיכוזה ואין זה המצב של העורר.
לאור האמור הועדה דוחה את מסקנות של ד"ר ומוש ודוחה את הערר אך משנה את סעיף הליקוי לדיסטמיה".

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים
להלן פירוט טענות המערער:
טעתה הוועדה הרפואית הן לעניין שיעור נכותו ודרגת אי הכושר וכן טעתה ביישום תקנות הנכות הרלונטיות לפגימתו.
הוועדה הרפואית החליטה לשנות באופן שרירותי את הגדרת הפגימה לסעיף 34 (ב)(4), זאת שעה שמדובר בפגימה שונה במשמעותה והשלכותיה מהפגימה בסעיף 34 (א) עניינה בהפרעה אפקטיבית דו קוטבית, עם מרכיבים פסיכוטיים, הפרעות אפקטיביות מתמידות, וכו'. לעומת זאת סע' 34(ב) עניינו הפרעות חרדה בעייתית, טורדנית, כפייתית , תגובה לדוחק וכו' . המדובר בשתי קטגוריות שונות מהותיות זו מזו, שכן מדובר בסוגי הפרעות שונות עם השלכות שונות וטיפול שונה זו מזו. למרות זאת, הוועדה הרפואית לא מצאה לנכון להסביר ולו ברמז מה ההצדקה לשינוי בסעיף הליקוי, האם ומדוע סעיף הליקוי הקודם אינו רלוונטי עוד וכן לנמק מדוע דווקא סעיף הליקוי השני הוא הרלוונטי למצבו של המערער, כל זאת כאשר הדבר היה מתחייב מאופי העניין והפגימות.
שגתה הוועדה הרפואית כאשר החליטה להפחית את נכות המערער לשיעור 30%, אף זאת ללא כל הנמקה או הסבר.
הוועדה לא טרחה להסביר ולנמק מה ההצדקה לשינוי סעיפי הליקוי כאמור לעיל, כאשר מדובר בשוני מהותי בין הממצאים הרפואיים בין שני סעיפי הליקוי, וממילא לא נימקה כיצד ייתכן כי אבחנה כגון "דיכאון מג'ורי" "נעלמת" לכאורה ובמקומה נקבעת אבחנות אחרות, כל זאת ללא הנמקות מתחייבות .
בפני הוועדה הרפואית עמד אישור הפסיכיאטר ד"ר ומוש שקבע ממצאים מפורטים (לרבות העובדה שדיכאון מגורי אינו תסמין חולף) לגבי מצבו הנפשי של המערער. הוועדה הרפואית היתה מחוייבת להתייחס באופן ענייני ומנומק לאמור באישור מפורט זה , אך בחרה לפטור את עצמה בהתייחסות לאקונית וחסרה לפיה אינה מסכימה להערכת שיעור הנכות שנקבע ע"י ד"ר ומוש , הא ותו לא.
לפי הממצאים הפוזטיבים אותם הוועדה הרפואית קבעה בעצמה, עולה כי המערער ממשיך לסבול מחרדות ("קיימת רמת חרדה גבוהה יחסית"), מתקשה לקיים קשרים בינאישיים ומטופל תרופתית.
הוועדה הרפואית כלל אינה מצביעה על שיפור כלשהו באחד ממגבלות התפקוד של המערער אשר יצדיק את הפחתת הנכויות , ומטעם זה בלבד יש לקבל את הערעור.
הוועדה הרפואית לא התייחסה למלוא תלונות המערער והתעלמה מהחמרת מצבו הנפשי כי בינתיים אמו נפטרה, עובדה שהחמירה את מצבו הנפשי בכל הנוגע לחרדות ודיכאון.
הוועדה ה התעלמה מדוחות עובדים סוציאליים אשר סיכמו את מגבלות התפקוד של המערער והסביר ו באופן מפורט את ה תדרדרות מצבו הנפשי וכן את השפעות ההתדרדרות זו שבאות לידי ביטוי הן במגבלות התפקוד היומיומי וכן בחוסר יכולתו של המערער להשתלב במקום עבודה כלשהו.
הוועדה הרפואית התעלמה מתפקוד לקוי של בלטות התריס ומהעובדה כי הוא נוטל בגינם טיפול תרופתי מתמשך.

בתשובתו, טען המשיב כי דין הערעור להידחות.
יש לדחות טיעוני המערער לעניין שינוי פריט הליקוי ביחס לדרג ראשון, שכן הוועדה מיום 04.11.19 היא ועדה רפואית מדרג ראשון אשר בית הדין נעדר סמכות עניינית להעביר לגבי את שבט ביקורתו. במאמר מוסגר יאמר, כי המערער לא ערער על קביעה זו של הוועדה כך שלו בשל כך, שאין לקבל את טענותיו בנושא זה.
גם ד"ר ומוש, מלבד העובדה כי כתב כי טעתה הוועדה מדרג ראשון עת הפחיתה את נכותו מ- 40% ל- 30%, לא הלין על כי הנכות הזמנית נקבעה על בסיס סעיף 34(א) ואילו הוועדה כעת קבעה את נכותו על פי פריט 34(ב). ד"ר ומוש סבר כי יש לקבוע 50% אך זאת לא התקבלה על יד הוועדה.
לא זאת אף זאת, אלא שבסופו של יום בין אם הנכות נקבעה בהתאם לחלופות פריט 34(א)(5) ובין אם על פי פריט 34(ב)(4), הרי ששני פריטי הליקוי מקנים את אותו אחוז נכות בשיעור 30%.
יש לדחות את טיעון המערער כי הוא סובל מדיכאון מג'ורי, שכן אמירה למערער כי הוא סבול מדיכאון מג'ורי היא טענה רפואית אסורה.
יש לדחות טיעון המערער כי הוועדה הפחיתה את נכותו ללא כל הנמקה או הסבר, שכן הקביעה בשיעור 40% היתה זמנית, ועל כן ובהתאם לפסיקה, אין הוועדה לעררים מחויבת כלל בהנמקה כלשהיא שכן אין המדובר "בסטייה מהחלטה חלוטה".
בניגוד לטענות המערער, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת וכי ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה והמשיב סומך את ידיו על נימוקי הוועדה, בין היתר בהתייחסותה של הוועדה לחוות דעת ד"ר ומוש. הוועדה עיינה בחוות הדעת, מצאה ממצאים שונים ועל כן לא קיבלה את מסקנות המומחה מטעם המערער. די בכך על מנת לצאת לכדי חובת ההנמקה.
יש לדחות טיעוני המערער ביחס לקביעה של ועדה קודמת, שכן הוועדה הרפואית לעררים אינה צריכה להצביע על שיפור ביחס למצב אשר נקבע בוועדה רפואית קודמת אשר קבעה נכות זמנית.
הוועדה קובעת את נכותו שבהתאם לבדיקת הקלינית במועד הוועדה אשר אמורה לקפל בתוכה את מצבו הנפשי של המערער והשפעתם של כלל האירועים הנטענים על ידו ואין מקום להתייחס לכל אירוע ואירוע.
יש לדחות את טיעוני המערער ביחס לדו"חות עובדים סוציאלים ולו מן הטעם כי המערער, אינו מפרט באילו דו"חות סוציאלים ומאיזה מועד, הטענה לא נטענה בפני הוועדה, מה גם כי לוועדה הוגשה חוות דעת ומוש מטעם המערער, אשר אמורה לקפל את מלוא טענותיו.
יש לדחות טיעון המערער בדבר האמירה כי "אינו מסוגל אפילו להיות בריאיון עבודה" וכי הוועדה התעלמה מכך ורשמה "לא סובל מלחץ עקב חיפוש עבודה", שכן הציטוט המיוחס לוועדה נאמר על ידי בא כוחו, הוא ולא אחר. ממילא, לוועדה עומדת חזקת התקינות המנהלית. ממילא, המערער חתום בתחתית העמוד וחזקה עליו ועל בא כוחו כי קראו את הדברים בטרם חתימה.
בלוטת התריס- יש לדחות טיעוני המערער בנושא בלוטת התריס ולו מן הטעם כי לא צורף כל תיעוד רפואי תומך.
המשיב סבור כי לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה, וכי החלטתה מפורטת ומנומקת וניתן להתחקות בקלות אחר הלך מחשבתה.

דיון והכרעה
במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, פרוטוקול הוועדה ובמסמכים הרפואיים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן-

בלוטת התריס- בפני הו ועדה טען המערער כי הוא נוטל כדור לבלוטת התריס ובנוסף נוטל קלונקס. יחד עם זאת ולמרות שבהרכב הוועדה ישב מומחה פנימאי, הוועדה לא בדקה את תלונות המערער בכל הנוגע לבלוטת התריס. גם אם המערער לא טען באופן מפורש לעניין נכותו בגין בלוטת התריס, מצופה היה כי הוועדה תתייחס ותבחן את הנושא ולו מן הטעם כי המערער ציין בפניה את העובדה החשובה כי הוא נוטל באופן קבוע תרופה לטיפול בבעיה הכרוכה בבלוטת התריס. משלא עשתה זאת, נפלה שגגה משפטית בפעולת הוועדה אשר מצדיקה התערבות בית הדין.

נפשי: בפני הוועדה התל ונן המערער כי הוא סובל מדיכאון וחרדות אשר התגברו לפני 3 שנים אחרי פטירת אמו וכי הוא פוטר מעבודתו. ב"כ המערער טען כי מצבו של המערער "מדורדר" וכי המערער מתקשה לתפקוד מבחינת עבודה, ולא יכול לפרנס את עצמו.
ד"ר רוני ומוש, מומחה מטעם המערער קבע למערער נכות בשיעור 50% לפי סעיף 34(א)(5) תוך שהוא מציין כי המערער מתקשה לתפקד ברמה בסיסית בביתו ולמעשה עובדתית לא מצליח לתפקד בתחומים רבים ולא מצליח להחזיק מעמד אפילו בראיון עבודה. ד"ר ומוש מציין כי שגתה הוועדה עת הפחיתה את נכותו הזמנית מ- 40% ל- 30% וציין כי "עובדתית לא חלה הטבה במצבו הנפשי (בדיוק ההפך)" ד"ר ומוש מוסיף כי מדובר בהפרעה תפקודית קשה בכל התחומים וכי הדבר "מתועד בבדיקות קו"פח, בבדיקה של ד"ר בן אפרים, הפסיכוטרפיסטית, העובד הסוציאלי ובמתן טיפול תרופתי".

הוועדה בדיון שערכה מתייחסת לחוות דעת ד"ר ומוש אך לא מקבלת מסקנותיו עת היא מציינת כי אין כל הצדקה לקביעת "חומרה שכזו ....". לטעמי אין המדובר בהתייחסות מספקת לחוות דעת ד"ר ומוש , כך לא ניתן להבין מהחלטת הוועדה מדוע הופחתה נכותו של המערער מ- 40% ל- 30% וכיצד מצבו של המערער השתפר. אכן, המדובר בנכות זמנית , אולם בשיעור 40% בגין הפרעה דכאונית מג'ורית לפי סעיף 34(א)(5-4) מתאריך 01.06.17 ועד תאריך 31.12.19, כלומר למעלה משנתיים, כשהמומחה מטעם המערער מציין באופן מפורש כי מצבו של המערער לא השתפר, אלא בדיוק ההיפך.

זאת ועוד, הן בפני הוועדה והן במסגרת חוות דעת ד"ר ומוש נטען כי המערער אינו מסוגל לתפקד בביתו ואינו מסוגל לעבוד אף לא להחזיק מעמד בראיון עבודה. תשומת לב כי בסיפא לסעיף 34 בעת קביעת נכותו של המערער ייבחנו גם הקריטריו נים לרבות: התפקוד הנפשי והחברתי וכושר העבודה. אולם, ממקרא הפרוטוקול לא ניתן להבין כיצד הוועדה בחנה קריטריונים אלו, אם בכלל, למרות טענה מפורשת של המערער ובא כוחו בפניה.

כך גם לעניין שינוי סעיף הליקוי, ממקרא פרוטוקול הוועדה לא ניתן להבין מדוע שונה סעיף הליקוי ל "דיסטמיה" בניגוד לקביעות ועדות רפואיות קודמות וכן בשים לב לממצאי הוועדה הרפואית לעררים עצמה אשר מציינת בסעיף 7 לפרוטוקול כי המערער מוסר תלונות שנשמעות כביטוי לתסמיני דיכאון בעוצמה מגו'רית, ואם כך הם פני הדברים לא ברור מדוע לדעת הוועדה מדובר בדיסטמיה בניגוד לקביעות של ועדות קודמות ובניגוד לקביעת המומחה מטעם המערער לפיה המערער סובל מתסמיני דיכאון וחרדה וכי לא חלה הטבה במצבו הנפשי של המערער אלא "בדיוק ההיפך".

סוף דבר- הערעור מתקבל.
עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:
תדון בתלונת המערער לפיה הוא נוטל טיפול תרופתי לצורך טיפול בבלוטת התריס והאם זכאי המערער לאחוזי נכות בגין זאת.
תתייחס באופן מנומק לחוות דעת ד"ר רוני ומוש מיום 16.01.20 ובכלל זה תבחן את התפקוד החברתי וכושר העבודה של המערער והקביעה כי לא חל שיפור במצבו של המערער, אל א ההיפך. הוועדה תתייחס באופן פרטני ומנומק לנכות הנפשית שנקבעה למערער בשיעור 40% אכן באופן זמני אך לתקופה של למעלה משנתיים.
תנמק את קביעתה לעניין שינוי סעיף הליקוי.

המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה לטעון טענותיהם.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
המשיב ישלם למערער תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד ב סך של 2,500 ₪.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"א תשרי תשפ"א, (09 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .