הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב 13

לפני כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ – אב"ד
נציג ציבור עובדים, מר דניאל רביץ
נציג ציבור מעסיקים, מר אבי איילון

התובעת
שרה אברהם
ע"י ב"כ עו"ד חגי סער

נגד

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד דניאל כהן

החלטה

1. התובעת, ילידת 1966, עבדה כאחות מעשית במספר בתי חולים ומוסדות לחולים סיעודיים, החל משנת 1985. מקום העבודה האחרון היה בית החולים "קפלן".

2. התובעת טענה בכתב התביעה שלפני שהחלה לעבוד בבית החולים קפלן, לפני כ-7 שנים (משנת 2012 עד 2017), לא סבלה מבעיות רפואיות משמעותיות. עומס העבודה שהוטל על התובעת בבית החולים קפלן היה גבוה משמעותית ממקומות העבודה הקודמים.

התובעת ביקשה להכיר בפגימה שנגרמה לה בעמוד השדרה כפגיעה בעבודה על בסיס דוקטרינת המיקרוטראומה, בהיותה אחות מעשית וכוח עזר בבית החולים לטיפול בחולים סיעודיים.

3. הנתבע טען בכתב ההגנה כי לא הוכחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה ו/או למחלת מקצוע. כמו-כן טען הנתבע כי אין קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי לבין עבודת התובעת. הנתבע טען כי עבודת התובעת לא השפיעה על הופעת הליקוי הרפואי אצלה, ולחילופין, השפעה זו הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, וכי הליקוי הופיע על רקע מצב תחלואי טבעי ו/או מצג קודם, ולא כתוצאה מעבודתה.

4. ראיות שנשמעו

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה בדיון על תצהירה. כמו-כן, הוגשה הודעה של התובעת שנגבתה על ידי חוקר המוסד.
התובעת הגישה תצהיר מטעם חברתה לעבודה, גב' סימה נגבקר, . אולם, גב' נגבקר לא התייצבה לדיון לחקירה ועל כן, תצהירה אינו חלק מן הראיות בתיק.

לאחר שהסתיים השלב של שמיעת ראיות, ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה.

5. מהות העבודה של התובעת כאחות מעשית בבית החולים

התובעת טוענת בעיקר – כתשתית עובדתית לתביעה לפי דוקטרינת המיקרו-טראומה – כי העבודה בבית החולים "קפלן", שהייתה במהותה דומה מאוד לעבודות קודמות של התובעת בבתי חולים סיעודיים שונים, הייתה יותר אינטנסיבית.

התובעת תיארה בתצהיר את "סדר היום" שלה, כך:
"סדר יום עבודה טיפוסי שלי בעבודה היה כך:
הייתי עובדת בבי"ח קפלן אך ורק משמרות ערב ולילה. משמרת ערב בין השעות 15.00 – 23.00 ומשמרת לילה בין השעות 7.00 – 23.00.
במסגרת עבודתי בבי"ח קפלן לא היתה לי מחלקה קבועה שעבדתי בה. הייתי חלק מצוות שנקרא "צוות רזרבה", וכל פעם הציבו אותי במחלקה אחרת, איפה שהיה צריך טיפול סיעודי.
איך שהייתי מגיעה למשמרת, היתי מתקשרת למשרד ואז היו שולחים אותי למקומות שהיה צורך בטיפול סיעודי לחולים. לעיתים היו מציבים אותי במחלקת מיון, אך לרוב הייתי נשלחת למחלקות הפנימיות, שם היו הרבה חולים סיעודיים שנזקקו לעזרה.
הייתי מגיעה למחלקה, חוברת ל"כח עזר" (כח עזר זו המטפלת הקבועה במחלקה), וביחד היינו עוברות אצל כל החולים במחלקה (לרוב היו כ- 46 – 44 חולים במחלקה), ומעניקות להם טיפול סיעודי.
הטיפול הסיעודי היה כולל 2 מטלות עיקריות:
החלפת חיתולים –מטלת החלפת החיתולים הייתה מתבצעת כך שהיתי מושכת את החולה עם השעוונית לכיווני (לכיוון הגוף שלי באמצעות משיכת השעוונית לכיוון הבטן שלי), מרימה את החולה בזרועותיי יחד עם השעוונית ומטה אותו על הצד (הפנים שלו לכיוון המטפלת השנייה) יחד עם השעוונית תוך שאני מתכופפת ומחזיקה אותו מוטה, בזמן שאני מחזיקה אותו מוטה אני גם מנקה אותו ושמה חיתול נקי, לאחר מכן אני מורידה אותו עם השעוונית על הגב, אני דוחפת אותו בעדינות ובמקביל המטפלת השנייה מושכת את החולה אליה בעזרת השעוונית (לכיוון הבטן שלה), ואחרי זה הייתי מושכת אותו חזרה אלי ומטה אותו לצד עם הפנים לכיווני על מנת שהמטפלת השניה תשלים את סגירת החיתול. לאחר מכן הייתי תופסת את השעוונית יחד עם המטפלת השניה, ביחד היינו מתכופפות ומרימות אותו לראש המיטה. לאחר מכן הייתי מתכופפת לידית שהיתה מתחת לראש המיטה, לוחצת עליה עם יד אחת וביד השניה הייתי מרימה את הראש של המיטה יחד עם החולה.
אם הסדינים של החולה היו מלוכלכים (דם, צואה, הפרשות וכיוצ"ב) בנוסף להחלפת החיתול היה צורך גם בהחלפת כלל המצעים, וזה היה דורש עבודה נוספת על אותו חולה, עבודה שהיא למעשה אותן הפעולות של משיכת החולה לכיוון אחד והעברתו לצד השני, הרמתו למעלה, וכיוצ"ב פעולות של הרמת החולה לצורך החלפת המצעים.
ו. משך יום עבודה טיפוסי היה במשך כ- 8 שעות. בכל משמרת שבה עבדתי הייתי מבצעת לפחות 75 – 50 שינויי תנוחה למטופלים. החלפת חיתול היתה אורכת כ- 5 – 7 דק', ושינוי תנוחה היה אורך כ- 2 דקות לערך. הזמנים תלויים במטופל, היו כאלה שהפעולות היו מהירות יותר והיו כאלה שדרשו יותר זמן.
ז. בגלל שהיה לי כח והייתי נחשבת "חזקה", בכל פעם שהיה צריך להחליף חיתול, לרוב אני זו שהיתה מבצעת את העבודה הפיזית הקשה של התכופפות לצורך הרמת המטופל עם הזרועות וניקיון של כל מה שהיה צריך, והמטפלת השניה היתה רק משלימה את הפעולה בסגירת החיתול, עבודה הרבה פחות קשה ממה שאני עשיתי.
ח. בכל משמרת הייתי יוצאת להפסקת אוכל של חצי שעה, ובכל יתר השעות הייתי מבצעת את עבודתי – החלפת חיתולים ושינוי תנוחה למטופלים".

שינוי תנוחה למטופל – הייתי מבצעת פעולה זו במתכונת דומה: התכופפות והרמת המטופל באמצעות הזרועות וסיבובו הצידה. גם פעולה זו היתה כרוכה במאמץ פיזי אדיר, היות והמטופלים היו כבדים מאוד.

התובעת נחקרה בדיון והרחיבה קצת את הפרטים שנמסרו בתצהירה. כך, אמרה התובעת בדיון:
"פעולה פיזית. מה את עושה?
ת. משיכות, להפוך את החולים, הרמות. המיטות בביה"ח לא הכי טובות, הדפנות. שום פעם משיכות. אני ועוד בחורה היינו. לא תמיד אנחנו באותן כוחות. לפעמים יש בחורה צעירונת קטנה. אני אחות מעשית, רזרבה, לקחו מאיתנו את הסמכויות. אחות מעשית עושה נטו סיעוד. אסור לי לגעת בתרופות, לקחו מאתנו את הסמכות. פניתי מ ס' פעמים למחלקה ואמרתי שאני לא מסוגלת יותר והם אמרו לי אין מה לעשות, זה תפקידך.
ש. בכמה חולים טיפלת במשמרת אחת?
ת. אני במחלקות פנימיות בד"כ עבדתי, שם בד"כ יש בין 44 ל-46. לפחות 20 ומשהו חולים מתוך המחלקה הם סיעודיים לגמרי, שמתוכם יש מונשמים שבגלל המכשור הם הרבה יותר כבדים פיסית. הייתי גומרת שם והאחות הכללית היתה מתקשרת אליי ואומרת לי לעבור למחלקה אחרת. הרוב פנימיות. גם אורתופדית זה קשה, יש סיעודיים שם. גם במיון עבדתי. במיון הייתי אחראית על המושהים, שזה אומר שחולים שאין מקום במחלקות אז הם נשארים באגף ג', כולם סיעודיים והם נשארים שם לפחות יום אפילו יום וחצי בחורף ואני ממונה עליהם וזה לבד ללא מטפלת. מחליפה להם, מרימה אותם, מסדרת הסדין והכל מלוכלך וכל היום הייתי מתעסקת איתם ולבד, אף אחד לא היה עוזר לי. הכל לבד במיון " (ע' 3, ש' 19-30 לפרוטוקול הדיון ).

הפעולות של התובעת לא נעשו רק לגבי אנשים מבוגרים, אלא גם הייתה אחות מעשית בפגיה ועל כך הסבירה:
"דיברת גם על תינוקייה/פגיה. מה התקופה?
ת. באותו יום יכולתי לעבור כמה מחלקות, גם פגיה, בכל ביה"ח. בתינוקייה לפעמים יש 70 תינוקות וזה החלפת טיטולים, אמנם הם לא כבדים אבל עצם הפעולה של התכופפות, החלפת 70 טיטולים. להרים אותם, אמנם זה לא הכובד זה הפעולה. נכון שזה כייף, אבל ההאכלות שלהם. אסור לי ל נגוע בהם יותר מזה מהחלפה והאכלה" (ע' 4 ש' 13-17 לפרוטוקול הדיון ).

התובעת, משיקולים אישיים, עבדה בעיקר משמרות ערב ולילה, והעידה כי באותן שעות בדרך כלל הייתה אחות מעשית אחת או שתיים למשמרת ו כאשר היו שתיים הן לא עבדו באותה מחלקה (ע' 5, ש' 6-9 לפרוטוקול הדיון).

התובעת נשאלה בחקירתה לגבי הפעולה של החלפת חיתולים והעידה:

אם עכשיו למשל הייתי בהשהיה במיון עם החולים הסיעודיים, היו שם נגיד, בד"כ התפוסה שם 20 סיעודיים שמחכים לעלות למחלקה, לפעמים יש יותר. אז אני מחליפה להם אז זה כבר 20. אח"כ סיימתי שם והאחות הכללית מתקשרת אליי לעבור לפנימית א', כל המחלקה 40 ומשהו חולים ומתוכם 26 סיעודיים ולפעמים יותר. אח"כ אם היא אומרת ללכת למחלקה אחרת, אז קחי עוד 20 חולים. אם היא אומרת לי לכי למונשמים ויש שם בין 6 ל-8 חולים. הם נחשבים הכי כבדים והכי סיעודיים שיש. באמצע מחלקת פנימית א' יש חדר מונשמים, אז את עושה גם את המונשמים וגם את המחלקה עצמה, אז עוברים את ה-50 ומשהו חולים במשמרת אחת. (ע' 7 ש' 16-23 לפרוטוקול הדיון ).

לא מן המיותר לציין כי התובעת עשתה עלינו רושם אמין ביותר. לא הייתה בעדותה כל הגזמה
לגבי אופי עבודתה הקשה.

6. מיקרוטראומה – המסגרת הנורמטיבית

על פי תורת המיקרו-טראומה ניתן להכיר בתאונה המקנה זכות לגמלאות לא רק בפגיעה חד פעמית המאותרת בזמן אלא גם בצירוף של פגיעות שכל אחת מהן היא בעלת אופי תאונתי וניתנה לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק מיקרו- טראומות.
מטרתה של תורת המיקרו טראומה הוסברה כדלקמן: "תורת המיקרו-טראומה משמשת מפלט אחרון למי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה כגורם ישיר ומידי לכאבי גב הפוקדים אותו" (ש. קובובי, רמ"ח ושס"ה–סוגיות בתאונות עבודה (הוצאת לשכת עורכי הדין 1994) .

הפסיקה קבעה שלושה כללים שיש ליישמם בתורת המיקרו-טראומה:
א. הכלל הראשון, הוא שתורת הפגיעות הזעירות המצטברות אין בה כדי לסלק את המחסום כך שכל מחלה תוכל להגיע לתאונה בעבודה אלא רק להרימו כך שלפגיעה בעבודה יוכל להגיע אירוע תאונתי שיש בו פגיעה זעירה ביותר שכשלעצמה אין בה פגיעה ממש, אך במצטבר יחשב כפגיעה.
ב. כלל שני הוא שהעובדה, כי אכן מדובר במצב שהוא תוצאה של פגיעות זעירות ולא במצב שהוא תוצאה של תהליך הדרגתי מדובר, צריכה להיקבע על ידי רופא.
ג. צריך שיוכח הקשר הסיבתי בין הפגיעות הזעירות המצטברות לבין התוצאה שבה רואים פגיעה בעבודה המזכה בגמלה.

באופן ספציפי באשר לתנאים של מיקרו-טראומה הגבית נקבע בעב"ל 313/97, המוסד לבטוח לאומי - אשר יניב, (פד"ע לה' 529):

"אחד - קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות.
לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, אזי -התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.
השני - על מנת להוכיח קיומה של מיקרו-טראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה - רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע".

בית הדין הארצי לעבודה הציב בפסיקתו מספר תנאים לצורך הוכחתה של מיקרו-טראומה, על מנת שזו תבוא בגדר "תאונת עבודה". על כך נאמר:
"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרו-טראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/ 77-0 מזרחי - המוסד, צוטט בעב"ל 338/96, המוסד לביטוח לאומי - יוסף עובדיה, פד"ע לו 213).

הדברים מצאו ביטוי אף בבג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג (2) 529, כדלקמן:

"ראשית, על התובע להוכיח כי מדובר במספר פגיעות שכל אחת מהן היא 'תאונה' במובנה הרגיל של המילה. דהיינו, יש להוכיח קיומם של אירועים פתאומיים על פני רצף זמן, הניתנים - באופן רעיוני עקרוני - לזיהוי ולבידוד. שנית, יש להוכיח - באמצעות חוות דעת רפואית - שטיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנתנו אותותיהן בעובד. שלישית, יש להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה".

7. האם קיימת בעניינה של התובע ת תשתית עובדתית לפי דוקטרינת המיקרוטראומה :

ב"כ הנתבע הפנתה לפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה אשר לא הכירה בעבודה של אחיות כעילת מיקרוטראומה, אולם, אנו בדעה כי יש להבחין בין הנסיבות .

  • עב"ל (ארצי) 40494-06-17‏ ‏ נטליה אוצרי נ' המוסד לביטוח לאומי (26.11.17). שם מדובר באחות אחראית במח' סיעודית של בית החולים, שהיה תחת פיקוחה כוח עזר.
  • ב"ל (ת"א) 7858/05 ריבקין אורנה נ' המוסד לביטוח לאומי (19.9.07), שם מדובר באחות מחלקה המטו-אונקולוגית ילדים.

לגבי אלה נ פסק כי מדובר בפעולה מגוונת וכי לא קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה.
אנו בדעה כי יש הצדקה להבחין בין מקרים אלה, שבהם התביעה לפגיעה בעבודה נדחתה, לבין המקרה של התובעת.

התובעת הרימה חולים לצורך הכנתם להעברה למחלקה (מחדר מיון), שינוי תנוחה, החלפת חיתולים והחלפת סדינים. מדובר בכ-50 חולים למשמרת. פעולות אלה ביצעה התובעת לרוב לבד ולפעמים בעזרת כוח עזר אחר (לעיתים בחורה צעירה שלא הייתה מסוגלת להרים את אותו משקל כמו התובעת).
דוקטרינת המיקרוטראומה דורשת סדרה של תנועות, שכל אחת גורמת לנזק זעיר מצטבר. לא מדובר בסדרה של פעולות, קרי – ייתכן פעולה אחת שמורכבת ממספר תנועות.
כך, בכל הרמה של חולה סיעודי לצורך החלפת חיתול והלבשה יש מספר רב (ייתכן "אין ספור ") של תנועות של הרמה והחזקה, שבכללותן הן ה"פעולה" של הרמה.

מאחר שאנו מקבלים את התיאור העובדתי של התובעת בעדותה, אנו קובעים שאכן היו סדרות של תנועות חוזרות ונשנות בעבודת התובעת, בתקופה שבה עבדה בבית החולים "קפלן" כאחות מעשית, משנת 2012 עד 2017.

אשר לקשר הסיבתי בין התנועות לבין הפגימה של התובעת, יש למנות מומחה יועץ רפואי (אורתופד).

8. חומר רפואי אשר הוזמן על ידי ב"כ הנתבע התקבל.

ב"כ התובע רשאי לצרף/להזמין חומר רפואי נוסף עד ליום 5.3.20.
לאחר מכן, החלטה על מינוי מומחה תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ‏13 פברואר 2020, ‏י"ח שבט תש"פ, בהעדר הצדדים.

מר דניאל רביץ,
נציג ציבור עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת בכירה
אב"ד

מר אבי איילון
נציג ציבור מעסיקים