הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ת"צ 15802-05-14

08 ינואר 2020
לפני:

כב' השופט דורי ספיבק – אב בית הדין
נציגת ציבור עובדים גב' אורנה רזניק
נציג ציבור מעסיקים מר אבינועם בן יצחק

המבקש:
אורי גורפין
ע"י ב"כ עו"ד תומר זרחין
-
המשיבה:
מדינת ישראל – משרה האוצר – הממונה על הגמלאות
ע"י ב"כ עו"ד תמר שריאל

פסק דין
(דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית)

1. בפנינו בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה בטעויות נטענות באופן חישוב קצבאות לגמלאים הזכאים לקצבה לפי חוק שירות המדינה ( גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, (להלן: חוק הגמלאות) שקצבתם הוגבלה בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 32 ( ב) לחוק שעניינו " הגבלת גמלאות כפל"

רקע עובדתי ומהלך ההתדיינות

2. המבקש עבד כמורה במדינה במשך 29 שנים, וברשת אורט במשך 12 שנים. למבקש משולמת קצבה משני מקורות:

קצבה מהמדינה בשל עבודתו כמורה בשירות המדינה, בהתאם לחוק הגמלאות, דהיינו קצבה במסלול של פנסיה תקציבית. גמלה זו משולמת לו החל משנת 1990;
קצבה מקרן מקפת בשל עבודתו ברשת אורט מראשית שנות התשעים ועד למועד פרישתו לפנסיה. קצבה זו משולמת לו משנת 2004.

הקצבאות משולמות למבקש במקביל, ולא נערך הסדר רציפות.

3. בחודש דצמבר 2013 נשלח למבקש מכתב מאת מנהלת הגמלאות, שבו נאמר כי נוכח העובדה שהוא מקבל קצבה נוספת בעד עבודתו באורט ישראל, חל עליו סעיף 32( ב) לחוק הגמלאות, שבו נקבע כך:

"היה אדם זכאי לגמלאות כפל וסך כולם, לרבות אותו חלק מהן שהיוון, עלה על 70% מהמשכורת הקובעת, תופחת הקצבה לפי חוק זה או אחת משתי הקצבאות לפיו, הכל פי הענין, בסכום שבו עודף סך כל גמלאות הכפל על 70% מהמשכורת הקובעת...".

עוד נאמר במכתב כי נוצר למבקש חוב בסך של 28,914 ₪, ולאחר ניכוי מס הכנסה נותר חוב בסך של 25,797 ₪.

4. בעקבות קבלת המכתב, הגיש המבקש את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שבפנינו, שבה העלה שתי טענות:

הטענה הראשונה הינה כי הפרשנות הנכונה לסעיף 32 לחוק הגמלאות מחייבת שלא להביא בחשבון לצורך חישוב כפל הגמלאות תשלומי קצבה שמקורם בהפקדות לקרן הפנסיה של מקבל הקצבה עצמו, דהיינו אותו חלק מהקצבה שמשלמת לו קרן מקפת שמקורו מהפקדות המבקש לקרן מקפת;

הטענה השנייה הינה כי נפלה טעות אריתמטית בשיטת חישוב כפל הגמלאות שעורכת המדינה לכל מי שהקצבה הנוספת המשולמת לו מקורה בגוף שהוכר כקופה ציבורית – כמשמעותה בסעיף 32 לחוק – במועד מאוחר יותר למועד שבו מקבל הקצבה החל לעבודה באותו גוף.

5. לאחר שהוגשו תשובה ותגובה לתשובה, התקיים ביום 21.4.15 דיון מוקדם ראשון בפני כב' השופטת הבכירה מיכל לויט. לאחר פרישתה של השופטת לויט, התקיימו דיונים מוקדמים בפני כב' סגנית הנשיאה ( כתוארה אז) הדס יהלום ביום 22.5.17 וביום 24.12.17. ביום 26.3.18 ניתנה החלטה בבקשה שהגיש התובע לגילוי מסמכים, שעליה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית-הדין הארצי. בעקבות הגשת הבר"ע עוכבו ההליכים בבית-דין זה, ולאור מינויה של כב' השופטת יהלום לנשיאת בית-הדין, הועבר התיק להמשך טיפול בפני מותב זה.

ביום 4.2.19 ניתן על ידי כב' השופטת לאה גליקסמן מבית-הדין הארצי פסק-דין שבו התקבלה באופן חלקי בקשת רשות הערעור בעניין גילוי המסמכים, ובהמשך לזאת חודשו ההליכים כאן. ביום 15.5.19 התקיים דיון מוקדם בפני אב"ד הח"מ, שבו ניתנה למבקש הרשות להגיש תצהירים משלימים או חוות דעתו מטעמו, לאור המסמכים שגולו לו, וניתנה למדינה הרשות להגיש תצהירים או חוות דעת נגדית.

ביום 4.6.19 הוגשה חוות דעת מטעם המבקש, ולאחריה הגישה המדינה תצהיר משלים. דיון הוכחות ראשון בבקשה לאישור התקיים ביום 1.7.19, במהלכו נחקר המבקש עצמו ונותן חוות הדעת מטעמו, היועץ הפנסיוני מר ניר זילברברג. דיון הוכחות שני התקיים ביום 26.9.19, ובמהלכו נחקרה המצהירה מטעם המשיבה, גב' אירית צייגר, שהינה מנהלת תחום בכיר במנהלת הגמלאות. בתום דיון זה ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית-הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע בבקשה לאישור.

דיון והכרעה

התנאים הנדרשים לאישור תובענה כייצוגית

6. בקשה לאישור תובענה ייצוגית, כמו זו שבפנינו, היא הליך מקדמי, שבגדרו על בית הדין לקבוע האם מתקיימים התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. לשם כך, עלינו לבחון האם מתקיימים ארבעת התנאים המצטברים הבאים, הנדרשים לצורך האישור:

ראשית האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ( הרישא לסעיף 8( א)(1) לחוק);

שנית האם יש אפשרות סבירה ששאלות אלה יוכרעו לטובת הקבוצה ( הסיפא לסעיף 8( א)(1));

שלישית האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת ( סעיף 8( א)(2)(;

ולבסוף האם קיים יסוד סביר להניח שעניינה של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב ( סעיף 8( א)(3) ו- (4).

כן ראו: רעא 7110/17 נקניק נהריה כשר זוגלובק נ' שגב (3.10.17).

בנוסף לתנאים שלעיל, קובע החוק כי רק אדם " שיש לו עילה בתביעה" רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית ( סעיף 4( א)(1) לחוק). ברם, קיומה של עילת תביעה אישית אינו תנאי נדרש לאישור, שכן אם כל התנאים מתקיימים אך התובע אינו בעל תביעה אישית, על בית הדין לאשר את התובענה תוך החלפת התובע המייצג ( רעא 2128/09 הפניקס חברה לביטוח נ' עמוסי (5.7.12)) או במקרים המתאימים לאפשר הוספת תובע מייצג בנוסף לזה ששמו ננקב בבקשה ( עניין זוגלובק, שם, בפיסקה 8 לפסק דינה של כב' השופטת ענת ברון).

בטרם נפנה לדון בעילות התביעה שבפנינו, נצטט מתוך מאמר שפורסם לאחרונה ( אלון קלמנט ורות רונן " בחינת עילת התביעה וסיכוייה בשלב אישור התובענה הייצוגית" (עיוני משפט מב, תשע"ט), ושעוסק בשאלת רף ההוכחה הנדרש לצורך אישור תובענות ייצוגיות. לדעת קלמנט ורונן, ואנחנו מסכימים:

"בתחום דיני העבודה רף ההוכחה צריך להיות נמוך יחסית, באופן שיגביר את ההרתעה מפני הפרות אפשריות של הדין". זאת, לאור קיומן של " אינדיקציות רבות לכך שמעסיקים בתחומים שונים אינם מקיימים את חובותיהם החוקיות, ולכן הצורך בהרתעה גדול".

צמצום יריעת המחלוקת

7. כאן המקום לציין, עוד בטרם ניכנס לעובי הקורה, כי במהלך ההתדיינות בבית-דין זה צומצמה יריעת המחלוקת בין הצדדים באופן ניכר, וזאת בשני אופנים:

ראשית, במהלך דיון מוקדם שהתקיים ביום 15.5.19 טען התובע כי בקשה האישור שהגיש מתייחסת גם לגמלאים שקצבתם הוגבלה בהתאם להסדר " הגבלת כפל גמלאות" נוסף ואחר, זה הקבוע בסעיף 32( ה) לחוק. בהחלטה שניתנה בתום אותו הדיון נקבע כי במסגרת ההחלטה בבקשה לאישור נכריע גם ביחס לטענות המבקש המתייחסות לסעיף זה ( עמ' 9 ש' 22 לפרוטוקול). ברם, בפתח סיכומיו ציין המבקש כי לאור הערות בית-הדין, אין הוא עומד על טענותיו ביחס לסעיף 32( ה), ועל כן החלטה זו תתייחס רק לטענותיו לפי סעיף 32 ( ב) לחוק;

ושנית, אין מחלוקת בין הצדדים על כך שבחודש יוני 2015, דהיינו כשנה לאחר הגשת הבקשה לאישור שבפנינו, אימצה המדינה את גישת המבקש לעניין אופן חישוב כפל גמלאות. זאת, בכל הנוגע לסיטואציה שבה מקורה של הקצבה הנוספת המשולמת בגוף שהוכר כקופה ציבורית במועד מאוחר יותר למועד שבו מקבל הקצבה החל לעבוד באותו גוף. למען הדיוק נבהיר כבר כאן כי לשיטת המדינה מדובר בשינוי מדיניות שלה, שנעשה ללא כל קשר לדבר הגשתה של הבקשה לאישור בפנינו. מכל מקום, ביחס לעילת תביעה זו, ולאור שינוי המדיניות, התייתר הצורך בדיון באישור תובענה ייצוגית, והמבקש בסיכומיו – ראו כבר בפסקת המבוא המודגשת בסעיף 1 ב' – הסתפק רק בטענות הנוגעות לזכותו לגמול ולשכר טרחת עורך דין ראויים בנסיבות. משכך, אף אנו נדון בעניין זה בלבד.

המסגרת הנורמטיבית

8. כפי שכבר ציינו, במרכז הבקשה לאישור עומד ההסדר בדבר " כפל גמלאות" הקבוע בסעיף 32( ב) לחוק שירות המדינה ( גמלאות)[נוסח משולב] התש"ל-1970. בטרם נפנה לדון בעילות הספציפיות, נקדים כמה פסקאות של תיאור חוק הגמלאות עצמו. החוק מסדיר את דרך תשלומה של פנסיה מקופת המדינה, קרי פנסיה תקציבית, לעובדי המדינה שהחוק חל עליהם ולשאריהם ( עע 42050-05-14 מדינת ישראל נ' פרופ' מנחם שדה, (4.9.16)). תכלית החוק כעולה מהפסיקה, היא להגן על רמת חייו של העובד הפורש לאחר פרישתו, ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה (עע 1351/00 מדינת ישראל נ' קירשנבאום (16.7.03) ):

"חוק הגמלאות לא נועד להיטיב עם עובדי המדינה אלא לשמור – פחות או יותר וכפועל יוצא ממשך השירות – על רמת החיים שהיתה להם בתקופת שירותם. גישה זו נכונה גם לפרשנות החוק: יש לחתור להגיע לפרשנותו הנכונה והמדויקת של החוק, ככל שזו עולה מלשונו, ממבנה החוק ותכליתו ולאו דווקא פרשנות המיטיבה עם העובד".

מוסיף בית הדין הארצי לעבודה וקובע באותו עניין, כי חוק הגמלאות נועד לקבוע הסדר פנסיוני לעובדי הציבור והוא אינו מהווה חלק ממשפט העבודה המגן, הקובע סטנדרטים מינימליים וקוגנטיים לכל עובד, אלא נועד להבטיח לעובד הפורש רמת חיים דומה לזו שהייתה לו בתקופת שירותו וככל שהיא נובעת מהשירות. החוק קובע את הכללים לפיהם מחושבת ה'משכורת הקובעת' ממנה נגזרת הפנסיה של הגמלאי, כללים ביחס לחישוב תקופת השירות כמו גם לחישוב תוספות לקצבה ועוד.

לפירוט נוסף אודות הוראות החוק, תכליתו ודרך פרשנותו, ראו: סעש 44020-05-14 בלומשטיין נ' מדינת ישראל (23.1.18, מותב בראשות כב' השופטת חנה טרכטינגוט)).

9. סעיף 32 לחוק, העומד במרכז המחלוקת בין הצדדים בתיק שלפנינו, קובע הוראות בדבר " הגבלת גמלאות כפל" משני סוגים. בסוג האחד של המקרים משולמות לגמלאי שתי גמלאות לפי חוק הגמלאות, בגין עבודה בשירות המדינה. בסוג השני, משתלמת לגמלאי גמלה לפי חוק הגמלאות בגין עבודתו בשירות המדינה, וכן גמלה נוספת שעונה על אחת ההגדרות המפורטות בסעיפים קטנים 32( א)(1) עד 32( א)(4) לחוק. בהתאם להוראות סעיף 32( ב), בכל מקרה של גמלאות כפל שסך כולן עולה על 70% מהמשכורת הקובעת, תופחת הגמלה בסכום שבו עודף סך כל גמלאות הכפל על 70% מהמשכורת הקובעת.

העילה הראשונה – פרשנות סעיף 32 לחוק הגמלאות

10. במוקד עילת התביעה הראשונה, שהיא היחידה שנותרה להכרעתנו, עומדת טענת המבקש כי פרשנותו הנכונה של סעיף 32 לחוק הגמלאות מחייבת שלא להביא בחשבון, לצורך חישוב " כפל גמלאות", תשלומי קצבה שמקורם בהפקדות לקרן הפנסיה של מקבל הקצבה עצמו.

להלן נביא תחילה את החלקים הרלוונטיים מתוך הוראות סעיף 32 לחוק, שהם אותם חלקים שאנו נדרשים לפרשם. בהמשך נפרוש את טענות הצדדים בעניין, ומיד אחר כך נדון ונכריע בשאלה האם " קיימת אפשרות סבירה" שפרשנותו של המבקש תתקבל, ככל שתאושר התובענה כייצוגית.

11. סעיף 32 לחוק הגמלאות קובע כך:

"32. (א) בסעיף זה " גמלאות כפל" – שתי קצבאות לפי חוק זה, או קצבה אחת לפי חוק זה בצירוף אחת או יותר מגמלאות אלה:

(1) ....
(2) ....
(3) ....
(4) קצבה או תשלום כיוצא בה המשתלמים על פי חוק אחר או הסכם או הסדר כלשהו מקופה ציבורית שקבעה הממשלה לעניין סעיף זה, או מקרן פנסיה או מקרן תגמולים שהקופה הציבורית קשורה בהן לצורך קצבה או תשלום כאמור.
(ב) היה אדם זכאי לגמלאות כפל וסך כולם, לרבות אותו חלק מהן שהיוון, עלה על 70% מהמשכורת הקובעת, תופחת הקצבה לפי חוק זה או אחת משתי הקצבאות לפיו, הכל לפי העניין, בסכום שבו עודף סך כל גמלאות הכפל על 70% מהמשכורת הקובעת...
(ג) ....
(ד) המשכורת הקובעת המשוקללת לעניין סעיף זה תהא המשכורת הקובעת שלפי מחושבת כל קצבה לפי חוק זה, או המשכורת שלפי מחושבות הגמלאות האחרות, הכל לפי המשכורת הגבוהה יותר...
(ה) ...
(ו) ...
(ז) ...".

12. לטענת המבקש, הרציונאל של הוראות הסעיף בדבר " כפל גמלאות" הינו כי המדינה לא תממן ממקורותיה שלה – ישירות ( באמצעות פנסיה תקציבית) או בעקיפין ( באמצעות קופה ציבורית שהיא גוף המתוקצב על ידה) – פנסיה בשיעור העולה על 70% מהשכר הקובע ( לפי השכר הקובע הגבוה מבין השניים).

המבקש מדגיש, שכאשר עסקינן בביטוח באמצעות קופה ציבורית – כמו במקרה שלו עצמו, שבו הועסק ברשת אורט שהוכרה כ"קופה ציבורית" לעניין " כפל גמלאות" – אמנם חלק מהקצבה ממומן על ידי תשלומים של קופה ציבורית, אולם חלקו האחר ממומן על ידי העובד עצמו, מדמי גמולים שמנוכים ממשכורתו, ושעליהם הוא אף משלם מס כדין. לפיכך, כך לטענתו, בהתאם לרציונאל של החוק, אין להביא בחשבון לצורך " כפל הגמלאות" את כל הקצבה המשולמת על ידי הקרן הנוספת, אלא רק את אותו חלק מהקצבה שנובע מתשלומי המעסיק. עוד טוען המבקש כי מדיניות המשיבה עומדת בסתירה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בכך שהיא לוקחת בחשבון לצורך חישוב כפל הגמלאות – ומקזזת בשל כך – לא רק את תשלומי הגמלאות שמומנו באמצעות קופה ציבורית, אלא גם את תשלומי הגמלאות שמומנו מכספם של מקבל הגמלה עצמם, שאותם הפרישו מכספי עבודתם שלהם ועליה שילמו מס כדין, באופן הפוגע בצורה אסורה בזכותם הקניינית של הגמלאים.

13. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שלא קיימת אפשרות סבירה שפרשנותו של המבקש תתקבל ביחס לעילה זו, ועל כן דין הבקשה לאישור להידחות בעילה זו. להלן נפרוש את דרך הילוכנו בדרך למסקנה זו, המבוססת בעיקרה על טיעוני המשיבה, המקובלים עלינו, ושלהם לא מצאנו תשובה בסיכומי התשובה שהגיש המבקש:

ראשית כידוע, ועל פי החוק, הגמלה המשולמת בקרנות הפנסיה הוותיקות אינה משקפת את הסכומים שהופקדו על ידי הגמלאי במשך שנות עבודתו – בניגוד לגמלה המשולמת בקרנות הפנסיה החדשות – ואינה משיבה לו גמלה יחסית ( פרופורציונאלית) בשיעורה להפקדותיו. גובה הגמלה הוא פונקציה של שנות עבודה והשכר הקובע בלבד. מנימוק זה כשלעצמו עולה שאין מקום להפריד – כפי בקשת המבקש – בין גמלה שמומנה כביכול על ידי הגמלאי עצמו משכרו, לבין גמלה שמומנה כביכול מהפרשות המדינה. ובמילים אחרות, התשלומים שנועדו לשם רכישת זכויות פנסיה בקרנות הוותיקות מגבשים את הזכות לקבל גמלה בהתאם לתנאים שנקבעו בהוראות החוק או תנאים שנקבעו הסכמים אחרים, ומרגע שהם הופקדו בקרן הפנסיה הם " נבלעים" בתוך הקופה הפנסיונית, ואין להם זיהוי עצמאי משלהם לצורך חישוב גובה הגמלה המגיע. זאת, בשונה לחלוטין ממצב הדברים ב"עולם" הפנסיה הצוברת, שאינו רלוונטי לצורך בקשת האישור שבפנינו;

שנית בניגוד לטענות המבקש, לא רק גמלאי הקרנות הוותיקות הפרישו ומפרישים לאורך השנים משכרם לצורך רכישת הזכויות הפנסיוניות, אלא גם גמלאים המבוטחים בפנסיה תקציבית. זאת, בהתאם להוראת סעיף 89(2) לחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל ( תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004, תשס"ג-2003, הקובע כי החל מיום 1.1.05 ינכה המעסיק 2% ממשכורתם הקובעת של עובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית. המשמעות היא שלפחות מאז 2005 הן המבוטחים בפנסיה תקציבית לפי החוק והן המבוטחים בקרנות הוותיקות מפרישים חלק משכרם הקובע לרכישת זכויות, ואלה וגם אלה זכאים לגמלה ללא קשר לסכומים שאותם הפרישו משכרם הם;

שלישית לשונו של סעיף 32 לחוק – שאותה הבאנו מעלה – הינה ברורה, ומגדירה גמלאות כפל כקצבה אחת לפי חוק הגמלאות וקצבה נוספת המשתלמים על פי חוק אחר או הסכם או הסדר כלשהו מקופה ציבורית שקבעה הממשלה לעניין סעיף זה, בלא שנעשתה הבחנה על ידי המחוקק בין מקורותיהן השונים של כפל הגמלאות. זאת, על אף שהמחוקק היה מודע היטב לכך שהעובד מפריש אף הוא לתגמולים הן כשמדובר בפנסיה תקציבית והן כשמדובר בקרנות הפנסיה הוותיקות. דהיינו, המחוקק עצמו קבע היעדר קשר בין גובה ההפקדות או ההשתתפויות של העובד בהסדר הפנסיוני לבין הזכויות להם הוא זכאי ביום פרישתו;

רביעית אשר לטענת המבקש כי החלת סעיף 32 לחוק על קרנות הפנסיה הוותיקות פוגעת בקניינו, הרי שמקובלים עלינו הדברים הבאים ( ע"ש ( י-ם) 76/96 בר סבר נ' הממונה על תשלום הגימלאות (24.3.99, כב' השופט עוני חבש), שאמנם נקבעו בהתייחס לסעיף 31(3) לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל ( גמלאות)[נוסח משולב], התשמ"ה-1985, אך הם יפים, בשינויים המחויבים, אף לענייננו:

"האם במקרה דנן, ניתן לטעון כי נפגעה זכות קניינית של המערער, במובן של חוק היסוד. ב"כ המשיבה חולקת על טענות ב"כ המערער במישור זה. לא נכון לעשות השוואה בין זכות לפנסיה תקציבית לבין זכויות בתוכנית חסכון. במקרה של זכות לפנסיה, זכות זו היא פונקציה של שנות עבודה ושכר קובע. לא מדובר בזכות שהייתה נתונה לעובד מראש והיא נלקחה ממנו. התנאים למימוש הזכות ידועים מראש, והיא מתממשת כאשר תנאים אלה מתמלאים. ההשוואה שעושה ב"כ המערער בין מצבו של המערער ובין מצבו של מי שעובד במגזר הפרטי ומעבידו עשה לו ביטוח מנהלים, איננה במקומה ואיננה רלוונטית.

דברי טעם והגיון לפנינו. מי שנכנס לעבודה במגזר הציבורי, יודע מראש את התנאים לקבל תנאים סוציאליים מסוימים. הוא יודע או צריך לדעת גם את המגבלות אשר הציג החוק בעניין זה.

גם הטענה שמעלה ב"כ המשיבה, שלא ניתן לעשות הפרדה בין התשלומים של העובד מכלל ה"שלם" המהווה את זכותו לפנסיה, היא טענה שיש לקבלה. אין כאן זכות קנין נפרדת שאפשר להבחין בינה ובין השלם... עובדה היא, שהמערער לא הצליחה לחשב, בפני הוועדה, את הסכום המדויק, או את השיעור המדויק, של תשלומיו מכלל הקצבה...

במילים של ב"כ המשיבה, התשלומים שנועדו לשם רכישת זכויות פנסיה מגבשים את הזכות לקבל בהתאם לתנאים סטטוטוריים, הסכמיים או אורים. מרגע שנשתלמו, הם נבלעים בתוך הקופה הפנסיונית ואין להם זיהוי עצמאי משלהם. זהו הפירוש ההגיוני והיחיד שיש לפרש את מהות התשלומים...

ב"כ המערער מבקש להכניס ללשון סעיף 31( א)(3) לחוק מה שאין בה. לא ניתן לפרש את המונח " גמלאות כפל" כמונח המבחין בין כספי הגמלאי וכספים של המעביד. הגדרת מונח זה, כפי שבאה בסעיף הנ"ל מכוונת למלוא הקצבה, ולא לחלקים מהם היא מורכבת, כאשר לא ניתן להפריד בין השניים. לאור האמור, כל עוד אין הבחנה ברורה בין תשלומי העובד והפרשות המעביד, לא ניתן לדבר על פגיעה בזכות קניינית של המערער במקרה זה".

חמישית בדיוק אותה הטענה שמעלה המבקש בפנינו נדונה ונדחתה לאחרונה בעניין בלומשטיין ( סע"ש 44020-05-14 בלומשטיין נ' מנהלת הגמלאות (23.1.18, מותב בראשות כב' השופטת חנה טרכטינגוט) שבו נקבע במפורש כי " סעיף 32 לחוק הגמלאות מתייחס לקצבה המשולמת ולא לצבירת הכספים", ואנו מצטרפים בהסכמה למסקנות המשפטיות של פסק דין זה, שעליו לא הוגש ערעור לבית-הדין הארצי;

שישית, בעניין קנץ ( ק"ג 36123-04-16 קנץ נ' הממונה על תשלום הגמלאות (30.7.19, מותב בראשות כב' השופט מוסטפא קאסם, ערעור שהוגש לבית-הדין הארצי תלוי ועומד)) נדון מקרה שונה במידת מה מהמקרה שלפנינו, שבו הועסקה מורה בעת ובעונה אחת במשרד החינוך וברשות מקומית, שם בוטחה בקרן פנסיה ותיקה. במקרה הזה הופחתה גמלתה לפי הוראת סעיף 32( ה) לחוק הגמלאות, שדן בעובד שהועסק בעת ובעונה אחת בשירות המדינה ואצל מעסיק שהוכר כקופה ציבורית. בית-הדין דחה את טענותיה בדבר אי חוקיות ההפחתה, והדגיש כי " מדובר בהגבלה סבירה, העולה בקנה אחד עם תכליתו של החוק". גם כאן אנו מצטרפים למסקנות המשפטיות בהסכמה מלאה;

ולבסוף לא נעלמה מאיתנו טענת המבקש, לפיה טענת ההגנה של המדינה, ביחס לעילה זו, מהווה הרחבת חזית, שכן היא כלל לא נטענה בתשובה שהגישה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. מעיון בתשובת המדינה לבקשה האישור עולה שהמבקש אכן צודק בטענתו כי התשובה התמקדה אך ורק בכך שבקשת האישור אינה עומדת בתנאי של " שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה", כך לשיטת המדינה, מבלי להתייחס כלל לטענת המבקש בדבר העדר תחולה לסעיף 32( ב) על המקרה של המבקש, ואחרים במצבו. ברם, משהגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה ניתנה לכל אחד מהם הרשות להגיש חוות דעת ו/או תצהירים משלימים בתיק (ראו לעניין זה ההחלטה מיום 11.2.19 שנתנה להסכמה זו תוקף של החלטה), הרי שיש לראותו כמי שהסכים לשינוי חזית המחלוקת.

העילה שניה – מועד ההכרה בקופה ציבורית

14. עילת התביעה השנייה עניינה בטעות אריתמטית נטענת, בשיטת חישוב כפל הגמלאות שעורכת המדינה לכל מי שהקצבה הנוספת המשולמת לו מקורה בגוף שהוכר כקופה ציבורית במועד מאוחר יותר למועד שבו מקבל הקצבה החל לעבוד באותו גוף. כפי שכבר ציינו קודם לכן, בחודש יוני 2015, דהיינו כשנה לאחר הגשת הבקשה לאישור, אימצה המדינה את עמדת המבקש בעניין זה, ויישמה אותה הן על המקרה שלו והן על שאר הגמלאים שבמצבו, כך שהמחלוקת שנותרה בין הצדדים הינה מצומצמת ומוגבלת אך לשאלה האם זכאי המבקש לגמול ולשכר טרחת עורך דין בנסיבות. להלן נציג תחילה את עמדות הצדדים ביחס לעניין זה, ובהמשך נדון ונכריע.

15. ביום 6.8.15 מסרה המדינה הבהרה לתיק בית-הדין, כדלקמן:

"טענת המבקש המופיעה בסעיף 6( ב) לבקשה לאישור תובענה כייצוגית מקובלת על ידי המשיבה, באופן שמחודש יוני 2015 ואילך תשנה את מדיניות חישוב כפל הגימלאות בהתאם לתקופה בה היה המעסיק מוגדר כ"קופה ציבורית".

זאת, מהמשיבה מכירה בכך שלשון החוק סובלת את שתי הפרשנויות, הן הפרשנות לפי נלקחת בחשבון כל תקופת העבודה של הגימלאי אצל המעסיק השני, והן זו המאפשרת לחלץ את אחוזי הקיצבה בגין התקופה בה הוכר המעסיק השני כקופת ציבורית".

ובמה דברים אמורים: סעיף 32( ב) לחוק הגימלאות, שעניינו " גמלאות כפל" המסדיר את השאלות נשוא הבקשה הנדונה, אינו מגביל עצמו לתקופה בה הוכר המעסיק השני כקופה ציבורית:

"היה אדם זכאי לגמלאות כפל וסך כולם, לרבות אותו חלק מהן שהיוון, עלה על 70% מהמשכורת הקובעת, תופחת הקיצבה לפי חוק זה או אחת משתי הקיצבאות לפיו, הכל לפי הענין בסכום שבו עודף סך כל גימלאות הכפל על 70% מהמשכורת הקובעת".

16. בסעיפים 21 ואילך לסיכומיה הרחיבה המדינה והסבירה את עמדתה בעניין זה, ומפאת חשיבות הדברים נביא הדברים במלואם:

"סעיף 32 לחוק הגמלאות שעניינו " גימלאות כפל" קובע כי גמלאי שזכאי לגמלאות כפל וסך כולם עולה על 70% מהמשכורת הקובעת כהגדרתה באותו סעיף, תופחת קצבתו לפי חוק הגמלאות בסכום שבו עודף סך כל גמלאות הכפל על 70% ממשכורתו הקובעת.

לעניין זה, הוגדרו גמלאות כפל, בין היתר, כקצבה אחת לפי חוק הגמלאות וקצבה נוספת או תשלום נוסף כיוצא בה המשתלמים על פי חוק אחר או הסכם או הסדר כלשהו מקופה ציבורית שקבעה הממשלה לעניין סעיף זה, או מקרן פנסיה או מקרן תגמולים שהקופה הציבורית קשורה בהן לצורך קצבה או תשלום כאמור.

לשון החוק סובלת פרשנויות שונות – הן הפרשנות לפיה נלקחת בחשבון כל תקופת העבודה של הגילאי אצל המעסיק השני ( הקופה הציבורית), והן זו המאפשרת לחלץ את אחוזי הקצבה בגין התקופה בה הוכרה המעסיקה כשני כקופת ציבורית.

לפיכך, ביחס לעילת התביעה שעניינה מועד ההכרה בקופה הציבורית ככזו, קיימות שלוש גישות חישוביות:

א. גישת לשון החוק – על פי גישה זו אין משמעות למועד בו הוכרה הקופה הציבורית, ועל המשיבה להפחית את כל סכום הפער שבין סך שתי הקצבאות שמקבל הגמלאי לבין הגמלה המקסימלית הקבוע בחוק. גישה זו יושמה עד לספטמבר 2013....

ב. גישת הביניים – זו הגישה שיושמה עד למאי 2015... והיא הנתקפת בהליך הנדון. כפל הגמלאות מחושב בשני שלבים: 1) בשלב הראשון מבוצע חישוב רגיל בהתאם לגישת ' לשון החוק'. 2) בשלב השני, לאחר חילוץ סכום הניכוי החודשי לפי שיטת ' לשון החוק', מוכפל סכום זה בחלק היחסי שבין סך התקופה שבה עבד התקופה שבה עבד הגמלאי בקופה הציבורית, לאחר המועד שבו הוכרה כקופה ציבורית, חלקי סך כל תקופות העבודה שבהן עבדה הגמלאי ובגינן מקבל פנסיה מהמקום הנוסף....

ג. השיטה החדשה – זו הגישה המיושמת החל מחודש יוני 2015, גם בעניינו של המבקש. לפי גישה זו, לעניין חישוב כפל הגמלאות יובאו בחשבון אך ורק זכויות לגמלה שצבר הגמלאי בקופה הציבורית לאחר מועד ההכרה בגוף הנוסף המשלם בקופה ציבורית, על פי גישה זו, יהיו מצבים בהם תהיה הפחתה מסוימת, נמוכה מזו שקבוע בחוק על פי לשונו, ויהיו מצבים בהם לא תתבצע הפחתה כלל.

המעברים מגישת לשון החוק, ומגישת הביניים לשיטה החדשה, מקורם בשינוי מדיניות של הממונה על תשלום הגמלאות, שנעשתה בהמלצה המחלקה המשפטית במשרד האוצר, ולא בטעות שתוקנה. לשון החוק סובלת את שלוש הגישות המתוארות לעיל, ואין עדיפות לפרשנות זו או אחרת".

17. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי " שינוי המדיניות" הנטען אכן נעשה בעקבות הגשת בקשה האישור שבפנינו. להלן נפרט את נימוקינו למסקנה זו:

ראשית מבחינה כרונולוגית, אין כל מחלוקת על כך שאימוץ עמדת המבקש נעשה לאחר הגשת הבקשה לאישור במאי 2014. יותר מכך, מעיון במסמכים שבתיק עולה, כי המדינה הודיע לראשונה ביום 20.5.15, במסגרת תגובה לבקשה לגילוי מסמכים שהגיש המבקש, כי בכוונתה לשנות את מדיניותה לעניין אופן חישוב כפל הגמלאות, באופן שיש בו כדי לקבל את טענת התובע בסעיף 6 ב' לבקשה לאישור. במסגרת הודעה ראשונה זו לתיק, לא טענה המדינה את הטענה שהעלתה בשלבים מאוחרים יותר של ההתדיינות, כי שינוי המדיניות הזה נעשה ללא כל קשר לדבר הגשתה של הבקשה לאישור, ובמשתמע, עולה לדעתנו בבירור מהודעה ראשונה לתיק כי השינוי אכן נעשה בעקבות הגשת הבקשה לאישור, כפי טענת המבקש;

שנית גם ב"התייחסות המשיבה לבקשה ההבהרה" שהגישה המדינה ביום 6.8.15, ושכללה פירוט והסבר לשינוי המדיניות, ציינה המדינה באופן הברור ביותר כי " טענת המבקש המופיעה בסעיף 6( ב) לבקשה לאישור תובענה כייצוגית מקובלת על ידי המשיבה, באופן שמחודש יוני 2015 תשנה את מדיניות חישוב כפל הגמלאות בהתאם לתקופה בה היה המעסיק השני מוגדר כ'קופה ציבורית". גם כאן, אין כל זכר לטענה כי שינוי המדיניות נעשה מסיבה חיצונית כלשהי להתדיינות, והדרך היחידה לפרש את המסמך הכתוב הזה הינה כי המדינה החליטה, בעקבות הגשת הבקשה לאישור, לאמץ את דרך פרשנות החוק שהציע המבקש, באופן המיטיב עם הקבוצה שהוא ביקש לייצג;

שלישית ביום 27.7.16 הגישה המדינה כתב בי דין נוסף, שכותרתו " תגובה מטעם המשיבה לבקשה לאישור חלקי של התובענה כתובענה ייצוגית". במסמך זה הדגישה המדינה כי עמדה לה הזכות לשנות את המדיניות, ולפרש את הוראות החוק באופן המיטיב עם המבוטחים, אך היא לא טענה כי שינוי המדיניות נעשה מסיבה כלשהיא שאינה קשורה למענה לבקשה לאישור;

רביעית גם בתצהירה של גב' אירית צייגר, מנהלת תחום בכיר במנהלת הגמלאות, שהוגש מטעם המדינה לתיק ביום 26.6.19, אין כל אמירה על כך ששינוי המדיניות נעשה מסיבה מלבד הצורך להשיב לבקשה לאישור, וקבלת עמדת המבקש כפי שפורטה בה. בחקירתה הנגדית של גב' צייגר היא התבקשה להסביר מדוע בוצע השינוי האמור, ותשובתה היתה כי " הייתה חוות דעת של הלשכה המשפטית שנעבוד לפי הגישה החדשה" (עמ' 30 ש' 15). בהינתן העיתוי שבו נמסרה אותה חוות דעת – שלא הוצגה לנו – סביר להניח שהסיבה לכך שניתנה היתה הבקשה לאישור שבפנינו, ומכל מקום אין סיבה שנניח אחרת;

ולבסוף הפעם הראשונה במהלך ההתדיינות שבה הופיעה טענת המדינה בדבר היעדר קשר סיבתי בין הבקשה לאישור לשינוי המדיניות, היתה בהמשך חקירתה הנגדית של צייגר, עת שזו ציינה כי שינוי המדיניות נעשה " לאור התביעה שהיתה באותה תקופה באותו הנושא" (עמ' 30 ש' 17), תוך שהיא הוסיפה והעידה כי מדובר בתיק שהתנהל בנצרת ( עמ' 30 ש' 23). ברם, המדינה לא הציגה בשום שלב של ההתדיינות, לא לפני עדותה זו של צייגר, ולא לאחריה ( ראו בסעיף 27 לסיכומיה), את פרטיו של אותו תיק עלום שהתנהל בבית-הדין בנצרת ושלפי הטענה הוא – ולא בקשת האישור שבפנינו – היה הטריגר לשינוי המדיניות. משכך, אין לנו אלא לקבוע כי קיומו של אותו תיק אחר כלל לא הוכח בפנינו, וקל וחומר שלא הוכח כי אותו תיק אחר הוא זה שהניע את גלגלי קבלת ההחלטות אצל המדינה באופן שהוביל לשינוי המדיניות.

18. בהתאם לסעיף 22( ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, ולהלכה הפסוקה, מוסמך בית – הדין במקרים מיוחדים ומטעמים שיירשמו, לפסוק גמול הן למבקש והן שכר טרחה לבא כוחו אף אם לא אושרה התובענה כייצוגית, כאשר בעניין זה יש לשקול בין היתר את היקף הטרחה, הסיכון, התועלת והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, ולצורך שכר הטרחה, גם במורכבות ההליך, והאופן שבו נוהל בידי בא כוח המייצג ( ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול נ' סונול (22.8.18); עע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס נ' מדינת ישראל (27.12.10, סעיף 24 לחוות דעתה של כב' השופטת אילה פרוקצ'יה)). על פי הפסיקה " מקרה מרכזי בו ראוי לעשות שימוש בסמכות זו הוא כאשר הנתבע שינה את דרך פעולתו עקב הגשת התובענה הייצוגית, ואף פיצה את חברי הקבוצה המיוצגת, באופן אשר מייתר את הצורך בהמשך ניהולה של התובענה הייצוגית" (תצ 51048-11-14 בירמכר לב-ארי נ' חוגלה-קימברלי שיווק (9.4.17, כב' השופט עופר גרוסקופף), שבו מצוטט בעניין זה בהסכמה מאמר של המלומד קלמנט ( אלון קלמנט " קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ט-2006" הפרקליט מט 131, 168 ( תשס"ז); כן ראו מן העת האחרונה: תצ 52560-01-17 דניאל נ' בי.בי. בי מסעדות (28.10.19, כב' השופט דורון חסדאי)).

19. לאחר ששקלנו בדבר, הגענו לכלל מסקנה שאכן יש מקום במקרה שלפנינו לפסוק גמול הן למבקש והן שכר טרחה לבא כוחו, וזאת מהנימוקים הבאים:

ראשית המדינה הודתה ( ראו בסעיף 28 לתצהיר צייגר) כי שינוי המדיניות שבו עסקינן הוביל להגדלת קצבתם של 48 גמלאים, ובהם המבקש. אשר לגובה הגמלה הנוספת שיקבלו אותם 48 גמלאים, הרי שעל פי חוות דעתו של האקטואר ניר זילברברג, שהוגשה לתיק ביום 4.6.19, המדובר בסך כולל של כ- 2.5 מיליון ₪. בתצהיר צייגר, שהוגש בהמשך ובמענה לחוות דעת זילברברג, לא מצאנו כל תחשיב נגדי או הכחשה של תחשיב זילברברג. גם בסיכומיה, לא כפרה המדינה בנכונות הנחות היסוד שבבסיס תחשיב זילברברג. נבהיר עם זאת, כי לא מצאנו מקום להיכנס לעובי הקורה בכל הנוגע למשמעויות הכספיות המדויקות של שינוי המדיניות שבו מדובר, שכן אף שבהחלט ייתכן שהפרשי הגמלה המשולמים לאותם 48 גמלאים מאז יוני 2015 ועד היום הינו נמוך בהרבה מהסך שבו נקב זילברברג, הרי שהתועלת לציבור הגמלאים כתוצאה משינוי המדיניות אינה מסתכמת בתועלת לאותם 48 גמלאים, ויש להביא בחשבון שהיא תועיל לעובדים רבים שייצאו בעתיד לגמלאות, ושגמלתם תחושב לפי המדיניות החדשה והמיטיבה;

שנית ההתדיינות במקרה שלפנינו נמשכה יותר מחמש שנים וחצי, ובמהלכה התקיימו לא פחות משישה דיונים בבית-דין זה, וכן דיון בבית-הדין הארצי. כמו כן, נדרש המבקש לשאת בעלות חוות דעת מומחה, ולהגיש סיכומים מפורטים בכתב. בכל העת הזו, המדינה הכחישה מכל וכל את קיומו של קשר סיבתי בין שינוי המדיניות שלה לבין הבקשה לאישור, ואף סירבה למסור נתונים מפורטים ביחס לכך. דהיינו, המדובר במקרה מובהק שבו התנהלות המשיבה היא שהביאה להארכת ההתדיינות, אף שניתן היה לכאורה בשלב מוקדם הרבה יותר לסיים את ההתדיינות בעניין שינוי המדיניות, תוך פסיקת גמול ושכר טרחה ראוי;

שלישית בקביעת גובה שכר הטרחה והגמול לתובע המייצג, יש להביא בחשבון גם את העובדה שעסקינן בתובענה העוסקת בזכויות גמלאים, שהיא אוכלוסייה המתקשה באופן טבעי בעמידה על זכויותיה, ולכן קיים אינטרס ציבורי מובהק לעודד הגשת בקשות לאישור מבוססות העוסקות בזכויותיהן;

רביעית עם זאת, וכשיקול להפחתת גובה הגמול ושכר הטרחה שייפסק, יש להביא בחשבון הן את העובדה שאחת מתוך שתי עילות התביעה נדחתה, וכן את העובדה שהמבקש חזר בו בפתח סיכומיו מטענתו בדבר תחולה רחבה יותר של בקשת האישור, לא רק על כפל גמלאות לפי סעיף 32( ב), אלא גם על כפל גמלאות לפי סעיף 32( ה).

20. נוכח כל האמור, הגענו לכלל מסקנה שיש לפסוק למבקש גמול בסך של 75,000 ₪, וכן לפסוק לבא כוחו שכר טרחה בסך של 200,000 ₪.

סוף דבר

21. הבקשה לאישור נדחית. עם זאת, על המשיבה לשלם למבקש גמול בסך 75,000 ₪, ולבא כוחו עליה לשלם שכר טרחה בסך 200,000 ₪. שני הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית-הדין הארצי בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א טבת תש"פ, (08 ינואר 2020), בהעדר הצדדים.

גב' אורנה רזניק,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד

מר אבינועם בן יצחק,
נציג ציבור מעסיקים