הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 27541-07-20

11 פברואר 2021

לפני כב' השופט נוהאד חסן

המערער
פלוני
ע"י ב"כ: עו"ד הדר שיפוני
על פי מינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ:עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת ועדת ערר-ילד מיום 25.6.20 (להלן: "הוועדה") אשר התכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה (בל 23737-09-19, להלן : "פסק הדין המחזיר") וקבעה, כי המערער אינו זכאי לגמלת ילד נכה (להלן: " ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור
המערער, יליד 20 09, הגיש באמצעות הוריו תביעה לגמלת ילד.

ועדת ערר ילד מיום 1.8.19 קבעה, כי המערער אינו זכאי לגמלת ילד (פרוטוקול הוועדה הוגש לתיק ביום 27.1.21).

על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית דין זה. ביום 5.2.20 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כי "עניינו של המערער יוחזר לוועדת ערר (ילד) בהרכבה מיום 1.8.19, על מנת שתתייחס לאירוע שצוין על ידי הורי המערער ולפיו "פתח קופסת שימורים וחתך את היד - יכול להזיק לעצמו", ותשקול עמדתה בשנית. באחריות הורי המערער להציג בפני הוועדה את התיעוד הרפואי בדבר קבלת טיפול רפואי בגין אותו אירוע."

הוועדה מושא הערעור התכנסה ביום 25.6.20 ובמקום המיועד לרישום פירוט המחלות והטיפולים מאת המערער ומלוויו, צוין כך:
"הופיע בליווי אביו ועו"ד הדר שיפוני
האבא הביא דו"ח מ"ביקור רופא" 24.10.18
לאחר שהילד נחתך מקופסת שימורים באגודל שמאל.
לדברי העו"ד – אני מפנה לדו"ח של ביקור רופא בהתאם לפסק הדין ותימוכין לדוח מפנה לנימוקי הערעור ולחומר הרפואי שהוגש לבית הדין ב-5.2.20. לאור זאת מבקשים שיקבעו שזקוק להשגחה מתמדת/מלאה.
הילד זקוק להשגחה מתמדת כי יכול לעשות לעצמו דברים – הוא עושה אותם בשקט ומזיק לעצמו. הוא נחתך וברח לשירותים. פעמים אחרות הפיל שעון מזכוכית ולא נפגע במזל.
לומד בכיתה ה'. 12 ילדים בכיתה. מגיע בהסעה וחוזר בהסעה. משחק בטלפון, לא אוהב לרדת למטה. מקבל רטלין של 20 - כי אני פוצע את עצמי – ריטלין רק בבוקר."

במקום המיועד לרישום ממצאי הבדיקה, ציינה הוועדה:
"ילד שקט נראה כפי גילו. שיתף פעולה באופן מלא.
נבון לא ניכר אי שקט למרות שאם לקח רטלין בבוקר הריטלין
כבר לא היה בהשפעה (השעה 16.15)."

הוועדה ציינה, כי המערער סובל מ- ADHD ומבעיות למידה.

הוועדה ציינה, כי המערער לא זקוק להשגחה חלקית, בנימוק:
"אין במצבו כדי לסכנו או לסכן אחרים".

הוועדה דחתה את הערר ונימקה החלטתה בזו הלשון (סעיף 17 לפרוטוקול) :
"הוועדה התכנסה לדון בעקבות פסק דין מיום 5.2.20 בו נתבקשה לדון על כך שהילד נח תך מקופסת שימורים. האבא התבק ש להמציא מסמך מביקור רופא והביא תעודה רפואית – 24.10.18. במסמך מצויין שהילד נחתך מקופסת שימורים באגודל שמאל חתך 1/2 ס"מ מעל הקצה לא עמוק דימום קל ללא חוסר עצבי שלאחר שטיפות הודבק ע"י דבק רפואי – לא בוצעו בדיקות לא ניתנו תרופות. אירוע זה הוצג ע"י האב כאירוע שהילד היה בסכנת חיים כי היה יכול לדמם עד מוות – האב ציין גם שהילד לא דיבר על כך שנחתך וברח לשירותים ורק אח"כ גילו שנחתך. מדובר באירוע שיכול לקרות לכל ילד ולכל אדם מבוגר רנדומלי – אנו לא רואים באירוע זה אירוע שהיה יכול לסכן את עצמו או אחרים שדורש השגחה חלקית או מלאה לפי כללי המל"ל.
מדובר בילד עם הפרעת קשב שנוטל (20) ריטלין בבוקר לומד בכתה קטנה בבית ספר רגיל חוזר מבי"ס בשעה 04:00 לא יוצא כמעט החוצה לא רוכב על אופניים, לא משחק כדורגל – נשאר בבית עפ"י דברי הילד – לאור כל האמור לעיל – הוועדה שבה ודוחה את הערר."
החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים
לטענת המערער, שגתה הוועדה עת לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ולא התייחסה לכך שלפיו המערער "יכול להזיק לעצמו" ותחת זאת בחרה לנמק החלטתה, כי אין המדובר באירוע חריג וכי הדימום לא היה עמוק – נימוקים לא רלוונטיים ולא סבירים. בניגוד לקביעת הוועדה, "ילד רגיל לא היה חותך עצמו ומתחבא בשירותים". משלא ישב בהרכב הוועדה רופא כירורג אלא פסיכיאטרית ילדים – הרי שהוועדה מנועה מהתייחס לעומק הדימום ועל הוועדה היה לקבוע, למצער, כי המערער זקוק ל'השגחה חלקית' בשים לב לכך שמדובר ב"ילד שתקן. הוא עושה תחבולות בשקט". עוד ביקש המערער להשיב את עניינו לוועדת ערר, בהרכב אחר.

מנגד, טען ב"כ המשיב כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר מילאה אחר הוראו ת פסק הדין המחזיר ככתבן וכלשונן, עת התייחסה לאירוע פתיחת קופסת שימורים בהקשר לעילת ההשגחה החלקית. השגות המערער מופנות כנגד היבטים מקצועיים בהחלטת הוועדה, אשר הבהירה, כי האירוע אינו חריג ועלול לקרות לכל ילד או אדם מבוגר, וכי אין המדובר באירוע אשר היה בו כדי לסכן את המערער או הזולת הדורש 'השגחה חלקית' כמשמעה בתקנות.

דיון והכרעה
בהתאם להוראות סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין לעבודה אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213 (1999)).

עוד נפסק, כי ועדת ערר-ילד היא ועדה מקצועית המורכבת ממומחים בתחום רפואת הילדים, הסיעוד והמקצועות הטיפוליים. משכך, ומאחר שקביעותיה הן קביעות רפואיות-מקצועיות, לא יחליף בית הדין את שיקול דעתו בשיקול דעת חברי הוועדה המקצועית, אלא יבחן אם נפלה טעות משפטית בהחלטה (דב"ע (ארצי) ל/11-0 צבי סימן טוב – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 133).

הלכה פסוקה היא, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחדש בעקבות פסק דין בו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב' 160 (1992)).

ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).

16. תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע-2010 (להלן: "תקנות הילד ") מגדירות ילד הזקוק ל'השגחה חלקית' של הזולת בזו הלשון:
"ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי, מחלה כרונית, בעיית התנהגות או הבנה לקויה של הילד, הוא זקוק לנוכחות של הזולת בקרבתו, כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו או לאחרים וזאת באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו;".

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכל המסמכים שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן:

במסגרת פסק הדין המחזיר, נדרשה הוועדה כאמור להתייחס לאירוע שצוין על ידי הורי המערער, לפיו הוא "פתח קופסת שימורים וחתך את היד - יכול להזיק לעצמו", ולשקול עמדתה בשנית.

למקרא החלטת הוועדה עולה, כי זו שמעה את דברי האב ובא כח המערער, עיינה בתיעוד הרפואי הרלוונטי שהוצג בפניה מ"ביקור רופא" מיום 24.10.18, בדקה את המערער ומצאה, כי אין במצבו כדי לסכנו או לסכן את הסובבים. הוועדה התייחסה במפורש לאירוע פתיחת קופסת השימורים, תוך פירוט ממצאי התיעוד הרפואי מיום האירוע וקבעה, כי אין המדובר באירוע חריג אשר היה בו כדי לסכן את המערער עצמו או את הזולת, המצדיק השגחה חלקית כמשמעותה בתקנות הילד, אלא שמדובר באירוע אשר יכול לקרות לכל ילד אחר או מבוגר.

מדובר בקביעה רפואית מקצועית, הנסמכת על שיקול דעת הוועדה ונופלת במתחם הסבירות. קביעת הוועדה היא ברורה, ממלאת אחר הוראות פסק הדין המחזיר ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבת הוועדה. לא מצאתי בטיעוני המערער הצבעה על פגם משפטי כלשהו בהחלטת הוועדה או בפעולתה המצדיק התערבות ואין מקום, כי בית הדין יחליף את שיקול דעת הוועדה .

סוף דבר
על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

23. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ט שבט תשפ"א, (11 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .