הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 15144-10-20

24 יוני 2021

לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
עופר כהן
ע"י ב"כ: עו"ד דוד מימון
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה תקנה 36 ) מיום 21.2.20 (להלן: "הוועדה"), אשר התכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה (בל 18796-04-18, להלן: " פסק הדין המחזיר") והותירה את קביעתה בעניין נכותו היציבה המשוקללת של המערער, בשיעור 58% על כנה (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור
2. המערער, יליד 1974, שחקן כדורגל.
3. המערער נפגע בגבו ביום 20.12.97 בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כ"פגיעה בעבודה".
4. ועדה רפואית לעררים מיום 22.11.02 קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 41% מיום 26.7.09.
5. בשנת 2009 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב וועדה רפואית קבעה שאין החמרה במצבו.
6. ביום 4.6.13 הגיש המערער תביעה חדשה להחמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה שאין החמרה במצבו של המערער והאחרון השיג על ההחלטה לפני ועדה רפואית לעררים. ביום 11.12.14 ועדה רפואית לעררים התכנסה לדון בערר ובישיבתה המסכמת מיום 28.5.15 נקבע, שנכותו האורתופדית של המערער היא בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 37(7)(א); מבחינה נוירולוגית מצאה הוועדה שנכות המערער הי א בשיעור 15% לפי פריט ליקוי 32(1)(א)( I)-(II) בגין חולשה קלה עד בינונית בדרוספלקסיה של כף רגל שמאל; כמו כן נקבעה למערער נכות אורולוגית בשיעור 10% בגין הפרעה בשלפוחית השתן, לפי פריט ליקוי 23(2)(א)(II) ומבחינה נפשית, אימצה הוועדה את חוות דעת היועצת, ד"ר לרנר, מיום 22.10.14 וקבעה שאין נכות פסיכיאטרית הקשורה לתאונה הנדונה. לפיכך, נקבעה למערער נכות יציבה משוקללת בשיעור 31.15% ולאחר הפעלת תקנה 15 במחצית, נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 47%, מיום 4.6.13.
7. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית דין זה (בל 65585-06-15, לפני סגנית הנשיא (כתוארה אז), כב' השופטת איטה קציר).
8. בסעיף 22 לפסק הדין מיום 22.11.15 (להלן: "פסק הדין הראשון") נקבע כדלקמן:
"לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 28/5/15, על מנת שתפעל כדלקמן:
(א) בתחום הנוירולוגי: הוועדה תעיין בבדיקת EMG מיום 12/5/13 ותקבע אם יש בממצאיה כדי לשנות מקביעתה בתחום הנוירולוגי.
(ב) בתחום הפסיכיאטרי: היועצת לוועדה ד"ר לרנר תשוב ותשקול את עמדתה מחדש לאור הממצאים שלה, ותקבע אם יש קשר, ולו חלקי, בין ההפרעה הנפשית לבין התאונה ותוצאותיה.
המערער יזומן להופיע בפני הוועדה והמומחית בפסיכיאטריה."

9. בהמשך לפסק הדין הראשון, התכנסה ועדה רפואית לעררים ביום 23.6.16 לדון בעניינו של המערער ולפניה עמדה חוות דעת היועצת בתחום הנפשי, ד"ר לרנר, מיום 12.4.16. הוועדה קבעה למערער נכות יציבה משוקללת בשיעור 38.44% ולאחר הפעלת תקנה 15 במחצית, נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 58%, כמפורט להלן:
20% נכות בגין חולשה בכף רגל שמאל, לפי פריט ליקוי 32(1)(א)(2);
10% נכות בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה, לפי פריט ליקוי 37(7)(א);
10% נכות פגיעה בשלפוחית השתן, לפי פריט ליקוי 23(2)(א)(II);
5% נכות פסיכיאטרית, לפי פריט ליקוי 33(ב)(1)-(2).
10. על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, הגיש המערער ערעור נוסף לבית הדין זה (בל 46570-08-16, לפני כב' הרשמת (כתוארה אז) דרוקר).
11. ביום 14.2.17 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בדבר השבת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 23.6.16, על מנת שתפעל כדלקמן (להלן: "פסק הדין השני"):
" א. הוועדה תפרט מהם הממצאים העולים מתוך בדיקת E.M.G מיום 12.5.13 ותפרט את חומרת הממצאים ותבהיר כיצד בחרה את פריט הליקוי לאורם של ממצאים אלה.
ב. באשר לתחום הנפשי עניינו של המערער יוחזר תחילה ליועצת ד"ר לרנר אשר תבהיר מהו פריט הליקוי שיש ליישם תוך התייחסות לכלל הפרמטרים כאמור בפריט הליקוי ועוצמתם. היועצת תבהיר האם יש לייחס את מלוא נכותו הנפשית לתאונה ולתוצאותיה (לרבות בעיותיו הפיזיולוגיות הנובעות מהתאונה) וככל שהיא סבורה כי קיים קשר סיבתי חלקי תנמק קביעתה בהתאם לדין.
הוועדה תזמן את המערער גם באמצעות בא כוחו ותאפשר להם לטעון בפניה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת."
12. ועדה רפואית לעררים מיום 25.1.18 התכנסה מכח פסק הדין השני ובפניה עמדו חוות דעת היועצת בתחום הנפשי, ד"ר לרנר (לעיל ולהלן: " היועצת"), מהתאריכים 25.7.17 ו- 26.12.17. בחוות דעתה המסכמת קבעה היועצת ביום 26.12.17 כדלקמן:
"הוועדה עיינה בכרטיס הרפואי מקופת החולים.
כפי שמפורט בפרוטוקול דיון מ- 12.4.16 על אף העובדה כי מבחינה אבחנתית התובע לוקה בהפרעה דלוזיונלית אשר אינה קשורה לגורמים חיצוניים תסמונת "זנב הסוס" עלול להיות במקרה הנ"ל טריגר להתפתחות ההפרעה המצויינת.
למרות תלונותיו הנפשיות, הנ"ל לא מטופל מבחינה פסיכיאטרית.
בהתייחסות לפרמטרים של סעיף הליקוי ובעיקר לגבי ההשפעה של התסמונת הנפשית על יכולתו התפקודית יש לומר כי התובע טוען כי אינו מסוגל לעבוד בעקבות האירוע אך התלונות הנפשיות בפני הועדה הופיעו לראשונה ב- 2014. יתר על כן בהתאם לרישום הרפואי בקופת חולים מאוחדת בשנת 2013 נבדק פעמיים על ידי פסיכיאטר ד"ר שיינקרנקן (התאריכים אינם ברורים) כאשר ההתרשמות האבחנתית מצביעה על הפרעה הסתגלותית בעל אופי דכאוני ללא התייחסות ליכולתו התפקודי. לאור האמור לעיל, מבחינה נפשית נכותו תואמת את סעיף 33(א)1-2 וזאת עקב מהות ההפרעה שאינה נגרמת על ידי אירוע / גורם חיצוני שיכול להיות טריגר בלבד להתפתחות הסימפטומים. לציין כי התלונות הנפשיות מופיעות לראשונה לאחר 16 שנה מהתאונה המגבלות הפיזיולוגיות אינן קשורות להפרעה הנפשית."

על יסוד האמור, הותירה היועצת את הנכות הנפשית היציבה בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 33(א)1-2, על כנה.

13. הוועדה הרפואית לעררים מיום 25.1.18 קבעה כדלקמן:
"הועדה עיינה שוב ב- EMG מ- 12.5.13 מבחינה נוירולוגית בזמן קיום הוועדה הנ"ל טוען שיש לו דרוטפוט מלא, תוך כדי שמפגין תנועות של דורסיפלקציה ופלנטרפלקציה השוללים בתכלית אבחנה של דורפוט.
מעבר לכך אינו משתמש בסד פיזי או קפיץ (אביזרים עבור חולה דורפוט) דבר שאכן מאשר שקיימת רק תחושה ולא דורפוט מלא כפי שטוען.
על פי טענתו לפי התקנות החדשות חולשה בינונית אמורה לקבל 30% יש לצין שעל פי התקנות החדשות הפגימה שתואמת פגיעה בעצב הסקיאטי הינה ס' 32(3)ב- 20% שמתאימה לחולשה בינונית כפי שהועדה קבעה."
הוועדה ציינה, כי היא מקבלת את חוות דעת היועצת בתחום הנפשי, ד"ר לרנר, בדבר קביעת נכות יציבה בשיעור 5%, לפי פריט ליקוי 33(א)1-2 ולפיכך מותירה הוועדה את נכותו היציבה המשוקללת של המערער בשיעור 58% על כנה.
14. על החלטת הוועדה מיום 25.1.18 הוגש ערעור נוסף לבית דין זה (בל 18796-04-18). בפסק הדין המחזיר מיום 10.2.19 נקבע כדלקמן:
"30. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, נפגעי עבודה, בהרכבה מיום 25.1.18 לצורך השלמת החלטתה, באופן בו תציין הוועדה את ממצאי בדיקת ה- EMG מיום 12.5.13 ותשוב ותבחן קביעתה לאורה.
כמו-כן, הוועדה תיוועץ ביועץ אחר מתחום הנפש, אשר לפניו לא יעמדו מכלול חוות הדעת של ד"ר לרנר ואף לא פסק דין זה.
היועץ החדש יידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין תאונת העבודה ותוצאותיה, ובכלל זה, בעיותיו האורולוגיות, הנוירולוגיות והאורתופדיות של המערער הנובעות מהתאונה.
המערער יוזמן להופיע לפני הוועדה והיועץ, לרבות באמצעות בא-כוחו, ויתאפשר להם לטעון לפניהם בעניין הנכות הנפשית, להציג מסמכים וחוות דעת בנדון.
החלטות הוועדה והיועץ יהיו מנומקות ומפורטות."

החלטת הוועדה
15. ביום 22.8.19 עמד המערער לראשונה בפני היועץ לוועדה בתחום הנפשי, ד"ר מיכאיל רומוב (להלן: " היועץ הנפשי"), אשר שמע את תלונות המערער לפיהן:
"מתלונן יש מחשבות אובססיביות 24 שעות, צחשבות בלי הפסקה על זה יש צואה בבטן מה שיכול לגרום בבטן הקיבה שלי לא מרגיש אותה.
גורם לדכאונות להרגשות לא נעים אני בדכאון רוב הזמן לפעמים עצבים.
כל היום הולך לעצבים יש לי משפחה 3 ילדים שרואים אותי
אני מעשן קנביס דרך מרפאת כאב
לא ישנתי טוב מאז הקנביס טוב יותר תרופת פלא.
אין הבדל בהרגשות אם זה בוקר צהריים לילה.
משקל – ירדתי.
לא לוקח תרופות מלבד פרפן וקנביס."
עוד הקשיב היועץ הנפשי לדברי ב"כ המערער שנרשמו מפיו בזו הלשון:
"תאונת עבודה 97 היו כתוצאה מהתאונה בעיות בשנת 2012 הכירו בתסמונת זנב סוס כקשורה לתאונה משמעותה פגיעה ביכולת יציאות ובעיה אורולוגית, בית משפט מינה מומחה לגבי אובדן כושר עבודה פרופ' ריבר שלח לפסיכיאטר לא רצה להתעסק עם זה אך ניגש ומאז מבלים הלוך וחזור יש לו מטופל יש מסמכים רפואיים הטענה שלנו מכלול הבעיות הרפואיות הביאו למצב זה והוא מטופל פסיכיאטרי 2013 הלך לראשונה אחרי פרופ' חבר"
16. למערער נערכה בדיקה קלינית שממצאיה העלו כדלקמן:
"בבדיקה: נראה מסודר בהופעתו החיצונית נוטה לתת משקל התנהגותו בעלת מאפיינים איוולים אינו שומר מרחק אינו שומר על גבולות במהלך השיחה מדובר בדפוס התנהגותי של "ליצנות גרועה" אולם ניתן לריסון ולאחר הבהרות וקריאות לסדר מתחיל למסור מידע רפואי רלוונטי ותלונותיו לא נצפתה עדות להפרעות דליוזנליות אולם ניכר עיסוק יתר בתחושות הגוף כגון סביב יציאות ופעילות מעיים.
למרות דפוסי התנהגות ניתן להתרשם ממצוקה הסתגלותית הנובעת ממצבו הרפואי המורכב אין עדות לדיכאון מגורי או פסיכוזה בוחן מציאות תקין.
הועדה מבקשת איבחון נוירופסיכולוג ולאחר קבלת דוח זה הועדה תתיחס לחות דעת ד"ר חבר".
17. בחוות הדעת הנפשית המסכמת מיום 19.11.19 נרשם כדלקמן:
"הועדה עינה באבחון נירופסיכולוגי ד"ר גאגין 11.9.19 והינה מסקנותיו: "באופן כללי ממצאי המבחן התפקוד האינטלקטואלי אינם מעידים על הנמכה מובהקת ברמת התפקוד יחסית לרמת תפקודו הפרה מומבידית".
בהמשך, מציין ד"ר גאגין: "האבחנה שעולה מהממצאים היא שילב של תסמונת כאב כרוני עם הפרעה אפקטיבית מעורבת חרדתית ודכאונית בעוצמה בינונית/חמורה במהלך ככרוני ממושך המלווה בחשיבה טורדנית סביב יציאות.. ברקע להפרעות אלו שנגרמו ע"י התאונה ניכרת אישיות פרה מובידית עם קווים של אישיות נרסיסטית וניסטרית, קווים אלו מקשים עליו את ההתמודדדות וההסתגלות למצבו שאחרי התאונה ולמעשה מגביהים אותו בעמדה של חוסר אונים"..
כמו כן, שלל ד"ר גאגין קיום של PTSD תסמונת מלאה.
הועדה עינה בחו"ד של ד"ר חבר מיום 14.9.11 ד"ר חבר בשורה אחת צתיין גם דילוזיות וגם מחשבות overevaluated כאשר הגדרה אחת פוסלת את ההגדרה השניה!! שכן , אם מדובר במחשבות מסוג "ערך מופרז" אין זכות קיום למחשבות "דלוזיונאליות" כי הן שלב אחר של הפרעה ושייך כבר להפרעה פסיכוטית גרידא.
כמוכן, במהלך אבחון פסיכואגנוסטי לא נמצאו ביטוים ברורים לפעילות פסיכוטית.
לאור האמור, הועדה דוחה את מסקנות ד"ר חבר בגין קביעת חומרה שקשורה נסיבתית לארוע.
מסקנות
הועדה דוחה את הערר
לדעת הועדה, סוג ההפרעה המתוארת קשורה לפגיעה הנדונה באופן חלקי ואקראי בלבד ומבלי לבצע חישוב עו"ש כי לא מדובר ברקע פסיכיאטרי קודם אלא בהפרעה שבה התאונה היתה "טריגר" לחלק מהסימפטומים המתוארים, הועדה קובעת נכות בשיעור 5% בלבד וזה נוכח העובדה, כי לא אופי הפגיעה והעדר תסמינים של PTSD אינם עולים בקנה אחד עם תמונה קלינית כוללנית."
18. ביום 21.2.20 התכנסה הוועדה מושא הערעור וסיכמה החלטתה בזו הלשון:
"כפי שהועדה ציינה בפרוטוקול של 25.01.2018 בשורה ראשונה של הפרוטוקול:" הועדה עינה שוב ב EMG מיום 12.5.2013 אשר תוצאותיו הדגימו רדיקופלטיה כרונית קשה משמאל L4L5S1 ובהתאם לממצאים הקלינים אשר תואמים באופן חלקי את הממצאים בבדיקת EMG וקבעה נכות נוירולוגית של 20% בגין פגיעה בינונית בעצב הסיאטי לפי סעיף 32 1 א (2)

מסקנות
הועדה שבה ומאשרת קביעתה בנושא גובה אחוזי הנכות כפי שנקבע בועדה מיום 25.1.18"
על החלטת הוועדה הוגש הערעור שלפני.
טענות הצדדים והשתלשלות העניינים
19. בהודעת הערעור נטען, כי שגתה הוועדה בכל הנוגע ליישום הוראות פסק הדין הן בהיבט הנוירולוגי והן בהיבט הנפשי. מנגד, טען ב"כ המשיב בכתב התשובה, כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות וכן לגופו, בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.
20. במעמד הדיון בערעור, מיקד המערער את טענותיו בהיבט הנפשי בלבד (עמ' 2, ש' 8-9, 18). לטענת המערער, שגתה הוועדה עת לא מילאה אחר הנחית פסק הדין המחזיר ולא התייחסה כלל לתוצאות הפגיעה בתחום האורולוגי, הנוירולוגי והאורתופדי וקביעת נכות נפשית בשיעור 5% אינה ברורה ואינה מתייחסת דייה לקביעותיו של ד"ר גאגין. אשר לטענת ההתיישנות נטען, כי ההודעה על החלטת הוועדה ופרוטוקול ההחלטה לא התקבלו אצל המערער או אצל בא כוחו, המייצגו בהליך מול המשיב מזה 13 שנים; משכך, פנה ב"כ המערער למשיב מיוזמתו ולאחר הצגת ייפוי כח, נשלח פרוטוקול ההחלטה ביום 10.8.20 למערער, כמצוין בחותמת המופיעה על מכתב פקיד התביעות. לפיכך – הערעור הוגש לבית הדין בתוך המועדים הקבועים בדין, מה גם שעיון בהודעה על החלטת הוועדה מיום 6.3.20 (צורפה לכתב התשובה) מלמד, כי ההודעה נשלחה למערער ללא ציון כתובת כלשהו .
במעמד הדיון המליץ בית הדין להאריך את מועד הגשת הערעור בשים לב לטענת המערער בעניין מועד קבלת ההודעה והחותמת המופיעה על המכתב וכן להסכים להשיב את עניינו של המערער לדיון בוועדה, בהיבט הנפשי בלבד , "על מנת שהוועדה תתייחס להנחיית פסק הדין המחזיר ותבחן את שאלת הקשר הסיבתי, בין מצבו הנפשי של המערער לבין תוצאות תאונת העבודה ובכלל זה, הבעיות האורולוגיות, הנוירולוגיות והאורתופדיות" (עמ' 3, ש' 2-9).
לבקשת המשיב, ניתנה לה שהות להגיש את עמדתו לתיק.
21. בהודעתו מיום 10.3.21 שב ב"כ המשיב על הטענה, כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת התיישנות, עת ההודעה על החלטת הוועדה שוגרה אל המערער ביום 6.3.20 ואילו הערעור לבית הדין הוגש רק ביום 11.10.20, קרי בחלוף מעל לשבעה חודשים. עוד נטען, כי אין לקבל את דברי המערער לפיהם עצם פניית בא כוחו בבקשה לקבל העתק החלטת הוועדה משמעה , כי יש לראות במועד קבלת המענה כמועד קבלת ההחלטה, שהרי החלטת הוועדה שוגרה אל מען המערער כבר ביום 6.3.20 ועצם הפנייה למשיב מלמדת, כי ב"כ המערער ידע למצער כי קיימת החלטה. אשר לטענה, כי במכתב ההודעה לא נרשמה כתובת המערער צוין – כי בפרוטוקולים המופקים על ידי מערכת "תבל", כתובת המבוטח לצורך משל וח דואר מצוינת בעמוד הראשון לפרוטוקול, מה גם שבהתאם לפלט ממערכת "תבל" שצורף להודעה עולה, כי ההודעה בצירוף הפרוטוקול נשלחו אל מען המערער ברחוב נטע 22 פרדס חנה כרכור כבר ביום 6.3.20 – מכאן שלא נסתרה חזקת קבלת דבר הדואר ביעדו בתוך ימים ספורים.
לדידי המשיב, המערער לא עתר להארכת מועד הגשת הערעור ומשכך מתייתר הצורך לדון בהתקיימותם של טעמים מיוחדים, כאשר ממילא סיכויי הערעור כשלעצמם אינם יכולים להוות טעם מיוחד בהתאם לפסיקה להארכת מועד הגשת הערעור, אלא טעם מצטבר לטעמים נוספים המצדיקים הארכת המועד.
22. בתגובתו מיום 13.4.21 הוסיף המערער וציין, כי נטל ההוכחה בטענת התיישנות רובץ לפתחו של המשיב, כאשר המשיב אינו טוען בענייננו שההודעה התקבלה אצל המערער אלא שזו שוגרה אליו בלבד. אין באסמכתה שצורפה להודעת המשיב כדי להוכיח דבר ובענייננו לא הוגשה תעודת עובד ציבור שיש בה כדי להעיד על עצם שיגור ההודעה ומועדה. לדידי המערער, בידיעתו השיפוטית של בית הדין כי דברי דואר אינם מגיעים ליעדם במועד, בפרט בתקופת הקורונה.
עוד נטען, כי דווקא בענייננו התנהלות המשיב לקתה במספר פגמים לרבות אי כינוס ועדה משך כשנה וצורך בפנייה למשיב ואף לבית הדין בהליך ביזיון בית משפט. לתמיכה בטענותיו בדבר אי קבלת ההחלטה , צירף המערער תצהיר מטעמו ובנסיבות אלה ל שיטתו, לא היה מקום להגשת בקשה להארכת מועד להגשת הערעור.
דיון והכרעה
אשר לטענת ההתיישנות –
לאחר שבחנתי את נסיבות העניין שלפני, שוכנעתי, כי מקרה זה נמנה עם המקרים המצדיקים הארכת המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה. ואבאר.
תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 קובעת, כי המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים או ועדה רפואית לעררים הוא תוך 60 ימים. בהלכת דולאני ( עב"ל (ארצי) 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.9.17) נקבע, כי לבית הדין לעבודה נתונה, מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") הסמכות להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר למיניהן, וזאת בהתקיים 'טעם מיוחד' להארכת המועד.
מעיון בתיק בית הדין עולה, כי הוועדה התכנסה ביום 21.2.20 וההודעה על החלטתה נשלחה למערער ביום 6.3.20, כאשר הערעור לבית הדין הוגש ביום 11.10.20, בחלוף למעלה משבעה חודשים.
בנסיבות העניין ונוכח סיכויי הערעור הגבוהים בתיק, כפי שיפורט בהמשך, וכן בשים לב להצהרת המערער , כי לא התקבל ה אצלו כל הודעה על החלטת הוועדה או פרוטוקול הוועדה ואלה התקבלו אצל בא כוחו רק ביום 10.8.20 בעקבות פניית האחרון למשיב, וכן בשים לב להלכה הנוהגת בבתי הדין לפיה, יש לפרש את תקנה 125 לתקנות מתוך גישה סלחנית ההולמת את יעודו של בית הדין לעבודה – מצאתי, כי נסיבות העניין מצדיקות את הארכת מועד הגשת הערעור.
אשר לערעור לגופו –
הלכה פסוקה היא, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחדש בעקבות פסק דין בו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב' 160 (1992)).
ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).
לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר שבתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.
המערער מיקד כאמור את טענותיו בערעור בפן הנפשי בלבד.
בהתאם לפסק הדין המחזיר, עניינו של המערער הוחזר לוועדה בתחום הנפשי על מנת ש"תיוועץ ביועץ אחר מתחום הנפש, אשר לפניו לא יעמדו מכלול חוות הדעת של ד"ר לרנר ואף לא פסק דין זה.
היועץ החדש יידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין תאונת העבודה ותוצאותיה, ובכלל זה, בעיותיו האורולוגיות, הנוירולוגיות והאורתופדיות של המערער הנובעות מהתאונה..."
למקרא חוות דעת היועץ הנפשי, ד"ר רומוב, מהתאריכים 22.8.19 ו- 19.11.19 עולה, כי היועץ הנפשי הקשיב לתלונות המערער ולדברי בא כוחו, עיין בתיעוד הרפואי שעמד בפניו לרבות בחוות דעתו של ד"ר חבר, ערך למערער בדיקה קלינית ואף הפנה אותו לאבחון נוירופסיכולוגי , כאשר בחוות הדעת המסכמת מיום 19.11.19 קבע היועץ הנפשי, כי נכותו הנפשית של המערער היא בשיעור 5% בלבד . היועץ נימק קביעתו בכך ש סוג ההפרעה המתוארת קשורה לפגיעה הנדונה "באופן חלקי ואקראי בלבד" ומדובר בהפרעה שבה "התאונה היתה "טריגר" לחלק מהסימפטומים המתוארים" וכן בהעדר תסמינים של PTSD.
קביעת היועץ הנפשי נעדרת התייחסות להוראת פסק הדין המחזיר בדבר בחינת שאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין תאונת העבודה ותוצאותיה קרי, הבעיות האורולוגיות ( למערער נכות בשיעור 10% בגין פגיעה בשלפוחית השתן, לפי פריט ליקוי 23(2)(א)( II)), הבעיה הנוירולוגית (למערער נכות בשיעור 20% בגין חולשה בכף רגל שמאל, לפי פריט ליקוי 32(1)(א)(2)) והבעיה האורתופדית (למערער נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה, לפי פריט ליקוי 37(7)(א)).
משלא מילאו היועץ והוועדה אחר הוראת פסק הדין המחזיר, הרי שנפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצדיק התערבות .
סוף דבר
35. על יסוד האמור – הערעור מתקבל.
36. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, נפגעי עבודה, בהרכבה מיום 21.2.20 על מנת שתשוב ותיוועץ עם היועץ הנפשי, ד"ר רומוב, ותבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין תאונת העבודה ותוצאותיה, ובכלל זה, בעיותיו האורולוגיות (למערער נכות בשיעור 10% בגין פגיעה בשלפוחית השתן, לפי פריט ליקוי 23(2)(א)( II)), הנוירולוגיות (למערער נכות בשיעור 20% בגין חולשה בכף רגל שמאל, לפי פריט ליקוי 32(1)(א)(2)) והאורתופדיות (למערער נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בעמוד שדרה, לפי פריט ליקוי 37(7)(א)).
המערער ובא כוחו יוזמנו להופיע לפני הוועדה והיועץ הנפשי ו יתאפשר להם לטעון לפניהם. החלטת הוועדה והיועץ תהיינה מנומק ות ומפורטות.
37. המשיב ישא בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו למערער תוך 30 יום מהיום.
38. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, י"ד תמוז תשפ"א, (24 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .