הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב סע"ש 43882-09-16

לפני:

כב' הנשיאה הדס יהלום
מר משה כהנא – נציג ציבור (עובדים)
מר חיים אפל – נציג ציבור (מעסיקים)

התובע
habtay tedros
ע"י ב"כ עו"ד דניאל ועקנין
-
הנתבע
משה פלח
ע"י ב"כ עו"ד דוד בסידן

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות הנובעות מתקופת עבודתו אצל הנתבע וסיומה.

2. בכתב ההגנה נטען כי התובע עבד תקופה קצרה יותר מזו הנטענת על ידו וכי אינו זכאי לזכויות הנתבעות על ידו.

3. בפנינו העידו התובע והנתבע. כן העיד אחיו של הנתבע מר אלי פלח.
לאחר שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.

4. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:
א. התובע הינו מהגר עבודה מאריתריאה.
ב. הנתבע הינו בעל עסק לביצוע עבודות טיח. הנתבע העסיק את התובע כעובד שכיר והנפיק לו תלושי שכר.

5. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

6. תקופת העבודה
התובע טוען שעבד מחודש ינואר 2015 ועד יולי 2016.
הנתבע טען שהעסיק את התובע מיום 18.3.15 ועד יולי 2016 .

7. קיימת מחלוקת לגבי תקופת העבודה מחודש ינואר 2015 ועד 18.3.15.
התובע העיד שהתחיל בחודש ינואר 2015 וכי עבד ללא תלושי שכר. לטענתו, אלה נמסרו לו לראשונה בחודש מרץ 2015.
עוד טען כי התלושים לא נמסרו לו מידי חודש אלא רק פעם בחודשיים שלושה, כאשר נדרש להם לצורך חידוש הויזה.

הנתבע לא הציג הסכם עבודה עם התובע.
בתצהירו טען שהתובע התחיל לעבוד ביום 18.3.15, אולם לא הציג כל ראיה לגבי מועד זה.

התובע הציג פלט שיחות טלפון ובו שיחות מהנתבע ואחיו של הנתבע, אל התובע, מחודש ינואר.
הנתבע השיב לכך:
"מעת לעת אחי ואני נהגנו להתקשר אל התובע ולבדוק אם הוא פנוי לעבודה. לעיתים, פנינו אל התובע כדי לבדוק אם יש לו חבר למקצוע שמחפש עבודה, במידה והתובע לא היה פנוי לעבודה".

בעדותו העיד מר אלי פלח, אחיו של הנתבע:

"ש: לפני שהתובע התחיל לעובד קבוע בתלוש, הוא עבד מידי פעם?
ת: לא. הוא היה חבר כזה והייתי מתקשר אליו לסדר לו פועלים והוא היה עובד גם במסעדה...".

הנתבע העיד אף הוא שהתובע לא עבד אצלו לפני 18.3.15, אלא נהג להתקשר אליו כדי שיביא להם פועלים. עדות זו של הנתבע, סותרת את האמור בתצהירו, כי נהג להתקשר לתובע ולשאול אם הוא עצמו פנוי לעבודה.

8. מפלט השיחות שהציג התובע עולה כי בתקופה לפני 18.3.15 נהגו הנתבע או אחיו להתקשר אליו בשעות הבוקר.
בכך יש ראשית ראיה לעובדה שהתובע החל לעבוד לפני 18.3.15.
מאידך, כאמור, הנתבע לא הציג הסכם עבודה המעיד על מועד תחילת העבודה, וכן סתר את עצמו בכל הנוגע לשאלה אם התובע עבד בפועל לפני 18.3.15.
לאור האמור, מתקבלת גרסת התובע, כי החל לעבוד לפני 18.3.15.

9. יחד עם זאת, מדוחות הטלפון שצורפו עולה כי התבקש מידע מיום 1.1.15 ואולם השיחות למספר הטלפון של התובע החלו ביום 29.1.15 ולא קודם לכן.
טענת התובע, כי החל לעבוד ביום 1.1.15 אינה נתמכת בדוחות הטלפון או בראיה אחרת כלשהי ולכן לא הוכחה.
לאור האמור, הוכח כי מועד תחילת העבודה הוא 29.1.15.

10. נסיבות סיום יחסי עובד ומעסיק
בכתב התביעה ובתצהיר, טען התובע שפוטר.
כך העיד:
"17. בסוף חודש יולי, הפסיק לפתע הנתבע להביא אותי לעבודה. דברתי כמה פעמים עם אלי, אחיו של הנתבע, ושאלתי אותו למה הוא לא מביא אותי לעבודה. הוא התחמק בהתחלה, אבל אחרי כמה ימים, כשהמשכתי לפנות אליו, הוא ענה לי בשיחה שהוא יכול להעסיק ערבים בסכום נמוך יותר (לאחר ששמעתי את ההקלטה הבנתי שהוא דיבר על 300 ₪ ולא 270 ₪). ...

18. עניתי לאלי שאני מוכן לדבר איתו על זה. אלי ביקש שנמשיך את השיחה כאשר ניפגש על מנת שהוא ישלם לי את השכר. בפגישה שלנו אלי שילם לי את המשכורת ושאלתי אותו לגבי המשך העבודה שלי. אלי אמר לי שהוא לא יכול לשלם לי יותר מ 300 ₪ ואם אני לא רוצה, הוא לא יכול להמשיך להעסיק אותי. לאחר שאמר לי את זה, ביקשתי ממנו שייתן לי פיצויים והוא ענה לי שהוא צריך לבדוק את זה.

19 . לאחר כמה ימים, התקשרתי אליו כדי לבדוק מה קורה עם הפיצויים שלי. במהלך השיחה אלי אמר לי שמגיע לי 2,500 ₪ אבל הוא מוכן לשלם לי 5,000 ₪. מאז דברנו עוד כמה פעמים אבל אלי לא הסכים לשלם לי מעבר 8,000 ₪ ולא הסכמתי לסכום הזה".

הנתבע טען בתצהירו:
"15. כאשר אחי או אני רוצים לגייס עובד מסוים, אנחנו מתייעצים האחד עם השני ובהסכמת שנינו, אנו מעסיקים את העובד. כאשר אחי או אני רוצים להפסיק את עבודתו של עובד מסוים, אנחנו מתייעצים האחד עם השני ובהסכמת שנינו אנו מפטרים את העובד. במקרה נשוא התביעה, אחי לא פיטר את התובע והוא בכלל לא שוחח עמי על הרעיון של לפטר את התובע.

16. התובע עבד במהלך הימים הראשונים של חוש יולי 2016, אולם לאחר מכן נעלם. אחי ואני ניסינו ליצור קשר עם התובע, אולם בהתחלה לא ניתן היה לעשות זאת מפני שהתובע לא ענה לטלפון.

17. לאחר תקופה שאחי ואני מחפשים אחר התובע, הואיל התובע בטובו להודיע טלפונית שהוא לא מעוניין עוד לעבוד ושאין עוד צורך שנתקשר אליו".

בעדותו, אישר התובע כי השהיה שלו בישראל היתה עד חודש 7/16. כן אישר כי זומן לשימוע במתקן אכיפה בבני ברק, ליום 10.7.16.
התובע אישר כי ביום 10.7.16 נאמר לו שעליו לנסוע למתקן חולות ואולם טען שלא זו הסיבה שעזב את העבודה.
לדבריו:
"... זה היה לגבי כסף. הוא היה משלם לי 400 ₪ ליום. הוא מצא עובדים ערבים שמוכנים לעבודה ב-270 ₪ והוא אמר שהוא ישלם לי 300 ₪. אמרתי לו שאני לא יכול".

11. התובע צירף תמליל שיחה שלו עם מר אלי פלח, אחיו של הנתבע, מיום 31.7.16. התובע דרש תשלום פיצויי פיטורים ואילו הדובר – אלי פלח, לא אמר ולא דיבר על עצם הזכאות. כל שאמר הוא שיגיעו לתובע 4-5 שנים "עד שיהיה משפט". לו היה סבור שהדרישה לפיצויי פיטורים אינה מוצדקת, מן הסתם היה אומר זאת בשיחה או לפחות דוחה את ד רישת התובע לתשלום פיצויי פיטורים.
מכאן תימוכין לכך שהתובע פוטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים.

12. הנתבע טען כי הסיבה לעזיבת העבודה, היתה העובדה שהתובע נקרא לשימוע לפני שליחתו למתקן חולות.

אחיו של הנתבע, אלי פלח, אשר שוחח עם התובע בטלפון, נשאל מדוע לא הכחיש בשיחה את זכאות התובע לפיצויי פיטורים והשיב "אני התלוצצתי איתו". וכן טען שהסכים לשלם "משהו קטן" כי "הלב שלי רחמן".

13. נטל ההוכחה להוכיח זכאות לפיצויי פיטורים, מוטל על התובע.
התובע טען שפוטר בשל ויכוח על תשלומי שכר .
מהראיות עולה שהתובע לא נשלח לאתר חולות בעקבות השימוע. במאמר מוסגר יאמר כי לו היה נשלח, היה בכך כדי לזכותו בפיצויי פיטורים.
מכל מקום, כשהתובע התקשר לאחיו של התובע ודיבר איתו על פיצויי פיטורים, הוא לא הכחיש את עצם הזכאות. לאור האמור ולאור התרשמותנו מעדות התובע ועדות הנתבע ואחיו, אנ ו קובע ים כי הורם נטל ההוכחה להוכיח שהתובע פוטר. משפוטר, זכאי לפיצויי פיטורים.

שכרו של התובע עמד בחודש 7/16, החודש האחרון לעבודה, על 400 ₪ ליום .
על פי דוחות הנוכחות שצורפו, התובע עבד בממוצע 10 יום בחודש.
שכרו הקובע לפיכך, עמד על 4,000 ₪.
התובע עבד מיום 29.1.15 ועד לחודש ליום 10.7.16 סה"כ 17.33 חודשים.
התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 5,777 ₪.

14. הודעה מוקדמת
בנסיבות פיטוריו, ללא מתן הודעה מוקדמת, זכאי התובע לתשלום חלף הודעה מוקדמת מהנתבעת.
בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001 זכאי התובע בגין תקופת עבודתו להודעה מוקדמת בת 16 ימים קלנדריים. התובע זכאי לפיכך לתשלום חלף הודעה מוקדמת בסך 2,133 ₪ ( 4,000/30*16)

15. העדר שימוע
משקבענו כי יחסי העבודה הסתיימו ביוזמת הנתבע, היה עליו לאפשר לתובע לטעון טענותיו כנגד הפיטורים.
כאמור, גרסתו של התובע כי פוטר בשל ויכוח על תשלומי שכר, התקבלה.
על פי עדותו של התובע, כמובא בתצהירו, שוחח בטלפון עם אלי שאמר לו בשיחת הטלפון כי הוא יכול להעסיק עובדים בשכר נמוך יותר. בעקבות זאת ביקש התובע לשוחח על העניין ובפגישה שהתקיימה בין השניים אלי אמר לתובע שהוא אינו יכול לשלם יותר מ – 300 ₪ ו כן אמר:
"אם אני לא רוצה, הוא לא יכול להמשיך להעסיק אותי. לאחר שאמר לי את זה, ביקשתי ממנו שיתן לי פיצויים והוא ענה לי שהוא צריך לבדוק את זה".

לאחר שהצדדים שוחחו בעניין פעמיים, הבהירו את עמדותיהם ולא הגיעו להסכמות בנושא השכר, הרי שהושגה תכליתו של השימוע ולא היה טעם בקיום טקס פורמלי נוסף. לאור זאת, התביעה לפיצוי בגין היעדר שימוע, נדחית.

16. תלושי השכר ורישומי הנוכחות
מהראיות עולה כי שכרו של התובע שולם מידי שבוע, במזומן.
הנתבעים טענו כי מידי שבוע שילמו מקדמות ובסוף החודש ערכו חישוב ושילמו את ההפרש. לטענה זו אין תימוכין בתלושי השכר ואינה נתמכת בעדות התובע.

17. התובע טען כי הרישום בתלושי השכר אינו משקף את השכר ששולם לו. עוד טען כי התלושים נמסרו לו מידי מספר חודשים לצורך חידוש הויזה.

18. התובע טען שעבד בכל יום משעה 07:00 עד 17:00 וביום ו' משעה 07:00 עד 16:00.
כן טען כי שכרו עמד על 333 ₪ ליום, ולאחר מכן עלה ל-360 ₪ ליום ו-400 ₪ ליום בחודש 7/16.

19. בדוחות הנוכחות שהציג הנתבע, עולה כי נרשמו שעות שונות מידי יום.
כך, ביום 6.1.16 נרשם שעבדו משעה 7:20 עד 16:10,
ביום 14.1.16 נרשם 7:10 עד 15:20,
ביום 18.2.16 נרשם 7:15 עד 15:20.
במרבית הימים עבדו משעה 07:10 ועד 16:00 ואף מעבר.
בימי ו' על פי יומן הנוכחות, לא עבדו בכלל.

ב"כ התובע הצביע, במסגרת חקירת הנתבע וכן בסיכומים, על כך ששעות הנוכחות שנרשמו ביומן שהוצג בדיון, אינן תואמות את השעות הנקובות בתלושי השכר.
כך, הצביע על כך שבחודש מרץ 2015 נרשם בתלוש שהתובע עבד 10 ימים ואילו ברישומי הנוכחות מופיעים 7 ימים.
בחודש מאי 2015 נרשם שעבד 20 יום בעוד שעל פי יומן הנוכחות עבד 7 ימים.
כך גם בחודשים נוספים, כמפורט בהרחבה בסיכומי התובע.

20. זאת ועוד. עיון בתלושים מעלה כי בכל חודש נרשם רישום זהה – 4,650 ₪ ועוד 246 ₪ עבור נסיעות, למרות שמספר ימי העבודה היה שונה.

כך, בחודש 4/15 נרשם שעבד 19 ימי עבודה, בחודש 7/15 נרשם שעבד 17 ימי עבודה, בחודש 8/15 נרשם שעבד 12 ימי עבודה, בחודש 11/15 נרשם שעבד 22 ימי עבודה וכן הלאה.

עיון ברישום הנוכחות בחודש 2/16 מעלה כי, נרשם שעבד 15 ימי עבודה וכן ניצל 7 ימי חופש. לעומת זאת, עיון ביומן הנוכחות מעלה כי בחודש 2/16 עבד התובע ימים בודדים בלבד.
על כך טען הנתבע:
"ש: תסביר לי איך יכול להיות שבחודש מאי 15' הוא עבד 20 ימים וביוני 15' הוא עבד 22 ימים ובפועל הוא קיבל אותו שכר ללא חופשה וכלום?
ת: הייתי מצ'פר אותו. הכסף בשבילם זה הכל אם אתה נותן קצת הם באים".

21. על אלה יש להוסיף כי על פי עדות הנתבע, התובע קיבל הסעה לעבודה ובחזרה.

כך העיד הנתבע:
"ש: אספת אותו לעבודה כל יום?
ת: נכון.
ש: למה יש דמי נסיעות בתלוש?
ת: לפעמים היה חוזר כי לא הייתי נמצא במקום. לפעמים היה אחד מיותר באוטו והייתי שולח אותו...".

מידי חודש נרשם בתלוש השכר סך 246 ₪ עבור נסיעות. אם אכן הנתבע הסיע את התובע לעבודה, לא ברור מדוע שולם סכום כה גבוה מידי חודש. לנתבע לא היתה תשובה מספקת בעניין.

נושא זה תומך בטענת התובע שלפיה אין קשר בין הסכום המופיע בתלוש השכר לבין הסכומים ששולמו לו בפועל מידי שבוע.

22. סיכומו של דבר, הוכח כי תלושי השכר אינם משקפים שכרו של התובע.
הוכח שהשכר היה משולם מידי שבוע, בהתאם לימים שהתובע עבד.
הוכח שהרישום בתלושי השכר הוא רישום פיקטיבי, שאינו תואם את השכר שסוכם עם התובע והשכר ששולם לו בפועל.

23. בכל הנוגע לרישום ימי הנוכחות, הוצג לנו היומן המקורי, הנחזה להיות רישום אותנטי. התובע אינו מתכחש לכך שקיבל תשלום על כל יום שעבד. התובע לא הציג רישום שערך הוא לעניין ימי העבדה ולמעשה לא סתר את הרישום בימן הנוכחות של הנתבע. בנסיבות אלה, משהוצג היומן המקורי, מתקבל רישום הנוכחות של הנתבע כמשקף את ימי העבודה ושעות העבודה של התובע.
נציין בעניין זה, כי התובע אישר שלא עבד בכל הימים, כי לעיתים נעדר וכי היו ימי שישי שבהם לא עבד.

24. נדון להלן ביתר הזכויות הנתבעות בכתב התביעה.

25. פדיון חופש
הוכח כי הרישום בתלושי השכר אינו משקף את התשלום לתובע. לכן, אין
לקבל את רישום ימי החופשה, שאינו תואם את הרישום ביומן הנוכחות.
על הנתבע לשלם לתובע פדיון חופש בגין כל תקופת העבודה.

שכר העבודה היומי הממוצע לצורך חישוב פדיון החופשה מחושב בהתאם לסעיף 10 (ב)(2) לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 .
על פי חישוב זה – התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 3,946 ₪.

26. דמי חגים ודמי הבראה
משלא הוכח תשלום דמי חג ודמי הבראה, התביעה מתקבלת.
על הנתבע לשלם לתובע דמי הבראה בסך 3,591 ₪ בגין 9.5 ימי הבראה ודמי חג בסך 4,297 ₪, כמפורט בכתב התביעה.

27. פנסיה
התביעה ברכיב זה מתקבלת.
לאור קביעתנו כי התובע עבד 10 ימים בממוצע, תחשיב התובע , נספח ג' לכתב התביעה, אינו מתקבל. החישוב יערך לפי שכר חודשי ממוצע בסך 4,000 ₪ במכפלת 17.33 חודשי העסקה, כפול 6%.
על הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 4,160 ₪.

28. שעות נוספות
בהתאם לקביעות דלעיל, שעות העבודה של התובע הן אלה המפורטות בדוחו"ת הנוכחות.

איננו מקבלים את גירסת התובע, כי עבד בכל יום 10 שעות ביום. גירסה זו לא הוכחה ואינה תואמת את הרישום ביומן. נציין כי משהתובע עבד בעבודות בניין, הרי שלא הגיוני שבימות החורף עבד עד לשעה 17:00 ואף מטעם זה, גירסתו אינה מתקבלת.

29. בהתאם לרישום השעות ביומן הנוכחות ובהתחשב בזמן ההפסקה שניתן לתובע מידי יום ולכך שבימי שישי התובע לא עבד, הרי שלא הוכחה זכאות התובע לשעות נוספות.

30. פגם בתלושים
התובע הוכיח כי בתלושי השכר נפלו פגמים וכי הם לא שיקפו את השכר ששולם לו ויתר זכויותיו הנובעות מהעסקתו. בנסיבות העניין אנו מעמידים את הפיצוי בגין רישום לא נכון בתלושי השכר על סך 3,000 ₪.

31. העדר הסכם עבודה
נוכח קביעתנו כי הנתבע לא מסר לתובע הסכם עבודה ולא הוצג טופס הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה, כנדרש בדין, התביעה לפיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד מתקבלת. בנסיבות העניין, אנו מעמידים את הפיצוי ברכיב זה על 2,000 ₪.

32. סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי.
הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. פיצויי פיטורים בסך 5,777 ₪.
ב. חלף הודעה מוקדמת בסך 2,133 ₪.
ג. פדיון חופשה בסך 3, 946 ₪.
ד. דמי חגים בסך 3,591 ₪.
ה. דמי הבראה בסך 4,297 ₪.
ו. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 4,160 ₪.
ז. פיצוי בגין פגם בתלושי השכר בסך 3,000 ₪.
ח. פיצוי בגין אי מסירת תלוש שכר בסך 2,000 ₪.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

33. בנוסף, הנתבע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ , צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, ב' טבת תש"פ, (30 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר כהנא

הדס יהלום, נשיאה

נציג מע סיקים מר אפל