הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 20022-04-19

26 אפריל 2020

לפני:

כב' השופטת איריס רש
נציג ציבור (עובדים) מר אברהם פרקש
נציג ציבור (מעסיקים) מר מנחם פלג

התובע
אנטולי גנדלמן
ע"י ב"כ: עו"ד דניאל שבח ואח'

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד דורון ירושלמי

פסק דין

זוהי תביעה להכרה במחלת עור ממנה סובל התובע כמחלת מקצוע או כ"פגיעה בעבודה" כהגדרתה בסעיף 79 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק) על פי עקרון המיקרוטראומה.

התביעה נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 9.4.2018 מהנימוקים הבאים: לא הוכח קיום אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה אשר הביאו למחלת העור ; מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין המחלה והמחלה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית שלו עליו הוא נחקר בחקירה נגדית. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה בנוגע לקיומה או העדרה של תשתית עובדתית לצורך הכרה בפגיעה בעבודה כמחלת מקצוע או מכוח תורת המיקרוטראומה. לבקשת ב"כ הנתבע ניתנה לו אפשרות להשלים סיכומים בכתב בנוגע לפסק דין אליו הפנה ב"כ הנתבע במהלך הדיון.

ואלו העובדות הרלוונטיות:

התובע יליד 1983, עבד כנהג חלוקה בחברת UPS מחודש יוני 2010 ועד לחודש אפריל 2019. קו החלוקה בחמש השנים הראשונות היה באזור טבריה ובשנתיים האחרונות באזור קיסריה.
התובע עבד כנהג משאית החל מתקופת שירותו הצבאי כמפורט בסעיף 1 לתצהירו. עם זאת, התביעה דנן הוגשה אך ורק בגין תקופת עבודתו בחברת .UPS

5. בשלוש השנים הראשונות לעבודתו בחברת UPS ה תובע עבד 6 ימים בשבוע . בשנים שלאחר מכן ועד לסיום העבודה, התובע עבד 5 ימים בשבוע בין השעות 07:00 – 17:00 פלוס פעמיים בחודש בימי שישי.

6. לתובע היו 30-50 נקודות חלוקה בקו. בכל נקודה התובע שהה בין 5 -10 דקות וזמן החלוקה הכולל במהלך יום העבודה עמד על 6 שעות בממוצע. משך זמן הנסיעה מהמחסן לנקודת החלוקה הראשונה נע בין 45 דקות לשעה וחצי ומשך זמן הנסיעה מנקודת החלוקה האחרונה למחסן עמד על שעה ומכאן שמשך זמן הנסיעה בין נקודות החלוקה השונות היה קצר ועמד על מספר דקות.

7. התובע נדרש לבצע את העבודה כשהוא לבוש במדים של החברה.

8. התובע נהג על רכב מסחרי חדש עד 12 טון מדגם IVECO עם קבינה ממוזגת וכיסא הידראולי.

9. התובע נהג בכבישים סלולים, בינעירוניים ועירוניים.

10. התובע סובל ממחלת עור הקרויה הידרדניטיס או HS המתבטאת בנגעים כואבים ומפרישים סביב האזור הפרינאלי, במפשעות, ו בירכיים הפנימיות . כפי שעולה מחוות דעתו של ד"ר ליפשיץ שהוגשה מטעם התובע, המחלה מתועדת משנת 2013. בגין המחלה עבר התובע ניתוחים וטיפולים תרופתיים.

11. ביום 4.4.2019 התובע פוטר מעבודתו וזאת בעקבות מסמך רפואי של ד"ר לייקין יבגני, רופא תעסוקתי מיום 7.3.2019 שקבע: "מר גנדלמן בלתי כשיר לעבודתו כנהג – שליח ללא צפי לשינוי במצבו זהב טווח זמן הנראה לעין . יש להפסיק את עבודתו ולסייע במימוש זכויותיו".

דיון והכרעה

12. מחלת ההידרדניטיס ממנה סובל התובע אינה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע המפורטות בתוספת השני ה בחוק ולא בכדי התובע לא הפנה למחלה או לפריט כזה או אחר בתוספת השניה. מכל מקום, מאחר שרשימת מחלות המקצוע היא רשימה סגורה, דין התביעה להכרה במחלה כמחלת מקצוע להידחות.

13. באשר לעילת המיקרוטראומה, לפי ההלכה הפסוקה, על מנת להכיר בפגיעה כתאונה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה יש להוכיח, תחילה, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק בלתי הדיר, עד שהצטברותם של אותם הנזקים הזעירים זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. יסודותיה של פגיעה כזו, בדומה לפגיעה בעבודה הינם שניים - האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל פגיעה כזו [(עב"ל (ארצי) 383/08 אדיבי- המל"ל, סעיף 9 לפסק הדין (18.11.2008) וההפניות שם].

14. בעב"ל 25130-01-11 יושבאייב - המל''ל (17.06.2012) (להלן- "עניין יושבאייב") חזר בית-הדין הארצי על העקרונות הנדרשים לצורך הוכחת תשתית עובדתית של מיקרוטראומה וכדקלמן:
"הלכה פסוקה היא לעניין הוכחת יסודות תורת המיקרוטראומה, כי יש צורך בין היתר, בהוכחת קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע (עב"ל 266/98 מזרחי - המל''ל, טרם פורסם (ניתן ביום 11.1.2000); דב"ע מו/0-64 מיכאלי - המל''ל (לקט 53.88)).
כפועל יוצא מכך, על הנפגע להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, במהלך יום העבודה (עב"ל 1012/00 שבח - המל''ל, טרם פורסם (ניתן ביום 28.7.2002)). בנוסף הובהר בפסיקה, כי התנועות צריכות אמנם להיות זהות, אך אין צורך בזהות מוחלטת אלא די בכך שהתנועות היו "זהות במהותן", דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף עד שבסוף נוצר נזק ממשי ( בג"צ 4690/97 המל''ל - בית- הדין הארצי לעבודה, פד"ע נג(2) תשנ"ט 529, 541-542 (1999); עב"ל 313/97 המל''ל - יניב, פד"ע כרך לה 529, 533-534 (2000)) (להלן- עניין יניב)).

כן נקבע בפסיקה בנוגע לתדירות הפעולות החוזרות, כי 'תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע' (עניין יניב, עמוד 533), וכי הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות אלו אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו (עב"ל 465/07 יהודאי -המל''ל, טרם פורסם (ניתן ביום 20.12.07))" (עניין יושבאייב, סעיף 8 לפסק הדין).

15. בענייננו, התובע לא הוכיח תנועות חוזרות ונשנות והלכה למעשה התביעה מבוססת על הישיבה הממושכת בזמן הנהיגה (ס' 3 לסיכומי התשובה) . כפי שנפסק לאחרונה בעב"ל 31202-12-19 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 23.2.2020) (להלן – ענין) תוך הפנייה לאסמכתאות, ישיבה ממושכת אינה נכנסת להגדרת תנועות חוזרות ונשנות כנדרש לצורך הוכחת תשתית עובדתית מיקרוטראומתית. בענין פלוני בית הדין הארצי הפנה לדברים שנפסקו בעב"ל 29129-06-18 אברהם בנימין נ המוסד היפים גם לענייננו וכדלקמן:

"עילת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המקצוע" מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה. הגם ש"נפשה" של העילה במחלות המקצוע, הרי שהיא "נטועה", כאמור לעיל, במונח "תאונת עבודה". כפועל יוצא, לא כל פגיעה גופנית שיסודה בעבודה תוכל לחסות תחת עילת המיקרוטראומה. כך נפסק לעניין מתח מתמשך בעבודה וכך נפסק לעניין נזק גופני בשל עבודה ב"תנוחה".
...
בהיות עילת המיקרוטראומה יציר הפסיקה, יש להיזהר מלהפכה למנגנון המשלים את כל הפער שבין "תאונת העבודה" ל"מחלת המקצוע". לא אחת נפסק כי פריצת גדרי עילת המיקרוטראומה תיתכן רק בהתערבותו של המחוקק "שייתן שימת ליבו גם להיבט הביטוחי לרבות תשלום דמי הביטוח שהם מקור המימון לפגיעות בעבודה ולגמלאות המשתלמות לגביהן".
.....
יש להיזהר ממצב שבו עצם הנזק הגופני, גם אם הוא נזק זעיר (מיקרו) המצטבר לכדי נזק ממשי (מקרו) יוביל לתוצאה משפטית שלפיה תנאי העבודה שגרמו לפי הנטען לנזקים הזעירים שהצטברו, ייחשבו לכשעצמם כמקיימים את יסוד ה"תאונה". במקרה שכזה יתהפכו היוצרות ותחת לאתר "תאונות" שגרמו לנזק נהפוך את הנזק הגופני לתאונה ונמצא מניחים את אשר צריך להוכיח. כפועל יוצא, כל מחלת מקצוע, גם אם אינה מנויה ברשימת מחלות המקצוע מכוחו של החוק, תיחשב כבאה בגדרה של עילת המיקרוטראומה. כך למשל, מתח מתמשך אשר יוצר פגיעות זעירות במנגנונים הביולוגיים עשוי להיות מוכר כתשתית עובדתית מתאימה לעילה זו. הוא הדין לגבי "תנוחה". ברי שלא לתוצאה זו כוונה עילת המיקרוטראומה".

16. כאמור בפרק העובדתי, התובע נהג ברכב חדש ובכבישים סלולים ולא נטען וממילא לא הוכח כי היו קפיצות, רעד או רטט במהלך הנסיעה שגרמו לתזוזה או לחיכוך של עכוז התובע עם מושב הנהג. באופן דומה, גם טענת התובע לחשיפה של העור עקב התלבושת האחידה/המדים אותם נדרש ללבוש בעבודה - לא הוכחה. ראשית, התובע לא ציין מהו החומר/הבד אליו נחשף וגם בחקירה הנגדית הוא לא ידע להבהיר מהו החומר אליו נחשף כטענתו (עמ' 2 ש' 15-17 לפרוטוקול) והסתפק באמירה כללית שאינה מספיקה לצורך הנחת תשתית עובדתית למיקרוטראומה. זאת, בפרט לנוכח העובדה שדווקא באזורים שבהם התפתחה המחלה לא הייתה חשיפה ישירה בין העור לבין המדים עקב לבישת תחתונים (ע מ' 2 ש' 27-28 לפרוטוקול) בניגוד לאזורים אחרים בגוף כגון הזרועות.

17. לאור האמור, אנו קובעים כי התובע לא הניח תשתית עובדתית ראשונית לבחינת פגיעתו על פי תורת המיקרוטראומה ודין התביעה להידחות כבר בשלב זה.

18. כמקובל, אין צו להוצאות.

19. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ב' אייר תש"פ, (26 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מנחם פלג
נציג מעסיקים

איריס רש, שופטת

מר אברהם פרקש
נציג עובדים