הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב סע"ש 78-11-16

04 דצמבר 2019

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי נגר

התובעת
פריידה שליסל
ע"י ב"כ: עו"ד נדב קגן

-
הנתבעים

  1. מאפה הפנינים בע"מ
  2. שלומי תורג'מן
  3. א.ש.ת אביה השקעות ומסעדנות (2015) בע"מ
  4. עידן תורג'מן

ע"י ב"כ: עו"ד יניב גלבוע

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובעת לתשלום פיצוי פיטורים וזכויות קוגנטיות נוספות הנובעות לטענתה מתקופת עבודתה בנתבעת וסיומה.
רקע עובדתי ודיוני
2. הנתבעת 1 מפעילה חנות בעיר מודיעין. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת החל מחודש 10/12 ועד לחודש 4/16 כמוכרת בחנות. התובעת הועסקה בשכר שעתי ובמתכונת של עבודה במשמרות בוקר וערב.

3. הנתבע 2 הינו מנהלה הרשום של הנתבעת 1. הנתבעת 3, היא חברת בת של הנתבעת 1, בבעלות מלאה של הנתבעת 1. הנתבע 4 הינו דירקטור בנתבעת 3 וכן עובד כמנהל בנתבעת 1. הנתבע 4 היה הממונה על התובעת במהלך תקופת עבודתה.
4. למען שלמות התמונה הדיונית, יצוין כי התביעה דנא הוגשה על ידי תובעת נוספת, גב' נויה כהן. בדיון המוקדם מיום 29.1.18 הגיעו הצדדים להסכמה על פיה תדחה תידחה התביעה כנגד גב' כהן, ללא צו להוצאות .
השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים
5. במסגרת פסק דין זה, יש לדון בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:
האם צו ההרחבה בענף האפייה חל על התובעת?
האם זכאית התובעת לפיצוי בגין היעדר הודעה על תנאי עבודה, בניגוד לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב - 2002 (להלן: חוק הודעה לעובד)?
האם זכאית התובעת לתשלום הפרשי שכר בגין גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית?
האם זכאית התובעת לתשלום בגין דמי הבראה ודמי חגים?
האם זכאית התובעת לפיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות?
האם התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים?
האם זכאית התובעת לפיצויי הלנה?
האם יש לדחות על הסף את התביעה כנגד הנתבעים 2 – 4?

העדים
6. מטעם התובעת העידה התובעת עצמה.
מטעם הנתבעת העידו מר עידן תורג'מן (להלן: מר עידן), מנהל החנות בה עבדה הנתבעת וכן מר שלומי תורג'מן, בעלי הנתבעת (להלן: מר שלומי).

דיון והכרעה
תחולת צו ההרחבה בענף הדפוס
7. לטענת התובעת חלה בעניינה צו ההרחבה בענף האפייה 1971 שעה שלגישתה כל עיסוק הקשור באפיית מאפים ומכירתם, מוביל לתחולת הצו. התובעת הוסיפה כי אין זה משנה האם היא עסקה במכירה ולא באפייה שכן יש להסתכל על עיקר עיסוקו של המעסיק. הנתבעת 1 הכחישה את תחולת הצו ואת טענות התובעת, וטענה כי התובעת לא עבדה במאפיה ואף לא אפתה מאפים לכן צו ההרחבה אינו חל על הצדדים.

8. המבחן המכריע לצורך תחולתו של צו הרחבה הוא בחינת עיקר עיסוקה של החברה, דהיינו מהי הפעילות העיקרית במפעל של המעביד. (ראו- ע"ע 18/99 יפה אפרימי נ' לילה עבד לעיל, [פורסם בנבו] עבודה ארצי לג (23) )24). כמו כן, הנטל להוכיח את תחולתו של ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה, מוטל על הטוען לחלותו ובענייננו, מוטל נטל זה על התובע ( דב"ע שן/7-1 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כ"ג 45) לפיכך, תחולת צו ההרחבה בענף האפייה מותנית בכך שהמעסיק יסווג כמעסיק בענף האפייה.

9. בצו ההרחבה בענף האפייה נקבע כי הצו יחול - " על כל העובדים והמעבידים במאפיות בישראל, למעט העובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם...". בצו ההרחבה אין הגדרה למונח " מאפיה" ו כך גם בהסכם הקיבוצי. עם זאת, בהסכם הקיבוצי בענף האפייה, סעיף ההגדרות, קיימת הגדרה של המונח " מפעל" - "כל מפעל בענף האפייה המשתייך להתאחדות הסוחרים והמעמד הבינוני שמעסיק עובדים שכירים לשם ייצור ו/או שרות ואשר הסכם זה חל עליו".

10. בענייננו, לאחר ששקלנו את גרסאות הצדדים עדויותיהם והראיות אשר כל צד הציג בפנינו, מצאנו כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי צו ההרחבה חל בעניינה. הנתבעת 1 הכחישה את טענת התובעת וטענה כי התובעת עסקה במכירת קפה ומאפים בבית קפה ולא באפיה ( ס' 28 לכתב ההגנה) התובעת לא הצליחה להפריך את גרסת הנתבעת. התובעת טענה כי " הנתבעת 1, הינה חברה פרטית הרשומה כדין, ומפעילה מאפייה בעיר מודיעין" (ס' 3 לתצהיר התובעת). מעבר לאמירה כללית זו, התובעת לא פירטה ולא הוכיחה כי עבדה במאפיה או במפעל.
11. בחקירתה, הודתה התובעת כי לא עסקה בייצור מאפים:
"ש. את טוענת שעבדת במאפיה, את אופה במקצועך?
ת. לא, בפועל מכרתי מאפים, לא ייצרתי מאפים.
ש. את יודעת שלמקום אין רישיון יצרן של משרד הבריאות למה טענת שעבדת במאפיה?
ת. לא ידעתי" (עמ' 8 לפ', ש' 27 – 30).

12. לאור האמור לעיל, שוכנענו כי גרסת התובעת הייתה כללית ביותר ואין בה די כדי להוכיח את תחולת צו ההרחבה. אין בעובדה כי נמכרו בבית הקפה מאפים כדי להגדיר את בית הקפה כמאפייה בהתאם לכך, התוצאה היא כי התובעת לא הוכיחה כי יש להחיל בעניינה את הוראות צו ההרחבה בענף האפייה.
הודעה על תנאי עבודה
13. התובעת טענה כי לא ניתנה לה כל הודעה על תנאי העסקתה על פי חוק הודעה לעובד. התובעת התייחסה לטופס הודעה לעובד אשר צורף לתצהירי הנתבעת 1, וטענה כי חתמה על טופס הודעה לעובד ריק, ללא ציון גובה שכרה ופרטים מהותיים נוספים.

14. הנתבעת 1 טענה מנגד כי אין לקבל את טענת התובעת כי הטופס היה ריק. כמו כן, התובעת עבדה כמנהלת משמרת ואף הייתה מחתימה את העובדים על טופס הודעה לעובד לפיכך, יש לדחות את טענתה כי לא קיבלה לידיה טופס הודעה לעובד.

15. ס' 1 לחוק הודעה לעובד קובע כך : " מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ... הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה)".

16. ס' 2 לחוק הודעה לעובד מפרט את העניינים אותם יש לפרט בהודעה. סעיף 5 לחוק הודעה לעובד קובע כי " בית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי על הפרת הוראות חוק זה והוא רשאי –(1)לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

17. לאחר בחינת הראיות והעדויות באנו לכלל מסקנה כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי מסרה הודעה בכתב לתובעת בה פ ורטו תנאי עבודתה כנדרש. התובעת העידה כי כאשר חתמה על הטופס, הוא לא היה מלא:
"ש. את אומרת שבתפקיד שלך כאחראית משמרת היית מקבלת עובדים ומחתימה על טופס הודעה לעובד?
ת. לא, רק על טופס 101 .
ש. אז את אומרת שחתמת על טופס הודעה לעובד ריק?
ת. לא היה ברור על מה אני חותמת , השורות לא היו מלאות.
ש. אני מציג לך טופס הודעה לעובד זו החתימה שלך ?
ת. כן.
ש. ואת מבקשת שנאמין שחתמת על טופס ריק בלי שיהיה בו שום פרט?
ת. נכון" (עמ' 13 לפ', ש' 12 - 20).

18. עיון בטופס ההודעה אותו הציגה הנתבעת, מעלה כי בהודעה חסרים פרטים מהותיים, כגון גובה שכר התובעת, אשר הינו פרט מהותי. כן חסרים בהודעה, תאריך חתימת התובעת, חתימת המעסיק, תחילת מועד העסקת התובעת ועוד. מר עידן לא ידע להסביר בחקירתו, מדוע לא מולאו פרטים אלו בטופס ההודעה לעובד:

"ש. שאל עו"ד שלך על הודעה לעובד מתי הוחתמה התובעת?
ת. כל שנה בינואר היינו מחדשים 101 והודעה לעובד, ברגע שיש הודעה חדשה הקודמים נזרקים, כי זה תנאי עבודה חדשים. למיטב ידיעתי ב 101 עובד משנה מקום מגורים וכתובת זה לא רלוונטי הקודם . אצלי זה לא נשאר אולי אצל רו"ח, אני לא יודע.
ש. ההודעה הספציפית הזאת ממתי ?
ת. האחרונה , אני לא יודע אין תאריך.
ש. מי מילא אותה?
ת. אני , זה כתב ידי.
ש. כשעובד מתחיל או ממשיך לעבוד ומשלמים לו תנאי העסקה מה צריך לציין בהודעה , שעות שכר ?
ת. כן צריך.
ש. איפה שכר?
ת. ספציפית אצלה לא מולא היא ביקשה העלאה ואמרתי לה שאני אבדוק את זה. היא גם יודעת את זה היא בקישה שכר של 33 ₪ היה 28 ₪ , השתנה השכר. אין לה את השכר בהודעה כי ברגע ששונה השכר אמרתי לה שאני צריך לבדוק אם אפשר להעלות את השכר ולכן זה נשאר ריק" (עמ' 14 לפ', ש' 27 – 32, עמ' 15 לפ', ש' 1 - 15).

19. יתרה מכך, גם אם ניתן היה לקבל את גרסת הנתבעת כי בטופס ההודעה לעובד עליו חתמה התובע ת פורטו הנתונים המופיעים על גבי הטופס אשר הוגש לבית הדין, אנו סבורים כי אין די בנתונים אלו כדי לעמ וד ברף הנדרש על פי הדין. לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים, לרבות טענות הנתבעת בדבר מעמד התובעת כאחראית משמרת, מצאנו לנכון לקבוע כי התובעת זכאית לפיצוי בסך של 6,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד.

תשלום בגין שעות נוספות
20. לטענת התובעת, הנתבעים דאגו לטשטש את תנאי העסקת ה ולגרום לאי ודאות בעניין רכיבי השכר, על מנת להקטין ב אופן פיקטיבי את שכרה החודשי האמתי. לגרסתה , הנתבעים העבירו מידי חודש תלושי שכר פיקטיביים אשר לא שיקפו כלל את שכרה בפועל ועבודתה בשעות נוספות , תוך התחמקות מתשלום שכר בגין עבודה בשעות נוספות.

21. עוד טענה התובעת, כי הנתבעים הסתירו את דוחות הנוכחות אשר על כן, בחרה שבוע מייצג בו עבדה שעות נוספות והכפילה שבוע זה במספר השבועות לאורך תקופת עבודתה בהתאם לכך זכאית היא לטענתה לפיצוי בגין שעות נוספות, בסך של 190 שבועות X 181.5 = 34,485 ₪.

22. לאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר, נטל ההוכחה בדבר מתכונת עבודתו של התובע מוטל על המעסיק. בהתאם להוראות חוק הגנת השכר לאחר התיקון (סעיף 26), בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה בעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו.

23. בעניין ריעני, עמד בית הדין הארצי על האופן בו יש ליישם תיקון 24 לחוק הגנת
השכר, תשי"ח – 1958 ( להלן: חוק הגנת השכר), וקבע כדלהלן: "(ד) ניתן לסכם לאור דעת הרוב בעניין בוסקילה – והרציונל החברתי המונח ביסוד תיקון 24 - כי כאשר העובד עמד בנטל הראשוני של מתן גרסה עובדתית, והמעסיק לא ערך רישום כנדרש של שעות ההעסקה, הרי שכבר בנקודת זמן זו - הסמוכה לתחילת הדיון - עובר נטל השכנוע לכתפי המעסיק...לצורך יישומו של סעיף 26ב ניתן איפוא להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת. ואלה הם:... המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים – בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק – לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח".

24. בעניין גנאדי אוקראינסקי הבהיר בית הדין כי כאשר רכיב המצוין בתלוש משולם באופן שאינו סדור, יש בכך כדי לתמוך במסקנה כי מדובר ברכיב שכר פיקטיבי:
"כאשר לא קוימה החובה על פי חוק הודעה לעובד לרבות מצב שבו נמסרה הודעה לעובד אך תוכנה אינו בא לידי ביטוי בתלוש השכר. במצב דברים זה יש לנסות להתחקות אחר הסכמת הצדדים, ובמסגרת התחקות זו במקרים המתאימים עשוי להינתן משקל ראייתי, בין היתר, למבנה התלוש. מה הדין כאשר בתלוש השכר מופיעות שורות נפרדות המייצגות תשלומים בגין זכויות סוציאליות? לטעמי, משקלן של שורות אלה אינו קבוע, אלא תלוי בנסיבותיו של הענין ולכן אין לקבוע מסמרות מראש. כך למשל, קבענו כי כאשר תשלום בגין "דמי הבראה" מצוין כשורה נפרדת בתלוש ללא היגיון סדור בנוגע לשיעורו המשתנה לסירוגין – אזי עשוי העדר סדירות זה ללמד על היות הרכיב שכר חרף כינויו (ראו: ע"ע 44196-10-14 ‏ עקילה חסון - חלבי סלמאן חברה להובלות בע"מ [פורסם בנבו] (7.12.17, פיסקה 74). (ע"ע ( ארצי) 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי - שח שנוע ולוגיסטיקה בע"מ ( פורסם בנבו, ניתן ביום 7.2.09) .

25. יישום הדין החל וההלכה הפסוקה מובילים למסקנה כי דין התביעה לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, להתקבל. אין חולק כי הנתבעת 1 לא הציגה דוחות נוכחות בטענה כי דוחות הנוכחות נגנבו. עם זאת, בחקירתו של מר עידן התברר כי בידי הנתבעת 1 דוחות נוכחים לתקופה אשר לאחר הפריצה ועד לתום תקופת עבודת התובעת:
" ש. איפה אישור משטרה?
ת. קיים אצלנו , הפריצה מ 2014 אם אני לא טועה או 2015.
ש. אמרת שדיווחת לרו"ח והעברתם לו את כל השעות , איפה הדיווח לרו"ח שלא סבל מהפריצה?
ת. אצל הרו"ח.
ש. מדוע זה לא גולה?
ת. ביקשתם ממני?" (עמ' 18 לפ', ש' 17 – 29).

וכן בהמשך חקירתו :
" ש. איפה הדוחות לשנים מהפריצה ועד 2016?
ת. אצל רו"ח צריך להיות. לא ביקשת ממני לגלות אותם מרו"ח אז לא גילתי. לא היה צו לרו"ח. אבל אני רואה שלתובעת היו מ 2014 רק את חנוכה היא מצאה , אני מניח שיש לה , גם את 2015 חנוכה היא מצאה, היא יודעת שלא עבדה כפולות.
ש. אתה טעון שדוחות נוכחות מהפריצה ואילך אצל רו"ח ולפני כנראה שהם אצל רו"ח?
ת. לא דוחות נוכחות אלה טבלת סיכום שמסכמת כמות שעות כפול שכר שעה וימי עבודה.
ש. היכן סידורי עבודה או תיעוד של שעות עבודה שעבדו העובדים?
ת. סידורי עבודה התובעת הייתה מכינה עם אחראית משמרת חלקם היו תלויים על דלת המשרד שכל העובדים ידעו מתי הם עובדים. את הטבלה שעברה ערכתי לפי כרטיסי עבודה החתמת נוכחות. עד שלב הפריצה הם היו בכספת , ומהפריצה ואילך היו אצלי במשרד חלקם שמורים וחלקם לא.
ש. למה לא הבאת אותם?
ת. אני אביא לך מה שתרצה , כל חודש בחודשו היא חתמה עליהם , ומעולם לא הייתה בעיה" (עמ' 18 ש', 30, עמ' 19 ש' 1 - 13).

26. לא מצאנו בדבריו אלו של מר עידן, לפיהם הנתבעת 1 לא התבקשה להביא את מלוא דוחות הנוכחות, הצדקה להסתרת הדוחות המצויים בידי הנתבעת. נבהיר, כי ערים אנו לעדות התובעת בחקירתה ממנה עלה כי בחרה לצרף לתצהירה את סידורי העבודה בהם עבדה בשעות נוספות במתכונת של משמרות כפולות (עמ' 12 לפ', ש' 2 – 12) אולם, לא מצאנו כי יש בכך כדי להפריך את חובת הנתבעת 1 להציג את מלו א דוחות הנוכחות לתקופת עבודת התובעת. בהתאם לכך ומשעה שהנתבעת 1 לא הציגה דוחות נוכחות, רובץ נטל ההוכחה על כתפיה לסתור את גרסת התובעת באשר לעבודה בשעות נוספות.

27. לאחר ששקלנו את כלל הראיות והעדויות, מצאנו כי הנתבעת 1 לא הרימה נטל זה, מהטעמים הבאים -

ראשית, מצאנו כי גרסת התובעת בעניין מתכונת עבודתה עדיפה על פני גרסת הנתבעת1. התובעת הצהירה באופן מפורט וברור מה הייתה מתכונת העסקתה. התובעת ציינה כי הועסקה בימים ראשון – שישי, במשמרות , כשמשמרת ראשונה החלה בשעה 7 בבוקר עד 15:00 ומשמרת ערב החלה ב – 15:00 והסתיימה עם סגירת המקום ב – 22:30 – 23:00 (ס' 11 לתצהירה). התובעת הבהירה כי :" לא פעם ולא פעמיים, עבדתי משמרת כפולה (בייחוד בחג החנוכה ואם עובדת הייתה חולה)" (ס' 11 לתצהיר). לא מצאנו בעדותה של התובעת סתי רות מהותיות אשר יש בהן כדי להפריך את גרסתה.

28. אל מול גרסתה המפורטת של התובעת נצבת גרסת הנתבעת אשר לא פירטה בתצהירי העדים מטעמה עמדה ברורה מה הייתה מתכונת עבודת התובעת, אלא הסתפקה בטענה כללית ביותר כי התובעת לא עבדה משמרות כפולות, אלא של 8 שעות בלבד. מר עידן הצהיר כי " התובעת לא עבדה משמרות כפולות!!!רק משמרות רגילות של מקסימום 8 שעות" (ס' 25 לתצהירו). אין די בכך כדי לסתור את גרסת התובעת ולהוכיח כי לא עבדה שעות נוספות.

29. שנית, עיון בתלושי השכר אותם הציגה הנתבעת (נספח ד' לתצהיר התובעת), מעלה כי התובעת אכן עבדה בשעות נוספות, באופן אשר סותר את הגרסה על פיה התובעת עבדה במשמרות בנות 8 שעות בלבד. כך לדוגמה בתלוש 5/14 צוין כי התובעת עבדה 125.45 שעות ב – 13 ימי עבודה, דהיינו ממוצע יום עבודה עומד על סך של 9.65 שעות. חרף זאת, לא שולמו לתובעת במסגרת תלוש זה שעות נוספות.

30. עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה כי רכיבי השכר השונים שולמו באופן שאינו עקבי. בחלק מהתלושים שילמה הנתבעת 1 לתובעת תוספת שעות נוספות גלובלית ובחלק מהתלושים שילמה הנתבעת 1 תוספת שעתית. לדוגמא: בתלוש 1/14 שולמו שעות נוספות שעתיות, בעוד בחודשים 1-7/15 שולמה לתובעת תוספת שעות נוספות גלובלית. בתלוש 11/15 שולמה לתובעת שוב תוספת שעות נוספות שעתית וכיו"ב.

31. נוסף על כך, חישוב תוספת השעות הגלובלית המפורטת בתלושים אינו קבוע - בחודש 1/15 שולמה תוספת גלובלית בסך של 2,190 ₪; בחודש 2/15 שולמה תוספת גלובלית בסך של 1,976.3 ₪; בחודש 3/15 שולמה תוספת גלובלית בסך של 2,424.50 ₪. כל זאת שעה שהכמות הרשומה תחת התוספת הגלובלית בתלושים אלו היא "1".

32. כמו כן, הערך השעתי המפורט בתלושי השכר משתנ ה ללא כל יכולת להבין את השינוי וסיבתו. בתלושי השכר עד לחודש 2/13 ע מד התעריף השעתי על 23.12 ₪ והחל מח ודש 3/13 עלה התעריף השעתי ל – 25 ₪. בחודש 11/13 נעלם התעריף השע תי ונרשם שכר יסודה בסך של 4,300 ₪ כך עד לחודש אפריל 2014 והחל מחודש מאי 2014 נרשם שכר שעתי בסך של 28 ₪. אנו סבורים כי יש באי סדרים אלו בתלושי השכר אשר נעשו ללא כל הסבר, כדי לתמוך בגרסת התובעת.

33. עוד נציין כי לא מצאנו בעדותו של מר עידן הסברים סבירים לשינויים בתלושי שכרה של התובעת:
"ש. מפנה ל 12/13 מה היה שכר שעתי שלה?
ת. או 23.12 או 25 קשה לי להגיד לא זוכר.
ש. אתם טענתם שהיא השתכרה מינימום?
ת. נכון.
ש. מפנה אותך ל 05/14 תעריף פה הוא 28 נכון?
ת. זה מה שמופיע.
ש. מפנה ל 10/13 מה התעריף השעתי?
ת. 25 ₪.
ש. לפני רגע טענת שהיא מרוויחה מינימום?
ת. אולי זה היה מינימום באותה תקופה.
ש. אתם וטענתם שהיא קיבלה 23 ₪ לשעה?
ת. בתחילת עבודתה בוודאי.
ש. עכשיו אתה טוען שהשכר שלה ירד ואז עלה ?
ת. למה ירד? 25 זה עליה מ 23 . ב 10/12 23.12 וככה עד 01/13 ואחר כך עלה ל 25 ₪.
ש. מפנה ל 01/14 מה התעריף השעתי?
ת. 23.12 .
ש. אתה מסכים שיש זיג זג?
ת. ברמת העיקרון בשנה הראשונה היא עבדה שעות מועטות כי הייתה בשירות לאומי, לאחר מכן ב 12/13 היא התחילה לתת יותר שעות , גם אז הייתה משמרת ביום בלי מוצ"ש, הרו"ח היה עושה כמות שעות ומה שעובר את 180 זה שעות נוספות, ואז היא פנתה אלי ואמרה שהיא לא מבינה את החישוב וב 2015 סידרנו את זה. מאז הכל מסודר עקב פניה שהיא לא הבינה את החישוב.
ש. למה ב 05/14 פתאום היא חזרה לשעתי?
ת. יכול להיות שהיא לא הגיעה למינימום שעות. ב 05/14 היא עבדה 125 שעות, ואם תפתח את תלוש 06/14 רשום בכתב ידי להוסיף לה 520 ₪ בשל טעות רשמתי על התלוש ושילמתי לה את זה מזומן.
ש. נחזור ל 01/14 רשום שעבדה 190.3 שעות נכון?
ת. סביר להניח.
ש. ואתה מודה שהיא קבילה באותה תקופה 25 ש"ח?
ת. אני לא יודע" (עמ' 15 ש' 32 , עמ' 16 לפ', ש' 1 - 29).

34. שלישית, התובעת הוכיחה כי הסכומים אשר שולמו בתלושי השכר לא היוו תמורה ראויה בגין שעות עבודתה. כך למשל, בתלוש 6/14 צוין כי התובעת עבדה 205.31 שעות, אך שולם לתובעת תשלום בגין 186 שעות בלבד; בתלוש 11/13 צוין שכר גלובלי בסך של 4,300 ₪, כאשר התובעת עבדה 1 72 שעות ו שכרה השעתי עמד על 25 ₪ (4,300/172). בתלוש מצוין כי התובעת עבדה 212.33 שעות דהיינו, על הנתבעת 1 היה לשלם לתובעת בגין 40.33 שעות . התגמול בגין שעות אלו, שכר בסיס, ללא תשלום בגין שעות נוספות 25 ש"ח X40.33 =1,008.25 ₪ בעוד בתלוש השכר צוינה תוספת שעות נוספות גלובלית בסך של 826 ₪ בלבד.

35. לסיכום, לאור כל האמור לעיל מצאנו לנכון לקבל את גרסת התובעת כי ע בדה במתכונת של שעות נוספות כנטען על ידה. בהתאם לתחשיב אותו הגישה התובעת (נספח יג' לתצהירה), אשר לא הופרך על ידי הנתבעת 1, אנו קובעים כי התובעת זכאית לגמול בסך של 34,485 ₪ , בגין רכיב זה.

תשלום בגין שעות עבודה בימי המנוחה השבועית
36. לטענת התובעת, זכאית היא לתשלום בגין עבודה ביום המנוחה, מאחר שהועסקה 7 ימים בשבוע. התובעת טענה כי היא זכאית ל פיצוי בגין 20 שבתות בהן עבדה מבלי ששולם גמול עבודה במנוחה השבועית , בסך של 21,432 ₪, בהתאם לתחשיב אותו פירטה. הנתבעת 1 טענה מנגד כי התובעת אינה זכאית לתשלום בגין עבודה בשעות המנוחה.

37. לאחר ששקלנו את מכלול העדויות והראיות, מצאנו כי התובעת זכאית לפיצוי בגין עבודה בשעות המנוחה. מר עידן הצהיר כי: "התובעת ביקשה שלא לעבוד במוצאי שבת וכך היה – למעט מקרים ספורים ביותר במהלך העסקתה שאז היא ביקשה לעבוד במוצאי שבת – בעניין סידור העבודה הנני מפנה לאמור להלן" (ס' 26 לתצהירו של מר עידן).

38. בחקירתו, הודה מר עידן כי התובעת עבדה במוצאי שבת, אך טען כי התובעת עשתה זאת פעמים ספורות:
"ש. סעיף 26 לתצהירך אתה אומר שהיא לא עבדה במוצ"ש?
ת. כתבתי למעט מקרים ספורים. היה לנו הסכם שהיא צריכה לעבוד מוצ"ש כן מוצ"ש לא, היא הפרה את ההסכם ואמרה שהיא לא רוצה לעבוד במוצ"ש מטעמי דת או חבר אני לא זוכר, אני הבלגתי למרות שזה לא מה שסוכם ואולי היא עבדה פעמיים שלוש כל התקופה" (עמ' 19 לפ', ש' 13-16).

39. עיון בתלושי שכר התובעת מעלה כי הנתבעת 1 לא שילמה לתובעת תשלום כלשהו בגין עבודה בשעות המנוחה, אף לא בגין פעמים ספורות, כטענת ה נתבעת 1. יתרה מכך, עיון בתלושים מלמד כי ישנם תלושים בהם מצוין כי מספר ימי העבודה באותו חודש עמד על 28 – 29 ימי עבודה. חרף זאת לא שולם לתובעת תשלום כלשהו בגין עבודה בימי המנוחה בעניין זה נפנה לחודשים 3/14,7/14,12/14,10/15,11/15,1/16.

40. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי גרסת התובעת עדיפה על פני גרסת הנתבעת 1 בסוגיה זו. התובעת הגישה תחשיב מפורט בגין שעות עבודתה בימי המנוחה (נספח יב' לתצהיר התובעת). הנתבעת 1 לא הפריכה א ת התחשיב ולא הציגה תחשיב חלופי לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת פיצוי בסך של 21,432 ₪, בגין עבודה בימי המנוחה.

דמי הבראה
41. לטענת התובעת, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף האפייה, היא זכאית לגמול של 9 ימי הבראה עבור כל שנת עבודה בעוד הנתבעים העבירו דמי הבראה בסך של 7,530 ₪ בלבד. בהתאם לצו ההרחבה התובעת זכאית לתשלום עבור 31.5 ימי הבראה לאורך כל תקופת עבודתה בסך של 11,907 ₪ בניכוי סך של 7,530 ₪ = 4,377 ₪.

42. הנתבעת 1 טענה מנגד כי לתובעת שולמו מלוא דמי ההבראה להם היא זכאית ולכן אינה זכאית לתשלום נוסף.

43. בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר תשלום הבראה, התשי"ז - 1957, ובשים לב לשנה בה הוגשה התביעה טרם ביטול תקופת ההתיישנות להבראה, זכאית התובעת לדמי הבראה עד שנתיים לפני תום תקופת עבודתה.

44. בעבור השנים הרביעית עד השביעית זכאי העובד לשבעה ימי הבראה בגין כל שנה, בהתאם להוראות צו ההרחבה. בהתאם לכך, בגין השנתיים האחרונות לעבודתה (10/14 – 10/16), אשר היו השנים השלישית והרביעית לעבודתה, זכאית התובעת לשבעה ימי הבראה בגין השנה הרביעית ולשישה ימי הבראה בגין השנה השלישית ובסה"כ ל – 13 ימי הבראה. בשנת 2016 עמד תעריף דמי ההבראה על סך של 378 ₪ בהתאם לכך, זכאית התובעת לסך של 4,914 ₪ בגין תקופה זו.

45. הנתבעת 1 שילמה לתובעת דמי הבראה בסך של 3,765 ₪ בחודש 4/16 ובסך של 3,765 ₪ בחודש 5/16 ובסה"כ 7,530 ₪ לפיכך, אין הנתבעת 1 נדרשת לשלם לתובעת סכום נוסף בגין דמי הבראה.

דמי חגים
46. התובעת טענה כי היא זכאית לתשלום בגין 17 ימי חג בשנה, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף האפייה. לחילופין, טענה התובעת כי היא זכאית לתשלום בגין 9 ימי חג בשנה, בהתאם להוראות צו ההרחבה בעניין דמי חגים ובסה"כ ל – 30 ימי חג X 229 ש"ח בסך של 6,870 ₪. הנתבעת 1 טענה מנגד כי התובעת אינה זכאית לתשלום כלשהו בגין דמי חגים.

47. עיון בתלושי שכרה של התובעת מעלה כי לתובעת לא שולמו כלל דמי חגים בהתאם לכך, אנו מקבלים את תביעת התובעת ברכיב זה. כאמור לעיל, קבענו כי צו ההרחבה בענף האפייה לא חל על הצדדים בהתאם לכך, התובעת זכאית לתשלום בגין 9 ימים בשנה עבור דמי חגים. הנתבעת 1 לא הפריכה את תחשיב התובעת, אשר עולה בקנה אחד עם הוראות צו ההרחבה על כן, זכאית התובעת לדמי חגים בסך של 6,870 ₪.

פיצוי בגין היעדר הפרשות לקרן הפנסיה
48. התובעת טענה כי היא זכאית לפיצוי בסך של 18,423 ₪ והבהירה כי אין לקבל את טענת הנתבעת 1 כי שילמה לתובעת תשלום בגין הפרשות פנ סיוניות. התובעת הפנתה לדוחות מאת חברת אילון וטענה כי הנתבעת 1 הפרישה הפרשות פנסיוניות באופן חלקי בלבד וכמו כן ההפרשות הפנסיוניות בוצעו באיחור, החל מחודש 7/14. עוד טענה התובעת כי הנתבעת 1 לא שילמה את הסכומים אשר קוזזו משכרה בגין הפרשות פנסיוניות קודם לחודש 7/14 אשר לא הועברו בפועל לתובעת, בסך של 3,802 ₪. התובעת הוסיפה כי בחודש 7/14 העבירו הנתבעים גמול עובד בסך של 2,909 ₪, בעוד משכרה קוזז גמול עובד בסך של 4,044 ₪ דהיינו חסר של 1,134 ₪). לאור זאת, בהתאם לתחשיב התובעת, טענה היא כי על הנתבעת 1 לשלם סך של 18,423 ₪ בגין היעדר הפרשות פנסיוניות.

49. הנתבעת 1 טענה מנגד כי התובעת תבעה הפרשות פנסיוניות מיום תחילת עבודתה. עוד טענה הנתבעת 1, כי התובעת פעלה בחוסר תום לב ולא גילתה לבית הדין כי קיבלה כספים בגין היעדר הפרשות פנסיוניות. לאור זאת, טענה הנתבעת 1 כי יש לדחות את תביעתה ברכיב זה.

50. לאחר ששקלנו את העדויות והראיות, מצאנו לנכון לקבוע כי התובעת הוכיחה כי היא זכאית להפרשות פנסיוניות בסך של 18,423 ₪, בהתאם לתחשיב המפורט אשר הוגש על ידה (נספח ח' לתצהיר התובעת). התובעת הפנתה לדוחות חברת איילון (נספח ז' לתצהירה) והוכיחה כי הנתבעת 1 קיזזה משכרה תשלומים בגין הפרשות פנסיוניות ולא העבירה אותם.

51. עם זאת, מצאנו לנכון לקזז סך של 10,000 ₪ מהסכום לו זכאית התובעת, מאחר והנתבעת 1 הוכיחה כי שילמה לתובעת הפרשות פנסיוניות לאחר תום תקופת עבודתה. הנתבעת 1 הבהירה כי שילמה לתובעת סך של 3,000 ₪ כחודשיים לאחר תקופת העסקתה, בגין תשלומי פנסיה (ס' 45 לתצהירו של מר עידן). כמו כן, הוכח בפנינו כי הנתבעת 1 שילמה לתובעת סכום נוסף בסך של 10,000 ₪ בגין תשלומים פנסיוניים:
"ש. זה נכון שעוד לפני שהגשת את התביעה קרא לך עידן ואמר לך שהייתה טעות ושמגיע לך צק ע"ס 3000 ₪ בגין הפרשי פנסיה ?
ת. לא, הוא לא פנה אלי אני פניתי אליו.
ש. ב 08/16 קיבלת צק בגין הפרשי פנסיה?
ת. נכון.
ש. נכון גם שבאוגוסט ידעת שהועבר סך של כמעט 10,000 ₪ לפנסיה שלך?
ת. לא זוכרת.
ש. איך את לא זוכרת אם משכתי מהקופה כמעט 10,000 ש"ח?
ת. לא משכתי כסף.
ש. אז מה זה המסמכים האלה מ 07/06 , שרשום שיש לך 9,996 ₪ ועוד 266 ₪ את משניר 1
ת. כן הייתי.
ש. בישוב חשמונאים?
ת. כן.
ש. ב 26/7/16 אחרי שמשכת היתרה היא 0 מתקבל ומסומן נ/1 ונ/2.
ת. אני לא יודעת.

ב"כ התובעת:
אני מתנגד המסמכים האלו לא הוצגו ומעבר לכך רשום תאריך וותק ולא תאריך משיכה.

ב"כ הנתבעים:
כל המסמכים הם על 0.

המשך ח.נ
שעה: 11:30
ת. אני לא זוכרת יכול להיות שמשכתי והעברתי לקופה אחרת.
ש. את מגישה תביעה בנובמבר 3 חודשים אחרי זה למה לא אמרת לעו"ד שהפקידו לך והעברת את הכספים לקופה אחרת לא סיפרת את זה ואת תובעת 100 אחוז?
ת. אני לא ידעתי שזה הופקד לפני" ( עמ' 12 לפ', ש' 16 - 32, עמ' 13 לפ', ש' 1 - 11).

52. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת את יתרת הסכום (18,423 ₪-10,000 ₪) =8,423 ₪.

53. הוספנו ושקלנו את טענת התובעת, לפיה ככל שהיו מפרישים את הסכומים במוע דם, יכלה התובעת ליהנות מתשואות על כן, זכאית היא לפיצוי בסך של 2,150 ₪, בהתאם לחישוב ממוצע תשואה של 10 קרנות שונות. אין בידינו לקבל את טענת התובעת משלא הוכח כי היא זכאית לקבל ת פיצוי בגין הפסד תשואה בסך של 2,150 ₪, ולא הוצגו נתונים או אסמכתאות המוכיחים את התחשיב על בסיסו הגיעה לסכום ז ה בהתאם לכך, תביעתה בגין רכיב התשואות נדחית.

פיצויי פיטורים
54. לטענת התובעת, נאלצה לעזוב את מקום עבודתה בגין הפרת זכויותיה. בתקופת עבודתה האחרונה דרשה לקבל את תנאי עבודתה מהנתבע 4, מר עידן, אשר היה הממונה הישיר עליה, וסירב לקבל את דרישותיה. נוכח זאת, טענתה התובעת כי היא זכאית לפיצויי פיטורים מלאים בסך של 4,827 ₪ (ממוצע השכר לחודש עבודה)X 3.5 שנות עבודה = 16,895 ₪, בניכוי הסכומים הצבורים בקרן הפנסיה בסך של 3,168 ₪ על כן, נותר ה יתרה לתשלום סך של 13,727 ₪.

55. הנתבעת 1 טענה מנגד כי התובעת אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים מלאים מאחר והתפטרה מטעמיה האישיים וללא קשר להרעת תנאים.

56. בהתאם לסעיף 11 ל חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים), התפטרות של עובד בנסיבות של הרעה מוחשית או נסיבות בהן לא ניתן היה לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו, הינה בגדר התפטרות המקנה זכאות לפיצויי פיטורים, בכפוף לעמידה בתנאי החוק - קיומן של נסיבות כאמור . על התובע להוכיח קשר סיבתי בין ההתפטרות לנסיבות אלו; על התובע להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או הנסיבות.

57. לפי הפסיקה, אי תשלום זכויות סוציאליות עשוי להוות "נסיבה אחרת" כהגדרתה בסעיף 11(א) ל חוק פיצויי פיטורים ( ע"ע 24/99 יוסף עטרי – ש.ז.ג. ריהוט עילית בע"מ, פורסם בנבו, מיום 19.9.00), וזאת בעיקר ככל שמדובר בתנאי העבודה הבסיסיים והעיקריים של העובד, כגון אי תשלום שכר עבודה במועד, אי ביצוע הפרשות לקופת גמל ואי תשלום גמול שעות נוספות (סע (ת"א) 3726-10-10 סרגיי סטריקוב נ' רשף בטחון (1993) בע"מ (כב' הש' דוידוב, פורסם בנבו, ניתן ביום 7.6.13).

58. יישום ההלכה הפסוקה על נסיבות מקרה זה מובילה לתוצאה כי התפטרות התובעת אינה עומדת בתנאים הנדרשים להתפטרות בדין מפוטר, מהטעמים הבאים -

59. כפי שציינו לעיל, סעיף 11א ל חוק פיצויי פיטורים דורש מספר תנאים מצטברים על מנת שניתן יהיה לקבוע כי מדובר בהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. במקרה שלפנינו, התובעת הוכיחה כי הנתבעת לא שילמה את התשלומים הנדרשים בגין זכויותיה הפנסיוניות, תשלום שעות נוספות ודמי חגים.

60. עם זאת התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי אי תשלום זכויותיה הוביל להתפטרותה וכי קיים קשר סיבתי בין נסיבות אלו להתפטרות:

התובעת העידה כי נהגה להתלונן בפני מר עידן על אי תשלום זכויותיה:
"ש. מפנה ואתך לעמוד 3 שם בית משפט שאל שורה 22 , למה לא פנית בכתב לא בהודעת אס אם אס ולא בוואטס אפ ולא התלוננת על פנסיה ושעות נוספות ?
ת. לא הגשתי, אבל אמרתי לו" (עמ' 8 לפ', ש' 19 – 21).

התובעת חזרה על גרסתה בהמשך עדותה:

" ש. אמר עו"ד שלך, שאת לא ידעת על הרעת תנאים אבל התפטרת בגלל הרעת תנאים?
ת. אני ידעתי על הרעת תנאים ופניתי לעידן לפני , אני לא קיבלתי שעות נוספות וחגים לאורך כל הזמן שעבדתי שם.
ש. את טוענת שבעצם התפטרת בגלל הרעת תנאים אני מניח שהחודשים האחרונים שלך היו "סיוט " ולכן התפטרת בגלל הרעת תנאים?
ת. לא הבנתי את השאלה.
ש. חוזר על השאלה?
ת. אני שהתפטרתי עזבתי ברוח טובה וראיתי שאני לא מקבלת את הכסף שמגיע לי הלכתי לעבודה ואמרתי שלא שילמו לי מה שמגיע לי.
ש. את אומרת שהתפטרת בגלל הרעת תנאים אני מניח שזה היה בסמוך למועד סיום עבודה ?
ת. זה היה לאורך כל הזמן.
ש. איך את אומרת שאת מתפטרת בגלל הרעת תנאים כשאנו רואים שקיבלת בחודשים האחרונים הבראה חופשה ושעות נוספות?
ת. דמי הבראה קיבלתי רק לקראת סוף העבודה שלי, חופשה קיבלתי. לא תמיד שילמו לי שעות נוספות (עמ' 9 לפ', ש' 4 – 18).

61. מנגד הצהיר נציג הנתבעת כי התובעת סיימה את עבודתה לאור בקשתה וטענתה כי ברצונה לעבוד בעבודה משרדית (סעיף 33-36) יצוין כי גרסתו בעניין זה לא הופרכה. לפיכך, שוכנענו כי אכן קיים חסר בתשלום זכויות התובעת ואף אם נניח כי התובעת מסרה זאת לנציג הנתבעת, לא הוכח כי התפטרותה נובעת אך מטעם זה וכי קיים קשר סיבתי בין נסיבות אלו להתפטרותה. יתרה מכך, לא הוכח כי ניתנה למעסיק הודעה טרם עזיבתה על פיה מסיימת היא עבודתה בשל אי תשלום זכויותיה ואף לא ניתנה למעסיק הזדמנות לתקן את הטעון תיקון. לאור האמור לעיל, תביעת התובעת להשלמת פיצוי פיטורים נדחית.

פיצויי הלנה
62. בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו כי התובעת זכאית לפיצויי הלנה מכל סוג, נוכח מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לרכיבי התביעה אשר במחלוקת.

אחריות הנתבעים 2 - 4
63. התובעת טענה כי הנתבעים פעלו כדי לנשלה מזכויותיה לפיכך, מוצדקת תביעתה האישית כנגדם. הנ תבעים טענו מנגד, כי אין כל עילת תביעה כנגדם משלא העסיקו את התובעת ואף לא קיימת כל יריבות ביניהם ובין התובעת בהתאם לכך, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2 – 4.

64. הלכה פסוקה היא כי הרמת מסך תופעל במקרים חריגים בלבד ומטעמים מיוחדים. הרמת מסך תישקל כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אם כדי להונות ואם כדי שלא לפרוע חובות, כאשר מתקיימת הברחת נכסים ועוד( ראו-ע"א 3755/03 שמעון בו חמו נ' טנא נגה שיווק (1981) בע"מ, תק-על 2004 (3) 3140). כן נפסק, כי אין די בטענה להתנהלות בחוסר תום לב בעלמא או בהפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמן, כדי להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה ולייחס את חובותיה לבעלים באופן אישי (תע"א (ת"א) 11408-08 וולף שירה נ' ג.מ. דיסקברי ישראל ,6.6.11, פורסם בנבו) וכן ע"ע פרידמן מרים - יוניוב רחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ, 27.11.02, פורסם בנבו).

65. בנסיבות מקרה זה, שוכנענו כי דין התביעה כנגד הנתבעים 2 - 4 להידחות. הנתבעת 1 היא אשר העסיקה את התובעת בעוד התובעת לא פירטה כלל את טענותיה כנגד הנתבעים 2 – 4 ולא ידעה להסביר מדוע תבעה את הנתבעים:
"ש. למה החלטת לתבוע את עידן הוא המנהל שלך ועבד יחד איתך?
ת. כי הוא היה המנהל הישיר שלי.
ש. וזה שהוא היה מנהל ישיר מקנה לך זכות תביעה באופן אישי?
ת. כן.
ש. למה תבעת את שלומי?
ת. כי הוא גם חלק מהעסק.
ש. תיקחי תלוש משכורת ותקריאי מי הנפיק את התלוש ?
ת. מאפיית פנינים.
ש. איזה תובעת זה מאפה פנינים?
ת. 1.
ש. את מוכנה להסביר למה תבעת את הנתבעת 3?
ת. לא יודעת זה מול עו"ד שלי.
ש. לא התפלאת כבחורה הדיוטה בענייני משפט שעבדת אצל מעביד אחד ופתאום יש לך 4 נתבעים?
ת. אני לא מבינה בזה.
ש. אבל בתצהיר שלך נתת הסבר בסעיף 6 תסבירי לי מה כתוב שם שאת חתומה עליו?
ת. רשום שהיה עירוב נכנסים. לשאלתך אני לא יודעת מה זה עירוב נכסים" (עמ' 11 לפ', ש' 9 – 23).

66. בהתאם להלכה הפסוקה הרמת מסך מהווה חריג לכלל האישיות המשפטית הנפרדת ועל המבקש לעשות כן להוכיח תשתית עובדתית מספקת כמפורט לעיל. לשם כך, אין די בהפרת הוראות משפט המגן. במקרה שלפנינו, התובעת לא הציגה תשתית עובדתית מספקת להוכחת הטענה כי נעשה שימוש לרעה באישיות החברה או התקיימו התנאים הנדרשים להרמת מסך ההתאגדות וחיובם האישי של הנתבעים 2 - 4.

67. נבהיר, כי אין די בטענות הכלליות אותן העלה התובעת, באשר להיותה הנתבעת 3 חברת בת של הנתבעת 1, או תפקיד הנתבע 4 כדירקטור בנתבעת 3, כדי להרים את המסך ולהקים תביעה אישית כנגדם (ראו- ברע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE, פורסם בנבו, 13.11.16). בהתאם לכך, התביעה כנגד הנתבעים 2 - 3 נדחית.

סוף דבר
68. הנתבעת 1 תשלם לתובעת, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד בסך של 6,000 ₪.
תשלום בגין שעות נוספות בסך של 34,385 ₪.
תשלום בגין עבודה בימי המנוחה, סך של 21,342 ₪.
תשלום בגין דמי חגים, סך של 6,870 ₪.
פיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות, סך של 8,423 ₪.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

69. כמו כן, תשחרר הנתבעת את כספי הפיצויים הצבורים לזכות התובעת בקופת הגמל ותמסור לתובעת את הטפסים הנדרשים לשם כך, תוך 14 יום מיום מתן פסק דין זה.

70. הנתבעת 1 תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפוע ל.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.
5129371
54678313

ניתן היום, ו' כסלו תש"פ, (04 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים מר מרדכי נגר

רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה