הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 15638-10-18

07 אפריל 2020

בפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציג ציבור (עובדים) מר דב אייזיק
נציג ציבור (מעסיקים) גב' נירה גרין

התובעת
לאה אלון
ע"י ב"כ: עו"ד הדר שיפוני
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ענת רישין נקש

פסק דין

לפנינו תביעת התובעת להכיר ב פגיעה בגבה כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה ב חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:" החוק") וזאת על דרך המיקרוטראומה .
המל"ל דחה את תביעת התובעת במכתבו מיום 20.3.2018.
מכאן, התביעה שלפנינו.
לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים לעניין התשתית העובדתית, אנו קובעים כדלקמן:

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הן כדלקמן:-
תביעת התובעת מתייחסת בעיקר לעבודתה בתקופה שבין מאי 2014 ועד סוף יולי 2015, שאז טיפלה בתינוק, כאשר לגרסתה היא נפגעה בגבה הן לאור הכפיפות הרבות שהיא נאלצה לבצע על מנת להרימו והן כתוצאה מדחיפת עגלת תינוקות כבדה בעת הליכותיה איתו לגן השע שועים ועלייה וירידה במדרגות עם העגלה .

גרסאות התובעת:
בתביעה שהוגשה למל"ל
בתביעה שהגישה למל"ל נרשם:
"תאריך הפגיעה: 05/2015
פרטים על הפגיעה: במאי 2015 התחילו לי כאב גב שהקרינו לרגל ימין עם החמרה בהמשך עד היום ובחודש ספטמבר התחילו כאבים בברך ימין וממשיך עד היום עד עכשיו למרות הטיפולים".

בהודעת התובע לחוקר המל"ל
התובעת נחקרה על ידי חוקר המל"ל ביום 26.2.2018 ומסרה לו כי עבדה בעבר בהום סנטר כקופאית וגם מאז מרץ 2016 היא עובדת בהום סנטר כקופאית כאשר בתקופה שבין מאי או יוני 2014 ועד סוף אוגוסט 2015 היא עבדה אצל משפ' בליזובסקי, המתגוררת ברח' הפלמ"ח 62 ברוממה חיפה, כמטפלת בבנם שהיה בן 5 חודשים כאשר החלה את עבודתה שם.

התובעת מסרה לחוקר:
"ש. מה היתה עבודתך בטיפול בילד?
ת. הייתי צריכה לטפל בו. מדובר בילד מאוד פעלתן. היה ילד שבוכה הרבה והיה על הידיים הרבה זמן. הייתי מגיעה לבית בשעה 07:00 בערך. בהתחלה הילד לא ידע מה זה לישון במיטה והיו לו התפרצויות של בכי. הייתי מסתובבת איתו על הידיים הרבה. הטיפול כלל האכלה, החלפת חיתולים, היו לי גם עבודות בית קלות כגון סידור של הבית, מקפלת את הכביסה של הילד, מרצוני גם הייתי מפנה את המדיח וכמובן מבשלת לילד את האוכל שלו".

התובעת הוסיפה כי יצאה עמו כל יום לטיול כאשר מזג האוויר היה מאפשר, כאשר לילד הייתה עגלה מאוד כבדה.
לגרסתה, המשפחה התגוררה בבניין בקומה ראשונה וכאשר יורדים מהבית על מנת לצאת לרחוב היה צריך לעלות כ-10 מדרגות.
"ת. הבעיה פה מתחילה עכשיו, כאשר הייתי יוצאת מהבית, הייתי הולכת עם העגלה מס' מטרים והייתה ירידה מאוד מאוד חדה למטה. מגיעה משם לג ן המשחקים. אם הייתי ממשיכה ברחוב זה הייתי מגיעה לרחוב קרן היסוד.
ש. אז היית יורדת עם העגלה או עולה עם העגלה?
ת. הייתי יורדת בירידה החדה עם העגלה מרחק של בערך, אני לא יודעת להגיד בערך כמה, ירידה ארוכה. אח"כ הייתי צריכה גם בסוף הטיול עם הילד לחזור את אותה דרך. ואז הייתי צריכה לדחוף את העגלה עם כל הציוד שהיה שייך לילד ועם הילד עצמו בתוך העגלה.
ש. ולמה זה קשה?
ת. מדובר במאמץ פיזי אדיר שהיה עבורי. לאט לאט הילד גם גדל וזה היה עוד יותר משקל. הייתה עוד דרך שבה הייתי הולכת בה כאשר הייתי יוצאת מצד שני של גן השעשועים שאני לא זוכרת את השם שלו צמוד לבי"ס שנמצא במקום ואז יורדת במדרגות עם העגלה ועם הילד ועם הכל כ-20 מדרגות. הייתה ס דרה אחת של מדרגות ואחר כך עוד סיבוב של מס' מדרגות ועוד מדרגות ועושה את הסיבוב של קרן היסוד. עולה את העלייה של קרן היסוד. ושם הייתי צריכה לעלות עד למעלה. זה ממש חד. הייתה שם פניה שמאלה שחיברה אותי בחזרה לפלמ"ח. שם היתה עוד סדרת מדרגות שהייתי עולה עם הילד ועם השקיות והעגלה והכל.
הייתי עושה המון מאמצים גם לרוץ אחרי הילד, הייתי מרימה אותו על המגלשה ותוך שניה כבר היה חוזר שוב. בבית היה להם חתול והוא היה מציק כל הזמן לחתול.
ש. ומה בעצם הרגשת?
ת. כשנה לאחר תחילת עבודתי בשנת 5/2015 לערך התחלתי להרגיש כאבי גב שהוקרנו.
ש. עסקת בעבר בטיפול בילדים?
ת. כן. הייתי מטפלת בעבר לפני 20-25 שנים. גם טיפלתי בילד נוסף לפני שעבדתי אצל בני משפחת בליזובסקי ב-2 ילדים נוספים. אצל שתי משפחות נוספות שונות.
עבדתי בטיפול בילדים במשך מס' שנים משנת 2012".

נציין שחוקר המל"ל חקר גם את מר שגיא בליזובסקי שאצלו עבדה התובעת, אשר מסר כי מדובר בטיפול בתינוק קטן – האכלה, החלפה, הרדמה, לשחק איתו בבית וכן טיולים בחוץ. הוא גם הוסיף שבתקופת עבודתה התובעת נפלה תוך כדי עבודתה בגן המשחקים והגישה תביעה למל"ל אשר שילם לה על החודש שבו נעדרה.

בתביעה שהוגשה לבית הדין
בכתב התביעה המקורי שהוגש בטרם קיבלה ייצוג משפטי רשמה התובעת:
"זה קרה בעקבות עבודה מאומצת שבחזרה לבית מגן שעשועים יום יום עם עגלה מסוג כבד מאוד, הילד והסל הייתי עולה בעליה מאוד חדה במיוחד או בדרך נוספת עליה ומדרגות. 2 קומות כדי ... לרחוב שלהם".

ביום 29.4.2019 הוגש כתב תביעה מתוקן על ידי התובעת שבו נרשם:

3. התובעת עבדה כמטפלת תינוקות בשנים 2012-2015 מידי יום 5 ימים בשבוע שמונה שעות ביום ובאמצע שנת 2014 החלה לעבוד אצל מש' בליזובסקי עד 8/2015 וזאת באופן הבא:
07:30 הגעה לרחוב הפלמ"ח – רוממה הישנה חיפה וקבלת הפעוט (יובל) שהיה בן כחצי שנה בתחילת העבודה.
כשעתיים ביום הייתה מסתובבת עם הילד על הידיים, בקבלתו שעה ולאחר חזרה מגן המשחקים עוד שעה.
(מדובר בילד פעלתן עם התפרצויות בכי).
מידי יום לאחר שהילד כשעה על הידיים, יורדת במדרגות מדירת מגורי הפעוט שברחוב הפלמ"ח לרחוב על מנת לטייל עם הילד באופן הבא:
מתכופפת, תופסת העגלה בשילדה ומזדקפת עם העגלה הכבדה והילד בתוכה + שקיות
יורדת כ-27 מדרגות מהדירה ועולה מס' מדרגות לכביש וזאת עושה עם עגלה כבדה שבפנים הילדה ואליה קשורות 2 שקיות גדולות עם אוכל ומשחקים ומתכופפת ומניחה העגלה הכבדה והילדה בתוכה + שקיות ומזדקפת.
יורדת עם הילד והעגלה והשקיות כ-10 דקות ירידה (מה שמאלץ אותה לבלום כל הזמן עם העגלה) עד הכניסה לגן המשחקים שברחוב קרן היסוד ואחרי שהילד שהה בגן מתכופפות ותופסת העגלה בשילדה ומזדקפת עם העגלה הכבדה (מדובר בעגלת חורף וקיץ) והילד בתוכה + שקיות ויורדת כ-24 מדרגות מגן המשחקים ומניחה העגלה כמתואר (משם עולה עלייה חדה של כ-10 דקות שבמהלכה דוחפת העגלה הכבדה עם התינוק והשקיות ומרימה העגלה עם התינוק כמתואר ועולה כ-24 מדרגות ומגיעה לרחוב מגורי הפעו ט שברחוב הפלמ" ח וכעבור כשלוש דקות בהליכה במישור מגיעה למגורי הפעו ט ומתכופות ותופסת העגלה בשילדה ומזדקפת עם העגלה הכבדה והילד בתוכה + שקיות ויורדת ועולה כ-27 מדרגות עד לכניסה לדירה ומניחה העגלה כמתואר.
דרך נוספת מהגן היא כדלקמן, עליה חדה מאוד מהגן עם העגלה והילד והשקיות לרחוב הפלמ"ח ומשם לבית כמתואר.
בדירה גם הייתה נאלצת להחזיק את הילד כשעה על הידיים היות והיה שוב תוך כדי הפלת דברים והצקה לחתול הבית כל הזמן.
על כן נאלצה התובעת לעשות מאמץ פיזי רב בהרמת הפעוט על הידיים ובהרמת העגלה, בהליכה במדרגות ובדרך כמתואר והכל תוך כדי תנועות חוזרות ונשנות של הגב ע"כ ולכן בחודש מאי 2015 לערך התחילה ..."

נציין כי תיאור עבודתה בתצהיר התובעת היה דומה לאשר נרשם בכתב התביעה המתוקן.

בדיוני ההוכחות
ביום 13.1.2020 התקיים דיון הוכחות בתיק. בדיון טענה התובעת כי הילד היה היפראקטיבי וכי היא נדרשה להרים ולהוריד אותו 50-60 פעמים ביום.
התובעת העידה כדלקמן:

"ש. התפקיד שלך למשל המשפחה האחרונה שעבדת אצלם היה לטפל בתינוק בן שנה, להאכיל, לחתל אותו, לשחק איתו, להשכיב לישון, לטייל, לבשל, לעשות כביסה. כל הדברים האלה זה נכון?
ת. זה נכון. הילד היה מאוד בכיין. הוא לא היה ישן במיטה. הוא היה על הידיים.
האכלתי אותו; חיתלתי אותו; שיחקתי איתו; לא השכבתי אותו לישון; יצאתי איתו לטייל; בישלתי עבורו; עשיתי כביסה. הייתי בין השעות 07.30 ל-16.00. הילד ישן רק על הידיים עם נענוע כל הזמן ואז הייתי מעבירה אותו למיטה".

כן העידה התובעת כי ביום ממוצע הילד ישן כשעה וחצי, לא ברצף, וכי הייתה לה תאונת עבודה ב-27.7.2015 ומאז הפסיקה לעבוד.
כאשר נשאלה מדוע לא סיפרה בתצהירה על ההתכופפויות הרבות, היא ענתה כי היא שכחה לספר על כך.
באשר לטיול לגינת המשחקים העידה התובעת:
"ש. שלב ראשון ירדת מהבית לרחוב 10 מדרגות, ובשלב השני – היית הולכת בירידה...?
ת. היו מדרגות מהבית לקרקע, קומה אחת ואחר כך הייתי צריכה לעלות מקומת הקרקע לרחוב בגרם מדרגות אחר, בערך 10-12 מדרגות, אולי 14.
ש. ואז היית הולכת בירידה עם העגלה לכיוון גן המשחקים?
ת. ירידה מאוד חדה".

התובעת העידה כי היא לא הייתה מורידה את העגלה במדרגות עם הגלגלים האחוריים מדרגה-מדרגה אלא היתה מרימה את העגלה וכך יורדת איתה, וזאת על אף שהיה מדובר בעגלה מאוד כבדה.
כאשר נשאלה מדוע לא עלתה בדרך הפשוטה של מדרגה מדרגה היא ענתה "יכולתי להידרדר אחורנית. זוהי סכנת מוות".
במסגרת הדיון בית הדין ספר ביחד עם התובעת את כמות המדרגות שהיא היתה צריכה לעלות ולרדת ברמה היומיומית
"כשבית הדין סופר איתי מדרגות יש 27 מדרגות לצאת מהבית.
בחזרה מהגן לרח' קרן היסוד יש 22 מדרגות. בסוף רח' קרן היסוד יש עוד 20 מדרגות בערך ואחר כך יש את ה-27 מדרגות לחזור הביתה לא ברצף.
אני שומעת מחישובי בית הדין שיש סך הכל –96 מדרגות ביום עבודה שלי וזה נכון שזה לא ברצף".

לגבי השקיות הכבדות שהיא סחבה, התובעת העידה כי מדובר בשמיכה, בקבוק מים, פירות, משחקים לילד ולפעמים גם אוכל.
התובעת העידה כי היא גם בישלה וקיפלה כביסה.

עיקר טענות התובעת בסיכומים מטעמה –
לפי עדותה, התובעת הייתה מסתובבת שעות עם הילד על הידיים.
התובעת ירדה במדרגות כאשר הילד בעגלה, כאשר היא הרימה את העגלה בידיים בעודה יורדת במדרגות.
גם לגבי ילדים בהם טיפלה לפני כן, התובעת הייתה יורדת איתם במדרגות כאשר הם גרו בקומה שניה ללא מעלית.
במסגרת ההליכה שלה לגינת המשחקים נדרשה התובעת לדחוף את העגלה בעליה מאוד חדה אשר ארכה כ-10 דקות.
מפנה לפס"ד עב"ל 39738-05-13 נירה צבי נ' המל"ל ולב"ל 56967-12-13 שרה בוכריס נ' המל"ל.

עיקר טענות הנתבע בסיכומים מטעמו–
התובעת לא הניחה תשתית עובדתית לקיומן של פגיעות זעירות קטנות ונשנות, וזאת במיוחד כאשר מדובר בפגיעה בגב, שכן לפי הפסיקה יש צורך בתשתית עובדתית מוצקה היטב בענין גב.
התובעת טוענת לשתי תנועות עיקריות שחזרו על עצמן – התכופפויות להרמת התינוק וכן עליה במדרגות בעת טיול.
באשר לטיול – מדובר בטיול שבוצע פעם ביום אשר נמשך שעתיים נטו. גרסתה של התובעת בפני חוקר המל"ל טרם קיבלה ייצוג משפטי לעניין כמות המדרגות הייתה שונה מגרסתה המאוחרת וכללה פחות מדרגות ויש להעדיף את גרסתה הספונטנית לחוקר המל"ל. בכל מקרה – מדובר בכל היותר ב-96 מדרגות, כך שלא מדובר בתנועות חוזרות ונשנות.
לגרסת התובעת היא התכופפה להרים את הילד 50-60 פעמים ביום – כאשר היא הייתה מרימה אותו מגובה שונה, כל פעם בזווית אחרת ותוך ביצוע פעולות נוספות כגון ניקיון, האכלה, משחק, טיול.
לפי עבל 20049-02-15 דורון וייסבלט – אין בתדירות של כ-60-70 התכופפויות במשמרת על מנת להניח תשתית למיקרוטראומה. כך נקבע גם בעב "ל 57714-11-212 המל"ל – אסתר נח.
באשר לענין נירה צבי שהתובעת מפנה אליו – מדובר בתשתית עובדתית שונה לגמרי, שכן גב' צבי הייתה עובדת כח עזר בבית חולים שם היו מאושפזים 40 חולים לאחר ניתוחים.
ב"כ הנתבע מפנה לפסיקה שונה שניתנה על ידי בתי הדין לעבודה לגבי תפקידים של גננות וסייעות בגן שבהם לא הכירו בעילת המיקרוטראומה, על אף כמות התכופפויות גדולה יותר מאשר ביצעה התובעת.

דיון והכרעה
תחילה נציין, כי עדותה של התובעת הייתה מאוד מגמתית ומוגזמת.
תיאוריה לגבי הפעילויות שעשה התינוק בו טיפלה ( שהיה בין הגילאים 5 חודשים לשנה וחצי בערך) כי רדף אחרי חתול עם חפצים חדים, שאי אפשר לשים אותו בלול וכו' – היו מוגזמים ולא אותנטיים.
כמו כן, טענתה של התובעת כי היא הרימה בידיה עגלה ששקלה כ-10 קילו ועליה ילד ששקל 7-8 קילו ושקיות כבדות וירדה ועלתה במדרגות בעודה מרימה את העגלה בידיים, וזאת במקום לרדת או לעלות במדרגות , כפי שאימהות נוהגות, כששני הגלגלים האחוריים על המדרגות ומושכים/דוחפים את העגלה מדרגה מדרגה גם הייתה לא אמינה בענינו.
בפועל – מדובר במטפלת אשר טיפלה כשנה וחודשיים בת ינוק/פעוט פעלתן ואולי קצת בכיין, אשר נדרשה להרים אותו כאשר בכה או בכדי לטפל בו, כאשר היא יצאה איתו פעם ביום לטיול שנמשך כשעתיים, כאשר במסגרת טיול זה נדרשה לעלות/לרדת ברחוב תלול וכן לעלות ולרדת כ-100 מדרגות לכל היותר.
הלכה פסוקה היא כי "על מנת להוכיח תביעה דרך תורת המיקרוטראומה יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות, לבין תנועות שונות ומגוונות, חסרות רצף...".
כעולה מהעובדות בענייננו, התובעת לא ביצעה תנועות זהות במהותן, החוזרות על עצמן, בתדירות גבוהה, על פני פרק זמן משמעותי. תנועות הכיפוף, הדחיפה והמשיכה שביצעה התובעת היו חלק ממכלול הפעולות והתנועות המגוונות שבצעה על פי סדר משתנה, לפי צרכי העבודה.
יצוין, כי בית הדין הארצי דחה במספר פסקי דין תביעות של עובדות אשר עשו עבודה דומה לעבודה שבוצעה על ידי התובעת, כפגיעה של מיקרוטראומה.
בעניין ליליאן פרץ עבדה הגב' פרץ כגננת במעון יום, ובדומה לעניינה של התובעת שלפנינו, ביצעה עבודה של הכנת אוכל, שטיפת כלים, הרמת ילדים והאכלתם. בית הדין הארצי קבע כי הפעולות היו שונות ומגוונת, וכי לא היה רצף של פעולות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן.
"א. עיון בפירוט הפעולות אותן מנה בא כוחה של המערערת בטיעוניו, כפי שפורטו בסעיף 4א לפסק דין זה, מגלה פעולות שונות ומגוונות שעשתה המערערת בתקופות עבודתה השונות, אך לא רצף של פעולות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן.
....
ג. בית דין זה מצא לאחרונה מקום לאבחן בין סדרה של פעולות זהות או דומות במהותן לבית פעולות שונות ומגוונות. אלה האחרונות לא תקנינה את כרטיס הכניסה לסיווגן כמיקרוטראומה (ראו לעניין זה : עבל 175/03 רחל סויסה - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 26.10.2004 ; עבל 190/03 יעקב מורון - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 13.3.2005).".

בעניין אסתר נוח דובר על עובדת שעבדה בפעוטון ואשר התכופפה בין 48 ל-60 פעם ביום עבודה שנמשך 8-9 שעות. בית הדין הארצי קבע שלא מדובר בכמות פעולות המקימה תשתית לבחינת עילת המיקרוטראומה.
"במקרה הנוכחי גם אם ניתן "לבודד" פעולות דומות במהותן של כיפוף ויישור הגב וגם אם נניח כי כולן פעלו על מקום מוגדר, חרף השונות של פעולות אלה – לטעמינו לא הוכחה התדירות הנדרשת לשם עילת המיקרוטראומה. שכן, לא עולה כי מתקיימת הדרישה של רצף פעולות חוזרות ונישנות. מעיון בתצהירה של המשיבה עולה כי מעבר לפעולות של עריכת השולחנות, הגשת המזון וניקיונן, ואולי אף של פריסת המזרונים ואיסופם, לא ניתן למצוא רצף של פעולות כיפוף ויישור הגב. לפי קביעתו של בית הדין האזורי המשיבה מתכופפת "ארבע או חמש פעמים לכל ילד מדי יום". בפעוטון היו 12 ילדים, ומכאן שהמשיבה מתכופפת בין 48 ל- 60 פעם ביום עבודה הנמשך 8 או 9 שעות. פעולות אלה שלא הוכח קיומו של רצף לגביהן, אין בהן די כדי לבסס תשתית לבחינת עילת המיקרוטראומה.
גם באותן פעולות של עריכת השולחנות, ניקיונם, והגשת המזון, ואולי אף של פריסת המזרונים ואיסופם, קשה לראות רצף של פעולות חוזרות ונישנות במידה מספקת לביסוס עילת המיקרוטראומה.".

בעניין אסתר חממי דובר על תובעת שעבדה ככח עזר ואם בית במרכז רפואי. בית הדין קבע, כי:-
"במסגרת עבודתה ככח עזר הייתה המערערת מגישה אוכל לחולים, שוטפת כלים, מחליפה מצעים במיטות החולים ומנקה את יחידות החולים (מיטה, ארונית ושולחן), מבלי להזיזן. המערערת הרימה את החולים וסייעה ברחיצתם. כמו כן, הייתה המערערת מעבירה כביסה נקייה מלול כביסה גדול לעגלה ומעבירה אותה למחלקה בה עבדה".

על אף פי כן, קבע בית הדין, כי:-
"לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל החומר שבפנינו, מצאנו לדחות את הערעור, ככל שעניינו בחלופת המיקרוטראומה. בעניין זה ראויים החלטתו ופסק דינו של בית הדין קמא, להתאשר מטעמי בית הדין. לפי תאורה של המערערת עצמה את עבודתה, היא עסקה במגוון רב של פעולות המורכבות מתנועות שונות. עולה מן התיאור, כי גם ההתכופפויות שבצעה, היו למטרות שונות, לגבהים שונים ומן הסתם אף בזוויות שונות ולצדדים שונים. אין מדובר בתנועה או בסדרת תנועות החוזרות על עצמן ויוצרות לחץ של פגיעות זעירות על אותה נקודה עצמה בגוף, אלא מדובר לכל היותר, בעבודה שיש בה מאמץ פיזי מגוון".

כפי שראינו המקרה של התובעת מאוד דומה למקרים שנדונו בבית הדין הארצי לעבודה. אין הבדל מהותי בין פסקי דין אלה לעניינה של התובעת מכאן שלפי הפסיקה, לא מתקיימים בעניינה התנאים למיקרוטראומה.
נציין עוד, כי גם הטיולים היומיים שביצעה התובעת שכללו עליה וירידה במדרגות ובכביש תלול, אינם מקיימים תשתית למיקרוטראומה. פרק זמן שלקח לתובעת לקחת את התינוק לגינת המשחקים ובחזרה היה קצר יחסי (לא יותר מחצי שעה הלוך חזור), ולכן גם לענין זה התובעת לא הקימה תשתית למיקרוטראומה.
יתרה מכך, בהתאם לפסיקה, יש משמעות לפרק הזמן שבו עובד מבצע עבודה מסוימת, כאשר ככל שפרק הזמן נמשך תקופה ארוכה יותר , כך הסיכויים שבית הדין יכיר בתשתית למיקרוטראומה גדלים. בפסק דין יצחק ביטון שניתן לאחרונה קבע בית הדין הארצי "נראה כי  תקופה של פחות משנה על פי הפסיקה הינה שיקול  שבהצטרפו לנסיבות נוספות אינו מצדיק מינוי מומחה רפואי".
אמנם התובעת עבדה מספר שנים בטיפול בילדים, ואולם לטענתה הפגיעה נגרמה במקום עבודתה האחרון אשר נמשך כשנה וחודשיים – שזהו פרק זמן גבולי לענין הוכחת תשתית למיקרוטראומה.
נציין עוד, כי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, במקרים של כאבי גב יש להחמיר בדרישות עם המבוטחים, שכן קיים קושי ובעייתיות להפריד בין הגורמים היומיומיים להתפתחות מחלת הגב לבין הגורמים בעבודה.
מכל המפורט לעיל – כאשר לוקחים בחשבון את העבודה שביצעה התובעת, את מספר הפעמים שהיא ביצעה פעולות התכופפויות או עליה וירידה במדרגות וכן את תקופת העבודה הקצרה של התובע ת וגם לוקחים בחשבון שעסקינן בתביעה להכיר בכאבי גב כפגיעה בעבודה – אנו סבורים שהתשתית העובדתית אינה מצדיקה מינוי מומחה רפואי בענייננו ויש מקום לדחות את התביעה עוד בשלב ההתחלתי.

סוף דבר
מכל המפורט לעיל – התביעה נדחית.
הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ג ניסן תש"פ, (07 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
מר דב אייזיק

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

נציגת מעסיקים
גב' נירה גרין