הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב סע"ש 6802-05-17

06 ינואר 2020

לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה
נציג ציבור (עובדים) מר משה כהנא
נציג ציבור (מעסיקים) מר מנחם אקרמן

התובע:
מאיר הוד
-
הנתבעים:

  1. ב.ב.נ.מ.א. סחר והשקעות בע"מ
  2. ג'קי יצחק ביטון

פסק דין

לפנינו תביעתו של מר מאיר הוד (להלן: "התובע") להכרה ביחסי עובד ומעסיק, בינו לבין ב.ב.נ.מ.א סחר והשקעות בע"מ (להלן: "הנתבעת") בתקופה שבין חודש מרץ 1999 ועד לחודש אפריל 2016, ולתשלום הזכויות הכספיות הנובעות מהכרה זו בסך כולל של 793,351 ₪.

על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות, אלו הן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת ורלוונטיות לדיון:
התובע הינו בעלים של חברת מ. הוד בע"מ, באמצעותה העניק שירותי ניהול כספים לקבוצת החברות (להלן: "חברות הקבוצה" או "הקבוצה") שבבעלות מר ג'קי יצחק ביטון (להלן: "הנתבע"), עמן נמנית הנתבעת. התובע החל להעניק את שירותיו לאחת מחברות הקבוצה בשנת 1988. בנוסף, התובע שימש כדירקטור בנתבעת, כמו גם במספר חברות נוספות בקבוצה.
בעד מתן שירותיו קיבל התובע תשלום חודשי בסך 70,000 ₪ (לא כולל מע"מ)(להלן: "התמורה") כנגד הצגת חשבונית לחברת ג'קי ביטון ליין בע"מ (להלן: "ג'קי ביטון ליין") הנכללת בקבוצת החברות. התובע לא קיבל תשלום נפרד עבור שירותיו מאף חברה בקבוצה, לרבות מהנתבעת.
לאורך השנים, לא נחתם הסכם בין התובע לנתבעת או מי מחברות הקבוצה.
את שירותיו לנתבעת העניק התובע ממשרד בבעלותו.
בהחלטת האסיפה הכללית מיום 23.7.1997 (להלן: " החלטת האסיפה הכללית"), במשרדי מ.הוד בע"מ, בה השתתפו התובע, רו"ח הקבוצה בן ציון רבי (שהחזיק את מניות החברה בנאמנות עבור הנתבע), הוחלט בין היתר:
למנות את מאיר הוד כמנהל החברה בפועל.
מען החברה- הבונים 2, רמת גן, אצל מ.הוד בע"מ.
מ. הוד יעמיד שרותי משרד לפי הצורך כנגד חשבונית בלבד ולא כשכר.
החברה מחפשת נכס להשקעה.
החברה מסמיכה את הוד מאיר לאתר עבורה נכס להשקעה ותכסה הוצאותיו.
זכויות החתימה בחברה:
"חתימתו של מר הוד מאיר, ת.ז. XXXXXX001 בשולי חותמת החברה יחייבו את החברה לכל דבר ועניין".
בפרוטוקול ישיבה מנובמבר 1998 נקבע כי חתימתו של הנתבע בשולי חותמת הנתבעת תחייב את הנתבעת לכל דבר ועניין, כך שהתובע והנתבע שמשו שניהם כמורשי חתימה בנתבעת.
בשנת 2016 יחסיהם של הצדדים עלו על שרטון, וקבוצת החברות הודיעה לתובע על סיום ההתקשרות עמו.
בנובמבר 2016, לאחר סיום היחסים בין הצדדים, פנה התובע באמצעות בא כוחו עו"ד יובל עציוני, בדרישה לתשלום כספים בגין זכויותיו בהיותו עובד של קבוצת החברות לאורך השנים, וכן בגין הבטחתו של הנתבע לשכר שלא שולם לתובע ב-8 מחברות הקבוצה, בסך כולל של למעלה מ-5.5 מיליון ₪.
בעקבות כך, ומשדרישה זו לא נענתה, הגיש התובע תביעה זו וכן שתי תביעות נוספות כנגד שתי חברות נוספות בקבוצה: חברת תובלה משולבת בע"מ והנתבע, בהליך שמספרו סע"ש 8680-04-17, וכנגד חברת ג'קי נכסים בע"מ והנתבע, בהליך שמספרו 12523-10-17.

ביום 27.1.2019 התקיים בפנינו דיון הוכחות, במסגרתו העיד מטעם התובע מר גל מליק (מנכ"ל ג'קי לוג בע"מ במועדים הרלוונטיים לתביעה, שהינה חלק מחברות הקבוצה) והתובע בעצמו; מטעם הנתבעים העידו מר יעקב ג'קי אהרון (רואה חשבון, שותף ומנהל בחברת MVP), יהודה בר לב (רואה חשבון), והנתבע מטעם עצמו.

טענות התובע –
התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינו לבין הנתבעת על פי מבחני הפסיקה.
התובע עבד כמנהל, מורשה חתימה ודירקטור יחיד בנתבעת שעיקר עיסוקה הינו השקעות נדל"ן.
בנוסף לתמורה, התובע והנתבע ערכו ביניהם סיכום שלפיו שכרו החודשי של התובע בנתבעת, ובה בלבד, יעמוד על סך של 40,000 ₪ לשנה, השקול ל-3,333 ₪ בחודש.
התובע מעולם לא ראה עצמו כנותן שירותים חיצוני לחברה; התובע היה חלק בלתי נפרד מעובדי הנתבעת; פעל בחצרי הנתבעת ובהתאם להנחיות הנתבע; אמצעי הייצור ניתנו על ידי הנתבעת ובבעלותה; תפקידו חיוני לפעילות השוטפת של התובעת; העמיד את כושר עבודתו; העניק שירות ללקוחות בודדים מלבד חברות הקבוצה; הוצג כלפי צדדים שלישיים כעובד של הנתבעת.
משרדו של התובע שכן בתוך משרדי הנתבעת ללא גישה נפרדת זולת דרך משרדי הנתבעת. מסמכי הנהלת החשבונות של הנתבעת הוחזקו במשרד התובע, לנוכח הוראתו המפורשת של הנתבע שלא ליתן גישה למסמכים היות והמדובר במידע רגיש.
המחשב של התובע היה מחובר לרשת מחשבים של הקבוצה עם גישה מלאה לנתונים ומסמכים, הטלפון היה מחובר למרכזיית החברה, וכן הייתה ברשותו תיבת דוא"ל מטעם הקבוצה. לדבריו, בתחילה, כל העובדים הבכירים השתמשו בטלפונים פרטיים שלהם.
ימי חופשתו היו זהים לאלו של שאר העובדים והוא חתם על שעון נוכחות.
עובדת ושמה טניה, הייתה עובדת של הקבוצה וקיבלה משכורת מג'קי ביטון ליין. טניה טיפלה גם בענייניו הפרטיים של התובע ולכן השתתף בשכרה. החשבוניות שהועברו בין הצדדים בעניין הינם בסכומים משתנים וכוללים התחשבנות נוספת בין התובע לנתבע בגין נושאים נוספים (שלא פורטו).
במסגרת עבודתו, היה אחראי לנושאים הבאים: 1) ליווי המשא ומתן לרכישת משרדי הנתבעת, ניהול נכסי המקרקעין של החברה, כולל חתימה מטעמה על הסכמי רכישה, הסכמי שכירות, איתור שוכרים, ניהול משא ומתן, גביית דמי שכירות והוצאת חשבוניות וקבלות; 2) ניהולי ספרי החברה והנהלת חשבונות, כולל מאזנים , הוצאת חשבוניות וקבלות; 3) טיפול ברכישת חברת השילוח פאל ( חברת בת של הנתבעת); (4) התנהלות מול הרשויות השונות, לרבות מכס, מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי ובנקים; (5) תחזוקת המשרדים; (6) ליווי עסקת רכישה בשנת 2010 במסגרתה נרכשה חצי קומת משרדים נוספת, וחתימה על הסכמים בשמה של החברה, כולל דיווחים והשגת אישורים מול הרשויות השונות; (7) נטילת הלוואות מבנק Credit Swiss בסך של 30 מיליון ₪ עבור עסקי הנתבע.
עקב כך שיחסיו עם הנתבע עלו על שרטון, בעקבות עסקה אליה בחר הנתבע להיכנס חרף התנגדותו של התובע, ביטל הנתבע את זכות החתימה של התובע ללא הודעה מוקדמת. בחודש ינואר 2016 הופסק תשלום התמורה. בחודש אפריל 2016 קיבל הודעה בדבר הפסקת עבודתו בנתבעת ובחברות נוספות בקבוצה, לאלתר.

טענות הנתבעים –
התובע לא עבד בנתבעת או אצל הנתבע ובין הצדדים לא שררו יחסי עובד ומעסיק.
התובע העניק במשך השנים שירותי ניהול כספים ואדמיניסטרציה לקבוצה כמכלול, ובמסגרת זו גם לנתבעת. התמורה לה היה זכאי התובע לא נגזרה במישרין ממספר החברות בקבוצה, בין אם נוספו עליהן ובין אם נגרעו כתוצאה מהפסקת פעילות.
לתובע מעולם לא הובטחה ולא שולמה תמורה נפרדת בגין שירותיו כדירקטור בנתבעת, בין על ידי הנתבע, בין על ידי הנתבעת ובין על ידי גורם אחר. כמו כן, התמורה שנגבתה על ידי התובע ו/או מ. הוד בע"מ מג'קי ביטון ליין עלתה משמעותית ברבות השנים.
עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא בהחזקת נכס מקרקעין בו שוכנים רוב משרדי הקבוצה, ואין בה כמעט כל פעילות נוספת שהיא. הנתבעת אינה עוסקת בהשקעות נדל"ן כטענת הנתבע.
משרדי התובע אמנם היו ממוקמים בתוך משרדי הקבוצה, אך היו בחזקתו הבלעדית של התובע. דלת המשרד נשאה שלט "מאיר הוד בע"מ" וכך גם בכניסה לבניין עצמו, בסמוך לשלטים של שאר העסקים בבניין. כמו כן, התובע או לחילופין חברה בבעלותו משלמים ארנונה ודמי ועד בית עבור המשרדים בבעלות התובע. בהיעדר התובע או עובדת מטעמו, היו דלתות המשרד נעולות ומוגנות באזעקה בשליטתו של התובע. משרדי התובע מושכרים כיום על ידו ומצויים בחזקת שוכר.
התובע ניהל את החשבונות של רוב חברות הקבוצה (לרבות של הנתבעת) ממשרדים אלו, מבלי שלאיש תהיה גישה למסמכים אלה. כמו כן, נכון למועד הגשת כתב ההגנה התובע מחזיק בידיו ו/או בידי חברה בשליטתו את רוב מסמכי הנהלת החשבונות ותוכנת השכר של הנתבעת ועד כה סירב להחזירם.
המחשבים שייכים לתובע ו/או לחברה בבעלותו, באמצעות תוכנות שנרכשו על ידו, והגישה אליהם נתונה לתובע בלבד; במשרדי התובע הייתה מערכת טלפונית עצמאית, בנוסף לשלוחה של מערכת הטלפון של הקבוצה. בניגוד לבכירי הקבוצה, התובע השתמש בנייד הפרטי שלו ולא של חברה מהקבוצה. כך גם לגבי השימוש ברכב הפרטי שלו, על אף שבכירים ועובדים נוספים בחברות הקבוצה מקבלים ממנה רכב צמוד. כמו כן לתובע היה כרטיס ביקור אישי של חברת מ. הוד בע"מ.
התובע לא הוצג בשום מקום כעובד הנתבעת וימי חופשתו לא חפפו את אלה של עובדי הקבוצה. התובע מעולם לא חתם על שעון נוכחות.
התובע העסיק עובדים.
במרץ 2016 הנתבע והקבוצה נאלצו להפסיק את שירותיו של התובע לחברות הקבוצה לאחר שבשנת 2015 התגלו אי סדרים בחשבונות בנק של חלק מחברות הקבוצה בהן התובע מורשה חתימה. כמו כן, בנק הפועלים מסר לנתבע כי הדו"חות הכספיים של הקבוצה, המבוססים רובם ככולם על הנהלת חשבונות בניהול התובע, אינם תקינים ואינם עולים בקנה אחד עם אמות המידה להם מחויבת הקבוצה כלפי הבנק לצורך המשך העמדת אשראי. כן נאמר לנתבע על ידי הבנק כי תזרים המזומנים והבקרה של הקבוצה לא מנוהלים באופן מקצועי נאות. בימים אלה עוד מתברר היקפם של אותם אי סדרים וההפסדים שהם גרמו לחברה.
בעקבות כך, מונה משרד הניהול הפיננסי MVP בניהולם של רו"ח ג'קי אהרון וגב' סבינה בירן, ובהשתתפות דנה קריב ממשרדם, לבדיקת עסקי הקבוצה וניהולה הפיננסי. בתחילה התובע שיתף פעולה אך עם התקדמות הבדיקה החל להערים קשיים ונמנע מלמסור מידע ומסמכים שונים ונראה כי ניסה לסכל את הבדיקה. לאחר זמן מה התגלה כי התובע עושה בחשבונות הקבוצה כבתוך שלו, נוטל לעצמו כספים רבים ותשלומים שלא כדין, מנהל עסקים פרטיים בתוך הקבוצה ומועל באמון הנתבע וחברות הקבוצה. בידי הנתבעים עשרות מקרים של משיכות לא מוסברות מחשבון הבנק של הנתבעת שבוצעו על ידי התובע.

דיון והכרעה
השאלה הראשונה מונחת בפנינו היא האם התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לנתבעים במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה שבפנינו?

המסגרת הנורמטיבית

על פי ההלכה הפסוקה היות אדם 'עובד' הוא דבר קרוב לסטטוס ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים, אלא על סמך מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה. כמו כן, סטטוס לא ניתן ליצור או לבטל בהסכם [ע"ע 1076/04 מדינת ישראל - אדם שוב (11.7.05) ].

המבחן הנוהג לבחינת קיומם של יחסי עובד ומעסיק, אם לאו, הוא המבחן המעורב, הבנוי משילוב של מספר מבחנים, כאשר המרכזי שבהם הינו מבחן ההשתלבות על שני פניו [ע"ע (ארצי) 300256/98 אורי אייזיק - תה"ל (10.6.2002) ]: הפן החיובי- תנאי להשתלבות במפעל הוא כי קיים מפעל יצרני שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושמבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן הוא אינו "גורם חיצוני". הפן השלילי- מבצע העבודה אינו בעל עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני [בג"ץ 6194/97 שלמה נקש - בית הדין הארצי לעבודה (17.11.96) ].

קיימים מבחני עזר נוספים ובהם: מבחן הקשר האישי; כפיפות ופיקוח; אספקת כלי עבודה; תלות כלכלית; אופן הצגת ההתקשרות בפני גורמים חיצוניים, לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי; התמשכות הקשר; כיצד ראו הצדדים את יחסיהם; כמו גם האם קיימת בלעדיות למעסיק בפרק הזמן המוקדש לעבודה ועוד [בג"ץ 5168/93 מור - בית הדין הארצי לעבודה (17.11.96) ].

במסגרת הבחינה והאיזון בין המבחנים השונים יכול שיינתן משקל שונה לכל אחד מהם על פי נסיבותיו של כל מקרה [ע"ע ( ארצי) 283/99 ברק - כל הקריות בע"מ (14.12.2000)], ומכל מקום, אף מבחן אינו מכריע כשלעצמו ויש לבחון את התמונה בכללותה [ע"ע ( ארצי) 568/06 שושן - קל שירותי נופש ותיירות בע"מ (3.1.08)].

זאת ועוד, בפסיקת בית הדין הארצי הודגש, כי מעבר למבחנים הרגילים לקיומם של יחסי עובד ומעסיק, במסגרת בחינת השאלה האם התקיימו יחסי עבודה בין בעל מניות או דירקטור לבין החברה יש מקום להפעיל מבחנים נוספים, ובהם: היכולת להבחין בין תפקידו ופעילותו של האדם כ"עובד" לבין פעילותו כבעל מניות או דירקטור; האותנטיות של ההתקשרות הנוספת; האותנטיות של תשלום השכר ובכלל זה הפרופורציה בינו לבין התפקיד המבוצע; מכלול התנהגות הצדדים וכוונתם [ע"ע (ארצי) 242/02 ויוריטה - רז (31.5.12)].

מן הכלל אל הפרט
נקדים ונאמר, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, לאחר ששקלנו את מכלול העובדות והראיות, הגענו לכלל מסקנה כי על פי מבחני הפסיקה לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לבין הנתבעים, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

טרם ניגש לבחינת המקרה המונח לפתחנו, ראוי לומר את הדברים הבאים על תכלית פרשנות המונח " עובד":
"פרשנות המונח "עובד", כמו כל מונח אחר בחוק שהוא, חייבת להיות תכליתית. מקובל כיום שלמונחים כמו "עובד" אין משמעות מילולית ברורה מאליה. אי אפשר לפתוח מילון וללמוד ממנו מה ההבדל בין עובד לקבלן עצמאי. כל מונח חייב בפרשנות, ומונח כמו "עובד" אפשר לפרש במגוון של דרכים. פרשנות תכליתית משמעה שיש לתת למונח פירוש שיגשים את תכלית החקיקה, או באופן כללי, את תכלית ההבחנה בין עובד לקבלן עצמאי בחוקי המגן".
[גיא דוידוב, "פרשנות תכליתית בדיני עבודה: מיהו עובד", ספר סטיב אדלר (2016)].

וכן-

"כאשר מדברים ביחס עובד-מעביד המדובר בקטגוריה משפטית, שהחברה מחילה על מערכת עובדתית לשם השגת מטרותיה. על-פי רוב, יחסי הכוחות בין עובדים למעבידים אינם מאוזנים, והצדק החברתי מחייב התערבות להגן על העובד. דיני עבודה נועדו אפוא למנוע ניצולם של עובדים ולהגן על מעמדם , משום שאילו הדבר הושאר ל"כוחות השוק" ולדיני החוזים, מעמדם של העובדים היה עלול להיפגע. המבחנים הבאים להגדיר עובד צריכים לנסות ולקלוע ולתפוס ברשתם אותם סוגי "עובדים" אשר, מפאת תלותם במעביד, החברה מבקשת לפרוס עליהם הגנת דיני העבודה, ולא לתפוס סוגי עובדים שלפי התפיסה החברתית אינם זקוקים להגנה כזו, המהווה נטל על הציבור" [ראו א' זמיר, "עובד או קבלן" משפטים כב (תשנ"ג-נ"ד) 113].
(ההדגשה איננה במקור).

המבחנים לבחינת יחסי עובד ומעסיק כפי שנקבעו בפסיקה נועדו לשרת את תכלית החקיקה, לנוכח הכפיפות האינהרנטית של העובד למעסיקו והתלות הכלכלית בו. עם זאת, כפי שנבאר, התובע איננו אדם חלש הניתן לניצול, ואשר היה עלול להפגע עקב יחסי תלות במעסיק. אדרבא, המדובר באדם בעל השכלה, איש עסקים, בעל מניות ודירקטור, בעל חברה ונכס, אשר היה מודע לאופי ותנאי העסקתו וכלכל את צעדיו בהתאם. נראה, כי תביעתו אינה מפאת להיותו, לכאורה, עובד הנתבעת אלא מהצורך לבוא בדין ודברים עם הנתבע וחברות הקבוצה שבבעלותו עקב סיום ההתקשרות עמו. התובע אף מודה כי עכשיו שמתעלמים ממנו, לאחר 28 שנה, "זה לא כסף, זה כבוד, ובכבוד כולם מתים" (פרוטוקול, ע״מ 11, שורות 21-23).

בין הצדדים ניטשת מחלוקת אודות התפקידים אותם מילא התובע בנתבעת וכן בחברות הקבוצה, מהן הפעולות שביצע, ומהן סמכויותיו. מחד, טוען התובע כי בנוסף למתן שירותי ניהול כספים, ולהיותו דירקטור שימש כמנהלה בפועל של הנתבעת, ומאידך טוענים הנתבעים כי התובע העניק שירותי ניהול כספים בנוסף להיותו דירקטור אך כי לא שימש כמנהל בפועל של הנתבעת.

בהחלטת האסיפה הכללית, חתם התובע בעצמו כיו"ר הדירקטוריון. על פי ההחלטה האמורה, אכן מונה כמנהלה בפועל של הנתבעת, אך כאמור אין הסכם המסדיר את יחסי הצדדים או קובע תפקידים ושכר לצד תפקיד זה. כך או כך, ננתח את פעילותו של התובע בהתאם לכתבי הטענות והראיות שהובאו בפנינו.

אשר לנטל ההוכחה- לאורך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים, על פני עשרות שנים, לא העלה התובע אף טענה בדבר היותו עובד של הנתבעת (פרוטוקול, ע"מ 7, שורות 14-16). כעת, התובע מבקש לסתור התנהגות מוסכמת רבת שנים, על פיה היחסים בין הצדדים לא היו יחסי עובד ומעסיק, ולכן עליו נטל הראיה [דב"ע שן 3-147 מלונות דן בע"מ – מיכאל ברנט (26.5.91)]. יתרה מכך, במשך כל התקופה לא קיבל התובע כל תמורה מן הנתבעת, ואף לא טען לזכאות כלשהי לתמורה .

נקדים ונאמר, משבחר התובע להגיש תביעתו כנגד הנתבעים, בנפרד מחברות הקבוצה, הטענות והדוגמאות לפעילותו בקבוצה אינן בלב העניין. לפיכך, נמקד ככל הניתן את הניתוח לפעילותו של התובע בנתבעת.

מבחן ההשתלבות – הפן החיובי –

התובע טוען כי הפעולות הבאות שבוצעו על ידו מצביעות על היותו עובד ה"מפעל" של הנתבעת-
ליווי משא ומתן לרכישת משרדי הנתבעת ( במסגרתו רכש גם את משרדו שלו), ניהול נכסי המקרקעין של הנתבעת, כולל חתימה מטעמה על הסכמי הרכישה, הסכמי שכירות, איתור שוכרים, גביית דמי שכירות, הוצאת חשבונות וקבלות, טיפול בשמאות, כולל מגעים מול השמאי והצגת הנכס.
לראייה צירף התובע העתק עמוד ראשון ואחרון של הסכם הרכישה משנת 1998, חשבונית לרכישת הנכס על ידי מ.הוד בע"מ מהמוכר, הסכם לרכישת חצי קומה בשנת 2012 ( עותק שאינו חתום על ידי המוכרת), התכתבות עם שמאי משנת 2012, והתכתבות עם עיריית תל אביב בנושא ארנונה משנת 2012. לדברי התובע, מרבית המסמכים המאמתים את דבר הטיפול הנ"ל נמצאים אצל הנתבעת ולא סופקו על אף דרישותיו;
ניהול ספרי הנתבעת והנהלת חשבונות של הנתבעת, כולל מאזנים, הוצאת חשבוניות וקבלות. צורף דו"ח כספי של הנתבעת בחתימת התובע;
טיפול ברכישת חברת השילוח פאל ( חברת בת של הנתבעת), לרבות מו"מ, פגישות, התייעצויות וכן מינויו לדירקטור פאל עד לפירוק השותפות. צורפה התכתבות אחת של התובע בנושא וטיוטת הסכם לא חתומה;
טיפול מול הרשויות השונות לרבות מכס, מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי ובנקים. לראיה צירף התובע התכתבות קצרה עם רשות הנמלים והרכבות בעניין רישום הנתבעת כסוכן אניות בנמלי חיפה, אשדוד ואילת;
אחריות על כל התחזוקה במשרדים. לא הובאה ראייה;
חתימה בשם הנתבעת על הסכם הלוואה בגין נטילת הלוואה מבנק Credit Swiss בסך של 30 מיליון ₪ . המעורבות של התובע בעסקה מתוארת כטכנית בעיקרה ולראיה צירף התובע טיוטת הסכם שאיננה חתומה על ידי הבנק, אישור זכות החתימה והתכתבות עם הבנק בנושא.

הנתבע טוען כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא בהחזקת נכס מקרקעין בו שוכנים רוב משרדי הקבוצה, ואין בה כמעט כל פעילות נוספת- עיקר פעילותה מתמצית ב-12 חשבוניות שהיא מוציאה בשנה בגין דמי שכירות שהיא גובה מהקבוצה. השוכרים היחידים בנכסי הנתבעת היו חברות הקבוצה ולתקופה קצרה חברה בשם " דורות" ולפיכך לא היה צורך באיתור שוכרים, מו"מ ועוד כהנה פעולות כמתואר על ידי התובע. עוד טוען הנתבע כי המו״מ וכל ההחלטות העסקיות בקשר לרכישת המשרדים שבבעלות הנתבעת נעשו על ידו בלבד, כך גם לגבי גיוס ההלוואה מבנק Credit Swiss. הליווי של התובע היה במסגרת הליווי שהוא מעניק לכלל חברות הקבוצה.

ראוי להעיר כי חלק מהמסמכים שהוצגו על ידי התובע אינם רלוונטיים, לא חתומים ו/או מהווים טיוטות, ובכך נשמט כוחם הראייתי. כמו כן, ישנם מסמכים הנדרשים להוכחת טיעוניו שלא הוצגו בפני בית הדין, כגון מסמכים להוכחת הטיפול בנכסי המקרקעין של הנתבעת ( לטענתו של התובע מצויים הם אצל הנתבעת).

על אף החוסר הראייתי, על פניו, נדמה כי הנתבע ממעיט מהפעולות שביצע התובע בפועל. עם זאת, לדידנו, גם אם היה עולה בידו של התובע להוכיח מעורבותו בכל אחת מן הפעולות המנויות לעיל, ראיותיו של התובע, לא כוללת תיאור ברור כיצד, במה ובאיזו תדירות תרם התובע לנתבעת בכובעיו השונים כמנהל, דירקטור ונותן שירותים. היה עליו להוכיח אימתי יש להכיר בפעולות אלו, או חלקן, כפעולות של "עובד", במהלך התקופה הרלוונטית המשתרעת על פני 17 שנים. לשון אחרת, התובע לא הוכיח אילו פעולות שביצע מהוות פעולות העולות לכדי הכרה בו כ"עובד" ולא כנותן שירותים או דירקטור, וכיצד השתלב במפעל של הנתבעת.

אין חולק כי הנתבעת וחברות הקבוצה קיבלו שירותי ניהול כספים מהתובע כנותן שירותים עצמאי, ולא הוכח כי מתן שירותי ניהול כספים נכלל בפעילות הליבה של הנתבעת. התובע לא השכיל להוכיח את ההבדל בין מתן שירותי ניהול כספים בגינם קיבל תמורה מג'קי ביטון ליין לבין שירותיו לנתבעת, אשר לגביהם הוא טוען כי פעל כשכיר.

הפן השלילי –

מהפן השלילי של מבחן ההשתלבות, עולה באופן מובהק כי סממני העצמאות של התובע רבים הם, ומטים את הכף אל עבר המסקנה כי נעשו כחלק מעסקו העצמאי של התובע.

התובע הינו הבעלים של חברת מ.הוד בע"מ, באמצעותה העניק שירותי ניהול כספים לנתבעת, חברות הקבוצה וכן ללקוחות נוספים.

המשרד הפיסי ממנו פעל התובע הינו בבעלותו ( תצהיר עדות של התובע, סעיף 14). כלומר, התובע עצמו שימש כבעל ״מפעל״ למתן שירותי ניהול כספים שבמסגרתו סיפק שירותים אלו לנתבעת וחברות הקבוצה. ללא המשרד בו שכן, לא היה יכול ליתן את שירותיו לנתבעת. אין בכך שהמשרד היה מצוי בתוך משרדי הנתבעת ו/או מי מחברות הקבוצה כדי לאיין את עובדת היותו הבעלים של המשרד. על כך יעיד גם השלט על דלתו, השלט בכניסה לבניין, הנשיאה בתשלומי ארנונה ווועד בית, וכן בהיעדר התובע או עובדת מטעמו, היו דלתות המשרד נעולות ומוגנות באזעקה בשליטתו של התובע. כיום משרדו מושכר והתובע מקבל בגינו דמי שכירות.

כאמור, התובע העניק שירותי ניהול כספים ללקוחות פרטיים נוספים, מלבד הנתבעת וחברות הקבוצה (פרוטוקול, ע"מ 10, שורות 15-16). אילו היה מציג התובע את הדוחות השנתיים של מ.הוד בע״מ, הייתה בידו האפשרות להוכיח כי היקף השירותים הניתן ללקוחותיו הפרטיים היווה כ-10% בלבד מהכנסתו החל 2003 ( כפי שטוען התובע בתצהירו, סעיף 32). התובע בחר שלא לעשות כן, וכ״ראיה״ צירף לתצהירו דף אקסל שחיבר וכן מספר חשבוניות מדגמיות שאינן סדירות- ולפיכך לא הוכח בפנינו מה הייתה מסגרת ההכנסות של מ.הוד בע"מ מהנתבעת ביחס לכלל הכנסות המשרד. יתרה מזאת, גם לו היה מוכיח התובע כי הנתבעת ו/או מי מחברות הקבוצה הינן לקוח מרכזי של התובע, אין לו אלא להלין על עצמו על בחירתו להתבסס על לקוח מרכזי אחד במקום לבזר את סיכוניו כיאה לעסק כלכלי. יש להדגיש כי תביעה זו מכוונת כנגד נתבעת ספציפית ולא כנגד כל חברות הקבוצה, ולפיכך דרך הבדיקה אינה השוואת כלל הקבוצה ללקוחות אחרים, מה גם שהתובע אינו כופר כי שירותיו לג'קי ביטון ליין הם אכן שירותים כעצמאי.
זאת ועוד, משלטענתו לא קיבל תמורה בגין שירותיו ו/או עבודתו בנתבעת במשך 15 שנים, אין הוא יכול לטעון מנגד כי יש להביא את ההכנסות בחשבון לבחינת הפער בין הכנסותיו השונות מלקוחות שונים.

בהקשר זה של מתן שירות ללקוחות אחרים, מתגלה כי גם לגבי תחום העיסוק של מ.הוד בע״מ, משנה התובע את גרסתו, פעם החברה מעניקה שירותי ניהול כספים ופעם אחרת היא מעניקה שירותים לוגיסטיים, הכול בהתאם לצורך העולה לפניו. מבלי להכנס לעובי הקורה של העניין, שכן המקרה אינו מעניינו, נציין רק שבכתב התביעה שהגיש התובע כנגד המכולת בשכונה בע"מ, חברה עמה התקשר למתן שירותים לוגיסטיים, בתיק שמספרו ת"א 12564-01-17 ( להלן: עניין המכולת"), ציין התובע כי: "התובעת [ מ.הוד בע"מ] הינה חברה מאוגדת כדין העוסקת במסחר ואספקת שירותי ניהול לרבות שירותים לוגיסטיים, כגון אחסנה, מיון, הובלה והפצה". כאשר נשאל על תחום העיסוק של חברתו בחקירתו הנגדית במהלך דיון ההוכחות ( פרוטוקול ע"מ 7, שורות 19-25) השיב כי חברתו עוסקת בהנהלת חשבונות, ולאחר שהופנה לגרסתו בעניין המכולת השיב: "אסור לי לעשות שירותים לוגיסטיים עם יד שנייה?", ובהמשך " היא עוסקת בניהול חשבונות וזה מה שהוסבר בכתב התביעה של מכולת בשכונה". אלא שמעיון בכתב התביעה עולה בבירור כי תחום העיסוק המרכזי שהוזכר הוא מתן שירותים לוגיסטיים כפי שתואר לעיל.

התובע העסיק עובדים. במסגרת דיון ההוכחות התובע לא הכחיש כי העסיק בעבר 3 עובדים, כפי שמסר בתצהירו בעניין המכולת.
וכך העיד בחקירתו:
ש. בתצהיר שלך במכולת בשכונה אמרת שהיו
לך 3 עובדים, ביניהם טניה.
ת. טניה מקבלת משכורת מג'קי ליין לוגיסטיקה.
ש. אז בתצהיר שחתמת של מכולת בשכונה שיקרת?
ת. לא שיקרתי, היא עבדה גם על החלק הזה.
(פרוטוקול ע"מ 10, שורות 4-10, ההדגשות הוספו).

התובע מתכחש לאמור לעיל בסיכומיו וטוען כי טניה הינה עובדת הקבוצה. אמנם, התובע והנתבעת הסכימו ביניהם על " סידור" שלפיו תשלום שכרה של טניה נעשה על ידי גק'י ביטון ליין והתובע משתתף בחלק משכרה ( תצהיר עדות של התובע, סעיפים 20-21), אך אין בכך בכדי להפריך את הטענה בדבר היותה עובדת של התובע, ולו במשותף אם הנתבע ו/או מי מחברות הקבוצה.

לתובע היה הכוח להשפיע על ההוצאות והרווחים שנגעו למשרדו, כך לדוגמה ההתקשרות עם לקוחות פרטיים נוספים ולקיחת חלק במיזמים כדוגמת עניין המכולת.
נוסף לכך, התובע השפיע בפועל גם על ההוצאות והרווחים של הנתבעת, בדרכים המעלות תמיהה, בלשון המעטה, פעולות שאינן מתיישבות עם המסקנה כי התובע הינו עובד. התובע נהג לשלם את הוצאות הנתבעת מכרטיס האשראי האישי שלו (תצהיר עדות של התובע, סעיף 29.3), ולאחר מכן לזכות את חשבונו שלו על תנועות אלו.
בחוות דעתו של רו״ח יהודה ברלב, מטעמם של הנתבעים, הוא ניתח, בין היתר, את כרטסת הנהלת החשבונות במהלך השנים 2014-2016, וציין כי על פניו אינו רואה הצדקה לכך שכן חברות הקבוצה יכלו לשלם את ההוצאות מחשבונות הבנק שלהם.
עוד נכתב בחוות הדעת, כי נעשו משיכות רבות של כספים על ידי מ.הוד בע״מ מחשבונות הנתבעת וחברות הקבוצה, ובשנת 2016 חובו כלפיהם עלה על 2 מיליון שקלים, לאחר ניכוי החזר ההוצאות (בשנים אלו המדובר בלמעלה מ-250,000 ש״ח מכספי הנתבעת).
התנהלות זו של התובע אינה תואמת את מעמדו הנטען כשכיר בנתבעת.

הדואר היוצא של התובע היה מהמייל הפרטי של התובע ( פרוטוקול, ע"מ 10, שורות 24-25).

לתקופת ההתקשרות הממושכת בין הצדדים לא נודעת חשיבות מכרעת. הענקת שירותים לתקופה ארוכה, כשלעצמה, אינה הופכת את התובע לעובד של הנתבעת.
מה גם שכאמור יש להפריד בין ההתקשרות עם הנתבעת להתקשרות עם ג'קי ביטון ליין. כאשר לגבי האחרונה אין טענה כי מדובר ביחסי עובד ומעסיק, למרות משך ההתקשרות.

לנוכח הדברים האמורים, ובשל משקלם המצטבר, נדמה כי התובע השתלב במשרדו שלו. התובע היה לבעליו של משרד, והמשיך להיות בעליו גם לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.

מבחני עזר –

בטרם ננתח את מבחני העזר הנוספים, נעיר כי העובדה כי בפועל לא שולמה לתובע כל תמורה במשך 15 שנים, מקשה על יישום חלק מהמבחנים. יחד עם זאת, יישומם של מבחני העזר המתאימים למצב זה, מחזקים אף הם את המסקנה כי לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק.

צורת תשלום השכר- בין התובע לנתבע סוכמה תמורה שבגינה הנפיק התובע חשבוניות מס לג'קי ביטון ליין, בתוקף מעמדו כעוסק מורשה.
התובע טוען כי לפני 15 שנים, סוכם עמו על על שכר שנתי בסך של 40,000 ₪ השקול ל-3,333 ₪ בחודש עבור עבודתו בנתבעת, וזאת בנוסף לתמורה המשולמת לתובע על ידי ג'קי ביטון ליין. עם זאת, התובע לא הניח אף ראשית ראיה להוכחת טענתו בדבר השכר השנתי שהובטח לו לכאורה על ידי הנתבע.
כך העיד בעניין זה:
"ש. ז"א שלגבי הנתבעת, מתי ניתנה ההבטחה הזאת?
ת. לפני 15 שנה.
ש. להבנתך היה מדובר בהבטחה להעסיק אותך כשכיר?
ת. כן.
ש. ז"א התשלום שהובטח לך היה במונחים של משכורת
חודשית או במונחים של עלות מעביד?
ת. משכורת חודשית.
ש. ומה הובטח?
ת. אמרתי בתצהיר, 3,000 ₪ בחודש.
ש. בתצהיר אמרת 3,333 ₪.
ת. 3,333 ₪, סיכמנו על סכום שנתי.
ש. לפני רגע אמרת שסיכמתם על משכורת חודשית.
ת. מחלקים את הסכום השנתי לחודשי".
(פרוטוקול ע"מ 8, שורות 9-20, ההדגשות הוספו).

וכן-
" ש. לגבי ההבטחה שאתה טוען, לא נערך שום רישום, נכון?
ת. על שום דבר ביני לבינו [הנתבע] במשך 20 שנה אין שום
הסכם ואין רישום.
ש. אז איך זה יכול להיות שלפני 15 שנים קיבלת הבטחה
וכל השנים האלה שתקת ולא עשית כלום למימוש
ההבטחה?
ת. א'- סובבו אותי, ב'- נתתי אמון מאוד כשגדלנו מאוד
בפעילות והייתי עסוק בבנייה של כל החברות, אני בניתי
לו את כל החברות שלו ואת כל ההתעסקויות אני עשיתי
והוא סובב אותי..."
(פרוטוקול ע"מ 9, שורות 1-8, ההדגשות הוספו).

ובהמשך-

"ש. אתה אומר שלגבי כל חברה קיבלת הבטחה נפרדת, אז
אתה זוכר בראש את כל ההבטחות לגבי כל אחת
מהחברות?
ת. לא. יש לי אצלי לגבי כל חברה וחברה מה הובטח לי,
ברישומים שאני ערכתי.
ש. אבל שאלתי אם יש רישומים ואמרת שאין.
ת. אין רישומים ביני לבינו [הנתבע], יש רישומים שאני
ערכתי.
ש. גם לגבי הנתבעת היה לך רישום?
ת. נכון.
ש. למה לא הצגת לנו?
ת. זה רישום פנימי שלי.
ש. ז"א לגבי כל חברה עשית רישום פנימי שלך?
ת. נכון.
ש. ואתה לא זוכר את ההבטחות האלה?
ת. לא אמרתי שאני לא זוכר. יש לי את הרישומים, אני לא
זוכר לגבי כל חברה וחברה, בכל מקרה מדובר בסכומים
קטנים".
(פרוטוקול ע"מ 9, שורות 17-30 ההדגשות הוספו).

כפי שהוזכר, בין הצדדים לא נחתם מעולם הסכם. ההבטחה שניתנה לכאורה לתובע לא גובתה ולו בראשית ראייה, ועל אף חשיבות העניין, ההתייחסות אליה קצרה ומתומצתת ללא הרחבה ופירוט אודות נסיבות מתן ההבטחה האמורה. התובע טוען לרישום שנערך על ידו, אך הוא לא הוצג.

עולה מן האמור כי התובע עצמו מתקשה לעקוב אחר הסכום המגיע לו בגין שכרו החודשי, שכביכול הובטח לו. גם לו היה מצליח בהוכחת טענתו בדבר ההבטחה שניתנה לכאורה, קיום הבטחה לשכר שנתי מהווה אינדיקציה נוספת לכך שאין המדובר בהבטחה שניתנה לעובד, באשר השכר הנקבע לעובדים בדר"כ מתייחס ליחידת זמן קטנה יותר.

זאת ועוד, התובע לא העלה במשך 15 שנה כל טענה בדבר זכאות לתמורה כלשהי בגין עבודתו בנתבעת, קל וחומר שלא זכאות לשכר.
התנהגותו של התובע בפועל במהלך 15 שנה מחזקת את המסקנה כי לא היה קיים הסכם לשכר כעובד כנטען על ידו.

כיצד ראו הצדדים את הקשר- ניכר מן הראיות כי התובע, מתוקף תפקידו בין היתר, היה מודע למעמדו כעצמאי ובחר להמשיך את היחסים עם הנתבעת וחברות הקבוצה במעמד זה. כך, בפרוטוקול האסיפה הכללית, הוחלט כי ״מ.הוד יעמיד לחברה שירותי משרד לפי הצורך כנגד חשבונית בלבד ולא כשכר״, ללמדנו כי הסכמה זו התקבלה במפורש על ידי הצדדים עם חתימתו של התובע ביושבו כיו״ר הדירקטוריון.

בנוסף, הנתבעת לא העסיקה עובדים כלל- בדוחות הנתבעת שהוצגו בפני בית המשפט בשנים 2010-2014, אשר נחתמו על ידי התובע, לא נרשם כל אזכור לשכר או משכורות לעובדים או מנהלים. בפרק הביאורים לדוחות הכספיים של הנתבעת בסעיף " עיקרי המדיניות החשבונאית" ובתת סעיף " התחייבות בגין יחסי עובד מעביד" מצוין כי החברה אינה משלמת שכר וכי לא נערכה הפרשה לתשלום שכר והוצאות נלוות. לנוכח טענתו של התובע ולפיה הובטח לו שכר נוסף בגובה שנתי של 40,000 ₪, העובדה שלא נרשמו בכל השנים הללו הוצאות שכר כלשהן בדוחות הרווח והפסד של הנתבעת אשר נערכו על ידי התובע, אומרת דרשני.

למעלה מזאת, בהליך אחר שהתנהל בין התובע לבין חברה בקבוצה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ( תיק 59469-01-17), טען התובע בתצהירו כי:

" הייתי ועודני שותפו העסקי של ג'קי ביטון במספר רב של מיזמים, פעילויות עסקיות וחברות..."

התובע טוען כי בג'קי ביטון ליין המדובר בשותפות, אך בנתבעת, כמו גם בחברות אחרות, המדובר ביחסי עבודה. ללמדנו, כי מהות היחסים לה טוען התובע, היא בהתאם לסעד המבוקש על ידו בתביעה הנדונה בפני בית המשפט, פעם כעובד, ופעם כשותף, והכול לפי הצורך הנדרש על ידו באותה עת.
כמו כן, בכתב תביעתו מציין התובע " למען הסדר הטוב" ו"על אף שאין אנו נדרשים לכך ישירות במסגרת התביעה" כי הוא שימש כעובד ב-8 חברות נוספות של הקבוצה ( מבלי לפרט את תפקידיו בהן). מפליא, שאדם במעמדו של התובע סבור שהינו עובד של חברות כה רבות וכל אותן שנים לא מעלה זאת בפני המעסיק ולא דורש שכר בגין עבודתו הנטענת.
זאת ועוד, כפי שהוזכר לעיל, התובע הינו אדם משכיל, איש עסקים, בעל מניות ודירקטור, בעל חברה ונכס, אשר העניק שירותי ניהול כספים לקבוצה, ובוודאי היה מודע למעמדו בנתבעת ובקבוצה, ולו חשב כי אמנם הינו עובד הנתבעת, היה בידיו הכוח לפנות בעניין זה לנתבע לפני שנים רבות.

מבחן התלות הכלכלית – לתובע הוענקה תמורה על ידי ג'קי ביטון ליין וכן השתכר מלקוחותיו הפרטיים בהיקף לא ידוע, שלא הוכח על ידי התובע. גם לו הייתה הנתבעת חייבת לו סכום של 3,333 ₪ בחודש, אין בכך כדי להצביע על תלות כלכלית בנתבעת.
קל וחומר משלא ניתנה לתובע תמורה כלשהי, לא היה התובע תלוי כלכלית בנתבעת.
אשר למבחן הכפיפות והפיקוח – לא הובאה ראיה לסתור כי התובע הוא זה שקבע את סדרי עבדותו, כמה זמן יקדיש לענייני הנתבעת וכן לחברות הקבוצה, ללקוחותיו האחרים ועסקיו האחרים. לא עלה בידו של התובע להוכיח כי היה כפוף למרותו של הנתבע, או כי דיווח לנתבע בכל דרך שהיא על שעות עבודתו בנתבעת, ימי חופשתו ומחלתו. לטענתו של התובע חתם על שעון נוכחות וימי חופשתו היו זהים לאלו של שאר העובדים, טענות אלה הוכחשו על ידי הנתבעים ולא הוכחו על ידי התובע.

כלי העבודה – אין מחלוקת כי המחשבים במשרדו של התובע היו בבעלותו, כמו גם התוכנות אשר נרכשו על ידו. אין בכך שמחשבו היה מחובר לרשת מחשבים של הקבוצה עם גישה מלאה לנתונים ולמסמכים כדי לאיין את העובדה שהמחשב והתוכנות היו בבעלותו. הנתבע טוען כי בנוסף לשלוחה של מערכת הטלפון של הקבוצה הייתה במשרדי התובע מערכת טלפונית עצמאית (דבר שלא נסתר על ידי התובע). אין מחלוקת כי התובע השתמש בנייד פרטי שלו, בעוד בכירים העובדים בקבוצה היו זכאים לטלפון נייד מטעם העבודה; התובע לא היה זכאי לרכב על אף שבכירים העובדים בקבוצה היו זכאים לרכב מטעם העבודה.

הצגת התובע כלפי צדדים שלישיים – לטענת התובע הוא הוצג כלפי צדדים שלישיים כגון בנקים, ספקים, לקוחות ורשויות כעובד של הנתבעת וכמי שפעל מטעמה. הנתבע טוען כי לתובע כרטיס ביקור של חברת מ.הוד בע"מ ( טענה שלא נסתרה). עם זאת, נציין, שהתובע הציג כרטיס ביקור עם לוגו של אחת מחברות הקבוצה, אך אין בראייה זו משקל של ממש לנוכח הראיות המצטברות במקרה דנן.

היעדר הקשר החוזי – המקרים שבהם ייקבע שקיימים יחסי עובד ומעסיק, בהיעדרו של קשר חוזי, הם נדירים. הכלל הוא כי קיום חוזה עבודה הוא תנאי לקיומם של יחסי עבודה [סטיב אדלר, "היקף תחולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית, ספר מנחם גולדברג (2001) ]. היעדרו של הסכם בין הצדדים מחזק את היעדר כוונתם של הצדדים להיקשר ביחסי עובד ומעסיק. במיוחד אמורים הדברים משטענתו ליחסי עובד ומעסיק סותרת את החלטת האסיפה הכללית.

בהתייחס להפנייה של התובע לפסיקת בית הדין הארצי בע״ע 176/09 ז׳וז׳ט מואב - תפנית וינד בע״מ (9.11.10), נציין כי בשונה מהנסיבות שתוארו בפסק הדין האמור, לנוכח הניתוח לעיל, ברי כי המקרה דנן אינו חוסה בגדר המקרים הגבוליים, שבהם בית המשפט יכול ויכיר בנותן שירותים כעובד.

נתייחס גם למבחנים הנוספים שהוזכרו לעיל, בהיותו של התובע דירקטור בנתבעת. דירקטור בחברה איננו עובד, הוא נושא משרה והאחריות שלו נקבעת על פי חוק החברות, תשנ"ט- 1999. על פי ההלכה, העובדה שהתובע כדירקטור או מנהל ביצע עבודה עבור הנתבעת, היא כשלעצמה אינה מניבה תוצאה שהתקיימו יחסי עובד ומעסיק ונטל ההוכחה הינו על התובע להוכיח שהתקיימו בין הצדדים יחסי עבודה, שכן, המוציא מחברו עליו הראייה.

לעניין זה נקבע כי:
"הכלל הוא, כי דירקטור הפועל אך ורק במסגרת תפקידו בדירקטוריון, ואפילו מקבל הוא על כך משכורת או תגמול אחר, אינו נחשב כעובד החברה... עם זאת, אין מניעה שדירקטור יתקשר עם החברה בחוזה עבודה ואז ניתן יהיה לראותו כבעל תפקיד כפול: נציג החברה הפועל בשמה וכן עובד החברה אשר לו זכויות וחובות כלפיה. ודוק: כדי שדירקטור ייחשב כ'עובד' אין הכרח להוכיח... כי בנוסף לתפקידיו כדירקטור, מילא בחברה גם תפקיד של עובד. גם דירקטור פעיל, שעל פי הסכם עם החברה מקדיש את כל זמנו לפעילותה ולעסקיה, עשוי עקרונית להיחשב כ'עובד' לצורך זה או אחר... שאלת המבחן בכגון דא היא, כלום ניתן להבחין בין מעמדו של הדירקטור כאורגן של החברה לבין מעמדו כעובד. משמע, לא אפשרות ההבחנה בין 'תפקידים' שונים היא הנותנת, אלא אפשרות ההבחנה בין שתי מערכות יחסים מקבילות המתקיימות בינו לבין החברה. הנחת המוצא אכן היא שדירקטור, ולו גם פעיל, לא ייחשב כעובד החברה, והנטל להוכיח היפוכו של דבר מוטל על הטוען". [בג"ץ 4062/96 דב קמחי – בית הדין הארצי לעבודה (28.12.98)].
(ההדגשה אינה במקור).

המבחנים שמים דגש על היכולת להבחין בין תפקידו ופעילותו של האדם כ"עובד" לבין פעילותו כבעל מניות או דירקטור; האותנטיות של ההתקשרות הנוספת; האותנטיות של תשלום השכר ובכלל זה הפרופורציה בינו לבין התפקיד המבוצע; מכלול התנהגות הצדדים וכוונתם.

התובע עצמו לא ערך הבחנה בין תפקידיו השונים, ולא עלה בידו להוכיח כי התקיימה בינו לבין הנתבעת מערכת יחסים מקבילה בהיותו עובד. לפיכך, הנחת המוצא ששימש כדירקטור ולא כעובד, לא הופרכה על ידו.

ראוי להדגיש בעניין זה את דבריו של התובע בדיון ההוכחות:
"ש. איזה אבחנה עשית בין היותך דירקטור להיותך מנהל?
ת. לא עשיתי אבחנה. לא יודע אם ג'קי עשה".
(פרוטוקול ע"מ 8, שורות 31-32, ההדגשות הוספו).

בכתב תביעתו, עדותו וסיכומיו לא הובאו ראיות לתמוך בהבחנה כאמור וממילא רבות מהפעולות המתוארות על ידו לא נתמכו בראיות מספקות.

ראוי אף לציין, כי עדותו של הנתבע לא שכנעה אותנו. הנתבע טען כי: "הנתבעת זו חברה בלי משרדים, בלי אנשים, בלי מנהלים, בלי דירקטורים, בלי ציוד, בלי עובדים, בלי כלום, שאין בה מה לנהל או ל"דרקטר"" (פרוטוקול, ע"מ 12, שורות 25-29). מדובר באמירות גורפות והיה ראוי שיוסבר כיצד הן מתיישבות עם החלטת האסיפה הכללית ועדות התובע. יש להוסיף כי עדות זו מתווספת להתנהלות נוספת של הנתבע המעלה תמיהות: הסתרת היותו בעלי הנתבעת בתחילת הדרך (פרוטוקול, ע"מ 16, שורות 21-26); התשלום לעובדת המשותפת והקיזוז ההדדי (סעיף 23 לכתב הגנתו של הנתבע); טענתו כי לא היה מודע לעניין המכולת על אף מעורבותם של מספר גורמים בחברת ג'קי לוג בע"מ; העובדה שלא כתב לתובע מילים מפורשות אודות הממצאים שהתגלו והובילו לסיום ההתקשרות בין הצדדים ועוד.
עם זאת, אין בהתנהלות הנתבע כדי לסייע לתובע בהוכחת קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים.

על יסוד האמור לעיל, לאחר יישום מבחני הפסיקה, מסקנתנו הינה כי מן התמונה בכללותה עולה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים.
לפיכך דין תביעתו על רכיביה הכספיים להידחות.

התוצאה –
התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' טבת תש"פ, (06 ינואר 2020), בהעדר הצדדים.

נ.צ.ע. משה כהנא

חנה טרכטינגוט, שופטת

נ.צ.מ. מנחם אקרמן