הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב סע"ש 39547-02-18

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל

התובע:
Tesfaselase Desale Zerezgi מס' דרכון 4628/95597
ע"י ב"כ עו"ד תמיר שטינוביץ
-
הנתבעת:
קפלן את לוי בע"מ ח.פ. 510831894
ע"י ב"כ עו"ד ויקטור ברק

פסק דין

האם תלושי השכר שניתנו לתובע הם פיקטיביים והלכה למעשה שולם לתובע 30 ₪ נטו לשעת עבודה – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובע עבד אצל הנתבעת, חב' ניקיון ואחזקה המספקת שירותי ניקיון ואחזקה. התובע עבד בחצרי עיריית תל אביב.

2. הנתבעת הנפיקה תלושי שכר לתובע.

3. התובע עבד אצל הנתבעת מ-13/10/2015 ועד חודש 9/2017 (23 חודשים).

4. התובע עבד 6 ימים בשבוע, מסגרת עבודתו הייתה מהשעה 6:00 בבוקר עד השעה 11:00 בבוקר, כפי שיפורט בהמשך.

5. התובע קיבל את שכרו בהמחאה ונמסר לו תלוש שכר. תלוש השכר תאם את ההמחאה שנמסרה לו.

6. על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הניקיון.

טענות התובע:

1. הנתבעת לא נתנה בידי התובע הסכם עבודה או הודעה על תנאי העסקה (2,500 ₪).

2. לתובע ניתנו תלושי שכר פיקטיביים, אשר אינם מפרטים נאמנה את תעריף שכרו השעתי (נתבע פיצוי בסך 5,000 ₪).

3. לא שולם לתובע מלוא גמול שעות נוספות (1,897.5 ₪). שעות נוספות שנרשמו בתלוש השכר היו למראית עין בלבד.

4. הנתבעת לא שילמה או פדתה את מלוא ימי החופשה (4,752 ₪).

5. הנתבעת לא שילמה לתובע גמול ימי חג (2,376 ₪).

6. הנתבעת לא ביטחה את התובע בביטוח פנסיוני (8,129 ₪) ו לא הפרישה ביטוח פנסיוני בגין קצובת נסיעות (273.95 ₪).

7. התובע זכאי לתוספת ותק על פי צו ההרחבה (457 ₪) ולהפרשות לקרן השתלמות על פי צו ההרחבה (6,801 ₪).

8. התובע זכאי לשי לחג על פי צו הרחבה בענף הניקיון (850 ₪).

9. התובע זכאי לדמי הבראה (3,687 ₪).

10. התובע פוטר לאלתר, ללא עריכת שימוע. בתחילת חודש 9/17 ביקש התובע לצאת לחופשה בת שבוע עקב אשפוזה של אשתו אולם כשביקש לחזור, הוחלף ע"י עובד אחר.
התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת (6,138 ₪), כספי קופת פיצויי פיטורים (9,028 ₪) ולחלופין לפיצויי פיטורין (7,716 ₪) ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין (5,000 ₪).

טענות הנתבעת:

1. הנתבעת מספקת לכל עובדיה תלוש שכר, אשר הועבר אליהם יחד עם המחאה.

2. התובע קיבל שכר מלא כולל כל התנאים הסוציאליים.

3. התובע לא פוטר. התובע החליט ביום בהיר להפסיק לעבוד במקום העבודה אצל הנתבעת , ללא מתן הודעה מוקדמת.

4. שעות העבודה הן על פי כרטיס הנוכחות.

5. הנתבעת עותרת לדחיית התביעה.

שאר טענות הצדדים יועלו במסגרת פסק הדין.

עדויות:

שמענו את עדות התובע ומטעם הנתבעת העיד מר עזיז עאצי, הבעלים של הנתבעת.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה .

תלושי השכר:

בעדותו אישר התובע שחתם על כרטיסי נוכחות:

"ש. מפנה לדוחות נוכחות לחודש 10/16, זה צורף לתצהיר עדות של הנתבעת, נכון שזו חתימתך?
ת. מעיין. כשהיה מגיע עם זה בסוף החודש הייתי חותם במכה אחת."
(עמ' 5 לפ' שורות 23-21 לעדות התובע).

אכן ויזואלית כרטיסי הנוכחות אינם זהים בצורתם. חלק מופיעים עם "שעות עגולות" וחלק עם "שעות מדוייקות". כל דוחות הנוכחות חתומים ע"י גורם אחד וע"י העובד או למצער לא הוכח אחרת.

"ש. נכון שהיה לך מכשיר לרישום שעות אלקטרוני עשית כרטיס או טביעת אצבע?
ת. רק בנייר שהיה מביא איתו את זה מוחמד
ש. מוחמד היה מביא את הנייר כל יום?
ת. בהתחלה היה מביא כל יום איתו ואח"כ הפסיק והיה מגיע בסוף החודש ביום האחרון של החודש והיה ממלא את זה.
ש. הנייר שהיה רושם השעות שלך חתמת עליו?
ת. לא. הוא רק היה ממלא.
ש. רשמת לעצמך כל יום שעות?
ת. לא.
ש. בסוף חודש קיבלת תלוש שכר והשכר באמצעות השיק, נכון?
ת. תלוש כן, השעות לא קיבלתי."
(עמ' 4 שורות 18-28 לעדות התובע)

על פי סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א -1951, על המעסיק לנהל פנקס שעות באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים ורק אם לא נערך פנקס השעות באמצעים אלו, ניתן לרשום את השעות באופן ידני ועל העובד לחתום על הרישום מידי יום.

במרבית תלושי השכר יש התאמה בין דוחות הנוכחות לשעות המופיעות בתלושי השכר אם כי, לא נעלם מעינינו כי בחודשים 4/2015, 06/2017 ו-07/2017 אין התאמה מוחלטת ויש פער של מספר שעות עבודה בודדות. אולם משמדובר בשעות בודדות על פני תקופת עבודה של כשנתיים כ שבכל שאר התלושים קיימת התאמה מוחלטת היא בבחינת "בטל בשישים". לא זו אף זו, הטעו יות הן לטובת העובד, קרי, שולם לו יותר מהשעות המופיעות בדוחות הנוכחות.

זאת ועוד, הנתבעת טוענת כי הפער באותם חודשים בהם שולמו שעות יותר מאלה המופיעות בדוחות נובע מאי כרטוס שעון הנוכחות ע"י התובע והשעות הושלמו לו ידנית, או כאשר סיים עבודתו לחץ על כניסה (דו"ח נוכחות לחודשים 6/17, 7/17 - נספחים ה', ו' לסיכומי הנתבעת).

אין מחלוקת כי ההמחאות שניתנו תואמות את הסכומים המופיעים בתלושי השכר.

משכך, אנו קובעים כי קיימת התאמה בין תלושי השכר, דוחות הנוכחות והשכר ששולם לתובע.

טוען התובע כי הלכה למעשה שולם לו 30 ₪ נטו לשעת עבודה וקיבל מדי חודש מכפלת של שעות העבודה בסך של 30 ₪ לשעה והתלוש שהוצא היה פיקטיבי.

ראשית, התובע לא הציג חישוב אריתמטי מדוייק כיצד "תאוריה" זו מתיישבת עם הסכומים שקיבל התובע, כפי שנוהגים לעשות במקרים כגון אלו תובעים אחרים.

שנית, התובע לא הביא ראיה לסתור את השעות שדווחו ושולמו בתלושי השכר.

משכך, אנו קובעים כי תלושי השכר אמיתיים או למצער לא הוכח אחרת. הלכה היא כי "מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח , מעדויות אמינות, אחרת" (דב"ע מז/146- 3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי , פד"ע כ 19, 27).

בסיכומיה מלינה הנתבעת כנגד ב"כ התובע ומייחס ת לו מעשים פליליים אולם בית הדין אינו האכסניה או הבמה לטענות מעין אלו ונראה כי הדבר נעשה על מנת להשחיר את התובע. ההכללות שנעשו כלפי באי כוחם של המסתננים אף הן אינן ראוי ות. כל תביעה לגופה וכל ייצוג לגופו של עניין.

התובע בסיכומיו טוען כי הנתבעת "מזייפת תלושי שכר של עובדים דרך קבע".
בענייננו הוכח כי הנתבעת בוודאי שאינה מזייפת אלא אף שהתלושים תואמים את דוחות הנוכחות והשכר ששולם. שנית, התובע מפנה לתיקים אחרים ששם נקבע לטענתו כי התלושים שמנפיקה התובעת פיקטיביים. אולם כל תיק לגופו ולא הוכחה "שיטה" אם כי, כי תיתכן שיטה אף במשפט האזרחי (בשא (ב"ש) 1990/07‏ ‏ הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוחמד חוסיין אשוי, שם סעיפים 6-5 להחלטה וכן "על הראיות", י' קדמי (חלק שני), בעמ' 624).

אף אם בתיקים אחרים הוכחה ה"תאוריה" בתיק דנא היא לא הוכחה. עת מוכיחים "שיטה" למצער יש להוכיח תחילה כי ה"שיטה" התקיימה במקרה הנדון.

אך אין זה המקרה כאן. התובע העיד וטען כי קיבל בפועל 30 ₪ נטו (עמוד 6 לפרוטוקול הדיון שורות 14-15 לעדות התובע), אמר ולא הביא כל עדות או ראיה אחרת כתמיכה לטענתו.

זאת ועוד, ברי כי היה על התובע להוכיח את התיאוריה הנטענת על ידו וחובת ההוכחה במקרה דנא אף מוגברת שכן עסקינן למעשה בטענה לתרמית מצדה של הנתבעת (ראו לעניין זה ע"א (ירושלים) 51/89 האפוטרופוס הכללי נ' צאלח אסעד אסעד אבו חמדה, מו(1) 491 (1992)‏‏. משהוצגו תלושי השכר והתובע סבר שהם אינם אמיתיים, היה עליו לזמן את איש הכספים של הנתבעת להוכיח טענתו, שכן הנטל הוא עליו.

כמו כן, היה על התובע להציג חישובים אריתמטיים. הנתבעת הציגה בסיכומיה תחשיבים אשר מהם עולה בבירור כי ה"תיאוריה" של התובע בדבר שכר נטו של 30 ₪ לשעה איננה מתיישבת עם הסכומים ששולמו לו (ראו לעניין נספח ז' לסיכומי הנתבעת – חישוב שנערך ע"י הנתבעת ). התוצאה המספרית אינה מתיישבת.

כאמור לעיל, התובע אישר שחתם על כרטיסי הנוכחות. התובע אישר שקיבל תלוש שכר מידי חודש יחד עם המחאה שתאמה את השכר נטו שהופיע בתלוש השכר שקיבל. הנתבעת הוכיחה כי קיימת התאמה בין תלוש השכר לדו"ח הנוכחות.

משכך, לא הוכח כי תלושי השכר פיקטיביים.
גמול שעות נוספות:

התובע הודה כי "יודע שהייתי עובד כל יום אותן שעות" (עמ' 5 לפ' שורה 18 לעדות התובע). התובע הודה כי אין לו רישומים בדבר שעות עבודתו ואישר כי חתם על כרטיס נוכחות (עמ' 6 לפ' שורות 24 – 27 לעדות התובע). העולה מהאמור כי השעות המופיעות בתלוש שכר הן השעות שביצע התובע או למצער לא הוכח אחרת ע"י התובע.

עם זאת אכן קיים פער בין השעות ששולמו לדו"ח הנוכחות בסך של 457 ₪ (כפי שהודתה הנתבעת והציגה חישוב ).

הודעה על תנאי העסקה:

על הטוען לזיוף מוטל נטל מוגבר להוכיח טענתו. טענתו של התובע כי חתימתו על גבי ההודעה אינה חתימתו שלו (סעיף 14 לתצהיר התובע) לא הוכחה. לביה"ד אין הידע הנדרש להשוות חתימות של התובע על גבי מסמכים שונים, לשם כך דרושה חוות דעת של מומחה, שלא הוצגה.

לכן, כל עוד לא הוכח אחרת ומשהוצגה ההודעה על תנאי ההעסקה אנו קובעים כי הנתבעת מסרה לתובע הודעה על תנאי ההעסקה.

עם זאת, הודעה על תנאי העסקה בשפה העברית לעובד שזו אינה שפתו היא בניגוד לדין.

חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה התשס"ב 2002) לא נתן דעתו באשר לשפה שבה על ההודעה להינתן. בתקנות הודעה לעובד (תנאי עבודה) (צורת הודעה ופרטיה), התשס"ב – 2002, ההודעה היא בעברית. אין ספק כי ההודעה ניתנת לעובד על מנת שיידע את תנאי עבודתו ויש לתרגם המסמך בעבורו או לחלופין לתת לו מסמך בשפתו, כפי שהדבר נקבע בחוק עובדים זרים (סעיף 1 ג. (א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991).

ברי כי אילו הוצגה הודעה כדין, דרכה של הנתבעת היה קל יותר בכל הנוגע לטענתו של התובע בדבר תשלום של 30 ₪ נטו. העד מטעם הנתבעת לא ידע לומר מי נותן לעובדים את הסכם העבודה. לכן, הנתבעת פעלה שלא כדין בעניין זה. מצאנו מקום לחייבה בתשלום פיצוי לתובע בסך 2,000 ₪.

עם זאת, התובע קיבל מידי חודש תלוש משכורת. כך שלומר שלא ידע מהם תנאי העסקתו משוללת כל יסוד.

יוער כי התובע טען שאין התאמה בין השכר שנקבע בהודעה (25 ₪) לשכר המשתנה ששולם לו, אולם הנתבעת פעלה על פי צו ההרחבה ושילמה לתובע על פי השכר השעתי שהתעדכן מעת לעת.

התובע מפנה בסיכומיו לתיקים אחרים שהתנהלו כנגד הנתבעת אשר בהם שכר המינימום השעתי שהופיעה בהודעה לעובד היה השכר המינימום העתידי ו בכך לטענת התובע יש כדי להוכיח כי ההודעה אינה אותנטית אולם כאמור כאן אין זה המקרה.

האם פוטר התובע ?

הטוען כי פוטר מוטל עליו להוכיח את פיטוריו. התובע לא העיד מי פיטר אותו ובאיזה יום פוטר.

התובע טוען כי נוכח אשפוזה של אשתו נאלץ לקחת חופשה בת שבוע. כשחזר לעבודתו בנתבעת גילה כי עובד אחר הוצב במקומו. התובע לא הציג אישור על אשפוז אשתו.

הנתבעת אכן לא ניכתה בגמר חשבון בחודש 10/2017 את ימי ההודעה המוקדמת בגין התפטרותו של התובע אך זה אינו צריך לשמש כנגדה.

התובע טען בסיכומיו כי בחודש 04/2016 נוכו 6 ימי הודעה מוקדמת ועד הנתבעת לא ידע להסביר מהות ניכוי זה. (בחודש 04/2016 נערך לתובע גמר חשבון ושולמה חופשה שנתית וקוזזו 6 ימי הודעה מוקדמת). ברם, טענה זו לא הועלתה כלל ע"י התובע בתביעתו ובתצהירו. משכך, דינה של טענה זו להידחות ואין בה כדי ללמוד מכך שאם לא נוכה בסיום עבודתו של התובע חלף הודעה מוקדמת, הרי שהוא לא התפטר.

עם זאת, הנתבעת לא הוכיחה כי ניסתה ליצור קשר עם התובע לאחר נטישתו, כטענתה.

פיצויי פיטורים:

התובע זכאי לפיצויי פיטורים על צו ההרחבה לפנסיית חובה.

תחשיבי התובע שגויים משנערכו על בסיס שכר נטו של 30 ₪.

על פי תחשיבי הנתבעת המתבססים על שכרו של התובע, הוא היה זכאי לסך של 5,138 ₪ (סעיף 82 לכתב ההגנה).

הנתבעת שילמה לתובע מידי חודש רכיב של פיצויי פיטורים, כפי שמופיע בתלושי השכר. הנתבעת נהגה על ההלכה הפסוקה:

"לטעמינו, אין מקום לדירוגן האנכי של החובות המשפטיות המוטלות על המעסיק עובד זר, היינו חובת תשלום הפיצוי בסיום ההעסקה וחובת ההפקדה השוטפת. משמעות הדבר היא כי בהעדר יכולת לקיים את החובות המשפטיות בו זמנית, אין מקום למנוע מהמעסיק לצאת ידי חובת ההפקדה השוטפת באמצעות תשלום שוטף של רכיב הפיצויים לעובד בשכרו במסגרת שורה נפרדת בתלוש השכר, וזאת על חשבון הזכות לפיצוי פיטורים ולא במקומה, ובכפוף לסייגים המיועדים להבטיח שזכויות העובד לא תקופחנה"
(עע (ארצי) 64836-09-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' Gebre Okubazgy, ניתן ביום 9.8.17 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיף 8).

התובע לא הוכיח כי פוטר לכן הוא זכאי רק להפרשות לקרן פיצויים בסך 5,138 ₪. הנתבעת אף שילמה ביתר (1.73 ₪).

הודעה מוקדמת:

אף אם התובע לא הוכיח שפוטר , אין זה מלמד כי התפטר:

"כפי שעל עובד התובע פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להוכיח כי פוטר לאלתר ללא שניתנה לו הודעה מוקדמת, על מעביד התובע תשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להוכיח כי העובד התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת, ואין די בכך שהעובד לא הצליח להוכיח כי פוטר."
(ע"ע (ארצי) 4442-01-11 עצאם עותמאן אבו אלרוז - חיים ויצמן ניתן ביום 9.5.12) – פורסם במאגרים האלקטרוניים – שם עמ' 4) .

משכך, דין טענת הקיזוז לעניי ן חלף הודעה מוקדמת - להידחות.

ניכוי ביטוח רפואי:

טוען התובע כי מדי חודש נוכו משכרו של התובע סכומים שונים בגין ביטוח רפואי וכך לטענתו הוא מוכיח את הפיקטיביות של תלושי השכר. אולם גם כאן לא הועלתה טענה זו עד לסיכומי התובע ומשכך, דין טענה זו להידחות כיוון שלנתבעת לא ניתנה האפשרות להתגונן כנגד טענה זו, וכפי שראינו אין מדובר בתלושים פיקטיביים.

חופשה שנתית:

נוכח מסקנתנו בדבר התאמה בין תלושי השכר לדוחות הנוכחות, הרי שהרישום בדוחות הנוכחות ובתלושים נכון. הנתבעת הגישה פנקס החופשה (נספח ז' לתצהיר הנתבעת), שבו נרשם מתי שולמה לתובע חופשה שנתית.

התובע היה זכאי לתשלום בסך 3,180 ₪ בגין חופשה שנתית בעבור השנה בה הסתיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע והנתבעת ועבור שלוש השנים שקדמו לה:
2015 – 26.88 * 7.5 * 12 *68/240 * 71% = 486.66 ₪.
2016 – 26.88 * 7.5 * 12 * 63% = 1,524.10 ₪.
2017 – 26.88 * 7.5 * 1 2 * 200/240 * 58% = 1,169.28 ₪
(ראו תחשיב שהוצג בסעיפים 72 – 74 לכתב ההגנה) .

במהלך תקופת עבודתו של התובע שולם לו סך של 1,451.10 ₪ בגין ניצול ימי חופשה שנתית.

אשר על כן, הנתבעת נותרה חבה לתובע בגין רכיב זה לכל היותר סך של 1,728.94 ₪ .

ימי חג :

נוכח מסקנתנו כי תלושי השכר אמיתיים ולתובע שולמו בהם דמי חגים, הרי שתחשיביו של התובע על בסיס שכר שעתי של 30 ₪ מוטעים. התובע זכאי לדמי חגים על פי סעיף 19 לצו ההרחבה ולאחר 3 חודשי עבודה ובלבד שהתובע עבד יום לפני החג ויום לאחריו ושהחג לא חל בשבת.

הנתבעת הציגה פירוט של ימי החג שחלו בתקופת עבודתו של התובע (סעיף 76 לכתב ההגנה) הנתבעת שילמה לתובע דמי חג בסך של 1,424 ₪. התובע היה זכאי להפרשי דמי חג בסך של 403 ₪.

לכן, על הנתבעת לשלם סך של 403 ₪ .

דמי הבראה:

דמי ההבראה שולמו לתובע מידי חודש.

במהלך תקופת עבודתו התובע היה זכאי לסך של 2,631 ₪ בגין דמי הבראה (סעיף 41 לתצהיר הנתבעת). מעיון בתלושי השכר מעלה כי הנתבעת שילמה בפועל 3,588 ש"ח, אף מעבר לנדרש על פי היקף משרתו של התובע (הודעת קיזוז הוגשה רק על סך של 96 ₪ ).

לכן משתלושי השכר אותנטיים לא נותרה הנתבעת חייבת לתובע כספים בגין דמי הבראה.

תוספת ותק:

תוספת ותק שולמה בתלוש השכר. הנתבעת שילמה לתובע סך 480 ₪ בגין רכיב זה.

על פי צו ההרחבה בענף הניקיון זכאי היה התובע לתוספת ותק של 0.35 ₪ לכל שעת עבודה החל משנת עבודתו השנייה, על התקופה מיום 1.11.16 ועד לחודש 9/17 (כולל). התובע זכאי אפוא לסך של 480 ₪ (סעיף 46 לתצהיר הנתבעת). לא הוגש תחשיב נגדי של התובע על בסיס שכרו כפי ששולם לו.

משכך, הנתבעת לא נותרה חייבת לתובע בגין תוספת ותק.

שי לחג:

בתלושי השכר שולמו לתובע פעמיים בשנה שי לחג ("מתנת חג").

נוכח מסקנתנו כי תלושי השכר אותנטיים לא נותרה הנתבעת חייבת לתובע כספים בגין שי לחג.

קרן השתלמות:

התובע זכאי להפרשות המעסיק לקרן ההשתלמות על פי סעיף 10 לצו ההרחבה בענף הניקיון משנת 2014.

התובע זכאי להפרשות בסך של 4,612 ₪ וזאת על פ י חישוב שהוצג ע"י הנתבעת (סעיף 50 לתצהיר הנתבעת).

הנתבעת שילמה לתובע רכיב בתלוש השכר בגין קרן השתלמות ובסך הכול 5,817 ₪ (סעיף 51 לתצהיר הנתבעת). משכך, הנתבעת שילמה לתובע ביתר הפרשות לקרן השתלמות.

תחשיבי התובע התבססו על שכר נטו של 30 ₪ שכאמור לא הוכח. הנתבעת הוכיחה כי היא שילמה ביתר סך של 1,205 ₪ ועומדת לה זכות הקיזוז אך הודעת הקיזוז בכתב ההגנה הייתה נמוכה יותר ועמדה רק על סך 5 ₪.

הלנת שכר:

לא הוכח כי הנתבעת הלינה את שכרו של התובע ולא נסתרה העובדה כי שכרו של התובע שולם עד ה- 9 לכל חודש.

לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

פנסיה

במהלך תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת שילמה הנתבעת לתובע תשלומים חודשיים על חשבון הפרשות לקרן פנסיה כרכיב נפרד לשכרו. הנתבעת נהגה כדין (ראו לעניין זה בר"ע 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע"מ - Hitam Abaker , ניתן ביום 26.2.15).

משתחשיביו של התובע מתבססים על שכר שעתי של 30 ₪, אין בידנו לקבלם.

נוכח מסקנתנו כי התלושים אינם פיקטיביים הרי ששולמו דמי פנסיה מדי חודש בשורה בתלוש השכר בסך כולל של 4,862 ₪.

התובע זכאי להפרשות פנסיוניות בסך 4,837 ₪ (סעיף 36 לתצהיר הנתבעת) . הנתבעת לא נותרה חבה לתובע בגין רכיב תביעה זה ואף עומדת לה זכות קיזוז בסך 25 ₪.
סוף דבר:

לתובע הופקדו כספים בפיקדון מסתננים כאשר מתוך סכום זה, הפרשות המעסיק עומדות על סך של 1,937 ₪ (נספח לתצהיר הנתבעת).

על פי נוהל פיקדון למסתננים מיום 25.4.17 "הסכום שהופקד לפיקדון על ידי המעסיק, יבוא על חשבון תשלומים סוציאליים שעל המעסיק לשלם לקרן פנסיה, לתכנית חיסכון אחרת, לקופת תגמולים או לתשלום פיצויי פיטורים". משכך, יש לקזז סכום זה מהסכום שנפסק בפסק דין זה.

התוצאה היא כי על הנתבעת לשלם לתובע 2,524 ₪ בגין רכיבי התביעה.

משהתביעה נדחתה ברובה, על התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז סיוון תש"פ, (09 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר באומל,
נציג ציבור עובדים

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

קלדנים: גלית דוד / אסף כהן