הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הע"ז 58120-12-16

בפני
כבוד ה שופט תומר סילורה

בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.טורפיאלשוילי איליה
2.מירילשוילי תמרה

הנאשמים

גזר דין

1. ביום 12.6.2019 הורשעו הנאשמים בגין העסקת שתי עובדות זרות ללא היתר העסקה (עבירה לפי סעיף 2(א(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א 1991) וכן העסקה ללא ביטוח רפואי (לפי סעיף 2 (ב) (3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א 1991).

2. מועד הטיעון בעונש התקיים ביום 31.10.2019. במועד הדיון ביקש ב"כ הנאשמים להפריד בין הנאשמים, כך שהנאשם 1 יופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן שיבחן חזרה מהרשעה ולגבי הנאשמת 2 – יטענו טיעונים לעונש.
טענות הנאשמים:
3. הנאשם 1 הוא ספורטאי מצטיין שייצג את מדינת ישראל בתחום האולימפי של היאבקות, שירת בסדיר ובמילואים באופן קבוע, לפני 13 שנה הקים חברת הייטק שמעסיקה מאות עובדים. החברה נמכרה בישראל והמס שולם בישראל.
4. הנאשם 1 תורם בסתר למטרות חברתיות (אישור רו"ח סומן נ/1) סכומים משמעותיים של מיליוני שקלים ללא פרסום והוא מוביל ותומך במיזם שתומך בבני נוער משכבות חלשות. אחרי מכירת החברה הקים הנאשם חברה נוספת בישראל שמעסיקה 1200 עובדים – כולם מועסקים כדין וללא רבב. מדובר בנאשם שעושה עסקים חובקי עולם, כאשר תנאי סף למכירת חברה זה עבר פלילי ללא רבב. לדברי היועץ המשפטי של החברה, העסקה הראשונה הייתה מטורפדת אם הנאשם 1 היה בעל עבר פלילי ולכן יש וודאות גבוהה שהרשעה פלילית תאיין את האפשרות לביצוע עסקאות בהיקפים כאלה בעתיד (חוות דעת משפטית סומנה נ/2).
5. לכן ביקש ב"כ הנאשם 1 לשלוח את הנאשם 1 לתסקיר שירות מבחן או לבטל את הרשעתו.

טענות המאשימה:

6. לגבי הבקשה לביטול הרשעה ולהישלח לתסקיר מבחן - מציין ב"כ המאשימה כי מדינת ישראל מצאה כי העבירות על פי חוק עובדים זרים מחייבות מדיניות תקיפה של העמדה לדין והרשעת מעסיקים וזאת על אף היותן של העבירות האמורות , עבירות מנהליות בבסיסן. הואיל ומדובר כאמור בעבירות שבבסיסן הינן מנהליות הרי שככלל מבצעי עבירות אלה הינן אנשים נורמטיביים וישרי דרך שאינם משתייכים לגרעין עברייני קלאסי.

7. לנוכח אופיים הכלכלי של עבירות אלה, אשר אף הוכרו בפסיקה כמכת מדינה, ולאור המסר המרתיע שביקש המחוקק להעביר לציבור באמצעות חוק עובדים זרים, נקבעה הלכת חדוות הורים ואשר לפיה ככלל עבירות של העסקת עובדים זרים מחייבות הרשעה וענישה מוחשית.

8. המאשימה מדגישה את מאפייני העבירות אותן ביצעו הנאשמים, ואת מאפייני מבצעי העבירות שכן לטעמה של המאשימה לאור אלה יש לבחון את שאלת השליחה לקבלת תסקיר שירות המבחן.

9. אין חולק כי שירות המבחן הינו גוף מקצועי אשר בוחן את מאפייניו של הנאשם, את מניעיו לביצוע המעשה, את גורמי הסיכון והסיכוי להישנות העבירה אולם נוכח מאפייני העבירה המבצע התסקירים בעניינים של הנאשמים בעבירות אלה, הינם כמעט תמיד חיוביים ויוצא איפה כנוכח מאפייני העבירה אין בתסקיר שירות המבחן כדי לתת ערך נוסף בתחום מומחיותו.

10. בהקשר זה יש לתת משקל רב יותר לאופיין של העבירות, ותוצאותיהם וזאת על מנת להבטיח את עקרון אחדות הענישה ואת שיקולי ההרתעה והגמול ולפי ענין זה הדברים שנאמרו בע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' שחר סגל.

11. המאשימה מדגישה כי הואיל ואופי העבירות מביא בפני בית הדין מבצעי עבירות של אנשים בעלי מעמד חברתי וסוציואקונומי גבוה המנהלים חיים נורמטיביים לרבות בתחום התעסוקה, הרי שכאשר שירות המבחן וקל וחומר כאשר בית הדין עושה שימוש ברקע של הנאשם לצורך בחינת ביטול הרשעתו, בכך מתרוקנת מתוכן מדיניות המאשימה ביחסה לעבירות דנן ומתבטלת האבחנה בין עבירה מנהלית לבין מיצוי הדין הפלילי.

12. לאור הדברים ניתן לומר אפילו שמה שאפשר ביצוע עבירה מלכתחילה קרי המעמד הסוציואקונומי נתבקש עתה להיות כרטיס היציאה של מבצע העבירה מנשיאה באחריות. כלל היסוד הוא כי משנמצא האדם במיוחס לו הוא יורשע. אומנם יש בבית המשפט שהחליפו את התנאים הקבועים בהלכת קטב לצורך שקילת ביטול הרשעה ולמקרה בו קיימת פגיעה בלתי פרופורציונלית בנאשם , אולם הלכה ידועה היא כי הימנעות מהרשעה מכוח כלל זה אפשרית בהתקיים 2 תנאים, ראשית יש להוכיח שהפגיעה שתגרם היא חורגת מכל פגיעה שתגרם לכל מורשע אחר בהתייחס למכלול מארג חייו ולא במונחים כספיים בלבד, שנית את הפגיעה יש להוכיח באותות ובמופתים כפגיעה וודאית ולא אפשרות שתתקיים פגיעה.

13. בסופו של יום הדברים שנאמרו לבית הדין בהקשר הזה לא עומדים באף אחד מהתנאים הנדרשים, חוות הדעת שהוגשה (נ/2) מתייחסת בעיקרה לאירועים שקרו בעבר ואינה צופה פני עתיד. נותן חוות הדעת אמר כי בכל רגע נתון מתקיימים מגעים שונים עם חברות שונות עם מדינות שונות, לחוות הדעת אין שמץ או בדל של מענה לדרישה המחייבת וודאות לקיומה של פגיעה ולמדנו כי ממילא לנאשם עסקים רבים נוספים ואין לנו כל אינדיקציה גם אם תיגרם פגיעה לחברה הפרטנית אליו התייחסו יתר עסקיו.

14. לטענת ב"כ המאשימה, אין אפשרות לקבל את הטענה הכוללנית לחלוטין שלא תתאפשר שום עסקה בלי שום שיקול דעת של שום חברה באף מדינה מכל המדינות איתם קיים פוטנציאל לקיום עסקים. אין גם דמיון בין המקרה דנן לנמרודי, שם נקבע כי מד ובר בחיפוש לא חוקי מיסודו שהביא לפסילת כל הר איות, כאשר בענייננו הפגמים סוכמו על ידי בית הדין במילים "המפקחים לא עמדו בדיוק רב על הוראות הנוהל" פסקה 23 להכרעת הדין. לא ניתן לקבוע קטגוריות שכל סטייה בכל רמה מקיום הוראות נוהל תביא לביטול הרשעה.

15. באשר לטיעונים לעונש - הנאשמים הורשעו לאחר ניהול הליך מלא, מדובר במופע חמור של העבירות שבהן הורשעו של העסקה בו זמנית של 2 עובדות, תוך כדי הלנתן וללא שנערך להן ביטוח רפואי כל תקופת העסקה. ב"כ המאשימה מפנה לע"פ 1001/01 מדינת ישראל נ' נפתלי ניסים ולקביעת בית הדין הארצי, כי העסקת עובד זר ללא היתר הינה עבירה חמורה אשר הפכה להיות בעיה חברתית מוסרית ולפיכך אין להטיל קנס סמלי או נמוך מבלי שיהיו לכך נימוקים מיוחדים. על הדברים עמד בית משפט עליון בג "צ 9277/04 פולגת נ' מדינת ישראל, ידוע כי המניע המרכזי להעסקת עובד זר ללא היתר הינו שיקול כלכלי, והרי לנו טעם נוסף להחמרת הענישה דווקא בפן הכלכלי.

16. ב"כ המאשימה מפנה את בית הדין לע"פ 54/09 מדינת ישראל נ' עופר כהן, ולפסקי הדין המוזכרים שם, במיוחד לפסיקת בית הדין מהעת האחרונה, בע"פ 34795-06-16 מדינת ישראל נ' גלפן שם נפסק כי בהעדר ראיות לסתור הרי ששני בני הזוג נהנו מהעסקת העובד הזר ומשכך יש לחייב את שניהם באותה מידה.

17. ב"כ המאשימה סבור כי בנסיבות דנן טווחי הענישה הראויים הם כדלקמן:

בגין העובדת שפרטיה בסעיף 3.1 לכתב האישום אשר הועסקה במשך 9 חודשים , טווח הענישה הראוי נע בין 25-60 אחוז מהקנס המקסימלי קרי סך של 23,000 ₪ יהווה קנס ראוי בנסיבות אלה.
טווח הענישה בגין עבירה של אי עריכת ביטוח רפואי נע לשיטת המאשימה בין 6000-10000 ₪ ובמקרה הפרטני סך של 8,000 ₪ יהווה קנס ראוי לכל נאשם.
אשר לעובדת שפרטיה בסעיף 3.2 לכתב האישום טווח ענישה ראוי נע גם הוא בין 25-60 אחוז מהקנס המקסימלי ובמקרה הפרטני סך של 17,000 ₪ לכל נאשם יהווה קנס ראוי.
טווח ענישה בגין אי עריכת ביטוח רפואי במקרה של עובדת זו נע בין 5000-8000 ₪ , ובמקרה הפרטני קנס בסך 6000 ₪ לכל נאשם יהווה קנס ראוי.

בנוסף ביקש ב"כ המאשימה לחייב את הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע חוזר של העבירות בהן הורשעו שאם לא כן יישאו בקנס המקסימלי הקבוע לצידם בחוק.

18. ב"כ הנאשמים ביקש להזכיר כי תיקון 113 עוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. השלב הראשון הוא השלב שצריך לקבוע אם מדובר באירוע אחד או מספר אירועים. אחרי זה שלב שני זה מתחם ענישה, ואחרי זה גזירת הדין. בענייננו חשוב להתעמק בשלב הראשון , לפי כתב האישום של המאשימה האירועים האלה , מדובר על 2 עובדות. יתרה מכך 2 העובדות מדובר על אותה תקופה שהיא חופפת, שהן הועסקו בצוותא תחת אותם תנאים מפנה לסעיפים 5-6 להכרעת הדין. ההלכה סוכמה בעניין זה בע"פ 4910/13 אחמד נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי כאש ר יש מספר עבירות שיש ביניהם קשר הדוק דוגמא סמיכות זמנים או אותם חלק מאותה תוכנית תחשבנה כאירוע אחד, וב"כ הנאשמים הפנה להלכת חדוות הורים שמדברת על הדבר הזה. ב"כ הנאשמים מזכיר כי מדובר באותו משק בית ואותה התנהלות, אותה תקופה, אין עוררין על הדברים האלה.

19. לעניין הקשר ההדוק, מפנה ב"כ הנאשמים לע"פ 5669/14 לופואנסקי נ' מדינת ישראל, שם דובר על מבחן הקשר ההדוק, ובחנו את הנסיבות העובדתיות כמו כאן שבית הדין חייב להעמיד לנגד עיניו את השאלה האם מדובר בכמה עבירות או באותה תקופה באותו זמן, וכל הפרדה תהיה מלאכותית. צריכים לדבר על המהות של העבירה של העסקה.

20. בעניין הנסיבות - מדובר בנאשמת שעברה 4 ניתוחים קיסריים כל הריון שלה (אישור רפואי סומן נ/3) האחרון שבגינם אותן חברות הגיעו להיות איתה בבית, זה כי היא הייתה בשמירת הריון עם הרעלת דם ולכן שמסתכלים על כל הנסיבות רואים שמדובר באירוע אחד, ועל תקופה של עובדת אחת חודש ועובדת אחת 9 חודשים.

21. לעניין מתחם ענישה מבקש ב"כ הנאשמים מבית הדין להתייחס לתקופת העסקה גם לנסיבות וגם לשקול את התנהלות הפקחים שדנו בהם בבקשה הקודמת. מבקש להפנות לפסק דין שניתן לא מזמן, הע"ז 16799-02-17 מדינת ישראל נ' יצחק ואחרים, שם נקבע רף ענישה , שם נקבע רף ענישה של 14,000 ₪ למשך שנה.

22. מדובר באנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי, ההליך היווה עבורם גורם מרתיע, ולכן מבקשים הנאשמים להסתפק בקנס מינימלי שהוא מספיק בנסיבות של 10,000 ₪ בגין העסקה ו 5000 ₪ עבור הביטוח.

23. לאור כל האמור ביקש ב"כ הנאשמים להורות על שליחת הנאשם 1 לתסקיר שיבחן חזרה מהרשעה ולגבי העונש לנאשמת 2 לגזור עונש ברף התחתון של המתחם, על הנאשמת 2 באופן שיהלום גם את נסיבות העסקה וגם את מחדלי החקירה, וגם את הנסיבות הפרטניות של אותה נאשמת.
הכרעה
24. העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות, והקנסות המנהליים שהוצמדו להן הם בשיעורים משמעותיים, ובהיקפים של אלפי שקלים. ניכר, כי בעת שנקבע שיעור הקנס, הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בניגוד לדין משיאה למעסיקיהם תועלת כלכלית של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שלא היתה הקפדה על כך שעובדים זרים ישובו לארצותיהם עם פקיעת אשרת העבודה. לכל אלה הצטרפה תופעת הפגיעה הקשה בזכויות היסוד של העובדים הזרים, אשר התרחשה בהיקף גדול מצד חלק מהמעסיקים, ופגעה בערכי יסוד של החברה ובדמותה ובתדמיתה של המדינה מפנים ומחוץ. עמד על כך בית המשפט העליון ב בג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י עת קבע כדלקמן:
"ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים." (פורסם באתר נבו).

25. המדינה רואה חומרה מיוחדת בעבירה של העסקת עובדים זרים במשק בית. אציין כי מדובר בדרך כלל, בעובדים אשר כניסתם לארץ הוסדרה לצורך עבודה בתחום הסיעוד (אצל מטופל קונקרטי שפרטיו מפורטים באשרת העבודה), ואשר מסיבות שונות בחרו לעבוד בניגוד לתנאי אשרת העבודה, אצל מעסיקים אחרים, בביצוע עבודות משק בית.

26. לא אחת, העסקתו של העובד במשק בית, מתבצעת לאחר שהעובד נטש את המטופל הסיעודי, לנוכח הקשיים הידועים בעבודה בתחום הסיעוד, ומאחר שהעבודה במשק בית נוחה יותר ומתגמלת יותר.

27. מטבע הדברים, כתוצאה מהמעבר של עובדי הסיעוד לעבודה במשק בית, והשתקעותם בארץ ללא מעמד חוקי, יש צורך לאשר את כניסתם לארץ של עובדי סיעוד נוספים, וכל זאת תוך פגיעה באינטרס הציבור והעמסה על המשק הישראלי, שאיננו ערוך לכך.

28. בהקשר זה ראוי להזכיר, כי לעיתים קרובות העסקת העובדים במשק בית נעשית מבלי שיובטחו זכויותיהם הסוציאליות (ללא ביטוח בריאות, ומבלי שישולמו להם דמי חופשה, הבראה, חגים, ועוד כיוצא באלה). כאשר המעסיקים של אותם עובדים חוסכים בעלויות ההעסקה, וזוכים ביתרונות נוספים שנובעים ממעמדו המוחלש של העובד הזר ומ"שקיפותו". ניכר, כי בעת שנקבעה מדיניות התביעה בעבירות הללו, הדעת ניתנה לכם שהעסקת עובדים זרים בתחום משק הבית משיאה למעסיקיהם תועלת של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שהעובדים משתקעים בארץ כשהם חסרי מעמד, ובשים לב לתופעת הפגיעה בזכויותיהם של העובדים הזרים, אשר חותרת תחת ערכי יסוד של החברה ומחבלת בדמותה ובתדמיתה של המדינה מפנים ומחוץ.
29. העבירות שעניינן העסקת עובדים זרים בלא היתר ובלא תנאים הולמים, הן ממן העבירות המסווגות כ"עבירות כלכלית", שהדרך להילחם בהן היא באמצעות יצירת הרתעה כלכלית, קרי בהטלת קנסות כבדים, אשר תכליתם להפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת. על רקע האמור, ככלל, דרך המלך ליצירת הרתעה יעילה ואפקטיבית, היא בהטלת סנקציה עונשית כספית מרתיעה ומשמעותית.

הרשעת הנאשם 1

30. בנסיבות דנן אינני סבור כי קיימת הצדקה לביטול הרשעתו של הנאשם 1.

31. ראשית יש להבהיר כי במשפט פלילי דרך המלך היא כי משנמצא כי נאשם ביצע את העבירה שיוחסה לו הוא יורשע, ויגזר עליו עונש. עמד על כך בית המשפט העליון בע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל בקבעו כדלקמן:

"על דרך הכלל, משנמצא כי נאשם בגיר ביצע עבירה מתחייב כי ההליך הפלילי כנגדו ימוצה בדרך של הרשעתו וענישתו כחלק מהליך אכיפת חוק שוויוני וכחלק מאינטרס ההרתעה. אמנם, סעיף 1(2) לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 וכן סעיף 71א(ב) ל חוק העונשין מסמיכים את בית-המשפט ליתן צו מבחן או צו שירות לתועלת לציבור תוך הימנעות מהרשעה, עם זאת הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהרשעה של נאשם בגיר אשר נקבע כי ביצע עבירה, מהווה חריג שיופעל רק בנסיבות "מיוחדות, חריגות ויוצאות-דופן ביותר..." (ראו דברי השופטת פרוקצ'יה ב ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני [1], בעמ' 690; עוד ראו ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש [2], בעמ' 683). ככלל, יימנע בית-המשפט מהרשעתו של נאשם בגיר רק במקרים נדירים שבהם ההרשעה צפויה להסב לנאשם נזק רב תוך פגיעה חמורה בסיכויי שיקומו, וכאשר טיב העבירה וחומרתה מאפשרים לוותר על הרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ובלשונו של הנשיא שמגר: כאשר "...אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה..." ( ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל [3]; עוד ראו: דברי השופטת דורנר ב ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל [4], בעמ' 342; דברי השופט קדמי ב ע"פ 2972/97 כהן נ' מדינת ישראל [5]). ודוק, בית-המשפט יתחשב בנסיבותיו האישיות של העבריין ובסיכויי שיקומו במסגרת מכלול השיקולים הרלוונטיים לגזירת עונשו, עם זאת על דרך הכלל, לא יימנע בית-המשפט מהרשעת הנאשם הבגיר אם הוכח כי ביצע את העבירה." (פ"ד נח(4) 869, 876)

32. בעת בחינת השיקולים הצריכים לעניין יש מקום לברר את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת השלכות ההרשעה עליו, זאת תוך מתן משקל לחומרת העבירה שבוצעה על ידו ולאפשרות להשיג הרתעה מספקת ללא הרשעה פלילית.

33. לטעמי, מקום שבית סבור שחומרת העבירה והפגיעה הצפויה כתוצאה מההרשעה אינן מצדיקות את ביטול ההרשעה אין כל מקום להפנות את הנאשם לקבלת תסקיר של שירות המבחן.

34. לעיתים קרובות מעסיקיהם של עובדים זרים בלא היתר הם אנשים חסרי עבר פלילי, אנשים נורמטיביים שההרשעה הפלילית צפויה להסב להם נזק. בהקשר זה למעשה חוות דעת שירות המבחן איננה נדרשת וניתן להניח לטובת הנאשם כי הוא אדם נורמטיבי, וכי הרשעתו צפויה לגרום לו נזקים מסוגים שונים. לנוכח האמור, לדידי, יש מקום להפנות נאשם לקבלת תסקיר של שירות המבחן רק במקרים מיוחדים המתחייבים בנסיבות יוצאות דופן בהן הנסיבות של ביצוע העבירה אינן ממן החמורות ואילו הנזק שיגרם לנאשם הוא ברור ומשמעותי. בענייננו לא מתקיימים המבחנים המצטברים.

35. זאת ועוד, מדובר בהעסקה ממושכת בת תשעה חודשים (לעובדת אחת מבין השתיים), במתכונת אשר כללה הלנה של העובדת בביתם של הנאשמים. הנאשמים לא נטלו אחריות על ביצוע העבירה ולא הביעו חרטה וניהלו את ההליך המשפטי עד תום.

36. אשר לנזק הצפוי לנאשם 1, בנסיבות העניין לא התרשמתי כי מדובר בנזק ברור , ודאי ובלתי נסבל. מלבד טענה כללית לפיה יגרם לנאשם 1 נזק באם יורשע, לא הובאו בפני ראיות שיובילו אותי למסקנה ברורה וחד משמעית לעניין נזק שיגרם לנאשם 1 .

37. לנוכח כל האמור לעיל, אינני רואה כל מקום להפנות את הנאשם לצורך קבלת תסקיר של שירות המבחן.

כללו של דבר:

38. לאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירה כמפורט לעיל (וביתר הרחבה בהכרעת הדין) וכן את פסיקת בתי הדין לעבודה בעבירות דומות, ובהתחשב במכלול השיקולים, ובין היתר עברם הנקי של הנאשמים (ובהקשר זה יש לזכור שיש להביא בחשבון כי הכתם שבהרשעה פלילית מהווה כשלעצמו ענישה חמורה עבור הנאשמים) ו תרומתם לקהילה, החלטתי להשית על כל אחד מהנאשמים קנס בסך 15,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין של העובדת בסעיף 3.1 לכתב האישום וסכום בסך 6,000 ₪ בגין העסקה ללא ביטוח רפואי בגין העובדת שבסעיף 3.1 לכתב האישום וסכום בסך 10,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים בגין העסקה שלא כדין של העובדת בסעיף 3.2 לכתב האישום וסכום בסך 5,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים בגין העסקה ללא ביטוח רפואי בגין העובדת שבסעיף 3.2 לכתב האישום. הסכומים ישולמו בחמישה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 10.2.2020 ובכל 10 לכל חודש שלאחריו.

יוער, כי אני לא מקבל את טענת הנאשמים לפיה מדובר באירוע אחד (חופף). מדובר בשתי עובדות שהועסקו תקופות שונות ויש להשית על כל אחד מהנאשמים קנס נפרד בגין כל אחת מהעובדות.

39. הנאשמים יחתמו על התחייבות להימנע מביצוע עבירות בהם הורשעו במשך שלוש שנים מהיום, שאם לא כן יישאו בקנס המקסימלי הקבוע לצידם בחוק.

40. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 45 ימים.

41. בהתאם להסכמת הצדדים גזר הדין ישלח אליהם באמצעות הדואר.

ניתן היום, כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.