הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה חיפה ב"ל 10348-10-20

לפני:

כב' השופט נוהאד חסן

המערער
יוסף תייר
ע"י ב"כ: עו"ד סמעאן בשארה
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 6.9.2020 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 30% מיום 1.10.2018 ועד 30.9.2020.

רקע עובדתי

2. לפי העולה מן התיק, המערער יליד 1964, עובד בתפקיד טבח בבית חולים נהריה. ביום 27.10.2017 נפגע המערער מאופניים, והמשיב הכיר באירוע כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "חבלות בכתף ימין, בברך ימין, בקרסול שמאל, כאבים בצוואר".

3. למערער שולמו דמי פגיעה לתקופה שמיום 28.10.2017 ועד 9.11.2017. ועדות רפואיות קבעו למערער נכויות זמניות לתקופה שמיום 10.11.2017 ועד 30.9.2018. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער ביום 21.10.2018 דרגת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1.10.2018. המערער הגיש ערר על החלטה זו.

החלטת הוועדה

4. הוועדה התכנסה ביום 22.12.2019, כאשר בהרכבה ישבו מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה, הנוירוכירורגיה והרפואה הפנימית. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ולטיעוני הערר מפי בא כוחו שהתלווה אליו. הוועדה קיימה דיון בעניינו של המערער וציינה כך:

"הנ"ל נפגע בנפילה מאופניים ב-27.10.2017, הגיע למיון ולאחר בירור בשל כאבים בכתף ימין, בברך ובצוואר שוחרר לביתו.
בהמשך התלונן בעיקר על כתף ימין, ורק לאחר כחודש התלונן ונבדק במרפאה נוירוכירורגית של בי"ח נהריה ב-28.11.2017 בתלונה של כאבים בצוואר הקורנים לידיים. בבדיקה אז כבר מצאו הליכה בלתי יציבה, חולשה בלפיתה ביד ימין, הופנה לבירור דימותי אשר הדגים דיסקופתיה מ-C5 עד C7 בעיקר, וב-8.1.18 MRI שבוצע בהמשך, אותם שינויים דיסקופתיים עם שינויים מילופת יים.
במרץ 2018 נותח בגישה קדמית, בוצע דיסקתומיה C6-7, C5-6, C4-5 עם פיוז'ן . כנראה לאחר ניתוח פיתח חולשה של יד שמאל , עבר לשיקום ומעקב בב י"ח בלינסון ששם נותח שנית בנובמבר 18, עבר למינקטומיה. ברקע יש לציין סכרת מטופלת באינסולין מזה כמה שנים וכן תלונות על כאבים בכתף וזרוע ימין עם חולשה שתוארה על ידי נוירולוג שבדק אותו בחודש אוגוסט 2017 כשלושה חודשים לפני התאונה".

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ותיארה את ממצאיה כדלקמן:

"מפגין סבל צווארי אשר מקרין לידו השמאלית, נכנס לוועדה כאשר ראשו מוטה לימין, מתהלך ללא שימוש במקל, הולך ללא הליכה ספסטית אך הליכה איטית. לדבריו בשל סבלו ברגל השמאלית.
מסוגל להתהלך על קצות אצבעות ועקבים בתמיכה. על ספת הבדיקה, בישיבה ובמעבר משכיבה לישיבה נראה שקיימת הגבלה קלה בלבד בכיפוף של הראש כאשר בכיפוף פסיבי מגיע עם הסנטר עד מרחק של 2 ס"מ מבית החזה תוך כדי אנחות של כאבים.
מבצע תנועות מינימליות של צידוד והטיית הראש ובעת ביצוע פסיבי מקשיח את שריריו בעורף ומתלונן על כאבים.
צלקת שקועה של 14 ס"מ בעקבות למינקטומיה בחלק האחורי אמצעי של הצוואר. צלקת רוחבית בקדמת הצוואר לא שקועה וללא תגובה חריגה.
אינו מרים את ידו השמאלית מעבר לגובה הכתף, לדבריו בשל כאבים קשים , וניתן להתרשם שקיים דלדול של שרירי חגורת הכתף, הזרוע וכף יד שמאל עם חולשה בעיקר דיסטלית של יישור האצבעות, ניתן ליישר אותן באופן פסיבי, מסוגל לסגור אותם לסגירת אגרוף.
מימין אין חולשה. גפיים תחתונות קיימת חולשה מינימלית של שרירים פרוקסימלים של רגל שמאל. ההחזרים ערים מאוד ביד שמאל עם הופמן וטרמנר חיובי ים מימין, החזרים מעט ערים עם הופמן חיובי קל. ברגליים כאמור חולשה קלה פרוקסימלית של רגל שמאל, החזרים מעט ערים משמאל, מימין מופחתים (כנראה על רקע סכרת) אין קלונוס, בבינסקי מרומס משמאל.
קיימת ירידה תחושתית של רגל ימין (תסמונת בראון סקווארד)".

הוועדה סיכמה וקבעה כך:

"לדעת הוועדה הנ"ל סבל משינויים ניווניים בעמ"ש צווארי (היצרות קוטר התעלה) ע"י שינויים דיסקופתיים ופצטריים שלא באו לידי ביטוי מבחינה נוירולוגית למעט חולשה של יד ימין, לאחר התאונה ובעקבות תלונותיו של כאבי צוואר אשר באו לידי ביטוי כחודש לאחר התאונה.
אובחן עם סימנים מילופתיים אשר אומתו בבדיקת MRI.
בעקבות כך עבר ניתוח ראשון במרץ 2018.
הוועדה סבורה ששינויים מילופתיים בעקבות תאונה אשר מחמירים גורמים בוודאות חולשה מוטורית קשה בסמוך ובהמשך לתאונה, דבר שלא בא לידי ביטוי אצל התובע. לכן הוועדה סבורה שהניתוח קשור בעיקר לשינויים דיסקופתיים ומילופתיים שקדמו לתאונה אשר הוחמרו בחלקם בלבד.
אי לכך הוועדה קובעת שיש לנכות לפחות 50% ממצבו הרפואי ועל כן קובעת נכות של 40% בגין המפלגיה, ו- 20% בגין הגבלה בנונית – סך הכל נכות בשיעור 60%, שיש לנכות מנכות זו 50%. סך הכל נכות בשיעור 30% זמניים עקב התאונה הנדונה.
מצבו כעת זמני לדעת הוועדה".

כמו כן, הוועדה הפנתה את המערער לבדיקת יועצים מומחים באורולוגיה ובפסיכיאטריה.

5. המערער נבדק על ידי יועץ לוועדה בתחום הפסיכיאטריה ביום 26.1.20 . לאחר שהקשיב לתלונות המערער ורשם את טענות בא כוחו, היועץ לוועדה עיין במסמכים הרפואיים וערך למערער בדיקה קלינית. להלן ממצאי בדיקת היועץ הפסיכיאטר:

"בן 56 נשוי+2, הצעיר מבין 9 אחים, צבא 3 שנים שירות מלא, טבח במקצועו, למד טבחות ועובד כטבח בבית חולים נהריה מ-97 ועד התאונה הנדונה. שולל תאונות קודמות, סובל מסכרת מזה 10 שנים עם אינסולין. שולל טיפול נפשי לפני התאונה. טיפול ראשון אצל פסיכיאטר מ-2/2019, שנתיים אחרי התאונה. לא יודע להסביר למה אחרי כמעט שנתיים פנה לטיפול נפשי, לדבריו הטיפול לא עוזר, עבר שני ניתוחים אורתופדיים בשנת 2018.
בבדיקה הפורמלית: בהכרה מלאה, משתף פעולה, מתהלך בצליעה, עונה על שאלות בהססנות אך לעניין, התמצאות תקינה בכל המובנים, קשב, ריכוז, וזיכרון מעט ירודים. חשיבה מאורגנת, בתוכן החשיבה לא נתגלו מחשבות שווא ולא מחשבות אובדניות, אין הזיות. שיפוט תובנה תקינים, אפקט מעט מתוח, בעל גוון דיכאוני אין סימנים להפרעה פסיכוטית ולא לדיכאון מג'ורי ולא ל-PTSD".

בהמשך קבע היועץ הפסיכיאטר כך:

"היועץ עיין במסמכים הרפואיים מיום 12.2.2019 ו-13.1.2020. לצורך סיכום הדיון היועץ מבקש את תיק נכות הכללית ( ייעוץ נפשי) וכן תיקו מקופ"ח פסיכיאטרי 3 שנים לפני התאונה ודו"ח ניפוק תרופות. לאחר קבלת המב וקש היועץ יסכם ללא נוכחות התובע".

היועץ הפסיכיאטר סיכם את חוות דעתו ביום 19.8.20, לאחר השלמת מסמכים רפואיים, וקבע כך:

"היועץ עיין בשנית בכל החומר הרפואי, כולל תיקו הפסיכיאטרי, דו"ח ניפוק תרופות ופרוטוקול נכות כללית וכן במכתבים מומחים שונים ביניהם ד"ר גולנוב מיום 13.1.20 וד"ר דרובוט מיום 12.2.19.
לציין שהאירוע התאונתי היה ביום 27.10.17. התובע פנה לראשונה לייעוץ פסיכיאטרי בשנת 2019, כלומר כשנה וחצי לאחר אירוע תאונתי זה. גם הרופאות הפסיכיאטריות שבדקו את העורר לא מצאו אבחנה של PTSD בעקבות התאונה הנידונה. האבחנות שנכתבו היו של הפרעת הסתגלות. אבחנה זו אינה מתפתחת בעקבות התאונה לאחר פרק זמן של שנה וחצי.
לדעת היועץ לא מתקיים קש"ס בין התאונה לאירוע הנדון".

6. המערער נבדק על ידי יועץ לוועדה בתחום ה אורולוגיה ביום 15.6.20. היועץ לוועדה רשם את תלונות המערער ואת טענות בא כוחו, עיין בתיעוד הרפואי וערך למערער בדיקה קלינית. היועץ תיאר את ממצאי בדיקתו כך:

"מתלונן על הפרעות במתן שתן, בעיקר תכיפות ונוקטוריה, כמו כן ירידה בתפקוד המיני.
מוסיף כי הפרעות אלו הופיעו יום למחרת התאונה הנדונה בחודש 10/2017.
הפעם הראשונה והיחידה שהיה אצל אורולוג ד"ר עדי לזר היה ב-07/02/2019 כשנה וארבעה חודשים.
יש לציין שהתובע סובל ממחלת הסכרת מטופלת באינסולין מלפני כ-8- 9 שנים.
יש לציין שלא עבר בדיקה של זקפה בשינה במכון מוכר.
בבדיקה הגופנית – בטן רכה, לא רגישה. לא נמושה שלפוחית מלאה, אין רגישות במותניים, לא משתמש באמצעי ספיגת שתן והבגדים יבשים ".

לסיכום קבע היועץ האורולוג כדלקמן:

"לאור העובדה שבניגוד לדברי התובע שסובל מהפרעות במתן שתן משמעותיות החל מיום למחרת התאונה בחודש 10/2017, ותוכן המכתב של אורולוג שטיפל בו מ-07/02/2019 (בדיקה בודדת שנמצאת בתיקו מאז יום התאונה) בו כתוב שאין הפרעות במתן שתן ללא ביצוע בדיקות הדמי ה לצורך הערכת מצב הכליות ודרכי השתן, והסיפור של מחלת הסכרת המטופלת באינסולין זה 9 שנים, היועץ קובע שאין מידע מספק מרופא אורולוג המטפל לצורך קביעת קשר או נכות בנושא של הפרעות במתן שתן ובנוסף העובדה שהתובע סובל ממחלת הסכרת מטופלת באינסולין זה 9 שנים, נותנת רקע ברור למחלה שכנראה גרמה לאין אונות שמצד א חר לא הוכחה עדיין בבדיקה של זיקפה בשינה.
מכל זה היועץ קובע שאין מקום לקביעת קש"ס לתלונותיו".

7. הוועדה התכנסה לישיבה מסכמת ביום 6.9.20, אימצה את חוות דעת היועצים המומחים באורולוגיה ובפסיכיאטריה, וקבעה כך:
קשחת חוליות צווארית עם פגיעה בחוט השדרה - קיים קשר סיבתי
תגובת דחק פוסט טראומטית - אין קשר סיבתי לפגימה שהוכרה
תכיפות במתן שתן - אין קשר סיבתי לפגימה שהוכרה
הפרעה בזקפה - אין קשר סיבתי לפגימה שהוכרה
כאב בצוואר - קיים קשר סיבתי

לנוכח האמור, הוועדה דחתה את הערר בתחומי האורולוגיה והפסיכיאטריה; קיבלה את הערר בתחום האורטופדי וקבעה למערער נכות זמנית בשיעור 30% מיום 1.10.2018 ועד 30.9.2020 בגין כאב צוואר וקשחת חוליות צווארית עם פגיעה בחוט השדרה.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

באשר לנכות בתחום האורטופדי והנוירולוגי

9. בערעור נטען שהוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר אליאס חדאד מיום 21.9.19 , ובכתב התשובה הודיע המשיב על הסכמתו להשיב את העניין לוועדה באותו הרכב על מנת שתתייחס לחוות הדעת של ד"ר אליאס חדאד , ותשקול אם יש בחוות דעת זו כדי לשנות את מסקנתה.

10. המערער הוסיף וטען, כי שגתה הוועדה בקביעתה שהשינויים המילופתיים קדמו לתאונה. לפי הטענה, המערער לא סבל משינויים מילופתיים לפני התאונה, ואמירת הוועדה מבוססת על השערה בלבד, בעוד שהיה עליה להפנות לממצאים מוכחים המעידים על נכות קודמת. בהשלמת הטיעון הוסיף המערער, כי על פי ייעוץ רפואי שקיבל, בדיקת CT שביצע לפני התאונה אינה יכולה להצביע על קיומם של שינויים מילופתיים, ורק בדיקת MRI יכולה לאשר או לשלול ממצא כזה. בעניין זה טען המשיב, כי מדובר בטענה רפואית מובהקת המכוונת כנגד שיקול דעת הוועדה. נטען שהוועדה רשאית להניח הנחה מבוססת בדבר מצב קודם על פי המסמכים שעמדו לפניה, לרבות מסמכים מאוחרים למועד התאונה.

11. בהתאם להלכה הפסוקה, שעה שעסקינן בתאונת עבודה, במובחן מפגיעה בדרך של מיקרוטראומה או מחלת מקצוע, ניכוי מצב קודם אפשרי רק כאשר מדובר בגורמי סיכון שהתממשו לכדי נכות. על מנת לבצע ניכוי מצב קודם על הוועדה להצביע על ממצאים מוכחים שקדמו לתאונת העבודה, המגובים במסמכים ושניתן להתאים להם סעיפי ליקוי (דב"ע מג/01-46 יצחק מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364). כך נערך חשבון עובר ושב שבו מצד אחד קובעים לנפגע את אחוזי הנכות שמשקפים את מצבו בזמן הבדיקה, ומהצד השני מפחיתים את אחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני התאונה (בר"ע (ארצי) 587/08 בוריס יפה – המוסד לביטוח לאומי מיום 26.1.2009). בעב"ל (ארצי) 54167-08-15 בנימין לוי – המוסד לביטוח לאומי (מיום 10.2.2019) נדונה סמכותה של ועדה רפואית לקבוע כי חלק קטן בלבד מליקוי של נפגע בתאונת עבודה קשור סיבתית לתאונה. בית הדין הארצי קבע שהוועדה לא אמורה לדון בהשפעה היחסית של גורמי המצב האישי, אלא אם אותם גורמים אישיים באו לידי ביטוי בנתונים מוכחים טרם התאונה והיו מצדיקים קביעת נכות כבר אז. גדר סמכותה של הוועדה הרפואית הוא לקבוע את שיעור הנכות בגין אותו ליקוי שהוכר קשר סיבתי בינו לבין תאונה.

12. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה עיינה ברישומים הרפואיים מיום התאונה (חדר מיון) וכחודש לאחר התאונה (מרפאה נוירוכירורגית של ביה"ח נהריה), ובבדיקות דימות שבוצעו חודשים ספורים לאחר התאונה. על יסוד התיעוד הרפואי קבעה הוועדה שהמערער סבל משינויים ניווניים ושינויים דיסקופתיים עובר לתאונת העבודה , ואלה החמירו בחלקם בעקבות התאונה. בהתאם לאמור הגיעה הוועדה למסקנה שמצבו הרפואי של המערער עודנו זמני וקבעה לו נכות זמנית בשיעור 60%. מחצית מהנכות הזמנית ייחסה הוועדה לתאונת העבודה ומחצית ייחסה הוועדה לגורמים אחרים. אולם, הוועדה לא הסבירה אם הגורמים האישיים של המערער באו לידי ביטוי כנכות עובר לתאונת העבודה. כאמור, עת עסקינן בתאונת עבודה, היה על הוועדה לערוך מבחן עובר ושב. על כן, טעתה הוועדה עת ייחסה קשר סיבתי חלקי לתאונת העבודה, ואף ספק אם היה מקום לדון בקשר הסיבתי בשלב הנכות הזמנית. אולם, הואיל והוועדה כבר דנה באופן מפורט בקשר הסיבתי ראוי היה שתעשה זאת על דרך של חשבון עובר ושב. לשם כך יוחזר עניינו של המערער לוועדה לקבוע את שיעור הנכות בגין הליקויים שהוכר קשר סיבתי בינ ם ובין התאונה.

באשר לנכות בתחום הפסיכיאטרי

13. בערעור נטען שהיועץ הפסיכיאטר שלל קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המערער ובין התאונה ללא הנמקה, ולא הוסבר מדוע הפרעת הסתגלות אינה מתפתחת בעקבות אירוע טראומטי של תאונת דרכים. לטענת המערער, בעיות נפשיות מתעוררות זמן רב אחרי התאונה, וכן שני הניתוחים שעבר בגב השפיעו על מצבו הנפשי.

14. לטענת המשיב, היועץ הפסיכיאטר עיין בתיעוד הרפואי וקבע שהפנייה הראשונה לייעוץ פסיכיאטרי היתה כשנה וחצי לאחר התאונה, אין בתיק אבחנה של PTSD אלא הפרעת הסתגלות, ולכן נשלל קשר סיבתי בין הליקוי הנפשי ובין התאונה. המשיב טען עוד, כי טענות המערער מכוונות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה.

15. דין טענות המערער להידחות. המערער נבדק על ידי יועץ לוועדה מומחה בפסיכיאטריה, ובהתאם לממצאי בדיקתו הקלינית אין עדות להפרעה פסיכוטית, לדיכאון מג'ורי או לתסמונת פוסט טראומה. לאחר שעיין בתיעוד הרפואי, לרבות תיק פסיכיאטרי בקופת חולים ודו"ח ניפוק תרופות וקבע היועץ , כי הפנייה הראשונה לטיפול אצל רופא פסיכיאטר היתה בחודש פברואר 2019, כשנה וחצי לאחר התאונה הנדונה שאירעה ביום 27.10.17. היועץ לוועדה בחן את הרישומים הרפואיים של הרופאות הפסיכיאטריות המטפלות, אשר "לא מצאו אבחנה של PTSD בעקבות התאונה הנדונה" , ובהתאם לתיק הרפואי הפסיכיאטרי למערער אבחנה של הפרעת הסתגלות. לדעת היועץ, הפרעת הסתגלות לא יכולה להתפתח בעקבות התאונה ובחלוף פרק זמן של שנה וחצי מהאירוע. מדובר במסקנה רפואית מנומקת וברורה, שאין מקום להתערב בה.

באשר לנכות בתחום האורולוגיה

16. לטענת המערער, היועץ האורולוג לא התייחס לתרומת שני הניתוחים שעבר בעמוד שדרה צווארי, ואלה יכולים להסביר את תלונותיו להפרעות בתחום האורולוגי; היועץ לא שקל את הטיפול התרופתי שהוא נוטל בעקבות התאונה ואת תופעות הלוואי של התרופה; התלונות בתחום האורולוגי הוחמרו בעקבות הניתוח השני שעבר בחודש אוקטובר 2018. המערער הוסיף וטען, כי במועד בדיקת היועץ האורולוג הוא התבקש לתת למערער שהות להמציא תוצאות בדיקת שינה, אך הפוסק הרפואי שלל קשר סיבתי מבלי להמתין לבדיקה זו. נטען עוד, שעוד בטרם הוועדה סיכמה החלטתה פנה ב"כ המערער למזכירות הוועדות הרפואיות ביום 28.6.20 בבקשה להמתין לתוצאות בדיקת זקפה בשינה, אשר בוצעה ביום 18.11.20. בעניין זה המשיב קיבל את המלצת בית הדין להשיב את העניין לוועדה באותו הרכב על מנת שתשוב ותבחן את הטענה להפרעה בזקפה בעקבות התאונה, ותאפשר למערער להציג בדיקת זקפה בשינה.

17. אשר לתלונות המערער על הפרעות במתן שתן: מעיון בחוות דעת היועץ המומחה באורולוגיה עולה, כי הקשיב ובחן את תלונת המערער על הפרעות במתן שתן סמוך לאחר התאונה. היועץ האורולוג ערך למערער בדיקה קלינית, ובין ממצאיו ציין שהבטן רכה, לא רגישה; לא נמושה שלפוחית מלאה; אין רגישות במותניים; המערער לא משתמש באמצעי ספיגה ובגדיו יבשים. היועץ קבע שבניגוד לטענת המערער, כי הפרעה במתן שתן הופיעה יום למחרת התאונה מחודש אוקטובר 2017, הרישום הרפואי הראשון מרופא מומחה באורולוגיה הוא מיום 7.2.2019, היינו שנה וארבעה חודשים לאחר התאונה. על פי הרישום הבודד הקיים בתיקו הרפואי של המערער, לא נמצאו הפרעות במתן שתן, ולא בוצעו בדיקות הדמיה כדי להעריך את מצב הכליות ודרכי השתן. בהינתן רישום רפואי בודד אצל רופא אורולוג מיום 7.2.2019, כשברקע מחלת סוכרת מטופלת באינסולין מזה 9 שנים, ללא מעקב סדיר או טיפול רציף בתחום האורולוגי, קבע היועץ האורולוג שאין קשר סיבתי בין תלונות המערער על הפרעות במתן שתן ובין התאונה הנדונה. לטעמי, מדובר במסקנה רפואית מנומקת, סבירה וברורה. המערער לא הצביע בטיעוניו על טעם להתערבות בית הדין בקביעה רפואית זו, והטענה נדחית.

באשר לנכות בגין הצלקת

18. לטענת המערער, הוועדה ציינה צלקת שקועה של 14 ס"מ, אך לא התייחסה לנכות בגין ממצא זה. לטענת המשיב, לנוכח קביעת הוועדה שהצלקת לא שקועה וללא תגובה חריגה, לא היה מקום לקביעת נכות בגין הצלקת. נטען שגם המומחה מטעם המערער ד"ר אליאס חדאד לא המליץ על נכות בגין הצלקת.

19. מעיון בפרוטוקול הוועדה מיום 22.12.19 עולה, כי הוועדה היתה ערה לקיומה של "צלקת שקועה של 14 ס"מ בעקבות למינקטומיה בחלק האחורי של הצוואר". כן ציינה הוועדה "צלקת רוחבית בקדמת הצוואר לא שקועה וללא תגובה חריגה". אולם, הוועדה לא בחנה אם הצלקת מזכה בנכות, וככל שכן – האם היא קשורה קשר סיבתי לאירוע התאונתי. גם בעניין זה אני סבור שיש להשיב את עניינו של המערער לוועדה.

סוף דבר

20. לאור כל האמור, הערעור מתקבל באופן הבא:

עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בענף נפגעי עבודה, בהרכבה מיום 6.9.20, אשר דנה בפגיעה בעבודה מיום 27.10.2017, וזאת על מנת שתדון כדלקמן:

הוועדה תשקול עמדתה בשאלת ייחוס חלק מהנכות הזמנית למצבו האישי של המערער קודם לתאונה. ככל שתקבע כי יש לייחס חלק מהנכות בתחום האורטופדי והנוירולוגי למצב האישי קודם לתאונה - תערוך חשבון עובר ושב ותנכה מסך הנכות רק את הגורמים שהתממשו לכדי נכות קודם לתאונה.

הוועדה תעיין בחוות הדעת של ד"ר אליאס חדאד מיום 21.9.19, ותשקול אם יש בחוות הדעת כדי לשנות את מסקנתה, בנוגע לשיעור הנכות והקשר לתאונה.

לפני הוועדה תונח חוות דעת משלימה מטעם היועץ המומחה באורולוגיה, אשר ישוב ויבחן את הטענה להפרעה בזקפה בעקבות התאונה, לאחר שיאפשר למערער להציג בדיקת זקפה בשינה.

הוועדה תבחן אם הצלקת מזכה בנכות, וככל שכן – האם היא קשורה קשר סיבתי לאירוע התאונה.

המערער ובא כוחו יזומנו להופיע לפני הוועדה והיועץ, ויתאשר להם לטעון בנדון.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

21. המשיב ישלם למערער שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ש"ח בתוך 30 ימים מהיום.

22. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ו אדר תשפ"א, (10 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .