הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 30027-12-16

13 מאי 2020

בפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציג ציבור (עובדים): מר יהודה פיגורה
נציג ציבור (מעסיקים) מר יונה לוי

התובע
חיים בייזמן
ע"י ב"כ: עו"ד נמרוד לנגר מטעם הסיוע המשפטי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ענת רישין נקש

פסק דין

לפנינו תביעת התובע ל קבל קצבת שאירים, כאשר בין הצדדים קיימת מחלוקת האם התובע וגב' טובה ספקטור ז"ל (להלן: המנוחה) שנפטרה ביום 27.10.2015 היו ידועים בציבור בתקופה שקדמה לפטירתה וניהלו משק בית משותף .

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הן כדלקמן:-
תחילה נציין, כי אין מחלוקת שהתובע והמנוחה היו ידועים בציבור בעבר, והמחלוקת מתמקדת בתקופה שקדמה לפטירתה של המנוחה. לגרסת התובע הוא חי יחד עם המנוחה עד כשבועיים לפני מועד שבו נפטרה שאז בתה של המנוחה גרשה אותו מהבית המשותף. מנגד, לגרסת הנתבע, ה תובע והמנוחה נפרדו עו ד בשנת 2008 ובכל מקרה לא התגוררו יחדיו בשלושת ה שנים שקדמו לפטירתה.
נציין עוד, כי אין מחלוקת שבתה של המנוחה, הגב' כרמית ספקטור (להלן: כרמית או הבת) ראתה בתובע (לגרסתה עד כשנה עובר למות המנוחה וזמן רב לאחר שהתובע והמנוחה נפרדו) כדמות אב, והתובע הוא אשר ליווה אותה לחופה בחתונתה ואף היה מסייע ל ה עם בתה הקטנה (הנכדה של המנוחה) והיה לוקח או מוציא א ת הנכדה מהגן לפי בקשת כרמית ופוגש אותה מספר פעמים בשבוע.
למען התמונה השלמה נציין, כי שאלת הקשר בין התובע למנוחה נידונה חלקית על ידי בית המשפט לענייני משפחה בקריות אשר דן בשאלה למי שייך הבית שבו התגוררה המנוחה והאם התובע זכאי לזכויות באותו בית. בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה שהגיש התובע כנגד כרמית בענין זה וקבע כי אינו זכאי לזכויות בבית וכי הבית שייך ל כרמית.
נביא להלן קטע מחקירתו הנגדית של התובע בבית המשפט לענייני משפחה וכן חלק מקביעות בית המשפט לענייני משפחה בפסק הדין הרלוונטיים לענייננו. נציין, כי התובע לא ערער על פסק דין זה ועל כן מדובר בפסק דין חלוט.
למען ההקשר נציין, כי אחת הטענות שנטענו כנגד התובע בבית המשפט לענייני משפחה וגם בתיק זה הייתה כי לתובע היתה בת זוג אחרת, גב' אסתר יחיא כהן, עמה התגורר בתקופה שבה הוא טוען כי הוא התגורר עם המנוחה.
התובע נחקר בענין זה בבית המשפט לענייני משפחה:
"ש. ממתי אתה גר עם גב' אסתר יחיא כהן.
ת. גרתי אצלה בלית ברירה, היום אני לא גר אצלה. גרתי אצלה שבוע שבועיים בורח, גרתי במקלט. גרתי איתה מאז הפציעה שלי, היא גרה 3 בלוקים לידינו. נפצעתי בינואר. אני לא יודע מה כתובתה. זו לא הכתובת שאני מוסר למל"ל.
ש. אם נזמן אותה והיא תגיד שהיא בת זוג שלך מ-07.
ת. היא יכולה להגיד. הייתי איתה בקשר כל פעם שטובה היתה מקבלת עלי שיגעון, רבה איתי, היית יישן במחסנים, בבלוק, לפעמים אצל אסתר, למחרת טובה משתגעת תבוא הביתה.
ש. משך השנים היו לך כמה בנות זוג, טובה, אסתר, דינה.
ת. אסתר היתה כשלא היתה לי ברירה. אצל דינה לא ישנתי שעה, רק מערכת יחסים. הכרתי את בעלה, טמבל".

בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לעניני משפחה נקבע, בין היתר:
"32. אכן, נראה כי הצדדים, התובע והמנוחה, חלקו קורת גג אחת, ואולי אף חלק מההוצאות. יחד עם זאת, מעדיף אני את גרסת עו"ס המשפחה דאז, הגב' הדר, לגבי טיב יחסי הצדדים. ניכר כי אלו כללו לא מעט מורדות ולא מעט פרידות.
(ראה עדות גב' הדר, עמ' 9, שורות 16-18; עמ' 10, שורות 1-3, 10).

33. בתקופה בה חיו הצדדים יחד, יתכן והתובע אף היה תורם חלקו למשק הבית, בין בקניות, בין במתנות, כפי שהעיד מר עבדה (ראה עמ' שורות 24-25). גם בכך אין כדי להקים זכאות לשיתוף בדירה. ההיפך הוא הנכון.

34. התרשמתי כי המנוחה שימרה את הנכס כנכס נפרד, הן באמצעות תצהירי מתנה והן באמצעות צוואה. התנהגות התובע עצמו מלמדת, כי כאשר יחסי הצדדים עלו על שרטון, בחר הוא לעזוב את הנכס, ומשכך גם הוא סבר כי מדובר בנכס השייך למנוחה. (ראה עדות התובע עמ' 4 שורות 17-18).

37. לא זו אף זו – ניתן היה להתרשם כי התובע, אשר היה מוגבל באמצעים, לאו דווקא שימש כמפרנס, אלא לא אחת כנתמך במסגרת התא המשפחתי.

38. כמו כן התרשמתי, בניגוד לעדויות התביעה, כי אכן היו תקופות לא מבוטלות בהן נפרדו הצדדים, כך שהתובע לא שימש כמשענת רציפה למנוחה. עובדה זו משמיטה הקרקע מתחת ראיית התובע והמנוחה כבני זוג ידועים בציבור, אשר התנהלו מתוך כוונת שיתוף בהרמוניה.
כתמיכה לכך שהצדדים לא היו ידועים בציבור ראה החלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 13.1.2016 ודו"ח סיכום החקירה הקובעים כי, החל משנת 2008 אינם מנהלים משק בית משותף, ובניגוד לנתבעת אשר המציא המסמכים המעידים על תשלום חובות בגין הדירה, חשבונות וקניות, לא הומצאו אסמכתאות ע"י התובע המוכיחים ניהול משק בית משותף, לרבות ח-ן משותף ותשלומי כלכל הבית. כמו כן, המנוחה מעולם לא הצהירה לביטוח הלאומי על התובע כבן זוגה.

44. כאמור, במקרה שלנו הדברים מצטברים. ראשית, לא רק שמדובר בבני זוג שאינם נשואים, אלא שמדובר במנוחה אשר היתה חלשה משמעותית מהתובע, וגם בכך יש להצדיק נטל גבוה להוכחת שיתוף. שנית, מדובר בנכס אשר עיקר הזכויות בו נרכש לפני החיים המשותפים.
שלישית, הצדדים לא איחדו חשבונות, ולא הוכחה כוונת שיתוף.
רביעית, התרשמתי כי מדובר בצדדים אשר יחסיהם היו רעועים תקופה ארוכה, ואף כללו פרידות מעת לעת, לא קצרות.
חמישית, לא מדובר בבן זוג מפרנס אלא בתובע, אשר להתרשמותי, גם נתמך ע"י המנוחה וע"י בני המשפחה.
שישית, הבעת רצון המנוחה שלא לשתף הנכס הובעה במפורש, הן בצוואה והן בתצהיר.
שביעית, התנהגות התובע עצמו, אשר עזב מעת לעת הדירה מלמדת כי גם התובע לא ראה הדירה כנכס משותף.
שמינית, רואה אני להעדיף גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע ובמיוחד עדות הגב' הדר.
תשיעית, גם חלוף הזמן מדבר בעד עצמו. אליבא התובע עצמו, מאז רישום הדירה על שם המנוחה, חלפו מעלה מ-15 שנם. בכל אותה תקופה, בוודאי מהלך חיי המנוחה, לא טרח התובע להגיש הליך במסגרתו טען לזכויות בדירה. שתיקתו במהלך כמעט שני עשורים, אך היא נותנת כי גם לגישתו אין מדובר כנכס משותף."

מכל מקום, מבלי לגרוע מקביעת בית המשפט לענייני משפחה, על מנת לבחון האם התובע והמנוחה היו ידועים בציבור וניהלו משק בית משותף נבחן להלן את העדויות השונות שהיו בפנינו וכן את המסמכים השונים שהיו בפנינו .
נציין, כי התובע הגיש תצהירים של מספר רב של עדים מטעמו, אך חלק ניכר מנותני התצהירים לא התייצבו לדיון וזאת על אף שנקבעו מספר רב של דיונים כאשר זמנו של בית הדין בוזבז ללא כל תועלת . בפסק דיננו נתייחס אך ורק לאותם עדים אשר העידו בבית הדין.

עדות התובע
חלק ניכר מתצהירו של התובע מתייחס לעבר הרחוק ולתקופה שבה אין מחלוקת כי הוא היה ידוע בציבור של המנוחה, ולכן אין כל טעם להתייחס לטענותיו בהתייחס לתקופה זו.
במסגרת פסק דין זה נתמקד בשלושת השנים אשר קדמו לפטירתה של המנוחה ולראיות שהביא התובע לענין יחסיו עם המנוחה באותה תקופה.
בתצהירו טען התובע כי הוא גר עם המנוחה, אהב אותה, ואף טיפל בה ולקח אותה לרופאים ולטיפולים שונים, אך לפעמים כאשר היו למנוחה התקפי שגעון הוא היה יוצא מהבית ליום יומיים ואחר כך חוזר.
התובע ציין עוד בתצהירו, כי לאחר שהמנוחה חלתה בסרטן השד הוא לא יכל לבוא איתה במגע מיני ולכן קיים יחסי מין עם נשים אחרות אבל הוא לא עזב את המנוחה ונשאר איתה עד ש גורש על ידי בתה מהבית.
התובע התייחס בתצהירו לכך שהמנוחה סיפרה לשירותי הרווחה שהיא אם חד הורית ולא דיווחה על יחסיה עימו, כאשר לגרסתו עשתה זאת על מנת לקבל הטבות של אם חד הורית.
כן הוא התייחס בתצהיר לכך שלא היה לו חשבון בנק משותף עם המנוחה והסביר כי עקב בעיות כלכלית לא היה לו חשבון בנק לפני שנת 2017 והוא חי עם המנוחה מהיד לפה.
ביום 15.4.2019 נחקר התובע בבית הדין. על פי עדותו הוא הכיר את המנוחה במכולת בשכונה ו עבר להתגורר איתה בשנת 1993 או 1994, כאשר בתקופה זו הוא רכש את הציוד לבית.
באשר לרכישות שהוא ביצע בשלושת השנים לפני שהמנוחה נפטרה, לגרסתו הוא היה קונה דברים לבית, לרבות מוצרי מכולת, כאשר את החשמל והמים של הדירה שילמה המנוחה.
נציין, כי בחקירתו הנגדית עלה, כי התובע לא היה מודע לחובות שהמנוחה צברה בדירה עבור מים, ביוב וארנונה בגובה של כ-14,000 ₪.
התובע העיד כי לו ולמנוחה לא היה מגע מיני ב-7-8 השנים שקדמו למותה וכי הוא היה מבלה עם נשים אחרות שעה שעתיים וחוזר הביתה.
כן הוא העיד כי לא היה לו ולמנוחה חשבון בנק משותף והוא אף לא היה מורשה חתימה בחשבון הבנק שלה.
התובע העיד עוד כי הוא נתן למנוחה כסף, לקח אותה לטיפולים ואף סייע לבתה עם הנכדה וכי ישב שבעה על המנוחה כשנפטרה וגם רכש מוצרים לשבעה והכין מודעות אבל.
נציין, כי במסגרת חקירתו הופנה התובע לפרוטוקולים של ביקורים שונים והערכות תלות שנעשו בבית המנוחה וכן לטפסים שהמנוחה מילאה ומסרה למל"ל, כפי שיפורט להלן.
בין יתר המסמכים שהתובע נחקר לגביהם נכלל גם מסמך לגבי הערכת תלות בבית המנוחה מיום 18.8.2014.
נציין, כי במסמך הערכת התלות נרשם מחד, כי התובע "חיים חבר לחיים" נכח כמה דקות בתחילת הביקור, כאשר בהמשך המסמך בחלק שד ן ב"הרכב משק הבית" נרשמה רק בתה של המנוחה כרמית והתובע לא נרשם בחלק זה כמתגורר בבית המנוחה . כמו כן, על אף שבטופס יש מקום למלא לענין בן זוג או חבר לחיים והאם הם מנהלים משק בית משותף כבני זוג עם המבוטחים – הרי שחלק זה של טופס לא מולא.

היות ובית הדין ייחס חשיבות למסמך זה ולאור חוסר הבהירות שבו, הציע בית הדין לתובע כי יזמין לדיון את עורך המסמך, מר מזעל מחמוד, אותו התובע מכיר באופן אישי למיטב הבנתנו. ואולם , על אף הצע ה זו של בית הדין, מר מזעל לא התייצב לאף אחד מהדיונים הרבים שנקבעו בתיק.
כמו כן, במסגרת חקירתו של התובע התברר לבית הדין כי המנוחה היתה מטופלת על ידי מטפלת סיעודית בתקופה שקדמה לפטירתה ובית הדין הציע כי התובע יביא את המטפלת כעדה בתיק, שכן אם המטפלת שהתה באופן יו מיומי בבית המנוחה ומאחר ומדובר בעדה ניטרלית, מן הסתם תוכל להעיד לגבי מערכת היחסים בין התובע לבין המנוחה.
התובע העיד כי הוא זוכר את המטפלת וזוכר את פניה, אך לא זוכר את שמה.
נציין בהקשר זה , כי על אף החשיבות שבית הדין ייחס להבאת המטפלת לעדות ועל אף שבתיק נקבעו מספר רב של דיוני הוכחות - התובע לא הביא את המטפלת לעדות תוך מתן הסברים לא משכנעים .
עוד נציין, כי במסגרת חקירתו התוב ע התכחש לטענ ה שנטענה בתצהירו כי המנוחה דיווחה לרווחה שהיא אם חד הורית. כאשר נחקר בקשר להצהרה זו טען ש"זה לא נשמע לו מוכר" וכאשר נשאל שוב בענין זה שינה את עמדתו "עכשיו כשקראתי אני פחות או יותר זוכר את המשפט" ושוב שינה את עמדתו בעניי ן זה וטען שהוא לא זוכר, כי מאז שנפצע (פציעה אורתופדית למיטב הבנתנו) הוא אינו זו כר כל כך טוב .
מכל המפורט לעיל – אנו לא התרשמנו שעדותו של התובע היתה אמינה , אלא התרשמנו כי מדובר בעדות מגמתית וכי התובע ניסה לענות לשאלות שנשאל בהתאם לאינטרסים שלו.
אנו סבורים שיש משמעות לכך שהתובע לא זכר את שמה של המטפלת של ה מנוחה לאור טענתו , כי הוא התגורר בבית המנוחה בתקופה שהיא טופלה מדי יום על ידי המטפלת . כן נציין, כי מהודעת הנתבע מיום 21.4.2020 התברר כי היו ל מנוחה בכלל 4 מטפלות ולא מטפלת אחת , כאשר שלוש מהן טיפלו בה לאורך חודשים, כך שתמוהה שהתובע בעדותו התייחס אך ורק למטפלת אחת אותה זכר .
אנחנו אף מייחסים חשיבות רבה לכך שהתובע לא הביא את אותה מטפלת שהוא זכר לעדות, על אף שהבנו מעדותו כי היא מתגוררת בשכונה, וזאת במיוחד לאור החשיבות שייחסנו לעדותה של המטפלת, אשר הינה גורם אובייקטיבי שנמצא בבית ויכול להעיד עדות ישירה לגבי מערכת היחסים בין התובע למנוחה.
כמו כן, על אף המלצת בית הדין התובע לא הביא את מי שערך ביקור בית בבית המנוחה, מר מחמוד מזעל, להעיד בבית הדין, על אף שהוא מכיר אישית את מר מזעל אשר היה יכו ל להוסיף עדות אובייקטיבית לגבי ביתה של המנוחה והאם התובע התגורר שם אם לאו .

עדותו של יעקב קיבו
מטעם התובע העיד מר יעקב קיבו, חבר של התובע, אשר אף הגיש תצהיר בו נרשם, בין היתר, "מאז שחיים עזב את ביתו זמן קצר לפני שטובה נפטרה, חיים גר אצלי למעט מספר שבועות בהם לא הייתי בנהריה".
מר קיבו הצהיר עוד בתצהירו כי הוא היה מבלה זמן רב בבית של התובע ושל המנוחה ואף אוכל שם כאשר התובע היה בא להתגורר אצלו כשהוא והמנוחה היו רבים, אך לא יותר מיום-יומיים ואז המנוחה היתה מתקשרת אליו (אל מר קיבו) ומבקשת ממנו לומר לתובע לחזור לבית.
מר קיבו הצהיר עוד כי התובע התגורר עם המנוחה בשנים האחרונות לפני שנפטרה ואף טיפל בה.
ביום 12.9.2018 נחקר מר קיבו בבית הדין . נציין, כי בעדותו התברר שקיים פער גילאים גדול מאוד של 25 שנים בינו לבין התובע, דבר מתמיהה לאור הטענה בהתייחס למערכת היחסים החברית המאוד הדוקה ביניהם.
מר קיבו העיד בבית הדין כי הוא היה מגיע פעמים רבות לבקר את התובע כשהמנוחה היתה בבית ואף היה אוכל שם, כאשר בהתחלה העיד שהיה מגיע פעמיים שלוש בשבוע ובהמשך עדותו טען שהיה מגיע ברמה יומיומית.
מר קיבו העיד כי התובע היה בא אליו כשהוא רב עם המנוחה, מה שקרה בערך 7 פעמים בשנה, עד שהמנוחה היתה מתקשרת אליו שיאמר למנוח לחזור הביתה.
מר קיבו העיד עוד כי התובע היה לוקח את המנוחה לבית חולים, וכי כחצי שנה לפני שהמנוחה נפטרה הוא הצטרף לביקור כזה בבית חולים .
כן העיד כי הוא התלווה לתובע כשהלה הלך לבנק הדואר וראה אותו משלם חשבונות, וזאת פעם בחודשיים שלושה.
לאחר ששקלנו בעניין והשווינו בין עדותו של מר קיבו ליתר העדויות בתיק, הגענו למסקנה , כי עדותו של מר קיבו לא היתה אמינה.
כך למשל – מר קיבו העיד כי הוא התלווה לתובע לדואר כאשר הוא שילם חשבונות עבור בית המנוחה, וזאת כאשר התובע עצמו העיד שהוא לא היה משלם את החשבונות של הבית שכן המנוחה שילמה חשבונות אלו בעצמה .
כמו כן, מר קיבו בתצהירו טען כי התובע בא להתגורר איתו "מאז שחיים עזב את ביתו זמן קצר לפני שטובה נפטרה, חיים גר אצלי למעט מספר שבועות בהם לא הייתי בנהריה" כאשר בחקירתו העיד למעשה את ההיפך - כי לאחר שהמנוחה נפטרה התובע התגורר אצלו מספר שבועות עד שהוא מצא דירה אחרת.
בנוסף – בתצהירו העיד מר קיבו כי "לפעמים היה ישן אצלי כאשר היו מ תווכחים פעמיים בשנה לכל היותר" כאשר בחקירתו העיד שזה קרה בערך 7 פעמים בשנה (ולא פעמיים בשנה) .
מכל מקום, עדות זו כי התובע התגורר אצלו כאשר הוא רב עם המנוחה היתה בכלל מנוגדת לעדותו של התובע בבית המשפט לענייני משפחה, כפי שפורטה לעיל, שם העיד כי " כל פעם שטובה היתה מקבלת עלי שגעון, רבה איתי, הייתי ישן במחסנים, בבלוק, לפעמים אצל אסתר, למחרת טובה משתגעת תבוא הביתה" כאשר התובע לא ציין את ביתו של מר קיבו כמקום שבו התגורר כאשר רב עם המנוחה .

עדותו של מר מיכאל בייזמן
מר בייזמן הינו אחיו הבכור של התובע. נציין, כי עיקר עדותו התייחסה לתקופה שאינה רלוונטית לענייננו וכי חלק ניכר מעדותו היתה מבוססת על דברים אשר שמע מהתובע.
מר בייזמן נחקר ביום 12.9.2018. בעדותו העיד כי הוא נרתע מאוד מהמנוחה והיה לו קושי נפשי להיות איתה בקשר וכי מעולם לא ביקר בביתה.
מר בייזמן העיד עוד כי המנוחה התקשרה אליו כל פעם כשקרה משהו, פעמיים-שלוש בשנה "בערך עד המחלה שלה וגם אחרי" כאשר פעם אחרונה שהתקשרה אליו היתה בערך שנה לפני שנפטרה.
מכל מקום, מעדותו של מר בייזמן עולה כי לא היה קשר ממשי בי נו לבין התובע והמנוחה ועל כן עדותו אינה מסייעת לנו בתיק.

עדותו של מר אלברט עבדה
בתצהירו הצהיר מר עבדה כי הוא מכיר את התובע והמנוחה מהשכונה , לרבות בשלוש השנים האחרונות לחיי המנוחה והיה מדי יום בביתם. לגרסתו, המנוחה היתה אובססיבית כלפי התובע והיתה מ תקשרת אליו הביתה לומר לתובע לבוא הביתה.
מר עבדה טען, כי בתה של המנוחה משקרת בטענתה כי התובע והמנוחה נפרדו.
ביום 12.9.2018 נחקר מר עבדה. בתחילת עדותו העיד כי הוא היה עוזר לתובע המון בעבודתו מבלי לקבל כסף, כאשר בהמשך העדות נהיה ברור שהוא עבד עבור התובע בתמורה לשכר, אך לא רצה לדווח על שכר זה שכן הוא קיבל קצבה מהמל"ל.
מר עבדה העיד כי היה אצל התובע והמנוחה בביתם שעתיים שלוש כל יום, לרבות בימי ו' ולעיתים ישן שם וזאת "עד שקרה את כל הבלגן, שחיים הגיע ומצא את כל הציוד שלו מחוץ לבית".
כאשר נשאל מתי זה היה והאם זה היה לפני או אחרי שהמנוחה נפטרה ענה "לא הרבה זמן אחרי".
מר עבדה העיד עוד כי כרמית, בתה של המנוחה, איימה עליו שאם יבוא להעיד היא תדווח למל"ל שקיבל משכורת ושחבל שהוא מחק את ההודעה שכרמית שלחה לו לפני שהעיד בדיון על הדירה.
נציין, כי עדותו של מר עבדה לא השאירה עלינו רושם חיובי, וזאת משהחליט באופן מודע ומכוון למסור לבית הדין מידע שלא היה בו כל אמת לגבי כך שעבד עבור התובע ללא שכר.
בכל מקרה, הרושם שקיבלנו מעדותו של מר עבדה היתה כי הוא עד מגמתי ולא ניתן להסתמך על עדותו.

עדותו של ד"ר עילאי ברלהוילי
בדיון שהתקיים ביום 15.7.2019 נחקר ד"ר עילאי ברלהוילי, אשר הינו הרופא השכונתי באזור המגורים של התובע והמ נוחה, כאשר מעדותו עלה כי הוא טיפל במנוחה, בתובע ואף בבת כרמית.
ד"ר ברלהוילי העיד בתחילת עדותו, כי לפי זכרונו, אם הבת כרמית ליוותה את המנוחה לביקורים אצלו זה קרה מעט מאוד פעמים, כאשר בהמשך עדותו העיד כי למיטב זכרונו כרמית מעולם לא ביקרה עם המנוחה אצלו.
לגרסתו, בתקופה הרלוונטית הוא לא היה רושם בתיק הרפואי האם מבוטח לווה על ידי מלווה ועל כן, לא ניתן ללמוד מתיקה הרפואי של המנוחה מי ליווה אותה לביקורים אצלו.
ד"ר ברלהוילי העיד כי ידיעותיו לגבי מערכת היחסים בין התובע למנוחה מבוססת על מה ש"שומעים בשכונה" כאשר לגבי ידיעותיו הישירות, הוא זוכר שהתובע היה פונה בשם המנוחה לקבל טיפולים, מרשמים, שליחויות ולעזור לה, כאשר לעיתים היה מלווה אותה לביקורים אצלו אך לא היה נכנס לחדר.
כאשר נשאל איך ידע שהתובע ליווה את המנוחה בביקוריה למשרדו אם הוא לא נכנס ביחד איתה לחדר, הוא סיפר שלעיתים המ נוחה היתה עושה מהומות בחדר הקבלה ואז הוא היה יוצא לחדר הקבלה ורואה שם את התובע.
לגרסתו, התובע היה מגיע יותר מפעם בשבוע עם כרטיס של המנוחה ומבקש תרופות או כי יבצע ביקורי בית אצל המנוחה.
כאשר הוא נשאל לגבי ביקורי הבית שהוא ביצע אצל המנוחה, הוא העיד, כי בשנה האחרונה הוא ביצע בין 0 – 10 ביקורי בית אצל המנוחה. עם זאת הוא לא זכר פרטים לגבי ביתה של המנוחה ולגבי החפצים שנמצאו שם והאם היו חפצים של גברים, ועיקר זכרונו מביתה של המנוחה היה לגבי העשן שהיה בבית.
ד"ר ברלהוילי לא זכר שלמנוחה היו מטפלות או שהגיעה אליו לביקורים בליווי מטפלות.
נציין, כי בעת עדותו של ד"ר ברלהוילי אי אפשר היה שלא לשים לב לרצונו לסייע לתובע בתביעתו. מכל מקום, קיים קושי להתבסס על עדותו שכן חלק ניכר מידיעותיו מבוססות על שמועות ששמע בשכונה, וכן לא שוכנענו כי עדותו התייחסה דווקא לשנים האחרונות שקדמו לפטירת המנוחה, אלא התייחסה לפרק זמן ארוך יותר.
נציין, כי לתיק הומצא תיקה הרפואי מהשנה האחרונה של המנוחה וזאת, בין היתר, על מנת לקבל אינדיקציה לגבי נכונות עדותו של ד"ר ברלהוילי. בהמשך פסק הדין קיימת התייחסות למה שניתן ללמוד מהתיק הרפואי, כאשר בכל מקרה, מהתיק הרפואי עולה שד"ר ברלהוילי ביקר בביתה של המנוחה פעם אחת בלבד בשנה שקדמה למותה, וכן עולה, כי מספר פעמים הגיעה למשרדו גב' זהבה ארשד י כדי לקבל תרופות עבור המנוחה. נציין, כי איננו יודעים מי זו אותה גב' ארשד י (ועל אף שביקשנו התייחסות לגבי זהותה מהצדדים לא התקבלה כל תגובה בעניין זה מטעם התובע), אך יש בעובדה שבניגוד לעדותו של ד"ר ברלהוילי, היתה מישהי נוספת שה ייתה מגיעה אליו על מנת לקבל מרשמים עבור המנוחה (ולא רק התובע) כדי להחליש את עדותו של ד"ר ברלהוילי.

עדותה של כרמית ספקטור
מטעם הנתבע העידה גב' כרמית ספקטור, בתה של המנוחה, אשר העידה כי היא תמיד התגוררה בבית אמה, גם בתקופה שבה היתה נשואה ובן זוגה התגורר באשדוד.
כרמית העידה כי המנוחה קיבלה מביטוח לאומי מטפלות אשר היו מביאות לה את התרופות מ קופת חולים ואף לעיתים מסדרות ומנקות את הבית. לגרסתה המנוחה קיבלה עזרה כספית מביטוח לאומי וממנה (מכרמית) ו התובע לא תמך כלכלית ולא טיפל באמה.
לגרסתה, התובע לא ליווה את אמה לרופאים ולטיפולים רופאים, אלא היא זאת שליוותה אותה.
באשר למערכת היחסים בין התובע למנוחה, כרמית העידה, כי התובע היה בן זוגה של אמה עד שנת 2008 וכי מאז יש לו בת זוג אחרת ששמה אסתר יחיא כהן עימה הוא מתגורר, כאשר הוא היה מגיע לביתם כאשר גב' יחיא כהן היתה מגרשת אותו מביתה. לגרסתה, התובע והמנוחה נשארו בידידות גם לאחר שנפרדו והתובע היה מגיע מדי פעם לקפה, וכן הגיע כאשר בת זוגו גרשה אותו מביתה.
לגרסתה, לתובע לא היו כמעט חפצים בבית המנוחה, למעט מכנס ומטען טלפון, וכי גרסתו שהיא זרקה את חפציו מהבית אינה נכונה.
כרמית אישרה שהתובע עזר לה עם בתה, וכי היא ראתה בו דמות אב ולכן נשארה עימו בקשר גם כאשר נפרד מאמה וזאת עד אשר היתה מריבה ביניהם כשנה לפני שאמה נפטרה.
כרמית העידה כי התובע לא ישב שבעה על אמה, אלא הגיע רק ביום הראשון לשבעה.
כאשר כרמית נשאלה לגבי עדותו של ד"ר ברלהוילי, היא ענתה שהתובע חבר שלו ועושה לו עבודות חשמל בחינם ולכן הרופא העיד לטובתו. באשר לה ערכת התלות מ18.8.2014 – כרמית העידה כי מחמוד מזעל, מי שנתן את הערכת התלות הוא חבר של התובע ובגלל שידעו שהוא מגיע לביקור ביקשו מהתובע שיבוא ויהיה נוכח כדי שיעזור יותר.

מסמכים בתיק
בתיק הוגש חלק מהתיק הרפואי של המנוחה, הערכות תלות שבוצעו בבית המנוחה והעתק ממסמכים שונים שהמנוחה הגישה למל"ל.
כפי שנפרט להלן – היות ומדובר במסמכים מזמן אמת, אנו סבורים שיש למסמכים אלו חשיבות רבה, ועל כן נפרט בהרחבה לגבי תוכנם.
מסמכים שהוגשו למל"ל – בהודעות שונות שנשלחו למל"ל על ידי ה מנוחה בדצמבר 2008, נובמבר 2010, אוגוסט 2012, נובמבר 2013, דצמבר 2013, ינואר 2014 ויולי 2014– ה מנוחה אינה מסמנת במסמכים אלה שיש לה בן זוג או שהיא מתגוררת עם בן זוג, אלא מסמנת כי היא גרושה עם ילדים או במסמכים אחרים מסמנת כי היא מתגוררת עם בתה בלבד.
הערכת תלות שבוצעה למנוחה בביתה ב-11.5.2014 – בהערכת התלות נרשם כי המנוחה מתגוררת עם בתה כרמית בלבד וכי בתה היא המטפלת העיקרית שלה.

יצוין, כי מהדוח (עמ' 3) עולה כי רק בתה של המנוחה היתה בבית בעת הבדיקה.
הערכת תלות שבוצעה למנוחה בביתה ב-18.8.2014 – כפי שפורט לעיל, באותה הערכת תלות נרשם כי "חיים-חבר לחיים נכח כמה דקות בתחילת הביקור" ואולם בחלק שדן בהרכב משק הבית נרשם כי המנוחה מתגוררת עם בתה בלבד מבלי שהיתה התייחסות האם היא מנהלת משק בית משותף עם בן זוג או חבר לחיים.
בס' 9 לטופס בחלק שדן ב"עזרה ללא תשלום – בני המשפחה ואחרים העוזרים ומסייעים לנבדק" נרשמה רק הבת כרמית, כאשר לגבי תדירות העזרה נרשם "מדי יום לאורך היום".
נציין, כי בחלק של הערכת התלות שבה מפרטים לגבי העזרה שהמנוחה קיבלה (עמ' 3 ו-4 להערכת התלות) , נרשם שהבת והמטפלת עוזרות לה, כאשר התובע לא הוזכר כלל.
גם בחלק של הטופס שמתייחס ליציאה מחוץ לבית נרשם "יוצאת בליווי הבת לבדיקות או לביקורי רופאים", ובחלק שמתייחס לתפקוד בימים שאין עזרה נרשם "כשהמטפלת לא נמצאת הבת עוזרת לה".
חשוב להדגיש, כי גם בהערכת תלות שהתובע הוזכר בו כ"חבר לחיים" והמעריך הכיר באופן אישי את התובע, לא נרשם כי התובע מתגורר ביחד עם המנוחה בדירה או כי הוא עוזר לה או לוקח אותה לביקורי רופאים. למעט איזכור כי הוא היה נוכח מספר דקות בתחילת הביקור, לא היתה כל התייחסות לתובע כמי שטיפל ודאג למנוחה בהערכת התלות .
בתיק הרפואי של המנוחה – מהתיק הרפואי של המנוחה עולה כי ד"ר ברלהוילי ערך ביקור בית פעם אחת בביתה בשנה שקדמה לפטירתה, ביום 16.3.2014.
ב-31.3.2014 (ולא 1.4.2014) בעקבות שיחה טלפונית האחות ערכה ביקור בית בביתה של המנוחה, כאשר נרשם "בנוכחות בן זוג".
מהתיק הרפואי עולה, כי היו מקרים של ביקורים אצל הרופא בהעדר המטופלת ומי שהגיעה היתה גב' זהבה אורשדי. כך נרשם בביקור מיום 22.7.2014, 23.9.2014, 28.9.2014 ועוד.
בביקור אחות מיום 19.8.2015 נרשם כי "בן זוג חיים" היה נוכח וכך גם בביקור מיום 8.10.2015.
בכל מקרה, איננו מקבלים את טענת התובע כי כאשר היה ביקור אצל הרופא ללא נוכחות המנוחה מי שהגיע לביקור הבית היה התובע, שכן כפי שניתן לראות מהמסמכים השונים בתיק ובמיוחד בהערכת התלות מאוגוסט 2014, נרשם שמי שטיפל בתובעת ודאג להביא מסמכים מקופת חולים היתה בתה והמטפלת.
כן איננו מקבלים את טענת התובע כי ביקור הבית מיום 17.3.2014 היה על פי בקשת התובע, שכן עיון בתיקה הרפואי של התובעת מלמד שד"ר ברלהוילי השתמש לעיתים קרובות בלשון זכר גם לגבי התובעת, ואין בכך שמדובר ב"ביקור בית ביוזמת המטופל" או "עפ"י בקשת החולה" כדי ללמד שהתובע הוא שביקש את ביקור הבית.
כמו כן נציין, כי המנוחה חתמה על תצהיר ב- 26.10.2015 שהיא מעבירה את הדירה שלה לבתה (ולא לתובע) .

עיקר טענות התובע בסיכומים מטעמו –
התובע היה בזוגיות עם המנוחה וטיפל בה, היות וכרמית עבדה כשכירה במשמרות ארוכות במיוחד בשנתיים שקדמו למות המנוחה. התובע היה לוקח את בתה של כרמית למעון והיה מטפל בה בבוקר.
התובע מעולם לא עזב את המנוחה ומעולם לא הפסיק לאהוב אותה.
התובע המשיך לאכול ולישון בדירה עד למס' שבועות לפני מותה.
התובע מפנה לפסיקה שונה.
התובע עומד בתנאי הפסיקה של קיום יחסי משפחה כבני זוג, מגורים משותפים וניהול משק בית משותף לא רק ב-5 שנותיה האחרונות של המנוחה אלא על פני יותר משני עשורים. אמנם מדובר בזוגיות מיוחדת ומורכבת אך גם זוגיות הדוקה ומסורה.
על פי הפסיקה יש לתת משקל לתקופת הקשר הזוגי כאשר זוגיות פרק ב' היא מעצם טבעה מורכבת יותר.
מדברי הרופא ד"ר ברלהוילי ניתן ללמוד כי התובע היה המטפל העיקרי של המנוחה בשנים האחרונות לפני שנפטרה והיה מלווה אותה למרפאה והוא אף היה רואה אותו כשהוא היה מגיע עם המנוחה למרפאה.
כמו כן, ד"ר ברלהוילי העיד כי התובע היה מגיע עם הכרטיס אליו ומבקש תרופות או שיבקר בביקורי בית.
בתיק הרפואי של המנוחה ישנם הוכחות מוצקות לביקוריו הרבים של התובע במרפאה בשם המנוחה ואף הוכחות לביקורי בית בהם נרשם נוכחות התובע, כאשר בסיכומיו מפנה ב"כ התובע לביקור בית מיום 17.3.2014, 1.8.2014, 1.4.2014 וכן מס' מקרים שבהם התובע הגיע למרפאה לקחת תרופות בהעדר המטופל.
למנוחה היו מטפלות אשר היו עסוקות בניקיון הבית והתובע הוא זה שליווה את המנוחה למרפאה ולבתי חולים, כאשר ד"ר ברלהוילי בעדותו לא זכר שהמנוחה הגיעה אליו בליווי עוזרת סיעודית או בליווי כרמית או מישהו אחר למעט התובע.
העדים השונים העידו על הקשר ההדוק בין בני הזוג.
חוסר חיי אישות אינו מוכחש על ידי התובע, והדבר מחזק את מסירותו למנוחה.
בהודעת כרמית מיום 24.12.2015 היא מודה שאנשים מהשכונה חשבו שהקשר בין התובע למנוחה המשיך גם לאחר פטירתה של המנוחה.
מעדויות של עדי התובע מר יעקב קיבו ומר אלברט עבדה ניתן ללמוד כי התובע והמנוחה המשיכו להתגורר יחדיו עד כחודש לפני שנפטרה וכי לתובע לא היה מקום אחר מלבד הדירה בה הוא התגורר עם המנוחה.
התובע אף ישב שבעה על המנוחה והשתתף בהוצאות השבעה.
גם בביקור של ביטוח לאומי מיום 18.8.2014, למרות שהמנוחה ניסתה להסתיר מפני רשויות הרווחה את קיומו של התובע כבן זוג מחשש לפגיעה בזכויותיה הסוציאליות, נרשם התובע כבן זוגה של המנוחה.
קיימת הוכחה של מגורים משותפים המקימה חזקה של משק בית משותף.
העובדה שכרמית הוציאה את דברי התובע מהבית עובר למות המנוחה או כי נפסקו יחסי האישות בין בני הזוג אינה גורעת מהמגורים המשותפים.
התובע והמנוחה חיו מהיד לפה במשותף. שכרו של התובע שימש לכלכלת הבית ולרכישות משותפות ברצף של 25 שנים.
העדה היחידה ששללה את הזוגיות של התובע והמנוחה היא כרמית בתה של המנוחה אשר ירשה את בית אמה לאחר מאבק משפטי מול התובע. כרמית משקרת בעדותה במצח נחושה מחשש לסכן את נכסיה.
לפי עדות כרמית כולם מסביב משקרים ומערימים כאשר עדותה אינה מתיישבת עם העדויות והראיות האחרות.
כרמית אף ניסתה לסלף עדויות ואיימה על העדים.
יש לקבל את תביעת התובע גם משיקולי צדק והגשמת תכלית החוק.

עיקר טענות הנתבע בסיכומים מטעמו –
התובע לא היה נשוי למנוחה ואף לא היה הידוע בציבור שלה.
על פי הפסיקה היותו של אדם ידוע בציבור הוא עניין שיש להוכיחו בעובדה וצר יך להוכיח שהשניים התכוונו לקיים יחידה משפחתית מה שלא מתקיים בענייננו.
המנוחה בפניותיה לביטוח לאומי לא הזכירה את התובע ורשמה רק כי היא מתגוררת עם בתה כרמית המטפלת בה.
בשנתיים שקדמו למותה – היא לא הצהירה על התובע כבן זוגה על אף מס' הזדמנויות לעשות כן.
מהודעת הבת כרמית לחוקר המל"ל עולה כי התובע היה בן זוגה של המנוחה עד שנת 2008, ולאחר מכן – היה לו בת זוג אחרת, כאשר הוא היה מגיע לדירה מידי פעם לישון ולא היה בינו לבין המנוחה יחסים אינטימיים.
כן עולה מהודעת כרמית כי היא רק טיפלה במנוחה והתובע לא טיפל בה כלל למעט פעם אחת שלקח אותה לבית חולים נהריה.
כרמית העידה עוד כי המטפלות הסיעודיות היו הולכות לקופת חולים ומביאות למנוחה תרופות והמנוח לא תמך בה כלכלית ולא טיפל בה.
עיון בתיקה הרפואי של המנוחה מלמד כי הבת כרמית אמינה וכי ביקורים רבים אצל הרופא היו בהעדר המבוטח ובנוכחות בן משפחה או המטפלת זהבה ארשדי.
מהרישומים הרפואיים נמצא תיעוד בדבר בן זוג רק בשני רישומים, האחד מיום 1.4.2014 שבו נרשם שנערך ביקור בית בנוכחות בן זוג והשני מיום 19.8.2015 – ונרשם שנערך ביקור אחות עם בן משפחה ובן הזוג.
בביקורי בית נוספים לא נרשם קיומו של בן זוג וכן היו ביקורים אצל רופא בהעד ר המנוחה אך לא נרשם כי התובע או כי בן הזוג נכח בביקורים אלה וטענות ב"כ התובע בסיכומיו בעניין זה הן השערות בלבד.
בנוסף לא הובאו ראיות לניהול משק בית משותף, ניהול חשבון משותף, רכוש משותף או תשלומים נוספים עבור הוצאות הבית וקניית מצרכים.
מהודעת כרמית עולה, כי גם בעבר הרחוק כאשר התובע גר בדירה הרי שהמנוחה היא שמימנה אותו. בכל מקרה המנוחה ערכה צוואה בה הורישה את כל רכושה לבתה.
גם מהודעתו של התובע עלה שהוא גר בדירת המנוחה אך לא היה חתום על חוזה שכירות, לא שילם עבור ציוד ו/או את תשלומי הבית ואף נותר חוב למים, ביוב וארנונה כשהמנוחה נפטרה. כמו כן לתובע לא היה חשבון משותף עם המנוחה ולא היה מורשה חתימה בחשבון של המנוחה.
מעדותו של התובע עולה, כי הוא היה מבלה עם נשים אחרות ולא ניהל חיים אינטימיים עם המנוחה כ-7-8 שנים לפני שנפטרה.
עדויות של העדים השונים מטעם התובע נסתרו. באשר לרופא – הרי שהוא לא ידע להעיד מידיעה אישית האם התובע והמנוחה ניהלו משק בית משותף.
גם בפסק הדין שניתן על ידי בית משפט לענייני משפחה עולה כי אין לראות בתובע כבן זוגה של המנוחה וכי היו תקופות לא מבוטלות בהן נפרדו. כמו כן ניתן לראות בפסק דין זה כי הבת כרמית אמינה ודבריה נכונים.
ב"כ המשיב מפנה לפסיקה שונה.
באשר לעדות הרופא לא היה לו כל הסבר מדוע אין בתיקה הרפואי של המנוחה תיעוד לכך שהתובע ליווה אותה לביקוריה אצלו והוא אף לא זכר מביקורי הבית שעשה האם היו בבית חפצים ובגדים של ילדים או גברים.
עיון בכרטיסים הרפואיים מעיד שעדותו לא אמינה שכן ערך ביקור בית אחד בלבד ביום 1.4.2014.
מנגד, יש תיעוד למס' ביקורים של המטפלת זהבה ארשדי בהעדר המנוחה וזאת כשאין כלל תיעוד לביקורים של התובע אצל הרופא בהעדר המנוחה.
אשר על כן יש לאמץ את גרסת הבת אשר נתמכת על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה.
לא היתה כל נבצרות רפואית אשר מנעה מהתובע לחיות עם המנוחה והוא עזב אותה עוד בשנת 2008.

דיון והכרעה
סעיף 252 לחוק קובע כי הנתבע ישלם גמלת שאירים לאלמנתו של מבוטח שנפטר, בתנאים ובשיעורים הקבועים בסעיף.
ס' 238 לחוק מגדיר את המונחים הרלוונטיים לעניין פרק ביטוח שאירים ומגדיר "אלמנה" כדלקמן:
"אלמנה" - מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו, להוציא -
מי שהיתה אשתו פחות משנה, ואם היא בת 55 שנים ומעלה - פחות מחצי שנה, ולא ילדה לו ילד;
מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטח היתה נפרדת ממנו שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטח ולא היתה זכאית למזונות ממנו על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך או על פי הסכם בכתב, או שהמבוטח לא נשא למעשה במזונותיה תוך 12 החודשים שלפני פטירתו; פסקה זו לא תחול על אשה שבעת פטירתו של המבוטח שולמה בעדה תוספת תלויים לפי סעיפים 200 או 244;

הפסיקה הגדירה מיהי "הידועה בציבור" וקבעה מבחן כפול לצורך זיהוייה – עב"ל 288/08 אלימלך נ' המוסד לביטוח לאומי ( [פורסם בנבו] ניתן ביום 06.04.2009):
"באשר לכך יש לשים אל לב, כי הגדרת ידועים בציבור לענייננו הינה הגדרה משפטית ולא הגדרה מילולית. בני זוג הידועים בציבור הינם כאלה, כל עוד מתקיים בהם המבחן הכפול. המבחן הסובייקטיבי של רצון לקשירת חיים יחדיו. וכפועל יוצא ממנו המבחן האובייקטיבי של ניהול משק בית משותף. לעניין הוכחת הקשר הזוגי כאמור כיוון הבחינה הוא הפוך, כלומר המבחן האוביקטיבי מעיד על קיום לכאורה של המבחן הסוביקטיבי."

ביחס למונח "משק בית משותף" כבר נפסק בע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג(1) 431, פיסקה 8 (1989):
" "משק בית משותף" אין פירושו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני-זוג החיים "חיי משפחה במשק בית משותף", אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקניינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת, אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג.
מהו "משק בית משותף"? לעניין זה מקובלים עלי הדברים שצוטטו בהסכמה על-ידי השופט ברנזון, בע"א 621/69 [1] הנ"ל, בעמ' 619:
"...'משק בית משותף' פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתיה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו...'".
היינו, הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל (אכילה, שתייה, לבוש וכו'), ולעניין זה אין נפקא מינה, אם יש לבן-זוג חשבון נפרד." (ההדגשה שלי א.ש.ב.)

בעניין חווה ביטון נקבע:
השאלה בדבר הכרה באישה כ"ידועה בציבור" כאשתו של פלוני היא עניין שבעובדה אותו יש להוכיח בראיות. הנטל להוכיח כי אכן התקיים באישה הנדרש על מנת להוכיח מעמדה כידועה בציבור, מוטל על הטוען כך. בקשר לכך נקבע כי "יש צורך בראיות שהשניים התכוונו לקשר של תמיד, שיש בו מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, אם כי מסיבה זו או אחרת לא ניתן לאותו קשר ביטוי כמתחייב על פי הדין" (ראו דב"ע ל/0-19 המוסד לביטוח לאומי - מנו, פד"ע ב' 72, 80; דב"ע נג/7-6 בטר - קרן הגמלאות המרכזית פד"ע כ"ז 135, 141; דב"ע נ"ד/1-6 דר' מרטה אליאן - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות, עבודה ארצי, כרך כ"ז (2) 13, בפסקה 17, וכן, ע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב – קרן הגמלאות המרכזית, מיום21.6.2001 ). ברוח הדברים הללו נקבע כי:

"המבחן להכרה בידועה בציבור כאשתו של פנסיונר הוא כפול:נ
ראשית - על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו, מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית - עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של ניהול וכדאיות כספית או סיכום עניני אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים....." (ע"ע 6-37/97 פוגל - מבטחים, פד"ע לב, 372 בעמ' 377-376 וההפניות שם).

באשר לתנאי המגורים המשותפים נקבע כי:
" דרישת המגורים יחדיו ראויה להתפרש לא כפשוטה אלא במובנה המושגי והיא באה להדגיש את הצורך בקיום מבחן אובייקטיבי של ניהול משק בית משותף להכרה בידועה בציבור כאשתו של חבר או פנסיונר (עב"ל 241/05 זאמארא מירי- המוסד); זאת בנוסף למבחן הכוונה של קשירת גורל ורצון לחיים יחדיו. עם זאת יודגש, שעובדת קיום מגורים יחדיו מקימה חזקה הניתנת לסתירה של קיום משק בית משותף "( ע"ע 513/06 קריסלדה קסיסיד- מבטחים (3.5.07) להלן- עניין קסידסיד).

בענייננו קיימת מחלוקת לא רק האם הצדדים קיימו משק בית משותף, אלא האם בכלל התגוררו יחדיו מאז 2008.
נציין, כי בתיק זה היה לנו קושי להכריע בשאלת קיום משק הבית המשותף, וזאת במיוחד נוכח העובדה שכל העדים (הן מטעם התובע והן מטעם הנתבע) אשר העידו בפנינו העידו בצורה מגמתית ולא ניתן היה להסתמך על עדות של אף אחד מעדים אלו.
נציין, כי בשל העדות המגמתית, הצענו באחד הדיונים, כי התובע יביא לעדות את המטפלת הסיעודית של המנוחה, שכן אז תהיה בפנינו עדות אובייקטיבית ו/או כי יביא לעדות את מר מחמוד מזעל שערך הערכת תלות למנוחה, ואולם התובע לא פעל בהתאם להצעתנו ולא הביא לעדות לא את המטפלת ולא את מר מזעל, כאשר ההסברים בפיו מדוע לא הביאם לעדות לא היו משכנעים.
בהקשר זה נציין, כי בתיק נקבעו 5 דיונים וזאת על מנת לאפשר לתובע לקבל את יומו ולהביא את כל עדיו, אך על אף זאת, התובע לא הביא לעדות את העדים החשובים ולמעשה בזבז את זמנו של בית הדין בחלק מהדיונים שנקבעו .
היות והיה קושי רב להכריע על בסיס עדות העדים, ניסינו לבדוק האם ניתן לקבל תמונה אובייקטיבית מתיקה הרפואי של המנוחה, מהערכת התלות ומהמסמכים השונים שהיא הגישה, אך גם מסמכים אלה אינם קונקלוסיביי ם.
אמנם, מהתיק הרפואי עולה כי התובע נכח פעמיים בעת שהיו ביקורי בית בביתה של המנוחה ואולם הוא לא נכח בכל ביקורי הבית שנערכו, כך שאין הוכחה מובהקת לכך שהוא התגורר בבית המנוחה.
מהתיק הרפואי גם לא עולה שהתובע הוא אשר הביא למנוחה את תרופותיה ודווקא מצטיירת תמונה כי מי שהלך, בשם המנוחה, לרופא על מנת להביא לה מרשמים הייתה גב' זהבה ארשדי, כאשר איננו יודעים מיהי אשה זאת, שכן התובע לא מסר את עמדתו בענין זה על אף החלטתנו מיום 19.4.2020, בעוד שלגרסת הנתבע בהודעתו מיום 21.4.2020 (וזאת בשונה מבסיכומים) לא היתה למנוחה מטפלת בשם זה.
מכל מקום, קיים גם קושי להבין מהתיק הרפואי האם התובע התגורר עם המנוחה אם לאו.
מהמסמכים שהמנוחה המציאה בזמן אמת לביטוח לאומי עולה כי לא היה לה בן זוג, כאשר מי שהתגורר בבית בנוסף אליה היתה בתה כרמית.
בהערכות התלות, לרבות זו שבה מוזכר התובע, נרשם כי מי שהתגורר ביחד עם המנוחה בביתה היתה בתה כרמית, כאשר התובע אינו מוזכר כדייר בביתה, מה גם שלא עולה מהערכות תלות אלה כי התובע כלל סייע למנוחה אלא שמי שהיה עוזר לה היתה המטפלת ובתה.
מבלי לגרוע מהאמור לעיל , הרי שכפי שפורט לעיל, על מנת להוכיח משק בית משותף לא די במגורים משותפים, אלא יש צורך להוכיח גם קשירת גורל ורצון לחיים משותפים, וכן קיום כלכלי המושתת על שיתוף במאמצים.
בענייננו, וכפי שפורט בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אשר צוטט לעיל, קשה היה להתרשם שהתובע והמנוחה קשרו את גורלם ורצו לחיות בחיים משותפים וזאת הן לאור הפרידות התכופות שהיו להם , הן לאור יחסיו של התובע עם נשים אחרות והן לאור כך שלא מצאנו הוכחות כלשהן שב-5 השנים האחרונות היה קיום כלכלי משותף כלשהו.
מכל מקום, הנטל להוכיח משק בית משותף מוטל על התובע, ובנסיבות של תיק זה לא ניתן לומר ששוכנענו ברמה שמגיעה לידי 50%, קל וחומר 51%, כי התובע והמנוחה כלל התגוררו יחדיו או כי קיימו משק בית משותף בשלוש השנים שקדמו לפטירתה של המנוחה . אמנם מהעדויות שהיו בפנינו התרשמנו שהיה קשר בין התובע לבין המנוחה, וכי הוא היה מסייע לה מדי פעם ואף מסייע לבתה, ואולם לא היה די בראיות אשר הובאו על ידו כדי להרים את הנטל הנדרש להוכיח מגורים משותפים או משק בית משותף ב-3 השנים שקדמו לפטירתה של המנוחה.

סוף דבר
מכל המפורט לעיל – התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.
הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ט אייר תש"פ, (13 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יהודה פיגורה
נציג עובדים

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

מר יונה לוי
נציג מעסיקים