הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 27245-07-18

30 אפריל 2020

לפני:

כב' השופטת מיכל פריימן
נציג ציבור (עובדים) גב' חוה טרטקובסקי שמשי

התובעת
1. שרי בן בנימין

-
הנתבע
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד בוריס קמינסקי

פסק דין

התובעת, ילידת 30.1.53, הגישה לנתבע תביעה לקבלת קצבת זקנה אותה מלאה ביום 11.7.16 (נ/1).
יצוין כבר עתה, ולכך נדרש בהמשך, כי בסעיף 8 לתביעה ציינה התובעת כי נכון למועד הגשת התביעה אין לה מקור הכנסה מעבודה. עוד ציינה, כי מקורות הקיום שלה הם מהכנסות בעלה.

במכתב מיום 25.7.16 הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה נדחית הואיל ולא צברה תקופת אכשרה מספיקה, תקופת האכשרה הנדרשת הינה 144 חודשים, בעוד התובעת צברה 141 חודשים בלבד.

ב- 7.11.16 פנתה התובעת לנתבע בבקשה כי יבחן מחדש את תביעתה לאחר תיקון תקופות עבודתה. לפנייתה צרפה 4 תלושי שכר לתקופה 7/16-10/16 מהמעסיק בלוק-טק בע"מ (להלן גם "החברה") .

לאחר בדיקת תביעתה הודיע הנתבע לתובעת במכתב מיום 15.6.17 כי תביעתה נדחית הואיל ועל פי קביעת מחלקת הביטוח והגביה לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין בלוק טק בע"מ ותקופה זו אינה נלקחת בחשבון.
משכך, לא צברה התובעת תקופת אכשרה מספקת לקבלת קצבת זקנה .

לתובעת אף נשלח העתק מכתב שנשלח למעסיק, חברת בלוק טק בע"מ, ביום 12.6.17, בו נרשם בין היתר:

"1. על פי הנתונים שבידנו דיווחת על גב' שרי בן בנימין, ת.ז....כעובדת שכירה בתקופה מ- 07/16 עד 11/16.

2. לאחר בדיקה שערכנו, התברר כי גב' שרי בן בנימין איננה עונה על הגדרת "עובד" (שכיר)...

3. לא מגיע החזר דמי ביטוח, השכר מלא/חלקי המדווח על העובד שייך למעשה למעסיק..."

על דחיית תביעתה לקצבת זקנה ועל הקביעה כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד, הוגשה התביעה שלפנינו.

בישיבת 12.12.19 נחקרו בפנינו התובעת ומר וחיד עותמאן, חשב החברה, והצדדים סיכמו טענותיהם.

עיקר טענות הצדדים

לטענת התובעת, בחודשים 7/16 עד 11/16 עבדה בפועל בחברה, ו בכל תקופת עבודה זו התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין החברה.

לטענתה, אין קשר משפחתי ו/או חברי בינה לבין בעלי השליטה בחברה , והמבחנים לקיום יחסי עובד מעביד מתמלאים.

לטענתה, נתקבלה לעבודה ע"י חשב החברה, מר עתאמנה וחיד, בשל עומס זמני שנוצר בחברה עקב אבל משפחתי על אביו והיעדרות של עובדים קבועים.
התובעת התקבלה לעבודה על בסיס עבודה זמנית והחשב קבע את תנאי שכרה. התנאים סוכמו בעל פה, על בסיס שכר מינימום.
שעות העבודה היו מוגדרות וסדירות: בימים א-ה בין השעות 08.00-15.00.
חשב החברה הוא שהנחה את התובעת בעבודתה ונתן לה הוראות עבודה.
כ-5 חודשים לאחר התחלת העבודה וצמצום הפער הרב, חשב החברה החליט שאין לו עוד צורך בשירותי התובעת והודיע לה על סיום עבודתה.

המשכורת שולמה ע"י החברה ו משכרה נוכו והופרשו כחוק כספים למס הכנסה וביטוח לאומי.
לתובעת הונפקו תלושי שכר בזמן אמת.

המדובר בעבודה נחוצה ו/או חיונית, גם לפני העסקת התובעת הועסקה פקידה בשכר וגם לאחר מכן הועסקה פקידה בשכר.

לטענת הנתבע, לא מתקיימים התנאים להכיר בקיומם של יחסי עובד מעביד בעבודת התובעת בחברה. לטענת הנתבע, מדובר בהעסקה למראית עין, כדי להשלים את תקופת האכשרה.

לטענת הנתבע, לא הוכחה חיוניות בהעסקת התובעת וזאת לאור העובדה כי לא הייתה עובדת באותו תפקיד שעשתה את אותה העבודה לפני התובעת ופוטרה, ולא הייתה עובדת שהתקבלה לעבודה אחרי סיום עבודתה של התובעת.

במקום העבודה לא נעשה מעקב על שעות העבודה ואין כל הוכחה על כך שהעבודה נעשתה בפועל.

חלק מהשכר אותו קיבלה התובעת לא התקבל חודש בחודשו, אלא בדיעבד.

לתובעת לא היה הסכם עבודה בכתב, לא שולמו לה נסיעות, לא נעשו עבורה הפרשות ל קרן פנסיה, התובעת לא קיבלה גמר חשבון ולא קיבלה ימי חופשה.

נוסף על כך טוען הנתבע כי במועד הגשת התביעה טענה התובעת בטופס התביעה כי אינה עובדת וזאת למרות שכבר למעלה משבוע הייתה מועסקת בחברה.

התשלום לרשויות המס והמל"ל אינו מהווה אסמכתא על עיסוק בפועל, אלא תשלום וולונטרי של מעסיק עבור עובדיו.

כתשובה לטענות הנתבע הוסיפה התובעת וטענה , כי במסמך שהגישה לנתבע אכן לא ציינה שהיא עובדת, זאת בשל העובדה שרק התחילה את עבודת ה מס' ימים קודם , לא ידעה כלל כמה זמן תהיה מועסקת בחברה ולא שיערה שתקופת העבודה תיארך כחצי שנה ושיידרש כ"כ הרבה זמן להשלמת הפער בעומס העבודה.

לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים ניתנה לנתבע שהות לשקול עמדתו.
בתשובה טען הנתבע, כי המעסיק לא דיווח על התובעת כעובדת בזמן אמת ולא שילם דמי ביטוח בגינה , דבר המחזק מסקנתו כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד.

כתגובה, התובעת הציגה מסמכים מטעמה, לרבות דו"ח העסקת עובדים מזמן אמת, המעיד לטענתה על כך שדווחה כעובדת.

הכרעה

לאחר שמיעת ובחינת כלל הראיות שבאו בפנינו, מסקנתנו הינה כי דין התביעה להתקבל, ולהלן טעמינו לכך.

ראשית יצוין, כי אין כל קרבה משפחתית בין התובעת לחברה או לבעלי השליטה בה, דבר המשליך כמובן על נטל הראייה בענייננו.

מעדות התובעת ועדות מר עתאמנה וחיד שוכנענו כי התובעת הועסקה בפועל ע"י החברה, בהעסקה זמנית, לצורך הדבקת פער שנוצר בעבודה הפקידותית בחברה עקב מחלת אבי המשפחה.

העבודה בוצעה באופן רגיל ע"י וחיד עצמו וע"י אשתו של האח - אימאן.
אולם, העיד מר וחיד, כי "הייתה תקופה קשה כשאבי היה חולה והתרוצצנו הרבה בבתי חולים גם אני וגם אחי. התקופה הזו ארכה מאפריל 2016 עד שנפטר בחודש 6/16. בחודשים האלה, אפריל, מאי, יוני ממש הצטברו הרבה ניירת, עבודה והיה צורך בהדבקת פערים שנוצרו בחברה ואז הזדקקנו לתגבור ולשירותי התובעת".

אשתו של האח, אימאן, עסקה בכך גם לפני וגם אחרי תקופת העסקתה של התובעת שהייתה כאמור העסקה זמנית לצורך התגברות על הפער שנוצר בעבודה.

מר וחיד אישר כי התובעת עבדה בפועל, 8 שעות מידי יום, וכי הייתה מגיעה וחוזרת עם בעלה שהועסק אף הוא בחברה. משכך, לא שולמו לה דמי נסיעות כי לא היו לה הוצאות נסיעה.
תקופת ההעסקה הייתה זמנית ולכן לא הועברו הפרשות לפנסיה.
לגבי חופשה טען מר וחיד כי לדעתו חופשה מגיעה לתובעת אם עבדה שנה ומעלה.

יצוין, כי משהועסקה התובעת פחות מחצי שנה ולא הוכח כי הייתה לה קופת פנסיה פעילה קודמת, הרי שלא הייתה חובה על החברה לבצע הפרשות לפנסיה.

עדויות התובעת ומר וחיד באשר להעסקתה בפועל של התובעת מהימנות עלינו.

הוכח בפנינו גם תשלום שכר בפועל לתובעת, בזמן אמת.
לתביעה צורפו העתקי ההמחאות שיצאו לתובעת וכן לבעלה, ומסמכי הבנק המעידים על הפקדת ההמחאות לחשבון המשותף.
כמו כן הציגה התובעת כרטסת הנה"ח התואמת לתשלומים שבוצעו.

הוצגו לנו תלושי שכר שיצאו בזמן אמת לתובעת, והתואמים גם הם את סכומי ההמחאות שהוצגו ואת הכרטסת .

אשר לדיווחים לנתבע, התובעת הציגה טופס 106 ו-126 נושאים תאריך הדפסה של חודש 2/17 מהם עולה כי העסקת התובעת דווחה כדין.

עובדה זו נתמכת אף במכתב הנתבע שיצא לחברה ביום 12.6.17, בו נרשם כי
"1. על פי הנתונים שבידנו דיווחת על גב' שרי בן בנימין, ת.ז....כעובדת שכירה בתקופה מ- 07/16 עד 11/16."

הנתבע אף הודיע לחברה באותו המכתב כי לא מגיע החזר דמי ביטוח, וכי השכר מלא/חלקי המדווח על העובד שייך למעשה למעסיק.

יתכן כי בשל שלילת קיומם של יחסי עובד מעסיק, הנתונים שהוצגו ע"י הנתבע במצורף להודע ותיו מיום 23.1.20 (מסמך מיום 19.1.20) ומיום 4.3.20 (מסמך מיום 27.2.20), נתונים הנושאים כאמור תאריך עדכני, הינם לאחר גריעת שמה של התובעת כעובדת, עקב שלילת יחסי עובד מעביד בהתאם לקביעת הנתבע.
האמור במסמכים אלה אינו תואם למסמכים מזמן אמת לרבות להודאת הנתבע עצמו עוד בשנת 2017, כאמור לעיל, בדיווח החברה ובתשלום דמי הביטוח עבור העסקת התובעת.

בעובדה כי בטופס התביעה לא ציינה התובעת כי היא עובדת אין כדי לשנות ממסקנתנו.

הטופס מולא מספר ימים בודדים לאחר תחילת העבודה, טרם קבלת שכר או תלוש שכר והסברה של התובעת, כי לא ציינה שהיא עובדת, בשל העובדה שרק התחילה את עבודתה הזמנית מס' ימים קודם ו לא ידעה כלל כמה זמן תהיה מועסקת בחברה מקובלת ומהימנה עלינו בנסיבות העניין.

לנוכח כל האמור, קובעים אנו כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין חברת בלוק טק בע"מ בחודשים 7/16 עד 11/16.

לנוכח האמור, ובהוספת תקופה זו לתקופת האכשרה לעניין תשלום קצבת הזקנה של התובעת, הרי שצברה התובעת תקופת אכשרה מספקת ודין תביעתה לקבלת קצבת זקנה להתקבל.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ תוך 30 יום.

באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ו' אייר תש"פ, (30 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

חוה טרטקובסקי שמשי
נציגת עובדים

מיכל פריימן
שופטת