הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 33176-04-19

לפני
כב' השופט טל גולן

התובע:
שלמה גבאי
ע"י ב"כ: עו"ד מאור עזרן
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רונית יעקבי-פרפרי

ה ח ל ט ה

  1. תביעתו של התובע הוגשה בגין החלטת הנתבע מיום 24.1.2019, שבה קבע הנתבע כי הוא אינו מכיר בנכות הנפשית הנטענת של התובע, ככזאת שנגרמה בגין תאונת העבודה מיום 8.2.2016 (להלן: "התאונה"). במכתבו שבנדון קבע הנתבע, כי הוא דוחה את האבחנה של PTSD, היות שהיא איננה קשורה לתאונה הנ"ל.
  2. ביום 5.11.2019, במהלך הדיון לפני בית הדין (ולאחר מכן, גם בהודעת הנתבע מיום 12.11.2019), הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי בתחום הנפש מטעם בית הדין. בהתאם לכך, מינה בית הדין ביום 15.12.2019 את פרופ' יובל מלמד, כמומחה רפואי לפסיכיאטריה (להלן: "המומחה").
  3. המומחה התבקש בהחלטת המינוי לשקול את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו הנפשי של התובע, ועל בסיס התשתית העובדתית, כדלקמן –

א. התובע יליד שנת 1979.
ב. ביום 16.9.2018 ובמסגרת עבודתו של התובע כמנהל פרויקטים הוא החליק במדרון תלול של מנהרת הכרמלית, והתדרדר תוך כדי התגלגלות כ-100 מטר.
ג. התביעה אושרה על ידי הנתבע, ואושרו לתובע דמי פגיעה לתקופה החל מיום 16.9.2018 ואילך. הפגיעות שהוכרו הינן בגין שבר בראש עצם המסרק החמישי בכף יד שמאל וחתך במרפק ימין. לאחר שהתובע עמד בפני ועדות רפואיות, הוכרה גם הפגימה בעיוות אצבע חמש יד ימין , והוכרה גם פגיעה בגב תחתון.
4. בהתאם לתשתית זו, המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות, כדלקמן –
א. מהו הליקוי בתחום הנפשי ממנו סובל התובע?
ב. האם קיים לדעתך קשר סיבתי בין התאונה, כפי שתוארה לעיל, לבין מצבו הנפשי של התובע?
ג. באם התשובה לשאלה ב' הינה בחיוב – האם לדעתך השפעת התאונה פחותה בהרבה מהשפעת מצב בריאותו של התובע (הסיכון שקינן בו – אם היה כזה) – על מצבו הנפשי, או על המועד שבו החל להשתנות מצבו הנפשי?
5. ביום 19.2.2020 התקבלה בבית הדין חוות דעתו של המומחה, מיום 7.2.2020. במסגרת חוות הדעת, ולאחר שבדק את התובע שנבדק על ידו, סקר המומחה את ההיסטוריה הרפואית של התובע בתחום הנפשי. המומחה ציין, כי במסגרת הבדיקה עלה כי התובע מסודר בהופעתו ומשתף פעולה. כמו כן, נמצא כי הוא מעט חרד, תוכן תקין, אין לו מחשבות שווא ואין הפרעות בפרספציות. זאת ועוד, אין לו תוכן דכאוני ובוחן המציאות הוא תקין.
6. עוד ציין המומחה, בחלק "דיון", כי מדובר באדם שנפגע בעת עבודתו ונקלע למצב מסכן חיים ומפחיד, כולל חרדה האם הוא יחולץ מהמנהרה, כאשר הוא היה מוטל לבדו במקום חשוך וסגור. כמו כן, הטיפול בו התמקד בהיבט הגופני, ממנו הוא עדיין סובל (ירידה בתפקוד ביד שמאל וכאבים), וכאשר הדבר הוביל ככל הנראה להפסקת עבודתו.
7. המומחה כתב כי מבחינה נפשית התובע עדיין סובל מחלומות וסיוטים על התאונה, ובין היתר הוא פנה לטיפול רפואי במועדים הבאים – 25.10.2018; 8.11.2018; 17.1.2019; 14.11.2019 . הטיפול האחרון נערך אצל ד"ר גרינברג, שאבחנה את התובע כסובל מדיכאון מג'ורי ו-PTSD כרוני, והמליצה על טיפול תרופתי. המומחה סיכם וציין, כי מדובר בתגובה לאירוע קשה שהתרחש בעבודה, אולם לדעתו אין המדובר ב- PTSD, היות שההפרעה לא עונה על כל הקריטריונים.
8. לדעתו של המומחה, עיקר המצוקה של התובע היא עקב הרקע הפיסי והפסקת העבודה עקב כך, כולל שינוי מעבודה בשטח (שלה הוא היה רגיל), לעבודה משרדית בעקבות מגבלותיו. לכן, בהיבט הכולל של הפניה לטיפול, מצבו ובדיקתו אצל המומחה, לתובע אין כיום נכות על רקע נפשי. עוד ציין המומחה, כי הוא אינו מקבל את האבחנה של ד"ר גרינברג, היות שאין מדובר בדיכאון מג'ורי ואין מענה על האבחנה של PTSD במלואה, לפי ה- DSM-5.
9. לשיטתו של המומחה, בעניינו של התובע, מדובר בתגובה מותאמת לאירוע חריג מאוד, אשר לא מגיעה לכדי נכות. בהתאם לכך, המומחה ענה על שאלה א' וקבע כי לדעתו אין מדובר כיום בליקוי נפשי, בהתחשב בספר האבחנות (DSM). עוד הוא כתב, כי עיקר הסימנים בקשר ל-PTSD הם חשיפה לאירוע מסכן חיים וחלומות על האירוע, אך לא מעבר לכך, וכפי שנמצא בבדיקתו של ד"ר קריס, סמוך לאירוע.
10. חוות הדעת הועברה על ידי בית הדין לצדדים. מטעם התובע הוגשה בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה, שעליה הגיב הנתבע, ובה אדון בהמשך החלטה זו. עוד אעיר, כי לעת הנוכחית תלויה ועומדת בקשה של התובע (מיום 16.3.2020) כי בית הדין יורה על הכרה בפגיעה בעבודה. במקביל ובאותה הנשימה, התובע טוען כי יש לפסול את חוות דעתו של המומחה, היות שהוא חרג מסמכותו.
11. בכלל זה, התובע טוען כי שעה שנמסרה ליד המומחה סוגיית הקשר הסיבתי בלבד (ולא סוגיית גובה הנכות, שאליה הוא התייחס, כך לשיטת התובע), הרי שיש למנות מומחה רפואי אחר/נוסף, מטעם בית הדין. בהמשך להחלטתי מיום 18.5.2020, אבהיר כי טרם בשלה העת להכריע בבקשה זו (שעליה הגיב והתנגד הנתבע), והצדדים יוכלו להעלות טיעוניהם בהקשר זה, בשנית, ולאחר שהמומחה יתייחס לשאלות ההבהרה (ראו הכרעה להלן, בהמשך ההחלטה).
12. התשתית הנורמטיבית – לעניין השיקולים המנחים את בית הדין בבואו לשקול האם להתיר הפניית שאלות הבהרה למומחה, אם לאו, כבר נקבע בפסיקה כי: " הצגת שאלה צריכה היתר של בית הדין, והיתר כזה יינתן כל אימת שהשאלה היא רלוונטית ומכוונת להבהיר את חוות הדעת או להשלימה, ואין היא מהשאלות הבאות לבחון את מומחיותו של הרופא או מקורות מדעיים למסקנתו" (דב"ע (ארצי) לו/0-4 המוסד לביטוח לאומי – מחבובי, פד"ע ז 368).
13. כמו כן, נפסק כי: "שעה שמתבקשת הצגת שאלות למומחה רפואי, הרי שיש לבדוק האם השאלה נועדה לבחון את מה שנאמר בחוות הדעת של המומחה, והעשויה לתרום לבירור השאלה שבדיון" (דב"ע (ארצי) נה/0-1 שוורצמן – המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).
14. בבר"ע (ארצי) 19575-03-11 בן חמו – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2.6.2011, נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כדלקמן:
"בהתחשב במשקל הרב אשר ניתן בפסיקתו של בית דין זה לחוות הדעת הרפואית של המומחה הרפואי האובייקטיבי, וכן בהתחשב בכך ששאלות ההבהרה מהוות תחליף לחקירתו הנגדית של המומחה - דרך המלך אשר נקבעה בפסיקה הינה הפניית שאלות הבהרה בהתאם לבקשת הצד. עם זאת הפניית השאלות אינה נעשית באופן אוטומטי אלא לאחר הפעלת שיקול דעת על ידי בית הדין, ולאחר בחינה – בין היתר – של השאלות הבאות: האם השאלות המבוקשות הן רלוונטיות ומכוונות להבהיר את חוות הדעת או להשלימה (דב"ע לו 0-4 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי מחבובי, פד"ע ז' 368 (1976)); האם יש בהן כדי לתרום לבירור השאלה העומדת לדיון (דב"ע נה/0-1 אסתר שוורצמן – המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.4.1995); האם הן שאלות "בתחום הרפואה", להבדיל משאלות עובדתיות או שאלות שאין זה מתפקידו של המומחה להשיב עליהן (דב"ע מו 0-139 דן יצחק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315 (1987); להלן – עניין יצחק); האם השאלות ענייניות או שמא "באות לבחון את מומחיותו של הרופא" בדרך של התפלמסות גרידא (שם); האם הן מבוססות על העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין; והאם אין בשאלות משום הכבדה מיותרת על המומחה ועל ההליך השיפוטי...".
15. עוד נפסק, כי אין מקום להפנות למומחה שאלות שהינן תיאורטיות ובוחנות את ידיעותיו של המומחה ללא קשר לתביעה. זאת ועוד, גם אין מקום להפנות למומחה שאלות העומדות בניגוד למסמכים רפואיים, או לשאלות קודמות של המבקש עצמו, ואין מקום להפנות למומחה שאלות הסוטות מהתשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין (ראו בר"ע (ארצי) 331/07 לוי – המוסד לביטוח לאומי).
16. בנוסף, נקבע כי "... המומחה הרפואי, אינו חייב להוכיח באותות ובמופתים מהם הגורמים המוכחים למחלת המבוטח. די בכך שיחווה דעתו באופן ברור, על פי מיטב ידיעותיו, מומחיותו ושיפוטו הרפואי, על קיומו או היעדרו של קשר סיבתי בין המחלה או הליקוי לבין תנאי העבודה" (ראו עב"ל (ארצי) 215/05 מגירה – המוסד לביטוח לאומי). לבסוף נדגיש, כי בית הדין הארצי שב וציין, כי "ידו של בית הדין לא תהא קפוצה בעת שהוא בוחן את הבקשה להצגת שאלות הבהרה שכן אלה מהוות תחליף לחקירתו הנגדית של המומחה הרפואי" (בר"ע (ארצי) 29316-03-13 עובדיה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.3.2015).
17. הכרעת בית הדין בבקשה – על בסיס האמור לעיל, יש לבחון האם בשאלות שאותן מבקש התובע להפנות אל המומחה, יש כדי לתרום לבירור השאלות שבהן התבקש המו מחה להכריע בהתאם להחלטת המינוי.
18. לאחר עיון בבקשת התובע ובתגובת הנתבע, סבורני כי יש לקבל את הבקשה בחלקה, וכמפורט להלן –
ביחס לשאלות 5-1 – לאחר עיון בטענות הצדדים, אני מתיר את רוב השאלות האלה , בעיקרן, ומלבד שאלות 4 ו-5, שמהוות למעשה מעין חזרה על שאלות 1-3. יש לציין, כי עיון בחוות הדעת מלמד כי ייתכן שהמומחה מיקד את התייחסותו ביחס לתובע, בנקודת הזמן שבה הוא נבדק לפניו (שנת 2020). בהקשר זה, יש צורך להבהיר האם המומחה סבור, כי גם במועד שמאז התאונה בשנת 2018 ועד מועד בדיקתו, ייתכן שהתובע סבל מנכות זמנית (ראו למשל שאלה 1).
אשר לשאלה 3, גם כאן, ראוי כי המומחה יבהיר האם אותו "אירוע חריג מאוד", כפי הגדרתו, גרם לנכות זמנית כלשהי (במובן זה, שאלה 2 ושאלה 3, הן למעשה אותה השאלה, בניסוח מעט שונה). כך הוא הנכון גם לגבי שאלה 4, אולם אינני סבור כי יש מקום לשאול את אותה השאלה בשלושה ניסוחים שונים, ו לכן – די בשאלה 2 ו-3 (שלמעשה, הנתבע אינו מתנגד להן, ורק מוסיף ניסוח מדויק יותר, כך לטעמו . אציין כי עמדה זו מקובלת עלי, בכללותה).
אשר לשאלה 5, הרי שלא ירדתי לסוף דעתו של התובע ביחס אליה. לא ברור מהו "לוח זמנים... להתגבשות היעדר נכות", והמדובר בשאלה ספקולטיבית ובלתי ברורה. על כן, איני מתיר שאלה זו.
אשר לעמדת הנתבע – הנתבע טוען בתגובתו, המתנגדת לשאלות 1 ו-6-4, כי המומחה מונה על ידי בית הדין לדון בשאלת הליקוי הרפואי שממנו סובל התובע, והקשר הסיבתי בינו לבין האירוע הנטען. לכן, לטעמו של הנתבע, המומחה אינו מוסמך לדון בשאלת הנכות, אם נותרה לתובע, אם לאו – בין אם זמנית ובין אם צמיתה. אינני מקבל טיעון זה כלל – ייתכן (וייתכן שלא) כי המומחה יבהיר בתשובתו שהתובע סבל מליקוי רפואי זמני בעקבות התאונה, וכי אותו ליקוי זמני קשור בקשר סיבתי לתאונה. אין לדיון זה כל קשר לסוגיית גובה הנכות/אחוזי הנכות , וכפי שמצביע על כך התובע (ביחס לכך – ראו סעיף 2 לתגובתו מיום 25.5.2020).
לסיכום – אני מתיר בזאת את שאלה 1, בנוסח המבוקש על ידי התובע, ואת שאלות 3-2, בנוסח המוצע על ידי הנתבע (שהינו נוסח מדויק יותר, כאמור לעיל) ;
ביחס לשאלה 6 – המדובר בשאלה ספקולטיבית, ואיני מתיר אותה. לא ברור על מה מבוססת הנחתו של התובע כי "מקובל לקבוע נכות צמיתה לפחות בחלוף שנה ממועד התאונה כאשר בתחום הנפשי-פסיכיאטרי התקופה אף ארוכה יותר", והתובע לא הפנה לכל מקור, באשר הוא, שמבסס טענה זו. מעבר לכך, ברי כי עניינו של חולה/מבוטח נידון בפני עצמו, ולא ניתן בהכרח להקיש ממקרה אחד למקרה אחר . על כן, בקשת התובע ביחס לשאלה זו, דינה להידחות;
ביחס לשאלה 7 – בתחילה סברתי כי אין מקום להתיר שאלה זו, היות שהמומחה התייחס בבירור לנושא הטיפול התרופתי (ראו עמ' 4 לחוות הדעת – " פנה באופן פרטי לד"ר גרינברג, שנתנה לו טיפול תרופתי. לא עושה לו טוב – זומבי. מנותק "). לכאורה, ניתן לסבור כי התייחסות זו היא מובנת, והיא אינה נדרשת הבהרה נוספת. עם זאת, משעה שהנתבע לא התנגד לאותה השאלה, ו משעה שגם כאן – הניסוח המוצע על ידו הוא מדויק יותר, אני מקבל את הבקשה ביחס לשאלה 7 .
19. לסיכום – דין הבקשה להתקבל בחלקה. החלטה נפרדת ביחס לשאלות ההבהרה תצא ותשלח למומחה, עם העתק לצדדים.
ניתנה היום, ט' סיוון תש"פ (01 יוני 2020), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.

_________________
טל גולן
שופט