הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 1311-05-20

21 ספטמבר 2020
לפני:

כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
אמנון שמיר
ע"י ב"כ: עו"ד יצחק אורינג
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 18.2.2020 ("הוועדה"), אשר דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בהחלטתה קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

הרקע העובדתי

2. לפי העולה מהתיק, המערער יליד 1965, עובד אחזקת רשת. המשיב הכיר ב"ליקוי שמיעה" כפגיעה בעבודה על רקע חשיפה לרעש מזיק בעבודתו .

3. למערער נקבעה דרגת נכות יציבה בשיעור 14.5% מיום 29.7.1999.

4. בשנת 2016 הגיש המערער בקשה להחמרת מצב. ועדה רפואית לעררים מיום 28.3.2017 קבעה שחלה החמרה בליקוי השמיעה של המערער. למערער נקבעה דרגת נכות יציבה בשיעור 19%, מיום 9.5.2016, בגין הליקויים הבאים: ליקוי שמיעה בשיעור 10% [ליקוי שמיעה 72(1)(ג)(3)] וטנטון תמידי בשיעור 10% [פריט ליקוי 72(4)(ד)(II)].

5. בשנת 2019 הוגשה בקשה חדשה להחמרת מצב, ועניינו של המערער נדון בוועדה רפואית מדרג ראשון ביום 23.12.19, אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו. המערער הגיש ערר על החלטה זו.

6. ביום 18.2.2020 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה אא"ג ומומחה בקרדיולוגיה . הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ולטיעוני הערר מפי בא כוחו שהתלווה אליו, ורשמה אותם בסעיף 5 לפרוטוקול. לאחר שעיינה במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה, קבעה הוועדה כך:

"הוועדה הקשיבה בתשומת לב רבה לדברי העורר ובא כוחו ועברה על בדיקות השמיעה שבתיקו מתאריכים הבאים 28.2.19, 13.8.19, 10.6.19, 9.6.16, 22.3.16, ובדיקת BERA מ24.10.19. קיימת שונות רבה בין הבדיקות למשל קיים לכאורה שיפור במצב שמיעתו אם משווים את שמיעתו ל22.3.16 ל28.2.19. קיימת גם שונות רבה בין בדיקות השמיעה שנערכו בשנת 2019 ולכן הופנה לבדיקת ה BERA.
בבדיקה זו נמצא שסף השמיעה בתדר 2000 הרץ טוב יותר מסף השמיעה ב1000 הרץ דבר זה אינו אופייני לנזק שנגרם מתוצאה לחשיפה לרעש וכמו כן לא בא בביטוי בבדיקות השמיעה ולכן לא ניתן להסתמך על בדיקה זו במלואה, לכל היותר ניתן להניח שסף השמיעה ב1000 הרץ הוא כמו סף השמיעה ב2000 הרץ, וסף השמיעה ב500 הרץ הוא בוודאי לא חמור יותר מאשר סף ב1000/2000 הרץ".

לסיכום קבעה הוועדה כדלקמן:

"לאור זאת ובהסתמך על בדיקת הברה והן על בדיקות השמיעה, סף השמיעה הממוצע בתדרי הדיבור הוא לכל היותר 30 דציבל.
יש לציין כי בזמן הוועדה ניתן היה לשוחח עם העורר בקול נמוך תוך הפניית ראש והסתרת הפה כאשר הוא אינו משתמש במכשיר השמיעה שלו. הוועדה דוחה את הערר. לא קיימת החמרה במצבו".

טענות הצדדים

7. לטענת המערער, הוועדה לא הסבירה כיצד הגיעה למסקנה שסף השמיעה הממוצע בתדרי הדיבור הוא 30 דציבל. לפי הטענה, מסקנה זו מבוססת על הערכה סתמית , בעוד שהיה על הוועדה לנתח כל בדיקת שמיעה בנפרד ולבסס את החלטתה על נתונים עובדתיים כפי שמורות התקנות. נטען עוד שהוועדה לא התייחסה באופן ענייני לבדיקת הברה.

8. לטענת המשיב, הוועדה עיינה בבדיקות השמיעה השונות והסבירה מדוע אינה יכולה להתבסס על איזו מהן כמייצגת את שמיעתו של המערער. נטען שהוועדה רשאית לפי שיקול דעתה הרפואי לקבוע את נכותו של המערער בהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

10. מעיון בהחלטת הוועדה עולה שהוועדה בחנה את כל בדיקות השמיעה בתיקו של המערער וקבעה שעל בסיס ממצאי בדיקות השמיעה לא ניתן לקבוע שחלה החמרה בשמיעתו של המערער. הוועדה הסבירה שקיימת שונות רבה בין בדיקות השמיעה, כאשר חלקן אף מצביעות על שיפור לכאורה בשמיעתו של המערער. לשם הדוגמה ערכה הוועדה השוואה בין בדיקת שמיעה מיום 22.3.2016 ובדיקת שמיעה מיום 28.2.2019, וקבעה שממצאיהן אינם אמינים. הוועדה ציינה שקיימת שונות גם בין ממצאי בדיקות שנערכו באותה שנה ממש, בשנת 2019. הוועדה הוסיפה וקבעה, כי אינה יכולה להסתמך גם על בדיקת הברה, שכן העקומה אינה אופיינית לנזק כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק, וכי ממצאי הברה אינם תואמים את בדיקות השמיעה. ממכלול הנתונים האמורים הגיעה הוועדה למסקנה שסף השמיעה בתדר 1,000 הרץ זהה לסף השמיעה בתדר 2,000 הרץ, אשר לא יכול להיות חמור מסף השמיעה בתדר 500 הרץ. על יסוד האמור קבעה הוועדה שסף השמיעה של המערער בתדרי הדיבור הוא לכל היותר 30 דציבל, נתון אשר אינו מזכה את המערער בנכות נוספת מעבר לזו שנקבעה לו בהליך ההחמרה הקודם. מדובר במסקנה רפואית מבוססת ומנומקת, המסורה לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בה.

11. נדחית טענת המערער שלא התקיימה בוועדה שיחה עם המערער בקול נמוך, כפי שתיארה הוועדה בהחלטתה, תוך הפניית ראש והסתרת הפה ומבלי שהוא משתמש במכשיר שמיעה. מדובר בטענה עובדתית העומדת בסתירה לרישום בפרוטוקול הוועדה, וכבר נפסק ש לא ניתן להעלות בערכאת ערעור טענה עובדתית בעלמא כלפי הוועדה ולבקש בעקבות טענה זו לפסול החלטתה. מהפרוטוקול עולה שהוועדה שוחחה עם המערער, אשר תיאר את תלונותיו כפי שנרשמו בסעיף 5 לפרוטוקול. התרשמות הוועדה מהשיחה עם המערער היא במסגרת שיקול דעתה באשר לאופן עריכת הבדיקה הקלינית, ואין לנו אלא לסמוך היום על הפרוטוקול שנרשם על ידי הוועדה בהיותה גוף סטטוטורי, מעין שיפוטי מובהק. ככזאת נהנית הוועדה חזקת תקינות מעשה המנהל שלפיה עמדה בחובתה לנהל פרוטוקול תקין ופעלה כרשות שלטונית בהתאם לכללי המשפט המנהלי ועקרונות הצדק הטבעי. בכל מקרה, הערה זו של הוועדה אין לה משקל מבחינת קביעת דרגת הנכות אשר נקבעת בהתאם למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

סוף דבר

12. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

13. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

14. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"א, (21 ספטמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .