הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב סע"ש 62426-09-16

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציג ציבור (מעסיקים), מר אסי מזרחי

התובע
ישראל אברך
ע"י ב"כ עוה"ד עמית לויתן ואורית בשן
-
הנתבעים

  1. כיפת ברזל מיגון ותקשורת בע"מ
  2. יניב בודנשטיין

פסק דין

  1. התובע עבד אצל הנתבעת מס' 1 כשנתיים, בתפקיד מתקין מערכות הגנה ( גלאים, מערכות אזעקה, מצלמות וכדומה), מיום 22.7.14 ועד שסיים עבודתו בחודש יוני 2016, בנסיבות שנויות במחלוקת.
  2. בתובענה זו, שסכומה הכולל הועמד על 132,716 ₪ נתבעו הרכיבים הבאים: פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, שכר חודש יוני 2016, תמורת עבודה בשעות נוספות, פדיון הבראה, פיצויי הלנת שכר, תמורת הודעה מוקדמת, דמי גמולים לפנסיה ששולמו בחסר, החזר הוצאות דלק שהתובע הוציא מכיסו, פיצויים בגין מסירת תלושים פיקטיביים ופיצויים בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה.
  3. כבר בפתח הדברים יצויין כי למרות המלל הרב שבכתבי הטענות, העדויות שנשמעו לא סייעו להבנת התשתית העובדתית הרלוונטית וניכר היה שהעדים מבלבלים בין טענות ועובדות ומוסרים פרטים שלא לכולם עיגון בחומר הראיות שבתיק. כך למשל, לא צוין מה היה שכרו המוסכם של התובע או מה היו שעות העבודה הרגילות של התובע אצל הנתבעת מס' 1.

להלן יידונו רכיבי התביעה השונים.
תמורת עבודה בשעות נוספות
4. טענת התובע בנושא זה היא כי לא ניהל רישום של שעות עבודתו, אך דרך קבע, כל יום עבודה נמשך מעל 9 שעות. התביעה ברכיב זה מבוססת על הערכה " זהירה ומינימלית" של התובע ( סעיף 39 לכתב התביעה ור' גם בסעיף 35 לתצהירו), לפיה התובע עבד 1.5 שעות נוספות מדי יום.
כאמור, התובע לא ציין מה היו שעות עבודתו הרגילות ( ר' גם בחקירתו הנגדית, החל מעמוד 11 שורה 23).
בחקירתו הנגדית העיד כך ( עמוד 12, שורות 25 – 28):
"היה פעם בשבוע ולא קבוע, שהייתי הולך להוציא את הילדה ויצאתי ב- 15:00, והייתי נותן לו יום למחרת ש"נ או בהמשך השבוע. יש שבועות שאשתי היתה נשארת בבית כי היא היתה בחופשת לידה ולא תמיד היינו צריכים. חוץ מהש"נ שנתתי מעצמי, היו ימים שיכול להיות שהיה אולי איזה אירוע או משהו ויצאתי מוקדם. יכול להיות."
הנה כי כן, על פי עדות התובע עצמו, התובע לא עבד במתכונת קבועה שכללה עבודה בשעות נוספות, אלא שעות העבודה השתנו בהתאם לצרכי העבודה ונסיבותיו האישיות של התובע. לאור עדות זו, יש לדחות את גרסת התובע לפיה באופן שמרני וזהיר העמיד את תביעתו כאילו עבד מדי יום שעה וחצי נוספת (טענה למתכונת עבודה קבועה) .
לאמור לעיל יש להוסיף, כי ניתן להסיק מתשובותיו של התובע לשאלות בחקירה הנגדית, כאילו התביעה לגמול בגין עבודה בשעות נוספות היא למעשה מסווה לתביעה בנושא אחר, בבחינת טיעון משפטי לצורך ההליך, שישקף פיצוי ראוי, לשיטתו של התובע, לסכומים שלדעתו מגיעים לו מהנתבעת. ר' לעניין זה תשובותיו בעמוד 12 שורות 16 -20 ( הטעויות במקור, אך ההדגשה הוספה – ד.ו.):
"ש. היות ולא תבעת בזמן אתה מגיש אומדנים והערכות ללא כל בסיס. למה אתה חושב שזה אמין יותר לאחר שנתיים מאשר התלושים?
ת. זה מה שאני עושה, אני עומד פה ואומר את מה שחייבים לי. אם אני אצליח לקחת את זה ממך על העוגמת נפש שלקחתם ממני אז אני אעשה הכל. אני הראה את השעות שנתתי ושהלכתי לאסוף עובדים, אני אראה שהיו פה ש"נ והשופטים יחליטו. "

הערה זו לגבי ההתרשמות מעדות התובע יפה לגבי ההתרשמות מכלל עדותו בבית הדין.
5. זאת ועוד, התובע מסתמך בתביעתו ברכיב זה על מסרונים המעידים על כך שניהל תכתובות קצרות עם המעסיק בשעות לא שגרתיות ( ב -23:00 ואף מאוחר יותר), שעסקו בתיאומים שונים לקראת יום המחרת, כגון איסוף של התובע מנקודה מסויימת, בתחילת היום וכדומה.
ראיות אלה כשלעצמן אינן מצביעות על עבודה בשעות נוספות. ר' לעניין זה הניתוח המפורט בסע"ש ( ת"א) 46323-09-14 מלמדובסקי – קריגר נדל"ן טי אל וי בע"מ, 13.1.18, כב' השופטת זלמנוביץ גיסין, אשר נזכר בסיכומי הנתבעים, בהתייחס לטענות דומות שנטענו לגבי שיחות טלפון מחוץ לשעות העבודה המקובלות.
6. בע"ע ( ארצי) 15546-05-11 בוסקילה – נתיבי מעיין אביב בע"מ, 24.2.15, נפסק:
"מקום בו המעביד לא מציג את רישומי הנוכחות, עליו הנטל לשכנע את בית הדין כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת. מבלי לקבוע מסמרות, יש יסוד לעמדה כי לכל הפחות (וגם לכל היותר) נדרש מהעובד להציג בעדות את גרסתו בדבר עבודה בשעות השנויות במחלוקת."

עוד נפסק כי אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות (ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת - אי אס אס אשמורת בע"מ, מיום 4.8.2016). לעניין זה יפים הדברים שנפסקו בע"ע (ארצי) 47715-09-14 ריעני - אליאסי שיווק בע"מ, מיום 29.03.2017, כדלקמן:

"גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין – בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב) – כפי שהרחבנו לעיל - הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע".

לא למותר לציין כי בעניין ריעני גם נקבע כי מקום בו בית הדין קבע ממצא לפיו לא בוצעה עבודה בשעות נוספות, לא חלה החזקה שנקבעה בתיקון 24. זאת בנימוק שיסודות החזקה "הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן".

7. כך גם בעניינו של התובע. מקום בו בפועל, הנתבעת שילמה לתובע מעת לעת תשלום בגין עבודה בשעות נוספות (כעולה מתלושי השכר) וכאשר התובע אישר כי התביעה בעניין זה מהווה אמדנא, כאשר בפועל, עבד בשעות עבודה משתנות, ובנוסף – בשים לב לדברי התובע כאילו מדובר ברכיב תביעה שבבסיסו נועד לגלם את עגמת הנפש של התובע ממערכת יחסי העבודה, הרי שלא שוכנענו כי התובע עבד בפועל בשעות נוספות. גם לא הוכחה גרסתו של התובע לפיה עבד לכל הפחות שעה וחצי נוספת מדי יום.

אשר על כן, התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות נדחית.
8. פדיון הבראה
מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע דמי הבראה בחודש יולי 2015 ( לאחר שנת עבודה ראשונה).
בתצהירי הנתבעים וגם בסיכומיהם אין התייחסות לרכיב תביעה זה.
בסיכומי התובע התביעה ברכיב זה מוגבלת לדמי הבראה לשנת העבודה האחרונה ( השניה). בהעדר גרסה לנתבעים בעניין זה, כאשר גם תלוש שכר אחרון שיכול להעיד על גמר חשבון לתובע, לא הוצג, דין התביעה ברכיב זה להתקבל.
התובע זכאי לפדיון הבראה בסך 2,268 ₪ כנתבע על ידו.
דמי גמולים לפנסיה
9. מהראיות שהוצגו עולה כי בזמן אמת, הנתבעת מס' 1 לא שילמה את דמי הגמולים במועד וכסדרם. עם זאת, במועד בו נשמעו העדויות, על יסוד דו"ח היזון חוזר מקרן הפנסיה "מבטחים" שהוצג על ידי הנתבעים ( נ/1), ניתן לקבוע כי החברה שילמה ל"מבטחים" דמי גמולים בסך 22,512 ₪ בסך הכל ( חלק העובד והמעסיק בתגמולים והפקדה על חשבון פיצויים) וזאת בגין 23 חודשי עבודה. כלומר, בגין כל תקופת עבודתו של התובע.
על פי תלושי השכר שהתובע צירף לתצהירו, סך השכר המבוטח ששולם לו בכל תקופת העבודה עמד על 133,371 ₪.
אין מחלוקת שאת ההפרשות לפנסיה היה על המעסיק לבצע בהתאם לצו ההרחבה הכללי, ובתקופה הרלוונטית אלה עמדו על 17.5% משכר העובד. כלומר, היה על המעסיק להעביר לקרן הפנסיה סכום כולל של 23,340 ₪.
אשר על כן, התובע זכאי להפרשים ברכיב זה בסך 828 ₪.
נסיבות הפסקת העבודה
10. ההכרעה בשאלה מה היו נסיבות הפסקת עבודתו של התובע רלוונטית לרכיבי התביעה הבאים: שכר יוני 2016, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
11. אין חולק שבין הימים 11.6.16 עד 18.6.16 התובע שהה בחופשת מחלה ( סעיף 9 לסיכומי התובע). בסיכומיו התובע הפנה למסרון שנשלח לו ביום 18.6.16, בשעה 23:20, על ידי מנכ"ל החברה, מר אביגל לוי ( להלן – לוי), ובו נרשם כך:
"כמו שאמרתי לך תמצא דרך להגיע בבוקר ואם אתה בכל זאת לא מתכוון להגיע אני רואה בכך הפרת משמעת חמורה ביותר ותמסר לך הודעת פיטורין כחוק."
על יסוד מסרון זה נטען בתצהיר התובע שהוא פוטר לאלתר ושלא כדין.
בסיכומי התובע הוצגה גרסה מעט שונה, לפיה לאחר חילופי מסרונים בין הצדדים, ביום 22.6.16 התקבלה אצל התובע הודעה על פיטוריו.
12. מכלל הראיות שהוצגו, ועיקרן חלופת מסרונים בין הצדדים, עולה תמונה שונה מזו שהוצגה על ידי התובע . כאמור, תחילת ההתרחשות היא במחלתו של התובע, בגינה הוא נעדר מהעבודה עד יום 18.6.16. ביום שבת, 18.6.16, בשעה 21:40 התובע שלח ללוי מסרון ובו שאל " מה קורה מחר?", היינו היה אמור להגיע למחרת, יום א', לעבודה.
תשובתו של לוי היתה: "תגיע בבוקר לקחת את הרכב".
בתגובה לכך, השיב התובע: "אין לי איך להגיע אליך בבוקר. אולי תבוא עם הרכב ואני יחזיר אותך" (כך במקור וגם בהמשך, כל הטעויות במקור – ד.ו.).
תשובתו של לוי להצעתו/ בקשתו של התובע שלוי יאסוף אותו מביתו היתה: "תמצא דרך להגיע בבוקר או שאם יותר נוח לך אז היום".
תגובתו של התובע: "אין לי בעיה היום אבל גם אין לי דרך להגיע אלייך. או במונית אבל לא על חשבוני".
לוי השיב: "אוקיי אז תגיע בבוקר באוטובוס / רכבת האוטו במשרד והמפתח באותו מקום".
תשובתו של התובע: "אני לא נוסע באוטובוסים! אתה לקחתה את הרכב אז תדאג גם למצוא רך להחזיר. אני לא אמור לאסוף את האוטו אבל אם אני בא לקראתך אז לפחות תראה נכונות."
תשובת לוי: "תמצא דרך להגיע בבוקר ואם אתה בכל זאת לא מתכוון להגיע אני רואה בכך הפרת משמעת חמורה".
על דברים אלה השיב התובע: "אני עובד עם רכב ולא באוטובוסים ומיבחינתי אתה צריך לדאוג לזה במיוחד שידעתה לבוא לקחת את הרכב ואל תבלל לי את המוח הפרת מישמעת למה אני סימתי גן מיזמן..."
בתשובה לכך נשלח המסרון אותו הציג התובע כהודעת הפיטורים ובו נרשם כך:
"כמו שאמרתי לך תמצא דרך להגיע בבוקר ואם אתה בכל זאת לא מתכוון להגיע אני רואה בכך הפרת משמעת חמורה ביותר ותמסר לך הודעת פיטורין כחוק."

13. אין חולק כי ביום א' התובע התייצב בעבודה, אם כי באיחור משמעותי. הדברים עולים מעדותו בבית הדין ( עמוד 15 החל משורה 17). הדברים גם מתיישבים עם המשך חלופת המסרונים בין הצדדים. כך למשל, בשעה 10:50 בבוקר יום א', התובע שלח הודעה בזו הלשון:
"תודה רבה ... לך אני הסתבכתי עם אוטובוסים לקחתי מונית אני עוד מעט מגיע"
כעשרים דקות לאחר מכן שלח מסרון: "איפה האוטו אני בחניון"
עשר דקות מאוחר יותר שלח מסרון נוסף: אני מנסה לתפוס אותך... תחזור אלי כשתראה את ההודעה.
בשעה 11:29 לוי שלח לתובע מסרון בזו הלשון:
"מכיוון שלא הודעת שאתה מגיע ולאור הודעותיך הקודמות נשלח לך מכתב רשום ומכתב במייל,
מכתבנו עמד בתוקף.
הרכב כבר לא בחניון, הזזנו אותו."
14. בעדותו בבית הדין התובע אישר שאיחר באותו יום לעבודה ומעדותו עולה כי ציפה שהמעסיק יסיע אותו, כיוון שהרכב שעמד לרשותו נלקח לצרכי העבודה ( בתקופת ימי המחלה). אמנם התובע טען בבית הדין שבקשתו שלוי יסיע אותו מביתו לעבודה היתה " הצעת מנומסת" (עמוד 16 שורה 2), אך לא כך התרשמנו, הן מניסוח המסרונים והן מעדותו של התובע בבית הדין ( ר' למשל דבריו בעמוד 16 שורות 6 – 11). ניכר כי התובע נהג בחוסר נימוס ובחוצפה כלפי לוי.
בהקשר זה נוסיף כי מהמסרונים שהוצגו ( ת/3) ניכר שהתובע נהג לפנות ללוי בבוטות חסרת נימוס, גם במקרים אחרים (" תפסיק להיות עסוק בעצמך!!!! אף אחד לא חייב לענות לך ואולי גם לא יכול לענות לך. אם מישהו חולה אז אולי כדאי שתוריד פרופיל ותצא קצת מהבועה שאתה חי בא ושהכל סביבך ודרך הגב כנראה שגם מחר אני לא עובד").
בנוסף, גם לא יכול להיות חולק שהתובע איחר לעבודה ביום 19.6.16.

15. בסופם של דברים, גם אם התובע איחר לעבודה וגם אם התחצף לממונה עליו, מדובר בהתנהגות המצדיקה פיטורים, אך אין בה לשמש הצדקה למעסיק לפטר עובד לאלתר.
כיוון שמהמסרונים עולה ברורות כי בתגובה לאיחור המשמעותי של התובע לעבודה, לוי הודיע לו על הפסקת העבודה, הרי שמדובר בפיטורים.
בנוסף, כיוון שאין חולק שלאחר יום 19.6.16 התובע לא עבד עוד בפועל, הרי שמדובר בפיטורים לאלתר.
אשר על כן התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.
16. לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעים לפיה התובע הוא שהתפטר עת לא התייצב לעבודה. על פי הפסיקה, הוראה לפיה אם העובד לא יגיע לעבודה, יראו אותו כמתפטר, יש לראות כמעשה פיטורים ( דב"ע נז/ 3-52 לוי – אגמי שיווק רהיטים בע"מ, 3.7.97; דב"ע לה/ 3-45 נטשה – יזרום חברה למוצרי חשמל בע"מ, פד"ע ז 64 (1975); דב"ע לה/ 3-85 עירית כפר סבא – כהן, פד"ע ז 175, 180 (1975)).
כמו כן, לגבי עובד הנעדר מהעבודה ובקשר לשאלה אם יש לראות בהיעדרות זו הפרת משמעת או התפטרות, נפסק כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו, וליתן את הדעת להתנהגות העובד ולמשך הזמן בו הוא זנח את מקום העבודה ( דב"ע נז/ 3-39 בביוב – גפן, 2.6.97; דב"ע נה/ 3-122 זבון – מוצניק, פד"ע כט 228 (1995); דב"ע מו/ 3-10 המכללה לטכנולוגיה ע"ש שנקר – אוסטפלד, פד"ע יד 353, 357 (1986)).
במקרה שבפנינו, התובע איחר לעבודה במספר שעות וזאת ביום מסוים. מייד לאחר שאיחר, קיבל הודעה כי מדובר בהפרת משמעת חמורה וכי יחסי העבודה יסתיימו. כלומר, לא מדובר בהיעדרות מהעבודה שניתן להסיק ממנה על זניחת העבודה.
17. מכאן נפנה לחישוב הזכויות המגיעות לתובע עקב פיטוריו.
א. על פי חישוב פיצויי הפיטורים בכתב התביעה, שלא הוכחש על ידי הנתבעים ( סעיף 42 לסיכומיהם), שכרו הקובע של התובע עמד על 7,514 ₪. אשר על כן, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 14,402 ₪ (7,514 ₪ X 12 /23 חודשי עבודה).
מובהר כי הסכום לעיל משקף את זכאותו של התובע על פי חוק, כך שמהסכומים שהמעסיק ישלם ברכיב זה, יש לנכות את ההפרשה על חשבון פיצויי פיטורים (7,866 ₪ לפי האישור שהוצג, ת/1).
ב. על פי תלושי השכר, התובע היה עובד במשכורת ומאחר שפוטר לאחר למעלה משנת עבודה, הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בגובה משכורת אחת בסך 7,514 ₪.
18. התובע פוטר שלא כדין, שהרי פוטר לאלתר ומבלי שנערך לו שימוע. עם זאת, בפסיקת הפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, יש מקום לתת משקל גם להתנהגות התובע שהביאה לפיטוריו. בנוסף יש להתחשב בתקופת עבודתו הקצרה יחסית של התובע. בשקלול כל אלה, אנו סבורים כי גובה הפיצויים המתאים בגין פיטורים שלא כדין יעמוד על 5,000 ₪.
19. משכורת חודש יוני 2016 –
אין חולק שלא שולם לתובע שכר אחרון ולטענת המעסיק זה קוזז כנגד חובות של התובע למעסיק. חובות אלה לא הוכחו ואין כל ראיה בעניין זה, על כן יש לקבוע שמדובר בטענה שהועלתה בעלמא.
אשר על כן התביעה ברכיב זה מתקבלת והתובע זכאי לשכר בגין 20 ימי עבודה ( קלנדריים) בחודש יוני 2016 ותוך לקיחה בחשבון של העובדה שבמשך תשעה ימים התובע שהה במחלה ( ר' בעמוד 23 לפרוטוקול, שורות 3, 7). כלומר, בגין היום הראשון של המחלה לא היה זכאי לשכר ובגין שני הימים הבאים היה זכאי למחצית שכרו).
בסך הכל התובע זכאי לשכר בסך לפי החישוב הבא:
7,514 ₪ כפול 18 ימים קלנדריים (20 ימי לוח בהפחתת יום מחלה ראשון ושני חצאי ימים – יום שני ושלישי למחלה) ולחלק ל – 30 ימי לוח. סה"כ התובע זכאי לשכר חודש יוני 2016 בסך – 4,508 ₪.
פיצויי הלנת שכר
20. התובע צירף לכתב התביעה טבלה שבה פירט את סכומי השכר לפי תלושי השכר ולפי ההפקדות בחשבון הבנק שלו וכן את מועדי ההפקדות. לפי טבלה זו, שהנתונים בה מתיישבים עם הראיות שהוצגו ( תלושי שכר ודפי חשבון בנק של התובע), בעשרה חודשי עבודה שכרו של התובע שולם באיחור של ימים ספורים, שנע בין איחור של 11 ימים עד איחור של 22 ימים ( במקרה אחד, בחודש 12/15).
ברי כי כאשר מדובר באיחור בן מספר ימים ( בארבעה חודשים עוקבים בקיץ 2015 מדובר באיחור של 3 ימים לעומת המועד המאוחר ביותר שבו ניתן לשלם את השכר מבלי שהדבר יחשב כהלנתו), לא ניתן להסביר זאת בכך שמועד התשלום בפועל, בהעברה בנקאית, חל בשבת ולכן נדחה ביום אחד, ליום ראשון, יום העסקים הבא. (זהו ההסבר שניתן על ידי הנתבעים במסגרת כתבי הטענות).
עם זאת, למעט איחור משמעותי בתשלום השכר, בחודש 12/15 (22 ימים), הרי שבמרבית תקופת העבודה שכרו של התובע שולם בזמן. גם כאשר שולם באיחור, מדובר בתשלום ביום ה – 11 בחודש ( שני מקרים) או ב – 12 לחודש ( מקרה אחד). בארבעה מקרים נוספים, מדובר באיחור של 13 ימים ורק במקרה אחד – 22 ימים. עוד ראוי לציין כי מרבית האיחורים היו בשנת 2015.
21. בסעיף 17 א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, נקבע כך:
"(א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), אם הלין המעסיק את שכרו של העובד, או חלקו, שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חדשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תהא תקופת ההתיישנות שלוש השנים האמורות.
(ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על פיצויי הלנת שכר שחלפה לגביהם תקופת ההתישנות של שנה האמורה בסעיף קטן (א)."

משמדובר במספר אירועים של הלנת שכר, גם אם שולם בפועל באיחור (בשונה ממצב בו השכר לא שולם כלל), הרי שלא חלה התיישנות מהותית, שכן תקופת ההתיישנות מוארכת לשלוש שנים (ע"ע (ארצי) 195/99 מרוביץ – עמישב שירותים בע"מ, פד"ע לד 198 (1999)).

על פי הדין, השאלה אם לפסוק פיצויי הלנה מלאים או להפחיתם ובאיזה שיעור, נתונה לשיקול דעתו של בית הדין, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ( ע"ע ( ארצי) 30029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים – מימון, 29.11.00; ע"ע ( ארצי) 394/99 המפד"ל, המפלגה הדתית לאומית המזרחי הפועל המזרחי בא"י – אגבריה, 23.12.03). עוד נפסק כי בפסיקת פיצויי הלנה יש למצוא את האיזון הנכון שבין גורם ההתרעה לבין הטלת מעמסה בלתי פרופורציונית על המעסיק. בנוסף, ספק ביחס למגמה זדונית של המעסיק בעיכוב התשלום, צריך להתפרש לקולא, כלומר הנטיה היא לפסוק פיצויי הלנה מופחתים ( ע"ע ( ארצי) 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ - בן הלל, 31.5.00).

בנסיבות שתוארו לעיל לגבי משך האיחורים, בהתחשב במכלול השיקולים שהוצגו לעיל, גובה קרן השכר שהולן ומשך העיכוב בתשלומו, על הנתבעת לשאת בתשלום פיצויי הלנה בסך 3,000 ₪.

22. החזר הוצאות שהתובע הוציא מכיסו – התביעה ברכיב זה נדחית מאחר שהתובע לא הביא כל ראיה לגבי הסכומים שהוציא בפועל מכיסו ובגין אילו רכיבים. ר' לעניין זה עדות התובע בעמוד 14 שורות 9-10, 14- 20 ור' גם בעמוד 15 שורות 1-2. כל שהוצג הוא מסרון אחד של התובע, שהוא למעשה דרישה של התובע להחזר הסכום אותו תבע בהליך. בנסיבות אלה, לא הוכח שהתובע הוציא מכיסו סכומים לטובת העבודה וגם אין ראיה לגבי גובה הסכומים.
יוער בהקשר זה כי לגבי הוצאות דלק, התובע אישר שנהג ברכב שקיבל מהעבודה גם לענייניו האישיים, כך שכלל לא ברור אם מדובר בהוצאות דלק עבור העבודה ( עמוד 15 שורות 6 – 16).
23. שני רכיבי התביעה האחרונים הם לפיצויים סטטוטוריים לפי סעיף לפי סעיף 26 א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 ( להלן – חוק הגנת השכר) וכן לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה ( תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב - 2002, להלן – חוק הודעה לעובד).
התובע לא חזר על הטיעונים לגבי שני רכיבי תביעה אלה בסיכומיו וגם לא הזכירם, אלא הסתפק בהפנייה לרכיבי התביעה שפורטו בתצהירו. מאחר שהנתבעים התייחסו גם לתביעה לפי חוק הגנת השכר, אף אנו מצאנו להתייחס לשני רכיבים אלה, כפי יפורט להלן.
א. התביעה לפיצויים לפי חוק הגנת השכר נדחית מאחר שלמעט טענות כלליות לגבי תלושי שכר פיקטיביים, התובע לא הבהיר כלל את טענותיו בנושא זה. התובע גם לא הפנה לתלושי שכר מסויימים שבהם נפל פגם או הדגים בדרך אחרת את הטענה להפרת הוראות חוק הגנת השכר.
ב. פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד – כיוון שלא הוצגה הודעה בכתב על תנאי עבודה וגם לא הוצג חוזה עבודה, מקום בו הנתבעים גם לא טענו אחרת, הרי שדין התביעה ברכיב זה להתקבל. עם זאת, לאחר ששמענו את העדויות, לא התרשמנו כי היתה מחלוקת כלשהי בין הצדדים במסגרת הליך זה, שהצגתה של הודעה כחוק היתה תורמת לבירורה. על כן יש לפסוק פיצויי רק בגין עצם הפרת הוראות החוק. בנסיבות העניין, התובע זכאי לפיצויים ברכיב זה בסך 1,000 ש"ח.
הרמת מסך
24. התובע מבקש לחייב באופן אישי את הנתבע מס' 2, שהוא בעל מניות של הנתבעת מס' 1, אשר נוהלה על ידי גיסו של הנתבע מס' 2, מר אביגל לוי.
טענות אלה של התובע בסיכומיו אינן מתיישבות עם עדותו לפיה:
"ההנהלה היחידה שהיתה, עם כל הכבוד ליניב שאין לי נגדו שום דבר, האדם היחיד שהיה הנהלה זה אביגל. אין שום קשר אליך בחיים לא שמעתי את השם שלך. אין אף אחד מכם שקשור לזה.
... גם את יניב הכרתי רק בתור גיסו ולא שום דבר אחר ושניכם קפצתם עכשיו אחרי שהתביעה הוגשה. "
(עמוד 15 שורות 15 - 20)

דברים אלה מתיישבים עם העדויות מטעם הנתבעים. ר' בעמוד 17 החל משורה 25 ור' גם בעמוד 18 שורה 25 עד עמוד 19 שורה 6.
משהתובע עצמו אישר שלא הכיר את הנתבע מס' 2 ואינו טוען כי מעבר להיותו בעל מניות בנתבעת מס' 1 עסק בניהולה בפועל של החברה, הרי שדין התביעה ברכיב זה להידחות.
25. סוף דבר – התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.
התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. פדיון הבראה בסך 2,268 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.16 ועד התשלום בפועל;
ב. הפרשי דמי גמולים לפנסיה בסך 828 ₪. כיוון שמדובר בהפרש שנקבע על פי סכימת ההפקדות בפועל ואינו מיוחס לחודש מסויים, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.16 ועד התשלום בפועל;
ג. פיצויי פיטורים בסך 14,402 ₪ בניכוי סכומים שהנתבעת מס' 1 הפקידה לקופת גמל על חשבון פיצויי פיטורים ויש לשחרר לזכות התובע, וכל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.16 ועד התשלום בפועל;
ד. תמורת הודעה מוקדמת בסך 7,514 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.16 ועד התשלום בפועל;
ה. פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.16 ועד התשלום בפועל;
ו. משכורת חודש יוני 2016 בסך 4,508 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.16 ועד התשלום בפועל.
ז. פיצויי הלנת שכר בסך 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.16 ועד התשלום בפועל.
ח. פיצוי לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד בסך 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.6.16 ועד התשלום בפועל.

בהתחשב בפער בין הסכום שנפסק לזכות התובע בסופו של יום לזכות התובע ובין סכום התביעה ( פחות משליש מסכום התביעה), אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט כסלו תש"פ, (27 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אסי מזרחי,
נציג ציבור (מעסיקים)

דגית ויסמן, שופטת