הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ס"ע 28541-06-17

24 דצמבר 2019

לפני:

כב' הרשמת קארין ליבר-לוין

התובעת
שני בדיחי ת.ז. XXXXXX056
ע"י ב"כ: עו"ד גיתיאת
-
הנתבעת
ניו לינקס דירקטוריז בע"מ ח.פ. 514921881
ע"י ב"כ: עו"ד בר

פסק דין

בתביעה זו תובעת התובעת זכויות המגיעות לה לטענתה בגין תקופת עבודתה אצל הנתבעת וסיומה. רכיבי התביעה כוללים פיצויי פיטורים, פיצוי בגין הלנת שכר, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה וחלף הפרשות לפנסיה.

התשתית העובדתית
התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 12.7.15 ועד ליום 24.5.17 בתפקיד עוזרת אישית למנכ"ל בהתאם להסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים ביום 18.11.15 וצורף כנספח א' לתצהיר התובעת.

הנתבעת חברה רשומה כדין בישראל, היא שהעסיקה את התובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה. מר איל בן תמר, בעלי הנתבעת ומנהלה של התובעת (להלן –מר בן תמר).

שכרה החודשי של התובעת בתחילת העסקתה עמד על 6500 ₪ ברוטו. בחודש מאי 2016 הועלה שכרה החודשי של התובעת לסך 6,750 ₪ (נספח ב' לתצהיר התובעת וסעיף 6 לתצהיר מטעם בן תמר).

החל מיום 19.10.16 יצאה התובעת ל תקופת שמירת הריון. התובעת צירפה אישור מחלה ואישור רפואי נספחים ג1 ו-ג2 לתצהירה.

התובעת ילדה ביום 8.2.17 ויצאה לחופשת לידה (חקירת התובעת עמ' 6 לפר' ש' 8).

בישיבת ההוכחות הציגה התובעת מסמך מיום 18.12.16 (ת/1), מכתב שנשלח לכתובת המייל של מר בן תמר ובו מפורטת דרישת התובעת להעברת הכספים שנוכו משכרה וכן חלק המעסיק לטובת הפרשות לפנסיה בהתאם לדין. יצוין כי מר בן תמר הכחיש את קבלתו. דיון בכך ייערך בהמשך.

ביום 7.5.17 שלחה התובעת למר בן תמר, מכתב שכותרתו " הודעה על התפטרות בדין מפוטרת מחמת פגיעה בזכויות" והודיעה כי לאור הפרה מתמשכת של זכויותיה למרות דרישות חוזרות ונשנות מצידה לתקן את ההפרות ומאחר וההפרות לא תוקנו, היא מודיעה כי בתום חופשת הלידה שלה, החל מיום 24.5.17, היא מתפטרת בדין מפוטרת. התובעת פירטה את הזכויות שהיא מבקשת שישולמו לה והתריעה כי ככל והנושא לא יוסדר תוך 3 ימ ים ממועד סיום העסקתה , תפנה לערכאות משפטיות. (המסמך צורף כנספח א' לכתב התביעה וכנספח 1 לתצהיר מר בן תמר). תביעתה של התובעת הוגשה ביום 13.6.17.

יצוין כי בכתב התביעה ובדיון המוקדם טענה התובעת כי לאור תלונתה למינהל ההסדרה והאכיפה במשרד הכלכלה בשל התנהלות הנתבעת בדבר ההפרשות לפנסיה ותשלום השכר נפתחה חקירה נגד הנתבעת. התובעת צירפה לכתב תביעתה אישור על הגשת תלונה במינהל ההסדרה מיום 29.12.16 (נספח ב4 לכתב התביעה, עמ' 1 לפר' ש' 15-26). עוד יצוין כי בתצהירה לא התייחסה לכך כלל.

ההליך המשפטי
התובעת הגישה את תביעתה בעצמה כאשר אינה מיוצגת. לקדם המשפט שהתקיים ביום 14.5.18 התייצבה עם בא כוחה אשר טען לפרוטוקול כי התובעת שקלה לתקן את התביעה אולם בחרה שלא לעשות כן כדי לא לגרום להימשכות הליכים (עמ' 2 לפר' ש' 16-18).

ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 2.5.19. במהלכה העידו בפני התובעת וגב' מוריה שטרן מטעם התובעת וכן מר בן תמר מטעם הנתבעת.

כמפורט לעיל, במהלך ישיבת ההוכחות הציגה התובעת את ת/1. מאחר ומדובר במסמך אשר לא גולה במסגרת הליך גילוי המסמכים התאפשרה הפסקה במהלך הדיון לצורך עיונם של ב"כ הנתבעת ו מר בן תמר במסמך. בנוסף התאפשר לנתבעת לחזור לחקירתה הנגדית של התובעת ולהשלימה בכל הנוגע למסמך האמור. לבסוף ניתנה לנתבעת שהות לאחר תום ישיבת ההוכחות לצורך מסירת עמדתה האם היא מבקשת להגיש תצהיר משלים ביחס למסמך האמור. בהודעתה מיום 4.7.19 ויתרה הנתבעת על זכותה להגיש תצהיר משלים וטענה באשר למשקל שיש לייחס למסמך במסגרת סיכומיה.

עוד יצוין כי הנתבעת הגישה בקשה למחיקת סעיפים מסיכומי התשובה של התובעת, הוגשה תגובת התובעת ותשובת הנתבעת.

דיון והכרעה
בהליך זה אדרש להכריע בזכאות התובעת לפיצויי פיטורים בשל נסיבות סיום העסקתה. בנוסף יש להכריע בזכאותה לזכויות שנתבעו – הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה ודמי הבראה.

מאחר והתובעת ראתה קשר ברור וישיר בי ן אי העברת תשלומים לטובת פנסיה במועדים הקבועים בדין לבין זכאותה לפיצויי פיטורים, ראשית אבחן את טענתה בכל הנוגע להפרשות לפנסיה.

הפרשות לפנסיה
טענות הצדדים
לטענת התובעת הנתבעת ניכתה תשלומים לטובת הפרשות לפנסיה משכרה אולם לא העבירה אותם ליעדם. בכתב התביעה כימתה רכיב זה בסך 11,658 ₪ (סעיף 13 לכתב התביעה). בתצהירה טענה כי עם קבלתה לעבודה אצל הנתבעת הודיעה למר בן תמר כי עליו להפקיד עבורה לטובת פנסיה מהחודש הראשון לעבודתה ( יולי 2015) שכן היתה לה קופה פעילה אולם בפועל בוצעו הפקדות רק מחודש 11.2016. כמו כן לאחר הגשת התביעה גילתה כי הסכומים שנוכו משכרה לא הועברו לקופה האמורה. בשל התנהלות הנתבעת נאלצה להקפיא את הפוליסות עד להכרעה בהליך (סעיפים14-17 לתצהיר התובעת). כמפורט לעיל, ביום 7.5.17 שלחה מכתב התפטרות וחלק מהנסיבות שפורטו שם נגעו לאי הפרשת תשלומים לפנסיה. בסעיף 3.2 למכתב פירטה כי הסכומים לא הועברו ליעדם – ביטוח מנהלים אצל כלל חברה לביטוח וביטוח פנסיוני אצל מגדל חברה לביטוח. עוד ציינה כי חרף דרישותיה הרבות בנושא ל א בוצעו ההפרשות בהתאם לדין ועל כן ביום 29.12.16 הגישה נגד הנתבעת תלונה במשרד הכלכלה. בנוסף במסמך ת/1 שנשלח מטעם התובעת ביום 18.12.16 נכתב מטעם התובעת כי דורשת שיועברו ההפרשות בהתאם לדין לפוליסות שלה וככל שהדבר לא יבוצע תוך 7 ימים היא תנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה לצורך קבלת זכויותיה, לאור אי ביצוע ההפרשות בהתאם לדין לכל תקופת העסקתה לרבות תקופת שמירת ההיריון וחופשת הלידה.

הנתבעת טוענת כי ההפרשות לפנסיה לטובת התובעת בוצעו במלואן וצירפה דו"ח פירוט הפקדות לפנסיה מטעם חברת מגדל מיום 24.12.18 (נספח 7 לתצהיר מר בן תמר) לפיו חלק המעסיק שהועבר לקופה הוא בסך 15,836 ₪ וחלק העובד הוא 4,909 ₪. ניתן לראות בדו"ח כי בוצעו הפרשות מחודש 1.2016 ועד 11.2016.
בקדם המשפט טענה הנתבעת כי לעניין הפנסיה היתה תקלה נקודתית שתוקנה אולם נכון ליום הדיון כל הסכומים שולמו ואם יש פערים כלשהם הם ישולמו (עמ' 2 לפר' ש' 2-3). הנתבעת צירפה לתצהיר מר בן תמר כנספח 6 תחשיב של הסכומים שהועברו לקופה בהתבסס על תלושי השכר של התובעת וכן שכרה המחושב בזמן שמירת ההיריון וחופשת הלידה. הנתבעת מכחישה את קבלת המכתב ת/1 וטוענת כי יש לייחס לו משקל אפסי.

דיון והכרעה
בהתאם לצו ההרחבה [נוסח משולב] פנסיה חובה 2011 זכאי כל עובד להיות מבוטח בתקופת עבודתו בביטוח פנסיוני בהתאם לשיעורים הקבועים בסעיף 6 ד' לצו. מאחר ואין חולק כי לתובעת היתה קרן פנסיה פעילה קודם לתקופת העסקתה אצל הנתבעת, ההפרשה צריכה היתה להתחיל מהיום הראשון וכך אף ביצעה הנתבעת את התחשיב נספח 6 לתצהיר מר בן תמר .

בהסכם ההעסקה בין הצדדים נרשם כי ההפרשות יחלו שלושה חודשים לאחר תחילת ההעסקה (נספח א' לתצהיר התובעת סעיף 8) אולם מאחר והנתבעת אינה חולקת כי התובעת זכאית בהתאם לדין להפרשות מהיום הראשון ומאחר וצו ההרחבה לעיל מטיב עם התובעת ועל כן חל על אף המפורט בהסכם, הרי שכפי שביצעה הנתבעת –יש לחשב את זכאות התובעת מתחילת העסקתה.

בהתאם לתחשיב שערכה הנתבעת היא אינה חולקת על זכאות התובעת להפרשות לפנסיה בזמן שמירת ההיריון ובזמן חופשת הלידה. על כן לא ברורה הטענה שהועלתה על ידה בסיכומיה כי התובעת לא הוכיחה שהיתה בשמירת הריון בתקו פה הנטענת על ידה. ראשית, בכתב ההגנה לא נטען דבר באשר לכך. שנית, בתצהירו של מר בן תמר עלה כי אין חולק שהתובעת היתה בתקופת שמירת הריון (ראה: סעיף 11 לתצהיר מר בן תמר). וכן כאמור התחשיב להפרשות לפנסיה נערך בתצהיר מר בן תמר לרבות תקופת שמירת ההיריון וחופשת הלידה.

סעיף 7א(א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 קובע כי עובד ת הזכאית לדמי לידה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 או עובדת הזכאית לגמלת שמירת הריון לפי החוק האמור, והם ומעסיקם או המעסיק בלבד, נהגו לשלם תשלומים לקופת גמל, ימשיך המעסיק לשלם תשלומים כאמור בעד התקופה שבעדה שולמו דמי הלידה או גמלת שמירת הה יריון, לפי העניין, ובלבד שהעובדת שילמה בעד התקופה האמורה את התשלומים החלים עליה, אם חלים, להבטחת הזכויות האמורות, והכל בשיעורים ולפי שכר העבודה כאילו הוסיפה העובדת לעבוד בתקופה האמורה.

מאחר ואין חולק כי ההפרשה לא בוצעה במלואה במועד, לא יכולה היתה התובעת לבצע הפקדות מטעמה ולתביעתה צירפה מספר מכתבים שנשלחו אליה מקופת הגמל המתריעים בפניה כי המעסיק אינו מעביר את ההפרשות הנדרשות במועד. המכתב האחרון שצורף הוא מיום 4.5.17 כאשר התביעה הוגשה כאמור ביום 13.6.17. עוד צורף לתביעה דו"ח הפקדות מיום 11.6.17, יומיים קודם להגשת התביעה, לפיו בוצעו הפקדות לחודשים 5.16 עד 6.17 כאשר חלק עובד המפורט שם הוא בסך 3,027 ₪ וחלק מעסיק 8,073 ₪. כך שברור שהועברו לקופתה של התובעת סכומים לאחר הגשת התביעה. בשולי הדברים אציין כי התובעת נתפסה לכלל טעות עת סברה כי מדובר בחוב המפורט בדוח ההפקדות שכן מ דובר בדו"ח המציין את ההפקדות שבוצעו. מאחר ולא הועברו במלואן החוב הוא לא הסכום המצוי בקופה אלא ההפרש בינו לבין גובה ההפרשה בהתאם לדין.

על כן בדין חישבה הנתבעת את ההפרשות לטובת התובעת בנספח 6 לתצהיר מר בן תמר לרבות תקופת שמירת ההיריון וחופשת הלידה.

עיון בנספח 6 האמור מעלה כי הסכומים הועברו בהתאם לשווי הנדרש התואם את הוראות הדין באשר לאחוזים שיש לחשב משכרה של התובעת , כך שהימצאותם בקופה מהווה תשלום מלא עבור זכויות התובעת ברכיב זה. בנוסף, התובעת תבעה ברכיב זה השלמה מטעם המעסיק בסך 11,658 ₪ ואילו בקופה מצויים מטעם המעסיק סך של 15,834 ₪ לפי נספח 7 לתצהיר מר בן תמר – דו"ח הפקדות לקו פה מיום 24.12.18. וגם כאן יצוין לאור טענה שהועלתה בסיכומי התשובה של התובעת – מדובר בדו"ח המאשר את ההפקדות הקיימות ולא בדו"ח המציין את החוב.

לסיכומו של רכיב זה – על אף שהסכומים במלואם הועברו לקופת התובעת רק לאחר הגשת התביעה הם הופקדו לטובתה ולא נותרה השלמה שעל הנתבעת לבצע.

האם התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים?
טענות הצדדים
התובעת טוענת כי היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים מאחר שהתפטרה בדין מפוטרת בהתאם לדין שכן הנתבעת מעולם לא שילמה את שכרה במועד ובכך הלינה את שכרה האופן קבוע וכן לא העבירה תשלומים לפנסיה במועד בהתאם לדין למרות שנוכו סכומים בקשר לכך משכרה .

הנתבעת טוענת כי התובעת התפטרה מטעמי נוחות ועל כן אינה זכאית לפיצויי פיטורים. לטענתה הודאת התובעת כי חצי שנה קודם להתפטרותה ידעה על ההפרות ואי תיקונן ובכל זאת השתהתה עם התפטרותה, מנתקת את הקשר הסיבתי בין ההרעה המוחשית בתנאי העבודה הנטענת לבין ההתפטרות. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובעת לא נתנה התראה והזדמנות לנתבעת לתקן את הדרוש תיקון לצורך המשך העסקתה של התובעת ועל כן אינה עומדת בכללים המזכים פיצויי פיטורים בהתאם לדין .

דיון והכרעה
כידוע, בהתאם להוראות חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 עובד זכאי לתשלום פיצויי פיטורים במקרה שפוטר או התפטר בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים. הסעיף הרלבנטי לענייננו הוא סעיף 11 (א) לחוק, הקובע כך:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים".
הלכה היא כי עובד הטוען לזכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 לחוק צריך להוכיח שלושה תנאים מצטברים: האחד, שהייתה "הרעה מוחשית" בתנאי עבודתו או שהיו "נסיבות אחרות" שבהן לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו. השני, שקיים קשר סיבתי בין אותה הרעה או אותן נסיבות לבין ההתפטרות. השלישי, שנתן למעסיק התראה סבירה על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה, ככל שניתן לתקנה.

ראשית, בדיון בנוגע לרכיב הפנסיה נקבע כי אכן בוצעה הפרשה לפנסיה באופן מלא באיחור לאחר הגשת התביעה . טענת התובעת בעדותה כי רק כשיצאה לשמירת הריון וביקשה לקבל את דיווחי ההפקדות לפנסיה גילתה שהנתבעת לא ביצעה את ההפרשות כדין, לא נסתרה . הדבר מתיישב עם המסמך ת/1 שנשלח ביום 18.12.16 ולאחריו התלונה שהוגשה למשרד התמ"ת ביום 29.12.16. התלונה עצמה לא הוגשה אלא אישור על הגשתה אולם בעלי הנתבעת, מר בן תמר, אישר בתצהירו כי התלונה עסקה בהפרשות לפנסיה (ראה סעיף 21.5 לתצהירו).

בנסיבות בהן עובד מגלה כי על אף ביצוע ניכויים משכרו המעסיק לא העביר את כספי הפנסיה ליעדם, ניתן לראות נסיבות בהן אין לדרוש מהעובד להמשיך לעבוד עבור המעסיק . יש לזכור כי מדובר בזכות קוגנטית ראשונה במעלה ואילו ארע מקרה ביטוחי בזמן בו לא הועברו ההפרשות ליעדן, התובעת היתה נותרת ללא כיסוי ביטוחי ומצבה של הנתבעת היה קשה יותר שכן עלולה היתה לעמוד בפני תביעת קופת הגמל . מדובר בזכות ידועה שנקבעה בצו ההרחבה לפנסיית חובה בשנת 2008. עובד לא נדרש לתזכר את המ עסיק לקיים את חובתו זו , על המעסיק לדאוג לעשות כן ולהקפיד הקפדה יתרה שהתשלום יועבר במועד לקופה של העובד.

כמו כן, באשר למסמך מיום - 18.12.16 – ת/1, הוא אכן לא גולה בתצהיר גילוי המסמכים והתובעת אף הודתה שמצאה אותו קודם לישיבת ההוכחות אולם בחרה להציגו בדיון ולא להגישו מבעוד מועד (עמ' 8 לפר' ש' 15-16) באופן שהעמיד את הנתבעת בפני הפתעה. יחד עם זאת מדובר במסמך מזמן אמת שאמנם בעלי הנתבעת לא הודה כי קיבל אולם הוא מתיישב עם מארג הזמנים ועם מועד הגשת התלונה למשרד התמ"ת. כמו כן הטענה כי נשלח לכתובת המייל של מר בן תמר, לא נסתרה. בנוסף ניתנה לנתבעת הזדמנות להגיש תצהיר משלים אולם הנתבעת לא עמדה על כך.

אציין כי לא נעלם מעיני כי בקדם המשפט התובעת טענה כי לא שלחה מכתב קודם למכתב התפטרותה אולם מקובלת עלי טענתה כי מצאה את המסמך לאחר מכן. יש טעם לפגם בכך שלא חשפה אותו מיד עם מציאתו וחלף כך בחרה להתייצב איתו לדיון ולהפתיע את הנתבעת. מכל מקום, אף אם לא הייתי מקבלת את המסמך ת/1, משמדובר בזכות קוגנטית שאין חולק שהופרה והוסדרה כדבעי רק לאחר הגשת התביעה, וכן מאחר ואין חולק כי הוגשה תלונה בדבר אי ביצוע הפרשות לפנסיה למינהל ההסדרה, כך שלא ניתן לטעון שהנתבעת לא ידעה על פגם זה, לטעמי התובעת הראתה כי היא עומדת בתנאי הראשון של סעיף 11 לחוק.

באשר לתנאי השני העוסק בקשר סיבתי – אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי חלוף הזמן קטע את הקשר הסיבתי בין התפטרות התובעת לבין היעדר ההפרשות לפנסיה. ואסביר. התובעת יצא ה לשמירת הריון ו גילתה כי ל א הועברו לה הפרשות לקופה. היא פנתה למעסיק ולאחר שלא קיבלה מענה פ נתה בתלונה למשרד התמ"ת. המתינה למתן מענה וטיפול בזמן שהיא מצויה בשמירת הריון וחופשת לידה. עדותה של התובעת כי מר בן תמר מסר לה לאורך הזמן הזה כי הנושא קרוב להסדרה (עמ' 11 לפר' ש' 16-18), לא נסתרה. לאחר שחולפים החודשים ואין כל פניה מצד המעסיק המודיעה כי הנושא טופל, היא שולחת ביום 7.5.17 מכתב בו היא מודיעה על התפטרות בדין מפוטרת ומפרטת את כל ההפרות שבוצעו כנגדה לטענתה ובגינן אינה יכולה להמשיך לעבוד בנתבעת. מקובלת עלי טענת התובעת כי המתינה להסדרת הנושא על ידי הנתבעת. יש לזכור כי לא התייצבה לעבודה אלא שהתה בחופשת לידה בביתה. כשראתה שאין טיפול מבחינתה, שלחה את מכתבה. באשר לטענה כי התפטרה מטעמי נוחות, הרי שהתובעת יכולה היתה לבחור להודיע על התפטרות לצורך גידול ילדה בתום חופשת לידה, סיבה אשר היתה מזכה אותה בפיצויי פיטורים ללא צורך בהוכחת דבר. התנהלותה בפועל מחזקת את גרסתה כי המתינה לביצוע התיקון ולאחר שנוכחה כי הנושא לא טופל, שלחה את מכתבה האחרון. לאור האמור מצאתי כי קיים קשר סיבתי בין הנסיבות בגינן אין לדרוש מהתובעת להמשיך לעבוד לבין התפטרותה ועל כן עומדת היא בתנאי השני של סעיף 11 לחוק.

באשר לתנאי השלישי העוסק במתן התראה לנתבעת. אכן במכתב מיום 7.5.17 אין דרישה לתיקון במפורש אולם במכתב זה הודיעה התובעת כי ביום 24.5.17 תסתיים העסקתה בשל ההפרות שפורטו במכתב. מדובר בשבעה עשר ימים לאחר משלוח המכתב אותו אין חולק כי מר בן תמר קיבל. לכך התווספו שלושה ימים שלאחריהם התריעה התובעת כי תפנה לערכאות. הרציונל העומד בבסיס משלוח מכתב ההתראה הוא מתן הזדמנות להסדיר את הדברים הטעונים הסדרה. ככל שהנתבעת רצתה לתקן את המצב היתה מגיבה, פועלת לצורך תיקון המצב או מודיעה לתובעת שהוא תוקן במשך עשרים הימים שחלפו מקבלת המכתב עד פקיעת מועד ההתרעה . נראה כי הנתבעת נותרה אדישה למצב ולא הותירה לתובעת ברירה אלא לסיים את העסקתה ולהגיש תביעה לצורך קבלת זכויותיה, מכל מקום לא הוכח אחרת. לאור האמור מצאתי כי התובעת עמדה גם בתנאי השלישי של סעיף 11 לחוק.

הנה כי כן, התובעת עמדה בנטל להוכיח כי התפטרה בדין מפוטרת ועל כן זכאית לתשלום פיצויי פיטורים.

התובעת חישבה את הסכום לפי שכרה החודשי האחרון בסך 6,750 ₪ ובהתאם לתקופת ההעסקה העמידה התובעת סכום זה על סך 12,612 ₪. מאחר ובקופת הפנסיה על שמה רכיב הפיצויים לזכותה עומד על סך 7,774 ₪ (בהתאם לתחשיב הנתבעת בנספח 6 בצירוף דוח ההפקדות בנספח 7 לתצהיר מר בן תמר) יש להפחית סכום זה מפיצויי הפיטורים כך שהנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך 4,838 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים.

באשר לפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים, הרי שהתרשמתי כי בין הצדדים התגלעה מחלוקת כנה באשר לנסיבות סיום ההעסקה באופן בו יש הצדקה להפחיתם לגובה הצמדה וריבית כחוק.

פדיון חופשה שנתית
טענות הצדדים
התובעת טוענת כי היא זכאית לתשלום 13 ימי חופשה כפדיון חופשה. התובעת מחשבת גם את תקופת שמירת ההיריו ן וגם את תקופת חופשת הלידה כתקופות בהן נצברת לה זכאות לחופשה שנתית. התובעת מפנה להסכם ההעסקה שם נרשם כי היא זכאית ל-14 ימי חופשה בשנה (סעיף 6 לתצהיר התובעת). בסיכומיה חזרה בה מטענה זו והעמידה את תביעתה לפדיון חופשה על סך 6 ימי חופשה המפורטים בתלוש השכר האחרון לחודש 10/16.

הנתבעת טוענת כי התובעת אינה זכאית לצבירת ימי חופשה בזמן שמירת ההיריו ן וחופשת הלידה. כמו כן מאחר ועבדה חמישה ימים בשבוע ובפועל עבדה 13 חודשים קודם ליציאתה לשמירת הריון, היא זכאית ל- 10.83 ימי חופשה בלבד ומאחר והודתה כי ניצלה 8 ימים נותרה זכאית לכל היותר לסך 2.83 ימים (סעיף 18 לתצהיר מר בן תמר ). בסיכומיה טענה הנתבעת כי מאחר והתובעת חזרה בה מגרסתה כי היא זכאית ל-14 ימי חופשה בסיכומיה והעמידה את שווי החופשה הנתבע על ששה ימי חופשה שנותרו בתלוש השכר האחרון לחודש אוקטובר 16, הרי שמדובר בסכום כולל בסך 1,350 ₪ לפי 225 ₪ ליום לפי חישוב של רבע השנה המלא ביותר של התובעת.

דיון והכרעה
חוק חופשה שנתית, התשי"א -1951 (להלן –החוק) קובע בסעיף 5 לו כי תקופת חופשת הלידה לא תבוא במניין ימי החופשה, אולם העובדת אף אינה צוברת ימי חופשה בתקופה האמורה כמו גם בתקופת שמירת ההיריון. זאת מאחר והזכאות למכסת ימי חופשה בשנה נקבעת בהתאם לימי העבודה אותם עבד העובד בפועל (סעיפים 3(ב) ו-3(ג) לחוק) . לפיכך, מאחר ובחופשת לידה ובשמירת הריון העובדת אינה עובדת, הרי שאין לקחת בחשבון תקופות אלה לצורך חישוב ימי החופשה להם היא זכאית.

בסעיף 9 להסכם ההעסקה של התובעת (נספח א לתצהירה) נרשם כי היא זכאית לחופשה שנתית בשכר בת 14 ימים. יחד עם זאת מספר הימים תוקן ידנית ללא חתימה ליד התיקון ועל כן לא מצאתי כי התובעת הוכיחה כי זאת הזכאות שסוכמה בין הצדדים.

עיון בתלושי השכר מעלה כי נצבר יום חופש אחד בשנה מה שמביא לצבירה של 12 ימים בשנה. בתלוש השכר האחרון לחודש אוקטובר 2016 לאחריו יצאה התובעת לשמירת היריון, מופיעה יתרה של 6 ימי חופשה לפדיון. הנתבעת הודתה ביתרה האמורה והתובעת עמדה על יתרה זו בסיכומיה.

לאור האמור תשלם הנתבעת לתובעת תשלום בגין ששה ימי חופשה שנתית לפי שווי 225 ₪ ליום (בהתאם לשווי המפורט בסיכומי הנתבעת ולא נסתר) ובסך הכל 1,350 ₪.

דמי הבראה
טענות הצדדים
התובעת תובעת תשלום דמי הבראה לכל תקופת העסקתה לרבות תקופת שמירת ההיריון וחופשת הלידה ובסך הכל 6 ימי הבראה בסך 2,268 ₪.

הנתבעת טוענת כי שילמה לתובעת בחודש אוקטובר 2016 במסגרת תלוש השכר 2,388 ₪ בגין דמי הבראה ועל כן אינה זכאית לכל תשלום נוסף. כמו כן התובעת תבעה את זכאותה בהתאם למשרה מלאה למרות שלא עבדה משרה מלאה אלא 60% משרה בהתאם לדוחות הנוכחות ועל כן לכל תקופת העסקתה היתה זכאית לכל היותר לסך 2,237 ₪, וקיבלה מעט יותר מכך.

הטענה באשר להיקף משרתה של התובעת מצד הנתבעת התפתחה לאורך ההליך. בכתב ההגנה לא הועלתה טענה מפורשת באשר לכך. בתצהיר מר בן תמר נטען כי התובעת עבדה 82.27% משרה (סעיף 7 לתצהיר) ובסיכומי הנתבעת נטען כי עבדה 60% משרה.

עיון בתלושי השכר מעלה כי דווחה כעובדת בחלקיות משרה מלאה.

יחד עם זאת, התובעת בתצהירה מודה כי לא עבדה במשרה מלאה. בסעיף 4 לתצהירה טענה כי סיכמה שכר בסך 6,750 ₪ למשרה בת 7 שעות כאשר שכר למשרה בהיקף מלא עומד על סך 8,196 ₪. כך שמדובר ב82.3% ממשרה מלאה כפי שטענה הנתבעת בתצהירו של מר בן תמר.

לאור האמור חישוב דמי ההבראה צריך להתבצע בהתאם להיקף משרה בשיעור 82.3% כך ששווי יום יהיה 312 ₪ (82.3% מ-378 ₪- שווי יום למשרה מלאה).

כמו כן, צו ההרחבה בדבר השתתפות מעסיק בהוצאות הבראה ונופש 1998 קובע כי תקופת חופשת הלידה על פי חוק תילקח בחשבון לעניין חישוב דמי הבראה. בהתאם לכך יש לקחת בחשבון גם את התקופה בה היתה זכאית התובעת לגמלת שמירת הריון. על כן, התובעת עבדה 13 חודשים ושהתה בשמירת הריון ובחופשת לידה 7 חודשים. על כן זכאית עבור השנה הראשונה לחמישה ימי הבראה ובשנה השנייה לארבעה ימי הבראה ובסך הכל לתשעה ימי הבראה לכל תקופת העסקתה בשווי 2808 ₪. מתוך סכום זה אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובעת בתלוש אוקטובר 2016 סך של 2,388 ₪ ועל כן עליה להשלים 420 ₪ בגין דמי הבראה.

פיצוי בגין הלנת שכר
טענות הצדדים
התובעת טענה כי הנתבעת העבירה את שכרה באיחור ולכתב התביעה צירפה טבלה ותדפיסי חשבון בנק המעידים על כניסת המשכורת באיחור כדלקמן:
שכר 7/15 – 6 ימי איחור.
שכר 8/15 – יום איחור
שכר 9/15 – 4 ימי איחור
שכר 10/15 – 3 ימי איחור
שכר 1/16 – יום איחור
שכר 3/16 – 2 ימי איחור
שכר 4/16 – 6 ימי איחור
שכר 5/16 – 5 ימי איחור
שכר 6/16 – 4 ימי איחור
שכר 8/16 – 11 ימי איחור
שכר 9/16 – 6 ימי איחור
שכר 10/16 – 4 ימי איחור

לטענת התובעת איחורים אלו מסתכמים נכון ליום הגשת התביעה לפיצוי הלנת שכר בסך 4,752 ₪ בהתאם לדין. כשפנתה למר בן תמר לברר את פשר האיחור בהעברת השכר הוא מסר לה כי מדובר בטעות או שהיה עיכוב קל.

הנתבעת בהגנתה הכחישה את ההלנה באופן כללי. בתצהיר מר בן תמר לא ניתנה לכך התייחסות כלל. בחקירתו העלה טענה לקשיים כלכליים שלא נתמכה בכל ראיה חיצונית נוספת. בסיכומיה טענה הנתבעת כי התובעת שיקרה בחקירתה עת טענה כי אינה יודעת באשר לקשיים הכלכליים של הנתבעת. טענה זו כאמור לא הוכחה בשום מסמך. הנתבעת ניסתה לייחס לתובעת קבלת ייעוץ משפטי שוטף כאילו מדובר במעשה אסור או שאינו ראוי. אין בידי לקבל זאת. ייעוץ משפטי הוא מבורך בכל תחום בו הוא יכול לעזור ואין בכך כדי להפחית מהלנת השכר שביצעה הנתבעת. בסיכומיה הודתה הנתבעת כי השכר שולם לרוב באיחור של ימים בודדים בלבד ונעשה בתום לב ובשל קושי תזרימי שעה שמדובר בעסק קטן.

דיון והכרעה
מעיון במסד העובדתי שלא נסתר עולה כי הנתבעת הלינה את שכרה של התובעת כמעט בכל חודש במספר ימים, בין יום בודד לאחד עשר ימים. לאור האמור יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הלנת שכרה של התובעת. בהתאם לדין בית הדין רשאי להפחית את גובה הפיצוי ויש לבחון האם קיימת הצדקה להפחתה כלשהי.

בפסק דינו של בית הדין הארצי בהליך ע"ע (ארצי ) 45431-09-16 אלכס גורביץ - מדינת ישראל -רשות המיסים (16.01.2018) , נקבע:‏‏

"סעיף 18 לחוק הגנת שכר קובע כי "בית הדין האזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו." בפסק הדין בעניין מוטור אפ (ע"ע (ארצי) 473/09 מוטור אפ בע"מ – יניב ורד (1.11.2011)) עמדה השופטת דוידוב – מוטולה על מהותם של פיצויי ההלנה, תכליתם ודרך הפעלת שיקול הדעת בפסיקתם. אשר לתכלית: פיצויי ההלנה נועדו "לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק". תכלית נוספת היא "מתן פיצוי הולם לעובד אשר לא זכה לקבל את שכר עבודתו במועד, תוך הכרה בכך שכאשר מדובר באי תשלומו של שכר עבודה, עליו מתבסס האדם למחייתו וכנגדו העמיד את כושר עבודתו, לא די בשמירה על ערך הכסף ויש לקחת בחשבון את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כאדם ולתנאי מחייתו הבסיסיים". אשר לאופן הפעלת שיקול הדעת: "יש לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו; את החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים – לרבות לעובדים אחרים של המעסיק עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם ....במסגרת זו יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה, לרבות התנהגות הצדדים ותום לבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה כל שכרו של העובד) ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות" (ראו גם ע"ע (ארצי) 56846-05-12 ג'י.אי.אס גלובל אנוירמנטל סולושנס בע"מ – רמי אפללו (10.2.15))."

יישום הכללים האמורים על ענייננו הביאני למסקנה כי יש להפחית את פיצויי ההלנה לסך 3,000 ₪ ואנמק – מחד הנתבעת לא הביאה ראיה לקושי תזרימי שטענה בגינו הועלתה רק בחקירה הנגדית של מר בן תמר וכן עת היא מעסיקה עובדים עליה להקפיד הקפדה יתרה ששכרם ייכנס במועד תוך תכנון התזרים באופן מוקפד . מנגד הטענה כי מדובר בעסק קטן לא נסתרה וידוע שעסקים מסוג זה תלויים בתזרים מזומנים הקשור באופן הדוק לתשלום הלקוחות במועד. כמו כן נלקח בחשבון כי מדובר באיחור של ימים בודדים כל פעם. מנגד, לא ניתן להפחית את הפיצוי במלואו או לסכום שאינו מהותי שכן אין להקל ראש בעצם ביצוע ההלנה ויש להוקיע התנהלות מסוג זה.

לאור האמור תשלם הנתבעת לתובעת פיצויי הלנת שכר בסך 3,000 ₪.

טענות הקיזוז של הנתבעת
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי יש לקזז מכל סכום בו תזכה התובעת את שווי החיסורים בתקופת העסקתה שלא נוכו משכרה והיו לה מעל ל-30 ימים כאלה. עוד טענה הנתבעת כי יש לקזז מהתובעת בגין הודעה מוקדמת שלא מסרה לנתבעת טרם התפטרותה. בתצהיר מר בן תמר נטען כי שולם לתובעת שכר בסך 2,177 ₪ ביתר עבור תשעה ימים בחודש אוקטובר 2016 בהם לא שהתה בעבודה (כלומר החסירה) אולם שולם לה שכר רגיל. בנוסף נטען כי יש לקזז מכל סכום בו תזכה התובעת הודעה מוקדמת בת חודש בסך 6,750 ₪ . בסיכומיה העלתה הנתבעת טענות קיזוז נוספות: תשלום שכר אוגוסט 2016 שלטענת הנתבעת הופקד לחשבונה של התובעת פעמיים, טענה לתשלום כפל בגין דמי מחלה וגמלת שמירת היריון כאשר מדובר על שכר אוקטובר 2016 וכעת העמידה הנתבעת את הקיזוז הנדרש בשכר אוקטובר 2016 על סך 1,638 ₪ ולא על סך 2,177 ₪ כפי שכומת בתצהיר מר בן תמר.

התובעת לא התייחסה בתצהירה לטענת הקיזוז אולם בסיכומי התשובה מטעמה טענה כי לאור התכתובות וההתראות הרבות מסרה הודעה מוקדמת כדין. כמו כן טענה כי בהתאם למפורט בתלוש השכר לחודש אוקטובר 2016, לא קיבלה תשלום בכפל עבור דמי מחלה וגמלת שמירת הריון שכן הנתבעת שילמה לה שכר בסך 6,137 ₪ ברוטו ולא שכר מלא בסך 6,750 ₪ ברוטו . כמו כן הופחתו ממכסת ימי המחלה הצבורים בתלוש תשעה ימי מחלה. בחקירתה טענה התובעת כי קיבלה גמלת שמירת הריון מיום 20.10.16 וכן כי בהתאם לדין קוזזו לה יומיים היעדרות ונוכו לה 9 ימי מחלה ועל כן שכרה הועמד על סך 6,137 ₪ כשהוא משקף שכר חודשי פחות יומיים היעדרות בגין מחלה (היום הראשון, וחצי מהיום השני והשלישי).

דיון והכרעה
כידוע "הלכה היא כי "טענת הקיזוז הינה טענת הגנה מהותית", כי על הטוען טענת קיזוז להעלותה בהזדמנות הראשונה וכי ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת קיזוז תיבחן בכפוף לסעדים המבוקשים בתביעה המקורית. ככלל, מועד העלאת טענת הקיזוז הוא בכתב ההגנה. את טענת הקיזוז יש להעלות במפורש ובמפורט בכתב הטענות והנטל להוכיח קיומה של טענת קיזוז ושיעורה על הטוען לקיזוז." (ע"ע (ארצי) 14039-07-11 סולטני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 19.12.13 – ראה סעיף 144 לפסק הדין וההפניות שם).

טענות לקיזוז תשלום ביתר עבור שכר אוקטובר 2016 ודמי הודעה מוקדמת הועלו בכתב ההגנה וכומתו בתצהיר מר בן תמר. מנגד הטענה בדבר העברת תשלום עבור שכר אוגוסט 2016 נטענה לראשונה רק בסיכומי הנתבעת על אף שהתובעת צירפה את תדפיסי חשבון הבנק שלה לכתב התביעה ועל כן דינה דחייה מטעם זה בלבד . עוד יצוין כי מדובר בטענה עובדתית שלא הוכחה ולא ניתן ללמוד באשר אליה מהמסמכים המצויים בתיק בהיעדר גרסה עובדתית באשר לכך מטעם מנהל הנתבעת והתובעת.

באשר לטענה בדבר קיזוז הודעה מוקדמת – התובעת התריעה 17 ימים קודם לסיום ההעסקה כי בתום חופשת הלידה תתפטר בדין מפוטרת ופירטה את ההפרות שבוצעו כלפיה. על כן מצאתי שנתנה הודעה מוקדמת למעסיק שבחר שלא לתקן את ההפרות או לכל הפחות להגיב ולהודיע כי יפעל לתקן ועל כן מעבר לכך לאור ההפרות שפורטו בפסק דין זה, אין מקום לדרוש מהתובעת ליתן הודעה מוקדמת נוספת ועל כן אין מקום לקזז בגין רכיב זה .

באשר לטענה בדבר תשלום ביתר בחודש אוקטובר 2016 כאמור בסיכומים הופחת הסכום הנטען לקיזוז לסך 1,638 ₪. יחד עם זאת הטענה לתשלום בכפל הועלתה רק בסיכומים. בכתב התביעה נטען כי שולמו לתובעת עבור ימים בהם החסירה מהעבודה והימים הועמדו על לפחות 30 ימים. בתצהיר מר בן תמר נטען כי שולם לתובעת 2,177 ₪ ביתר בשכר אוקטובר 2016 וכי קיבלה כפל תשלום גם מהמוסד לביטוח לאומי. בסיכומים כאמור נטען כי התובעת קיבלה כפל תשלום אולם הסכום הועמד על סך 1,638 ₪. מאחר והנתבעת לא העלתה את הטענה בדבר כפל תשלום של גמלת שמירת היריון ותשלום שכר בהזדמנות הראשונה, היינו בכתב ההגנה שם נטען לתשלום עבור חיסורים בלבד ואין זכר לטענה בדבר תשלום בכפל, הטענה באשר לכך נדחית. עוד אציין כי תלוש השכר של התובעת לחודש אוקטובר משקף תשלום עבור חודש עבודה מלא פחות יומיים היעדרות בצירוף ניצול תשעה ימי מחלה ועל כן שולם לתובעת שכרה בחודש זה בהתאם לדין ולא ביתר.

על יסוד המפורט לעיל טענות הקיזוז של הנתבעת נדחות.

אציין כי בתצהירה העלתה התובעת טענות באשר לאי תשלום פרמיה אשר לא הועלו בכתב התביעה ועל כן אין מקום התייחס אליהן. כמו כן בתצהירה טענה כי היא זכאית לתשלום ימי מחלה אולם גם באשר לכך לא טענה בכתב התביעה ועל כן אין מקום לבחון טענה זו. יש לזכור כי התובעת בחרה באופן מודע שלא לתקן את כתב התביעה ומאחר וכתבי הטענות גודרים את גדר המחלוקת, אין מקום לדון בטענות שמועלות לראשונה במסגרת התצהיר שכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

באשר לטענה בדבר מחיקת סעיפים מסיכומי התשובה של התובעת, לאחר שעיינתי בטענות שהועלו בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן ביתר החומר המצוי בתיק, לא מצאתי כי נדרשת הכרעה בבקשה מאחר ולא נדרשתי למפורט בסעיפים אותם מבקשת הנתבעת למחוק מסיכומי תשובתה של התובעת לצורך הכרעה בהליך זה.

סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

  • השלמת פיצויי פיטורים בסך 4,808 ₪
  • פדיון חופשה בסך 1,350 ₪
  • דמי הבראה בסך 420 ₪
  • פיצויי הלנת שכר בסך 3,000 ₪

כלל הסכומים האמורים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.2017 ועד למועד התשלום בפועל.

באשר לשאלת ההוצאות. מחד יש לקחת בחשבון כי התובעת זכתה בתביעתה אולם מנגד מדובר בסכום המהווה כ-30% מתביעתה המקורית כאשר החלק הארי של תביעתה, ההפרשות לפנסיה, הוסדר עוד קודם לישיבת ההוכחות באופן שהיה בו לייתר את הדיון ברכיב זה ויש להצר שהדבר לא קרה בפועל. זאת ועוד. התובעת במודע, בהתאם לעדותה, בחרה להתייצב לדיון ההוכחות עם מסמך שגילתה קודם לכן ולא הגישה לתיק. היה בכך כדי לפגוע בהתנהלות הדיון וראוי היה כי המסמך יוגש עם מציאתו. לאור כל אלה, מצאתי כי אין מקום לפסוק לתובעת הוצאות משפט כלשהן, וכל צד יישא בהוצאותיו.

על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תוך 15 ימים ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.
ניתן היום, כ"ו כסלו תש"פ, (24 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .