הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 10969-03-18

07 פברואר 2021

בפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציגת ציבור (עובדים) : גב' מלכה טל
נציגת ציבור (מע סיקים): גב' נירה גרין

התובע
גיל רובין
ע"י ב"כ: עו"ד משה פסחוב
-
הנתבעים
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד דורון ירושלמי

פסק דין

לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בדרך המיקרוטראומה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
המל"ל דחה את תביעת התובע במכתבו מיום 26.1.2017.
מכאן, התביעה שלפנינו.
התובע הגיש תצהירים מטעמו ביום 1.6.2018 ו לאחר שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסכמה לעניין העובדות הרלוונטיות בתיק ולעניין מינוי מומחה בתחום האורתופדיה.
נציין, כי תם המינוי של נציגי הציבור שישבו בדיון ההוכחות ובהעדר התנגדות הצדדים ובהתאם להחלטות מתאריכים 4.6.2020 ו-20.1.2021, בתיק מתמנות נציגות ציבור חדשות.

 להלן העובדות המוסכמות כפי שהן נקבעו בפרוטוקול מיום 1.5.2019:
התובע יליד 1991.
התובע עבד בתקופה שבין 02/2014 ועד 08/2016 בחב' "קומפקטוס" אשר עוסקת בהרכבת מערכות מדפים מודולריים.
התובע לא עבד באופן רצוף במהלך כל אותה תקופה וגם לא עבד במשרה קבועה באותה תקופה, שכן, במהלך תקופה זו – התובע היה ב-3 חודשי חופשה עקב לימודים לפסיכומטרי, כ-6-7 חודשי חופשה עקב טיול לחו"ל וכן הייתה תקופה שבה הוא למד במכינה ועבד משרה חלקית ביותר.

בהתאם לתלושי השכר של התובע – התובע עבד במהלך אותה תקופה חודש אחד של 26 ימים; 3 חודשים של 20-21 יום; 7 חודשים של 17-18 יום; ו-11 חודשים של ימים בודדים שנעים בין יום עבודה אחד ל-11 ימים.
יצוין כי יום העבודה של התובע היה משעה 06.30-06.45 ועד 17.00-18.00.
במסגרת עבודתו של התובע – התובע היה מגיע בבוקר למקום העבודה, מעמיס את המשאית כ-20 דקות, נוסע לאתר הפרויקט במשך כ-40 דקות ואז בממוצע כ-3-4 שעות עוסק בפריקת הציוד מהמשאית והבאתו למקום ההרכבה.
במסגרת זו – הרים התובע ציוד ששקל משקלים שונים. ציוד שמשקלו נע בין 10 ק"ג לבין 40 ק"ג התובע הרים בעצמו, ולעיתים הוא היה מרים עם עובדים נוספים ציוד ששקל יותר, לרבות עגלות ששקלו 200 ק"ג אותן הרים עם 3 עובדים נוספים.
בנוסף לעבודת הפריקה וההרמה – התובע גם עבד בהרכבת מסילות ובהרכבת מדפים ועגלות – עבודה אשר הייתה מתבצעת בעזרת מברגה וציוד נילווה, כאשר במסגרת זו התובע ביצע את העבודה בגבהים שונים (לעיתים בכיפוף, לעיתים בגובה המותניים, לעיתים בגובה הכתפיים ולעיתים עם ידיו פשוטות אל על).
בעת שביצע את עבודת ההרכבה נדרש התובע גם להרים את המדפים כדי להרכיב אותם.
בסיום יום העבודה – התובע היה חוזר למשרדים ופורק את המשאית.
התובע החל להרגיש כאבים בגבו חודש וחצי לאחר תחילת העבודה, כאבים שנמשכו כחודש וחזרו לסירוגין, הכל בהתאם למפורט בתיק הרפואי.
יום העבודה האחרון של התובע – 15.5.2016, שאז באותו יום התובע הרגיש כאבים מאוד חזקים בגבו שלא אפשרו לו להמשיך לעבוד.
הצדדים הסכימו, כי פעולת המיקרוטראומה היא פעולת ההעמסה והפריקה.

מינוי מומחים רפואי ים וחוות דעת ם
בהחלטתנו מיום 6.5.2019 מונה ד"ר רוני בשוראי, אורתופד, לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מצבו הרפואי.
בתאריך 30.6.2019 התקבלה בבית הדין חוות דעתו של המומחה - חוות דעת מיום 20.6.2019 בה צוין:
"לשאלות בית הדין:
לתובע מחלת ע"ש מתני, ניוונית שחיקתית, שהחומרה ע"י חבלות לגב, התבטאה בכאבי גב תחתון ממושכים ולסירוגין, עם קרינה של הכאב לירך שמאל. בבדיקת ה- MRI ישנה מחלת דיסק ב-2 גבה ים, ללא שינויים ניווניים נוספים, וב-EMG – עדות לנזק שורשי.
לא.
להערכתי כן, ישנו קשר של החמרת מצב של מחלתו, עקב עבודתו. בסבירות של למעלה מ-50%.
הקשר הסיבתי בין מחלתו לליקוי הוא מנגנון של מיקרוטראומה, עקב הפריקה וההעמסה כפי שנקבע בעובדות המוסכמות.
להערכתי לא, להשפעת העבודה על מצבו שיעור לא משמעותי, שהוא פחות מ-20% הנדרשים לפי הפסיקה.
התובע החל את עבודתו עם מחלת הגב, אשר באה לידי ביטוי כבר חודש וחצי לאחר התחלת העבודה. לא סביר שמנגנון מיקרוטראומה ישפיע בתוך פרק זמן כזה. בשנת 2016 עבר גם 2 אירועים חבלתיים שהחמירו את מצבו ואינם קשורים לעבודה. אלה מירב הגורמים למצב גבו.
התלונות הרדיקולריות החלו לאחר האירוע הספורטיבי שתועד ב-15.6.2016. יתכן שאז נגרמה פריצת הדיסק או שהיתה קיימת קודם לכן והחמירה עקב האירוע".

בתאריך 30.6.2019 ניתנה על ידנו החלטה לפיה צד מן הצדדים המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, יגיש בקשה בעניין.
התובע הגיש ביום 12.8.2019 בקשה להעברת שאלות הבהרה.
ביום 22.10.2019 ניתנה החלטה במסגרתה התקבלה ברובה הבקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה. השאלות אשר הופנו למומחה היו כדלקמן:

"1.1 האם רכיבה באופניים במשך 8 דקות היא אירוע טראומתי חבלתי?
1.2 בחוות דעתך נימקת כי 2 אירועים חבלתיים בשנת 2016 החמירו את מצבו של התובע, אירוע של רכיבה על אופניים ואירוע שבו דרכו לתובע על הגב (במסגרת עיסוי).
האם רכיבה במשך 8 דקות באופניים יכלה לגרום לשינויים
ניווניים שחיקתיים?
האם דריכה על גבו של התובע יכלה לגרום לשינויים ניווניים שחיקתיים?
האם אתה מודע לכך שהתובע הופנה למנתח גב עוד בטרם האירוע
בו דרכו על גבו? יובהר כי ההפניה למנתח גב הייתה ביום 29.7.2016 והאירוע היה ביום 10.8.2016.
האם מחלת הגב של התובע התפתחה בטרם האירוע בו דרכו על גבו?

בחוות דעתך ציינת כי לא סביר שבפרק זמן של חודש וחצי לאחר התחלת
עבודה ישפיע מנגנון מיקרוטראומה.

האם יתכן כי בפניה הראשונה לאחר חודש וחצי של עבודה עדיין
לא היה מדובר במיקרוטראומה ומדובר רק בכאבי גב ראשוניים?
האם עובדים אשר עובדים בעבודות פיסיות פונים אפילו אחרי יום עבודה מאומץ אחד להתלונן על כאבי גב?

כשקבעת בחוות דעתך כי השפעת העבודה על מצבו של התובע השפיעה
בפחות מ- 20%, התכוונת שרכיבה של 8 דקות באופניים והאירוע של
הדריכה השפיעו יותר?
מנין אתה מסיק כי התובע החל את עבודתו עם מחלת גב? אפנה את תשומת
ליבך לתיקו הרפואי של התובע אשר אינו כולל תלונות על כאבי גב.
האם ייתכן כי לאדם כל כך צעיר (גיל 24) אשר לא פנה ולו פעם אחת בתלונה
על כאבי גב בטרם החל לעבוד יהיו גורמים אחרים אשר ישפיעו על מצבו מלבד העבודה?
האם ניתן לומר כי לולא החל לעבוד בעבודתו, עדיין היה סובל התובע ממחלת הגב?
האם כעת, אתה סבור כי השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמים אחרים
עולה על 20%?
ככל שאתה סבור כי לתובע הייתה מחלת גב בטרם החל לעבודה, האם לתנאי העבודה של התובע הייתה השפעה משמעותית על החמרת הליקויים אצל התובע, ולא רק על עצם היווצרותם?

ביום 15.12.2019 התקבלה חוות דעתו של המומחה לעניין שאלות ההבהרה שהופנו אליו – כדלקמן:
"לשאלות ההבהרה של בית הדין:
2.1 - זה אירוע שצוין על ידי התובע כגורם להתקף קשה של כאבי גב, שבמסגרתו החלה לראשונה קרינת כאב לרגל ולאשך. ולגופו של עניין – תנועה עזה או מאמץ קשה בעת רכיבה על אופניים יכול לגרום נזק לגב.
2.2.1 - לא. השינויים הניווניים קשורים למחלה טבעית שכאשר החל בעבודתו היתה כבר קיימת קרוב לוודאי.
2.2.2 לא. ראה תשובתי ל-2.2.1 לעיל.
2.2.3 כן.
2.2.4 כן. ראה תשובתי ל-2.2.1 לעיל.
2.3.1 כן.
2.3.2 כן.
2.2.4 כן. ראה תשובתי ל-2.2.1 לעיל.

2.3.1 כן.
2.3.2 כן.
2.4 לא. התכוונתי שמחלתו הניוונית הראשונית איתה החל את עבודתו בתוספת לאירועים הטראומתיים, כל אלה יחד השפיעו על מצבו יותר מהעבודה.
2.5 התובע החל את עבודתו עם שינויי ניווניים קשים, אשר לקח לו מס' שנים לפתח, טרם תחילת עבודתו ואשר התבטאו ברצף החל מכחודש וחצי מתחילת עבודתו.
2.6. כן. אנו רואים זאת לעיתים מזומנות. אנשים צעירים, כולל גילאי העשרה, אשר לוקים במחלת ע"ש מותני ניוונית שחיקתית. הגורם המשוער הוא תורשתי.
2.7 כן.
2.8 לא.
2.9 היתה השפעה שאינה משמעותית לא על היווצרותם ולא על החמרתם. עקב זמן החשיפה הקצר למיקרוטראומה כשנה במצטבר".

ביום 15.12.2019 ניתן צו לסיכומים והצדדים הגישו סיכומיהם.
ביום 21.6.2020 ניתנה החלטת בית הדין, כי לאחר שבית הדין החל במלאכת כתיבת פסק הדין הוא סבור שיש להפנות למומחה שאלת הבהרה נוספת וניתנה לצדדים הזדמנות להתנגד. מאחר והצדדים לא התנגדו, נשאל המומחה :
בתיק זה מונית ביום 6.5.2019 כמומחה מטעם בית הדין על מנת שתחווה דעתך באשר לליקוי של התובע והאם קיים קשר סיבתי בין הליקוי לעבודת התובע.
בחוות דעתך מיום 20.6.2019 התייחסת בין היתר לאירוע שעבר התובע בשנת 2016: "רכיבה מאומצת על אופני כושר (צויין ב 15/06), אחריה החלה קרינת כאב לירך שמאל ולאשך שמאל".
בחוות דעתך מיום 7.12.2019 לעניין שאלות ההבהרה מטעם התובע ובהתייחס לאירוע הרכיבה על אופני הכושר ציינת: "זה אירוע שצוין ע"י התובע כגורם להתקף קשה של כאבי גב. שבמסגרתו החלה לראשונה קרינת כאב לרגל ולאשך".
המומחה הופנה לסיכום ביקור מיום 1.6.2016 ממנו עולה כי התובע לא התלונן על כאבי גב תחתון כתוצאה מאירוע הרכיבה על אופני הכושר ונשאל האם יש באמור לעיל כדי לשנות מחוות דעתו וככל שלא למסור הסבר.

תשובתו של המומחה הייתה כדלקמן:
"לשאלת ההבהרה 2 של בית הדין:
דומני שישנה בעיה של הבנת הקריאה אצל שואל השאלה:
במסמך מ-1.6.2016 – סעיף סיבת הביקור:
שורה 2 – מזה כשנתיים לאחר הרמת משא כבד, כאבי גב הקורנים לעכוז וירך..
שורה 5-10 – ימים החמרה נוספת
שורה 10 – רכיבה נמרצת... שלאחריה הופיעו הכאבים.
"הכאבים" – עם ה' הידיעה, מפנה אותנו לכאביו הידועים, המצוינים בטקסט לפני כן.
חוות דעת עוסקת בכך שהתובע סובל ממחלת ע"ש מותני ניוונית שחיקתית, שהיתה קיימת טרם עבודתו, אשר הוחמרה ע"י 2 אירועי טראומה. גם אם נניח שהוחמרה על ידי אירוע טראומה אחד בלבד – אין הדבר מוריד מתקפות המסקנות, המתבססות בעיקר על כך שהמחלה היתה קיימת טרם עבודתו".

לאחר קבלת התשובה הגיש התובע בקשה למינוי מומחה נוסף ובית הדין נעתר לבקשתו ומינה את ד"ר עידו ציון כמומחה נוסף בתיק.
ביום 18.10.2020 התקבלה חוות דעתו של המומחה הנוסף כדלקמן:
"שאלות לדיון:
16.1 מהו ליקויו של התובע.
כאב גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל, רדיקולופתיה L5S1
מצב אחרי ניתוח מיקרודיסקטומיה L5S1 – 23.8.2016.
פענוח הולכה עצבית רגליים, ד"ר קפלן 3.7.2016 – סימנים לרדיקולופתיה כרונית קלה S1 שמאל.
פענוח MRI עמ"ש מותני, בי"ח הלל יפה 26.7.16 מבנה חוליות בגדר הנורמה. יישור לורדזיס מותני. גובה L4-12D ללא בלט או בקע דיסק משמעותי. גובה L5 - 4 בלט דיסק אחורי דיפוזי קל.
גובה L 5 S1 בקע דיסק אחורי מרכזי קטן ללא לחץ משמעותי על השק הדוראלי. היצרות קלה של תעלת השורש בשני הצדדים. תעלה השדרה ברוחב תקין.../סיכום שינויים ניווניים L 5 S1.
16.2 האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בחלק העובדתי, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק). בחלק ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, פורטה מחלת המקצוע הנוגעת לענייננו.
ככל שקיימת אצל התובע מחלת מקצוע, מתבקש המומחה לפרט מהי המחלה מתוך המחלות המפורטת בתוספת לתקנות.
עבודת התובע כתואר בעובדות המוסכמות אינה גורמת למחלת מקצוע.
16.3 האם ניתן לקבוע, בסבירות שלמעל ל- 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?

גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השנים.
על פי העובדות המוסכמות התובע עבד חלקית לאורך התקופה 5-2016 – 2-2014, קרי שנתיים ושלושה חודשים ברוטו, כאשר ע"פ סעיף 5 להחלטה לא עבד מתוך תקופה זו לפחות 10 חודשים (3 חודשים לימוד לפסיכומטרי, 6-7 חודשים חופשה בחו"ל) כך שבסה"כ לכל היותר לא ברצף נחשב עד 15 חודשי חשיפה.
על פי סעיף 11 להחלטת בית הדין, פעולת מיקרו-טראומה הינה פעולת ההעמסה ופריקה יום עבודה במשך 9-10 שעות וכלל.
פריקה וניוד ציוד -3-4 שעות ליום, משקל 10-40 ק"ג לבד (אין פירוטי לכמות הפריטים) ואילו ציוד במשקל גבוה יותר (עד 200 ק"ג) בסיוע 3 עובדים נוספים.
הרכבת מסילות ומדפים – בעזרת מברגה, בגבהים שונים תוך כיפוף לגובה מותניים, גובה כתפיים. ביצע גם הרמת מדפים להרכבה.
פריקת משאית בסיום יום – אין פירוט לכמות ומשקל ציוד.

על פי ניתוח העובדות המוסכמות, מדובר במשקל שהינו חריג לטלטול ידני, אך תדירות והיקף העבודה כמתואר אינו מתאים לליקוי במנגנון מיקרוטראומה. הרמת משקל חריג (כאשר אין בעובדות המוסכמות מידע על תדירות ומספר פריטים) עלולה להביא לאירוע חריף/תאונתי, אך במשך החשיפה המדובר וחוסר הרצף המדובר, ניתן לקבוע כי אין מדובר בליקוי במנגנון מיקרוטראומה.

16.4 ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי , הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו: האם בעיקרו של דבר ניתן לומר כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר ובלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
כמפורט בתשובה 16.3 משך החשיפה והיקפה אינה מתאים למנגנון מיקרוטראומה.
16.5 ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעתה עבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו – האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקוי של התובע?
(השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).
כמפורט בתשובה 16.3-4 אין השפעה על העבודה במנגנון מיקרוטראומה על הליקוי.
על פי התיעוד הרפואי, לתובע תלונה על כאב גב ללא הקרנה כבר 25.4.14 כחודשיים מתחילת העבודה, קרי ללא סבירות למנגנון מיקרוטראומה הכרוך בפעולה / עומס חוזר ונישנה.
החל מ- 8.2015 מתואר כאב גב עם הקרנה לימין ללא כל ממצא בבדיקה גופנית עם צלום ומיפוי תקינים. דגש כי הליקוי הינו הקרנה לרגל שמאל.
לראשונה מתועד תלונה של הקרנה לרגל שמאל עכוז וירך 20.5.16. תלונה זו של כאב עד הירך אינה מתאימה לממצא בהדמיה אך בהולכה עצבית של לחץ שורש בגובה 1S 5L האמור לתת הקרנת כאב לכף הרגל. ברישום 20.5.16 מודגש כי אין חבלה או אירוע חריג.
אירוע חדש מתועד תוך הדגשה כי מדובר בכאב שונה 1.6.16 לאחר אימון חריג בחדר כושר בהעדר תיעוד לאירוע תאונתי חריג במהלך העבודה לא ניתן גם לקבוע כי הליקוי בגב התחתון מושפע מעבודת התובע גם כאירוע תאונתי.
לציין כי אין מידע על שירות צבאי וחשיפה לעומסים בשירות כזה או תלונות בגב תחתון.

16.6 האם פרק הזמן הלא ארוך והלא מלא שעבד התובע יכל לגרום למצב בגבו של התובע.
כפי שפורט כבר בתשובה 16.3, פרק זמן מצטבר של 15 חודש מתוך 25 חודשים בסה"כ ותוך הפסקה של 5 ו- 7 חודשים אינו מתאים לגרימת ליקוי במנגנון מיקרוטראומה.

16.7 האם ניתן להצביע על הזמן שבו ארע פריצת הדיסק של התובע.
על פי התיעוד הרפואי תלונה לכאב גב עם הקרנה לשמאל מתועדת החל 20.5.16 אך הבדיקה הגופנית לא העלתה כל ממצא חריג וכך גם צילום במועד זה אף נרשם כי בדיקת SLR הינה שלילית, קרי, אין ממצא מתאים לגירוי שורשי. לראשונה קיים תיעוד לגירוי שורשי בבדיקה 15.6.16 ד"ר גלמן ובעקבות הממצא הופנה לבדיקת הולכה עצבית.
באם נסתמך על הממצא בבדיקה הגופנית, ניתן לקבוע כי פריצת הדיסק הופיעה בהסתמנות קלינית עם גירוי שורשי בין 20.5.16 (לא היה קיים) ו- 15.6.16 (SLR חיוב שמאל) כאשר מתועד אירוע חריג במהלך התקופה 1.6.16.
ניתן לקבוע כי עד 15.5.16 עת הפסיק בעבודתו, לא היו תלונות מתאימות לפריצת הדיסק משמאל".

ביום 18.10.2020 ניתנה החלטת בית הדין כי על הצדדים להגיש שאלות הבהרה או לחילופין סיכומים.
לא הוגשו שאלות הבהרה וביום 21.12.2020 הוגשו סיכומים מטעם התובע וביום 19.1.2021 הוגשו סיכומי הנתבע.

טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה
לטענת התובע, עובר לתחילת עבודתו התובע לא סבל מכאבים או הגבלות בגב.
המומחה, ד"ר עידו ציון, שגה כאשר קבע כי בעבודתו של התובע אין מדובר במנגנון מיקרוטראומה, שכן התובע הרים משקלים כבדים מאוד וביצע עבודה פיסית קשה. לדעת ב"כ התובע, עבודת סבלות יכולה לגרום לפגיעה בגב גם לאחר חודשים בודדים ואף לאחר הרמת משקל באופן חד פעמי.
התובע עבד בתדירות גבוהה וגם בהיקף עבודה גבוה.
המומחה לא ציין מהי תקופת העבודה שיכולה לגרום לפגיעות דומות.
לפי הפסיקה, די בעבודה של שנה על מנת לעמוד בקריטריון הזמן למנגנון המיקרוטראומה.
ברור שהביקור הראשון אצל אורתופד לא מדובר במנגנון מיקרוטראומה אלא רק בכאב ראשוני.
תשובת המומחה אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון, אינה מפורטת ומעלה תמיהות וספקות.
נציין, כי בסיכומים שהוגשו בדצמבר 2020 התייחס ב"כ התובע אך ורק לחוות דעתו של ד"ר ציון, אך בסיכומים מוקדמים יותר ממאי 2020 הוא התייחס לחוות דעתו של ד"ר בשוראי וגם לגביו טען, כי חוות דעתו של המומחה אינה עולה עם ההיגיון, כאשר המומחה קבע כי יש קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין מחלתו על דרך ההחמרה, אך השפעת העבודה אינה משמעותית.
לגרסת המומחה ד"ר בשוראי לתובע היו שני אירועים חבלתיים, האחד – רכיבה על אופניים והשני – עיסוי שכלל דריכה על גבו. היעלה על הדעת שרכיבה של 8 דקות על אופניים הי נה אירוע חבלתי?
המומחה טעה בטענה שהרכיבה על אופניים גרמה לתובע לכאב גב ומהמסמכים הרפואיים עולה כי הוא סובל מכאבים בירך כתוצאה מהרכיבה.
חוות הדעת של ד"ר בשוראי רצופה בסתירות, מעלה תמיהות וספקות רבים.
אין כל סיבה הגיונית לפגיעה בגבו למעט העבודות של הסבלות במשקלים גבוהים.
לטענת הנתבע, בית הדין מינה את ד"ר ציון שקבע שאין כל קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע לבין הליקוי בגבו, כאשר מדובר בחוות דעת מפורטת, מנומקת ומוסברת היטב ועל כן, על בסיס שתי חוות הדעת בתיק יש לדחות את התביעה.
נציין, כי בסיכומי הנתבע מיוני 2020 נטען, כי התובע עבד במשך שנתיים וקצת ואולם לא מדובר בתקופת עבודה רציפה ובמשרה קבועה והתובע לא עבד כ-10 חודשים במהלך תקופה זו וחלק מהתקופה הוא עבד במשרה חלקית ביותר.
למעשה התובע עבד מעבר ל-17 ימים רק 11 חודשים.
נטל ההוכחה מוטל על התובע והתובע לא הוכיח את תביעתו בסבירות העולה על 50%. לפי חוות דעת המומחה יש קשר של החמרת מצב בין מחלת התובע לבין עבודתו ואולם השפעת העבודה אינה משמעותית ופחות מ-20% כנדרש על פי הפסיקה.
התובע החל את עבודתו כאשר כבר הייתה לו מחלת גב ו הוא אף עבר שני אירועים חבלתיים שהחמירו את מצבו ושאינם קשור ים לעבודתו. לפי חוות דעת המומחה ד"ר בשוראי רואים לעיתים מזומנות צעירים הסובלים מכאבי גב עקב גורמים תורשתיים.

דיון והכרעה
תחילה נציין, כי ב-25.3.2019 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין יצחק ביטון שבו נקבע כי "אומנם לא נקבע פרק זמן מינימאלי אשר רק ממנו והלאה יוכר מנגנו פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, אך נראה כי תקופה של פחות משנה על פי הפסיקה הינה שיקול שבהצטרפו לנסיבות נוספות אינו מצדיק מינוי מומחה רפואי". אמנם בענייננו התובע עבד, ברוטו, תקופה של מעל שנתיים, ואולם בנטו, התובע עבד כשנה ולכן מלכתחילה תביעת התובעת לליקוי על דרך המיקרוטראומה היא גבולית.
מבלי לגרוע מהאמור לעיל – הרי שבתיק מונו שני מומחים שונים אשר שניהם שללו את הקשר בין עבודת התובע לבין הפגימה בגבו.
בהתייחס לחוות הדעת של ד"ר עידו ציון –בשונה משנרשם בסיכומי התובע, ד"ר ציון לא קבע שעבודת התובע אינה גורמת למנגנון המיקרוטראומה, אלא קבע שלאור משך החשיפה וחוסר הרצף בעבודתו, הפגימה בגב לא נגרמה במנגנון של מיקרוטראומה. יובהר, כי קביעה זו של המומחה הינה קביעה רפואית שניתנה בהתאם למומחיותו ו היא שונה מהקביעה המשפטית לעניין פרק הזמן המינימלי של עבודה בהתייחס לתביעות למיקרוטראומה.
בהתייחס לחוות הדעת של ד"ר בשוראי – הרי שהוא קבע כי התובע החל את עבודתו עם מחלת גב וכי לא סביר שמנגנון המיקרוטראומה ישפיע בתוך בפרק זמן כזה, כאשר על פי חוות דעת, התלונות הרדיקולוריות החלו לאחר האירוע הספורטיבי שתועד ב-15.6.2016 שיתכן שאז נגרמה פריצת הדיסק או שהיתה קיימת קודם לכן והחמירה כתוצאה מהאירוע.
המומחה הסביר עוד בחוות דעתו לשאלות ההבהרה, כי לעיתים מזומנות רואים אנשים צעירים אשר לוקים במחלת ע"ש מתני ניוונית שחי קתית, כאשר הגורם המשוער הוא תורשתי, וכי סביר שהמחלה הניוונית הראשונית איתה החל את עבודתו בתוספת האירועים הטראומתיים ישפיעו על מצבו יותר מהעבודה.
מכל המפורט לעיל, הרי ששני מומחים שונים בתחום האורתופדיה אשר מונו על ידי בית הדין שללו כי עבודת התובע היא אשר גרמה לפגיעה בגבו.
לאחר שעיינו בחוות דעת המומחים, אנו סבורים כי קביעותיהם הרפואיות עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותי הם.
מיותר לציין, כי יש לעדיף את הקביעות המקצועיות של המומחים על פני ההשערות הרפואיות של בא כח התובע בסיכומיו לעניין הסיבה לפגיעה.
בעניין זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין בוארון ויוסף חיון , שם חזר בית הדין הארצי על ההלכה, כי בשאלות שברפואה מקבל בית הדין את חוות הדעת של המומחים מטעם בית הדין ככל שה ן סביר ות ואין בה ן פגמים נראים לעין.
בנסיבות אלה, על יסוד חוות הדעת של המומחים, התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.
הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"א, (07 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
גב' מלכה טל

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

נציגת מעסיקים
גב' נירה גרין