הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ב"ל 38953-04-17

19 ינואר 2020

לפני:

כב' השופט תומר סילורה
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

התובעת
נעמה שרייבר
ע"י ב"כ: עו"ד ינון תמרי – מטעם הסיוע המשפטי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי גלם

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובעת, להכיר במחלת CTS דו צדדי בכפות הידיים, מרפק טניס ופגיעה בעמוד שדרה צווארי, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בס' 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") על דרך המיקרוטראומה.

2. התובעת הגישה ביום 24.7.2016 תביעה לתשלום דמי פגיעה לנתבע וביום 6.2.2017 נדחתה התביעה מן הנימוקים כדלקמן:

"אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין מכפות הידיים, אולם, לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים:

על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע.
"תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו/עיסוקו במשלח ידו.

"מחלת מקצוע" היא מחלה, שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות, והמבוטח חלה בה עקב עבודתו/עיסוקו במשלח ידו.

על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו לפגיעה בכפות הידיים.
מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.
מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה. "

מכאן התביעה שלפנינו.

טענות הצדדים

טענות התובעת

3. התובעת עובדת מזה כ- 20 שנה כטבחית. רוב השנים עבדה ברצף.

4. במסגרת עבודתה עובדת התובעת כטבחית לבד.

5. התובעת מבצעת אינספור פעולות חוזרות ונשנות במהלך עבודתה במספר תחומים אשר ניתן לייחס להם פגיעה על יסוד מיקרוטרואמה לפגיעה בכפות הידיים ועמוד שדרה צווארי. הפעולות העיקריות הן: פעולות חיתוך, פעולות קילוף ופעולות הרמה של משקלים כבדים.

6. לטענת התובעת יש להכיר בה כנפגעת על פי הלכת המיקרוטראומה. התובעת סובלת מכאבים והרדמויות בידיים ואובחנה כסובלת מ- CTS דו צדדי, מרפק טניס ופגיעה בעמוד שדרה צווארי .

עמדת הנתבע

7. התובעת לא הוכיח ה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, ועל כן דין התביעה להידחות.

8. לתובעת לא אירעה פגיעה מסוג מיקרוטראומה ואין קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין עבודתה כמבשלת. אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין מצבה הרפואי בידיה.

לחלופין, השפעת תנאי עבודתה של התובעת על מצבה הרפואי בידיה, ככל שהייתה כזו, הרי שהינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים לרבות מצבה הקונסטיטוציונלי.

ההליכים בתיק

9. ביום 14.2.2018 התקיים דיון מקדמי בפני השופטת טרכטינגוט, במסגרתו נקבעו הפלוגתאות שבמחלוקת:

9.1. האם הניחה התובע ת תשתית למיקרוטראומה.
9.2. האם קיים קשר סיבתי בין עבודת התובעת למחלתו.
9.3. האם השפעת העבודה על מחלת התובעת פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

10. דיון ההוכחות התקיים בפנינו ביום 4.3.2019, במסגרתו נחקר ה התובע ת בחקירה נגדית על תצהיר ה. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

המסגרת המשפטית

11. סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.
12. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה (עב"ל 57714-11-12 המוסד - אסתר נוח, 22.12.14).
13. על פי ההלכה הפסוקה, בכדי שיכיר בית הדין כי פגיעה כלשהיא, נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה צריך שיתקיימו שני תנאים (עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב פד"ע לה 529, 532):
"...האחד - קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות.

לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.

השני - על מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה - רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע...".

14. בהתאם לפסיקה הפעולות החוזרות והנשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, אלא ניתן לבודד פעולות מסוימות ממכלול הפעולות שמבצע העובד במהלך יום עבודתו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות (עב"ל 465/07 עופר יהודאי - המוסד, 30.12.2007).

15. עוד נקבע בפסיקה כי התנועות צריכות להיות זהות, אך אין צורך בזהות מוחלטת. לעניין תדירות התנועות החוזרות ונשנות, נקבע אומנם כי תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אך יש צורך בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר שיש בו לפגוע בכושר עבודתו של הנפגע.

מן הכלל אל הפרט

16. האם עלה בידי התובעת להניח תשתית עובדתית של ביצוע פעולות חוזרות ונשנות אשר גרמו לפגיעה בכפות ידיה ויחשבו כתאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה? נקדים ונאמר כי לטעמנו יש להשיב על שאלה זו בשלילה. נסביר מסקנתנו.

17. התובעת תיאר ה בתצהיר ה באריכות את מתכונת עבודת ה :

"עבודתי במלון אינטרקונטיננטל היתה במשך 9-12 שעות ביום. שם באופן אינטנסיבי ויום יומי הייתה עושה את הפעולות הבאות:
חיתוך ירקות ידני במשך שעות רבות ביום
הרמה של תבניות רבות מאוד במהלך היום, תבניות מלאות אוכל ששוקלות בין 5-10 ק"ג.
צילחות של מאות צלחות ביום ופעולה זו כרוכה בתנועה חוזרת ונשנית של המרפק ושורש כף היד. (סעיף 5 לתצהיר).

ולאחר מכן הוסיפה (סעיף 7) -

"הייתי אומרת שמדובר במספר פעולות שחוזרות על עצמן במהלך היום ובכל יום וכל פעולה מבוצעת למשך זמן ממושך כאמור להלן:

חיתוך ירקות: עבור ארוחות בוקר הייתי צריכה לחתוך ירקות באופן ידני לפחות חצי שע ה בכל פעם. עברו ארוחת צהריים בין שעתיים לשלוש ביום, לארוחת ערב שוב חצי שעה
הרמת סירים ותבניות מלאות: - מדובר בסירים תעשיתיים ששוקלים כאשר הם מלאים בין 10 – 20 ק"ג. היו לי 6 להבות ועגלות הגשה היו 3, ובכל עגלה היה מקום ל- 5 גסטרונומים ומרק. כך שהייתי צריכה למלא בכל ארוחה בממוצע כ- 15 גסטרונומים + 3 סירי מרק. לכן עבור כל ארוחה אני מעריכה שהייתי צריכה להרים ממקום למקום כ- 30 פעמים סירים וגסטרונומים כבדים ובמשך היום כ- 90 פעמים.
הרמת סחורה: הסחורה היא סחורה שמגיעה באריזות מסחריות, קרטונים של בשר, ארגזי ירקות, שקי אורז, קופסאות שימורים בארגזים של שישיות של 3 ליטר כל אחג, בממוצע הייתי צריכה לסדר סחורה כ 3 פעמים בשבוע. הייתי עושה זאת באופן מרוכז למשך כשעת עבודה"

18. בנוסף, התובעת הגישה תצהיר משלים נוסף מטעמה במסגרתו הצהירה על עבודה נוספת חשובה שעשתה באופן יומיומי במשך השנתיים וחצי האחרונות לעבודתה בנעמ"ת. "מדובר על עבודת שטיפת כלי האכלה של הילדים והצוות (מרקיות, צלחות, כלי הגשה וסכו"ם) מארוחת הצהריים".

19. בחקירתה הנגדית חזרה התובע ת על דברי ה. התובעת ציינה את מקומות העבודה בהם עבדה במהלך כל השנים (עמוד 34 שורה 24). התובעת תיארה את אופי עבודתה (עמוד 4 ש' 22) והשיבה לשאלות באופן ישיר ולא מתחמק.

20. הגם שבית הדין התרשם מאמינותה של התובע ת, אנו נאלצים לדחות את התביעה וזאת מאחר שהתובעת לא הניח ה לטעמינו תשתית עובדתית מספקת לפגיעה מסוג מיקרוטראומה. כאמור, לקביעה כי נגרמה פגימה בדרך של מיקרוטראומה נדרש להוכיח קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת גרמה נזק מזערי, עד שהתקבצות נזקים אלו הובילה לנזק ממשי שגרם לפגימה. על הפגיעות אלו להיות זהות במהותן, ולחזור להישנות בתכיפות על פרק זמן מספיק לגרימת נזק. התרשמנו כי עבודתה של התובעת היתה מגוונת וכללה פעולות רבות ושונות: ניקיונות, חיתוך, בישול, צלחות, הרמת סחורה, הכנת כלים למדיח וכו. כמו כן לא הוכח משך הזמן של כל פעולה, או אפילו של פעולה מסוימת שיכולה לגרום לבדה, לאורך זמן, לפגיעה מיקרוטראומטית.

21. נטל ההוכחה רובץ לפתחה של התובע ת להוכחת התביעה. בהקשר זה נאמר, כי גם אם התובע ת אימ צה את ידיה בעבודת ה, אין היא הוכיחה פעולות ספציפיות חוזרות ונשנות הקשורות לכפות ידיה.

22. אין לנו ספק כי התובעת עבדה קשה בעבודתה כטבחית. יחד עם זאת, עבודה פיזית כשלעצמה אינה מהווה תשתית עובדתית למיקרוטראומה ועל התובע ת להראות תדירות ורצף של פעולות דומות. כן יש צורך בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר שיש בו לפגוע בכושר עבודתו של הנפגע. את אלו, לטעמנו, לא הצליח ה התובע ת להוכיח.

23. לאור כל האמור לעיל, על פי חומר הראיות שהוצג בפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו לגרסת התובעת כפי שעלתה מחקירת ה, מתצהירה ומעדות ה, הגענו לידי מסקנה כי לא הונחה תשתית עובדתית לקיומן של פגיע ות חוזרות ונשנות בכפות ידיה של כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה. אנו ערים לכך שהתובעת בסיכומיה מציינת מספר פסקי דין שם מונו מומחים רפואיים לעבודת טבחות, אולם נציין כי כמובן כל מקרה ונסיבותיו האישיות.

סוף דבר:

24. התביעה נדחית כבר בשלב זה.

25. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי – אין צו להוצאות חרף דחיית הערעור.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין

ניתן היום, כ"ב טבת תש"פ, (19 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר חיים הופר,
נציג ציבור מעסיקים

תומר סילורה,
שופט