הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ק"ג 47064-07-17

28 ינואר 2020

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציגת ציבור עובדים גב' רונית זמני ערמוני

התובעת
סימה עמית
ע"י ב"כ: עו"ד דניאלה גרצולין
-
הנתבעת
מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד סיגל ברגר

פסק דין

לפנינו תובענה לתשלום חלקה היחסי של התובעת מפנסיה תקציבית של בעלה לשעבר , החל מחודש אוגוסט 2016 עד אפריל 2017 כולל, ולתשלום קצבת שאירים החל מחודש מאי 2017 ואילך, מכח הוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014 (להלן: "חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני") והתקנות שהותקנו מכוחו ומכוח הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות").
נוסף על כך, בתביעתה דורשת התובעת פיצויי הלנה בגין איחורים בביצוע תשלומי הקצבאות, פיצויים בשווי חסרון הכיס, הצער והסבל שנגרמו לה מהתנהגות הנתבעת, ומתן צווי עשה (זמני וקבוע), שיחייבו את הנתבעת בגילוי מלא של מידע ומסמכים הנוגעי ם לפנסיה התקציבית של בעלה לשעבר.

העובדות הרלוונטיות לענייננו
התובעת, ילידת 1946, ואשתו לשעבר של שמואל עמית ז"ל (להלן: " בעלה לשעבר" או "המנוח").
בעלה לשעבר עבד בשירות המדינה (מע"ץ) , ועד למועד פרישתו (שנת 1998). עת הגיע לגיל פנסיה, היה זכאי, כגמלאי המדינה, לפנסיה תקציבית, כך עד פטירתו ביום 4.4.2017.
הנתבעת, באמצעות הממונה על הגמלאות (להלן: "הממונה"), היא הגוף האחראי מטעם משרד האוצר על תשלומי הפנסיה התקציבית לגימלאי המדינה, ופועלת ע"פ סמכותו מכוח חוק הגמלאות.

השתלשלות האירועים
ביום 8.9.2013 קבע בית המשפט למשפחה בירושלים בפס"ד (תמ"ש 24094-11-11) את חלוקת הרכוש ופירוק השיתוף בין התובעת לבעלה לשעבר והוחלט לענייננו כדלקמן:
"14א. יבוצע פירוק שיתוף ו/או איזון בכל נכסי וזכויות הצדדים, החל מיום נישואיהם בשנת 1966 ועד יום 1/11/2011.
ב. הוראה זו תחול על כל רכוש, כספים, זכויות, זכויות סוציאליות של הצדדים...הפנסיה התקציבית החודשית אותה הוא מקבל, קופת הגמל של הצדדים, קרנות ההש תלמות...". [ההדגשות אינן במקור ("פסה"ד")].
ביום 28.7.2014 חוקק החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני (שנכנס לתוקפו ביום 6.2.2015), שעיקריו יפורטו בהרחבה בהמשך (להלן: "החוק").
במכתבה מיום 20.8.2015, דחתה הנתבעת את בקשת התובעת לרישום פסה"ד כפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני [נספח ת/3א' לתצהיר התובעת; נספח 2 לתצהיר גב' אירית צייגר מטעם הנתבעת (להלן: "צייגר")], וזאת מהנימוקים הבאים: שיעור העברה שנקבע בצו עולה על שיעור ההעברה הניתן לרישום לפי ס' 42א לחוק הגמלאות; על פסה"ד שניתנו לפני מועד כניסת ו לתוקף של החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני לעמוד בהוראות ס' 30(ב) לחוק.
במכתבה אף ציינה הנתבעת, כי ככל ובכוונת התובעת לפעול להוצאת פסק דין חדש , על מנת להקל על בחינ ת זכאותה מחדש, מומלץ כי יופיעו בו הפרטים הבאים: שיעור העברה, תקופת הצבירה המשותפת, מועד הפירוד, מועד הנישואין ומועד תחילת צבירת הזכויות לפנסיה תקציבית.
ביום 20.12.2015 ניתן פסק דין משלים לפסה"ד, בו נפסק לעניין גמלת הפנסיה , כדלקמן:
"34. בכל האמור לכספי גמלת הפנסיה המשולמת לידי התובע (המנוח) מידי חודש בחודשו, לאור הסכמת הצדדים כי לא ייערך היוון של הפנסיה, הנתבעת (התובעת) זכאית להמשיך ולקבל לידה מחצית מהגמלה החודשית המשתלמת לתובע.
35. בנוסף, על התובע לשלם לידי הנתבעת מחצית התשלומים שקיבל בתקופה שחלה בין חודש נובמבר 2011 ועד חודש דצמבר 2013 (עת החל התובע להעביר לידי הנתבעת מחצית הגמלה המשתלמת לידיו), בסך 93,965 ₪, ובניכוי הסכומים ששולמו על ידי התובע לנתבעת בתקופה זו (בסך של 68,439 ₪), אשר על פי חוות הדעת עומד על סך של 25,526 ₪...
36....
37...
38...
39...
40. לאור האמור, אני דוחה את טענת התובע בסעיף 57 לנייר עמדתו, וקובע כי הנתבעת זכאית לקבל לידיה מחצית גמלת פנסיה המשתלמת לידי התובע מידי חודש בחודשו, ללא שיקוזזו מחלקה זה סכומים כלשהם בגין הוצאות הבית." (להלן: "פסה"ד המשלים" ).

נוכח הדחייה לרישום פס ה"ד כהערה, פנה ביום 14.1.2016 ב"כ התובעת דאז, (עו"ד משה פרדס ;להלן: "ב"כ דאז") במכתב לנתבעת וביקש לקבל לידיו את החישוב לפיו הוחלט כי השיעור שנקבע בפסקי הדין עולה על שיעור ההעברה, וכן לקבל נתונים נוספים הנוגעים לבעלה לשעבר, על מנת לקבל פסיקתא שתעמוד בהוראות החוק, בנוסף לפסה"ד ופסה"ד המשלים (נספח ת/3 ב' לתצהיר התובעת ; נספח 3 לתצהיר צייגר).
ביום 28.5.2016 ניתן פסק דין משלים נוסף לעניין הסדר תשלום חלקה של התובעת בקצבת הפרישה של בעלה לשעבר, ולתשלום חלקה בקצבת שאירים, בו נקבע:
"מוסכם כי האישה (התובעת) תהא זכאית לקבל את החלק המגיע לה מתוך הפנסיה המשולמת עד כה לבעל מהמדינה כפי שיקבע בפסק הדין המשלים לפי הפרמטרים המפורטים להלן:
תאריך נישואי הצדדים: 26.10.1966
תאריך מועד הפירוד כפי שנקבע בפסה"ד: 1.11.2011
תאריך תחילת צבירת הפנסיה של המשיב: 1.8.1965
תאריך מועד סיום הצבירה לפנסיה של המשיב: 31.1.1998
אורך תקופת הצבירה המשותפת: יותר מ-36 חודשים (בפועל 375 חודשים)
השעור להעברה למבקשת ע"י המדינה מתוך הפנסיה של המשיב: 47.9758% (להלן: "פסה"ד לחלוקת חיסכון פנסיוני")

ביום 9.6.2016 הגיש ב"כ דאז בקשה לממונה, לרישום הערה בדבר פסה"ד לחלוקת חיסכון פנסיוני , בה צוין כי חלקה של התובעת בקצבת הפרישה של בעלה לשעבר ו זכותה העתידית בקצבת השאירים לאחר פטירתו הינה 47.9758% בהתאם להוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני (נספח ת/5 לתצהיר התובעת; נספח 5' לתצהיר גב' צייגר).
ביום 18.6.2016, ועל מנת לעמוד בהוראות החוק, נחתמה פסיקתא ע"י בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט מנחם כהן; להלן: "הפסיקתא") בה נקבע חלקה היחסי של התובעת בקצבאות בעלה לשעבר, צוינו מועדים, אורך תקופת הצבירה המשותפת והשעור להעברה.
ביום 11.7.2016 חתמה התובעת על מסמך התחייבות לממונה (להלן: "מכתב ההתחייבות"), ולפיו:
"לבקשתכם, אני הח"מ סימה עמית בעלת ת.ז. XXXXXX997 מאשרת ומתחייבת בזאת לשלם את הסכומים שייקבעו ע"י מנהלת הגמלאות כחוק, לצורך קבלת קצבת שאירים. את הסכום שייקבע אני מבקשת לשלם למדינה ב-12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בדרך של ניכוי מן התשלומים המגיעים לי." (נספח ת/23א' לתצהיר התובעת; ת/5 לכתב התביעה; נספח 7 לתצהיר צייגר).
ב"כ דאז שלח באותו היום בפקס את מכתב ההתחייבות לממונה. בסע' 1 לדף הנלווה לפקס נכתב: "בהמשך לשיחותינו הטלפוניות מהיום, וע"פ הנחיותיך, רצ"ב נוסח מתוקן של מסמך ההתחייבות כלפי המדינה כפי שנחתם ע"י מרשתי סימה עמית."

ביום 12.7.2016 הוציאה הנתבעת מכתב לב"כ דאז, ולפיו:
"בהתאם לסמכותי לפי סעיף 42ב' לחוק...הריני להודיעך כי ביום 12 ביולי 2016 נרשמה הערה בדבר פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני ...
חלוקת הקצבה בשל רישום פסק הדין מכח החוק תבוצע בתוך 45 יום ממועד מסירת מכתב זה...תופחת קצבת הפרישה בשיעור של 2.8% וזאת בהתאם לסעיף 21א לחוק....
סכומי ההפחתה מהקצבה השוטפת (החל ממועד הגשת הבקשה) יחולקו בין הצדדים שווה בשווה...
ובהתאם להתחייבות מיום 11 ביולי 2016 סכומי ההפחתה בגין העבר (סכומי ההפחתה בגין התקופה שלפני הגשת הבקשה והחל ממועד 01 בנובמבר 2011) העומדים על סך 8,525.62 ₪ ישולמו ע"י בת הזוג לשעבר...
על פי בקשת בת הזוג לשעבר סכום ההפחתה יופחת מחלקה בקצבה באופן יחסי ב-12 תשלומים שווים...
למען הסדר הטוב יובהר כי במקרה של פטירת הגמלאי...לצורך קבלת שאירים נדרשת הגשת תביעת שאירים בהתאם לאמור בסעיף 42(א) והזכאות תיבחן בהתאם להוראות החוק." (ההדגשות אינן במקור)
ביום 14.11.2016 ביקשה התובעת (במכתבה), לעדכן את כתובתה לרח' היקב 8 ראשון לציון, לקבל לידיה הסבר לחישוב סכומי ההפקדה שהועברו לחשבונה (3 העברות לטענתה) ולהעביר מדי חודש בחודשו "תלוש ו/או דו"ח" המבהיר את חלקה היחסי בקצבה (ת/7 לתצהירה; ת/5 לכתב התביעה).
ביום 4.4.2017 נפטר בעלה לשעבר של התובעת, והנתבעת הפסיקה אוטומטית את תשלום קצבת הפנסיה .
ביום 10.5.2017 שלחה התובעת, באמצעות ב"כ ( עו"ד דניאלה גרצולין) דוא"ל הממוען ל"גמלאות פניות ציבור דואר" לפיו:
"אני סימה...ומי שקבלה בחודשים האחרונים את חלקה בגמלת הפרישה...בהתאם לפסה"ד וע"פ חוק...מבקשת להגיש תביעת שארים בהתאם לחוק כפי שהובהר על ידכם במכתבכם מ-12.7.16...אנא הודיעני בדחיפות מהם המסמכים שיש לצרף לתביעת השארים ועל איזה טפסים אני אמורה לחתום ולהגיש...לצורך כך."
ביום 1.6.2017 נשלחו טפסי התביעה לקצבת שאירים לתובעת, ולמחרת, שלחה תביעתה לקצבת שאירים (ת/9 לתצהיר התובעת; נספח 11 לתצהיר הנתבעת).
ביום 12.6.2017 לאחר בחינת התביעה, אושרה תביעתה, ונשלח אליה אישור גמלאות המציין כדלקמן:
"1...הריני מאשרת את זכאות השאר לקצבה בגין שירות המנוח מר עמית שמואל ז"ל, ת.ז....כעובד מדינה שנפטר כפנסיונר ביום 4 באפריל 2017. בהתאם לס' 46(א) תשלום הקצבה מהחודש המתחיל אחרי היום שבו נולדה העילה לקצבה, היינו מחודש מאי 2017. 2. תקופת שירותו של מר עמית...מסתכמת ב-35 שנים ומזכה את בת הזוג לשעבר, גב' עמית סימה (התובעת) בקצבת שאיר על פי סעיף 28 לחוק, בשיעור השווה למכפלת השיעור להעברה שנקבע בפסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני (47.97%) בשישים אחוזים, בהתאם לסעיף 28(1א) יראו את הקצבה שהייתה מגיעה לזכאי אילולא נפטר כקצבה המלאה שממנה מופחת סכ ום ההפחתה כאמור בסעיף 21א." (ת/11 לתצהיר התובעת; נספח 12 לתצהיר הנתבעת) (להלן: "אישור הזכאות מ-12.6.2017").
ביום 14.6.2017 שלחה ב"כ דוא"ל לצייגר בו צוין ( ס' ג') : "לא ברור לי מהי יתרת החובה שאת מייחסת לסימה עמית, מה סכומה וממה היא נובעת..." (ת/12 לתצהיר התובעת).
בחלוף 5 ימים, ביום 19.6.2017, שלחה ב"כ , דוא"ל שני ל צייגר: "התעלמותך מפניותי הטלפוניות עד היום והודעות מייל שהעברתי לך...אינה יאה לעובד ציבור שכמותך...למיטב הבנתי (ואת זאת אני מבינה מחוק שירות המדינה גמלאות) לא ניתן לקזז גמלה בתירוץ בלתי מוסבר של 'יתרת חובה'..." (ת/13 לתצהיר התובעת). באותו היום אף התקשרה ב"כ, במטרה לקבל פירוט הסכומים שהועברו לתובעת בהתאם לחוק ול חוק הגמלאות.
למחרת, ביום 20.6.2017 שלחה ב"כ, דוא"ל שלישי ל צייגר, בו ציינה "חלף עוד יום מבלי שאת טורחת לתת לי את ההסבר..." בסיפא נכתב: "היה ותוסיפי למנוע את תשלום המגיע לסימה, ובמקביל תוסיפי להימנע ממתן הסבר סביר לכך, אאלץ לפנות בשם סימה לממונים עליך.." (ת/14 לתצהיר התובעת).
למחרת, ביום 21.6.2017 שלחה ב"כ, דוא"ל רביעי לצייגר, לפיו: "חלף עוד יום מבלי שאת טורחת (למרות בקשות חוזרות ונישנות) להעביר את מכתב ההסבר..." (ת/15 לתצהיר התובעת). באותו היום, השיבה צייגר לב"כ בדוא"ל בו צוין: "פנייתך לקבל פירוט הייתה בשבוע שעבר...הובהר לך בטלפון כי אנחנו נערוך חישוב סופי ונשלח לך פירוט בדואר" (ת/15 לתצהיר התובעת).
ביום 25.6.2017 שלחה ב"כ דוא"ל ל צייגר בו ציינה כי כתובת התובעת בירושלים לא עודכנה, לא ניתן הסבר לשלילת קצבת השאירים, בקשה לקבלת התלושים ובקשה לפירוט חישובים ועוד (ת/17 לתצהיר התובעת).
ביום 27.6.2017 שלחה ב"כ דוא"ל לצייגר בו ציינה כי טרם התקבלו המסמכים, ו בקשה שתאשר כי תבוצע הפקדה לחשבון התובעת ע"ח הקצבה לא יאוחר מ-1.7.17 (נספח ת/18 לתצהיר התובעת).
ביום 29.6.2017 שלחה הנתבעת מכתב פירוט תשלומים לתובעת ממנו עולה כי מתשלום הקצבאות בגין התקופה מאוגוסט 2016 עד אפריל 2017 נוכה בפועל לבעלה לשעבר סך של 25,381.84 ₪, ושולם לה בפועל סך של 26,231.02 ₪, כך שקיבלה ביֶתר סך של 849.18 ₪.
עוד צוין במכתב פירוט התשלומים , כי זכאות התובעת לקצבת שאירים תהא החל מחודש מאי 2017, כאשר סכום הקצבאות לחודשים 5/2017 ו- 6/2017 יהיה 3,526.18 ₪, ו מסכום זה יש לנכות את סכום ההפחתה היחסי בסך 710.47 ₪ כל חודש (8,525.62 ₪ חלקי 12 חודשים).
ביום 29.6.2017 קיבלה התובעת מקדמה ע"ח תשלומי הקצבה בסך 1,300 ₪.
ביום 2.7.2017 שלחה ב"כ מכתב לממונה ודוא"ל לצייגר, בו העלתה את טענותיה מהתכתבויות קודמות "הואילי להשיב לי מייד על כל השאלות שהצגתי לך החל מ-14.6.2017 ועד עצם היום הזה". (ת/20א לתצהיר התובעת). בדוא"ל חוזר, השיבה צייגר כי "מכתב פירוט נשלחו בתאריך 29.6 בצירוף תלושי קצבה לכתובת המעודכנת. במקביל הוזנה מפרעה בסך של 1,300 ₪. המכתב נשלח בדואר, אין אפשרות לשלוח אותו במייל בגלל חוק צנעת הפרט/חוק הגנת הפרטיות" (ת/20ב לתצהיר התובעת).
ביום 19.7.2017 שלחה הנתבעת אישור גמלאות חדש, המבטל את אישור הגמלאות מיום 12.6.2017, בו צו ין: "...בשונה מהאמור במכתב שנשלח אליך ביום 29 ביוני 2017, מאחר שטרם שולם על ידך סכום ההפחתה בסך 7,148 ₪ על אף שחלף המועד לתשלומו לפי סעיף 30(ב)(2) האמור, סכום זה יקוזז מקצבתך כך שהיא תתחיל להשתלם מנובמבר 2017" (ס ע' 1 למכתב).

אירועים לאחר הגשת התובענה (20.7.2017)
בחודשים אוקטובר-דצמבר 2017, פנתה במכתבים ב"כ לנתבעת להעביר לתובעת את תשלומי קצבת השאירים כסדרם ובשלמותם, להמציא לה תלושים בגין חודשים מאי-דצמבר 2017 באופן שמפרט בכל אחד מהם הסכום המגיע בעד אותו חודש, וכן הניכויים (מהותם וסכומם) שבוצעו באותו חודש בפועל.
ביום 17.12.2017 הגישה התובעת בקשה דחופה למתן צו עשה זמני, שנידונה בדיון המקדמי, להורות לנתבעת להנפיק תלושי קצבת שאירים של התובעת לחודשים מאי 2017 עד דצמבר 2017 ובכל חודש מאז ואילך.
ביום 20.12.2017 שלחה צייגר מכתב אישור סיכום תשלום קצבת שאירים לב"כ, לפיו סכום הקצבה לו זכאית התובעת הוא 1,670 ₪. עוד צוין כי יש קיזוז מלא בגין חוב התובעת מסכומי הקצבאות, כך שבפועל הקצבה טרם שולמה, והחל מדצמבר 2017 סכום הקצבה יהיה 1,300 ₪ לאחר המשך הפחתת החוב בתשלומים עד לפברואר 2018 כולל, והחל מקצבת מרץ 2018 (בסיום התשלום האחרון בגין החוב), הקצבה המלאה תהא 1,670 ₪.
ביום 28.12.2017 נשלח מכתב נוסף לב"כ, שכותרתו אישור סכום תשלום קצבת שאירים , לפיו סכום הקצבה החודשית לו זכאית התובעת הוא 1,672.25 ₪ (לפי ערך כספי לחודש 5/2017).
במכתב פורטו חובות התובעת כפי שנוכו מהקצבה החל ממאי 2017, כדלקמן: סך חוב התובעת לנתבעת הוא 10,674.80 ₪ , המורכב מ- 9,825.62 ₪ סכום ההפחתה והמקדמה ששולמה לה, ו - 849.18 ₪ חוב בגין תשלום יתר. החוב בגין ה הפחתה נוכה מתשלומי הקצבאות לתקופה 5/2017 עד 10/2017, ואילו החוב בגין תשלום היתר נוכה מתשלום הקצבאות מ חודש אוקטובר 2017 בשיעורים הקבועים בסע' 58 לחוק הגמלאות.
עוד צוין במכתב, שחוב בסך 1,125.35 ₪ וחוב בסך 113.58 ₪ יקוזזו מתשלום קצבת דצמבר 2017 ו כי בחודש נובמבר נעשתה טעות בחישוב של 26.38 ₪ וכי סכום זה בניכוי 20% על חשבון החוב ששולם ביתר (21 ₪), ישולם לתובעת בקצבת דצמבר 2017.
ביום 6.2.2018 התקיים גישור בו הוחלט בין הצדדים, כי הנתבעת תעביר לב"כ תחשיב סימולציית קצבת שאירים .
ביום 11.3.2018 העבירה הנתבעת לב"כ, תחשיב קצבת שאירים לחודש יוני 2017.
ביום 24.5.2018 הגישה התובעת בקשה למתן צו המורה לנתבעת ליתן תצהירי גילוי מסמכים כללי וספציפי לצורך כימות התביעות הכספיות (קצבת פנסיה תקציבית וקצבת שאירים) ופיצויי הלנה בגין עיכובים ואיחורים בביצוע.
בסע' 3 לבקשה אישרה התובעת כי הנתבעת שילמה לה קצבת פרישה החל מחודש ספטמבר 2016 עד חודש אפריל 2017.
בתגובת הנתבעת מיום 9.7.2018 נטען כי בשתי ישיבות שהתקיימו, נציגיה הסבירו לב"כ את החישובים, החובות וסעיפי החוק, לרבות גובה גמלת התובעת. עוד נטען כי העברת נתוני קצבת הפרישה של בעלה לשעבר, חוסים תחת חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 וגילוים מהווה פגיעה בפרטיות.

טענות התובעת
בפסה"ד ובפסה"ד המשלים נקבעה זכותה למחצית מזכויות הפנסיה שצבר המנוח אצל הנ תבעת במהלך תקופת נישואיהם, והם מהווים "פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני" כהגדרתו בחוק ובחוק הגמלאות, ולצורך קבלת חלקה היחסי בקצבאותיו.
הנתבעת רשמה את ההערה בדבר פסה"ד לחלוקת חיסכון פנסיוני רק ביום 12.7. 2016, במקום בחודש יוני 2016, וזאת על אף שפסה"ד המשלים היה בידיה כבר ביום 9.6.2016. לא היה הצדק סביר לדחות את רישום ההערה בחודש ימים , דחייה ששללה ממנה את חלקה היחסי בפנסיה התקציבית עבור חודשים יוני 2016 ויולי 2016. בי חוד נוכח היות הנתבעת צד להליך שבו ניתן פסה"ד המשלים ועניי נה של התובעת היה מוכר לה היטב ולא הצריך כל בדיקה נוספת.
לנתבעת אין זכות חוקית "לגלגל" עליה את "החוב" של בעלה לשעבר ויש לדרוש אותו מעזבון המנוח.
ב"כ פנתה בדוא"ל לנציגי הנתבעת במועדים שונים במטרה לקבל הסבר לגבי החוב שטרם נפרע, אולם לא זכתה להתייחסות.
אין לנתבעת זכות חוקית לקזז או לנכות מהתובעת כספים שהיא חייבת בתשלומם ע"פ הפסיקתא, וודאי שלא לצורכי כיסוי "גרעון" שנוצר אצלה עק ב מחדליה. קל וחומר, משהדבר נעשה ללא מתן הודעת קיזוז כדין, ללא התראה או מתן הודעה מראש והבאת התובעת לכדי "פת לחם" ממש.
הנתבעת לא העבירה לה תלושים, "בזמן אמת", המתייחסים לתשלומים שהופקדו בפועל בחשבון, שכן אלה נשלחו לכתובתה הקודמת.
כתוצאה מאי קבלת תלושים המתייחסים לתשלומים שהועברו אליה, נבצר ממנה לקיים מעקב ובקרה על נכונות הסכומים ומרכיביהם, ובלתי אפשרי היה לזהות לאיזה חודש התייחס כל אחד מהם.
חלק מן הפרטים הנוגעים לתשלומים שהופקדו לחשבונה, נחשפו לעיניה רק לאחר שהגיע אליה, ביום 3.7.2017 מכתב הנתבעת , אליו צורפו 5 תלושים בגין חודשים דצמבר 2016 עד אפריל 2017.
הנתבעת נמנעה מלחשוף את הבסיס בגינו חושב חלקה היחסי של התובעת בפנסיה התקציבית של בעלה לשעבר לחודשים יוני 2016 עד אפריל 2017.
הנתבעת אינה רשאית לנכות או לקזז מהתובעת תשלומים שאינם מותרים ע"פ סע' 59 לחוק הגמלאות ו/או שאינם עולים בקנה אחד עם הוראות סע' 8 ו/או סע' 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), ובכל מקרה אינה רשאית לבצע ניכויים העולים על רבע מכל תשלום חודשי המועבר לתובעת.
הנתבעת התנערה מחובת הנאמנות שהיא חבה לתובעת כגמלאית שלה, נהגה בה בחוסר תום לב, בשרירות ובאי סבירות קיצונית, תוך הפרת החוק והפ רת פסק דין חלוט.
הקיזוז שנעשה ע"י הנתבעת אינו בגדר הקיזוזים המותרים שנימנו בסע' 59 לחוק הגמלאות, ועיתוי הקיזוז מהווה הפרה של הוראת סע' 47 לחוק הגמלאות.
על הנתבעת לשלם פיצויי הלנה בשעור מכסימלי הקבוע בחוק ביחס לכל איחור בבצוע התשלומים החודשיים של הפנסיה התקציבית ושל קצבת השאירים, "למען יראו וייראו", לשם הרתעה ופגיעה חוזרת של הנתבעת בגמלאים, בהיותם תלויים בה וכמי שהם צד מוחלש באוכלוסיה. הכנסותיה נמוכות משכר המינימום במשק.
מגיע לה פיצוי בגין כאב וסבל מחמת התנהגות הנתבעת כלפיה, תוך ערעור היציבות והבטחון בחייה ופגיעה בכבודה כאדם.
התובעת נאלצה להתגרש בגיל 50, ובגיל 70 היא נאלצה "לאסוף את שברי חייה", תוך התמודדות עם קשיים בלתי מבוטלים של פרנסה וקיום. גריעת תשלומי חלקה בפנסיה התקציבית, עצירתם וקיצוצם של תשלומי קצבת השאירים נעשו באופן כוחני ומתנכר, ללא מתן הודעה מראש, תוך הותרתה ללא אמצעי מחיה.
פעולות הנתבעת חיבלו במאמצי התובעת לשקם את עצמה מהליך גירושין הקשה אותו עברה, וערערו באופן שאינו ניתן לתיקון את תחושת הבטחון והיציבות שכ"כ נזקקה להן אז; משכך , פגעה הנתבעת באופן אנוש בכבודה כאדם.
התובעת נזקקה באופן קבוע ורציף ל"שקיפות", ולמידע רלבנטי לקביעת הכספים המגיעים לה ובכלל זה לתלושי הפנסיה התקציבית של בעלה לשעבר, כדי לחשוף את הנתונים האמיתים המהווים בסיס לחישוב חלקה בפנסיה התקציבית וקצבת השאירים.
טענות הנתבעת
באשר לקצבת הפנסיה התקציבית ולצורך החלת החוק על התובעת, עליה להגיש לממונה בקשה לרישום פסה"ד לחלוקת חיסכון פנסיוני; לאחר הבקשה יבדוק הממונה את פסה"ד ואת האפשרות לרשום אותו ברישומיו. ככל שימצא כי פסה"ד מקיים את דרישות החוק, ניתן יהיה לרשום ברישומי הנתבעת "הערה" לטובת התובעת.
על מנת שהתובעת תהא זכאית לקצבת שאירים, עליה להגיש תביעה, ורק לאחר אישורה, ומתן התחייבויותיה לשלם את סכומי ההפחתה בגין העבר, תחל הקצבה להשתלם.
הזכאות לקצבת שאירים אינה אוטומטית, ונדרשת הגשת תביעת שאירים בהתאם לסע' 42(א) לחוק הגמלאות, שכן הגשת תביעת שאירים היא "אקט מהותי", אשר יש בעניינו אף התיישנות.
עד חודש דצמבר 2016 התובעת לא הוזנה במערכת הממונה, אולם שולמה לה מדי חודש מקדמה, בהתאם לסכום לו הייתה זכאית מתוך קצבת בעלה לשעבר , והחל מתלוש חודש דצמבר 2016, לאחר שנתוני התובעת הוזנו במערכת, נשלחו לתובעת תלושים מפורטים מדי חודש (ס ע' 13-15 לתצהיר הנתבעת; סע' 7 לסיכומיה).
נוכח בקשת התובעת לקבל פירוט הסכומים שהועברו אליה, נעשו בדיקות בתיקה ועלה כי חרף מכתב ההתחייבות, ובשל "טעות אנוש" , לא נוכו סכומי ההפחתה מקצבת התובעת בכל אותם 5 החודשים .
התובעת קיבלה בכל חודש קצבה ללא קיזוז סכומי ההתחייבות; משכך, היא חבה לנתבעת חוב בסך 8,525.62 ₪ ועל מנת שתה א זכאית לקצבת שאירים עליה לשלמו (ס ע' 21 לתצהיר הנתבעת).
כאמור במכתב מיום 29.6.2017, שולם לתובעת, בטעות , תשלום ביתר בסך של 849.18 ₪.
זכאות התובעת לקצבת שאירים קיימת לפי סע' 30(ב) לחוק, רק אם שולם סכום ההפחתה ביחס לעבר, כך שלא ניתן לשלם לתובע ת קצבת שאירים, עד שסכום העבר לא ישולם למנהלת הגמלאות (סע' 44 לכתב ההגנה).
באישור הגמלאות מיום 12.6.2017 נכתב בטעות כי החוב ייפרס ל-12 תשלומים (ס ע' 26 לתצהירה; סע' 49 לכתב ההגנה; סע' 13 לסיכומים); משכך, יצא אישור גמלאות מתוקן ביום 19.7.2019 בו צוין כי סכום ההפחתה יקוזז עד חודש נובמבר 2019.
החוב בסך 7,148.62 ₪ (בשווי שהיה נכון בשעתו), מורכב מהרכיבים הבאים: סכום התחייבות העבר (8,525.62 ₪); סכום החוב שנוצר בחלוקת הקצבה השוטפת (849.18 ₪); סכום המקדמה ששולם לפנים משורת הדין (1,300 ₪), בניכוי סכ ומי קצבאות שאירים לחודשים מאי-יוני 2017 שהיו משתלמים אלמלא החוב (3,526.18 ₪) (נספחים 14-15 לתצהיר הנתבעת).
ההחלטה של הממונה הינה פעולה מנהלית, ו בית הדין הנכבד אינו מחליף את שיקול דעתו; ולכל היותר , בנסיבות מסוימות , יורה על החזרת הנושא להחלטת הרשות הרלוונטית לצורך עיון ובדיקה מחודשת.
החלטת הממונה ניתנה בסמכות, הייתה ראויה וסבירה ויסודה בשיקולים עניינים בלבד , שכן אין לממונה סמכות או שיקול דעת ליתן מעבר לקבוע בחוק הגמלאות , והסכומים שהועברו לתובעת חושבו בהתאם לסע' 58(א)(1) לחוק הגמלאות.
טענות התובעת מעידות על חוסר הבנה של הדין הרלוונטי וניסיון לקבל כספים שאין לה זכות לקבלם, שכן היא אינה מסבירה מדוע לטענתה הסכומים שהועברו לה מקצבת בעלה לשעבר אינם מספקים והיא לא מצביעה על כל מקור בדין שיש בו כדי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת מעבר למה ששולם לה.
לעניין המצאת תלושי קצבת שאירים לתובעת, הנתבעת מציינת כי התקנות לחלוקת חיסכון פנסיוני אינן מחייבות הנפקת תלוש מדי חודש לבן הזוג לשעבר, אלא דיווח על רישום הערה, הודעה על תחילת תשלום וכן דיווח שנתי בו מפורטים: סכום הקצבה המלאה לאחר הפחתה, סך ההפחתה, השיעור להעברה והסכום המועבר.
על אף שאין חובת דיווח כאמור, העביר הממונה, החל מחודש ינואר 2017, מדי חודש בחודשו, תלושי קבצה לתובעת, בהם צוין הסכום שמועבר לבן הזוג לשעבר, סכום ההפחתה, השיעור להעברה , וסכום העברה.
נעשו מאמצים להסביר לב"כ את הוראות הדין וההשלכות על נסיבותיה, אך ההסברים לא התקבלו ע"י התובעת ומי מטעמה.
התנהלות התובעת עובר להליך המשפטי והגשת התובענה ונסיונה להעביר את נטל ההוכחה לנתבעת, אינו עולה בקנה אחד עם החובה לנהוג בתום לב.
התובעת לא השכילה להצביע על פגם כלשהו בהחלטה, כל שכן פגם קיצוני היורד לשורשו של עניין, המצדיק את התערבות בית הדין הנכבד.
באשר להלנה – לטענת הנתבע ת, לא צורפו אסמכתאות או תחשיב ואלה נטענו "באוויר", כך גם טענות התובעת אודות מצבה הכלכלי והרפואי.
קצבת השאירים לא שולמה עד לחודש נובמבר 2017 וזאת עקב חילוקי דעות כנים בינה לתובעת בדבר עצם החוב.
באשר לקיזוז – קצבת שאירים בפנסיה תקציבית אינה נקבעת ע"י בית המשפט אלא לפי התנאים הקבועים בחוק הגמלאות.
נוסף על כך, אוזכרה התנהלות ב"כ, שפנתה הן בדוא"ל והן בטלפונים לעובדי הנתבעת בתדירות גבוהה ביותר, בלי לתת להם זמן סביר לבדוק את טענותיה ולהשיב לה, ונקטה בהליך משפטי חודש וחצי לאחר הגשת התביעה לשאירים.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית
החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני
כאמור, ביום 28.7.2014 חוקקה הכנסת את החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני שנכנס לתוקף ביום 6.2.2015, שתכליתו לקבוע הסדרים בעניין חלוקה של חיסכון פנסיוני בין עובד בפנסיה תקציבית, עמית או גמלאי ובין בן זוגו לשעבר , כפי שנקבע בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני (באמצעות צבירת זכויות לפי הסדר פנסיה תקציבית או צבירת כספים באמצעות קופת גמל).
החוק חוקק בהתאם להמלצות הוועדה הציבורית (בראשותו של כב' השופט שאול שוחט), לבחינת חלוקת זכויות פנסיה בין בני זוג שנפרדו (להלן: "הוועדה"), והוא מבחין בין סוגי החסכונות הפנסיוניים למיניהם, וקובע לגביהם מנגנוני חלוקה שונים באמצעות הגופים המשלמים.
רציונל החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני כפי שצוין במבוא לדברי ההסבר הינו: "החיסכון הפנסיוני מהווה מקור עיקרי של פרנסה לאחר גיל פרישה. מצב שבו אין לפרט חיסכון פנסיוני, עלול להביא אותו למעגל העוני לאחר הפרישה מעבודה ולהשית את נטל הטיפול באותו פרט על כתפי הציבור. עוד יש לזכור, מעבר לנזק לפרט, הוא גם נזק למשפחתו ולכל התלויים בו כלכלית." (עמ' 173 להצעת חוק הממשלה – 635 מיום 5.12.2011).
בענייננו, החוק מקנה לתובעת, בהתקיים תנאים מסוימים, זכות עצמאית לקבל את ח לקה מקצבת הפנסיה של בעלה לשעבר, ישירות מן הנתבעת, בהתאם לשיעור העברה שנקבע בפסה"ד לחלוקת חי סכון פנסיוני, וקובע את זכאותה לקצבת שאירים במקרה של פטירת הגמלאי (המנוח).
הסדר זה, עפ"י החוק, מותנה ברישום של פרטי פס ה"ד לחלוקת חיסכון פנסיוני ברישומי הנתבעת, ובתנאים נוספים שיפורטו בהמשך.
בהתאם להוראות החוק, ככל ותמ צא הנתבעת, כי מתקיימים לגבי פסה"ד לחלוקת חיסכון פנסיוני התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק , תרשום ברישומיה הערה בדבר קיומו של פסה"ד ופרטים שונים לגביו, ות חלק את קצבאות הפנסיה לתובעת עפ"י המנגנון הקבוע בחוק.
נוסף על כך, רישום פסה"ד אצל הנתבעת מנע מ בעלה לשעבר, לבצע פעולות חד צדדיות בכספי החיסכון הפנסיוני ( כמו פדיון הכספים או הוספת מוטבים אחרים), העלולות לפגוע בזכויותיה בקצבת הפנסיה או בקצבת השאירים.
לעניין הסדרי חיסכון מסוג צבירת זכויות, ובהם הסדר הפנסיה התקציבית (או "מעין תקציבית"), קובע החוק מנגנון לפיו גם אחר הפירוד בין בני הזוג, ימשיך החיסכון הפנסיוני להיות רשום על שמו של החוסך, אולם ככל שיירשם פסק הדין בגוף המשלם, ייהנה בן הזוג לשעבר מהגנות על חלקו בקצבת הפנסיה, וזו תשתלם לו מדי חודש, עם גמילת הזכות, ישירות ע"י הגוף המשלם.
לעניין הסדרי חיסכון מסוג צבירת כספים, קובע החוק מנגנון שבמסגרתו עם רישום פסק הדין בגוף המשלם, יפוצל החיסכון הפנסיוני לשני חסכונות בעבור כל אחד מבני הזוג. במקרה כזה, כל אחד מן הצדדים יהיה בעל מעמד עצמאי בחסכונו כלפי הגוף המשלם.
סעיף 30 לחוק קובע כי ייכנס לתוקפו שישה חודשים מיום פרסומו, בהתקיים תנאים מסוימים, גם על פסקי דין לחלוקת חיסכון פנסיוני שניתנו לפני יום התחילה.
בענייננו, החוק יוצר לתובעת זכות חוזית כלפי הנתבעת לקבל את חלקה בזכויות הפנסיה של בעלה לשעבר [ראו: ע"א 10674/07 חומסקי נ' קרן גמלאות של חברי דן בע"מ, פסקה ט' (2010) ( פורסם בנבו) ; בג"ץ 7691/95 ח"כ שגיא נ' ממשלת ישראל, פ"ד נב(5) 577, 589 (1998)].
סע' 24 לחוק החיל תיקון על חוק הגמלאות. במסגרת תיקון 56 לחוק הגמלאות נקבע, בין היתר, בס ע' 42א (א)(2) כי קצבת הפרישה תחולק בין העובד הזכאי לקצבת פרישה ( הבעל לשעבר) לבין בן זוגו לשעבר (התובעת), באופן שהשיעור להעברה לבן הזוג לשעבר יהיה שיעור קבוע מסך קצבת הפרישה שהייתה משולמת לזכאי והשיעור אינו עולה על מחצית מהשיעור המשותף.
עוד נקבע, בס ע' 16 לחוק, כי מ קצבת הפרישה המשתלמת לתובעת יופחת סכום כספי בשל פסה"ד לחלוק ת חיסכון פנסיוני. הרציונל כפי שעולה מדברי ההסבר להצעת החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני הוא: "כעולה מחוות הדעת האקטוארית שהוצגה לפני הוועדה, משמעות יישומו של הפתרון...להוספת בני זוג לשעבר כשאירים בקרנות ותיקות ובהסדרי פנסיה תקציבית, היא הגדלת החבות האקטוארית של הגופים האמורים...כך שהוספת בן זוג לשעבר לרשימת השאירים מוסיפה חבות שלא היתה מלכתחילה...אשר על כן, מוצע כי במקרה של רישום פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, תופחת קצבת הפרישה בשיעור שיממן הוספת בני זוג לשעבר כזכאים לקצבאות שאירים".
מהאמור לעיל יוצא איפוא, כי על מנת שהחוק יחול על התובעת, עליה להגיש בקשה לרישום פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני כ"הערה" לממונה. משזה יוגש, יבדוק הממונה את פסק הדין ואת האפשרות לרשום אותו ברישומיו בהתאם להוראות החוק. עוד עולה הבסיס לנכוי המתחייב מהתשלום לתובעת.

קצבת פנסיה תקציבית
בהתאם להוראות החוק, ומאחר שפסה"ד ופסה"ד המשלים ניתנו לפני כניסת החוק ותיקון חוק הגמלאות לתוקף, ועל מנת לממש את זכאותה של התובעת לקצבת פנסיה תקציבית, היה עליה לרשום אותם כ"הערה" אצל הממונה (באמצעות הפסיקתא) כאמור .
משכך, הגישה התובעת את פסה"ד ופסה"ד המשלים לרישום, כ"הערה" , אולם הממונה דחה בקשתה.
לטענתה, הדחיה ברישום שללה ממנה את חלקה בפנסיה התקציבית של בעלה לשעבר עבור החודשים 6-7/2016, והביאה לכך כי היא תהא זכאית לחלקה בפנסיה התקציבית של בעלה לשעבר רק החל מאוגוסט 2016 ואילך.
התובעת טענה כי היה על הנתבעת לפעול לפי סד זמנים המצוין בסע' 11 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, במהירות הראויה, ככל הנדרש לפי הנסיבות.
מנגד, טענה הנתבעת כי נציגיה עמדו בקשר רציף עם ב"כ, השיבו לפניותיה, תוך ניסיונות רבים להסביר לה את מצב הדברים. באשר לחלוקת הק צבה, היא נעש תה בהתאם להוראות ס ע' 58א(א) לחוק הגמלאות, תוך 45 ימים ממועד מסירת המכתב.
איננו מקבל ים את טענת התובעת בנדון. סע' 4 לחוק, שכותרתו "רישום הערה", קובע כי הגוף המשלם ירשום ברישומיו הערה בדבר פסק הדין, אולם אינו מציין מועדים לרישום.
במועד הגשת הבקשה לרישום ההערה, התקנות לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ז-2017 (להלן: "תקנות"), היוו טיוטה בלבד וטרם אושרו, אולם משנכנסו לתוקף , נקבע בתקנה 6 לתקנות כי "גוף משלם ירשום ברישומיו הערה בדבר פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני לא יאוחר מעשרים ימי עסקים ממועד הגשתה של בקשה מלאה"
על אף האמור בתקנה 6, הוראת שעה בתקנה 12 לתקנות קובעת כי עד ליום 1.3.2018 יוחלפו המילים מעשרים ימי עסקים לשלושים ימי עסקים.
בענייננו, הבקשה לרישום ההערה התקבלה בנתבעת ביום 9.6.2016, הפסיקתא נשלחה ביום 19.6.2016 ונרשמה ביום 12.7.2016.
פירושו של דבר הוא שאם התקנות היו בתוקף דאז, אזי, הנתבעת עמדה במועדי הרישום כמתחייב מהוראת השעה. משכך, וממילא, מועד רישום ההערה היה במתחם הסבירות, ובמהירות הראויה, ולא חרג ממתחם זה, ודאי לא באופן קיצוני.
ודאי כך, כשבעת הנדונה טרם הותקנו התקנות וחלוף הזמן שבין הבקשה לרישום ההערה – סביר הוא לפע ולה כאמור (ודאי, משעסקינן בדין חדש).
לעניין תשלום קצבת הפנסיה, אישרה התובעת בחקירתה כי כל התשלומים עד לפטירת בעלה לשעבר שולמו לה במלואם [עמ' 4 ש' 13 ו- 21-20 לפרוטוקול מיום 19.2.2019 (להלן: "הפרוטוקול")].
באשר למועדי תשלום הקצבה – סע' 14 לחוק קובע כי "הגוף המשלם יעביר לבן הזוג לשעבר, מקצבת הפרישה המגיעה לחוסך שהוא גמלאי בהתאם להסדר החיסכון... במועד שבו הוא משלם לגמלאי את הקצבה החל ממועד ההעברה."
מועד העברה מוגדר בסע' 2 לחוק כ: "...45 ימים מהיום שבו גוף משלם שלח הודעה לחוסך ולבן זוגו לשעבר בדבר רישום הערה, בהתאם להוראות סעיף 4(ג), ואם המועד חל ביום שאינו יום עסקים – יום העסקים הראשון לאחר מכן".
בבג"ץ 608/88 אהוד פינקלשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, מג(2) 395 (1989) נפסק לעניין מועד תשלום קצבת פרישה (דברים היפים בענייננו) :
"דומה, שאחד הטעמים לכך הוא הצורך המינהלי באיסוף הנתונים לקביעת קיצבתו של העובד. עמדה על כך השופטת פורת, בציינה כי "מן הסתם צפה המחוקק, כנלמד מהוראותיו ... כי עשויים להיווצר קשיים באיתור ואיסוף נתוני הגימלאי לצורך חישוב קיצבתו הראשונה ולעתים נדרש פרק זמן על-מנת לבררם".
יוצא איפוא כי חלוקת הפנסיה התקציבית לתובעת תבוצע בתוך 45 ימים מהיום שאישרה הנתבעת את ההערה לרישום. מספר הימים נקבע בשל הזמן ש נדרש לברר את נתוניה של התובעת.
בהתאם, עת נרשמה הפסיקתא כ"הערה", ביום 12.7.2016, שלחה הנתבעת אישור גמלאות לתובעת בו צוין : "...חלוקת הקצבה בשל רישום פסק הדין מכח החוק תבוצע בתוך 45 יום ממועד מסירת מכתבי זה."
מעיון בפלט העברות לחשבון התובעת (נספח 17 לתצהיר צייגר) (להלן: "פלט העברות") עולה כי הועברו לחשבונה מחודש ספטמבר 2016 עד דצמבר 2016 מקדמות בסכום כולל של 9,361 ₪ ע"ח.
התובעת אף מאשרת במכתבה לנתבעת מיום 14.11.2016 כי הופקדו לחשבונה 3 תשלומים חודשיים , ע"ח חלקה היחסי בקצבת פנסיה (נספח ת/5 לתצהירה).
ביום 30.12.2016 זוכה חשבון התובעת בסך 4,103.58 ₪ המהווה תשלומי העברה להם הייתה זכאית החל מחודש ספטמבר עד דצמבר 2016 כולל, בניכוי המפרעות ששולמו ופרמיית ביטוח (נספח ת/29 לתצהיר התובעת).
עוד עולה מעיון בפלט העברות, והודאת התובעת בתצהירה (ס' 76 ותת סעיפיו) כי קצבת ינואר 2017 הופקדה בחשבון התובעת ביום 31.1.2017; קצבת פברואר 2017 הופקדה בחשבון התובעת ביום 28.2.2017; קצבת מרץ 2017 הופקדה בחשבון התובעת ביום 31.3.2017; קצבת אפריל 2017 הופקדה בחשבון התובעת ביום 30.4.2017.
יוצא איפוא, הן לפי החוק והן לפי הודאת התובעת , כי קצבת הפנסיה התקציבית הופקדה בחשבון התובעת מדי חודש בחודשו, בתום כל חודש , כמתחייב מהוראות חוק הגמלאות .
לא מצאנו כי הנתבעת פעלה בשיהוי קיצוני או איחרה בתשלום הקצבאות. כך גם לגבי קצבת השאירים כפי שיפורט בהמשך (נספח 17 לתצהיר הנתבעת ולכתב ההגנה).
מחומר הראיות שהוצג לפנינו, עולה כי בהתאם לנסיבות המקרה, פעלה הנתבעת בסד זמנים סביר ובמהירות הראויה, בהגינות, וביעילות ונוכח טענותיה לזכאות הקצבה, שהיו טעונות בדיקה. התובעת קיבלה את הקצבה בהתאם למועדים שנקבעו בחוק הגמלאות כאמור.

קצבת שאירים
חוק הגמלאות ותקנות שירות המדינה (גימלאות) (הגשת תביעות, הצהרות והודעות), התשי"ז-1956 (להלן: "תקנות להגשת תביעות"), מבנים הליך מינהלי, הכולל הליך בקורת שיפוטית, לליבון והכרעה בשאלת זכאות עובד מדינה לגמלאות, לרבות קצבת שאירים.
תחילתו של ההליך היא בהגשת תביעה לממונה (סעיף 41 לחוק הגמלאות; תקנה 1(א) לתקנות להגשת תביעות); בהמשך, על הממונה לבחון את התביעה, להכרי ע בה ולנמק החלטתו (סעיף 42 לחוק הגמלאות); לבסוף, החלטת הממונה נתונה לביקורת שיפוטית באמצעות הגשת ערעור לבית הדין האזורי לעבודה (סעיף 43 לחוק הגמלאות).
בענייננו, התובעת הגישה תביעה לקצבת שאירים ביוני 2017, בחלוף כחודשיים ממועד פטירת בעלה לשעבר. בחקירתה, הצהירה כי ידעה שיש להגיש בקשה לקצבת שארים, ובלשונה: "יהיה עלי להגיש תביעת שאירים בהתאם לאמור בסע' 42(א) לחוק..." (סע' 17.5 לתצהירה ; עמ' 7 שו' 14 לפרוטוקול).
התובעת הצהירה כי ביום 10.5.2017 שלחה הודעת דוא"ל "דחופה" לנתבעת, לפיה נודע לה כי בעלה לשעבר נפטר ביום 4.4.2017 (ס' 31 לתצהירה); כשנשאלה בחקירתה, האם היא חולקת על כי הגישה הודעתה לנתבעת על מות בעלה לשעבר לראשונה רק ביום 10.5.2017, לא השיבה (עמ' 5 שו' 14-12 לפרוטוקול).
בעדותה, השיבה התובעת כי העיכוב בהגשת הטפסים לתביעה לקצבת שאירים נבע בשל חוסר ידע שלה באותה העת, על אף שאישרה כי הייתה מיו צגת באותה תקופה על ידי ב"כ: "אני יודעת. עורכת הדין פעלה.", "בשביל מה יש לי עורכת דין. אני לא מבינה. אני סומכת עליה...". כשנשאלה האם הייתה מיוצגת ענתה "אין לי תשובה." (עמ' 5 ש ו' 5-6 ושו' 16-19, עמ' 7 שו' 1-4 לפרוטוקול).
מחומר הראיות ומעדותה, עולה כי התובעת ה יתה מיוצגת כבר מינואר 2015, תחילה ע"י ב"כ דאז (עו"ד פרדס) ולאחר מכן ע"י ב"כ (עו"ד גרצולין). בסע' 33 לתצהירה, מציינת התובעת כי ביום 4.6.2017 העבירה ב"כ לנציג הנתבעת "את מסמכי התביעה לקצבת שארים בחתימתי..".
נוסף על כך, התובעת הצהירה כי קיבלה את מכתב הנתבעת (מיום 12.7.2016) בו צוין כי " ...למען הסדר הטוב יובהר כי במקרה של פטירת הגמלאי...לצורך קבלת שאירים נדרשת הגשת תביעת שאירים" (ס ע' 35 לתצהיר התובעת).
הנה כי כן, התובעת הייתה מודעת (גם ע"י הנתבעת) לצורך בהגשת התביעה לקצבת שאירים, חודשים לפני פטירת בעלה לשעבר, אולם הגישה את תביעתה רק לאחר כחודשיים מפטירתו.

סכומי ההפחתה ביחס לעבר
סע' 30(ב)(2)(ד) לחוק קובע כי יש לשלם את סכומי ההפחתה ביחס לעבר. מטרת תשלום סכום ההפחתה ביחס לעבר , כפי שעולה הן מדברי ההסבר לחוק ומהסעיף לעיל, ה יא נוכח הגדלת החבות האקטוארית של הנתבעת בשל הזכאות לקצבת שאירים לתובעת.
אלמלא הפחתה זו, היה נוצר עיוות, כך ש מי שהחזיק בידו "פסק דין ישן" היה נהנה מקצבת שאירים , תוך שהוא מקבל "פטור" מהפחתה, בעוד שמי ש קיבל פסק דין חדש משלם את ההפחתה (בתשלום הקצבה).
בענייננו, על מנת שהתובעת תהא זכאית לקצבת שאירים היה עליה תחילה לשלם את מלוא סכום ההפחתה בהתאם להוראות החוק .
התובעת זכאית ל קצבת שאירים החל מחודש מאי 2017. סע' 22 (א)(1)(ב) לחוק קובע כי שווי הקצבה יהיה "בסכום השווה למכפלת שיעור קצבה לבן זוג של גמלאי בסכום שהיה מועבר לבן הזוג לשעבר בעד אותו חודש...אילולא נפטר הגמלאי...".
באישור גמלאות מיום 19.7.2017, צוין כי בהתאם למכתב ההתחייבות עליו חתמה התובעת, הקצבה תשולם לה בנובמבר 2017, לאחר קיזוז סכום ההפחתה, וכי אישור הגמלאות מיום 12.6.2017 בטל (נספח ת/24 לתצהיר התובעת).
סע' 21 א לחוק הגמלאות, שכותרתו "הפחתת חלק מקצבת פרישה בשל פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני", קובע בגין אילו תקופות יש לשלם את סכום ההפחתה כדלקמן:
"(א) ניתן פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, נרשמה הערה לפי סעיף 42ב, ומתקיימות הוראות סעיף 58א לעניין ההעברה, יחולו הוראות אלה:
(1) תופחת קצבת הפרישה המגיעה לזכאי לקצבת פרישה (בסעיף זה – הקצבה המלאה) בסכום השווה למכפלת הקצבה המלאה בשיעור הקבע, בהתאם למינוי של בן הזוג לשעבר, בתוספת לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני (בסעיף זה – סכום ההפחתה);
(2) לאחר ביצוע ההפחתה כאמור בפסקה (1) והעברת הסכום המועבר לבן הזוג לשעבר לפי הוראות סעיף 58א ייוותר בידי הזכאי לקצבת פרישה ההפרש שבין הסכום הנותר בידי הזכאי לקצבת פרישה לפני ההפחתה ובין מחצית סכום ההפחתה; בסעיף זה, "הסכום הנותר בידי זכאי לקצבת פרישה לפני ההפחתה" – ההפרש שבין הקצבה המלאה ובין הסכום שהיה מועבר לבן הזוג לשעבר אילולא ההפחתה לפי סעיף 58א(א)(1);
(3) לעניין התקופה שקדמה למועד העברת חלק מקצבת פרישה לפי סעיף 58א, יחולו הוראות אלה:
(א) הפחתה כאמור בפסקה (1) תבוצע בעד התקופה שהחל מהחודש שלאחר החודש הראשון שבו שולמה קצבה לזכאי לקצבת פרישה או החודש שבו חל מועד הפירוד, ואם נקבע בפסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני מועד אחר לתחילת זכאות בן הזוג לשעבר לקבלת חלק בחיסכון הפנסיוני – החודש האמור, והכול לפי המאוחר;
(ב) ...
(4) נפטר בן הזוג לשעבר, תבוצע מלוא ההפחתה כאמור בפסקה (1) מסכום הקצבה המלאה המשולמת לזכאי לקצבת פרישה.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו בהתקיים אחד מאלה:
(1) נקבע בפסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני כי האמור בו יחול רק לעניין העברת חלק מקצבת הפרישה לבן הזוג לשעבר ולא לעניין זכויות בן הזוג לשעבר לקבלת קצבה בשל פטירתו של העובד או של הזכאי לקצבת פרישה;
(2) הבקשה לרישום פרטי פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני לפי סעיף 42א הוגשה לממונה לאחר שחלפו שנתיים מהמועד שבו ניתן פסק הדין או לאחר החודש שקדם לחודש שבו החל העובד לקבל קצבת פרישה, לפי המאוחר."
(ההדגשות אינן במקור).
מהאמור לעיל עולה כי על התובעת לשלם את מלוא סכום ההפחתה החל ממועד רישום הפסיקתא כ"הערה" (12.7.2016) אצל הנתבעת, וזאת בכדי להיות זכאית לקצבת השאירים.
לטענת התובעת, סכום ההפחתה בגין העבר כפי שנקבע בסע' 21א (א)(3) לחוק הגמלאות ובסע' 30(ב)(2)(ד) לחוק אינו סכום קוגנטי שכן "באף אחד מהוראות החוק...ואף לא בדברי ההסבר" הוגדרו דמי ההפחתה כ"פרמיית ביטוח" והם מהווים דמי השתתפות בהוצאות מהגדלת ההתחייבות האקטוארית של "הגוף המשלם".
איננו מקבלים טענה זו, המינוח בו השתמשה הנתבעת לצורך גביית סכום ההפחתה כ"פרמיית ביטוח" אינו מעלה ואינו מוריד לעניין חובת התובעת לשלם את מלוא סכום ההפחתה כמתחייב הן בחוק הגמלאות והן בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני , ובטרם תהא זכאית לקצבת שאירים (כמודגש לעיל).
הסעיף נכתב בלשון ציווי, במילים: "תופחת", "הפחתה", "ההפחתות" וזאת על מנת להראות כי קיזוז סכום ההפחתה מהקצבה הינו חובה ולא רשות ועל הנתבעת לגבותו ולהפחיתו , בלי שניתן לה שיקול דעת . הדבר אף עולה בקנה אחד עם תכלית גבייתו, כפי שזו צוינה בדברי ההסבר ( צמצום החבות האקטוארית של הנתבעת).
בתצהירה טענה הנתבעת כי חוב בסך 8,525.62 ₪ הוא חוב בגין "סכום ההפחתה לגבי העבר" בהתאם לס ע' 30(ב)(2)(ד) לחוק ממועד הפירוד ועד למועד הגשת הבקשה לרישום הפסיקתא. הסכום היה אמור להגבות מחלקה של התובעת בהתאם ל"כללי התשלום" הקבועים אף הם בסעיף הנ"ל (ס ע' 21 ו-36ב' לתצהיר הנתבעת).
משכך, ונוכח האמור לעיל, סכום ההפחתה נגבה מהתובעת בהתאם להוראות החוק.
באשר לחוב בסך 1,125.35 ₪ – ס ע' 21 לחוק הגמלאות קובע כי חובת התשלום של סכום ההפחתה על העבר כוללת גם את התקופה שממועד הגשת הבקשה ועד התחלת העברת חלק מהקצבה לתובעת. סכום ההפחתה בגין תקופה זו הוא 2,250.70 ₪ כאשר חלקה היחסי של התובעת הוא 1,125.35 ₪.
משכך, החוב בגין סכום ההפחתה הינו תנאי מהותי על מנת שהת ובעת תהא זכאית לתשלומו, ועליה לשלם אותו כפי שהתחייבה במכתב התחייבות.

קיזוז ניכויי חובה ע"י הנתבעת
עוד נטען כי הנתבעת ניכתה מהקצבה ניכויים שהיו אסורים עפ"י דין. היה על הנתבעת לחשב את הקצבה לפני ניכויי החובה ולא לאחר קיזוזם. התובעת טוענת כי "הקטנה זו בוצעה ללא זכות חוקית, ומבלי שיש לכך יסוד בחוק הגמלאות" (עמ' 4 ש ו' 5 מהסוף לסיכומיה; סע' 81 לתצהיר התובעת).
לטענת התובעת, בהתאם להוראות סע' 8(ז) לחוק הגנת השכר אסור היה לנתבעת לנכות או לקזז סכומים בתקופה מ-5/2017 עד 12/2017 מקצבת השאירים בשלמותן או בחלקן, ובשעור החורג מן המותר "ולהותיר את התובעת ללא אמצעי קיום למחייתה." (עמ' 7 שו' 7 מהסוף לסיכומיה).
מעיון בתלושי השכר שצורפו כנספחים ת/28א – ת/34 לתצהיר התובעת, ומחקירת הנתבעת עולה כי הניכויים שנעשו בתלושים של המנוח הם : פרמיית ביטוח, דמי חבר, מס הכנסה, "נטו שלילי", מקדמות (עמ' 2-3 לפרו' בכתב יד מיום 19.2.2019) ובתלושים של התובעת: פרמיית ביטוח.
לעניין ס' 8(ז) לחוק הגנת שכר – קצבת שאירים המשולמת מכוח חוק הגמלאות וחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, אינה "שכר עבודה" ע פ"י ההגדרה בחוק הגנת השכר (תשלום המגיע לעובד עקב עבודתו במשך עבודתו).
קצבת שאירים משולמת מכוח פרק ג' לחוק הגמלאות ובכפוף להוראות חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, זו אינה קצבה המשולמת ע"י מעסיק ו/או מי מטעמו ו על כן אין תחולה לסע' 8 הנ"ל בענייננו.
לטענת הנתבעת, החל מחודש אוקטובר 2017 נכתה מקצבת השאירים בגין החוב , הסכום ששולם ביתר, כך שלאחר הקיזוז , הסכום שנותר לתובעת הוא 180 ₪, כאשר לפי חוק הגנת השכר כאשר סכום הקצבה הוא נמוך לא ניתן לנכות יותר מ-20% ולכן מסכום זה נוכו 36 ₪ , כך שהסכום ששולם בפועל לתובעת עבור קצבת אוקטובר 2017 עמד על 144 ₪. בחודש נובמבר 2017 שולם לתובעת סך של 1,400 ₪ כדלקמן: קצבה חודשית בסך 1,672.25 ₪ פחות 272.25 על חשבון סכום החוב ששולם ביתר.
יוצא שהנתבעת פעלה לפי חוק הגנת השכר לגבי "נכוי" חוב (ולא לגבי ההפחתה).
לעניין ניכוי לפי סע' 25 לחוק הגנת השכר – הנתבעת ניכתה מהתובעת מקדמות וחובות בגין תשלומי יתר, סכומים קצובים מוכחים הניתנים לחישוב אריתמטי פשוט בהתאם להוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני וחוק הגמלאות, ניתן לדעת את מקורותיהם וכמה יש לנכות מקצבת התובעת. התובעת התחייבה לשלם את הניכויים באמצעות התשלומים להם הייתה זכאית.
בהתאם להלכה "...כוונת המילים "יתרת חוב ולרבות מקדמות" היא, לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו" (דיון נד/3-101 (ארצי) יעקב עמנואל‎ ‎נ' שופרסל ואח' ‏, פ''ד כח(1) 2419).
בסיכומיה, מבקשת התובעת כי סכום ההפחתה ינוכה מן הכספים העתידיים, בפס"ד לכשינתן ובמועד פרעונן (עמ' 7 סיפא לסיכומיה); בקשתה מנוגדת להוראות ס ע' 16 לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, שכן זכאותה לקצבת שאירים תעוכב, עד שסכום ההפחתה ינוכה.
בתוספת לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני נקבע כי שיעור הפחתת קצבת פרישה בשל פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני לגבי בן זוג לשעבר שהוא אישה, הוא 2.8%. סך קצבאות המנוח ממועד הפירוד ועד למועד הגשת הבקשה היה 304,486.27 ₪ מתוכם שיעור ההפחתה של התובעת הוא 2.8% מסכום זה, היינו 8,525.62 ₪ (ס' 36ב' לתצהירה).
באשר לחוב ששולם ביתר בסך 849.18 ₪: לטענת הנתבעת חוב זה הינו בגין חלקה של התובעת בקצבת בעלה לשעבר מספטמבר 2016 (מועד תחילת העברת חלק מקצבת גמלאי לתובעת ע"י הממונה) עד אפריל 2017 (כולל). מסך קצבאות המנוח בגין תקופה זו הועבר לתובעת סכום של 26,231.02 ₪ בעוד שבהתאם לשיעור העברה שנקבע בפסיקתא (47.9758%) ולפי ס ע' 58א' לחוק הגמלאות, היה צריך להיות מועבר אליה בגין כל התקופה סכום של 25,381.84 ₪ (כסכום ששולם לבעלה לשעבר).
אנו מקבלים איפוא, את טענת הנתבעת באשר לרכיב תביעה זה. התובעת "זכתה מן ההפקר" והתעשרה בתשלום יתר בלתי צודק ובתשלום גבוה יותר מזה ש היה זכאי לו בעלה לשעבר. מש כך, חלה עליה חובת השבה בגין ה התעשרות שנעשתה באופן בלתי צודק עפ"י מבחני הצדק והיושר האובייקטיביים, בסכום ההפרש בין מה שהיה צריך להיות מועבר לבין מה שהועבר בפועל, היינו 849.18 ש"ח.
באשר ליתר הקיזוזים – כאמור, התובעת חתמה על מכתב התחייבות, בידיעת בא כוחה דאז, עו"ד פרדס, ואישרה לשלם את הניכויים שייקבעו ע"י המנהלת הגמלאות ב-12 תשלומים שווים ורצופים שיופחתו מהקצבה לה היא זכאית.
סע' 59 לחוק הגמלאות קובע בזו הלשון:
59.אוצר המדינה אינו רשאי לקזז גמלאות כנגד חוב המגיע מזכאי לגמלה, חוץ מחובות אלה:
...
...
סכומים ששולמו לזכאי מאוצר המדינה בטעות ולמעלה מן המגיע על חשבון משכורתו או גמלאותיו או פיצויי פיטורים;
...
...
על אף האמור, טוענת הנתבעת בסע' 30 לסיכומיה כי התובעת יכלה הייתה להתחרט תוך 7 ימים לאחר שהודיעו לה מה גובה סכום ההפחתה או לשלם את דמי ההפחתה בגין העבר בתשלום אחד בהתאם להוראות סע' 30(ב)(2)(ד) לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני.
עוד נטען כי "...והתובעת לא טרחה להפנות את תשומת לב המדינה לכך, אך כאשר האמור התברר החלה הגביה.." (ס ע' 32 לסיכומיה).
איננו מקבל ים טענה זו, על הנתבעת כרשות מינהלית , חלה חובת הגינות לפעול ביושר, בטוהר לב ובתום לב (ראו: בג"צ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2), 229).
חובת ההגינות המינהלית היא חובה מחמירה יותר מחובת תום הלב, כפי שציינה כב' השופטת דורנר (כתוארה דאז) בבג"צ 4422/92 עפרן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מז(3) 853,860: "חובת ההגינות המינהלית – שיסודה במעמדה של הרשות כנאמנה כלפי הציבור – מחמירה יותר מחובת תום הלב הנדרשת מן הפרט. המידה המחמירה חלה בין אם פועלת הרשות בתחום המשפט האזרחי ובין אם פועלת היא בתחום המשפט הציבורי."
התובעת, כמי שחתמה על מכתב ההתחייבות , יכול והסתמכה כי יתרת חובה בגין העבר תקוזז ב-12 תשלומים שווים, אולם מפאת טעות, "טעות אנוש" כטענת הנתבעת , לא ניכתה האחרונה את סכומי ההפחתה ביחס לעבר. הגם שחלות על הנתבעת, כרשות מינהלית, חובות ברף גבוה על מנת לעמוד בדרישות המשפט המינהלי, לא מצאנו כי הנתבעת "התרשלה" באי ביצוע ההפחתה וטענתה ל"טעות אנוש", לא נסתרה.
די אם נציין כי גם מכתב הנתבעת מ-12.6 בוטל במכתב מ-19.7. טענת "ההתרשלות" לא הוכחה, לכשעצמה, הגם שאין חולק כי לא ראויות הטעויות האמורות. משידעה התובעת את סכום זכאותה, נקל היה לה לדעת מהסכומים שנתקבלו (גם ללא תלושים) כי לא הופחת סכום ההפחתה המחוייב (גם לא בתשלומים שנתבקשו). בהתאם, בדין נכתה הנתבעת סכום זה.
ויוער – מעת שהסכום ששולם לתובעת גבוה מזה ששולם לבעלה לשעבר, ברי כי החוב חובה של התובעת הוא (ולא של העזבון).

מקדמות ששולמו
לטענת התובעת, הנתבעת התעלמה מפניותיה החוזרות ונשנות לשחרר את כספי הקצבה, וסירבה לבקשתה לשלם מקדמה (סע' 105-106 לתצהיר התובעת; סע' 73-75 לכתב התביעה). אולם בסיכומיה ובתצהירה, מאשרת התובעת כי "המדינה הסתפקה בהפקדת סך 1,300 ₪ ב-3.7.17" (עמ' 4 שו' 9 מהסוף לפרוטוקול; סע' 84.3 לתצהירה), ואף בחקירה נגדית העידה צייגר כי התובעת קיבלה מפרעה ע"ח חודש ספטמבר ומ די חודש (עמ' 6 בסיפא לפרוטוקול בכתב יד; סע' 13 לתצהיר צייגר).
זאת ועוד, כשנשאלה התובעת בחקירתה האם מקדמה בסך 1,300 ₪ אינה מספיקה, השיבה: "נראה לך שמספיק לי? למה את משתחצנת?" וכי "בהחלט שלא" הייתה מרוצה מגובה המקדמה (עמ' 15 שו' 9-12 לפרוטוקול ).[יוער כי עלה מעדות התובעת כי לא ירדה לסוף דעתה של השאלה, כשברי כי התייחסה ל"מקדמה", יחסית לקצבה ולא לסכום כסכום "מוחלט"].
יוצא איפוא, כי טענת התובעת בדבר סירוב הנתבעת לשלם מקדמה על חשבון הקצבה, נסתרה. בעוד שעדות התובעת נסתרה בחקירתה, עדות הנתבעת (עמ' 26 שו' 1-7, עמ' 27 שו' 5-21 לפרוטוקול) מתיישבת עם הסכומים ששולמו לתובעת (וצורפו כנספח 17 לתצהיר הנתבעת והסבר תלוש חודש יוני 2016 שסומן כמוצג א' בדיון מיום 19.2.2019).
יתרה מזו, בדוא"ל מיום 27.6.2017 לצייגר דרשה ב"כ, להעביר עד ליום 1.7.2017 מקדמה, ואכן במכתבה של צייגר מיום 29.6.2017 צוין כי "בימים הבאים יזוכה חשבונך בבנק בסך 1,300 ₪ המהווה מפרעה ..." (נספח ת/21 לתצהיר התובעת).

המצאת דיווחים לתובעת/עתירה להלנה
לעניין תלושי הקצבה – ביום 14.11.2016 שלחה התובעת לנתבעת מכתב בדואר רשום בו ביקשה לעדכן את כתובתה בראשון לציון (נספח ת/7 לתצהירה) . הנתבעת מאשרת בעדו תה כי עד לחודש דצמבר 2016 לא עודכנה כתובת התובעת במערכת (ס' 13 לתצהירה). נציין כי התובעת לא הציגה אישור מסירה מדואר ישראל למועד בו מכתבה התקבל אצל הנתבעת.
לטענת התובעת, כתוצאה מאי קבלת התלושים, נבצר ממנה לקיים מעקב ובקרה על נכונות סכומיהם ומרכיביהם של אותם תשלומים, ו"בלתי אפשרי היה לזהות לאיזה חודש התייחס כל אחד מהם" (ס ע' 64-65 לתצהיר התובעת).
בסע' 15 לתצהיר ובסע' 7 לסיכומים מציינת הנתבעת כי נשלחו תלושים מחודש דצמבר 2016 עד אפריל 2017 (אולם לא צוין לאיזו כתובת נשלחו). סע' 143 לכתב ההגנה "משלים את המידע החסר", ולפיו "התלושים הועברו לכתובת ברחוב דה רוסי 6/5 ירושלים מדי חודש בחודשו החל מחודש ינואר 2017."
התובעת נאחזת בתלושי הקצבה כמקור למעקב ובקרה, אולם בתצהירה היא מאשרת שהופקדו לחשבונה כספי הקצבה ומציינת תארי כים מדוייקים (סע' 19-21 לתצהירה), תאריכים שהיו לפני עדכון הכתובת. אין חולק כי התנהלות הנתבעת בעדכון ורישום הכתובת לא הייתה כראוי, אולם ניתן היה לייחס באופן ספציפי כל קצבה לתקופה ששולמה.[ במאמר מוסגר נציין כי לא הופנינו לחובה להמצאתם].
יתרה מזו, בדוא"ל מיום 10.5.2017 ששלחה ב"כ לנתבעת (נספח ת/6 לכתב התביעה), צוין "אני ...ומי שקבלה בחודשים האחרונים את חלקה בגמלת הפרישה...(בתלושים שקבלתי עד כה נרשם מס' גמלה 100081)."
היינו, התובעת מאשרת כי קיבלה תלושים אולם לא מציינת עד מתי קיבלה את התלושים. הכתובת המופיעה בתלושים הינה כתובת התובעת בירושלים, כך שאישורה סותר את טענתה לפיה לא הומצאו לה התלושים.
לעניין גילוי תלושי קצבת השאירים – בהתאם לסע' 15 לחוק ולתקנה 10 (א) לתקנות לחלוקת חיסכון פנסיוני על הגוף המשלם ( הנתבעת) ל שלוח לבן הזוג לשעבר ( התובעת) עד ה-15 בחודש שבו החל הגוף המשלם להעביר את קצבת הפרישה , דו"ח אשר יכלול את סכום הקצבה לאחר ההפחתה, סך ההפחתה, השיעור להעברה והסכום המוע בר לבן הזוג לשעבר. בנוסף קובעת תקנה 10 (ב) כי מעבר לדו"ח החודשי על הנתבעת לשלוח אחת לשנה לפחות דו"ח תקופתי שיכלול את הפרטים לעיל.
הנתבעת העבירה לתובעת, מדי חודש בחודשו, החל מחודש ינואר 2017 ועד ל פטירת בעלה לשעבר (טרם כניסת הת קנות לתוקף) תלושי קצבה בהם צוין הסכום שמועבר לה, סכום ההפחתה, השיעור להעברה וסכום העברה , וסכומים אלה אף צוינו בתצהיר התובעת ובכתב התביעה.
ביום 19.8.2018 הורה בית הדין לנתבעת להעביר לידי התובעת תלושי קצבת הפרישה ששולמו לבעלה המנוח, כפי שהונפקו לחודשים יוני 2016 - אפריל 2017 תוך הסתרת/השחרת כל פרט שאינו קשור לחישוב זכאותה של התובעת.
הנתבעת טוענת כי עומדת לה ההגנה של ס ע' 18 לחוק הגנת השכר שכן "מדובר בחוק חדש ומורכב אשר יישומו טומן בחובו חבלי לידה.."(סע' 27 לסיכומיה).
סעיף 18 לחוק הגנת שכר קובע כי "בית הדין האזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו."
בע"ע(ארצי) 473/09 מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד (פורסם בנבו, 1.11.2011) עמדה השופטת דוידוב -מוטולה על מהותם של פיצויי ההלנה, תכליתם ודרך הפעלת שיקול הדעת בפסיקתם. אשר לתכלית: "פיצויי ההלנה נועדו לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק. תכלית נוספת היא "מתן פיצוי הולם לעובד אשר לא זכה לקבל את שכר עבודתו במועד, תוך הכרה בכך שכאשר מדובר באי תשלומו של שכר עבודה, עליו מתבסס האדם למחייתו וכנגדו העמיד את כושר עבודתו, לא די בשמירה על ערך הכסף ויש לקחת בחשבון את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כאדם ולתנאי מחייתו הבסיסיים".
בהתאם לפסיקה, המונח "טעות כנה" פורש כ"טעות שגם אדם אחר ישוכנע כי עושה הטעות האמין במצב הדברים כפי שנראה לו ופעל לפיו... ולא מן הנמנע הדבר כי 'טעות כנה' תיגרם על ידי רשלנותו של הטועה" (ראו: דב"ע לא / 2-5 כהן נ' עיריית ירושלים, פד"ע ג 169 (1971); דב"ע שם/3-141 מיכאלי נ' מדינת ישראל, פד"ע יג 146 (1982)).
בהתאם להלכה, על בית הדין להפעיל את שיקול דעתו בשאלת התקיימות הנסיבות בסע' 18 לחוק הגנת השכר, תוך בחינת תום הלב של שני הצדדים, את הנסיבות האוביקטיביות וכן להעניק משקל לתכלית החקיקה [ראו: ע"ע (ארצי) 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' מימון (פורסם בנבו, 29.11.2000)].
החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני נכנס לתוקפו ביום 6.2.2015 התביעה הוגשה בחודש יולי 2017, קרי שנתיים ו-5 חודשים לאחר כניסתו לתוקף., הוראות החוק והעדר חומר משפטי מקדים מלבד המלצות הוועדה , מעלה כי הטמעתו בנתבעת מצריך זמן להסתגלות שבענייננו, היה סביר בנסיבות העניין. שוכנענו כי התנהלות הנתבעת הייתה בתום לב. משכך, לא מצאנו לפסוק פיצו יי הלנה או להורות על הפחתתם. בל נשכח גם כי התקנות נכנסו לתוקף מאוחר יותר.
כידוע, על מנת שנכנס לגדרו של סע' 18 לחוק הגנת השכר, יש לבחון את תום הלב של שני הצדדים, את הנסיבות האובייקטיביות וכן להעניק משקל לתכלית החוק.
בסיכומיה מציינת התובעת כי על הנתבעת להציג בפניה את החישובים והנתונים בבסיס הקיזוז בהתאם להלכה שנקבעה בסע"ש 52335-03-15 ‏ מאיר קנפו נ' מדינת ישראל המשרד לשירותי דת (פורסם בנבו, 23.9.2017). הנתבעת הצהירה כי רק לאחר פניית ב"כ אליה טלפונית ביום 19.6.2017, נעשתה בדיקה בתיק והתברר כי לא נוכו סכומי ההפחתה (ס ע' 20-23 לתצהיר הנתבעת).
עוד הצהירה הנתבעת כי נציגיה עמדו בקשר רציף עם התובעת וב"כ, תוך נסיונות רבים להסביר "מדוע לא יכולה להשתלם לה קצבת השאירים במועד..." (ס ע' 24 לתצהירה).
בדיעבד, התובעת קיבלה חישובים ונתונים חלקיים לעניין הקיזוזים כפי שנעשו בהתאם להוראות סע' 59 לחוק הגמלאות.
כשנשאלה צייגר בחקירתה כיצד קצבת השאירים הייתה בסך 1,672 ₪ הפנתה לסע' 144 בכתב ההגנה המפרט את חישוב קצבת אפריל 2017 (עמ' 29 שו' 8-10 לפרו' מיום 19.2.2019). בסע' 144 מצויין כי גובה הקצבה הוא בסך 6,488.24 ₪ לפני ניכויים. אין הסבר כיצד הגיעה הנתבעת לגובה ה קצבה של שמואל עמית ממנה נגזרת הקצבה של התובעת אלא צויין רק סכום נתון ללא הסברים .[נציין עם זאת, כי במסגרת הגישור (שלאחר הדיון המוקדם) נתקבלו חישובים והסברים].
לעניין החוב, מחומר הראיות והתכתבויות ב"כ עם נציגי הנתבעת עולה כי עד להגשת התביעה, לא ידעה התובעת את החישוב המדויק של החובות ותשלומי היתר , באופן מפורט וברור.
הנתבעת טענה כי התובעת לא קיבלה נתונים ומידע, מאחר שלא חלה עליה חובת הדיווח דאז (סע' 24 לסיכומיה).

פיצויים בגין חסרון כיס, צער וסבל, חוסר סבירות קיצוני, חוסר תו ם לב, אי ניקיון כפיים, התעמרות, השמצות ו התנכלות
בסע' 94 ובפרק ט2' לתצהירה טוענת התובעת כי נחזה בעיניה כי הנתבעת התעמרה בה כדי התנכלות ממש, והכל כדי "להתנקם" ו"לגמול" לה לטענתה, ולפיכך , היא ז כאית לפיצוי בגין כאב וסבל. כשנדרשה להסביר בחקירתה טענותיה אלה, השיבה "שאתן שואלים אותי שאלות כ"כ מכשילות וכ"כ..." (עמ' 14 ש ו' 8 לפרוטוקול).
בסע' 51 לתצהיר התובעת נטען "כי הגב' צייגר בחרה להימנע לאורך זמן רב, ממתן הסבר כלשהו לעיכוב תשלום קצבת שאירים שלי...", אולם מעיון בהתכתבויות עולה כי הדוא"ל שנשלחו ע"י ב"כ , ל צייגר, היו בתדירות יומית, באופן ש"ספק" אם ניתן היה לעובד ציבור, גם לעסוק בעניינים אחרים...
לטענת התובעת, מגיע לה פיצוי בגין כאב וסבל שכן נאלצה להתגרש בגיל 70 ולהתמודד עם "קשיים בלתי מבוטלים של פרנסה וקיום". לטענתה, גריעת תשלומי חלקה של התובע ת, עצירתם וקיצוצם נעשו ע"י הנתבעת "באופן כוחני ומתנכר", ללא מתן הודעה מוקדמת מראש. בחקירתה ציינה כי "נפלתי לדכאון עמוק בגלל חוסר תשלום...בהחלט נעלבתי מכל ההליך הזה." (עמ' 14 ש ו' 14-15 לפרוטוקול).
כשנשאלה בחקירתה האם יש מסמכים לדכאון אליו נפלה, השיבה כי לא הייתה צריכה ללכת לפסיכיאטר או לפסיכולוג (עמ' 15 שו' 1-2 לפרוטוקול).
לעניין שיקולים זרים ואפליה – התרשמנו כי עדות הנתבעת הייתה מהימנה וע קבית, כ י לא הכירה (אישית) את התובעת, ופעלה מטעמים מקצועיים ו אובייקטיבים, בהתאם להוראות הדין (והכל, א ף אם נפלו טעויות כאמור, בפעולותה).
לא מצאנו כי המדינה הפרה את חובת הנאמנות שהיא חבה כלפי התובעת כ זכאית לגמלה, או פגעה (ודאי לא באופן אנוש) בכבודה כאדם.
יתרה מזו, בדוא"ל ששלחה התובעת אל הנתבעת טענה "...גמלת הפרישה הייתה הכנסתי היחידה ואם זו תופסק ...אני אשאר ללא אמצעי קיום.." (נספח ת/8 לתצהירה). התובעת אף חזרה בסיכומיה על הטענה כי קצבת השאירים היא "מקור פרנסתה היחיד" (עמ' 2 לסיכומיה ), אולם בחקירתה, אישרה התובעת כי המוסד לביטוח לאומי אישר לה קצבת השלמת הכנסה והיא זכאית גם לקצבת זקנה מאז שהגיעה "לגיל הרצוי" (עמ' 8 שו' 5-11 לפרוטוקול).
התובעת אף ציינה בבקשה למתן צו מניעה מיום 17.12.2017 כי נזקקה לקצבת השלמת הכנסה מהמל"ל (סע' 10 לבקשה) .
בנוסף, ניתן לראות מפלט התשלומים שצורף, כי ביום 8.7.2018 הועבר סך של 832 ₪ לחשבון התובעת, שלדברי הנתבעת מהווים דמי הבראה, וקצבת יולי 2018 הייתה בסכום גבוה (2,006 ₪) מאשר סכום הקצבה לו זכאית התובעת (1,672 ₪) , כך שההפרש מהווה תוספת ביגוד.
על אף טענות התובעת בכתב התביעה, כשנשאלה בחקירה נגדית שאלות לעניין ההתעמרות, כאב וסבל השיבה: "לא הבנתי איך משאירים אישה ללא מימון ללא אגורה שחוקה", "אני שמעתי את כל מה שהיה ביניכן לבין עורכת הדין שלא כבדתן אותה..." (עמ' 12 שו' 4 ו-10-9 לפרוטוקול).
בעדותה טענה התובעת כי נפלה "לדכאון עמוק" וכי נעלבה מהליך זה (עמ' 14 שו' 15-14 לפרו טוקול). לעניין הדכאון, התובעת לא צרפה מסמכים כלשהם שיש בהם לאשש את טענותיה, ואף היטיבה לציין כי לא הייתה צריכה ללכת לפסיכיאטר או לפסיכולוג (עמ' 15 שו' 2-1 לפרוטוקול).
בחקירתה הלינה התובעת על יוקר המחייה וכי בהיותה נשואה, בעלה לשעבר מימן אותה והיא יכלה הייתה "לחיות" כדבריה (עמ' 8 שו' 19-22 לפרו טוקול). אנו מקבל ות טענת הנתבעת, כי לא די בטענה בעלמא כדי להפוך אותה לזכות , לבטח כאשר היא חסרה מקור נורמטיבי. ודאי אין מקום לפיצוי בגין פגיעה נטענת בכבודה של ב"כ.
הנה כי כן – משלא הוכחו התעמרות, התנכלות, צער וסבל, השמצות (אגב, גם לא של ב"כ) , אי ניקיון כפיים, חות"ל, חוסר סבירות קיצוני , ואף לא "חיסרון כיס" , או כאלה שבאחריות הנתבעת – דין עתירת התובעת בנדון – להדחות.
נציין עוד כי הגם שאיננו חולקות על כך כי אין מדובר בסכומים גבוהים – ברי כי לא הנתבעת "אחראית" ל"גובהם".

תביעה למתן צווי עשה (זמני וקבוע) לגילוי המידע לפנסיה תקציבית של המנוח
לאחר הגשת התביעה ובמסגרת הליכים מקדמיים הוגשה בקשה לגילוי מסמכים מטעם התובעת. במסגרת הבקשה והחלטת בית הדין מיום 19.8.2018 הועברו תלושי השכר של בעלה לשעבר של התובעת לחודשים יוני 2016 עד אפריל 2017 בהשחרת הפרטים שאינם קשורים לחישוב זכויות התובעת.
יתרה מזו, התובעת מצהירה כי הומצאו לה "תלושי הפנסיה הרלבנטים..."(סע' 70 לתצהירה).
לפיכך, עתירת התובעת בתביעתה, למתן צווי עשה (זמני וקבוע) לגילוי מסמכים ומידע לפנסיה התקציבית מתייתרת ומשכך, נדחית.

מינוי אקטואר
בכתב התביעה טענה התובעת כי מחמת התנהגות הנתבעת יש למנות אקטואר חיצוני (ועל חשבון המדינה) למתן חוות דעת אשר תפרט את מצב החשבון האמיתי והנכון שלה אצל הנתבעת.
התובעת לא הראתה או סתרה כיצד חישוב חלקה היחסי בקצבת בעלה לשעבר אינו מתיישב עם החישוב בחוק הגמלאות. יתרה מזו, התובעת מעלה טענות מהותיות, שעניינן בטעויות חישובי שכר וניכויים , אולם לא צירפה לתביעתה חוות דעת כלכלן, אקטואר , או חשב שכר לאימות טענותיה. יתרה מכך, התובעת טוענת בנדון, אך לא התרשמנו כי בחנה בעצמה את הנתונים.
כך או כך, התובעת זנחה טענתה למינוי כאמור הן בדיון ההוכחות והן בסיכומיה. משכך , ונוכח המצאת תלושי השכר ע "י הנתבעת לתובעת, נדחית בקשתה למינוי אקטואר, הואיל וחישוב חלקה היחסי שלה תובעת בכספי הפנסיה של בעלה המנוח נעשה בהתאם להוראות חוק הגמלאות ולא על בסיס אומדנ א, וכשאין בפנינו ולו ביסוס לכאורי חשבונאי לטענותיה.

סיכום
התנהלות הנתבעת לעניין בירור זכאותה וקצבתה של התובעת הייתה בהגינות, תום לב, ראויה וסבירה בנסיבות ונעשתה משיקולים ענייניים גרידא.
לא מצאנו כי הנתבעת פעלה באיטיות , או ב"סחבת" בהתחשב בנסיבות המקרה הקונקרטיות בעניינה של התובעת.
לא הוכח מהראיות שהוצגו לפנינו כי הנתבעת פעלה ב "כוונת מכוון" לעכב את תשלומי הקצבה להם הייתה זכאית התובעת. די אם נזכיר כי עת הוזנה התובעת במערכות הנתבעת (דצמבר 2016) החלה לקבל תלושים מחודש דצמבר 2016 , מדי חודש , תלושים אותה צירפה לתצהירה ולכתב התביעה ואף אישרה בראיותיה כי קיבלה אותם. בתלושים ישנו פירוט לגבי רכיבי הקצבה לרבות הניכויים והקיזוזים כמתחייב מהוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני וחוק הגמלאות.
באשר לטענת התובעת, כי הנתבעת הציבה לה "עובדה" עת קיזזה יתרות מקצבת השאירים עד לחודש נובמבר 2017 – לא מצ אנו כי מדובר בהתנהלות או בהליך לא תקין לאור הוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני וחוק הגמלאות.
באשר לראשי הנזק שעתרה להם התובעת: בכתב התביעה עתרה התובעת לסעדים בסך כולל של 67,514.60 ₪, כדלקמן:
3,262.92 ₪ תשלום פנסיה בגין חודש 8/2016.
582.50 ₪ הפרשים עבור חודשים 9/2016 עד 4/2017
4,858.76 ₪ קצבת שאירים לחודשים 5-6/2017
8,810.42 ₪ (אומדנה) חסרון כיס בגין חודשים 5-6/2016
50,000 ₪ כאב וסבל והפרות חוק.
וכן לפיצוי הלנת שכר בשיעור מקסימלי הקבוע בחוק הגנת השכר.

בתצהירה עתרה התובעת לסעדים בסך כולל של 74,425 ₪, כדלקמן:
1,799 ₪ הפרשי פנסיה תקציבית עבור חודשים 8/2016 עד 4/2017 בניטרול ניכויי חובה .
14,076 ₪ הפרשי קצבת שאירים עבור חודשים 5/2017 עד 9/2018.
8,550 ₪ חסרון כיס פנסיה תקציבית 6-7/2016.
50,000 ₪ כאב וסבל מחמת התנהגות המדינה.
וכן לפיצוי הלנת שכר בשיעור מקסימלי הקבוע בחוק הגנת השכר בגין פנסיה תקציבית וקצבת שאירים.

בסיכומיה עתרה התובעת לסעדים כבתצהירה, למעט לפיצוי בגין חסרון כיס (כפי שצוין בתצהיר) , בסך של 65,875 ₪ .
מצאנו להתייחס כמובן אך ורק לסעדים שנדרשו בכתב התביעה, משלא ניתן "לתקן" התביעה בכתביה המאוחרים בלא שכך הותר לה, (ובלא שכך התבקש) ולהלן התייחסותנו :
באשר לתשלום פנסיה בגין חודש 8/2016, משהודתה התובעת בחקירתה כי קיבלה את קצבת הפנסיה התקציבית במלואה, הרי שרכיב תביעה זה, בסך 3,262.92 ₪ – נדחה.
באשר להפרשים עבור חודשים 9/2016 עד 4/2017 – משלא צורפה חוות דעת מומחה מטעמה, בדבר ההפרשים הנטענים, ומשלא נסתרו חישוביה של הנתבעת לעניין הקצבאות כפי שחושבו בהתאם להוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני וחוק הגמלאות, רכיב תביעה זה בסך 582.50 ₪ – נדחה.
באשר לקצבת שאירים לחודשים 5-6/2017 – התובעת ביססה חישוביה לקצבה לפי הפנסיה התקציבית של בעלה לשעבר כפי שהייתה בחודש 5/2015 (ת/27 לכתב התביעה). מנגד, טענה הנתבעת כי סכום הקצבה לחודשים לעיל הוא 3,526.18 ₪ (נספח ת/21 תצהיר התובעת).
בהתאם להוראות סע' 28 לחוק הגמלאות , הנתבעת זכאית לקצבת שאירים בשיעור השווה למכפלת השיעור להעברה שנקבע בפסק הדין (47.9758%) בשישים אחוזים, היינו בשיעור של 28.78548%. בהתאם לסע' 28(1א) לחוק הגמלאות יראו את הקצבה שהייתה מגיעה לבעלה לשעבר, אילולא נפטר , כקצבה המלאה שממנה מופחת סכום ההפחתה כאמור בס ע' 21א' לחוק הגמלאות .
הקצבה שהייתה אמורה להיות משולמת לבעלה לשעבר עבור חודש אפריל 2017 היא 6,441.24 ₪ (סע' 75 לכתב ההגנה).
משכך, חישוב קצבת השאירים של התובעת הוא בסך 1,8 54.1418 ₪ ל חודש.
בגין חודשים מאי ויוני 2017 – לפי חישובינו לעיל זכאות התובעת הייתה לסך של 3,7 08.2836 ₪ . כעולה ממכתב הנתבעת מיום 19.7.2017 מלוא סכום ההפחתה נוכה מקצבתה ולפיכך אין מקום לתשלום.
מצאנו לציין כי במכתבה מיום 29.6.2017 טענה הנתבעת כי התובעת זכאית לסכו ם של 3,526.18 ₪ עבור חודשים מאי-יוני 2017 (ת/21 לתצהיר התובעת). טענתה נסתרה בכתב ההגנה, שם נטען כי גובה קצבת השאירים של התובעת לחודשים מאי עד ספטמבר 2017 כולל היא 1,672 ₪ לחודש (ס' 51 לכתב ההגנה).
אף בדיון העידה צייגר כי "התשלום לתובעת הוא בסך 1,672 ₪.." (עמ' 29 שו' 9-10 לפרו').
נבהיר כי הכרעתנו דנא, היא עפ"י מה שהובא בפנינו.
מצאנו להעיר, ולו למען הזהירות: ביצענו לעיל את החישוב לקצבת השאירים של התובעת. מנגד, הסכומים שטענה להם הנתבעת כאמור לעיל, שונים בינם לבינם ובינם לחישובינו. בהתאם לכך, ומשעולה לכאורה כי קיימת לתובעת זכאות להפרשים גם לאחר מועד הגשת התביעה (לשיטתנו, הגמלה לחודש גבוהה בכ-182 ₪ מהסכום שנקבה בו הגב' צייגר ) – אין לנו אלא להניח כי החישוב יבדק שוב וככל שקמה לתובעת זכאות להפרשים בקצבת השאירים לכל התקופה מהגשת התביעה ואילך – הנתבעת תפעל כמתחייב, בהתאם.
באשר לחסרון כיס בגין חודשים 5-6/2016 – כעולה מהוראות החוק לחיסכון פנסיוני וחוק הגמלאות, הנתבעת רשמה את ההערה בדבר פסק הדין לחיסכון פנסיוני בחודש יולי 2016 וזאת נוכח אי עמידת פסקי הדין הקודמים שהוצגו ע"י התובעת, בהוראות החוק. משמלאו תנאי החוק, התגבשה העילה המצמיחה את זכאות התובעת לקצבת הפנסיה , כך, רק בחודש יולי 2016.
הואיל והתובעת לא עמדה בהוראות החוק לפני חודש זה, ולא צמחה לה הזכאות לקצבה, ומשלא הוכח כי הייתה בחסרון כי ס, רכיב תביעה זה , בסך 8,810.42 ₪ (אומדנא) – נדחה.
באשר לכאב וסבל – בחקירתה, לא ה רימה התובעת את נטל ההוכחה והשכנוע כי אכן נגרם לה כאב וסבל, לא צירפה ראיות התומכ ות במצבה הנפשי ואף הדגישה כי היא לא נזקקה לסיוע פסיכיאטר או פסיכולוג ולכן רכיב תביעה זה בסך 50,000 ₪ – נדחה.
באשר לתלושי קצבת השאירים – הנתבעת תפעל כמתחייב מהוראות חוק הגמלאות ו החוק לחסכון פנסיוני ותקנותיו בהקשר זה, ובתוך 30 יום (אם טרם פעלה כאמור) מחודש 5/2017 ואילך , כמתחייב מההוראות הנ"ל.
לעניין פיצוי הלנה – משמצאנו כי הקצבאות שולמו כדין עפ"י חוק הגמלאות וכי התנהלות הנתבעת הייתה סבירה בנסיבות העניין, רכיב תביעה זה – נדחה.
למעלה מן הצורך, נציין כי מחומר הראיות, ומכל שהובא בפנינו, עולה כי התנהלות ב"כ, כלפי נציגי הנתבעת לוותה בביטויים אשר לא היו צריכים להאמר ולא הייתה ראויה, כפי שצוין גם בהחלטת בית הדין ביום הדיון (עמ' 31 שו' 20-23 לפרו טוקול).
עוד ראוי להבהיר כי הכרעות ביה"ד ניתנות עפ"י מהות ההליך והראיות המוצגות ולא עפ"י ההתנהלות של צד זה או אחר בדיון.
עוד נציין כי התרשמנו שהתובעת לא באמת ידעה (מהותית), מהן טענותיה – וגם בשל כך, ספק אם אכן נדרשו הצדדים לחקירות נגדיות.
לאור כל האמור לעיל, התובעת אינה זכאית לתשלומים שעתרה להם בתביעתה.
לאחר ששקלנו את אופי ההליך, ההתנהלות בו ותוצאתו – ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, ב' שבט תש"פ, (28 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור עובדים
גב' רונית זמני ערמוני

שרה מאירי, שופטת-אב"ד

נ.צ. חתמה ביום 28.1.20.