הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 14727-09-19

18 יוני 2020

לפני:

כב' הנשיא, השופט אלכס קוגן

המערערת
אסתר מלכא
ע"י ב"כ: עו"ד רינה רחמני רבינוביץ

-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.03.19 (הוועדה), אשר דנה בעניינה של המערער ת לפי תקנה 36 ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בהחלטתה קבעה הוועדה למערערת 14.5% נכות החל מ- 10.05.17. (ההחלטה)

רקע
המערערת ילידת 1958, מורה במקצועה. ביום 23.02.10 נפגעה המערערת בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "חבלה בראש, מרפק שמאל".
בגין התאונה נקבעו למערערת 5% נכות צמיתה החל מ- 01.05.2010.
בשנת 2017 הגישה המערערת בקשה להחמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 06.06.17 קבעה כי לא חלה החמרה במצבה הרפואי של המערערת והותירה את הנכות ש נקבעה בעבר בשיעור 5% על כנה.
על החלטה זו הגישה המערערת ערר.

המערערת נבדקה על ידי יועצים בתחומים שונים וכמפורט להלן-

עיניים- ביום 11.12.17 נבדקה המערערת על ידי ד"ר וייס פאול אשר קבע בחוות דעתו כי אין נכות עינית (בחוות דעתה קבעה היועצת כי למרות הזמן שעבר קיים קשר בין החבלה לבין AV פיסטולה- קביעה זו רלבנטית לתחום הפסיכיאטרי כפי שיבואר בהמשך).
פסיכיאטרי- ביום 24.10.17 נבדקה המערערת על ידי ד"ר לרנר לידיה יועצת פסיכיאטרית. היועצת הקשיבה לתלו נות המערערת וערכה בדיקה קלינית שאת ממצאיה פורטו בפרוטוקול הייעוץ מיום 24.10.17. היועצת לא סיכמה את דיוניה ולצורך כך ביקשה לקבל חוות דעת היועץ בתחום העיניים "על קיום או אי קיום קשר סיבתי בין הפסיטולה לאירוע הנדון" ולאחר מכן תסכם את חוות דעתה. ביום 06.02.18 התכנסה היועצת הפסיכיאטרית לסיכום דיון לאחר שקיבלה עותק מהייעוץ העיניים וקבעה כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת תוך שהיא מציינת כפי שצוין בבדיקתה בהתכנסותה הראשונה מיום 24.10.17 כי "לא נצפו סימנים המעידים על קיום תסמונת פוסטראומטית" ונרשמה האבחנה בדבר "תגובה הסתגלותית כרונית". הוועדה קבעה שאין החמרה בתחום הפסיכיאטרי.
נוירולוגי- ביום 29.12.17 נבדקה המערערת על יד ד"ר דיאנה לאקו קרטס, יועצת נוירולוגית, אשר ראתה צורך לבצע בדיקה נוירופסיכולוגית בשאלה של ירידה קוגניטיבת בעקבות חבלת ראש. היועצת עצרה את הדיון עד לאחר קבלת חוות הדעת הנוירופסיכולוגית.
ביום 08.03.18 נערכה הבדיקה הנוירופסיכולוגית, וביום 13.04.18 רשם היועץ הנוירולוגי ד"ר גורדון סיכום דיון לאחר קבלת חוות דעת ד"ר גאגאין ובהתאם לממצאיה קבע למערערת 10% נכות בגין מצב חבלת ראש בעוצמה קלה לפי סעיף 37(א)(1)(ב).

בשלב זה התכנסה הוועדה הרפואית לעררים בפעם הראשונה על מנת לדון בעניינו של המערער. לאחר ששמעה את תלונות המערערת וטענות באת כוחה ביקשה הוועדה ייעוץ פנימאי/ראומטולוג "בנושא החמרת מצב של פיברומיאלגיה בהתחשב בעובדה שתלונותיה על כאבי ברכיים, ע"ש וכפות רגליים וקושי בהליכה והאם קיים קשר סיבתי לבין חבלת הראש הקלה לכל התסמינים המתוארים", ולאחר קבלת המבוקש תסכם הוועדה ללא נוכחות.

פנימאי- ביום 17.01.19 נבדקה המערערת על ד"ר שי משה, יועץ פנימאי, אשר קבע בחוות דעתו שאין קשר סיבתי בין ההחמרה בתחום הפיברומיאלגיה לבין התאונה. ד"ר שי קבע קיומה של מחלת פיבורמיאלגיה אך שלל קשר סיבתי בינה לבין התאונה.

ביום 14.03.19 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים לסיכום דיון ללא נוכחות המערערת לאחר קבלת חוות דעת היועצים וסיכמה את החלטתה כדלקמן:
"הוועדה עיינה בחוות דעת נוירולוג מ 13/4/18 ומקבלת את המלצתו וקובעת 10% נכות לפי סעיף 32(א)(1)(ב) בגין מצב לאחר חבלת ראש בעוצמה קלה מיום 05/2/17.
הוועדה עיינה בחוות דעת עיניים מ- 11/12/17 ומקבלת את המלצתו שאין נכות בגין העיניים, ובחוות דעת הפסיכיאטרי מיום 6/2/18 ומקבלת את המלצתו שלא חלה החמרה במצבה ובחוות דעת פנימאי מיום 17/1/19 ומקבלת את המלצתו לפיה אין קשר בין ההחמרה בפיברומיאלגיה לבין התאונה הנדונה"

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים
להלן בתמצית פירוט טענות המערערת:
ראומטולוגיה- בפני הוועדה מיום 09.05.17 הוצגו מסמכים רפואיים המצביעים על החמרה ניכרת בכאבים וירידה בתפקודה של המערערת משנת 2006.
בערר על החלטת הדרג הראשון נטען, בין היתר, כי גישתו האישית של הרופא אינה יכולה לשמש בסיס עיק רי להחלטתו.
הוועדה כלל לא התייחסה למסמכים שהוגשו לתמיכה בטענות המערערת ולא התייחסה לסיכום ביקור מאת ד"ר ישר תמר, מומחית כאב.
פנימי- ד"ר שי משה היועץ מטעם המשיב שלל קשר סיבתי בין ההחמרה בפיברומיאלגיה לבין התאונה מבלי לנמק את החלטתו ומבלי להתייחס לטענות הערר בנושא זה.
עיניים- ד"ר יהודה וייס קבע שקיים קשר סיבתי בין החבלה ל AV פיסטולה. יחד עם זאת קבע כי "אין נכות ישירה אולם קיים הסבל של בלט עין כאבי ראש מרובים בארובה" יחד עם זאת ד"ר וייס לא קבע מה משמעות של הנכות הלא ישירה ומהי נכות עקיפה? בלט עין? כאבים? דופק?
הוועדה לא קבעה נכות בגין ליקויים אלה שפוגעים פגיעה אנושה באיכות חייה ובתפקודה של המערערת מבלי לנמק החלטתה.
פסיכיאטריה-בישיבתה הראשונה ביקשה ד"ר לרנר את פסיקת מומחה העיניים על קיום או אי קי ום קשר סיבתי בין הפיסטולה לאירוע, לצורך סיכום דיון.
בישיבתה המסכמת לאחר שעיינה בחוות דעת העיניים מציינת היועצת כי עיינה בחוות דעת העיניים אשר קובעת כי "אין נכות" בתחום זה, וקבעה שלא חלה החמרה במצבה של המערערת מבלי להתייחס לקביעותיו המפורשות של ד"ר וייס כי "... אין נכות ישירה אולם קיים הסבל של בלט עין כאבי ראש מרובים בארובה...".
ד"ר לרנר לא התייחסה להמלצה שלה עצמה מיום 24.10.17 שבה ביקשה קודם לקבל חוות דעת רופא עיניים האם יש קשר סיבתי בין התאונה לבין הפסוטלה שעה שד"ר וייס קובעת באופן מפורש קיומו של קשר ובלשונה "היועץ קבע שלמרות הזמן שעבר קיים קשר בין החבלה לבין AV פיסטולה..." .

נוירולוגיה- הוועדה הופנתה לאבחון נוירופסיכולוגי על ידי ד"ר גאגין ולאחר קבלת המבוקש קבע היועץ הנוירולוגי בישיבתו המסכמת 10% נכות לפי 32(1)(ב) בין מצב חבל ת ראש בעוצמה קלה.

לטענת המערערת עוצמת פגיעת הראש אינה מדד לבחינת הליקוי. הנוירולוגית אינה מפרטת ומנמקת את מהות הפגיעה בזיקה לתקנה שעל בסיסה קבעה את אחוזי הנכות. התקנה המתייחסת לליקויים קוגניטיביים, התנהגותיים, אך בחוות הדעת אין התייחסות לכך, חרף האבחון הנוירופסיכולוגי.

בנוסף, היועצת לא נימקה מדוע לא התייחסה לרמת התפקוד של המערערת שגם הוא פרמטר חשוב בקביעת הנכות לפי תקנה 32(א), וזאת למרות שבאבחון הנוירופסיכולוגי צוין במפורש שניכרת הנמכה בתפקוד.

ד"ר פאלקו לא נימקה מדוע לא התייחסה לחוות דעתו של רופא העיניים, למרות שזו אחת הטענות המרכזיות בערר ולמרות שבוועדה הרפואית המליץ הנוירולוג על חוות דעת של רופא עיניים.

הוועדה המסכמת- לאחר סבב ארוך, מסורבל ומתיש שחלקו מיותר נקבעה למערערת כאמור נכות של 10% בגין חבלת ראש בעוצמה קלה.

מצופה היה שהוועדה המסכמת "תשב על המדוכה" תדון בתיק מורכב זה, תוך כדי אינטגרציה של היועצים והממשקים שבין התחומים, טענות המערערת והמסמכים הרפואיים שהוגשו ותסכם את התיק כראוי, אך בפועל לא התרחש כראוי וללא מתן נימוק ו/או הסבר.

הוועדה התעלמה מטענות מרכזיות של המערערת כמו טינטון, סחרחורות, כאב ראש חודרים, בלט עין דופק פועם בארובת העין, ללא מתן הסבר או נימוק להחלטותיה.

המערערת מבקשת להשיב את עניינה לדיון בפני ועדה מסכמת בהרכב אחר, אשר תדון מחדש בעניינה תוך התייחסות קפדנית ליועצים ולממשקים שבין תחומי הייעוץ.

בכל הנוגע לטענת ההתיישנות/השיהוי- ב"כ המערערת לא זכרה מתי התקבל מכתב המשיב מתאריך 03.04.19 אולם טענה כי כבר בתחילת אמצע חודש מאי היו פניות רבות למשיב "התקשרנו או שלחנו בפקס" לצורך קבלת הפרוטוקולים.
התיעוד שהגישה המערערת מצביע כי מכתב המשיב מיום 03.04.19 לא התקבל אצל המערערת למצער לא עד יום 05.06.19, שבו תועד שלא נתקבל הפרוטוקול.
לדידי המערערת המדובר בטעם מיוחד שכן המערערת לא ישבה על שמריה אלא התריעה וביקשה את הפרוטוקול על מנת להגיש את המערער.

בתשובתו טען המשיב כי הערעור הוגש באיחור ניכר שכן מכתב המשיב נשלח למערערת, עם העתק לבאת כוחה , כבר ביום 03.04.19, ואילו הערעור הוגש לבית הדין רק ביום 08.09.19.
למעט התייחסות לאקונית כי פרוטוקול הוועדה המסכמת הומצא באיחור ורק לאחר פניות רבות, המערערת אינה מעלה כל טעם מיוחד המצדיק את האיחור שבהגשת הערעור, אינה מפרטת ומתעדת את מועד בקשותיה ואינה מפרטת את מועד קבלת המכתב מיום 03.04.19 שכן זה צורף לערעור.
אין בתרשומות הפנימיות ממשרד ב"כ המערערת בכדי לרפא את העדר הפנייה למשיב במועד על מנת לקבל את הפרוטוקולים הנטענים החסרים.
כאמור המכתב מיום 03.04.19 צורף להודעת הערעור. ואין חולק כי המכתב נשלח הן למערערת והן לבאת כוחה ולא נטען כי לא התקבל ועל כן היה על המערערת להגיש ולו הודעת ערעור פורמאלית על מנת לעמוד במועדים הקבועים בתקנות. לטענת המשיב פקידת השיקום שלחה ביום 15.05.19 מכתב הממוען לב"כ המערערת ואליו צורף פעם נוספת פרוטוקול הוועדה המסכמת מיום 14.03.19. עובדה זו מוכיחה כי גם אם לא קיבלו, המערערת או באת כוחה את המכתב מיום 03.04.19, הרי שביום 15.05.19 נשלח שוב.
זאת מבלי להמעיט בעקרון "כלל הידיעה" שכן שעה שהמערערת ובאת כוחה יודעים כי קיימת החלטה שכן הטענה כי המכתב מיום 03.04.19 התקבל ללא פרוטוקול. זאת ועוד, למערערת שולמה השלמת מענק שכן הערר התקבל, ומנכות של 5% הועלתה הנכות ל- 14.5% ולא היתה כל מניעה למערערת להגיש ערעור פורמלי.
בהתאם לתקנה 57ג' לפקודת הראיות די בשליחת המכתב. להזכיר, ביחס לטענה כי לא קיבלה את הפרוטוקול המסכם, די היה בכך כי המערערת קיבלה את המכתב מיום 03.04.19 שכן בהתאם להלכת מוחמד סולימאיני עב"ל 196/09 מתחילים למנות את המועדים החל ממספר ימים שלאחר שליחת המכתב על ידי המשיב ולא ממועד קבלת הפרוטוקול המסכם.
המועד להגשת ערעור לבית הדין קבוע בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות) התשל"ז- 1977, אשר קובעת כי "ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי תוך שישים יום מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער".

גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות.
ראומטולוגיה- לא ברורה הטענה כי חלה החמרה במצבה של המערערת עוד משנת 2006 כאשר עסקינן בתאונת עבודה מיום 23.02.10.
מעיון בהחלטה בתחום הראומטולוגי עולה, כי המערערת נבדקה כמיטב הבנתה המקצועי של הוועדה, הוועדה התייחסה למסמכים הרפואיים אשר הובאו בפניה, ואין שום הכרח לשים זרקור מיוחד על מכתבה של ד"ר ישר תמר, אין המדובר במסמך מהותי והוא מסמך ככל מס מך רפואי. בהתאם לפסיקה אין הכרח להתייחס לכל מסך ומסמך.
תהיות המערערת בנוגע לאפשרות הוועדה להעריך את מידת הכאב דינן להידחות לנוכח הנחת היסוד הבלתי מבוטלת כי ועדה רפואית המורכבת משלושה רופאים יודעת את מלאכתה.
בהיעדר כל מסמך הדורש התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי די בהנמקת הוועדה.
עיניים- יש לדחות את טיעוני המערערת בנושא העיניים שכן לא ברורה הטענה כי לא התכנס ייעוץ בתחום העיניים, שעה שהמערערת מצרפת את הייעוץ בתחום העיניים מאת ד"ר יהודה וייס מיום 11.12.17.
אכן היועץ קובע קשר סיבתי אך אינו קובע נכות עינית.
נפשי- לא ברורה תהיית המערערת בדבר אי הפנייתה לייעוץ בתחום הנפשי שעה שהמערערת זומנה לייעוץ בתחום הנפשי (ד"ר לידיה לרנר סיכמה ביום 06.02.18) אשר לנוכח קביעתה כי לא נצפו סימנים המעידים על קיום תסמונת פוסטראומטית ועל כן קבעה כי אין החמרה במצבה הנפשי וחוות דעתה התקבלה על ידי הוועדה בישיבתה המסכמת מיום 14.03.19.
נוירולוגיה- טענותיה של המערערת הן בעיקר רפואיות.
המומחה בתחום הנוירולוגי ביקש דו"ח נוירופסיכולוגי ולאחר קבלתו קבע את נכותה של המערערת בהתאם למיטב ה כרתה המקצועית. קביעת המערערת כי "עוצמת פגיעת הראש אינה מדד לבחינת הליקוי" היא טענה רפואית אשר בית הידן אינו מתערב בה.
יש לדחות את טענת המערערת כי על נוירולוג להתייחס לייעוץ העיניים שכל לכל מומחה תחום התמחותו.

המועד להגשת הערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים
בהליכים כנגד החלטות של ועדות לעררים למיניהן, על פי חוק הביטוח הלאומי וחוקים אחרים, הפנייה לבית דין אזורי לעבודה נעשית בדרך של הגשת "ערעור". בהתאם לכך נקבעו המועדים להגשת ערעורים לבית הדין האזורי בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשל"ז-1977 ("התקנות"). תקנה 2 לתקנות קובעת כי המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים או ועדה רפואית לעררים הוא תוך 60 ימים.

ההלכה המחייבת, כפי שנפסקה בעניין דולאני (עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי, מיום 26/9/17) קובעת, כי לבית הדין לעבודה נתונה, מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הסמכות להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר למיניהן, וזאת בהתקיים "טעם מיוחד" להארכת המועד.

בענייננו, אין חולק כי מכתב המשיב נשלח הן למערערת במענה בחדרה והן לבא ת כוחה בכתובת משרד ה. אולם, אין בפני כל אינדקציה מתי התקבל המכתב במענה של המערערת או במשרדה של באת כוחה. יחד עם זאת, ב"כ המערערת הגישה תיעוד פניות למשיב אשר נערך על ידי עורכת דין שעובדת במשרדה כחלק מדיווח יומי שלה בסוף יו ם עבודתה.
מעיון בדיווח היומי עולה כי כבר בתאריך 20.05.20, כלומר כ- חודש מתאריך המכתב, נעשתה פניה למשיב לצורך קבלת הפרוטוקול של הוועדה. פניות נוספות תועדו גם בתאריכים: 27.05.19, 05.06.19 ו- 08.07.19. מעיון בתיעוד שהוגש עולה, כי המדובר בדיווח אותנטי אשר נערך , בזמן אמת, בדבר הפעולות שנעשו באותו יום עבודה בתיקים שבטיפול עורכת הדין ממשרדה של ב"כ המערערת לרבות בתיק המערערת, ואשר מתעד פניות משרד ב"כ המערע רת למשיב בעניינה של המערערת. לא מצאתי סיבה לפקפק או להטיל דופי או ספק בנכונות התיעוד או הדיווח, גם ללא אישור משלוח הודעות בפקס, ודין טענות המשיב בהקשר זה להידחות. לטעמי די באמור בכדי להניח טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור.
זאת ועוד, הלכה פסוקה היא, כי יכול וסיכויי הערעור יעלו כדי 'טעם מיוחד' להארכת מועד הגשת הערעור, וכי הטעמים המנויים בתקנה 125 אינם מהווים רשימה סגורה של טעמים העולים כדי 'טעם מיוחד', ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, בשים לב לכך שעל פי ההלכה הנוהגת בבתי הדין, את תקנה 125 לתקנות יש לפרש מתוך גישה סלחנית ההולמת את ייעודו של בית הדין לעבודה.
עיון בכתבי בית הדין ובחומר שלפני מעלה, כי יש מקום לקבל את הערעור גם לגוף הדברים, כפי שיבואר בהמשך, ומשכך סיכויי הערעור מהווים שיקול להארכת המועד. במצב דברים זה, צירוף הנסיבות של פניות ב"כ המערערת למשיב כחודש ימים ממועד יציאת מכתב המשיב וסיכויי הערעור, יש בהם, במצטבר, כדי להצדיק את הארכת מועד הגשת הערעור.

לסיכום, מכל הטעמים שהובאו לעיל נדחית טענת ההתיישנות.

אשר לערעור לגופו:
הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן-

פנימי- ביום 17.01.19 נבדקה המערערת על ידי ד"ר שי משה , יועץ פנימאי. בחוות דעתו היועץ ערך למערערת בדיקה קלינית תוך שהוא מפרט ממצאי בדיקתו בסעיף 5 בחוות הדעת, ולאחר מכן הוא מציין כי כי עיין "במסמכים הרפואיים שהמציאה בזמן הוועדה, וכן בחוות דעת יועץ לוועדה רפואית מתאריך 09.05.17". בסיכום החלטתו קבע היועץ כי לדעתו "...אכן קיימת פיברומיאלגיה, איך אין קשר בין ההחמרה בפיברומיאלגיה לבין התאונה הנדונה".
החלטת היועץ אשר שוללת קשר סיבתי בין מחלת המערערת "פיברומיאלגיה" לבין התאונה הנדונה, אינה מנומקת ולא ניתן ממקרא הפרוטוקול להתחקות אחר הלך מחשבתו. למעט האמירה כי היועץ עיין בחוות דעת היועץ בוועדה הרפואית מתאריך 09.05.17 וכי לדעתו אין קשר בין ההחמרה בפיברומיאלגיה לבין התאונה הנדונה, לא נימק המערער כיצד הגיע למסקנתו זו ולא נתן כל הסבר ממנו ניתן להבין החלטתו. משכך, נפל לטעמי פגם משפטי בפעולת היועץ הפנימי אשר מצדיקה תערבות בית הדין.

עיניים- בחוות דעתו קובע היועץ כי למרות הזמן שעבר מאז התאונה קיים קשר בין החבלה לבין AV פיסטולה. יחד עם זאת קובע היועץ כי "אין נכות עינית ישירה אך קיים הסבל (כך במקור) של בלט עין כאבי ראש וכאבים בארובה—". קביעה זו של היועץ אינה ברורה ואינה מנומקת, שכן לא ברורה משמעות הקביעה של היועץ בדבר אי קיומה של נכות עינית ישירה, לא ברור אם קיימת נכות עינית וככל שכן מדוע אינה ישירה ובכלל בדיון של הוועדה המסכמת אין כלל התייחסות לקביעתו של היועץ בדבר קיומה של "בלט עין, כאבי ראש וכאבים בארובה".

החלטת היועץ וכך גם החלטת הוועדה ה מסכמת בכל הנוגע לנכות העינית אינה ברורה ואינה מנומקת ולא ניתן להבין מתוך פרוטוקול הייעוץ והוועדה מדוע לא נותרה נכות עינית ומשמעות הקביעה בדבר אי קיומה של נכות עינית ישירה. מכאן, נפלה שגגה משפטית בפעולת היועץ עיניים והוועדה המסמכת בכל הקש ור לקביעתם בתחום העיניים.

פסיכיאטרי- ביום 24.10.17 נבדקה המערע רת על ידי ד"ר לידיה לרנר יועצת פסיכיאטרית. היועצת לא סיכמה את דיוניה ולצורך כך ביקשה לקבל תחילה את "פסיקת מומחה העיניים על קיום או אי קיום קשר סיבתי בין הפיסטולה לאירוע הנדון" ולאחר קבלת המבוקש תסכם את הדיון ללא נוכחות.

כאמור, יועץ העיניים קבע בחוות דעתו כי למרות חלוף הזמן מאז התאונה קיים קשר בין החבלה לבין AV פיסטולה. בישיבתה המסמכת היועצת הפסיכיאטרית לא נתנה דעתה לקביעה זו של יועץ העיניים למרות שביקשה את חוות הדעת לצורך דיון בנושא זה. ובכך נפלה שגגה משפטת בפעולת היועצת.

זאת ועוד, כאמור יועץ העיניים קבע בחוות דעתו כי קיים "סבל של בלט עין כאבי ראש מרובים בארובה" וגם אמירה/קביעה זו של היועץ לא קיבלה התייחסות של הפסיכיאטרית.

נוירולוגי-עניינה של המערער ת הופנה לאבחון נוירופסי כולוגי על ידי ד"ר גאגין אשר בדק את המערערת ביום 08.03.18, ומצא איטיות פסיכומוטורית וליקוי זכרון לטווח קצר בעיקר בתחום המילולי. בסיכום דיוניה קבעה היועצת הנוירולוגית, ד"ר דיאנה פלאקו, נכות בשיעור 10% בגין מצב חבלת ראש בעו צמה קלה לפי סעיף 32א(1)(ב), וזאת מבלי לנמק את החלטתה ומבלי להתייחס באופן מעמיק לאבחון הנוירופסיכולוגי. למעט העובדה כי הוועדה מציינת כי עיינה באבחון ד"ר גאגין, הוועדה לא מתייחסת לפרמטרים הקבועים בלשון סעיף 32א(1)(ב) ולא מנמקת כיצד הגיעה למסקנה כי מצבה הרפואי של המע רערת נכנס לגדר סעי ף הליקוי אשר יישמה. קביעת היועצת תמציתית ולא ניתן ממקרא חוות הדעת להתחקות אחר הלך מחשבתה.

זאת ועוד, הן היועצת הנוירוגלוגית וכך גם הוועדה לאחר מכן לא התייחסה ל חוות דעת היועץ בתחום העיניים, למרות בקשה מפורשת במסגרת הערר. יוצא איפוא, שגם בהקשר זה נפלה שגגה משפטית מתחת ידה של הוועדה אשר מצדיקה התערבות בית הדין.

הרכב הוועדה- אכן, דרך המלך במקרים מסוג זה להשיב את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפני הוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב. יחד עם זאת, בשים לב לפגמים הרבים שנפלו בפעולות הן של היועצים ו הן של הוועדה כמפורט לעיל כמעט בכל תחום רפואי אפשרי ומורכבות התיק, מוצא אני לנכון באופן חריג להשיב עניינה של המערערת לדיון בפני ועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר, על מנת לדון בעררה מראשיתו, בלב פתוח ונפש חפצה.

סוף דבר
הערעור מתקבל . עניינה של המערער ת יוחזר לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכב אחר, על מנת שתדון בערר המערערת מראשיתו.
המערערת ובאת כוחה יוזמנו לוועדה וליועצים שיתמנו בעניינה לטעון טענותיהם.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
פרוטוקולים קודמים של ועדות רפואיות לעררים, לא יונחו בפני הוועדה בהרכבה החדש. כך גם לא יעמוד בפני הוועדה החדשה פסק דין זה.
המשיב יישא בהוצאות המערערת ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו סיוון תש"פ, (18 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .