הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 14268-10-17

27 פברואר 2020

לפני כב' השופט אסף הראל
נציג ציבור (עובדים) מר דב אייזיק
נציג ציבור (מעסיקים) מר מתיתיהו שחם

התובע
מוסטפא ג'בארין , ת.ז. XXXXXX920
ע"י ב"כ: עו"ד מ' לביב
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ר' יעקובי-פרפרי

פסק דין

התובע עותר להכיר באירוע תאונתי מיום 29.12.16, שבו נחבל בברך ימין, כתאונת עבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). הנתבע אינו מכחיש את קרות האירוע התאונתי או את הקשר הסיבתי בינו לבין הליקוי בברך ימין. המחלוקת היחידה הינה האם ארע האירוע התאונתי כאשר הועסק התובע ע"י אחיו עומר (להלן – עומר).

התובע העיד בעצמו. כמו כן העידו מטעמו עומר וכן יועץ המס של עומר, פתחי חסן (להלן – חסן). לאחר שנתנו דעתנו לכלל הטענות ולכלל הראיות שהוצגו בפנינו, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות. זאת מאחר והתובע לא עמד בנטל השכנוע להראות שהועסק כעובד ע"י עומר בתקופה הרלוונטית.

התובע טוען שהועסק ע"י עומר, שהוא קבלן לעבודות בנייה. מאחר ומדובר בהעסקה נטענת ע"י קרוב משפחה, יש לבחון את הטענה בקפידה על מנת לוודא שאין מדובר כאן בעזרה משפחתית שאינה עולה כדי יחסי עובד-מעסיק או שמא אין כלל עזרה משפחתית.

שני מאפיינים עיקריים יש לעבודה כעובד. האחד, ביצוע עבודה בפועל. השני, תשלום שכר ריאלי כנגד אותה עבודה. התובע לא הוכיח קיומם של שני אלה.

באשר לתשלום שכר, התובע טוען כי שכרו שולם במזומן. כך גם טוען עומר (סעיף 11 לתצהיר התובע; סעיף 12 לתצהיר עומר; הודעת התובע לחוקר הנתבע - שורות 87-80; הודעת עומר לחוקר הנתבע – שורות 14-17; עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול; עדות עומר בעמוד 8 לפרוטוקול). גם אם שולם שכר במזומן, ניתן היה לצפות כי עומר יערוך תרשומת כלשהי ואף יחתים את התובע על אישור קבלת השכר. הדבר אך סביר כדי למנוע מחלוקות על עצם תשלום השכר וקשה לקבל את גרסתו של עומר (עדותו בעמוד 10 לפרוטוקול) כי לא ערך תרשומת כלשהי על תשלום שכר בפועל. במיוחד כך עת נותנים את הדעת כי עומר העסיק בתקופות הרלוונטיות מספר עובדים (עדות עומר בעמ וד 9 לפרוטוקול; דיווחי עומר לנתבע על עובדים שהעסיק בשנים 2015-2016 – צורף לתצהיר עומר) . העדר ראיה כלשהי על תשלום שכר בפועל, מחליש מגרסת התובע כי היה עובד של עומר.

לא רק שתשלום שכר לא הוכח, אלא גם לא הוכחה ביצוע עבודה על ידי התובע כעובד. התובע טוען שעבד אצל עומר מחודש 8/2015 ועד מועד האירוע התאונתי, ברצף, כפועל בניין וכי העבודה בוצעה בצורה סדירה, 5-6 ימים בשבוע, בין השעות 07:00 ל-15:30 (שורות 2-4 ו-63-74 להודעת התובע לחוקר הנתבע; סעיף 11 לתצהיר התובע). טענה זו כלל לא הוכחה. התברר כי עומר ערך יומן בו רשם את ימי הנוכחות של עובדיו (עדות עומר בעמוד 9 לפרוטוקול). אלא שיומן זה לא הוצג לנו. בנוסף, התובע לא זימן לעדות עובד אחר שהועסק על ידי עומר, על מנת שיעיד שהתובע אכן עבד אצל עומר ובפרט במתכונת הנטענת על ידו. מחדל זה בולט במיוחד עת נותנים את הדעת לכך שעל פיו דיווחיו של עומר לנתבע, העסיק עומר בשנים 2015-2016 כ-15 עובדים. לא רק שאף עובד לא זומן למתן עדות, אלא שגם אף לקוח של עומר, שאצלו בוצעו עבודות הבנייה, לא זומן להעיד כי ראה את התובע מבצע עבודות כחלק מצוות עובדיו של עומר. הדבר מביא לכך שיש לייחס משקל מועט לגרסת התובע כי הועסק על ידי עומר ביום 29.12.16.

בהודעות שמסרו התובע ועומר לחוקר הנתבע התגלתה סתירה באשר לשאלה האם חזר התובע לעבוד אצל עומר לאחר האירוע התאונתי מחודש 12/2016. התובע טען בהודעה כי נעדר מהעבודה למשך שלושה חודשים בשל האירוע התאונתי; כי לא נשכר עובד במקומו שכן יש טפסנים אחרים; וכי לאחר חזרתו לעבודה עבד במתכונת חלקית של 2-3 שעות ביום, ולכן שכרו ירד מ-8,000 ש"ח ל-1,500 ש"ח (שורות 88-96, 65-66 להודעת התובע). עומר, לעומתו, ציין במפורש כי התובע לא חזר לעבוד אצלו לאחר האירוע התאונתי מחודש 12/2016 (שורות 72-73 להודעת עומר). סתירה זו היא סתירה מהותית. היא מחלישה מגרסתם של עומר והתובע כי בחודש 12/2016 שררו ביניהם יחסי עובד-מעסיק. הסברם של התובע ועומר, בתצהיריהם, לסתירה זו – לא מקובל עלינו. הסברם הוא כי התובע ניסה לחזור לעבודה וכי לא מדובר היה בחזרה פורמלית ולכן עומר לא ידע על כך. גרסה זו לא עולה בקנה אחד עם גרסת התובע בהודעתו, שם ידע לנקוב בשכר ששולם לו לאחר האירוע התאונתי. הדבר אינו מצביע על גרסה לפיה חזרתו לעבודה לא היתה פורמלית. בנוסף, עצם העובד שעומר טוען בהסברו המאוחר כי לא ידע בפועל על חזרתו של התובע לעבודה, מצביעה שלא היו כאן פיקוח ומרות של עומר כמעסיק. מצב בו עובד חוזר לעבודה מבלי שמעסיקו יודע על כך – אינו מצב שמאפיין יחסי עובד-מעסיק. ההסברים שמסרו התובע ועומר בעדותם, לגרסה שמסרו בעניין זה בהודעתם לחוקר הנתבע, אף הם לא מקובלים עלינו. יש לדחות את טענתם של התובע ועומר כי דבריו של עומר לחוקר הנתבע היו מכוונים לכך שהתובע לא שב לאחר התאונה לעבודה בהיקף הרגיל שבו עבד לפני התאונה (עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול; עדות עומר בעמוד 11 לפרוטוקול). גרסה זו לא עולה בקנה אחד עם דבריו המפורשים של עומר לחוקר הנתבע, בעת שמסר את הודעתו, כי התובע כלל לא חזר לעבוד אצלו.

סוגיה נוספת שמחלישה מגרסת התובע כי הועסק על ידי עומר ביום 29.12.16, טמונה בשיעור השכר שנטען ששולם לו לפני האירוע התאונתי. מהודעות התובע ועומר, כמו גם מעדותם בבית הדין, עולה כי חודשיים לפני האירוע התאונתי הועלה השכר ב-3,000 ש"ח ל-8,000 ש"ח. כאמור, קבענו כבר כי לא הוכח כלל שעומר שילם שכר כלשהו לתובע. אנו מתמקדים כאן בעצם הטענה להעלאת השכר. להעלאה זו אין כל הסבר כלכלי. התובע הסביר כי דרש העלאה זו שכן אחרת היה עוזב את העבודה אצל עומר (הודעת התובע לחוקר הנתבע, שורות 86-89; עדות התובע בעמוד 6 לפרוטוקול; עדות עומר בעמוד 10 לפרוטוקול). בהודעתו הסביר התובע כי בעבר לא ביקש העלאת שכר בשל מצבו הכלכלי של עומר (הודעת התובע לחוקר הנתבע בשורות 100-101). התובע לא הוכיח כלל כי מצבו הכלכלי של עומר אפשר את העלאת השכר האמורה. הדבר מתחדד עת נותנים את הדעת לכך שעומר מסביר כי לאחר האירוע התאונתי לא שכר עובד נוסף במקום התובע, שכן לא קיבל עבודה חדשה (עדות עומר בעמוד 8 לפרוטוקול; הודעתו לחוקר הנתבע בשורות 94-95). היינו, מבחינה כלכלית נראה שהמצב היה כזה שלא הצדיק בהכרח העלאת שכר. סוגיה זו אף היא מחלישה מגרסת התובע כי הועסק על ידי עומר כעובד ביום 29.12.16.

גרסתו של התובע באשר למועד בו החל להיות מועסק אצל אחיו עומר, לא מקובלת עלינו. התובע טען בתצהירו כי תחילת העסקה אצל עומר היתה בחודש 8/2015. כך גם רשום בתלושי השכר שהפיקו עומר לתובע. בעדותו העלה התובע גרסה חדשה לפיה תחילת העסקה היתה בשנת 2014 או 2015. עומר בעדותו ציין כי תחילת העסקה היתה בסוף שנת 2014 (עדות התובע בעמוד 5 לפרוטוקול; עדות עומר בעמוד 8 לפרוטוקול). סתירה זו בתוך הגרסאות עצמן – כאשר משווים את הגרסה בתצהיר לגרסה בעדות, כמו גם הסתירה לנתונים שבתלוש השכר – מחלישה מהמשקל שיש לייחס ל גרסת התובע ועומר כי עומר העסיק את התובע כעובד ביום 29.12.16.

סתירה נוספת שמצאנו בגרסת התובע טמונה בגובה השכר שלטענתו שולם לו כאשר שב לעבודה אצל עומר לאחר האירוע התאונתי מחודש 12/2016. בהודעתו לחוקר הנתבע טען התובע כי השכר לאחר התאונה עמד על 1,500 ש"ח לחודש (שורה 96 להודעת התובע) ואילו בעדותו טען התובע כי השכר עמד על 5,000 ש"ח (עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול). לתובע לא היה הסבר משכנע באשר להבדלי גרסאות אלו ואנו דוחים את טענתו כי הסכום של 1,500 ש"ח שהזכיר בהודעתו יוחס לפער בין השכר לפני התאונה ולאחריה. סתירה זו בגרסת התובע מוסיפה ומחלישה מהמשקל שיש לייחס לגרסתו כי הועסק על ידי עומר כעובד ביום 29.12.16.

נכון הדבר שעומר הפיק לתובע תלושי שכר; חתם על טופס תביעה שהוגש על ידי התובע לנתבע; וגם חתם על טופס בל/250. כפי שעלה מעדותו של חסן, עומר גם דיווח לנתבע כי הוא מעסיק את התובע כעובד. דיווח זה הוגש לנתבע לראשונה בחודש 5/2016 (עדות חסן בעמוד 11 לפרוטוקול; מסמך שכותרתו "הגשה דו"ח (רב שנתי)" – שהעתקו צורף לתצ היר התובע). אלא שבכל אלה – הפקת תלוש שכר, אישור עומר על טופס התביעה, ודיווח לנתבע על העסקת התובע – אין להביא למסקנה כי עומר העסיק את התובע כעובד ביום 29.12.16. לטעמנו יש להקנות משקל רב יותר לראיות ולקביעות כפי שפו רטו לעיל, שאינן תומכות במסקנה כי ביום 29.12.16 שררו יחסי עובד-מעסיק בין התובע לעומר. יש לזכור כי עומר יכול היה להפיק רווח משני מדיווח על התובע כעובד שלו, גם אם לא העסיק אותו בפועל.

עצם העובדה שהאירוע התאונתי התרחש תוך כדי עבודה של התובע – דבר עליו ניתן ללמוד מהגרסה שמסר התובע ביום 1.1.17 לרופא המשפחה ד"ר סולטאן ג'ואברה – אין בה להוות ראיה כי התובע נפגע בעת שהיה עובד של עומר. העבודה שאותה הזכיר התובע בפני הרופא יכולה להיות עבודה עצמאית של התובע או עבודה אצל אדם אחר שאינו עומר . אין הכרח להגיע למסקנה שהתובע היה עובד של עומר בעת שנפגע. כפי שקבענו כבר לעיל, אין לייחס משקל לטענת התובע ועומר כי עומר העסיק את התובע כעובד ביום 29.12.16.

בתובע לא חלה גם ההגדרה המרחיבה של המונח "עובד" אשר מופיעה בסעיף 1 לחוק. זאת מאחר וכלל לא הוכח שהתובע ביצע עבודה כלשהי עבור עומר.

אשר על כן, אנו קובעים כי ביום 29.12.16 לא שררו בין התובע לעומר יחסי עובד-מעסיק. משכך, האירוע התאונתי מיום 29.12.16 איננו תאונת עבודה ועל כן יש לדחות את התביעה. אין צו להוצאות.

לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ב' אדר תש"פ, (27 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מתיתיהו שחם
נציג ציבור (מעסיקים)

אסף הראל, שופט

מר דב אייזיק
נציג ציבור (עובדים)
-