הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 17192-01-18

05 יולי 2020
לפני:

כב' השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (עובדים) מר יהודה פיגורה
נציג ציבור (מעסיקים) מר ליאור לוין

התובע
סלמאן שקור
ע"י ב"כ: עו"ד מג'די פלאח
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד דורון ירושלמי

פסק דין

1. בהליך זה מתבררת טענת התובע לפיה הוא סובל מדליות ברגליים כתוצאה מתנאי עבודתו.
לאחר שנשמעו העדויות, הצדדים הסכימו למינוי מומחה-יועץ רפואי על יסוד תשתית עובדתית מוסכמת בנוגע לתנאי העבודה.

2. בהתאם להחלטה מיום 5.11.19 מונה פרופ' רפאל אדר, מומחה בתחום כירורגיית כלי דם (להלן- המומחה) כמומחה יועץ רפואי. בפני המומחה הונחה התשתית העובדתית המוסכמת הבאה:
א. התובע עבד במפעל ישקר החל מיום 1.9.2004 ועד ליום 31.8.2008 כמפעיל מכונות CNC.
ב. התובע עבד במתכונת של 6 ימים עבודה בשבוע, בין 9 ל- 11 שעות בכל יום.
לאחר שעתיים עבודה יצא התובע להפסקה בת 15 דקות, לאחריה שב לעבודה בת 3 שעות ברצף, יצא להפסקה בת חצי שעה, ולאחר מכן המשיך לעבוד ברצף עד לסוף המשמרת כ 4 – עד 6 שעות.
ג. ככלל, עבודת התובע בוצעה בצמוד למכונה בעמידה שאינה סטטית. כפעמיים עד שלוש ביום ביצע התובע ביקורת בחדר הביקורת המצוי במרחק 6 – 7 מ' מחדר המכונות, ואף את עבודת הביקורת ביצע בעמידה.
ד. התלונות והאבחנות הרפואיות הן כעולה מהמסמכים הרפואיים.

המומחה התבקש לקבוע מהו הליקוי ממנו סובל התובע ברגליו והאם קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי, ולו על דרך ההחמרה. עוד נדרש המומחה לקבוע, במקרה שיקבע כי אכן קיים קשר סיבתי, מהו מנגנון הפגיעה, והאם לתנאי העבודה יש השפעה משמעותית על התפתחות הליקוי או החמרתו. לבסוף, התבקש המומחה לקבוע האם הליקוי עונה על הגדרת "מחלת מקצוע" כאמור בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד – 1954.

3. בחוות-דעתו מיום 20.12.19 קבע המומחה שהתובע סובל מדליות ברגליו.
אשר לשאלת הקשר הסיבתי – מסקנתו של המומחה היא שסביר יותר שתנאי העבודה השפיעו השפעה כלשהי על החמרת מחלת הדליות לעומת במצב כי תנאי העבודה לא השפיעו.
המומחה הסביר שהתובע אובחן בשנת 2009 ובהיותו כבן 28 כמי שסובל מדליות גדולות ברגליו, ויותר ברגל שמאל. בשל מצב רפואי זה הומלץ על ביצוע טיפול פולשני בלייזר או ניתוח כריתה והתובע העדיף לנסות טיפול שמרני.
במקביל, באותה תקופה, התובע סבל משינוי מכאיב באיזור גיד אכילס (Insertional Achilles tenditis) שבעטיו בוצע ניתוח מתקן ביום 23.10.13. ניתוח זה לא הביא לשינוי בסימפטומים ברגל שמאל, כך שבתיק הרפואי מופיעות מספר רב של פעמים שתי האבחנות: דליות ברגלי הרגליים ואי ספיקה ורידית כרונית.
המומחה קבע שהתיאור העובדתי של עבודת התובע במשך ארבע שנים ובתפקיד שדרש עמידה ממושכת עם יכולת הליכה מוגבלת במהלך כל המשמרת מתאים להגדרה של סביבת עבודה המגדילה את הסיכון להחמרה של מצב הדליות.
יחד עם זאת, המומחה ציין שאין לו פרטים על תעסוקה קודמת של התובע או בדיקות דופלר של ורידי הרגליים טרם תקופת העבודה הרלוונטית ולכן הוא לא יכול לקבוע בוודאות שיש לייחס את ההחמרה באופן מוצק לעבודה. הקושי בהקשר זה נובע גם מכך שהתוצאות ה"מרשימות" ביותר מבחינת חומרת הדליות התקבלו בבדיקה מיום 18.3.10, כשנה וחצי לאחר סיום תקופת העבודה, שמצאה שברגל שמאל דליות גדולות מאוד ובדופלקס חשד לדליות משניות לבעיה במערכת הוורידית העמוקה. יתר הבדיקות מדווחות "בסגנון יותר פורמלי" ומעידות על אי ספיקה בספנה הגדולה בווריד הספון הארוך משמאל. המומחה הסביר ש"במקרה שלפנינו הניסיון להסקת מסקנות מתיעוד שרק בחלקו חופף את תקופת העבודה בישקר דורש קבלת תרחישים שמבוססים על מידע כללי בהקשר של מחלת הדליות, ודרגת הוודאות שניתן לייחס להן היא נמוכה יותר מאשר זו המשמשת בדרך כלל בדיונים בבתי הדין האזוריים לעבודה."
יחד עם זאת, כמפורט לעיל, המומחה קבע לבסוף שאכן יש קשר של החמרה בין תנאי העבודה לליקוי בנסיבות העניין ובכפוף להסתייגויות שציין בחוות דעתו.

אשר למנגנון הפגיעה המומחה קבע שמדובר במנגנון המתאים מבחינה קונספטואלית למנגנון המיקרוטראומה. בתקופות של עמידה, ובנוכחות נטיה קונסטיטוציונית למסתמים פגומים בוורידים הוורידים מתרחבים והרחבה זו גורמת להחמרה קלה נוספת באי ספיקת המסתמים, וחוזר חלילה. כך מתרחשות אפיזודות חוזרות הגורמות במצטבר להחמרה במצב הדליות.

4. למומחה הופנו שאלות הבהרה בהתאם להחלטה מיום 10.3.20. נפרט להלן את השאלות ואת תשובות המומחה.
(1) בחוות דעתך קבעת שהאזכורים הרפואיים בנוגע לקיומן של דליות ברגל שמאל הם מהשנים 2009 ו- 2010 ולאחר שהתובע סיים את עבודתו בישקר בחודש 8/2008. עוד ניתן להסיק מחוות הדעת שיש קושי בנסיבות אלה להגיע לכלל ודאות על יסוד תיעוד שחופף רק בחלקו את תקופת העבודה. מה כוונתך בביטוי ש"דרגת הוודאות" שניתן לייחס לרישומים הרפואיים היא נמוכה? אם לא ניתן להסתמך על רישומים אלה כיצד הגעת למסקנה שתנאי העבודה השפיעו על החמרת מחלת הדליות ממנה סובל התובע?

תשובת המומחה:
"התובע עבד בחברת "ישקר" במשך ארבע שנים, מ- 2004 עד ל- 2008, ואילו האזכור הראשון של דליות בוורידי רגליו הינו משנת 2009. אך כמתואר בחוות הדעת (קטע אחרון בעמוד 1), סבל ס.ש במקביל גם מבעיה אורתופדית ואף עבר ניתוח ברגליו באוקטובר 2013 בגלל דלקת באזור החיבור בין הגיד לעצם האכילס, ניתוח אשר לא הביא מזור לכאביו.
משמע גם אחרי הניתוח האורתופדי עדיין סבל ס.ש מכאבים כרוניים משניים לבעיה בגיד האכילס, והתיעוד הרפואי הוא כזה שאינו יכול לאפשר, ואינו מאפשר ייחוס הכאבים לקשר האורתופדי או הווסקולרי, או לשניהם.
זו היתה כוונתי בהתייחס ל"תיעוד חופף" בחלק מהתקופה הנדונה. וזו הסיבה שלא יכולתי לקבוע אם היתה החמרה נוספת אחרי הפסקת העבודה ב"ישקר", מה גם שלא היו בידי נתונים על התנאים הסביבתיים בסביבת העבודה בתקופות מאוחרות יותר.
"דרגת הוודאות הנמוכה" של הר ישומים הרפואיים נובעת גם מההבדלים בטרמינולוגיה, כמו גם בתוכן של התלונות השונות המתועדות ע"י התובע בעצמו ו/או כאלה הנרשמות ע"י רופא בודק כתיעוד "רישום ביקור", או ב"הפניה למומחה", או ב"הפניה לבדיקת דימות", או ב"דיווח תשובת הרופא המומחה", או במה שזוכר התובע או רופא המשפה שלו מתוצאות בדיקה שבוצעה בעבר הקרוב או הרחוק יותר. למרות כל המנוי לעיל, אין בהבדלים האלה לאיין את המסקנה שב בדיקות של ס.ש אכן היו דליות בוורידי הרגליים, ושמצבן הוחמר עקב עבודתו."

(2) בסיכום חוות דעתך קבעת שסביר יותר להניח שתנאי העבודה השפיעו "השפעה כלשהיא" על החמרת מחלת הדליות לעומת המצב שתנאי העבודה לא השפיעו. האם ניתן להסיק מהאמור שמסקנתך היא שמתקיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה להחמרת הליקוי בשיעור העולה על 50%?

תשובת המומחה:
"לא מדויק. השאלה הספציפית הזו אינה עסוקת בשיעור ההחמרה לבין הליקוי. התשובה החיובית לשאלה 2 בחוות הדעת היא לשאלה האם סביר יותר כי תנאי העבודה השפיעו השפעה כלשהי על החמרת מצב הדליות, לעומת המצב כי תנאי העבודה לא השפיעו. תשובתי לשאלה זו בחוות הדעת היתה ונותרה חיובית."

(3) אנא פרט האם קיימים גורמים אחרים מלבד תנאי העבודה של התובע, לרבות נטיה קונסטיטוציונית, שהשפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו. האם לעבודת התובע השפעה משמעותית (העולה על 20%) על החמרת הליקוי ביחס להשפעת אותם גורמים אחרים, ככל שקיימים.

תשובת המומחה:
"השאלה מבטאת אי הבנה בפירוש המונח "נטיה קוסטיטוציונית". הנטייה הקונסטיטוציונית היא "הגורם המכונן". היא מתארת את הנטייה המולדת, שיש לה קרוב לוודאי רקע גנטי, הגורם לחולשה או לאי ספיקה בדופן הווריד או במסתמים, שבגללן מתאפשרות היווצרות והחמרה במצב הדליות. אצל ס.ש. אכן לעבודתו היתה השפעה משמעותית העולה בוודאות על 20% החמרת הליקוי המתבקשת ע"י הפסיקה."

5. התובע טוען שדין התביעה להתקבל על יסוד האמור בחוות-דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, לפיהן קיים קשר סיבתי של החמרה בין תנאי העבודה לבין מצב הדליות ברגליו של התובע. האמור בחוות-דעת המומחה מטעם בית הדין עולה בקנה אחד עם חוות-דעת המומחה מטעם התובע, ד"ר ויקטור עאסף, שקבע שאין ספק שעמידה ממושכת במקום ללא ניידות תרמה במידה רבה לעלייה בלחץ ההידרוסטטי בגפיים התחתונות והביאה להצפת או החמרה של מחלת הוורידים.
לטענת הנתבע משתמע מחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין שקיים ספק גדול בנוגע לקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לליקוי בעיקר בשל כך שהתיעוד הרפואי הקשור לדליות מתועד כולו לאחר סיום העבודה במפעל ישקר ובשל כך שמדובר בתקופה עבודה קצרה יחסית של 4 שנים בלבד, ובשים לב שמדובר במחלה קונסטיטוציונלית שלא כתוצאה מעבודה. בנסיבות אלה, ולאחר שהמומחה קובע במפורש שהאפשרות להסיק מסקנות וודאיות מהתיעוד הרפואי היא נמוכה מהדרגה הנדרשת בבתי הדין, יש לדחות את התביעה. המומחה אינו קובע באופן פוזיטיבי שיש קשר סיבתי אלא מסתפק בקביעה בדבר "השפעה כלשהי" ואין מדובר בקשר סיבתי בסבירות העולה על 50% בין תנאי העבודה לליקוי, ואין מדובר בהשפעה ניכרת של תנאי העבודה על התפתחות הליקוי.

6. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו שדין התביעה להתקבל.
בתי הדין מצווים ליתן משקל מיוחד לחוות-הדעת של המומחים שמונו כדי לייעץ לבית הדין בתחום הרפואי, ולפיכך לא בנקל יסטה בית הדין מהאמור בחוות-הדעת אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן, כך שבהיעדר פגמים גלויים לעין או היעדר סבירות על פני הדברים – חוות הדעת לא תיפסל (עב"ל (ארצי) 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05)).
בנסיבות המקרה כאן, מונה מומחה בעל שם כמומחה אובייקטיבי, שנתן את חוות דעת על סמך התשתית העובדתית המוסכמת, על יסוד המסמכים הרפואיים שהונחו בפניו ועל סמך מיטב שיפוטו המקצועי. גם לאחר ההסתייגויות והקשיים שהמומחה העלה בחוות-דעתו בנוגע למועד הרישומים והבדיקות, נותר המומחה איתן בקביעתו המפורשת שקיים קשר סיבתי על דרך החמרה במידה מספקת על מנת לקשור בין תנאי העבודה של התובע לבין הליקוי מסוג דליות ברגליים. המומחה הבהיר בתשובותיו לשאלות ההבהרה שלתנאי העבודה השפעה משמעותית העולה על 20% על היווצרות הליקוי לעומת גורמים אחרים או גורמים מכוננים שהם נטיתו המולדת לחולשה או אי ספיקה בדופן הווריד.
בניגוד לטענת הנתבע, אין צורך שהמומחה יקבע באופן מפורש כבר בשלב הראשון שתנאי העבודה תרמו שיעור של 50% למצבו הרפואי. במקרה של פגיעות בעבודה על דרך המיקרוטראומה, על המומחה לבחון בשלב הראשון אם יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על הליקוי, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו. בשלב הראשוני אין מקום לדון במידת ההשפעה ואין צורך להידרש לשאלה אם תנאי העבודה תרמו שיעור של 50% למצב הרפואי של המבוטח, אלא אם תרמו במידה כלשהיא למצב הרפואי או להחמרה במצב הרפואי, וזאת בסבירות העולה על 50%.
רק בשלב השני, וככל שנקבע קשר סיבתי כאמור לעיל, על המומחה לבחון מה היחס בין השפעת תנאי העבודה על התפתחות הליקוי או החמרתו אל מול גורמיו האחרים. בהתייחס לשאלה זו - די בהשפעה משמעותית (היינו בשיעור 20% לפחות, על –פי הפסיקה) של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

אין בעובדה שהמומחה מעלה ספקות וקשיים כדי לגרוע ממסקנתו הסופית בדבר קיומו של קשר סיבתי במידה הנדרשת ובדבר קיומה של השפעה משמעותית. המומחה מסביר שלו ערך התובע בדיקות מתאימות לפני תקופת העבודה הרלוונטית ובמהלכה, ניתן היה להגיע למסקנות מובהקות יותר בנוגע להשפעת תנאי העבודה על התפתחות והתקדמות הליקוי. יחד עם זאת, גם בהיעדר נתונים מובהקים אלה, מצא המומחה להגיע לכלל מסקנה רפואית שתנאי העבודה השפיעו על החמרת מהלך והתקדמות הליקוי במידה הנדרשת.
בנסיבות אלה, יש להסתמך על האמור בחוות-דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ולקבל את התביעה.

7. סוף דבר – התביעה מתקבלת על יסוד חוות-דעת המומחה, ולפיה הדליות ברגליו של התובע יוכרו כתוצאה של פגיעה בעבודה על דרך ההחמרה במנגנון המיקרוטראומה.

8. הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט ב"כ בסך 3,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים.

ניתן היום, י"ג תמוז תש"פ, (05 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
מר יהודה פיגורה

דניה דרורי,
שופטת

נציג מעסיקים
מר ליאור לוין