הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ב"ל 19351-10-15

31 דצמבר 2019

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל

התובע
שלום זנזורי
ע"י ב"כ: עו"ד י. תמרי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד

פסק דין

האם בדין קבע הנתבע כי עומד לתובע חוב בגין גמלת הבטחת הכנסה ששולמה לו על פי הנטען בתקופה בה לא היה זכאי כדין לקבלה ? בשאלה זו נדרש ביתה דין להכריע בהליך דנן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
התובע הגיש תביעה לגמלת השלמת הכנסה במסגרתה טען כי הוא עובד בשכר נמוך בחברת שמע אלמוג בע"מ שבבעלות מר אלמוג אבירם . התובע הגיש מכתבים של חברת אלמוג בהם צויין כי הוא עובד 20 ימים בחודש, 3 שעות ביום, וכי לא ניתן להגדיל את היקף משרתו.
על יסוד התביעה, ובהסתמך על תלושי שכר ואישורי ההעסקה שהנפיקה חברת אלמוג (ולאחר מכן חברת "יניר" שבאה בנעליה) , בתקופה שבין חודש מאי 2010 לחודש אפריל 2014 שולמה לתובע גמלת השלמת הכנסה (הודעה על אישור התביעה לפי 15 שעות עבודה בשבוע הוגשה בעת עדותו של התובע וסומנה נ/2) .
בראשית שנת 2014 ניהלה משטרת ישראל חקירה נרחבת כנגד מר אלמוג אבירם בחשד כי היה מעורב בין היתר בהנפקת תלושי שכר פיקטיביים, למי שלא היו עובדים של איזו מהחברות שבשליטתו ובכלל זה לתובע וכן כי ביחס לעובדיו הפיק תלושי שכר פיקטיביים המפרטים אך חלק מהתמורה ששולמה להם, זאת על פי החשד, בין היתר על מנת לאפשר קבלת גמלאות מהמל"ל במרמה. למיטב הבנתנו המידע בדבר החשדות הועבר לנתבע בסמוך לתחילת החקירה הגלויה של החשודים, ובעקבות כך הופסק לאלתר תשלום הגמלה לתובע החל מחודש מאי 2014 .
כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 11/8/15 נשלח לתובע מכתב מהמל"ל בו נמסר לו כי עומד לו חוב בסך כ - 100,000 ₪ בגין גמלת השלמת הכנסה ששולמה לו בין השנים 2010-2014 באשר הוברר כי התובע לא עבד אצל אבירם כפי שנטען על ידו .
התביעה דנן הוגשה לבית הדין ביום 13/10/15 ואולם ההליכים בה עוכבו למשך זמן ארוך , בשל הרצון לאפשר לתובע להעמיד לעצמו ייצוג משפטי, וכך רק ביום 1/6/17 הוגש לתיק כתב תביעה מתוקן.
בהמשך הדברים, התבקשה דחית המועדים להגשת תצהירי התובע , על מנת שלא י ידרש לחשוף את הגנתו, בטרם תסתיים פרשת התביעה בהליך הפלילי שנפתח כנגדו בגין קבלת דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף וקשירת קשר לביצוע פשע .
יאמר מיד, כי לימים פרקליטות המדינה החליטה לחזור בה מכתב האישום שהוגש כנגד התובע, והוא בוטל לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (פרוטוקול דיון מיום 13.2.18 בת.פ. 26765-07-16 נסרק לתיק ביום 19/2/18).
ביום 2/5/18 הודיע הנתבע כי לנוכח עמדת הפרקליטות הוא יחדל מקיזוז החוב מקצבת הילדים של התובע עד לסיום ההליך, אך עם זאת עמד על כך שהחוב כשלעצמו לא יבוטל, וכי ההליך בתיק דנן ימשך.
על רקע האמור, ביום 25/6/18 הוגשו לתיק תצהיר י עדות ראשית מטעם התובע, וביום 14/10/18 נשמעו עדי התובע: התובע בעצמו, מר אלמוג אבירם, ומר אורי שעשוע, אשר על פי הנטען הסיע את התובע לעבוד ה בפתח תקווה בחלק מהתקופה . בסיום ישיבת ההוכחות ניתן צו לפרקליטות המדינה להמציא לנתבע את חומרי החקירה בתיק.
למרבה הצער העיון בתיק המשטרה התעכב, ורק ביום 13/8/19 הוגשה לתיק הודעת הנתבע , אליה צורפו העתק מכתב האישום שהוגש כנגד התובע, וכן העתק מכתב האישום שהוגש כנגד גב' דקלה דיין שפיר אשר שימשה כמנהלת חשבונות בחברת אבירם והורשעה (על פי הודעתה) בין היתר בזיוף בצוותא של תלושי השכר שנמסרו לתובע ובסיוע בקבלת דבר במרמה.
עוד הוגש העתק מכתב האישום שהוגש כנגד מר אלמוג אבירם וכן הוגשו חקירותיו במ שטרה, בהן התייחס בין היתר לטענות בדבר אישורי ההעסקה ותלושי השכר שהונפקו לתובע(עמ' 69-70, 78-80).
נציין כי האישום בגין תלושי השכר שהונפקו לתובע עדיין תלוי ועומד כנגד מר אבירם ולא נמחק.

טענות התובע
לטענת התובע, במועדים הרלוונטיים לתביעה הוא הועסק באופן אותנטי על ידי אבירם ועבד אצלו מדי יום ביומו כבקר סמוי בבניני מגורים בהם נתנה חברת אבירם שירותי ניקיון. לטענתו, בשל אופי תפקידו עובדי החברה לא הכירו אותו ולא ידעו על קיומו.
לטענתו עדותו בעניין נתמכה בעדותו של מר אבירם שהעיד מטעמו וכן בעדותו של מר אורי שעשוע שסיפר כי בשנת 2013 נהג להסיע את התובע מדי בוקר לפתח תקווה וכי שמע ממנו שעבד בחברת ניקיון. עוד הגיש התובע פלט שיחות טלפון משנת 2010 ממנו עולה כי החל מחודש מאי 2010 ועד סוף שנת 2010 ניתן להבחין מדי חודש במספר שיחות טלפון בודדות, וכן בהודעות SMS בין התובע לבין אבירם .
עוד טוען התובע, כי החלטת הפרקליטות לחזור בה מהגשת כתב האישום כנגדו מלמדת על כך שהפרקליטות סברה כי אין די ראיות כדי ליחס לו עבירה בגין קבלת דבר במרמה וכי מסקנה ראייתית זו, מן הראוי שתחול גם במישור האזרחי.
אשר להודעתה של דיקלה בזיוף ובסיוע לתובע בקבלת דבר במרמה , הרי שלטענת התובע הרשעה זו, אשר מבוססת על הודעתה של דקלה איננה מלמדת דבר על עניינו של התובע .

טענות הנתבע
הנתבע טוען כי הוכח לפני בית הדין כי התובע לא עבד בחברת שמע אלמוג ולכן לא היה זכאי להבטחת הכנסה בעילת "שכר נמוך".
הנתבע טוען כי על התובע גמלת הבטחת הכנסה הנטל לגלות למל"ל את כל המידע הרלוונטי לצורך בירור תביעתו, ואילו התובע לא עמד בנטל זה. לטענת הנתבע התובע לא מסר מידע מלא אודות שעות עבודתו, לא ברור מה היה תפקידו ומה הייתה תכולת עיסוקו.
עוד מזכיר הנתבע כי הגב' דקלה דיין הורשעה בכך שסייעה לתובע לקבל דבר במרמה על יסוד תלושים פיקטיביים שהפיקה לו.
מטעם הנתבע לא זומנו עדים.

הכרעה
למיטב הבנתנו החלטת הנתבע להפסיק לשלם לתובע גמלה המשלימה את שכרו התקבלה על יסוד הודעת המשטרה בדבר קיומה של חקירה מסועפת בחשד כי נמסרו לתובע (כמו גם לאחרים) תלושי שכר פיקטיביים על מנת לאפשר להם לקבל גמלאות במרמה מהמל"ל וזאת בטרם הושלמה החקירה ומבלי שהועברו למל"ל חומרי חקירה כלשהם .
בזמן אמת, בעת שהופסק תשלום הגמלה בחודש מאי 2014 כבר התנהלה כנגד התובע וכנגד אבירם חקירה גלויה, והתובע לא העלה השגה כנגד ההחלטה להפסיק את תשלום הגמלה מכאן ולהבא.
ההחלטה בדבר קיומו של חוב והתביעה להשיבו נשלחה לתובע כשלושה חודשים לאחר שהופסק תשלום הגמלה, בחודש אוגוסט 2014, עוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום.
בפתח הדברים יובהר כי לדידנו, בנסיבות העניין, משהוברר ו לנתבע מהות החקירה והחשדות כנגד התובע , היה מקום שהנתבע ישקול את הפסקת התשלומים לאלתר כמו גם תביעה להשבה של הגמלאות, ואולם לפחות בכל הנוגע להחלטה בדבר חוב הרי שהיה מקום לבססה על תשתית עובדתית של ממש, ולא להסתפק בקיומו של חשד בעלמא. תשתית אשר ספק אם הייתה קיימת בידי הנתבע באוגוסט 2014 בשלב בו עדיין לא גובש כתב אישום ויש להניח שלא הועברו לנתבע חומרי החקירה. זאת ועוד, בטרם מתן החלטה בדבר השבה, היה מקום לאפשר למבוטח להשמיע את עמדתו ואת טענותיו , ולו בדרך של שימוע בכתב, בטרם תתקבל החלטה בעניי נו. הליך של "שימוע" אשר למיטב הבנתנו לא נעשה בענייננו .
על רקע הפגמים עליהם עמדנו לעיל, לגופו של עניין אין לכחד כי גרסתם של התובע ושל אבירם בכל הנוגע למהות ההעסקה של התובע לא הייתה קוהרנטית, והיא איננה מעוררת אמון כשלעצמה . אשר על כן, ולאחר שבחנו את מכלול נסיבות העניין ואף אפשרנו לתובע להציג ראיות אודות העסקתו אצל אבירם, הגענו לכלל דעה כי בנסיבות העניין דנן, אין בפגמים כדי להצדיק את ביטול ההחלטה.
ראשית יש להזכיר כי בסמוך למועד ההעסקה, בראשית שנת 2014 בעת שה תובע ואבירים נחקרו במשטרה לא עלה בידם למסור גרסה ברורה וקוהרנטית לענין מהות ההעסקה של התובע על ידי אבירם . התובע אמר שעבד כמפקח על הנקיון , אך התקשה לספק מידע כלשהו בדבר כתובות הבניינים בהם עבד, כמו גם נתונים נוספים אודות מסגרת עבודתו ושמר על זכות השתיקה (ראה נ/3 ו- נ/4) . גם אבירם, כאשר נחקר ביחס להעסקתו של התובע (ראה עמ' 69-70 ועמ' 87-80 לאסופת המסמכים שנסרקו לתיק בית הדין ביום 13/8/19) לא סיפק גרסה קוהרנטית בדבר מהות העסקתו של התובע. לא יכול היה למסור כל מידע בדבר אתרים בהם הועסק, כמות הבניינים , שעות עבודתו ומהות העבודה (לרבות ביחס לשאלה למי התובע דיווח על ממצאי הביקורת שביצע) .
למותר לציין כי אילו מדובר היה בביצוע אותנטי של עבודת פיקוח באתרי ניקיון, לא הייתה אמורה להיות לתובע כמו גם למר אבירם כל בעיה לנקוב בכתובות מדויקות של הבניינים בהם עבד התובע במהלך התקופה הסמוכה לחקירה, להבהיר למי היה מדווח על שעות עבודתו ועל ליקויים שמצא ועוד כיו"ב . ולכן , השתיקה בחקירה במשטרה, וחוסר היכולת לספק גרסה ברורה מהווים ראיה כנגד התובע .
נציין, כי בחקירת ו בפנינו, שנים לאחר סיום ההעסקה, מסר התובע רשימת רחובות בהם לטענתו הועסק אלא שעדות זו של התובע, לא נתמכה בכל ראיה אובייקטיבית אלא רק בעדותו של אבירם אשר הוא בעל עניין מובהק בתוצאות ההליך דנן , שעה שתלוי ועומד נגדו כתב אישום בגין זיוף התלושים של התובע .
עוד נציין, כי הגרסה הנוגעת למהות ההעסקה כ "בקר" ולמתכונתה, כשלעצמה איננה קוהרנטית ואיננה מעוררת כל אמון. גם אם נניח כי התובע היה "בקר סמוי" שאיש מעובדי המשרד פרט לאבירם ולדקלה לא ידע על קיומו, הרי שהדעת נותנת כי היה על התובע לדווח לגורם כלשהו על שעות עבודתו ועל ממצאי הביקורות שלו.
אלא, שבחקירתו במשטרה התקשה אבירם לספק גרסה בדבר מתכונת עבודתו של התובע ודיווחיו, ולא יכול היה להשיב לשאלה למי דיווח התובע באופן שוטף על שעות עבודתו ועל ממצאי הביקורת שלו .
בעדותם בפנינו טענו התובע ואבירם כי התובע דיווח ישירות לאבירם אלא שגרסה מאוחרת זו, אשר איננה מתיישבת עם העדות של אבירם במשטרה, לא נתמכה בפלט שיחות טלפון יומיומי בין התובע לבין אבירם , אשר יוכל לתמוך במתן דיווחים סדירים באופן המתיישב עם מהות התפקיד הנטען , לפיו התובע ביצע ביקורות על בסיס יומיומי במשך כארבע שנים. נציין כי לתצהיר התובע צורף פלט שיחות בין התובע לבין אבירם לשנת 2010 בלבד, ממנו עולה כי התקיימה בין השניים תקשורת על בסיס ספורדי בלבד. הגם שהוחלפו בין השניים תכתובות SMS לא הוגש לתיק תוכן ההודעות ולא ברור האם הוא חלק מחומר החקירה שבידי המשטרה.
עוד יש להזכיר כי בחקירתו התקשה התובע להסביר כיצד מתיישבת עדותו בתיק דנן עם עדות שמסר ביום 3/7/18 כעד מטעם אשתו של אבירם בתביעה שהגישה בעצמה (תיק ב "ל 27299-03-15) כנגד הנתבע לגמלת שמירת הריון (בהליך שם העיד התובע כי נהג לבקר בביתו של אבירם פעמיים בשבוע בשעות הערב וכי ראה את אשתו של אבירם מבצעת שיחות עבודה בטלפון וכן העיד כי נהג להציע ללקוחות החברה שירותי הדברה(!?)).
נציין כי בנסיבות העניין, משלא הוצג הסכם העסקה, בהעדר דו"חות נוכחות או אינדיקציה בדבר הפקדה שוטפת של שכר לחשבון הבנק, ובשים לב להודעתה של מנהלת החשבונות בכך שתלושי השכר של התובע פיקטיביים, אנו סבורים כי הנטל עובר לכתפיו של התובע לשכנע כי למרות כל האמור הרי שמדובר היה בהעסקה אוטנטית, במתכונת שפורטה בתלושי השכר ובמכתבים למל"ל (מדי יום, 3 שעות ביום) אלא שנטל זה לא עלה בידי התובע להרים.
כפי שכבר ציינו עדותו של אבירם, שהוא בעל ענין מובהק בתיק איננה מהימנה, וזאת בלשון המעטה, מה גם שטיב היחסים בין התובע לבין אבירם לא בואר עד תום. העד האחר שזימן התובע אמנם העיד כי הסיע את התובע לפתח תקווה במהלך שנת 2013 אך מעדותו לא עולה כי הוא יודע מה עשה התובע בפתח תקווה מדי יום , ובנסבות העניין אין לשלול את האפשרות כי עיסוקיו לא היו מדווחים כדין.
לדידנו ככל שהיה ממש בטענת התובע לפיה התייצב מדי יום באותם אתרים בהם סיפק אבירם שירותי ניקיון, לצורך ביצוע עבודות בקרה ופיקוח, ניתן היה להציג דוחות איכון או למצער פלט שיחות טלפון יומיומי של התובע עם הממונה עליו. דא עקא, שראיות מסוג זה לא הוצגו, ולפיכך לא עלה בידי התובע לסתור את המסקנה העולה מצירוף הראיו ת המנהליות: שתיקתו בחקירה, הודאת מנהלת החשבונות דקלה , העדרם של מסמכים כגון דו "חות נוכחות, תשלומי שכר, והעדר כל ראיה אחרת המלמדת על העסקה אותנטית בהתאם למתכונת המפורטת בתלושים ובמכתבים למל"ל . גם אם היתה התקשרות מסוג מסויים בין התובע לבין אלמוג הרי שלא מדובר ביחסי עבודה בהתאם למתכונת שדווחה, ואשר עמדה ביסוד הזכאות לגמלה.
לנוכח כל האמור לעיל אנו סבור ים כי דין התביעה להידחות.
לצדדים זכות ערעור על פסק הדין. ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
כמקובל בהליכים מסוג זה אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' טבת תש"פ, (31 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר באומל
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד