הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ב"ל 34546-11-17

01 ינואר 2020

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי נגר
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' יהודית טל

התובע
יעקב כהן
ע"י ב"כ: עו"ד שחם
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד כהן

פסק דין

1. האם התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע ובין מר משה כהן, בנו של התובע, זוהי השאלה הדרושה להכרעתנו בהליך זה.

רקע עובדתי
2. ביום 20.6.16 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי תאונה בגין אירוע שאירע ביום 26.4.16.
במכתב הנתבע מיום 21.9.16 נבחן מעמדו של התובע ו נקבע כי התובע אינו עונה על הגדרת עובד שכיר, בהתאם להוראת ס' 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. עם זאת, מאחר ששולמו עבור התובע דמי ביטוח לאומי, שילם הנתבע לתובע דמי תאונה למרות דחיית מעמדו כ"שכיר".

3. התובע הגיש תביעתו לבית הדין ביום 15.11.17, כשנה וחודשיים לאחר קבלת המכתב הראשון בו נדחתה תביעתו , ועתר לקביעה כי בינו ובין בנו – מעסיקו, מתקיימים יחסי עבודה.

טענות התובע בתמצית
4. לטענת התובע, מכתב הדחיה השני בדבר מעמדו כעובד נשלח אליו ביום 2.3.17 ומשכך הערעור הוגש במסגרת תקופת ההתיישנות. עוד טען התובע כי יש להתחשב בגילו המבוגר, מצבו הכלכלי, והזמן אשר לקח לו ולבנו למצוא ייעוץ משפטי מקצועי. לטענתו , בתקופת המכתב הראשון שכר את שירותיו של רואה חשבון שהטעה אותו באשר לתוקף המשפטי של יחסי העבודה על כן, התביעה לא הוגשה מיד על קבלת המכתב הראשון.

5. באשר לתביעה לגופה, טען התובע כי בינו ובין בנו התקיימו יחסי עובד-מעסיק. לטענת התובע, עקב טעות של רואה החשבון לא הופקו התלושים כדין ובעקבות הייעוץ שקיבל מרואה החשבון גם לא הופרשו לטובתו הפרשות פנסי וניות וזכויות נוספות.

6. התובע הוסיף וטען כי על אף שלא הוצג הסכם עבודה, נכרת בין השניים חוזה עבודה בעל פה לפיו התובע יעבוד כנהג מונית בשעות הלילה ויפעל על פי רשימת נסיעות שיקבל מבנו, ו שכרו יקבע לפי שכר המינימום.

טענות הנתבע בתמצית
7. לטענת הנתבע בהתאם לתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל -1969, היה על התובע להגיש תביעתו לבית הדין תוך 12 חודשים ממועד מסירת הודעת הנתבע. החלטות הנתבע נשלחו אל התובע ביום 20.9.2016 וביום 21.9.2016 בעוד התביעה בהליך זה הוגשה ביום 15.11.2017 בחלוף שנה וחודשיים דהיינו, לאחר המועד להגשת ערעור על ההחלטה על כן , תביעת התובע התיישנה . מעדות התובע עולה כי קבל את החלטת הנתבע במועד ולא הייתה כל מניעה כי יגיש את התביעה בפרק הזמן הקבוע על פי התקנות. משעה שהתובע השתהה בהגשת התביעה ללא כל נימוק או הסבר המצדיק הארכת המועד להגשת התביעה , יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

8. עוד נטען כי לגופם של דברים אין חולק כי התובע היה נהג מונית אשר לטענתו עבד אצל בנו כנהג מונית במונית אשר בבעלות בנו. במצב זה בו קיימת קרבה משפחתית וטענה לקיום יחסי עבודה בין בני המשפחה , יש לבחון את הדברים בקפידה יתרה.

9. התובע לא עבד על פי יחידת זמן ולא הוצגה כל ראייה בעניין זה. התובע לא עבד במסגרת קבועה וסדירה של שעות וימים ולא הוגשה כל ראיה לעניין שעות עבודתו , לא היה גורם אשר פקח על עבודתו , שכר העבודה שולם במזומן ללא כל ראיה כי אכן שולם בפועל וכן לאחר שהתובע נפגע לא נשכר עובד אחר לביצוע תפקידו. עוד טען הנתבע כי לתובע לא שולמו כספים בגין זכויות סוציאליות ובתלושי השכר אשר הודפסו בסמוך להגשת התביעה אין פירוט של ימי מחלה, חופשה , הפרשות פנסיוניות והתובע אף נשא בהוצאות עלויות הדלק כדרכו של עובד עצמאי. אף הפידיון אשר נטען כי נמסר למעסיק כלל לא הוכח משעה שהתובע לא צרף אישור כלשהו ממנו עולה כי הפידיון הועבר לבנו.

דיון והכרעה
10. טענה ראשונה בה יש לדון היא האם כטענת הנתבע יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות,  נוכח המועד בו הוגשה היא לבית הדין.
מכוח סעיף 396 לחוק, נקבעו בתקנות מועדים להגשת תובענות וערעורים לעניין חוק הביטוח הלאומי. תקנה 1 ל תקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל – 1969, קובעת כי תובענה נגד המוסד תוגש לבית הדין לעבודה תוך 12 חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע.
11. ההלכה הפסוקה בעניין עב"ל (ארצי) 59462-12-15‏ ‏ מוניקה מאלו נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 24.8.18) ,דנה בשאלת סמכות בית הדין להאריך מועד להגשת תביעה לבית הדין. בהתאם לפסיקה שונתה ההלכה לפיה אין לבית הדין סמכות ל הארכת המועד להגשת תובענות והגשת ערעור לבית הדין, וכך נקבע: "בהתבסס על פסיקה זו נקבע כאמור בעניין דולאני, כי תקנה 125 לתקנות בית הדין מאפשרת את הארכת המועד להגשת ערעורים הקבוע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז - 1977. באותו אופן בענייננו, שוכנענו כי תקנות המועדים קובעות את לוח הזמנים להגשת תובענות כ"דבר שבסדר הדין" (כלשון תקנה 125 לתקנות בית הדין) ואינן שוללות במפורש או במשתמע את האפשרות להארכת המועד הנקוב בהן, ומשכך לבית הדין סמכות, מכוח תקנה 125 האמורה וככל שמתקיימים "טעמים מיוחדים שיירשמו", להורות על הארכת המועד להגשת תביעה לבית הדין לעבודה על החלטת המוסד".
 
           ובהמשך נקבע:
"ככלל, ומבלי לקבוע מסמרות, אמות המידה המרכזיות נוגעות לכאורה לסיכויי התביעה לגופם; משך האיחור (כנתון אובייקטיבי וכן בהשוואה לפרק הזמן שנקבע בדין לצורך הגשת התביעה); התנהגותו של המבוטח (לרבות מאפיינים מיוחדים שלו המלמדים על היותו חלק מאוכלוסייה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה) והאם קיימות נסיבות אובייקטיביות שלא אפשרו את הגשת התביעה במועד או סיבה סבירה אחרת לאיחור; האם חלוף הזמן פוגע באינטרסים של המוסד או באינטרסים ציבוריים אחרים, וכדוגמא נוכח קושי בהתגוננות מפני התביעה; וכן מהותו של העניין וחשיבותו - הן מבחינה ציבורית והן ביחס למבוטח המסוים. במסגרת שיקול אחרון זה ראוי לקחת בחשבון את חשיבותה של הזכות מושא ההליך למבוטח ומידת הנזק שייגרם לו ככל שתימנע ממנו זכות התביעה בגינה. כך, ולמשל, אין דין תביעה שניתן להגישה למוסד פעם נוספת כדין תביעה שדחייתה משמעה סגירת הגולל באופן סופי על זכויות המבוטח לשארית חייו. ככל שמידת האיחור גדולה יותר נראה כי יידרשו טעמים טובים יותר כהצדקה לו, כאשר בכל מקרה נדרשים בהתאם להוראת התקנה "טעמים מיוחדים שיירשמו" כך שלא די בכל טעם שהוא".

12. טענת התובע כי יש למנות את תקופת ההתיישנות בהתאם למכתב השני שנמסר לו, שגויה היא וזאת מאחר שתקופת ההתיישנות נספרת מהמועד בו נשלח המכתב הראשון אשר התובע אינו מכחיש כי נשלח אליו . על כן ובהתאם להלכה הפסוקה משעה שהנתבע שלח מכתבו אל התובע , ומשעה שלא נסתרה החזקה העובדתית על פיה דברי דואר הנשלחים כמקובל מגיעים למענם כעבור פרק זמן סביר, התוצאה היא כי דין טענת התובע בעניין זה , להידחות (עב"ל (ארצי ) 41882-03-14 הרצל צרור - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 18.05.2015)) .

13. נציין כי התובע ובנו חזרו בעדותם על גרסתם באופן אחיד על פיה לא הגישו תביעתם במועד בשל העובדה כי הוטעו על ידי רואה החשבון הקודם עמו עבדו. עם זאת , אין בנימוק זה לבדו כדי להוביל להארכת המועד להגשת התביעה משלא הוכחה ולא נטענה כל טענה בדבר מניעות להגשת התביעה , נבצרות או נסיבות אחרות בעטיין לא ניתן היה להגיש את התביעה במועד.

14. למרות שעסקינן באיחור של כחודשיים ימים בלבד , בהעדר הסבר או טעם ולו קלוש לסיבה בעטיה לא הוגשה התביעה במועד , ומשעה שאין בהתכתבויות עם הנתבע או עם בא כוח כדי להאריך את תקופת ההתיישנות (ראו-עב"ל 564/05 תמר אבידר- המל"ל [פורסם בנבו]) , ובעניינ ינו לא נטען להתכתבות כלשהי, אלא להטעית רואה החשבון מבלי שהוגשה כל ראיה בעניין זה, יש לקבל את טענת ההתיישנות אשר העלה הנתבע.

15. למעלה מהדרוש ולאחר בחינת טענות התובע, שוכנענו כי דין התביעה להידחות לגופה ו נפרט. 
הגדרת "עובד" בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי קובעת כדלקמן: "עובד – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה "בן משפחה" – אחד ההורים, ילד נכד אח או אחות".

16. נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית ולובשים אופי של יחסי עובד - מעסיק , מוטל על בן משפחה הטוען לקיומם. ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי-"הלכה פסוקה היא ששעה שבוחנים את קיומם של יחסי עובד מעביד בכלל לרבות נושא זכאות מכח הביטוח הלאומי, יש ליתן את הדעת למכלול הגורמים והעובדות, ובמסגרת זאת יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים, היינו לכוונתם להתקשרות בדין" (ראו: דב"ע לט/3-112 זבורבסקי - אגודת בית הכנסת הגדול ע"ש גיבורי ישראל, [פורסם בנבו] עבודה ארצי, כרך יג (1), 216).
עוד נקבע כי- "משבניו של התובע הינם בעלי העסק ומדובר בקרבה משפחתית יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו; יחסים וולונטריים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או סמלי וכד'. עוד נקבע: בחינה בקפידת יתר נאמר, אולם אין חולקין שקרבה משפחתית- ולו קרבה שבין הורים לבנים- אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעביד. אין חולקים גם, שהמניע לבחירת עובד, בין כמניע עיקרי ובין כמניע משני, אינו קובע לעניין קיום או העדר קיום יחסי עובד מעביד. הקובע הוא מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה. קביעת המהות הנ"ל היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק.
במסגרת ההקפדה על בחינת קיומם של יחסי עובד מעביד, בוחנים את קיומם של סממנים לקיום יחסי עובד-מעביד, כגון-תשלום שכר ריאלי, קיום חובות מכח משפט העבודה המגן (תוספות יוקר, חופשה שנתית, דמי הבראה וכיו"ב), סדירות העבודה ועניינים אחרים האמורים להיות בין עובד למעביד" (ראו: דב"ע לג/ 108-0 המוסד לביטוח לאומי - כץ, [פורסם בנבו] פד"ע ה' 31, 35 – 36).
17. יפים לעניינינו דברי בית הדין הארצי בעניין עב"ל 15509-10-10 חג'אג'רה – המל"ל, [פורסם בנבו] ניתן ביום 6.9.12, שם נקבע כדלקמן :
"...סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "עובד" כך: 'לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד מעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה היא הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכה, אח, אחות'.
בבחינת טיב הקשר בין הצדדים, אם הם יחסים וולונטריים התנדבותיים, או יחסי עובד מעביד, נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר והתמורה בעד העבודה. זאת מן הטעם שיחסי עובד מעביד מחייבים מטבעם, וכרגיל, קבלת תמורה עבור ביצוע העבודה. ההלכה שנפסקה כפרשנות לסעיף זה הינה כדברי חברתי השופטת רונית רוזנפלד בעב"ל 580/08 ביאדעה מנאל – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 18.12.08) וכפי שצוין בעב"ל 535/09 עליזה בן אלישע – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 15.9.06):
"בהתייחס לטענת המוסד לביטוח לאומי נקדים ונזכיר, כי השאלה בדבר קיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד בין שני צדדים הינה שאלה מעורבת שבעובדה ובחוק, ובית דין זה בהחלט יזקק ויבחן את קביעתה של הערכאה הדיונית בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד, אם היא עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניה, כמו גם עם הוראות הדין וההלכה הפסוקה. כך בדרך כלל, וכך גם בקשר לפסק דינו של בית הדין האזורי מושא הערעור.
הלכה פסוקה היא כי שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יש לבחון בקפידת יתר אם אכן היחסים שנוצרו בין הצדדים הינם יחסי עובד מעביד, או שהעבודה שנעשתה, הינה בגדר עזרה משפחתית (דב"ע נג/0-87 פייגלשטוק – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] פד"ע כ"ו,283). עם זאת, בפעילות משותפת של בני משפחה בעסק משפחתי, לרווחת העסק ולקידומו, אין כדי לשלול קיומם של יחסי עובד מעביד". (ראו: עב"ל 15509-10-10 חג'אג'רה- המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 6.9.12).
 
18. יישום ההלכות שהובאו לעיל על נסיבות מקרה זה , מוביל לתוצאה על פיה דין התביעה להידחות, ונטעים טעמנו להלן-

19. לא הונחה תשתית עובדתית לקיום יחסי עבודה בין הצדדים משעה שהתובע לא הציג הסכם עבודה או הודעה כלשהי בעניין שעות העבודה ושכר העבודה. מעבר לכך, ואף אם ניתן היה להגמיש את דרישת ההסכם לאור בסיס היחסים , יחסי אב ובן , לא הוכחו סממנים אחרים מהם נ יתן ללמוד כי מדובר בהעסקת עובד שכיר. התובע העיד באופן ברור כי לא קבל זכויות סוציאליות כגון דמי הבראה והפרשות פנסיוניות מאחר והדבר לא עניין אותו ואף לא ידע כי הוא זכאי לכך וכך העיד:" ... ולא עניין אותי לקבל כי לא ידעתי שמגיע לי זכויות. זה הבן שלי הייתי צריך לעזור לו...." (עמ' 4 לפ' ש' 11-12). משנשאל למה כוונתו בעזרה לבנו השיב : "מבחינה כלכלית אני עבדתי מרוויח ונותן לבן שלי". ובהמשך העיד : "הוא היה צריך עזרה יש לי רישיון למונית אני עובד בתחנה גם ויש את הוואוצ'רים שאני עושה ורציתי לעזור לו והתחלתי לנהוג על המונית" (עמ' 4 לפ' ש' 32-33). די בעדות זו כדי לאפיין את יחסי הצדדים כיחסי עזרה משפחתית ולא יחסי עבודה אמתיים. כמו כן, התובע אף העיד כי לא קבל שכר מדי חודש בחודשו (עמ' 5 לפ' ש' 25), התנהלות אשר וודאי איננה מאפיינת יחסי עובד ומעסיק.

20. נוסף על כך, בתלושי השכר אשר ככל הנראה כלל לא הועברו אל התובע (עמ' 11 לפ' ש' 4) אין נתונים בעניין צבירת ימי חופשה, ימי מחלה או הפרשות פנסיוניות. כמו כן לא נערך רישום של שעות העבודה או פיקוח ולו מינימאלי בעניין זה , ואף בהוצאות הדלק התובע נשא בעצמו כאשר לטענת בנו החזיר לו עבור תשלום זה ברם, לא הוצגה ב פנינו כל ראיה כי אכן התשלום שולם בסופו של יום על ידי בנו של התובע.

21. לקביעותינו מצטרפת אף העובדה כי לא הוכח כי אלמלא התובע, הייתה העבודה מבוצעת בידי עובד אחר כנדרש בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 . בנו של התובע העיד כי :"....אף אחד לא עבד במקומו בלילה אני הייתי חוזר בלילה עם המונית לנתניה ...." (עמ' 11 לפ' ש'22-23). עובדה זו פועלת לחובת התובע משעה שבהתאם ללשון החוק ניתן משקל לשאלה האם נשכר עובד אחר לביצוע תפקיד העובד אשר נעדר מעבודתו. בעניינינו עבודת התובע לא בוצעה על ידי עובד אחר על כן , העדר סממן זה מתווסף במצטבר ליתר הסממנים הנזכרים לעיל המלמדים כי טיב הקשר בין הצדדים אינו בגדר יחסי עובד ומעסיק.

סוף דבר
22. על יסוד כלל הנימוקים המפורטים לעיל, התביעה נדחית.

משמדובר בתביעה מתחום משפט הביטחון הסוציאלי, לא ניתן צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

נציג עובדים מר מרדכי נגר

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה

נציגת מעסיקים גב' יהודית טל

ניתן היום, ד' טבת תש"פ, (01 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .