הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הע"ז 67150-06-16

בפני
כבוד ה שופטת דגית ויסמן

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

  1. דוש עזרא
  2. דוש יהודית

הנאשמים

גזר דין

1. הנאשמים הורשעו בהתאם להודאתם בעבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-(2), 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א -1991 (להלן – חוק עובדים זרים).

הנאשמת מס' 2 (להלן – הנאשמת) הודתה באישום במועד ההקראה ואילו הנאשם מס' 1 (להלן – הנאשם) הודה בשלב מאוחר יותר של ההליך.

על פי המתואר בכתב האישום, מדובר בהעסקת שתי עובדות זרות מאוקראינה, בעבודות משק בית בביתם של הנאשמים, ללא היתר וללא עריכת ביטוח רפואי. עובדת אחת עבדה לפחות 8 חודשים במקום ואף התגוררה בנכס, ואילו השניה – כחודשיים.

2. הצדדים טענו לעונש.

א. המאשימה טענה כי מדובר בשני אירועים נפרדים, המחייבים ענישה לכל עבירה, מאחר שיש הבדל בנסיבות העסקתה של כל עובדת, הן מבחינת תקופת העבודה והן בשאלת הלינה בביתם של הנאשמים. בנוסף, יש לפסוק ענישה נפרדת לכל אחד מהנאשמים, בהתאם לנסיבותיו.

המאשימה עמדה על הערך החברתי המוגן והפנתה לכך שהמחוקק קבע כי בהיעדר נסיבות מיוחדות, יוטל בגין עבירה של העסקה שלא כדין קנס מינימום של 10,000 ₪ לכל עבירה, לכל נאשם. כן ציינה כי הנאשמים הם אנשים נורמטיביים וכי בעמדתה התחשבה בחיסכון בזמן השיפוטי ובהבדלים בין הנאשמים, הנובעים ממידת מעורבותם בביצוע העבירה.

בהתאם ביקשה המאשימה להטיל על הנאשמת, בגין העובדת הראשונה, קנס של 20,000 ₪ ועוד 11,000 ש"ח בגין היעדר ביטוח. בגין העובדת השניה התבקש קנס של 13,000 ₪ ועוד 8,000 ₪ בגין היעדר ביטוח. לגבי הנאשם, ביקשה המאשימה כי יוטל קנס בסך 13,000 ₪ בגין העובדת הראשונה ועוד 6,000 ₪ בגין היעדר ביטוח. כן התבקש להטיל עליו קנס מינימום, בגין העסקת העובדת השניה, בסך 10,000 ₪ ועוד 5,000 ₪ בגין היעדר ביטוח.

כמו כן ביקשה המאשימה שכל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה למשך 3 שנים מהיום שאם לא כן יוטל עליהם קנס נוסף של 30,000 ₪.

ב. הנאשמים ביקשו לראות במסכת העסקת שתי העובדות כאירוע אחד ובהתאם לגזור את עונשם. הנאשמים הדגישו ששניהם הודו, הנאשמת בהזדמנות הראשונה והנאשם לאחר שמיצה זכויות העומדות לו בדין. עוד נטען שיש לתת משקל גם לעובדה שכנגד הנאשם הוגש כתב אישום מבלי שנחקר. כן הלינו הנאשמים על הביקורת שבוצעה בביתם, בעת שבנם הקטין היה במקום והם בחו"ל. הנאשמים הוסיפו ותיארו את מצבם המשפחתי, לרבות מחלת אמה של הנאשמת והעובדה שהיו מטופלים בארבעה ילדים, כאש ר הנאשם עסוק בניהול העסק הקמעונאי ואינו נמצא רבות בבית.
כן ציינו כי אין כל טענה לגבי תנאי העסקתן של העובדות ואין טענה שלא קיבלו שכר ראוי. גם אין מדובר בעובדות זרות שנכנסו לארץ באשרה לעבוד בסיעוד וזנחו את המטופל.
הנאשמים גם הביעו חרטה על מעשיהם וציינו כי לא עברו עבירות דומות מאז.

3. סימן א'1 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין), עוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, כפי שתוקן במסגרת תיקון מס' 113 לחוק העונשין. על פי הקבוע שם, את גזירת הדין יש לקבוע בשלושה שלבים, כאשר העקרון המנחה, שנקבע בסעיף 40ב' לחוק, הוא "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו".
בשלב הראשון, טרם ייגזר עונשו של נאשם על בית הדין לקבוע האם המדובר בהרשעה בעבירה אחת או במספר עבירות. אם מדובר במספר עבירות, יש לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או אירועים נפרדים.
בשלב שני, יש לקבוע את מתחם הענישה ההולם את נסיבות ביצוע העבירה ובכך להתחשב בארבעה שיקולים: הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערך זה, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
בשלב השלישי, יש לשקול את נסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיבות אחרות שיימצאו רלוונטיות ואינן קשורות בביצוע העבירה. בהקשר זה נקבע שרק שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור מצדיקים לסטות ממתחם הענישה (ע"פ ( ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדוות הורים (8.2.14).
6. בהתאם למתואר לעיל, בתחילת הדיון במתחם הענישה הראוי, יש לקבוע מהו מספר האירועים היוצרים את המסכת העובדתית.
לעניין זה נקבע בסעיף 40 ג' לחוק העונשין, שכותרתו " ריבוי עבירות" כדלקמן:
"(א) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.
(ב) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם.
(ג) בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר – לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת".
7. בע"פ (ארצי)12113-04-14 אחים ראני בע"מ נ' מדינת ישראל, 12.3.19, בית הדין הארצי דחה את טענת המדינה לפיה יש לראות בכל עבירה של העסקה שלא כדין כאירוע נפרד, על יסוד הנפסק בפרשת חדוות הורים. בית הדין חזר על דברים שנפסקו שם, בהתבסס על פסיקת בית המשפט העליון, ולפיהם יש להבחין בין " אירוע" לבין " מעשה", וכי " אירוע" הוא מונח רחב יותר אשר יכול לכלול מספר מעשים. עוד נפסק כי משמעות ההכרה במספר עבירות כ"אירוע אחד" אין משמעה כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול האירוע יוגבל בעונש המרבי בגין עבירה יחידה, אלא רק כי מתחם העונש ייקבע ביחס לשילוב העבירות ולא בהתייחס לכל אחת מהן בפני עצמה. על כן נתון זה יישקל בעת קביעת מתחם העונש ההולם והן בשלב גזירת העונש הספציפי של הנאשם.
8. בנסיבות הקונקרטיות של ההרשעה נשוא הליך זה, יש לקבל את עמדת המאשימה כי מדובר בשני אירועים שונים של העסקת עובדת זרה. למעט נתינותן של העובדות ( אוקראינה) והעובדה ששתיהן עבדו בביתם של הנאשמים, הרי שקיימים הבדלים מהותיים בנסיבות העסקתן. האחת לנה בביתם של הנאשמים ועבדה אצלם כשמונה חודשים ואילו השניה עבדה אצל הנאשמים רק כחודשיים, מבלי שלנה במקום.

מדובר בשני חוזי עבודה שונים, עם שתי עובדות שונות שאין ביניהן קשר, לתקופות שונות ולתנאי העסקה שונים. למעשה, הקשר היחיד בין שתי העובדות הוא העסקתן אצל הנאשמים. הא ותו לא. אלמלא עבדו במקביל, לא יכול היה להיות חולק כי מדובר בשני אירועים שונים.

לאור מסקנה זו, יש לגזור את הדין לגבי כל אחד מהנאשמים וביחס לכל אחת מהעובדות.

9. בשלב של קביעת מתחם הענישה ההולם, יש לקחת בחשבון את הערכים המוגנים בעבירות נשוא האישומים. בהקשר זה ראוי להזכיר את הפסיקה לפיה מדובר בעבירות חמורות וכי העסקת עובדים זרים ללא היתר הפכה להיות בעיה חברתית ומוסרית, בעלת השלכות על שוק העבודה המקומי. על כן יש מקום לקבוע קנס שייצור הרתעה משמעותית מפני ביצוע העבירה ויהפוך את ביצועה לבלתי כדאית ( ע"פ ( ארצי) 1001/01 מדינת ישראל נ' ניסים, פד"ע לח 145 (2002)).

בנושא היעדר ביטוח בריאות, נפסק בע"פ ( ארצי) 21578-01-15 מדינת ישראל – אפנגר, 21.2.17, כך:

"החובה לערוך ביטוח רפואי לעובד הזר הוספה, יחד עם חובות נוספות, במסגרת תיקון 3 לחוק. ... ביסוד הוספתה של חובה זו וחובות נוספות עמדה העלייה במספרם של העובדים הזרים והמצב בו אוכלוסייה גדולה בעלת קשיים אובייקטיביים נוכח אי ידיעת השפה ואי הכרת המערכות בארץ, נותרת ללא גישה לשירותים רפואיים שהמדינה מספקת לאזרחיה. על רקע אלה נקבעה החובה של המעסיק לערוך לעובדו הזר ביטוח רפואי. יודגש כי הפרת חובה זו מהווה עבירה לפי חוק עובדים זרים שהעונש בגינה חמור מהעונש בגין העסקה ללא היתר."

10. לגבי אחת העובדות, גם נסיבות ביצוע העבירה נשקלות לחומרה, מקום בו מדובר בהעסקה של חודשים רבים ובהעסקה הכוללת הלנה בביתם של הנאשמים.
11. בהתייחס להעסקתה של העובדת שהועסקה 8 חודשים ולנה בביתם של הנאשמים, מקובל עלי מתחם הענישה שהוצע על ידי המאשימה, לפיו לגבי הנאשמת מדובר בקנס שבין 14,600 ₪ ל – 35,000 ₪ ולגבי הנאשם – 11,680 ₪ עד 23,000 ₪.

כן מקובל מתחם הענישה לגבי העובדת השניה, שלא לנה בביתם של הנאשמים ואף הועסקה תקופה קצרה יותר. לגבי הנאשמת מדובר בקנס שבין 11,680 ₪ ל- 23,000 ₪. לגבי הנאשם – 10,000 ₪ עד 15,000 ₪.

בנושא היעדר ביטוח, שעל פי הדין, העונש בגין עבירה זו גבוה מהעונש בגין העסקה ללא היתר, מתחם הענישה לנאשמת, לגבי העובדת שלנה בביתה הוא 6,000 ₪ עד 15,000 ₪ ולגבי הנאשם – 6,000 ₪ עד 12,000 ₪. לגבי העובדת שהועסקה רק חודשיים: 5,000 ₪ עד 12,000 ₪ לנאשמת ו – 5,000 ₪ עד 9,000 ₪ לנאשם.

12. בבחינת נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, במסגרת גזירת העונש בתוך מתחם הענישה שנקבע, ניתן משקל לעובדה שהנאשמים הודו בעבירות ( כל אחד בשלב שונה של הדיון) ובכך חסכו זמן שיפוטי. כן יש לתת משקל לחרטה שהביעו, לעברם של הנאשמים והעובדה שלא חזרו על אותן עבירות. בנוסף, נשקלות נסיבות משפחתיות של הנאשמים שתוארו בטיעוניהם. בהתייחס לענישת כל אחד מהנאשמים, מתקבלת עמדת המאשימה כי חלקו של הנאשם קטן מחלקה של הנאשמת. עוד נלקחת בחשבון העובדה כי בסופו של יום, הקנסות ישולמו מתקציבו של משק בית אחד.
13. בשקלול כל האמור לעיל, כאשר יש להטיל על הנאשמת עונש כבד מזה שיוטל על הנאשם, וכאשר אין נסיבות המצדיקות חריגה ממתחם הענישה, נקבעים העונשים הבאים:
א. הקנס שיוטל על הנאשמת, בגין העסקה ללא היתר כדין של העובדת שלנה בבית הנאשמים יעמוד על 15,000 ₪;
הקנס שיוטל על הנאשמת בגין העסקת עובדת זו ללא ביטוח רפואי יעמוד על 7,000 ₪;
ב. הקנס שיוטל על הנאשמת, בגין העסקה ללא היתר כדין של העובדת שהועסקה חודשיים יעמוד על 12,000 ₪;
הקנס שיוטל על הנאשמת בגין העסקת עובדת זו ללא ביטוח רפואי יעמוד על 6,000 ש"ח;
ג. הקנס שיוטל על הנאשם, בגין העסקה ללא היתר כדין של העובדת שלנה בבית הנאשמים יעמוד על 12,000 ₪;
הקנס שיוטל על הנאשם בגין העסקת עובדת זו ללא ביטוח רפואי יעמוד על 6,000 ש"ח;
ד. הקנס שיוטל על הנאשם, בגין העסקה ללא היתר כדין של העובדת שהועסקה חודשיים יעמוד על 10,000 ₪;
הקנס שיוטל על הנאשם בגין העסקת עובדת זו ללא ביטוח רפואי יעמוד על 5,000 ש"ח;

14. סוף דבר –
א. על הנאשמת מוטל עונש בגין שתי עבירות לפי סעיף 2( א)(1) ו – (2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א -1991, של תשלום קנס בסך 27,000 ₪, שישולם ב – 10 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 1.2.2020.
כמו כן מוטל על הנאשמת קנס בגין שתי עבירות לפי סעיף 2( ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991, של תשלום קנס בסך 1 3,000 ₪, שישולם ב – 10 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 1.2.2020.
ב. על הנאשם מוטל עונש בגין שתי עבירות לפי סעיף 2( א)(1) ו – (2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א -1991, של תשלום קנס בסך 22,000 ₪, שישולם ב – 10 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 1.2.2020.
כמו כן מוטל על הנאשם קנס בגין שתי עבירות לפי סעיף 2( ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991, של תשלום קנס בסך 11,000 ₪, שישולם ב – 10 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 1. 2.2020.
ג. כמו כן מוטלת על אחד מהנאשמים התחייבות בסך 30,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו – (2) , 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א -1991 , במשך שלוש שנים מהיום.
על הנאשמים לפנות למזכירות בית הדין בתוך 7 ימים מקבלת גזר הדין, על מנת לחתום על ההתחייבות האמורה, בהתאם לתקנה 2(1) לתקנות העונשין ( התחייבות להימנע מעבירה), התש"ף - 2019.
בהתאם להוראת סעיף 74 לחוק העונשין, אם הנאשמים לא יחתמו על התחייבות כאמור במועד שנקצב, ייאסרו למשך 7 ימים.

ניתן היום, ה' טבת תש"פ, 02 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.